מראי מקומות/אורח חיים/קפד

מראי מקומות אורח חיים קפד

מי שאכל ויצא ממקומו ולא בירך

הב"י והשו"ע בתחילת הסימן הביא מחלוקת אי הלכה כב"ה או כב"ש, ויש להעיר דבה"ג בהל' ברכות בעמוד פה, פסק כב"ש, וכן סמ"ק במצוה קט אות מא, ותלמידי ה"ר יונה שהביא הב"י כתבו שם דאף רב שמואל בן חפני פסק כב"ש, וכן המנהיג בדיני תפילה סי' לו, כתב דהלכה כב"ש, והכי נקטינן ככל הנך, ודלא כהשו"ע שלא הכריע. הב"י כתב דה"ר יונה ס"ל דהלכה כב"ה כהרמב"ם ומאידך בשו"ע כתב דס"ל לה"ר יונה כב"ש, וזה תימה, וצ"ע.

אכל כזית ולא אכל כדי שביעה ומסופק אם בירך האם יברך

המשנ"ב בסעיף ד ס"ק טו, הביא דהאחרונים כתבו דלא יברך כיון דהוי דרבנן, ובשער הציון הביא דיש אחרונים דס"ל דחייב לברך כיון דעיקר הברכה היא דאורייתא, ודחה את דבריהם כיון דהחינוך לא ס"ל הכי, ע"כ, ויש להעיר דאמנם הכי סבר החינוך, אבל הטוש"ע כתבו סתמא דחייב לברך ולא חילקו אם שבע או לא, וכן הביא הב"י את דברי הרא"ש והרמב"ם בזה, וגם הם לא חילקו בזה, וכן המנהיג בהל' סעודה (השניים) סי' קנד ד"ה ואם, כתב דיברך ולא חילק, ועוד שהביאור הלכה בסוף הסימן הביא דלכמה ראשונים כזית הוי דאורייתא, ולפי דעתם ודאי יש לברך מספק, וצ"ע לדינא.

המסופק אם בירך ברכת המזון חייב לברך, למה לא נימא ליה לברך בהרהור

הפמ"ג הקשה בפתיחה לברכות לפני סי' רב, באות ב, דלשיטת הרמב"ם דהרהור כדיבור, שיהרהר ויצא יד"ח ואז אין חשש ברכה לבטלה, והניח בקושיה, ע"כ, ויש לומר דכיון דהוי ספק דאורייתא הוי מחוייב ממש מדרבנן או מדאורייתא (עי' במה שכתבתי בזה בפתיחה להל' ברכות שנמצאת לפני סי' רב), וא"כ תו לא הוי ברכה לבטלה גם על הצד שבירך כבר ברכת המזון, דבספק הוא מחוייב ממש כדי לצאת ידי הספק.

מי שאכל פירות ושכח לברך עד מתי יכול לברך

הטוש"ע הב"י בסעיף ד, הביאו דמברך כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה, ויש להעיר דכ"כ המנהיג בהל' סעודה (השניים) סי' קנד ד"ה על.

קי"ל דברכת המזון בכזית ולא בכביצה

כן הביאו הטור והב"י והביאור הלכה בסוף הסימן מכמה ראשונים, ויש להוסיף דתוס' בברכות מט: ד"ה רבי מאיר, הביאו דכן נמי פסק השאילתות, ע"כ, וכן ס"ל ליראים בסי' רנג אות ז, וכ"כ האשכול בהל' סעודה ד"ה ועד (ל:), וכ"כ המנהיג בהל' סעודה סי' י, ובהל' סעודה (השניים) סי' קנד ד"ה ירושלמי וכשאומר.

אכל כזית האם חייב לברך מדרבנן או מדאורייתא

הביאור הלכה בסוף הסימן הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בהל' סעודה סי' י, כתב דהוי דרבנן.

אכל כחצי זית אם חייב בברכת המזון מדרבנן

הביאור הלכה בסוף הסימן, הביא מחלוקת אם האוכל כזית חייב בברכהמ"ז מדאורייתא או מדרבנן, ע"כ, והשתא לסוברים דכזית מדרבנן ברור דס"ל דעל כחצי זית אינו חייב אף מדרבנן, אבל לסוברים דכזית דאורייתא אפשר דס"ל דכחצי זית דרבנן, אלא דמהיכא תיתי לחייב בכחצי זית בלא ראיה, ומ"מ היראים בסי' רנג אות טו, כתב דבפחות מכחצי זית אינו חייב כלל ובכחצי זית עד כזית חייב מדרבנן וכזית דאורייתא.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף