קרית ספר/שבועות/יא: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
'''מצות סד ''' | '''מצות סד ''' לישבע מי שנתחייב שבועה בב"ד בשם דכתיב ובשמו תשבע והדור וקדוש גדול הוא להשבע בשמו. ואסור להשבע בדבר אחר עם שמו דכתיב בלתי לה' לבדו ונעקר מן העולם דכתיב יחרם. | ||
== ג == | == ג == | ||
'''ומותר ''' | '''ומותר ''' להשבע על המצוה לעשותה כדי לזרז עצמו אע"ג דמושבע עלה מהר סיני דכתיב נשבעתי ואקימה לשמור וגו' ונראה דעד השתא הוי גמרא ואתא דוד אסמכיה. | ||
== ה == | == ה == | ||
'''ג' ''' | '''ג' ''' מיני שבועות חייבים בהם מן התורה טענת מטלטלין והודאה במקצתן וכפירה במקצתן שלימדוה מאשר יאמר כי הוא זה דהינו הודאה מקצת מטלטלין כדכתיב כסף או כלים וכתיב עלה ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו דהיינו שבועה. ומי שכפר בכל המטלטלין שטענו ועד אחד מעיד עליו ומכחישו חייב שבועה כדכתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת אבל קם הוא לשבועה והיינו בכופר בכל המטלטלין דאלו במקצת מטלטלין בלאו עד אחד חייב שבועה כדילפינן. וב' שבועות אלו ע"י טענת ודאי וכפירה כדכתיב אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית לדון עם זה ולהשבע לו שלא שלח ידו בשלו ולא הפקיד אצלו אלא זה כדכתיב כי הוא זה דמשמע דמפקיד טוען ודאי ועד א' נמי כיון דאייתי ליה בעל דין בטענת ודאי הוא דמייתי ליה. ושומר שטען על דבר שהפקידו שאבד וכיוצא בו הרי זה נשבע בטענת ספק שהמפקיד אינו יודע אם אמת טוען או לאו והשומר נשבע דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם ושאר שבועות הדיינים הם מדברי סופרים. | ||
== ח == | == ח == | ||
'''ובעי ''' | '''ובעי ''' נקיטת חפץ מדאוריתא כדכתיב שים נא ידך תחת ירכי דהינו מצות מילה דהויא כס"ת לגבייהו שלא נצטוו יותר ונשבע בשם או בכינוי בשבועה או באלה מפיו או מפי הדיינים וענה אמן כמו שנתבאר ובכל לשון שמכיר כדילפינן בשבועת עדות. | ||
== טו == | == טו == | ||
'''ומאיימים ''' | '''ומאיימים ''' על הנשבע בטענת ודאי וכפירה דכאן נאמר לא ינקה ובשאר עבירות ונקה וכאן נפרעים ממנו וממשפחתו ולא בשאר עברות וכאן נפרעין מיד ובשאר עברות תולין אם יש לו זכות וענין איום זה כדי שיחזור החוטא למוטב ונראה דהוי דרבנן דאם לא איימו עליו נראה דאינו חוזר ונשבע ואם נשבע יש עונש שבועת שקר או שוא על שניהם כדכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שחלה השבועה על שניהם ואומרים לא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעת ב"ד כדילפינן מדכתיב ולא אתכם וגו' כלומ' לא כשאתכם במחשבת לבבכם. | ||
== כ == | == כ == | ||
'''כל ''' | '''כל ''' הנשבע שבועת הדיינים או הסת בשקר חייב משום שבועת הפקדון ונתחייב לשלם מה שנשבע עליו בתוספת חומש כיון שנשבע בשם או בכינוי: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} |
גרסה אחרונה מ־19:34, 21 ביולי 2020
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
מצות סד לישבע מי שנתחייב שבועה בב"ד בשם דכתיב ובשמו תשבע והדור וקדוש גדול הוא להשבע בשמו. ואסור להשבע בדבר אחר עם שמו דכתיב בלתי לה' לבדו ונעקר מן העולם דכתיב יחרם.
ג[עריכה]
ומותר להשבע על המצוה לעשותה כדי לזרז עצמו אע"ג דמושבע עלה מהר סיני דכתיב נשבעתי ואקימה לשמור וגו' ונראה דעד השתא הוי גמרא ואתא דוד אסמכיה.
ה[עריכה]
ג' מיני שבועות חייבים בהם מן התורה טענת מטלטלין והודאה במקצתן וכפירה במקצתן שלימדוה מאשר יאמר כי הוא זה דהינו הודאה מקצת מטלטלין כדכתיב כסף או כלים וכתיב עלה ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו דהיינו שבועה. ומי שכפר בכל המטלטלין שטענו ועד אחד מעיד עליו ומכחישו חייב שבועה כדכתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת אבל קם הוא לשבועה והיינו בכופר בכל המטלטלין דאלו במקצת מטלטלין בלאו עד אחד חייב שבועה כדילפינן. וב' שבועות אלו ע"י טענת ודאי וכפירה כדכתיב אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית לדון עם זה ולהשבע לו שלא שלח ידו בשלו ולא הפקיד אצלו אלא זה כדכתיב כי הוא זה דמשמע דמפקיד טוען ודאי ועד א' נמי כיון דאייתי ליה בעל דין בטענת ודאי הוא דמייתי ליה. ושומר שטען על דבר שהפקידו שאבד וכיוצא בו הרי זה נשבע בטענת ספק שהמפקיד אינו יודע אם אמת טוען או לאו והשומר נשבע דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם ושאר שבועות הדיינים הם מדברי סופרים.
ח[עריכה]
ובעי נקיטת חפץ מדאוריתא כדכתיב שים נא ידך תחת ירכי דהינו מצות מילה דהויא כס"ת לגבייהו שלא נצטוו יותר ונשבע בשם או בכינוי בשבועה או באלה מפיו או מפי הדיינים וענה אמן כמו שנתבאר ובכל לשון שמכיר כדילפינן בשבועת עדות.
טו[עריכה]
ומאיימים על הנשבע בטענת ודאי וכפירה דכאן נאמר לא ינקה ובשאר עבירות ונקה וכאן נפרעים ממנו וממשפחתו ולא בשאר עברות וכאן נפרעין מיד ובשאר עברות תולין אם יש לו זכות וענין איום זה כדי שיחזור החוטא למוטב ונראה דהוי דרבנן דאם לא איימו עליו נראה דאינו חוזר ונשבע ואם נשבע יש עונש שבועת שקר או שוא על שניהם כדכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שחלה השבועה על שניהם ואומרים לא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעת ב"ד כדילפינן מדכתיב ולא אתכם וגו' כלומ' לא כשאתכם במחשבת לבבכם.
כ[עריכה]
כל הנשבע שבועת הדיינים או הסת בשקר חייב משום שבועת הפקדון ונתחייב לשלם מה שנשבע עליו בתוספת חומש כיון שנשבע בשם או בכינוי:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |