מחצית השקל/אורח חיים/קפד

מחצית השקל ‏ אורח חיים קפד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) קודם כו' ואם אכל בחדר זה ודעתו לברך כו' בבית זה אפשר כו' אע"ג דלעיל סי' קע"ח ס"ק ח' פשיטא ליה אם היה דעתו תחלה לאכול בבית אחר דשרי כ"ש באותו בית היינו דוקא כשדעתו לאכול בבית אחר וגומ' סעודתו בבית אחר ומברך שם אבל כשאין דעתו לאכול בבית אחר כ"א לאכול כאן ומברך בבית אחר פשיטא ליה דלא מהני דעתו ובמקום אחר בבית זה מסתפק ועיין לעיל סי' קע"ח במ"ש שם בס"ק ח' הנ"ל:

כשאותו מקום אינו נקי. ר"ל דאם במקום הנקי א"א לו לאכול וצריך לאכול במקום שאין נקי כה"ג מהני דעתו לברך במקום אחר בבית זה והוא נקי:

(ב) (ס"ק ב) במזיד כו' דאם הוא רחוק כו' יתעכל המזון יברך כאן אע"ג דלהרא"ש לא יצא בבהמ"ז שבכאן מ"מ אם יחזור יתעכל ג"כ לא יכול לברך לכ"ע וא"כ טוב לברך כאן ויוצא עכ"פ לרמב"ם:

(ג) (ס"ק ג') אם כו' להפוסקים כו' כר"ח. ר"ל דקי"ל דברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומו ושינ' מקומו והלך למקום אחר כשיוצא צריך לברך ברכה אחרונה על מה שאכל (הכי ס"ל לרמב"ם דאינו רשאי לאכול במקום אחר עד שיברך תחלה ברכה אחרונה על מה שאכל דלא כהרא"ש) וכשרוצה לאכול צריך לברך ברכה ראשונה אבל אם אכל דברים שצריכים ברכה אחרונה במקומו דהיינו פת (וע"ס ג') פליגי ר"ח ור"ש. ר"ח ס"ל דאם שינה מקומו א"צ לברך על מה שאכל וכן א"צ לברך ברכה ראשונה על מה שיאכל ור"ש ס"ל דאפי' הצריכים ברכה במקומן הוי שינוי מקום הפסק וצ"ל תחלה ברכה אחרונה על מה שאכל וברכה א' על מה שיאכל ופסק הרא"ש כר"ח והרמב"ם פסק כר"ש:

דאלו להרמב"ם דפוסק כר"ש בודאי צריך לחזור כו' ר"ל לא מהני האי תקנה שיאכל במקום השני בשלמא להרא"ש דפוסק כר"ח א"כ אי רוצה לאכול כאן פת א"צ לברך תחלה בהמ"ז על מה שאכל במקום אחר א"ש האי תקנ' שיאכל כאן פת ויהי' רשאי לברך בהמ"ז כאן על מה שאכל כאן וממילא יעלה אותה בהמ"ז גם למה שאכל במקום אחר וא"כ א"צ לחזור למקום ראשון משא"כ להרמב"ם דאינו רשאי לאכול כאן פת עד שיברך תחלה ברכת המזון על מה שאכל א"כ מה מהני מה שיאכל כאן פת הלא אעפ"כ צריך לחזור למקומו לברך בהמ"ז דהא צריך לברך בהמ"ז קודם שיאכל כאן פת:

וי"ל כיון שיצא בשוגג כו' דהא קאי אדסמך לו שכ' פלוגתא דהרא"ש ורמב"ם בשוגג:

לא ה"ל היסח הדעת ומותר כו' אפי' להרמב"ם דפוסק כר"ש:

אלא שבספר ח"מ הקשה מאי מהני דלא הוי היסח הדעת הא כ' הרב"י בסי' קמ"ח דע"כ פלוגתייהו דר"ח ור"ש מיירי כשלא הסיח דעתו דאי בהסיח דעתו מ"ט דר"ח ניהו דס"ל בדברי' הטעונים ברכה לאחריהם במקומן לא הוי שינוי מקום הפסק. מ"מ לא עדיף מאלו הי' במקומו ממש והסיח דעתו ניהו דא"צ לברך בהמ"ז על מה שאכל מ"מ צריך לברך ברכה ראשונה על מה שרוצה לאכול א"ו דמיירי שלא הסיח דעתו ואפ"ה ס"ל לר"ש דפסק הרמב"ם כוותיה דשינוי מקום הוי הפסק וא"כ הכא בשוגג מאי מהני דהוי לא הסיח דעתו אפ"ה לר"ש ורמב"ם דס"ל כוותיה צ"ל תחלה בהמ"ז ונלע"ד מ"ש מ"א לא ה"ל היסח הדעת כו' הוא ל' מושאל דהא טעמא דר"ח דברים הט"ב לאחריהם במקומן דא"צ לברך מסיק הש"ס משום דלקביעות ראשון חוזר כשאוכל כאן ופי' הרא"ש וז"ל כיון שאם לא אכל כאן היה צריך לחזור למקומו ולברך ה"ל כאלו עדיין היא במקומו וגומ' סעודתו כאן ומברך כאן בהמ"ז עכ"ל הביאו הרב"י סי' קע"ח א"כ ס"ל לר"ח דלא עקר דעתו מקביעות מקום ראשון ולכך א"ל לברך ור"ש ע"כ ס"ל דאעפ"כ עקר דעתו מקביעתו הראשון ולכך ס"ל דצריך לברך ועז"כ מ"א דבשוגג לא הוי היסח הדעת ר"ל לא הסיח דעתו ממקומו הראשון ולא עקר קביעתו ממקום ראשון ומודה ר"ש דאצ"ל ואין פי' של היסח הדעת שכ' מ"א שוה עם פי' היסח הדעת שכ' הרב"י שהרב"י ר"ל היסח הדעת מאכילה כפי' בכ"מ והוכיח דע"כ ר"ח ור"ש מיירי שלא הסיח דעת מאכילה והמ"א ר"ל שהסיח דעת ועקר דעתו מקביעות ראשון דכה"ג פליג ר"ש אבל בשוגג דלא הסיח דעתו מקביעות ראשון מודה ר"ש דאין צריך לברך:

ונ"ל דה"ק כו' הבין בספר ח"מ דהוא תירוץ אחר ור"ל דקאי אפי' על מזיד דהוי היסח הדעת ואפ"ה א"ש (דל"ל דקאי תי' זה ג"כ על שוגג. אלא דבתי' זה לא ס"ל כמ"ש בתי' א' דבשוגג לא הוי היסח הדעת ולכך הוצרך לו' דבאמת מברך תחלה דא"כ תיקשי איך כ' מ"א דלהרא"ש יצא בבהמ"ז שבאחרונה הא באמת יצא בבהמ"ז הראשונה דהא בשוגג מודה הרא"ש דבדיעבד יצא עוד קשה במ"ש וא"ת להרא"ש הוי ב"ה בראשונה לבטלה למה הוי לבטלה הא יצא בזה ע"מ שאכל במקום הראשון אלא דהוי גורם ברכה שלא לצורך דהא לא הוי צריך לברך תחל' והיה אפשר לו לצאת בבהמ"ז שאחר אכילתו פה. אבל עכ"פ לבטלה לא הוי אע"כ דהשתא רצה מ"א לו' דקאי האי תקנה על מזיד וא"ש) ולפ"ז תמצית תירוצו. דודאי אם נתפוס שני החומרות יחד דהיינו חומרת הרמב"ם דפסק כר"ש דצריך לברך תחלה קודם שיאכל בבהמ"ז על מה שאכל. וחומרת הרא"ש דפה במזיד אם אינו חוזר למקומו וברך כאן אפי' דיעבד לא יצא ל"ל תקנתא כלל. דמאי מהני לברך קודם שיאכל כאן בהמ"ז לצאת ידי חומרת הרמב"ם אכתי לא הועיל כיון דלהרא"ש לא יצא הוי כאלו לא בירך כלל. ולזה אייתי מ"א ראיה מדברי ת"ח כלל למ"ד דלא תפסי' שני החומרות יחד ע"ש. וסגי בזה אם יצאנו לרמב"ם לפי שיטתו ולהרא"ש לפי שיטתו. ולכן כ' דיברך בהמ"ז תחלה ואח"כ יאכל ויברך שני' בהמ"ז וא"כ להרא"ש לפי שיטתו דלא יצא בברכת המזון הראשון שלא היה במקומו. מ"מ יצא בבהמ"ז שניה שעול' לשני האכילות ורשאי לאכול כאן אע"ג שלא יצא בבהמ"ז ראשון דהא להרא"ש שפוסק כר"ח בשינוי מקום אצ"ל תחלה בבהמ"ז על מה שאכל ולהרמב"ם דס"ל דאינו רשאי לאכול כאן עד שיברך תחלה בהמ"ז. מ"מ רשאי לאכול כאן דהא להרמב"ם יצא אפי' במזיד במה שבירך כאן בהמ"ז ראשונ' ובזה א"ש מ"ש וא"ת להרא"ש כו' לבטלה כו' אלא דלפ"ז קשה מאי תקנה הוא זה לצאת ידי הרמב"ם והרא"ש ואמרי' דלהרמב"ם יוצא בבהמ"ז הראשון הא מזיד מודה הרמב"ם דלכתחלה עכ"פ צריך לחזו' למקום הראשון ולברך שם. והא הכא רצה ליתן תקנה לעשות לכתחלה ואיך יתוקן הדבר. אך לבי אומר לי שיש כאן ט"ס דמוכח מכמה הוכחות דאם הוא תי' שני איך יפול ע"ז לשון ונ"ל דה"ק כו' דהא גם תי' ראשון הוא דברי מ"א והכי מבע"ל עוד נ"ל דה"ק. ועוד איך א"ל דקאי על מזיד ניהו אם דיעבד יצא במזיד תליא במחלוקת רמב"ם ורא"ש כמ"ש רמ"א. אבל אינו מבואר בדברי המחבר ואיך יתן המחבר תקנה לענין שלא הוזכר כלל בדבריו א"ו דקאי על שוגג דסמיך ליה ומבואר הפלוגת' בדברי המחבר. ועוד הא כ' מ"א ס"ק ד' בשם ל"ח דאפי' לא אכל כאן כזית והל"ח דייק לה מדכ' מעט משמע שאין לו שיעור וא"כ איך א"ל כמ"ש מ"א שיברך תחלה בהמ"ז וגם אחר האכילה שאוכל כאן יברך בהמ"ז כיון שאכל כאן פחות מכזית הוי פחות מכשיעור ואינו רשאי לברך בהמ"ז להרמב"ם שכבר יצא על אכילתו הראשונה בבהמ"ז הראשון לכן נלע"ד דט"ס יש כאן וכצ"ל ונ"ל דה"ה במזיד וקשה לו לחזור (כגון שהשיירא אינו רוצה להמתין עליו וכדומה דהוי כדיעבד) אם יש לו פת יאכל כו' כצ"ל וא"כ ודאי נשאר בתי' ראשון דקאי על שוגג דא"א לו' בע"א כנ"ל אלא דלא הוי היסח הדעת ועז"ק דאפי' במזיד לפעמים יש תקנה דהיינו אם קשה לו לחזור דהוי כדיעבד א"כ לרמב"ם רשאי לברך כאן וא"ש ולפ"ז כה"ג באמת צריך לאכול כאן כזית עכ"פ כדי לברך בהמ"ז. אבל הש"ע ודאי מיירי בשוגג מ"מ כל הדברים הללו לדעת הרב"י דפסק בסי' קע"ח כהרמב"ם אבל לרמ"א דפסק שם כהרא"ש אתי האי תקנה דאכילת פת כפשוטה ואפי' במזיד מהני האי תקנה שיאכל כאן פת דבר מועט וא"צ לברך תחלה בהמ"ז. ואחר אכילת פת שבכאן יברך בהמ"ז ויעלה להאכילה שאכל במקום אחר:

(ה) (ס"ק ה) רק כו' דהא ל"מ כו' כמ"ש בסעיף ה':

(ז) (ס"ק ז) צ"ל מספק (וכ' הפר"ח דלמ"ד ספק התורה לחומרא אינו אלא מדרבנן אבל מן התורה הוא לקולא א"כ אינו יכול להוציא אדם אחר שאכל כדי שביעה וחייב ודאי מן התורה דלא אתי דרבנן ומוציא דאוריי'):

ונ"ל דגם כו' דלא לזלזלי בה וכ' בס' א"ר לפמ"ש מהרש"ל בתשו' סי' מ"ד וכ"ה לקמן סי' קפ"ח ס"ק א' במ"א בשם הב"ח דבזמן הזה ל"ל שיזלזלו. ואפ"ה צ"ל גם ברכה ד' דהכי הוי תקנת חכמים לכתחלה כ"ז שיברך ג' ברכות דאורייתא יברך גם הטוב והמטיב והפר"ח סי' ר"ט אייתי ראיה ממה דתנן בעל קרי מברך לאחר המזון. הואיל והוא דאוריי' ואינו מברך לפני המזון המוציא הואיל והוא דרבנן. וא"א ה"ל לפלוגי בבהמ"ז גופי' דג' ראשונות שהן דאורייחא יברך אבל ברכה ד' הטוב ומטיב שהיא דרבנן לא יברך א"ו כיון דמברך ג' ראשונות צ"ל גם הטוב ומטיב. והביא עוד ראיות ע"ש:

(ח) (ס"ק ח) מן כו' כששבע דאע"ג דמבואר סוף הסי' דגם על כזית צ"ל היינו מדרבנן וכמ"ש מ"א שם. וא"כ ה"ל ספק דרבנן דאינו מברך כמו אי מסתפק בשאר ברכות חוץ מבהמ"ז דאינו מברך מספק:

(ט) (ס"ק ט') עד כו' והוא שעה וחומש ר"ל בקירוב והיינו למ"ד שיעור מיל שליש שעה פחות חלק עשרים משעה אבל למ"ד שיעור מיל שני חומשי שעה הוי יותר:

והוא כפי' התוס' דף נ"ב אמרי' כמה שיעור שיתעכל ר"י אומר עד שירעב ור"ל אמר עד שיצמא ופריך והאר"ל שיעור עיכול ד' מיל ומשני הא באכילה מרוב' והא באכילה מועטת. ופירש"י הא דאמר עד שיצמא מיירי באכילה מועטת והא דאמר ד' מיל היינו באכילה מרוב' והתו' פי' להיפוך דהא דאמר עד שיצמא הוא. באכיל' מרוב' והא דאמר ד' מיל הוא באכילה מועטת. וא"כ לפי' התו' א"ש דברי אבודרהם מ"ש דבאכילה מועטת הוא ד' מיל דכן היא לר"ל אע"ג דקי"ל כר"י. מ"מ כיון דמאי דאמר ר"ל עד שיצמא מיירי באכילה מרובה. א"כ ר"י שאמר עד שירעב ג"כ מיירי באכילה מרובה אבל באכילה מועטת. י"ל דמודה ר"י לר"ל דהשיעור ד' מיל כדי למעט המחלוקת בין ר"י לר"ל. אבל לפירש"י דלר"ל באכילה מרובה השיעור ד' מיל לא מצינו מאן דס"ל באכילה מועטת ד' מיל אע"כ דס"ל כפי' התוס':

ובאמת כל הפוסקים כו' קי"ל כר"י. וס"ל דלא כאבודרהם דדוקא לר"ל דמצינו שחילק בהדיא בין אכילה מרובה למועטת אבל לר"י דסתם דבריו עד שירעב מסתמא אין חילוק בין אכילה מרובה למועטת ובכל ענין השיעור עד שירעב:

ונ"ל דהאי עיכול ר"ל ד' מיל. ואינו נכון לדעת רש"י דהא רש"י ס"ל לר"ל דבאכילה מרובה הוי ד' מיל. ומ"ש עד שיצמא היינו אכילה מועטת וא"כ ר"י שאמר עד שירעב דהוא שיעור יותר ארוך מעד שיצמא כאשר יעיד החוש. ראוי לו' שהוא שיעור ד' מיל ובזה פליג ר"י על ר"ל וס"ל דגם באכילה מועטת השיעור כמו במרובה דהיינו ד' מיל דמה"ת נאמר לר"י שיעור חדש מה שלא הוזכר כלל לר"ל. וא"כ כששוהים ד' או ה' שעות הוי שלא כדין אבל לפי' התוס' הוי כדין דלדידהו ד' מיל הוי באכילה מועטת ובאכילה מרובה לר"ל עד שיצמא ע"כ שהוא יותר מד' מיל. כ"ש לר"י דא' עד שירעב שהוא יותר ארוך א"כ י"ל דשיעורו לר"י ששה שעות דהוא סוף עיכול:

צ"ע מי שאכל מעט כו' איך ישער. והט"ז כ' דיש לשער כמ"ש האבודרהם ד' מיל וכנ"ל. ולשיטת מ"א עדיין הס' לפירש"י וגם כל הפוסקים חולקים על האבודרהם וס"ל לר"י אין חילוק בין אכילה מרובה למועטת בכל ענין הוי שיעור עד שירעב כנ"ל וכה"ג שלא שבע ממנו א"א לשער עד שירעב:

ונ"ל דא"א בקיאים כצ"ל:

מעט קודם כו' והיינו עכ"פ כזית שיעור בהמ"ז:

ברך המוציא ולענין נט"י עסס"י קס"ד:

נ"ל דמי שרוצה כו' ושהה כ"ש כו' צ"ל ולברך ברכה ראשונה:

ובס' אה"ע חולק והביא ל' הרמב"ם דאין צריך לברך ברכה ראשונה:

(י) (ס"ק י') לאותן פירות ל"ד כו' והט"ז כתב שהוא דוקא ע"ש:

(יא) (ס"ק יא ) בכזית ומדאורייתא בעי' כו' כ"כ התוס' ברכות דף מ"ט ע"ב ד"ה רמ"א כו' וביתר מקומות אבל לדעת המרדכי שהביא רמ"א ס"ס קצ"ז דעל כזית צ"ל בה"מ מן התורה ע"ש מגן אברהם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.