פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/עה

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה עה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כגון. עט"ז ותוכן כוונתו דמגמרא ביצה מוכח להיפך דמני בני מעיים וקורקבן אלמא קורקבן לאו בכלל בני מעיים ומסמ"ג נמי יש להוכיח כן דאל"כ למה לו להביא גמרא דביצה מנדרים לחוד סגי אלא וודאי קורקבן אין בכלל בני מעיים והוצרך להביא תרווייהו. אמנם מ"ש בתחלה במקום כרס ולסוף סיים קיבה צ"ע ובדרישה אות ב' כתב בפירוש דקורקבן במקום כרס בסימן מ"ט בטור ומש"ה מתיר ואה"נ לסברת הר"ב בהג"ה וכמ"ש האחרונים דהעיקר כאומרים יש דם בכרס מודה הדרישה דגם בקורקבן יש דם. שוב ראיתי להאורח מישור אות א' הרגיש במ"ש הט"ז תחלה כרס ואח"כ קיבה ולענין דינא וודאי אין לסמוך ע"ז ולעשות ממנו ס"ס בספק אי נמלח וכדומה דכולהו סברי דמחזיקין דם בכרס וכ"ש קורקבן והדרישה יחיד הוא בדבר זה ואין להקל כלל. ודע ה"ה זפק של עוף מחזיקין בו דם דהא כתב הטור בסימן מ"ט שאין לעוף כרס והמסס וב"ה ויש לו כנגדן זפק וקורקבן וכיון דאנו מחזיקין דם בכרס וה"ה בהמסס וביה"כ קיי"ל כן כמבואר בת"ת כלל ב' ד"ה בשם או"ה כלל ד' דביה"כ מחזיקין דם ה"ה בזפק נמי דהם כנגד אותן איברים וכדאמרן  :

ב

מיהו. עט"ז הטעם דא"א לנקר השומן והוא מאו"ה כלל ד' דין ט הביאו הש"ך אות ה' אמנם לבוש ס"ב נתן טעם דמעט דם יש בו והוא מהר"ן דבטל הוא ולכתחלה יש למולחם דאין מבטלין איסור לכתחלה או דשמא יצא ועמ"י כלל ט"ו אות י"ט. ויראה דאם לא מלחו המעיים במזיד דהוה כמבטל איסור דרבנן עס"י ל"ט בדין בדיקת הריאה ויש לאסור. ועיין רש"י תולין קי"ג ד"ה אין לאסור אם לא נמלחה הביאו הפר"ח אות ב' משמע לכתחילה בעי מליחה והמ"מ פ"ז ממ"א הט"ו כתב פי' ואין צריך מליחה משמע אף לכתחלה אלא ממנהגא וצ"ע אם לא נמלחו במזיד מהו. כתב הבל"י אות ד' בשם פ"י אם (לא) נמלחו בלא הדחה א' יש להקל לצלי ובמליחה מועטת יש להקל לבישול ולא ידענא דאפילו נמלחו בכשא"מ בשוגג מותרים כמ"ש הר"ב בהג"ה ואיזה דם בעין שיש על הדקין ולרכך הא דיעבד מותרין ואין לדברים אלו שורש ואף בנמלחו ממש ושהה כשיעור מליחה בלא הדחה א' שרי לבישול  :

ג

אלא. עט"ז וכ"כ הש"ך אות ז' דשומן שאין מוחזק כ"כ בדם די בכך לכתחלה והיינו שאין לטרוח וליטול השומן מעל הכרכשא אבל שומן לחוד וודאי לכתחלה יש למלוח מב' צדדין ודיעבד וודאי שרי מצ"א אף באין ה"מ כיון דאין מוחזק כ"כ בדם ועמ"ש בש"ך אות ט' בזה ובא"מ האריך שם ולפעד"נ כמ"ש:

ד

יחזור. עט"ז הטעם דאין מוחזק כ"כ בדם ואפילו לאחר כמה ימים ואפילו הודח שרי למלוח צד הב' כיון שאין מוחזק כ"כ בדם אין לחוש שצד השני בלע ואמרינן כה"ג מישרק שריק במליחה. עס"י ס"ט אות ט"ז הקשה שם כוונתו דכאן החמיר אפילו בה"מ וכן מורה לשון הר"ב דהוה כלא נמלח "כלל והטעם כתב בהגהות ש"ד ובאו"ה כלל ד' ד"י בגליון כיון שאין דם בבני מעיים אין דם שבשומן נגרר אחר המלח משא"כ בשאר בשר במולח מצ"א נגרר הדם כיון דיש בצד ההוא דם. ומדבריו אתה רואה שאף בה"מ אוסר הט"ז במלח צד הפנימי. והש"ך בנה"כ בסימן ס"ט כפי הנראה אודי ליה בהא. והפר"ח אות ח' ויו"ד כתב דמ"ש רמ"א דאסור היינו שלא לצורך מכ"ש דסימן ס"ט והרי אתה רואה שלשון רמ"א וט"ז וש"ך מסכימים לאסור אפילו בה"מ. ועב"ח אות א' משמע דבה"מ שרי כאן דכתב דכ"ש הוא מבשר מצ"א דאסור והתם לצורך מתירין ובכה"ג בהגהות ב"י אות כ"ד מתיר בה"מ וסעודת מצוה בנמלח בפנימי לחוד לא בה"מ לחוד:

כתב המ"י כלל ט"ו אות כ"ה דווקא חלחולת אסור בנמלח צד הפנימי לא בשאר דקין דלא כלבוש ול"ח אות רכ"ו בפכ"ה שהשוו חלחולת לדקין והביא ראיה מאו"ה כלל ד' אות ט' יע"ש ואני לא ידענא שום חילוק בין זה לזה דשומן היכא דאיתיה יש ביה דם ושייך טעם הגה' ש"ד ומ"ש מאו"ה אני תמה דז"ל או"ה כלל ד' אות יו"ד כתב הרשב"א הדקין מולחין מצד חוץ ששם איתחזק יותר בדם משא"כ בפנימי ודיעבד מותר וכ"ז בדקין אבל חלחולת שיש שומן וגידין אף דיעבד אסור. והיינו דקין מסתמא נוטלין השומן ומש"ה דיעבד שרי והיינו אפילו לא נמלחו כלל משא"כ חלחולת שדרך להתבשל עם השומן כי אין ראוי כך בלא שומן וודאי אף דיעבד אסור וה"ה שאר דקין אם יש שומן וראיה שכתב דכרכשא יש שומן עליה וודאי אין חילוק בין דקין לחלחולת אם נמלחו מצד פנימי וכאמור  :

ה

ומותר. עט"ז בשם רש"ל דאף דיעבד אסור ואף בנגמר רק החלמון לבד אסור דיעבד דבלע ולא פלט שאין להם ציר וכן הסכים הש"ך באות י"ב ומיהו יראה בקליפה קשה יש להתיר בה"מ דבכ"ח גופא דעת הר"ב לעיל סי' ס"ט דמותר כמ"ש בת"ח ומהרש"ל לשיטתיה דפוסק בכ"ח דיעבד אסור והקליפה קשה דמי לכ"ח וא"כ אין להחמיר כולי האי:

ו

מותר. עט"ז הטעם דשריק אף דלא קיי"ל כר"ת דשריק מ"מ דקין קשי קרמייהו ביותר וחלקין הם ול"ד לבשר ושייך בהו שריק עוד תי' דפולטין ציר וטרודים ולא בלעי (אף לרש"ל דשאני נפל לציר כמו שחילק הש"ך בסי' ע' אות ל"ב דבהונחה אצל מליחה מודה רש"ל) ומ"ש כט"ז בהונחה חתיכה אצל חתיכה דיחזור וימלחנו דככ"פ היינו לרמ"א וכמ"ש שם באות י"ז וקצת צ"ע שם דראיה שהביא מיחזור וידיחנו זה בציר לא במליחה. ולרש"ל מודה הט"ז דהטעם דטרוד לא בלע ועמ"ש בסימן ע' ושם כתבנו בני מעיים שנפלו לציר בלא שהו במלחן או תפילין והונחה אצל מליחה יש לאסור דככ"פ בציר לא אמרינן אלא בה"מ ובני מעיים ל"ש ה"מ דאוכליהן לאו בר אינש כו' ולתי' דקין חלקין וקשו קרמייהו יש לעיין בהונחה אצל מלוחה ומ"מ יש לאסור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.