אור שמח/שבועות/יא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חשק שלמה
יצחק ירנן
מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


אור שמחTriangleArrow-Left.png שבועות TriangleArrow-Left.png יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

ואסור להשבע בד"א עם שמו.

עיין מלכים ב' ק' ב' חי ד' וחי נפשך כו' ושם ק' ד' ושמואל א' ק' כ"ה פסוק כ"ו לשון הזה וכבר פירש רבינו דבריו בספר המצות מצוה ז' באורך ויעוין תוס' פרק ד' מיתות (דף ס"ג) ד"ה כל המשתף כו' עיי"ש ודוק:

טו[עריכה]

וכל מי שיתחייב בה בטענת ספק כו' אינו צריך איום.

נראה כן מהא דאמרו ובא אל בית הגנב זה הגונב כו' ומשביע לשקר אלמא דבטוענו טענת ודאי איירי קרא דאיום, וכן מסתברא מהא דאמר על כל עבירות שבתורה תולין לו שנים וג' דורות אם יש לו זכות וכאן נפרעין מיד משמע דלאלתר נפרעין ממנו מדנקיט לשון מיד והא גבי סוטה אמרו דזכות תולה לה ג' שנים ומשמע דאינן נפרעין ממנה כל עיקר אף על עון דשבועת שקר (וכבר הקשה כן בספר קול יהודה) דהגם דיכולין לומר דתמן הזכות תולה על עון דביאה בזנות וכשם דבודקין הבועל אף דהוא לא נשבע ואין המים בודקין דרך איברים ובכ"ז טהורה היא לבעלה דאמרינן דמים מגולים שתתה וכמו דאמר בירושלמי הביאוהו תוס' ריש פרק כשם יעו"ש היטב, בכ"ז משמע בסוטה (דף ו') דאין ניכר כלל ואינה מתנוונה. ודחוק לומר דמגופו יכול הזכות לתלות רק שנפרעין מממונו ושארי דברים, אבל לפי רבינו א"ש דדוקא כי משביעו בטענת ודאי דאיכא מאן דידע דנשבע לשקר והרי חילל השם לכן אין הזכות תולה משא"כ בסוטה דהוי טענת ספק דהבעל אינו יודע שזינתה דאם אמר שזינתה תו אין המים בודקין לכן הזכות תולה על עון השבועה ומוכרח כשיטת רבינו:

והא דשבועת היסת אין מאיימין טעם רבינו ז"ל משום דעל ידי איום יפרוש ולא ישבע ובשבועת התורה או בנשבעין ונוטלין אם יפרושו משום איום לא יטול או ב"ד נחתינן לנכסיו וגבינן מיניה אבל בשבועת היסת כי יפרוש הלא לא נחתינן לנכסיה כמו בגזל דדבריהם דאין מוציאין ממנו בדיינים וא"כ יפסיד התובע לכן אין מאיימין על הנשבע דלא חסמינן ליה בידים ואימור לא ישבע ולא ישלם:

ובזה דליכא איום בטענת ספק א"ש מה דכתב רבינו לעיל פ"י הי"א האשה שהשביעה ע"א שיעיד לה במיתת בעלה כו' היתה נשאת ונוטלת כתובה, דזה צ"ע כמו דאמר גבי חשוד דשכנגדו נשבע ונוטל מי יימר דמשתבע א"כ גבי כתובה שצריכה לישבע לגבות מנכסי יתומים מי יימר דמשתבע, ובגמ' מצינו לומר כגון שפטרה בעלה מהשבועה וכיו"ב אבל רבינו דסתם קשה, ולפ"ז א"ש דדוקא גבי חשוד דאיכא טענת ברי ומאיימין עליו בכל האיומים עביד אינש ופריש משבועה אבל בנפרעת מיתומים דאין כאן איום תשתבע ותטול כתובתה וזה פשוט:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.