כף החיים/יורה דעה/עו

כף החיים ‏ יורה דעה עו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הצלי א"צ מליחה לפי שהאש שואב הדם וכו' ל"מ אם נצלה יפה דאז נפלט כל הדם לחוץ אלא אפי' לא נצלה יפה ולא נפלט כל הדם לחוץ שרי כי מה שיוצא לחוץ נורא משאב שאיב ליה ומשרק שריק ומה שנשאר בתוכו הוי דם האיברים שלא פירש ולא חשוב כפירש מה שהולך בתוכו מצד זה לצד זה. ש"ך סק"ב בשם הרא"ש פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' א' ואפי' להסוברים דזה מקרי ג"כ פירש ממקום למקום ואסור מ"מ הכא לא חיישינן לזה מפני שכח האש חזק הוא ואם רק האש מעורר הדם ממקומו בודאי יצא לחוץ לגמרי ואם לא יצא לחוץ הוי סימן שלא עוררו כלל. ערוך השלחן או' א'.

ב

ב) שם. לפי שהאש שואב הדם שבו וכו' ומשמע דאפי' הדחה נמי לא בעי לכתחלה משום דם בעין שעליו לפי שהכל האש שואבו. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' חו"ד או' א' ומיהו צריך שפשוף לפי שאין לקצבים סכין מיוחד לחלבים. ב"י וב"ח בשם הרא"ש. ומיהו בדיעבד כשלא שפשף מותר ולא מחזקינן איסור. תו"ח כלל ט' או' ב' ערוך השלחן או' ב' ומשמע הא אם יש להם סכין מיוחד גם לכתחלה א"צ שפשוף. וכ"כ הערוך השלחן שם. ומיהו י"א דצריך הדחה קודם צלייה משום דם בעין שעליו וכ"ה המנהג כמ"ש לקמן בהגה יעו"ש.

ג

ג) שם. אבל אם דם אחר נטף על הצלי' אפי' אותו דם הוא צונן לא אמרינן שהאש שואבו וכו' בין שנטף הדם על הצלי בשעה שהוא אצל האש ובין שנטף עליו קודם שהביאו אצל האש שהיה צונן ואח"כ צלאו בעי כדי נעילה. ש"ך סק"ג. כנה"ג בהגה"ט או' ו' פר"ח או' ג' בל"י או' ב' שפ"ד או' ג' חכ"א כלל ל"ה או' א' ערוך השלחן או' יו"ד. זבחי צדק או' א'.

ד

ד) ואפי' אינו על האש ממש רק כחום צלי דינא הכי. כריתי או' א' זבחי צדק או' ב'.

ה

ה) שם. ואוסר ממנו כדי נטילה. זהו לדעת הטור והש"ע בסי' ק"ה סעי' ה' משא"כ לדידן (ר"ל ההולכים על פסק רמ"א) דנהגינן לאסור אפי' במליחה בדם בס' כמ"ש בדוכתי טובי כ"ש בצלייה וכ"כ הרב בהגה לקמן סי' ק"ה שם. וכ"כ רש"ל באו"ש (על שע"ד) ובפכ"ה סי' צ"ה וכ"כ האחרונים. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ה' לה"פ או' ג' בל"י או' ג' הל"פ בסעי' זה. כריתי או' ג' שפ"ד או' ה' חו"ד או' ב' חכ"א שם. ערוך השלחן שם. בי"צ או' א' מק"מ או' ב' ואפי' באיכא ס' צריך נמי כדי נטילה כמ"ש בהגה שם סי' ק"ס סעי' ה' וכ"כ הל"פ שם. שפ"ד שם. מק"מ שם.

ו

ו) שם. ואוסר ממנו כדי נטילה. שהוא כעובי רוחב אצבע כמ"ש בש"ע שם סי' ק"ה סעי' ד' וכ"כ הט"ז סוף סק"א. מש"ז או' א' והיינו אצבע אגודל כמ"ש לעיל סי' מ"ו או' נ"ד יעו"ש.

ז

ז) שם. ואוסר ממנו כדי נטילה. גבינה קרה לחה שנפלה על הצלי חם הגבינה צריכה קליפה מפני שבלעה מן הבשר דאע"ג דגבינה לא פלטה מ"מ בולעת טעם בשר. חו"י סי' ק"א בתוך התשו' דף ק' ע"א. ברכ"י בשיו"ב או' ב' זבחי צדק או' ג'.

ח

ח) מותר לצלות על קרקע התנור גרוף וקטום ואין בו אלא חום לבד ולא חיישינן שמא אחר שנפלט הדם חוזר ובולע דחום לבד שורף. כנה"ג בהגב"י או' כ"ה. וכן הסכים הרב דבר משה ח"ג חי"ד סי' ג' ער"ה או' ג' חק"ל חי"ד ח"א סי' ל"ו דף נ"ה. יא"פ על סעי' זה. שו"ת הר הכרמל חי"ד סי' י"ד הב"ד פ"ת סי' ע"ג או' א' זבחי צדק או' ד' וכתב דהגם דהנוב"י בשעתו צל"ח לפסחיה ריש פ' כיצד צולין אוסר וכן החו"ד בביאורין או' א' אינו מתיר אלא דוקא שצולהו ע"ג מקום חלק שאם ישפך מים יזוב מיד כמו גבי מליחה מ"מ להמתירים שומעים שהם הרבים ועוד דהחק"ל והיא"פ הביאו ראיות להתיר אבל הצל"ח והחו"ד אסרו בלי ראייה עכ"ל. מיהו בנותן בשר במחבת בלי שום משקה והיא עשויה באש כמו גחלת אינו רואה מקום להתיר משום דהיא כלי. חק"ל שם בסוף הסי' זבחי צדק שם.

ט

ט) בשר לכבוש צריך הדחה ומליחה והדחה כמו לקדרה דכבוש הוי כמבושל. טור וב"י בשם הרשב"א. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע. שו"ג או' ב' זבחי צדק או' ה'.

י

י) [סעיף ב'] רצה למלוח צלי ולאכלו בלי הדחה וכו' פי' בלא הדחה שאחר המליחה קודם צלייה. ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ו' לה"פ או' ד' בל"י או' ד' כריתי או' ד' מש"ז או' ב' חו"ד או' ג' ודין הדחה קודם מליחה לדעת הש"ע כבר כתבנו לעיל או' ב' יעו"ש.

יא

יא) שם. ואין לחוש לדם שעל המלח. שהאש שואב ומונע המלח מלבלוע הדם. ש"ך שם.

יב

יב) שם. אבל אם שהה במלחו וכו' אפי' קצת ולא שיעור מליחה. ט"ז סק"ג. בל"י או' א' מש"ז או' ג' וכל שלא נמלח בשפוד אצל האש המלח בולע ואין שיעור לדבר וצריך הדחה לכתחלה קודם צלייה ודיעבד שרי בהודח אחר צלייה אפי' שהה שיעור מליחה מש"ז שם. והיינו בהודח קודם מליחה אבל אם לא הודח קודם מליחה ושהה במליחתו שיעור מליחה עיין לקמן או' י"ט.

יג

יג) שם. המלח בולע ונאסר. היינו המלח. ט"ז סק"ד. בל"י או' ו'.

יד

יד) שם. לפיכך מדיחו יפה קודם צלייה. ואם לא הדיחו קודם צלייה נכשר ע"י הדחה לאחר צלייה. ט"ז שם. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ז' כריתי או' ה' שפ"ד או' ז' חו"ד או' ד' חכ"א כלל ל"ה או ה' זבחי צדק או' ז'.

טו

טו) שם הגה. וי"א דצלי בעי הדחה תחלה. כלומר דכל צלי בעי הדחה תחלה משום דם בעין שעליו. ש"ך סק"ח. שפ"ד או' ח'.

טז

טז) ואם לא הודח ולא נמלח נפש היפה וביראת ה' ימשוך ידו מלאכלה אפי' אם כבר נצלה לחוש לס' הרמב"ן וסיעתו ומי שירצה לסמוך על המקילין לאכלם בדיעבד אין מוחין בידו שיש לו על מה שיסמוך ומיהו לכתחלה ידיחנו הדחה קמייתא ואם לא הודחה הדחה קמייתא ונמלחה אפי' לא שהה שיעור כדי מליחה אפי' בדיעבד אסור אם לא בהפ"מ ואפי' אם שהה שיעור מליחה והוא הפ"מ מי שירצה לסמוך על המקילין אין מוחין בידו ובין כך ובין כך הכלים מותרים. כנה"ג בהגב"י סוף או' ד' מחב"ר או' ג' ועיין לקמן או' י"ט.

יז

טוב) שם בהגה. והמנהג להדיחו תחלה וגם למלחו קצת כאשר נתחב בשפוד וצולהו מיד וכו' והיינו אף שהודח מקודם אין למלוח קודם נתינתו בשפוד שהמלח יתמלא מדם ושמא ישכח להדיח אח"כ. מש"ז או' ד' וע"כ יש ליזהר אף שהדיחו תחלה דאין למולחו עד שיזמין האש שראוי לצליייה ותוחבו בשפוד ומפזר עליו מלח ותכף מניחו על האש.

יח

חי) שם בהגה. מיהו אם לא הדיחו וכו' ונצלה כך מותר. והטעם בזה דנורא מישאב שאיב וכמ"ש בסעי' א' ש"ך סק"ט.

יט

יט) שם בהגה. ובלבד שלא שהה כ"כ במליחתו בלא הדחה שיעור מליחתו אבל אם שהה כ"כ קודם שצלאו אסור. ומיהו עיין לעיל סי' ס"ט או' ט"ל ואו' מ' ואו' מ"א שכתבנו דהפ"מ או בע"ש וא"א להכין אחר דשרי ע"י הדחה ומליחה שנית ולצלי שרי בדיעבד והפ"מ אפי' בלי הדחה ומליחה שנית יעו"ש.

כ

ך) ומיהו אם לא נמלח רק מליחת צלי ולא שהה שיעור מליחה כיון דאיכא תרתי למעליותא יש להתיר לצלות אפי' לכתחלה. מנ"י על התו"ח כלל ט' או' ד' וכלל ה' או' ה'.

כא

כא) שם בהגה. ואין חילוק בכל זה בין אווזות ושאר עופות החלולים. כלומר דאין חילוק בכל זה בין בשר ובין אווזות ועופות החלולים שאעפ"י שהדם בהם פירש מדופן לדופן מ"מ כבולעו כך פולטו. ש"ך סק"י. כנה"ג בהגב"י או' כ"ט. פר"ח או' יו"ד. שפ"ד או' יו"ד. חו"ד או' ז' חכ"א כלל לה או' ה' בי"צ או' ג'.

כב

כב) שם בהגה. ובלבד שלא יהיו מלואים בביצים או בשאר בשר וכו' לצדדים קתני בביצים אפי' דיעבד אסור ובבשר לכתחלה אסור וכמ"ש בהגה בסי' שאח"ז. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"א. לה"פ או' ו' בל"י או' ח' שפ"ד או' יא. ביאור הגר"א או' ח' מק"מ או' ו'.

כג

כג) שם בהגה. ונהגו להחמיר כשצולין בשר בלא מליחה וכו' או שנמלחה מעט ולא שהה שיעור מליחה. תו"ח כלל ט' או' ה' בשם או"ה כלל ט' ש"ך ס"ק י"ב. לה"פ או' ח' חו"ד או' ט'.

כד

כד) שם בהגה. שלא להפך השפוד תמיד וכו' ובדיעבד אין לחוש. ואפי' אם הפכיה כל שעת צלייה. תו"ח שם בשם הנז'. ב"ח. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' ט' בל"י או' ט' כריתי או' ח' ודוקא תמיד אין להפכו אבל לפעמים מותר להפך. מנ"י על התו"ח שם או' ו' שפ"ד או' י"ב. וכתב וכן נוהגין העולם שאין נזהרין באקראי ומהפכין שיהא נצלה יפה. מק"מ או' ז'.

כה

כה) שם בהגה. ובדיעבד אין לחוש. והכי נהגינן אף לכתחלה. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שו"ג או' ט' והיינו ג"כ באקראי שיהא נצלה יפה וכמ"ש באו' הקדום.

כו

כו) שם בהגה. ואין חילוק בכל זה בין אם רוצה לאכלו כך צלי וכו' רק שיצלנו תחלה כדי שיהא ראוי לאכילה. ארוצה לבשלו אח"כ קאי דאז אם לא יצלנו כל צרכו נשאר דם בתוכו ויוצא אח"כ ע"י בישול אבל אם רוצה לאכלו כך צלי יאכלנו כמו שירצה אף אם לא נגמר צלייתו משום דדם האיברים שלא פירש מותר ודלא כאו"ה וש"ך. פר"ח ס"ק י"ד. וכן הסכים הער"ה או' ט' ור"ל דאו"ה כתב דאף לאכלו כך אסור אם לא נצלה כל צרכו. והב"ד הש"ך ס"ק י"ג וע"ז פליגי הפר"ח והער"ה להתיר לאכילה אף בלא נצלה כל צרכו. אמנם הכנה"ג בהגב"י סי' ס"ט או' ש"ז כתב כדברי האו"ה דאפי' אי בעי לאכלו צלי צריך לצלותו עד חצי צלייתו ולא דמי לאוכל בשר חי דשרי דהתם לא פירש אבל הכא ודאי פירש ע"י האש ממקום למקום וכו' יעו"ש וכ"כ חו"ד או' י"ד בי"צ בעמ"ז או' י"ג. והכריתי או' ט' כתב דמ"ש הפר"ח הוא לפי שיטתו דס"ל דדם שפירש ממקום למקום באותה חתיכה מותר אבל לפי דעת רמ"א ושאר פו' לעיל בסי' ס"ט סעי' י"ח גבי מלח בכלי שאינו מנוקב דאסור אף מה שחוץ לציר א"כ אף אם בא לאכלו צלי אסור בלא נתבשל כל צרכו. וכ"כ השפ"ד או' י"ג. דג"מ מק"מ או' ח' ולדיעה זו ה"ה במליחה בלא שהה שיעור מליחה אסור לאכלו חי מה"ט דפירש ממקום למקום. שפ"ד שם. ולפ"ז ה"ד לפסק מור"ם ז"ל אבל לפי פסק הש"ע שם דאינו נאסר מה שחוץ לציר הכא שרי כדברי הפר"ח.

כז

כז) שם בהגה. דהיינו כחצי צלייתו. ומיהו עיין לעיל סי' ס"ט או' ש"ך וסי' ע"ג או' ד' שכתבנו שם דדעת כמה פו' בעינן שיצלה כל צרכו וכן נכון לעשות לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור בנצלה חצי צלייתו יעו"ש.

כח

כח) שם בהגה. י"א דכל צלי צריך הדחה אחר צלייתו וכו' וכתוב בתו"ח כלל ט' דין י"ב בשם האגודה דאם נצלה בלא מליחה צריך להדיחו אחר הצלייה ג"פ ומשמע שם באגודה ובאו"ה דה"ה אם נמלח ולא שהה או אפי' שהה ולא הודח אחר מליחה דצריך הדחה ג"פ אחר הצלייה יעו"ש ורש"ל באו"ש חלק ע"ז וכתב דלעולם א"צ אלא הדחה א' אחר הצלייה ולא ידעתי איך מלאו לבו לחלוק על הגדולים הקדמונים בסברא בעלמא וכו' ש"ך ס"ק ט"ו. ומיהו ספר"ח או' ט"ז כתב דנראין דברי רש"ל. והב"ד הלה"פ או' י"ב בל"י או' י"ב וכתב וכן נוהגין וכ"מ בכנה"ג ודלא כש"ך שכתב ג"פ ונוהגין שמשפשפין היטב בידים הדם והמלח שעליו ובזה אפי' הש"ך מודה דהוי כג"פ עכ"ל והכריתי או' יו"ד כתב דנהגו ג"פ. וא"כ כל אחד יעשה כמנהגו.

כט

כט) ואנן נהגינן לאכול צלי בלא הדחה כלל משום שהדם שיצא לחוץ מישרק שריק ונורא משאב שאיב ליה ומה שיש אחר צלייה ע"פ הבשר אינו אלא חמר בשר דשרי וכדלקמן סעי' ה' וכן עיקר שא"צ הדחה כלל אחר שנצלה כל צרכו דהיינו כחצי צלייתו. פר"ח שם. לה"פ או' י"ג. וכ"כ השו"ג או' יו"ד. ומיהו כתב ב"י בסי' ע"ג דבשר שנצלה בשפוד ורוצים לבשלו צריך להדיחו מקודם. פר"ח שם וכתב ואף זה אינו מעיקר הדין אלא חומרא בעלמא. והשו"ג שה כתב דאף אם רוצים לבשלו לא נהגו כן כיון דמדינא שרי. והרב זבחי צדק או' י"ח כתב דנוהגים בעירם להדיח הכבד אחר הצלייה כשרוצים לבשלו כדברי ב"י אבל אם רוצים לאכלו אוכלים בלא הדחה. וא"כ כל אחד יעשה כפי מנהגו.

ל

ל) [סעיף ג'] לא נקב הורידים בעוף וכו' כבר נת' לעיל סי' כ"ב כל דיני ורידים קחנו משם ובדברינו לשם.

לא

לא) שם. רצה לאכול ממנו בשר חי אסור וכו' כלומר אע"ג דמותר לאכול בשר חי בהדחה בלא מליחה כמבואר לעיל בסי' ס"ז דדם האיברים שלא פירש מותר הכא כיון שהדם שבורידים כנוס הוא אסור. ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' י"ח. כריתי או' י"א. שו"ג או' י"ב. חו"ד או' י"ב.

לב

לב) שם. או צלי וכו' וכן לקדרה מותר ע"י מליחה כשאר בשר כיון שניקרו מחוטי הדם. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' י"ט. שפ"ד או' י"ח. חו"ד או' י"ג. שו"ג או' י"ג.

לג

לג) שם. ויש שהחמירו שלא לאכלו כולו כאחד וכו' כלומר דס"ל דלא מהני ניקור החוטין במקום חתיכת הורידין. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' ך' חו"ד או' י"ד. ועיין סי' כ"ב סוף סעי' א' בהגה דלאחר שהוסר הראש הוי כאבר אבר. חו"ד שם. ועיין בדברינו לשם או' טו"ב.

לד

לד) שם. ויש שהחמירו וכו' כבר כתבנו כמ"פ דכ"מ שסותם הש"ע להתיר ואח"כ כותב יש מחמירין דחושש להם לכתחלה אבל בדיעבד אין לאסור.

לה

לה) שם. אלא לאחר חתיכת הורידין ורוב שני הסימנים. עין ט"ז סק"ח וש"ך ס"ק ך' מ"ש בדברי הש"ע ועיין מש"ז או' ח' שכתב שהיה להם גירסא אחרת בש"ע ולא היה כתוב ורוב שני הסימנים יעו"ש וכ"כ בשפ"ד או' ך'.

לו

לו) [סעיף ד'] יש מי שאוסר לחתוך בסכין וכו' ויש מי שאוסר השפוד וכו' משום דלגבי שפוד לא אמרינן כבולעו כך פלוטו. ש"ך ס"ק כ"א. חו"ד או' ט"ו. ועיין לקמן או' מ"ה.

לז

לז) שם. וכן המנהג להתיר. אפי' לכתחלה. כנה"ג בהגב"י או' ל"ז. שו"ג או' י"ט. וזהו שכתב אח"כ בהגה ואנו נזהרין לכתחלה וכו' כנה"ג שם. ור"ל אבל לדעת הש"ע משמע אפי' לכתחלה.

לח

לח) וכן אם הסיר השפוד עם הבשר מעל האש קודם שנצלה חצי צלייתו מותר וכן מעשים בכל יום כשצולים בשר שלא נמלח שאין נזהרין להסיר השפוד עה הבשר מן האש לתקן האש. ע"ז סק"ט. כנה"ג בהגה"ט או' י"ח. פר"ח או' כ"ג וכתב כיון שכן כתב הט"ז מנהגם של ישראל תורה היא. שו"ג שם. זבחי צדק או' כ"א וכתב וכן מנהג עיר בגדאד יע"א דכמה פעמים מסירים השפוד לראות אם נצלו כל החתיכות ולפעמים איזו חתיכה או חתיכות לא נצלו כל צרכם ואין מקפידין בזה כמ"ש הכנה"ג עכ"ל. ועיין לעיל או' כ"ד.

לט

טל) וכתב כנה"ג בהגב"י או' ל"ז בשם או"ה דשפוד של עץ שצלו בו בשר שלא שהה במליחה או כבד או כחל צריך לשורפו מיד דלא ליתי לידי תקלה לצלות בו פעם שנית משום שהעץ שואב הדם כדרך שהאור שואב וכו' ומשם מהר"י מדורא כתב שנהגו העולם להתירו בדיעבד כלומר אם נצלה פעם שנית בשפוד של עץ. ובמגד דוד בה' יו"ט סי' תקי"ח סוף סק"ג כתב ופשוט הוא שאם ירצה לצלות בו ר"ל בשפוד של עץ שנית דמותר עכ"ד. ומנהגינו לאסור לכתחלה ולהתיר בדיעבד. שו"ג מאו' או' ג'.

מ

מ) ואסור ליתן בשפוד בשר שנצלה מעט עם חי שלא נצלה כלל לכתחלה ובדיעבד מותר. מפתחות כנה"ג שנדפסו בסוף ס' קול בן לוי סי' קי"ד. שו"ג מחו' או' ד'.

מא

מא) ואם צלו בשפוד בשר איסור אסור אפי' בדיעבד דדוקא באיסור דם יש להקל אבל לענין בליעת איסור דמסרך סריך לא שייך להקל. ט"ז סק"י. כנה"ג בהגב"י או' ל"ח. פר"ח סוף או' כ"ג. לה"פ או' י"ג. שו"ג שם מש"ז או' יו"ד. חו"ד סוף או' י"ז. חכ"א כלל ל"א סוף או' י"ד. זבחי צדק או' כ"ב.

מב

מב) אם צלו בשר בשפוד ואח"כ תחבו השפוד למאכל חלב בלא ליבון אסור מאכל חלב. שפ"ד או' כ"ג. מחב"ר או' ט' זבחי צדק או' כ"ג.

מג

מג) אם צלו בשר שלא נמלח בשפוד ותחבו השפוד למים או לתבשיל ואח"כ נתנו שם חלב מותר התבשיל דהו"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא. שפ"ד שם. מחב"ר או' יו"ד. זבחי צדק או' כ"ד.

מד

מד) שם הגה. ואנו נזהרין לכתחלה ומתירין בדיעבד. ר"ל בין בסכין בין בשפוד שכתב הש"ע יש מי שאוסר לכתחלה נזהרין שאם עשה כן שלא להשתמש בהן אלא אחר שיעשה להם ליבון ובדיעבד אם נשתמש בהם בלא ליבון אין לאסור כי יש לסמוך על המתירין. וכן לכתחלה אין להשהות הצלי על השפוד וכו' ובדיעבד מותר.

