כסף משנה/שבועות/יא

כסף משנה ‏ שבועות יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כשם ששבועת שוא וכו' כך מצות עשה שישבע מי שנתחייב שבועה בבית דין וכו':

ב

וכל המשתף דבר אחר וכו'. פרק ד' מיתות (סנהדרין דף ס"ג):

ג

ומותר לאדם להשבע על המצוה וכו'. פ"ק דנדרים (דף ח'):

ה

(ד-ה) שבועה זו שמשביעים הדיינים וכו' מי שטענו חבירו מטלטלין והודה במקצתן וכו'. משנה פרק שבועת הדיינין (שבועות דף ל"ח:) ובפרק ב' דכתובות ופרק הגוזל קמא ובפירקא קמא דמציעא ובכמה דוכתי.

ומה שכתב ועד אחד מעיד עליו ומכחישו, בכמה דוכתי מהם.

ומה שכתב וכן שומר שטוען שאבד וכו'. מפורש בתורה:

ז

ויש שם שבועה אחרת וכו'. בפ' שבועת הדיינים (שבועות דף מ':):

ח

ושבועת הדיינים בין שהיתה של תורה וכו' אוחז ס"ת בזרועו. בריש פרק שבועת הדיינין (שבועות דף ל"ח:) צריך לאתפוסי חפצא בידיה:

ומ"ש ונשבע בשם או בכינוי. שם וכדרבנן:

ומ"ש בשבועה או באלה. בס"פ שבועת העדות (שבועות דף ל"ו):

ומ"ש מפיו או מפי הדיינין. נלמד מדתנן בפ' שבועת הפקדון (שבועות דף ל"ו:) שאם השביעו התובע וענה אחריו אמן חייב.

ומ"ש והורו רבותי שאין משביעין הדיינין אלא בלה"ק. בר"פ שבועת הדיינין (שבועות דף ל"ח ל"ט) אמרינן דשבועת הדיינין נאמרת בכל לשון שהוא מבין וא"כ יש לתמוה על הוראת רבותיו ואפשר דלא מדינא קאמרי אלא משום דהוי כעולבנא דדייני אם ישביעוהו בלשון אחרת ומדלא אמרו רבותיו ושבועת הדיינין אינה אלא בלשון הקדש משמע דדוקא כשהם משביעים אותו מפיהם אבל אם הוא נשבע אין בכך כלום אבל לשון הורו קשה דמשמע דמדינא קאמרי ובפרק זה יתבאר דעת רבינו בזה:

ט

ומ"ש וכן אם אמר הרי הוא ארור וכו'. בסוף פרק שבועת העדות (שבועות דף ל"ו) ארור בו שבועה:

יב

(יא-יב) הדיינים שהשביעו בלא נקיטת חפץ בידו וכו' עד ואינו צריך ליטול ספר תורה אלא תפילין בכפו חפץ הוא. שם (דף ל"ח:):

יג

אין בין שבועת היסת לשבועת הדיינים וכו'. כן כתבו הרא"ש והר"ן בפרק שבועת הדיינין בשם הגאונים וכן כתב הרשב"א:

כתב הראב"ד אבל משביעין אותו בשם או בכינוי, א"א שמעתי שתקנו הגאונים וכו'. ואין מזה השגה על רבינו שכתב דין הגמ' כמנהגו ועוד שאולי לא שמיע ליה תקנת הגאונים זו:

יד

הדיינים שהשביעו את הנשבע בכל לשון שהוא מכיר וכו'. כבר כתבתי דהכי איתא בריש פרק שבועת העדות ומשמע מדקדוק רבינו דהיינו בדיעבד ורבותיו נראה שסוברים שאין משביעין כלל אלא בלשון הקדש ואפילו בדיעבד. וכתב רבינו שאין לסמוך על הוראה זו מההיא דריש פרק שבועת הדיינין ויש לתמוה על רבותיו למה דחו אותה ואפשר לומר שאף הם לא אמרו אלא לכתחלה אבל בדיעבד מהניא וכדעת רבינו אבל לפי מה שנראה שמפרש רבינו בדבריהם קשיא. ואין לתמוה על רבינו מאחר שהוא סובר שאין לסמוך על הוראה זו למה כתב לעיל סתם בלי מחלוקת שי"ל שסמך על מ"ש כאן:

ואע"פ שנהגו בכל בתי דינים וכו' צריך להודיע את הנשבע עד שיהא לשון השבועה. פשוט הוא שצריך הנשבע להכיר לשון השבועה:

ומ"ש ששבועת הדיינין היא שבועת פקדון בעצמה:

טו

כל מי שנתחייב שבועת הדיינין וכו'. בר"פ שבועת הדיינין (שבועות דף ל"ח:) ת"ר שבועת הדיינים אף היא בלשונה נאמרה אומרים לו הוי יודע שכל העולם כלו נזדעזע וכו' עד אלא על דעתנו ועל דעת ב"ד ומדקתני האיום בשבועת הדיינין משמע דעל כל שבועת הדיינין נאמרה אפילו היא מדבריהם שגם היא נקראת שבועת הדיינין אבל שבועת היסת אינה בכלל האיום כמו שכתב רבינו בסוף דבריו מפני שכששנינו איום זה עדיין לא נתקנה שבועת היסת. והוציא רבינו מכלל האיום כשהוא נשבע בטענת ספק ונראה הטעם דמייתי לה על מתניתין דשבועת הדיינים וההיא ע"י טענה וכפירה היא. ומ"מ יש לתמוה שאין זה כדאי להוציא טענת ספק מאיום וגם על שבועת היסת יש לתמוה למה לא נאמר בה כעין דאורייתא תקון:

יח

ועל מאי דקתני שאומרים סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, קאמר בגמרא (דף ל"ט:) ההוא דמשבע ליה אמאי ומהדר משום דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם ואמר מר שהשבועה חלה על שניהם ופירש"י ששניהם נענשים בה שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן:

כ

דבר ברור וגלוי שכל הנשבע שבועת הדיינים וכו': ומ"ש ואינו לוקה ואע"פ שהוא מזיד. בר"פ שבועת הפקדון (שבועות דף ל"ו ל"ז) בעיא ולא איפשיטא ומספיקא לא לקי:

ומ"ש ונתחייב לשלם מה שעליו בתוספת חומש שהוא רביע הקרן. בפ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ד:):

ומ"ש רבינו ומביא קרבן אשם. יש לתמוה למה סתם רבינו הדברים דהא בר"פ שבועת הפקדון (שבועות דף ל"ז) איבעיא להו הזיד בשבועת הפקדון ואתרו ביה מהו וכו' (קרבן מייתי ולא לקי) או דילמא וכו' מילקא לקי קרבן לא מייתי או דילמא הא והא עבידנא ולא איפשיטא ומספיקא לא מייתי קרבן דדילמא פטור וחולין בעזרה הוא ואין לומר דמייתי קרבן ומתנה אם אני פטור הרי הוא קרבן נדבה דא"כ לא ה"ל לרבינו למישתק:

כתב הראב"ד אע"פ שהוא מזיד וכו'. א"א אחר שתיקנו הגאונים וכו'. ואין מזה השגה על רבינו שהוא ז"ל כתב ע"פ מה שהוא דין הגמרא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף