אליה רבה/אורח חיים/קפד

אליה רבה ‏ אורח חיים קפד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] ויש אומרים לא יצא וכו'. זה לשון רמ"א דוקא לדעת הרמב"ם, אבל לדעת הרא"ש דסבירא ליה דאף בשוגג יחזור למקומו לכתחילה במזיד אף בדיעבד לא יצא עד כאן לשונו, ומשמע שכן הלכה וכן משמע מב"ח. והנה באמת שכן כתב הטור ובית יוסף, אבל תמיה לי מנא ליה זה דילמא בדיעבד שוגג ומזיד חד דינא אית להו ומה לנו לאפושי המחלוקת, וראיתי בט"ז שהוכיח כן מעובדא דרבה בר בר חנה שאמר שיקרא ששכח יונה דדהבא דאם איתא דיצא בדיעבד הא זה הוי דיעבד כיון שבני החבורה אין ממתינין עליו כמו ברב ששת גבי תפילת הדרך, עד כאן בקצרה, ולא ירדתי לסוף דעתו דהא האי עובדא בשכח מיירי דלכולי עלמא בדיעבד יצא אף שעכשיו הוא מזיד כדמשמע מפירוש רש"י סוף פרק אלו הדברים וכל הפוסקים, אלא ודאי דזה לא הוי בדיעבד, ולא דמי כלל לתרומת הדשן דלרב ששת אפילו לכתחילה אין צריך לעמוד כמבואר בש"ס [ברכות] דף ל', ועוד דעל ידי תחבולת זה שהיה יכול לעכבם הוי כלכתחילה, גם לאו שיקרא הוא דש"ס מייתי ראיה ממי ששכח ארנקי וכו' לכבוד עצמו עולה לכבוד שמים לא כל שכן עיין שם, ואם כן נראה לי שרמז להם זה. גם מה שהאריך לפלפל ולהקשות מפרק קמא דברכות דפעם אחת הטתי לקרות כבית שמאי וסכנתי בעצמי וכו' אישתמיטתיה דברי רבינו יונה סוף פרק אלו דברים עיין שם כי קיצרתי, וכן משמע מש"ס סוף פרק אלו דברים דקאמר רב זביד מחלוקת בשוגג, אבל במזיד דברי הכל יחזור למקומו ויברך, משמע דוקא לכתחילה ודומיא דשוגג דנקט נמי במתניתין בזה הלשון דיחזור למקומו ויברך. ומה שכתב הב"ח דהטור הוכיח מדהביא הרא"ש הוא דרב זביד לא נפקא מינה מידי מיניה כיון שפסק כבית שמאי, לעניות דעתי לאו הוכחה הוא דדין זה לא מוסכם הוא שהלכה כבית שמאי רק כתב שרב עמרם פסק כן. גם נראה דאף לרב עמרם מאן דעביד כבית הלל לא עביד איסורא מדכתב בעל הלכות גדולות דף י' מאן בשכח כבית שמאי תבוא עליו ברכה דהלכתא כבית שמאי עד כאן לשונו, משמע דלאו איסורא הוא. גם יש לומר דהיא גופיה קא משמע לן הרא"ש דבמזיד לא אמר אלא יחזור למקומו ויברך אבל בדיעבד אין צריך לחזור ולברך, וכן מוכח בסמ"ג דף קי"א וסמ"ק ורבינו ירוחם וספר צידה לדרך דבדיעבד דין מזיד כשוגג ואף שפסקו כבית שמאי, אלא ודאי גם דעת הרא"ש כן הוא, וכן משמע בקיצור פסקי הרא"ש וכן משמע שהביא דברי הרא"ש בשוגג שחולק על הרמב"ם ובדין מזיד סותם כרמב"ם, וכן נראה לי להלכה למעשה וכל המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין והוא מברך ברכה לבטלה. כתב מגן אברהם אם הוא רחוק שעד שלא יחזור למקומו יתעכל המזון יברך כאן, עד כאן:

ב

[ב] [לבוש] סוף סעיף א'. כבר כתבתי דנראה שהסכימו כן רמ"א וב"ח, וכן נראה לי דהא כתבתי דבעל הלכות גדולות וסמ"ג וסמ"ק ור"י וצידה לדרך פסקו הכי. והנה ראיתי בראב"ן סימן קפ"ח שכתב זה לשונו, אם אכל יחזור למקום שאכל ויברך, ואם בדרך אכל ולא נזכר עד שהחזיק בדרך יברך במקום שנזכר עד כאן לשונו. ותמיהני מנין לו חילוק זה, ועוד הא מעשה בש"ס דאשכח יונה דדהבא בדרך היה, ועוד דאם כן הוה ליה לרב זביד לאפליגי בשוגג, ובין אכל בדרך ובין בעיר, ועוד דלשון בעל הלכות גדולות וסמ"ג וסמ"ק מי ששכח ולא בירך ויצא לדרך או לשוק וכו' אלמא דאין חילוק. ולעניות דעתי דראב"ן מסופק אי הלכה כבית שמאי או כבית הלל ובדברי רמב"ם לכן מחלק ומכריע מנפשיה דבעיר שאין טורח כל כך לחזור למקומו פסק כבית שמאי, ובדרך שיש טורח וליכא יישוב דעת כשמתאחר כמבואר בסוף סימן שקודם זה הכריע כבית הלל. ונראה דהוא הדין כשאכל בעיר ויצא לדרך יברך במקום שנזכר והא דנקט הראב"ן אכל בעיר ואכל בדרך אורחא דמילתא נקט ודו"ק. כתב מגן אברהם אם אכל בחדר זה ודעתו לברך במקום אחר בבית זה מהני כשאותו מקום אינו נקי ועיין לעיל סימן קע"ח ובתשובת ר' יום טוב צהלון סימן פ"ז:

ג

[ג] מעט וכו'. משמע אפילו פחות מכזית, וכן כתב לחם חמודות דף ס"ח:

ד

[ד] ויברך וכו'. הטור ושולחן ערוך סיימו רק שלא יהא רעב מאכילה ראשונה, עד כאן. וכתב הב"ח דבמקצת נוסחאות הטור כתב רק שלא יהא שבע מאכילה ראשונה כלומר דאם היה שובע לא היה לו תועלת במה שאוכל במקום השני ונוסחא זו טעות הוא דכל שאינה קץ במאכלו חשובה אכילה דלא גרע מאכילת פסח ואפיקומן, עד כאן. ובספר ברכת אברהם דף קס"ח העתיק לנוסחא זו ופירש שבע מאוד, לכך לעניות דעתי רחוק למחוק נוסחא זו לגמרי, ולכן נראה לי לקיים הנוסחא וכך צריך לומר רק שיהא שבע מאכילה ראשונה ויותר נראה לקיים שניהם כאחד, וכך צריך לומר רק שלא יהא רעב ושבע מאכילה ראשונה כלומר כל זמן שאינו רעב הוא שבע כמו שכתב הלבוש סעיף ה', וכן מצאתי הנוסחא בראב"ן סימן קפ"ח:

ה

[ה] צריך לחזור וכו'. ואפילו ברכה ד' הטוב והמטיב דלא לזלזולי ביה כן כתבו מגן אברהם ועולת תמיד וכנסת הגדולה בשם ר"ש ור"י הלוי, אבל מצאתי בלחם משנה פרק ב' מהלכות ברכות שדעתו נוטה שלא לברכו ובאמת צריך עיון להקל בספק ברכות ולא דמיא לאמן דבונה ירושלים בריש סימן קפ"ח עיין שם, ועוד הא בתשובת רש"ל סימן מ"ד כתב דהאידנא לא שייך לזילזולי עיין שם. ולעניות דעתי אפשר דמעיקר כך תיקונא כמו בברכות קריאת שמע לעיל סימן ס"ג ויש לחלק וצריך עיון. עוד כתבו דאם לא אכל כדי שביעה אין צריך לחזור ולברך, אבל אני מצאתי בפרשת עקב בספר החינוך זה לשונו אפילו כשאכל פחות מכדי שביעה חייב לברך ובלבד שאכל כביצה:

ו

[ו] שיעורו כל וכו'. מצאתי באבודרהם שסיים דף ק"ל באכילה מועטת כדי מהלך ארבע מילין, וכן כתב בספר זכרון להגאון ר"י הכהן. וכן הוא להדיא בש"ס [ברכות דף] נ"ג וכדפירשו רש"י ותוס' שם, ואף דהש"ס קאמר הכי לריש לקיש מכל מקום נשמע דפלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש לא קאי אלא באכילה מרובה, דאי קאי דברי ר' יוחנן דכל שאינו רעב גם על אכילה מועטת הוה ליה לריש לקיש לומר גם דבריו על ארבע מילין על דברי ר' יוחנן אלא דגם ר' יוחנן מודה לזה ודו"ק. אך לפי זה קשה על הרי"ף ורמב"ם והרא"ש וכל הפוסקים שלא הביאו הך דריש לקיש וצריך עיון. שוב ראיתי בט"ז שפסק באם אכל לחם כזית שעדיין רעב או שאר מין שעדיין חשק לאכול עוד בארבע מילין:

ז

[ז] [לבוש] וספיקא ברכת דרבנן וכו'. כל הדברים הנזכרים לעיל היינו לפי מה שהבין הלבוש דברי בית יוסף ושולחן ערוך, אבל בלחם חמודות דף ס"ח פירש דברי בית יוסף ושולחן ערוך דמדינא אין לו לברך כל שיש לו אחד משתים או שהוא רעב או שהוא תאב עיין שם. וכל זה לפי מה שהבין בית יוסף דברי הרא"ש וטור, אבל במעדני מלך פירש דלשון ותאב אינה אלא כמו מלה נרדפת אם רעב והכל חדא, עד כאן. והב"ח כתב לפי שלשון רעב אינו צורך אלא ברעב ללחם לכך אמר שאינו רעב וכדאמר לגבי פירות הוא שאינו תאב לאכילת פירות דאלמא שלא נתעכלו הפירות, עד כאן. ואפשר לכוין לזה דברי מעדני מלך, והשתא ניחא מה שראיתי באגודה ובקיצור פסקי הרא"ש שכתבו לשון רעב לחוד, ובספר זכרון להגאון ר"י הכהן כתב תאב לחוד אלא דהכל חדא, ועיין לעיל סימן ד' ס"ק א'. ומזו מבואר דאף שאין תאב למין זה אם תאב למין אחר לא הוי כנתעכל, וכן כתבו הב"ח ולחם חמודות ומגן אברהם. ותימא על ט"ז שכתב להיפך ולא הזכיר מדברי ב"ח, ובענין שתיה גם דברי הלבוש מעורבבים. אלא נראה עיקר דכל זמן שאינו צמא לבד מברך ואם הוא צמא אין מברך, וכן כתב הב"ח וכן מצאתי להדיא באגודה:

ח

[ח] כזית וכו'. בברכות דף ל"ט כזית שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינונית, לכן תמיהני על הרוקח סימן שכ"ט שכתב דכזית גדול בעינן ואולי מיירי בדשקיל לגרעינהו דאז בעינן שיעור כזית גדול בלא הגרעינה כדמשמע בש"ס שם, ועיין לקמן סימן תפ"ו דשיעור כזית כחצי ביצה, ושם יתבאר:

ט

[ט] [לבוש] והוא כביצה וכו'. כתב מלבושי יום טוב לישנא דש"ס דף מ"ט אטעתיה דקאמר ר' יהודה סבר אכילה שיש בה שביעה זו כביצה אבל כבר פירשו תוס' והרא"ש דאינו אלא אסמכתא דמדאורייתא שביעה גמורה בעינן כדאמרינן פרק מי שמתו והם מדקדקים עד כזית עד כביצה, עד כאן, וכן כתב מגן אברהם זה לשונו, ומדאורייתא בעי דוקא שאכלו ושבע ממש דלא כעולת תמיד ולבוש, עד כאן. ותימא גדולה שלא ראו דברי ספר החינוך שהבאתי סעיף ד' דמבואר כלבוש דכביצה הוא מדאורייתא, וטעמו מבואר שם ששביעה דאורייתא הוא כביצה דבהכי מייתבא דעתי דאינש, וכן כתב להדיא רבינו ירוחם דף קמ"ה זה לשונו, בכזית חייב מדרבנן ומדאורייתא אינו חייב עד שיאכל כדי שביעה שהוא כביצה וכן כתבו רי"ף ור"ת כר' מאיר דאמר כזית, עד כאן, וכן כתב רבינו יונה דף י"ג להדיא. ונראה לי דמפרשי הא דאמרינן הם מדקדקים עד כביצה היינו לר' יהודה דמסמיך על ושבעת כביצה, אבל לר' מאיר דמסמיך על ואכלת כזית סבירא ליה דבכביצה הוא שביעה גמורה ודו"ק. וגדולה מזו כתב המרדכי ושבלי הלקט בשם ספר יראים שאף כזית מדאורייתא והא דאמרינן והם מדקדקים פירוש דורשים ומדקדקים, וכן בחידושי רשב"א דף מ"ג כתב לסברא זו, וכן דעתו נוטה בדף י"ז, והא דהקשו תוס' אי כזית או כביצה הוי דאורייתא איזה שיעור דרבנן, עד כאן. ולעניות דעתי דאכילה בלא שתיה הוי שיעור דרבנן כמו שכתב בסוף סימן קצ"ז בשם ספר יראים, אלא דיש לי תימא על מה שכתב בספר יראים סימן כ"ד דפחות מכזית הוי שיעור דרבנן עד חצי כזית ופחות מחצי כזית לאו כלום הוא, עד כאן. תימא לי דהא דפריך בש"ס דף ל"ט ר' יוחנן היכי מברך אחר זית מלוח כיון דשקילא לגרעינן בצר ליה שיעורא, הא מכל מקום שיעורא דרבנן הוא ובעי ברכה אחריו מדרבנן. ולענין הלכה נראה עיקר כדברי לבוש על פי הפוסקים הנזכרים לעיל וכדברי המכריע, ועיין לקמן סוף סימן קפ"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.