מה

מה) שם הגה. ואנו נזהרין לכתחלה ומתירין בדיעבד. אכן רש"ל פכ"ה סי' ל"ג אוסר השפוד אפי' דיעבד מטעם שאין. לומר בשפוד כבולעו כך פולטו ובמקום שאין הפ"מ יש לחוש לדבריו. ט"ז סק"י. כנה"ג בהגב"י או' ל"ז וכתב דמ"ש הש"ך ס"ק כ"ג דדעת רש"ל באו"ש סי' י"ז כדעת הרב לא דק יעו"ש. בל"י או' י"ב. מש"ז או' יו"ד. חו"ד או' י"ז. ועיין לעיל או' ל"ו.

מו

מו) [סעיף ה'] צלי שלא נמלח וחתכו ע"ג ככר אעפ"י שיש בככר מראה אודם מותר וכו' ואפי' עבר בכל הככר מעבר לעבר ואפי' המוהל עב מותר ודלא כרש"ל שאוסר במוהל עב. ש"ך ס"ק כ"ד. כנה"ג בהגב"י או' י"ט. פר"ח או' כ"ד. בל"י או' י"ג. הל"פ בסעי' ד' כריתי או' ט"ו. שפ"ד או' כ"ד. חו"ד או' י"ח. בי"צ בעמ"ז או' ך' זבחי צדק או' כ"ח.

מז

מז) שם. אם נצלה עד כדי שהוא ראוי לאכילה וכו' הגה. דהיינו חצי צלייתו. עיין לעיל או' כ"ז.

מח

מח) [סעיף ו'] בשר שצולין בלא מליחה וכו' או שנמלח ולא שהה במליחתו שיעור מליחה קודם שנתנו על האש. סה"ת סי' ס"ה. כנה"ג בהגה"ט או' ך' זכ"ל על סעי' ז' זבחי צדק או' כ"ז.

מט

מט) שם. אין נותנין כלי תחתיו לקבל שמנונית וכו' עד שיצלה עד שיהא ראוי לאכילה וכו' בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה אסור לקבל השומן אף אחר חצי צלייתו מיהו בדיעבד שרי דהא אף בבישול גמור שרי בדיעבד כמ"ש בסי' ס"ט סעי' י"ב יעו"ש. שו"ת גבעת שאול סי' ב' פ"ת או' ב'.

נ

נ) ואם שהה במלח כשיעור מליחה ונצלה אעפ"י שלא הודח מותר לתת כלי תחתיו שכיון ששהה כשיעור מליחה אין דם מעורב בו במה שנוטף ממנו מיהו לכתחלה אין לעשות כן אבל בדיעבד אין לאוסרו. לבוש סעי' ו' ל"ח או' קפ"ו. כנה"ג בהגב"י או' נ"ח. מנ"י על התו"ח כלל ט' או' ט"ז. בל"י או' י"ד. בי"צ או' כ"א. זבחי צדק או' כ"ט וכתב דהגם דהמש"ז או' י"א הניח בצ"ע לענין הלכה לרבים שומעים ועוד דאין ספק מוציא מידי ודאי עכ"ד.

נא

נא) שם. עד שיצלה עד שהוא ראוי לאכילה וכו' ולענין מעשה לא נהגו ליתן כלי תחת הצלי אפי' אחר שנצלה כל צרכו ואין לשנות. שו"ג בסוף הסי' זכ"ל על סעי' זה. זבחי צדק או' כ"ח וכתב וכן נוהגין במדינתם.

נב

נב) ודע דאם הבשר נמלח ושהה שיעור מליחה והודח כדינו לכ"ע מותר ליתן כלי תחתיו מיד. זכ"ל שם.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---