פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/עו: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
'''ואוסר.''' | '''ואוסר.''' עט"ז דזה לפסק המחבר אבל לדידן בעינן ס' במליחה וצליה. ומ"מ מ"ש הט"ז בשם השערים אנן קי"ל בצליה ומליחה וה"ה אפיה מדינא אין אוסר כולו בכחוש אלא שא"א בקיאין בין כחוש לשמן בעינן ס' ונ"מ באיסור דרבנן ואין בו כלל שמנונית כמו חמב"פ לדידן כ"נ סגי בצלייה ומליחה כ"ק ולשערים חום דצליה בס' ומוקי ההיא דחולין דקולף בחלב של ג"ה יע"ש ועס"י ק"ס ס"ה וס"ט ומיהו אף בשמן לגמרי ויש ס' צריך בצליה כ"נ ומליחה כ"ק הטעם דא"א בקיאין ומטעם הרשב"א דא"א שלא ישאר רושם במקום האיסור בצליה וכ"מ בת"ח כלל ל"ז ומ"י שם אות א' ובק"ה יע"ש ועובי אצבע היינו רוחב אגודל. ומ"ש דם בעין הוא פשוט דדם פליטה אמרינן שריק וככ"פ ועס"י ע' ועמ"ש באות ד': | ||
== ב == | == ב == | ||
'''ולאכלו.''' | '''ולאכלו.''' עט"ז וכ"כ הש"ך אות ו' דהמחבר לא מיירי כאן מהדחה א' אלא ה"ק רצה למלוח וצולהו מיד עושה ומותר לאכלו אח"כ בלי הדחה אחרונה שאין המלח בולע מדם דנורא מישב שייב אבל אם שוהה קצת במלחו אף לא שיעור מליחה אפ"ה המלח בולע מיד ולכתחלה מדיח קודם הצליה ואם לא הדיח קודם צליה מדיחו אח"כ ושרי כמ"ש בב"י בהדיא וכמ"ש רמ"א בהג"ה ואפילו שהה שיעור מליחה ונצלה כך מותר ומיהו לאחר צליה בעי הדחה ממלת הנאסר ואם בישלו כך בלא הדחה בשהה קצת אבאר באות ד': | ||
== ג == | == ג == | ||
'''אבל.''' | '''אבל.''' כתב הט"ז אפילו לא שהה שיעור מליחה כל שלא נמלח בשפוד אצל האש המלח בולע ואין שיעור לדבר וצריך הדחה לכתחלה קודם צליה ודיעבד שרי בהודח אחר צליה אפילו שהה שיעור מליחה: | ||
== ד == | == ד == | ||
'''המלח.''' | '''המלח.''' עט"ז ודברים פשוטים המה והמחבר סובר דצלי א"צ מליחה ולא הדחה א' כמ"ש הש"ך אות א' מדלא הזכיר כאן הדחה א' ובב"י כתב דעת הרא"ש דא"צ הדחה תחלה לצלי ומיהו כ"ז שאין מולחו אבל מולחו וודאי בעי הדחה תחלה אף במעלהו מיד כי יש לחוש שהמלח יבליע דם בעין וע"ז קאי רמ"א די"א דכל צלי אף בלא מולחו תחלה צריך הדחה תחלה ויש לראות כיון דממחבר אין זכר למו אי צריך הדחה תחלה או לאו איך כתב הר"ב וי"א כיון שאין הפלוגתא בא מפורש כאן וכ"ת דה"ק די"א דבעי הדחה משום דבעי מליחה קצת תחלה וכמ"ש בד"מ בשם הגהות ש"ד דתוס' ואשר"י לשיטתם דצלי א"צ מליחה מש"ה לא בעי הדחה משא"כ לדידן דקי"ל כרש"י דבעי מליחה קצת מש"ה בעי הדחה וא"כ שפיר קאמר וי"א דלהמחבר א"צ מליחה וה"ה דא"צ הדחה א' משא"כ לדידן ז"א דהא כתב תרי וי"א הראשון הוא הרמב"ן משוס דם בעין שעליו ואף בלא מליחה כלל צריך הדחה א' וי"א ב' הוא דעת רש"י א"כ קשה קצת. ומ"ש רמ"א נוהגין למלוח כשהוא בשפוד היינו אף שהודח מקודם מ"מ אין למלוח קודם נתינתו בשפוד שהמלח יתמלא מדם ושמא ישכח להדיח אח"כ כי מה שמדיחין הוא רק חומרא בעלמא משא"כ כשמולחו על השפוד האש אין מניח לבלוע במלח דנורא מישב שייב ואף אי אוכל אח"כ בלא הדחה לאו אסורי אכיל: | ||
'''ודע''' | '''ודע''' דלפי מה שהתבאר כאן דלהמחבר לית ליה הדחה א' לצלי כלל כל שלא מלחו תחלה בזה יש לישב מה שהקשינו בסימן ס"ט אות א' על מ"ש הט"ז די"א שבס"ב שם הם הי"מ שהביא הרא"ש או הרא"ה ז"ל שאתר שיניח מלפלוט דם יבליע הדם שעליו כי אין טבע המלח להפליט מה שנתייבש עפ"ה ומש"ה שם הביא המחבר ב' דעות וכאן לא זכר מהדחה א' דבצלי על האש אין חשש הרא"ה כי האש אין מניח לבלוע הדם שנתייבש ועוד דשייב ליה לגמרי גם לטעם י"מ שהביא הרא"ש דפי' דנבלע בו ל"ש בצליה ואלו היה טעם האוסר שהביא שם המחבר משוס דם בעין א"כ ה"ה צלי דלדם בעין ל"ש מישב שייב אלא כדאמרן. ומיהו אנן אוסרים שם מטעם סמ"ק ואפ"ה מתירין כאן דיעבד בלא הדחה א' דבצליה ככ"פ ועדיין אין מיושב שפיר: | ||
== ה == | == ה == | ||
'''בלא.''' | '''בלא.''' עט"ז דפסק אפילו לא שהה שיעור מליחה כל שלא הודח בראשונה אסור אף לצלי בלא ה"מ ובה"מ שרי אף לבישול עס"י ס"ט. והוא ממ"ש בת"ח כלל ה' ד"ב על או"ה שבלא שהה שיעור מליחה שרי לצלי כתב שבזה אין ראיה לאסור ובכלל ט' ד"ג כתב דאפילו לא שהה אסור לצלי וסובר הט"ז דבכלל ה' ה"ק שאין ראיה לאסור ומ"מ הר"ב לא הסכים עמו אלא כמ"ש בכלל ע' דבלא שהה אסור לצלי באין ה"מ וא"כ יש כאן חזרה בהגהותיו ממ"ש בת"ח וע"כ פסק הט"ז לחומרא כת"ח ותולק עם הש"ך בסימן ס"ט אות י"ג דבלא שהה פוסק שם דשרי לצלי יע"ש והמ"י כלל ה' אות ה' כתב דהר"ב כאן מיירי בתרתי למעליותא בלא שהה ולא נמלח אלא מעט הוא דמתיר הר"ב כאן לצלי ולקדירה אף תרתי למעליותא אסור באין ה"מ והביאותיו בסימן ס"ט. ומפני שיש כאן הרבה דינים אבאר קצת בעז"ה: | ||
'''הנה''' | '''הנה''' אנו נוהגין להדיח קודם צליה ולמלחו על השפוד אצל האש ולהדיח אחר הצליה ג"פ כמ"ש הש"ך אות ט"ו ומיהו אם לא הדיח באחרונה ובישלו כך מותר כמ"ש רמ"א לקמן ולא עוד אלא אפילו לא הודח בראשונה ולא באחרונה ובשלו כך מותר כמ"ש הר"ב וע"ל סימן ע"ג ס"ה ובש"ך אות י"ט אם לא הדיחה בראשונה ובשלה כך מותר והוא מבואר בת"ח כלל כ"ד ד"י ומ"ש הש"ך שם דם הכבד דרבנן הקשינו שם דבאו"ה ות"ח כתב דקיל משאר בשר כ"ש כבד דרבנן הרי אפילו שאר בשר שלא הדיחו בראשונה ובאחרונה ובשלו מותר דהאש שורף דם בעין שע"פ הבשר ואין בו כדי לאסור ואם נמלח ושהה קצת והודח בראשונה מ"מ לכתחלה ידיחנו קודם צליה כמ"ש המחבר ואם לא הודח מקודם ידיחנו אחר הצליה ואין בכך כלום ואפילו שהה שיעור מליחה ונצלה כך כמ"ש הר"ב סוף הג"ה ואפילו נמלח ולא הודח מותר והוא מאו"ה כלל כו' ד"ד ושם נאמר הודח בראשונה ונמלח ושהה ולא הודח קודם צליה מותר דאש שורפו ואם יבליע ככ"פ וכ"כ בת"ח כלל ט' די"א ומכאן אתה למד דהר"ב שכתב וה"ה נמלח ולא הודח דשרי היינו שנצלה כך ולאחר הצליה וודאי דצריך להדיח ממלח ששהה קצת ונאסר כו': | ||
'''נסתפקתי''' | '''נסתפקתי''' אי הודח ונמלח ושהה קצת או שיעור מליחה ולא הודח ונצלה ובשלו כך מהו דהא המלח נאסר וע"כ לא שרינן אלא בצליה דככ"פ כמ"ש או"ה אבל לא בבישול א"ד כיון די"א דכל חתיכה יש ס' נגד דם ומלח ובסימן ס"ט בהג"ה בשר יבש יש ס' נגד המלח וה"ה כאן שאש שורפו ומייבשו. אמנם ממ"ש הב"י בשם ס' צפנת פענח אם לא הודח אחר המליחה ועשו ממנו מולייתא בסמידא שרי משמע דא"א תו להדיח אח"כ כיון דעשו ממנו מולייתא ואפ"ה אין חוששין לדם ומלח כי האש שורפו ומייבשו ועיין תרומת הדשן סי' קס"ט הביא דין דמולייתא וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה וצ"ע {{אצבע מורה}} ועמ"ש בסי' ע"ח בש"ך אות ב': | ||
'''אמנם''' | '''אמנם''' כן מ"ש בלבוש ס"ו אם נמלח ושהה שיעור מליחה אף שלא הודח ונצלה מותר לתת כלי תחתיו ואף דלכתחלה אסור בדיעבד מותר עכ"ל ויש לתמוה הלא הוא דין דס"ה שהביא הב"י ות"ה קס"ט אין מניחין בי דוגי כ"ז שלא הודח הדחה אחרונה ואם בא לומר דיעבד שרי ומש"ה אין ראיה לענין דיעבד מ"מ הא אפילו לכתחלה היה רוצה להתירו ואיך לא הזכיר דברי ס"ה ועמ"י כלל ט' אות י"ו העתיק דברי הלבוש האלו. ומ"מ אין ללמוד לאסור בבישול בלא הדחה מדהוצרך הלבוש להתיר דיעבד דאין דם נוטף י"ל דלא שייך בבי דוגי ס' משא"כ בבישול וכדאמרן: | ||
'''עוד''' | '''עוד''' אבאר לך אף למ"ש בת"ח דבלא שהה בלא הדחה קמייתא אסור לצלי כמ"ש הט"ז כאן מ"מ יש להסתפק במולחו על האש אי אסור או לא הנה בת"ח כלל ט' ד"ג ואו"ה כלל ח' ד"ד מבואר שאפילו מולחו בשפוד על האש בלא הדחה א' אסור להר"ב להמעיין שם כי אין שיעור לדבר טרם יחמם הבשר יבליע וכ"מ מיש"ש פרק השוחט סימן ח"י אמ"ש התוס' לצלי איירי ומהרא"י הוכיח מתוס' דלא נאסר במליחה בלא הדחה קמייתא משמע לדידן נאסר מיד יע"ש והרי התם מעלהו מיד ודלמא מולחו על האש ואפ"ה אסור ועוד מבואר שם דחותך בשר מביה"ש דצריך מליחה גמורה אפילו לצלי אפ"ה אין צריך שהייה אלא מעלהו וצולהו שכ"כ היש"ש שם בפירוש. ועיין תבואת שור סימן כ"ז משמע מלשונו שכתב מולחו יפה יפה ומדיחו ומותר בין לצלי אלמא סובר דבעינן שהייה לצלי ומדיחו וז"א ומהר"ן מוכח ג"כ שהקשה בשיעור מליחה וודאי תצא נפשה ותי' לצלי אלמא דלצלי א"צ שהייה אלא וודאי כדאמרן {{אצבע מורה}} : | ||
== ו == | == ו == | ||
'''בין.''' | '''בין.''' עט"ז ולכאורה מ"ש הר"ב דאין חילוק דל"ת בשלמא חתיכה עבה מה שלא פירש הוה דם שלא פירש ושרי משא"כ חלולים דפירש מדופן לדופן ומהרש"ל כ' דחלולים הוה כמו לא פירש והט"ז כתב דהוה פירש אלא דשרי כמו ב' חתיכות מטעם ככ"פ ולהש"ך אות י"ג דצלי שלא נצלה כ"צ אסור לאכול צלוי דפירש ממקום למקום א"כ מה איריא חלולים או לאו וצ"ל דה"ק ואין חילוק בין חלולים דל"ת דצ"א נצלה יפה ובולע משניה ולא שייך ככ"פ קמ"ל דה"ה ב' חתיכות דהתחתונה נצלה יפה ולא חיישינן מטעם שריק או ככ"פ אפילו כה"ג כל שהבליעה והפליטה באין מיד שרי כמו שיתבאר בסימן ע"ז. ומ"ש הט"ז דחלולים הוה כב' חתיכות א"ל דצריך לשהות עד שיצלה צד השני ג"כ דהעולם אין נזהרין מזה דב' חתיכות כל שא' נצלה אוכלין ממנו וכן לומר דנ"מ אם הודח תוך שיעור מליחה דאסור לאכול חי דנראה ה"ה חתיכה אחת להש"ך אות י"ג כל שהודח תוך שיעור מליחה אסור לאכול חי דפירש ממקום למקום יע"ש: | ||
== ז == | == ז == | ||
'''בביצים.''' | '''בביצים.''' עט"ז דה"ק בשמים עם ביצים דינו כמו ביצים לחוד וצריך מליחה אף דיעבד דהוה כבישול ואף בלא נמלח המולייתא כמ"ש הש"ך סימן ע"ז אות ה'. עוד תי' דה"ק מלח "תחלה כמו לכתחלה והיינו דלכתחלה בעינן מליחה אף בשר לחוד כדמסיק הר"ב בסימן ע"ז דאין לעשות שום מולייתא לכתחלה. עד שימלח שניהם. והש"ך באות י"א מפרש מלח תחלה כפשוטו ולצדדין ביצים אפילו דיעבד אסור ובשר לחוד לכתחלה יע"ש וא"ש טפי וכ"כ בנה"כ יע"ש: | ||
== ח == | == ח == | ||
'''אלא.''' | '''אלא.''' עט"ז ועתה רואה שלא היה בגירסתו בש"ע ורוב ב' הסימנים וכן בש"ך אות כ' ועיין ל"ח פרק השוחט אות ז' דיש דפוסים בש"ע כתוב בהם ורוב ב' ובקצתם השמיטו יע"ש. ומ"ש ב' הסימנים הוא דעת רבינו משולם הביאו הרשב"א בארוך ס"ת א' ובקצר בית שלישי ש"ש בשם גדולי המורים אלא בארוך כתב ב' הסימנים ואח"כ כתב רוב ב' הסימנים ובקצר לא כתב רק רוב ב' משמע דסגי: | ||
== ט == | == ט == | ||
'''לאחר.''' | '''לאחר.''' עט"ז העלה דאין איסור ליטול מן האש אף שלא נצלה כ"צ ומעשים בכל יום דככ"פ בבשר ועמ"ש באות יו"ד לענין שפוד וסכין ועיין א"מ: | ||
== י == | == י == | ||
'''ומתירין.''' | '''ומתירין.''' עט"ז הביא דברי רש"ל דהשפוד אסור והעלה באין ה"מ אסור ובה"מ יש להתיר ובשמנונית נבילה וכדומה כ"ע מודים דלא שייך טרוד ולא ככ"פ כמבואר בחולין בההוא דרב מרי ודוכתי טובא. אמנם לענין סכין שחתכו בעודו על האש יש לומר באין ה"מ אסור ובה"מ להתיר אבל לאחר שהוסר קודם שנצלה כ"צ יש לעיין אמאי כתב באות הקדום דשרי ועיין אורח מישור אות ד' האריך בזה וכפי הנראה דבסכין כה"ג יש לאסור אף בה"מ. וצ"ע אם אין יס"ב בסכין מהו אמנם לקמן בהל' בב"ח משמע דחותך בסכין רותח אסור הסכין אף שאין י"ס בסכין. ויש לי מקום עיון בא"ח הל' י"ט בדיני הגעלה בי"ט ולבוש סימן תק"ט שם כתב דמלבנין שפוד בי"ט כשרוצים לחזור ולצלות עליו בשר דבליבון כל דהו סגי דדם פליטה דרבנן לא ידענא מהו דאטו איסור דרבנן שנבלע בכלי לא בעינן ליבון שיהא ניצוצות נתזין הימנו ובמ"א שם כתב כיון דמדינא א"צ השפוד ליבון אלא מחמת חומרא לא הוה תיקון כלי כמו וולד הטומאה ה"ה דהמ"ל דם פליטה דרבנן ואי"ה בסי' קכ"א אבאר {{אצבע מורה}} . ומה שצריך ליבון השפוד לצלות בשר ואף דטרוד או ככ"פ וסומכין ע"ז לכתחלה בטרוד מ"מ כיון שהבשר מונח בדוחקא על השפוד לכתחלה לא סמכינן ועס"י קכ"א: | ||
== יא == | == יא == | ||
'''ובשר.''' | '''ובשר.''' עט"ז דבחצי צלייתו שוב אין בו דם כלל ומותר לבשל כ"ש ליתן הבי דוגי תחתיו וכן הסכים הש"ך אות כ"ה ואי נמלח ולא הודח באחרונה כתבנו לעיל בשם לבוש דיעבד שרי ולדינא צ"ע ועש"ך אות כ"ה: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה מ־10:18, 17 ביולי 2020
פרי מגדים - משבצות זהב 
יורה דעה עו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א
ואוסר. עט"ז דזה לפסק המחבר אבל לדידן בעינן ס' במליחה וצליה. ומ"מ מ"ש הט"ז בשם השערים אנן קי"ל בצליה ומליחה וה"ה אפיה מדינא אין אוסר כולו בכחוש אלא שא"א בקיאין בין כחוש לשמן בעינן ס' ונ"מ באיסור דרבנן ואין בו כלל שמנונית כמו חמב"פ לדידן כ"נ סגי בצלייה ומליחה כ"ק ולשערים חום דצליה בס' ומוקי ההיא דחולין דקולף בחלב של ג"ה יע"ש ועס"י ק"ס ס"ה וס"ט ומיהו אף בשמן לגמרי ויש ס' צריך בצליה כ"נ ומליחה כ"ק הטעם דא"א בקיאין ומטעם הרשב"א דא"א שלא ישאר רושם במקום האיסור בצליה וכ"מ בת"ח כלל ל"ז ומ"י שם אות א' ובק"ה יע"ש ועובי אצבע היינו רוחב אגודל. ומ"ש דם בעין הוא פשוט דדם פליטה אמרינן שריק וככ"פ ועס"י ע' ועמ"ש באות ד':
ב
ולאכלו. עט"ז וכ"כ הש"ך אות ו' דהמחבר לא מיירי כאן מהדחה א' אלא ה"ק רצה למלוח וצולהו מיד עושה ומותר לאכלו אח"כ בלי הדחה אחרונה שאין המלח בולע מדם דנורא מישב שייב אבל אם שוהה קצת במלחו אף לא שיעור מליחה אפ"ה המלח בולע מיד ולכתחלה מדיח קודם הצליה ואם לא הדיח קודם צליה מדיחו אח"כ ושרי כמ"ש בב"י בהדיא וכמ"ש רמ"א בהג"ה ואפילו שהה שיעור מליחה ונצלה כך מותר ומיהו לאחר צליה בעי הדחה ממלת הנאסר ואם בישלו כך בלא הדחה בשהה קצת אבאר באות ד':
ג
אבל. כתב הט"ז אפילו לא שהה שיעור מליחה כל שלא נמלח בשפוד אצל האש המלח בולע ואין שיעור לדבר וצריך הדחה לכתחלה קודם צליה ודיעבד שרי בהודח אחר צליה אפילו שהה שיעור מליחה:
ד
המלח. עט"ז ודברים פשוטים המה והמחבר סובר דצלי א"צ מליחה ולא הדחה א' כמ"ש הש"ך אות א' מדלא הזכיר כאן הדחה א' ובב"י כתב דעת הרא"ש דא"צ הדחה תחלה לצלי ומיהו כ"ז שאין מולחו אבל מולחו וודאי בעי הדחה תחלה אף במעלהו מיד כי יש לחוש שהמלח יבליע דם בעין וע"ז קאי רמ"א די"א דכל צלי אף בלא מולחו תחלה צריך הדחה תחלה ויש לראות כיון דממחבר אין זכר למו אי צריך הדחה תחלה או לאו איך כתב הר"ב וי"א כיון שאין הפלוגתא בא מפורש כאן וכ"ת דה"ק די"א דבעי הדחה משום דבעי מליחה קצת תחלה וכמ"ש בד"מ בשם הגהות ש"ד דתוס' ואשר"י לשיטתם דצלי א"צ מליחה מש"ה לא בעי הדחה משא"כ לדידן דקי"ל כרש"י דבעי מליחה קצת מש"ה בעי הדחה וא"כ שפיר קאמר וי"א דלהמחבר א"צ מליחה וה"ה דא"צ הדחה א' משא"כ לדידן ז"א דהא כתב תרי וי"א הראשון הוא הרמב"ן משוס דם בעין שעליו ואף בלא מליחה כלל צריך הדחה א' וי"א ב' הוא דעת רש"י א"כ קשה קצת. ומ"ש רמ"א נוהגין למלוח כשהוא בשפוד היינו אף שהודח מקודם מ"מ אין למלוח קודם נתינתו בשפוד שהמלח יתמלא מדם ושמא ישכח להדיח אח"כ כי מה שמדיחין הוא רק חומרא בעלמא משא"כ כשמולחו על השפוד האש אין מניח לבלוע במלח דנורא מישב שייב ואף אי אוכל אח"כ בלא הדחה לאו אסורי אכיל:
ודע דלפי מה שהתבאר כאן דלהמחבר לית ליה הדחה א' לצלי כלל כל שלא מלחו תחלה בזה יש לישב מה שהקשינו בסימן ס"ט אות א' על מ"ש הט"ז די"א שבס"ב שם הם הי"מ שהביא הרא"ש או הרא"ה ז"ל שאתר שיניח מלפלוט דם יבליע הדם שעליו כי אין טבע המלח להפליט מה שנתייבש עפ"ה ומש"ה שם הביא המחבר ב' דעות וכאן לא זכר מהדחה א' דבצלי על האש אין חשש הרא"ה כי האש אין מניח לבלוע הדם שנתייבש ועוד דשייב ליה לגמרי גם לטעם י"מ שהביא הרא"ש דפי' דנבלע בו ל"ש בצליה ואלו היה טעם האוסר שהביא שם המחבר משוס דם בעין א"כ ה"ה צלי דלדם בעין ל"ש מישב שייב אלא כדאמרן. ומיהו אנן אוסרים שם מטעם סמ"ק ואפ"ה מתירין כאן דיעבד בלא הדחה א' דבצליה ככ"פ ועדיין אין מיושב שפיר:
ה
בלא. עט"ז דפסק אפילו לא שהה שיעור מליחה כל שלא הודח בראשונה אסור אף לצלי בלא ה"מ ובה"מ שרי אף לבישול עס"י ס"ט. והוא ממ"ש בת"ח כלל ה' ד"ב על או"ה שבלא שהה שיעור מליחה שרי לצלי כתב שבזה אין ראיה לאסור ובכלל ט' ד"ג כתב דאפילו לא שהה אסור לצלי וסובר הט"ז דבכלל ה' ה"ק שאין ראיה לאסור ומ"מ הר"ב לא הסכים עמו אלא כמ"ש בכלל ע' דבלא שהה אסור לצלי באין ה"מ וא"כ יש כאן חזרה בהגהותיו ממ"ש בת"ח וע"כ פסק הט"ז לחומרא כת"ח ותולק עם הש"ך בסימן ס"ט אות י"ג דבלא שהה פוסק שם דשרי לצלי יע"ש והמ"י כלל ה' אות ה' כתב דהר"ב כאן מיירי בתרתי למעליותא בלא שהה ולא נמלח אלא מעט הוא דמתיר הר"ב כאן לצלי ולקדירה אף תרתי למעליותא אסור באין ה"מ והביאותיו בסימן ס"ט. ומפני שיש כאן הרבה דינים אבאר קצת בעז"ה:
הנה אנו נוהגין להדיח קודם צליה ולמלחו על השפוד אצל האש ולהדיח אחר הצליה ג"פ כמ"ש הש"ך אות ט"ו ומיהו אם לא הדיח באחרונה ובישלו כך מותר כמ"ש רמ"א לקמן ולא עוד אלא אפילו לא הודח בראשונה ולא באחרונה ובשלו כך מותר כמ"ש הר"ב וע"ל סימן ע"ג ס"ה ובש"ך אות י"ט אם לא הדיחה בראשונה ובשלה כך מותר והוא מבואר בת"ח כלל כ"ד ד"י ומ"ש הש"ך שם דם הכבד דרבנן הקשינו שם דבאו"ה ות"ח כתב דקיל משאר בשר כ"ש כבד דרבנן הרי אפילו שאר בשר שלא הדיחו בראשונה ובאחרונה ובשלו מותר דהאש שורף דם בעין שע"פ הבשר ואין בו כדי לאסור ואם נמלח ושהה קצת והודח בראשונה מ"מ לכתחלה ידיחנו קודם צליה כמ"ש המחבר ואם לא הודח מקודם ידיחנו אחר הצליה ואין בכך כלום ואפילו שהה שיעור מליחה ונצלה כך כמ"ש הר"ב סוף הג"ה ואפילו נמלח ולא הודח מותר והוא מאו"ה כלל כו' ד"ד ושם נאמר הודח בראשונה ונמלח ושהה ולא הודח קודם צליה מותר דאש שורפו ואם יבליע ככ"פ וכ"כ בת"ח כלל ט' די"א ומכאן אתה למד דהר"ב שכתב וה"ה נמלח ולא הודח דשרי היינו שנצלה כך ולאחר הצליה וודאי דצריך להדיח ממלח ששהה קצת ונאסר כו':
נסתפקתי אי הודח ונמלח ושהה קצת או שיעור מליחה ולא הודח ונצלה ובשלו כך מהו דהא המלח נאסר וע"כ לא שרינן אלא בצליה דככ"פ כמ"ש או"ה אבל לא בבישול א"ד כיון די"א דכל חתיכה יש ס' נגד דם ומלח ובסימן ס"ט בהג"ה בשר יבש יש ס' נגד המלח וה"ה כאן שאש שורפו ומייבשו. אמנם ממ"ש הב"י בשם ס' צפנת פענח אם לא הודח אחר המליחה ועשו ממנו מולייתא בסמידא שרי משמע דא"א תו להדיח אח"כ כיון דעשו ממנו מולייתא ואפ"ה אין חוששין לדם ומלח כי האש שורפו ומייבשו ועיין תרומת הדשן סי' קס"ט הביא דין דמולייתא וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה וצ"ע 
ועמ"ש בסי' ע"ח בש"ך אות ב':
אמנם כן מ"ש בלבוש ס"ו אם נמלח ושהה שיעור מליחה אף שלא הודח ונצלה מותר לתת כלי תחתיו ואף דלכתחלה אסור בדיעבד מותר עכ"ל ויש לתמוה הלא הוא דין דס"ה שהביא הב"י ות"ה קס"ט אין מניחין בי דוגי כ"ז שלא הודח הדחה אחרונה ואם בא לומר דיעבד שרי ומש"ה אין ראיה לענין דיעבד מ"מ הא אפילו לכתחלה היה רוצה להתירו ואיך לא הזכיר דברי ס"ה ועמ"י כלל ט' אות י"ו העתיק דברי הלבוש האלו. ומ"מ אין ללמוד לאסור בבישול בלא הדחה מדהוצרך הלבוש להתיר דיעבד דאין דם נוטף י"ל דלא שייך בבי דוגי ס' משא"כ בבישול וכדאמרן:
עוד אבאר לך אף למ"ש בת"ח דבלא שהה בלא הדחה קמייתא אסור לצלי כמ"ש הט"ז כאן מ"מ יש להסתפק במולחו על האש אי אסור או לא הנה בת"ח כלל ט' ד"ג ואו"ה כלל ח' ד"ד מבואר שאפילו מולחו בשפוד על האש בלא הדחה א' אסור להר"ב להמעיין שם כי אין שיעור לדבר טרם יחמם הבשר יבליע וכ"מ מיש"ש פרק השוחט סימן ח"י אמ"ש התוס' לצלי איירי ומהרא"י הוכיח מתוס' דלא נאסר במליחה בלא הדחה קמייתא משמע לדידן נאסר מיד יע"ש והרי התם מעלהו מיד ודלמא מולחו על האש ואפ"ה אסור ועוד מבואר שם דחותך בשר מביה"ש דצריך מליחה גמורה אפילו לצלי אפ"ה אין צריך שהייה אלא מעלהו וצולהו שכ"כ היש"ש שם בפירוש. ועיין תבואת שור סימן כ"ז משמע מלשונו שכתב מולחו יפה יפה ומדיחו ומותר בין לצלי אלמא סובר דבעינן שהייה לצלי ומדיחו וז"א ומהר"ן מוכח ג"כ שהקשה בשיעור מליחה וודאי תצא נפשה ותי' לצלי אלמא דלצלי א"צ שהייה אלא וודאי כדאמרן :
ו
בין. עט"ז ולכאורה מ"ש הר"ב דאין חילוק דל"ת בשלמא חתיכה עבה מה שלא פירש הוה דם שלא פירש ושרי משא"כ חלולים דפירש מדופן לדופן ומהרש"ל כ' דחלולים הוה כמו לא פירש והט"ז כתב דהוה פירש אלא דשרי כמו ב' חתיכות מטעם ככ"פ ולהש"ך אות י"ג דצלי שלא נצלה כ"צ אסור לאכול צלוי דפירש ממקום למקום א"כ מה איריא חלולים או לאו וצ"ל דה"ק ואין חילוק בין חלולים דל"ת דצ"א נצלה יפה ובולע משניה ולא שייך ככ"פ קמ"ל דה"ה ב' חתיכות דהתחתונה נצלה יפה ולא חיישינן מטעם שריק או ככ"פ אפילו כה"ג כל שהבליעה והפליטה באין מיד שרי כמו שיתבאר בסימן ע"ז. ומ"ש הט"ז דחלולים הוה כב' חתיכות א"ל דצריך לשהות עד שיצלה צד השני ג"כ דהעולם אין נזהרין מזה דב' חתיכות כל שא' נצלה אוכלין ממנו וכן לומר דנ"מ אם הודח תוך שיעור מליחה דאסור לאכול חי דנראה ה"ה חתיכה אחת להש"ך אות י"ג כל שהודח תוך שיעור מליחה אסור לאכול חי דפירש ממקום למקום יע"ש:
