דרישה/יורה דעה/עו

דרישה ‏ יורה דעה עו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואם ישאר בו דבר ממנו הוי דם האיברים שלא פירש כתבו התוספות והרא"ש דאין לאסור משום שנכנס בו הדם מצד זה לצד זה וחשיב כדם האיברים שפירש דל"מ אם נצלה יפה דאז נפלט הדם לחוץ אלא אפילו לא נצלה יפה ולא נפלט כל הדם לחוץ שרי כי מה שיוציא לחוץ נורא משאב שייב ליה ומשרק שריק ומה שנשאר בתוכו הוי דם האיברים שלא פירש ולא חשיב כפירש מה שהדם הולך בתוכו מצד זה לצד זה כדחזינן בככר שחתך עליו בשר דאפילו מאן דאוסר הככר מתיר הבשר אפילו שלא נצלה כל צרכו ע"כ ול"ד למ"ש רבינו לעיל בסימן ס"ו דדם שנצרר בחתיכה או שפירש ממקומו ונתעורר לצאת ונבלע למקום אחר אסור משמע להדיא דדם שהולך מצד זה לצד אחר מיקרי דם שפירש ואסור וכמ"ש שם דשאני התם שמחיים נתעורר לצאת והוי דם שפירש משא"כ כאן שלא נתעורר לצאת אלא מחמת האש הלכך אמרינן כל מה שבא אליו כח האש לזיזו ממקומו הוציאו לגמרי ונפל לאש:

ב

בשר שצולין בלא מליחה אין נותנין כלי תחתיו כו' ז"ל הגמ' בפרק כל הבשר דף קי"ב א"ר נחמן אמר שמואל אין מניחין כלי תחת הבשר עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו מנא ידעינן מר זוטרא משמיה דרב פפא אמר משתעלה תמרותו מתקיף לה רב אשי ודלמא תתאי מטא עילאה לא מטא (פי' שמא צד התחתון לצד הגחלים נצלה והעליון לא נצלה עכ"ה) אלא א"ר אשי לית ליה תקנתיה אלא משדי ביה תרתי גללי מילחיה ומשפייה (פי' יערה השומן עכ"ה) וכתב ב"י ולפום ריהטא דסוגיא דשמעתין משמע דרב אשי לא קפיד בין תעלה תמרותו ללא תעלה דאי לא מנח תרי גללי מילחא אפי' אחר שתעלה תמרותו אסור ואי מנח תרי גללי מילתא אפי' קודם שתעלה תמרותו שרי וכן נראה שהוא דעת הרי"ף והרא"ש שהשמיטוה לההיא דמשמעלה תמרותו וכן נראה ג"כ מדברי הרמב"ם בפ"ו מהמ"א אבל הרשב"א כתב דאפי' רב אשי נמי דאמר דאית ליה תקנתא בגללי דמילחא תרתי בעי משתעלה תמרותו ואח"כ למיהב ביה תרי גללי מילחא אבל לשוויי בי דוגי מקמי דתכלה אדמומית דהיינו משיעלה תמרותו לא דאז איכא דם ומיהו אפילו הכי לכתחלה לא שרי בלא גללי דמילחא דכל היכא דאיכא לתקוני ולמיפק מידי ספק מתקנינן ומפקינן עכ"ל רשב"א והרב המגיד כתב שתי סברות אלו בפ"ו מהמ"א ולא הכריע ביניהם ומבואר בדבריו שם שהוא סובר דלהרי"ף והרמב"ם הא דרב אשי אפי' קודם שתעלה תמרותו הוא וכמ"ש אבל רבינו סתם דבריו כדעת הרשב"א ואם היה סובר שהרא"ש חולק בדבר היה לו להזכיר סברתו ולכן נ"ל שרבינו סובר דלהרא"ש נמי הא דרב אשי אחר שתעלה תמרותו הוא ולא קודם שהרי כתב א"ר נחמן אמר שמואל אין מניחין כלי תחת הצלי עד שתכלה כל מראה אדמומית שבו מנא ידעינן וכו' ואסק' רב אשי דלית ליה תקנתא עד דמייתי תרי גללי דמילתא וכו' דאם איתא שהיה מפרש דלרב אשי לא בעי משתעלה תמרותו כלל נמצא דרב אשי פליגא בשמואל דאמר אין מניחין כלי עד שיכלה אדמומית ולרב אשי כילוי אדמומית זה לא מעלה ולא מוריד דאי יהיב תרי גללי מילחא אפילו קודם שתכלה מראה אדמומית נמי שרי וא"כ לא ה"ל לכתוב לדשמואל כלל ומדכתבו לדשמואל וגם מדכתב עלה ואסקיה רב אשי משמע דס"ל דרב אשי לא פליג אדשמואל אלא לאוסופי עליה אתא דבתר דכלה אדמומית שבו בעי תרי גללי מילחא וקודם שכלה אדמומית שבו לא מהני תרי גללי דמילחא וכדסתים שמואל ואמר אין מניחין כלי עד שיכלו אדמומית שבו ושמואל לא אתא לאשמועינן אלא דקודם כילוי אדמומית ליכא תקנתא כלל לאנוחי כלי אבל אה"נ דבתר הכי איכא תקנתא כדמסיק רב אשי ומה שלא כתב דברי רב פפא משתעלה תמרותו משום דלדידיה בתר דתעלה תמרותו בלא תרי גללי דמילחא נמי שרי וליתא ומ"מ מדאמר שמואל עד שיכלה אדמומית שבו שמעינן שפיר דבעינן שמעלה תמרותו דזו וזו אחת היא ולפ"ז גם הרי"ף אפשר שסובר כן דתקנתיה דרב אשי ליתא אלא אחר שיכלה מראה אדמומית שבו שהרי הוא ג"כ כתבה לדשמואל וכתב עלה ואסקה רב אשי עכ"ל ב"י. והנה מ"ש ב"י אבל רבינו סתם דבריו כדעת הרשב"א לא ידעתי מנ"ל לבאר דברי רבינו הכי אי משום שהביא בסוף דבריו וכתב הרשב"א כו' זה אינו שלא הביא לשם דברי הרשב"א אלא לדידן ולענין דיעבד ור"ל דמדינא דגמרא במלח לבד שרי ואין צריך להמתין עד שיעלה תמרותו אלא לדידן דאין אנו בקיאין בדבר כמה מלח ליתן שם ע"כ אסור לדידן ובדיעבד יש להתירו בהעלה תמרותו דאיכא תרתי לטיבותא חדא שנתן שם מלח ועוד הואיל והעלה תמרותו אפשר לומר שאין שם דם כלל ותדע שלא הביא רבינו דברי הרשב"א לענין דינא דגמ' להתיר בי דוגי דוקא במלח והעלה תמרותו אלא הביא דבריו להתיר בדיעבד לדידן וכמ"ש דאם לדינא הביא דבריו קשה למה שינה לשונו שהרשב"א כתב וז"ל יראה לי שאם עבר ועשה ואפי' נתן בו מלח הרבה מותר לפי שאין כאן דם אסור דאורייתא דדם שבישלו הוא ואינו אסור ד"ת ועוד דאינו ודאי אלא ספק שמא משעלה תמרותו נתבשל הכל ואפי' העליון ולפיכך מותר עכ"ל הרשב"א הנה הרשב"א הביא העלה תמרותו בלשון ועוד ורבינו כתב ובלבד שנתבשל קצת כו' שהוא לשון תנאי וע"ק דאי לדינא הביא דבריו מיד שהתחיל לכתוב דין זה שכתב וקאמר בגמ' שאם נותן מלח כו' שם היה לו להביא דעת הרשב"א שצריך ג"כ שיעלה תמרותו ע"כ נ"ל כמ"ש שרבינו סובר כדעת הרא"ש שבנתינת מלח לחוד סגי וא"צ להמתין עד שיעלה תמרותו ולכן כתב רבינו לעיל סתם וקאמר בגמרא שאם נותן בכלי מלח כו' מותר ולא הזכיר העלה תמרותו אבל בסוף דבריו שבא ליתן טעם להתיר בדיעבד דלדידן דלא סגי בנתינת מלח הואיל ואין אנו בקיאין הביא דברי רשב"א וכתב ובלבד שנתבשל קצת שהוא לשון תנאי ולשיטתיה אזיל דמפרש סתמא דתלמודא מותר ע"י מלח אף בלא העלה תמרותו אבל לדידן אפילו בדיעבד לא שרי אלא בתנאי שיעלה תמרותו והרשב"א בלשונו שכתב ועוד לשיטתיה קאי שמפרש סתמא דתלמודא שמתיר ע"י נתינת מלח דוקא בהעלה תמרותו ולדידן שא"א בקיאין ס"ל דאפילו בכה"ג אסור לכתחלה ע"כ בבא להתיר בדיעבד לא היה צ"ל בלשון תנאי שיהא מבושל עד שיעלה תמרותו דפשיטא דדוקא בזה הענין מתירין אפי' מדינא דגמ' אלא כתב ועוד ליתן טעם שהיא מותר מכח ס"ס וכמו שביארתי דברי רבינו כן מוכרח לפרש דברי הרא"ש דס"ל דע"י נתינת מלח מותר אף בלא העלה תמרותו דאל"כ יהא קשה על הרא"ש וגם על רבינו למה הזכירו בכל דבריהם ל' דם הלא אין שם עוד דם אחר מהעלה תמרותו ועוד שהרא"ש הקשה לשם ולמה יהא מותר ע"י נתינת מלח הא קי"ל דבר שאפשר לסוחטו אסור כו' ואם איתא שהרא"ש סובר ע"י נתינת מלח לא ניתר אלא דוקא בהעלה תמרותו א"כ מאי קשה מדבר שאפשר לסוחטו דלמא שאני הכא הואיל ואין כאן ודאי איסור דם אחר שכבר העלה תמרותו ועוד שר"ן כתב שאף הכלי אינו נאסר משום דהאי דמא דבי דוגיא מדינא לא מתסר לפי שאין נותנין בי דוגי עד שנצלה כמאכל בן דרוסאי וכלה דמו כו' והרא"ש חולק עליו בזה וסובר שהכלי נאסר ואם איתא שהרא"ש סובר שאף בנתינת המלח לא ניתר עד שיעלה תמרותו א"כ וחלוק הרא"ש על הר"ן בלי טעם דלמה נאסר הכלי הלא דברי הר"ן נכונים למבין ע"כ צ"ל כמ"ש שהרא"ש בנתינת מלח מותר לעשות בי דוגי מיד וא"צ להמתין עד שנתבשל קצת שיעלה תמרותו ולכן א"ש שקראו דם וגם מה שהקשה התם שהוא דבר שאפשר לסוחטו וגם א"ש שסובר הכלי נאסר מן הדם ומה שדייק ב"י אמה שהביאו הרי"ף והרא"ש דברי ר"נ אמר שמואל וכתבו ואסקיה רב אשי כו' אדרבא משם נידוק דהואיל והשמיטו הא דרב פפא שא"צ שיעלה תמרותו והביאו לדשמואל שאסור משום דם עד שיכלה כל מראה אדמומית וזה א"א לידע הלכך אין לו תקנה אלא דרב אשי ע"ז נתינת מלח וכן הוא ג"כ דעת הרי"ף והרמב"ם כמ"ש המגיד שדעת הרמב"ם כדעת הרי"ף ומינה נשמע ג"כ ממילא דאף דעת הרא"ש כתב בלשון הרי"ף בעיניה וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.