ז
בביצים. עט"ז דה"ק בשמים עם ביצים דינו כמו ביצים לחוד וצריך מליחה אף דיעבד דהוה כבישול ואף בלא נמלח המולייתא כמ"ש הש"ך סימן ע"ז אות ה'. עוד תי' דה"ק מלח "תחלה כמו לכתחלה והיינו דלכתחלה בעינן מליחה אף בשר לחוד כדמסיק הר"ב בסימן ע"ז דאין לעשות שום מולייתא לכתחלה. עד שימלח שניהם. והש"ך באות י"א מפרש מלח תחלה כפשוטו ולצדדין ביצים אפילו דיעבד אסור ובשר לחוד לכתחלה יע"ש וא"ש טפי וכ"כ בנה"כ יע"ש:
ח
אלא. עט"ז ועתה רואה שלא היה בגירסתו בש"ע ורוב ב' הסימנים וכן בש"ך אות כ' ועיין ל"ח פרק השוחט אות ז' דיש דפוסים בש"ע כתוב בהם ורוב ב' ובקצתם השמיטו יע"ש. ומ"ש ב' הסימנים הוא דעת רבינו משולם הביאו הרשב"א בארוך ס"ת א' ובקצר בית שלישי ש"ש בשם גדולי המורים אלא בארוך כתב ב' הסימנים ואח"כ כתב רוב ב' הסימנים ובקצר לא כתב רק רוב ב' משמע דסגי:
ט
לאחר. עט"ז העלה דאין איסור ליטול מן האש אף שלא נצלה כ"צ ומעשים בכל יום דככ"פ בבשר ועמ"ש באות יו"ד לענין שפוד וסכין ועיין א"מ:
י
ומתירין. עט"ז הביא דברי רש"ל דהשפוד אסור והעלה באין ה"מ אסור ובה"מ יש להתיר ובשמנונית נבילה וכדומה כ"ע מודים דלא שייך טרוד ולא ככ"פ כמבואר בחולין בההוא דרב מרי ודוכתי טובא. אמנם לענין סכין שחתכו בעודו על האש יש לומר באין ה"מ אסור ובה"מ להתיר אבל לאחר שהוסר קודם שנצלה כ"צ יש לעיין אמאי כתב באות הקדום דשרי ועיין אורח מישור אות ד' האריך בזה וכפי הנראה דבסכין כה"ג יש לאסור אף בה"מ. וצ"ע אם אין יס"ב בסכין מהו אמנם לקמן בהל' בב"ח משמע דחותך בסכין רותח אסור הסכין אף שאין י"ס בסכין. ויש לי מקום עיון בא"ח הל' י"ט בדיני הגעלה בי"ט ולבוש סימן תק"ט שם כתב דמלבנין שפוד בי"ט כשרוצים לחזור ולצלות עליו בשר דבליבון כל דהו סגי דדם פליטה דרבנן לא ידענא מהו דאטו איסור דרבנן שנבלע בכלי לא בעינן ליבון שיהא ניצוצות נתזין הימנו ובמ"א שם כתב כיון דמדינא א"צ השפוד ליבון אלא מחמת חומרא לא הוה תיקון כלי כמו וולד הטומאה ה"ה דהמ"ל דם פליטה דרבנן ואי"ה בסי' קכ"א אבאר . ומה שצריך ליבון השפוד לצלות בשר ואף דטרוד או ככ"פ וסומכין ע"ז לכתחלה בטרוד מ"מ כיון שהבשר מונח בדוחקא על השפוד לכתחלה לא סמכינן ועס"י קכ"א:
יא
ובשר. עט"ז דבחצי צלייתו שוב אין בו דם כלל ומותר לבשל כ"ש ליתן הבי דוגי תחתיו וכן הסכים הש"ך אות כ"ה ואי נמלח ולא הודח באחרונה כתבנו לעיל בשם לבוש דיעבד שרי ולדינא צ"ע ועש"ך אות כ"ה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |