ש"ך/יורה דעה/לד

ש"ך ‏ יורה דעה לד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) גרגרת שנפסק רוב חללה. שדופן הקנה עב מלמעלה ולצד הצואר אינו אלא קרום דק ואינה אסורה עד שיפסק רוב החלל ועובי דופן הקנה אינו משלים לרוב הכי איתא בש"ס ופוסקים:

(ב) או למעלה מזה. פירוש למעלה מן המקום הראוי לשחיטה נמי דינא הכי דפסוקת הגרגרת ברובא והא דלעיל בסי' כ"ד סט"ו וט"ז בעיקור אפילו לא נשאר אלא מעוטו מחובר במקום אחד כשר התם היינו שלא נעקר הסימן אלא ממקום חבורו בלחי אבל הכא שהקלקול בגוף הסימן ברובא מיטרפא אבל למטה ממקום הראוי לשחיטה יתבאר בסימן זה ס"ח דבמשהו טרפה:

(ג) הרי זו אסורה. דעת הב"ח דלהרמב"ם אם נפסקה הגרגרת ברובא ולא נשחטה לא הוי אלא טריפה מחיים וכשנשחטה הוי נבלה וז"א כמ"ש בסימן ל"ג ס"ק ד' ע"ש:

(ד) הלכך משערים אותו ברוב רוחב חלל הקנה. ז"ל הרשב"א ונראה דמ"מ אם אין שעור הקדירה יותר מחצי רוחב עגול פי הקנה כשרה וכדאמרינן גבי עוף מקפלו ומניחו ע"פ הקנה אם חופה רוב קנה טריפה ואם לאו כשרה אלמא בעוף דחיותו מועט אזלינן לרוב פי הקנה כ"ש בבהמה דחיותה גדול עכ"ל ומ"ש הר"ב ולפי מה שיתבאר בסמוך כו' ר"ל מה שכתב בסעיף שאח"ז ניקבה סביב היקפה כו' אם אין בהן חסרון מצטרפין לרוב חללה ואם יש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר נמצא שיעור איסר פחות מרוב וכ"כ בד"מ בהדיא וכן ביאר הדרישה ס"ג וע"כ נ"ל להר"ב דר"ל רוחב חלל הקנה של עוף אבל זהו דחוק מאד ואינו נ"ל כלל דמשמע דבכל עוף ובהמה בקנה דידיה קאמר ועוד דמלשון הרשב"א משמע דבקנה דבהמה קאמר ועוד דהרשב"א כתב שם כן אמתני' (דף נ"ד ע"א) עד כמה תחסר דאיירי בהדיא בבהמה ועוד דאי ברוב חלל הקנה דעוף מיירי אכתי לא ידעינן שעורא דאיזה עוף נשער ורצו לפרש ולא באו אלא לסתום אלא ודאי ברוחב חלל הקנה דבהמה מיירי (דהיינו גסה לגסה ודקה לדקה) ולענין מה שהקשה הר"ב ולפי מה שיתבאר בסמוך כו' לק"מ לפע"ד דודאי שיעור איסר יותר מרוב היקף הגרגרת דבהמה וזהו דבר המורגש לחוש הראות שהרי הוא עכ"פ יותר גדול מגרגרת דעוף וכמו שכתב רש"י והרא"ש והר"ן ושאר פוסקים בעוף דליכא בגרגרת דידיה כאיסר כו' ע"ש וברוב היקף הגרגרת אינו אלא רצועה אחת מנקבים כזה (ובאיסר יש כמה וכמה רצועות כזה אלא דהיכא דאין בנקבים חסרון לעולם לא מצטרפינן לרובא אלא כשהן עומדין סביב היקפה כזה) בענין שאם תחברם יחד יהא נפסק רוב הגרגרת אבל כשהן עומדים באורך הקנה כזה ..... אע"פ שהרצועה היא כ"כ ארוכה כמו רוב היקף הגרגרת לא מצטרפין לרובא דלא יהא אלא מחוברים יחד בודאי לא גרע מנסדקה בסעיף ז' דאפי' לא נשתייר אלא משהו למעלה ולמטה כשר (ועיין בכסף משנה פ"ג מה"ש דין כ"ג ד"ה ניקבה נקבים כו') אבל בנקבים שיש בהן חסרון לא שייך צירוף אלא כשהן עומדין באורך או באמצע הגרגרת דכשהן עומדין בהיקף הגרגרת פשיטא דמצטרפים לרובא דודאי לא גרע מנקבים שאין בהן חסרון ולא נפקא לן מידי ביש בהן חסרון אלא ודאי מה דמצטרפים נקבים שיש בהן חסרון לכאיסר היינו כשהן עומדים באורך או באמצע הגרגרת בענין שאין מקיפים רוב הקנה וא"כ לק"מ דאע"ג דרוב הוי פחות מכאיסר וכמ"ש וכדמשמע נמי קצת מפירש"י (דף מ"ה ע"א) ד"ה אלמא כיון כו' עד וגבי נקבים בעי כאיסר לשערינהו ע"ש מ"מ באין בהן חסרון טריפה כיון שהן עומדים בהיקף הגרגרת דהוי ממש כנפסקה אם תחברם יחד אבל ביש בהן חסרון ע"כ מיירי כשהן באורך הקנה וכדפי' ולא שייך צירוף רובא דהא אינן עומדין בהיקף והלכך כי מטרפי' בנקבים שיש בהן חסרון ע"כ לא מטעם נפסקה אתינא עלה אלא מטעם דהוי כנחסרה והלכך מצטרפים לשיעור נחסרה דהיינו כאיסר והוא יותר מרוב חלל הקנה וכאשר כתבתי מוכח מדברי ר' ירוחם שכתב וז"ל יש מי שכתב שאם הוא עוף גס ויש בקנה דידיה כאיסר משערינן בו כאיסר כמו בבהמה וי"מ דעוף דאין חיותו כ"כ כבהמה לא שיערו בו כאיסר אפי' יש ברחבו כאיסר אלא משערינן ברוב וראשון נראה עיקר עכ"ל ומביאו ב"י ומדכתב דעוף אין חיותו כ"כ כו' מכלל דשיעורא דאיסר הוא יותר מאם חופה דעוף גדול וכ"ש שהוא יותר מרוב היקף גרגרת דידיה ואפ"ה כתב שראשון נראה עיקר דהיינו בנקבים שיש בהן חסרון שמצטרפין לכאיסר בעוף גדול ובאין בהן חסרון ע"כ הוא מודה דאף בעוף גדול מצטרפין לרובא א"כ יהא אין בהן חסרון חמור מיש בהן חסרון אלא ודאי נקבים שאין בהן חסרון לא שייכי אלא כשעומדין בהיקף הגרגרת ונקבים שיש בהן חסרון לא שייכי אלא באמצע הגרגרת או באורך וכדפי' וכן משמע מדברי שאר הפוסקים כדפי' ובעט"ז כתב וז"ל ועכשיו שא"א בקיאין באיסר כמה הוי אנו משערינן ברוחב חלל הקנה וגם בבהמה אנו משערינן כן שאם הנקבים שביניהם חופה חלל פי הקנה טריפה וכן בנקיבת נקב ארוך משערינן חסרון הרצועה ג"כ כשיעור זה עכ"ל והשמיט הגהת הר"ב ואולי כוון למה שכתבתי ומ"ש הב"ח סעיף ח' בזה לא ירדתי לסוף דעתו בכל דבריו ע"ש:

(ה) ניקב סביב היקפה כו'. פי' דוקא שניקב סביב היקפה ממש כזה) אבל אין הנקבים שאין בהן חסרון שבאורך הקנה מצטרפין לרוב ההיקף דלא יהא אלא נסדקה הלכך נקבים שאין בהן חסרון לעולם לא פסלי אלא כשהן עומדין בהיקף הגרגרת ברובם וכ"כ הרא"ש וז"ל נקבים שאין בהן חסרון מצטרפין לרובא אם עומדים בהיקף הגרגרת עכ"ל אבל נקבים שיש בהן חסרון לא שייך אלא כשעומדין באמצע או באורך הגרגרת דאי בהיקף אפילו אין בהן חסרון פסלי דומיא דנפסקה ולא נפקא לן מידי במאי דיש בהן חסרון ולפ"ז לשון המחבר מגומגם שפתח ברישא ניקבה סביב היקפה אם אין בהן כו' ואם יש בהן כו' משמע דביש חסרון נמי אסביב היקפה קאי גם לשון הטור מגומגם יותר שכתב ואם ניקבה סביב היקפה נקבים דקים זא"ז כנקבי הנפה אם יש בהן חסרון מצטרפין כאיסר שאם יש כאיסר בנקבים עם השלם שביניהם טריפה ואם אין בהן חסרון שיעורא ברובא עד כאן לשונו ולכן צ"ל דה"ק ואם ניקבה סביב היקפה אז הדין כך שאם יש כאיסר בנקבים כו' טריפה אע"פ שאינם מקיפים רובא אלא שעומדים קצת נקבים בהיקף וגם קצת באורך דאי אפשר כשיש הרבה נקבים ששיעורן כאיסר שלא יקיפו מעט הקנה ואם אין בהן חסרון אז אינה טריפה בהיקף מעט אלא בעינן שיקיפו הקנה ברובא וכך תפרש דברי המחבר וק"ל:

(ו) ואם יש בהן חסרון כו' שאם יש כאיסר בנקבים עם השלם שביניהם כו'. מדכתב גבי נקבים שיש בהן חסרון שאם יש כאיסר בנקבים עם השלם שביניהם כו' ולא כתב נמי הכי ברישא גבי נקבים שאין בהן חסרון שגם השלם שביניהם מצטרף לרובא מכלל דס"ל דבאין בהן חסרון אין השלם מצטרף אפילו אין בין נקב לנקב כמלא נקב וגם משמע מדברי המחבר שאין חילוק בין בהמה לעוף לענין צירוף השלם אלא ביש בהן חסרון אפילו בבהמה מצטרף השלם לכאיסר כשאין בין נקב לנקב כמלא נקב וכשאין בהן חסרון אפילו בעוף אין השלם מצטרף להיקף רוב הגרגרת דידיה וכן הוכחתי בספרי שזהו דעת רש"י והרשב"א והרא"ש וטור ור"י:

(ז) בעוף אם ניקב כו'. פי' נקבים שיש בהן חסרון דשיעורן בבהמה כאיסר ובעוף דליכא בגרגרת דידיה כאיסר ואם נשער לפי ערך שיעור איסר בבהמה א"כ יהיה קטן מאד שיעור חסרונו דכשנצטרף ג"כ השלם שביניהם יהי' בזה חומרא גדולה הלכך שעורו באם חופה כו' אבל בנקבים שאין בהן חסרון דבעינן שיהו עומדים בהיקף הגרגרת אין חילוק בין בהמה לעוף דלעולם מצטרפים כל חד וחד רוב היקף גרגרת דידיה כ"כ הרא"ש ורבינו ירוחם:

(ח) ומשימו על פי חלל הקנה כו'. משמע דאף השלם שביניהם מצטרף כשאין בין נקב לנקב כמלא נקב מיהו היינו דוקא בנקבים שיש בהן חסרון דבבהמה משערינן כאיסר ובעוף באם חופה אבל באין בהן חסרון אז אין מצטרף השלם שביניהם וכמ"ש בס"ק ו' ומשערינן גם בעוף ברוב היקף קנה דידיה:

(ט) וי"א דמשערין הגדול כו'. בנקבה כנפה כולי עלמא מודו שמשערין באם חופה לפי שכשנשער הגדול לפי גדלו כו' ונחשב השלם כנקוב יהיה קטן מאד שיעור חסרונו וכמ"ש בס"ק ו' אבל בחסרון במקום אחד לעולם משערין הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ומבואר בדברי הרא"ש דה"ה בכל מקום דמשערין בבהמה כגון בחסרון דגולגולת כסלע בסימן ל' וכן בנטילת הכבד דבעינן שישתיירו שתי זיתים בבהמה כדלקמן סי' מ"א סעיף ב' משערין בעוף לפי ערך השיעור בבהמה (ומיירי בעוף דיבשה ובדקו ונמצא שלא ניקב קרום של מוח אפ"ה אם הנקב גדול כל כך לפי ערך השיעור סלע בבהמה טרפה ועיין בסי' ל' ודוק):

(י) דהיינו יותר מכאיסר כו'. עמ"ש ר' ירוחם וב"י בזה ולפי דלדידן לא נ"מ מידי דגם לרש"י והרא"ש כיון דלא ידעינן שיעורא דאיסר גם בנפחתה משערין באם חופה בין בבהמה בין בעוף קצרתי:

(יא) י"א שאם ניקבה נקב מפולש כו'. מדברי הרי"ף והרמב"ם נראה דבעוף מיירי וכמבואר בב"י מיהו נראה דגם בבהמה דינא הכי לדידהו דאם ניקבה נקב מפולש משני צדדים משערין כעובי איסר אלא שבאו לפרש דלא נימא דוקא בבהמה אבל בעוף שעורו באם חופה שהוא קטן משני עביי איסר וכמ"ש הכ"מ ספ"ג מה"ש דאם חופה קטן משיעורא דשני עביי איסר אלא) אף בעופא אין אומרים אם חופה אלא כדי שיכנם עובי איסר לרוחבו בשני הנקבים וה"ה בבהמה נמי דאם נפחתה משערין כדי שיכנס איסר בעביו בשני הנקבים המפולשים וכן מוכח מדברי הטור דלהרי"ף והרמב"ם נמי דינא הכי ובכ"מ השיג על הטור ורצונו דמדכתבו הרי"ף והרמב"ם דין זה בעוף דעתם אבל לא בבהמה וכ"כ בד"מ ומ"ש הוא ברור:

(יב) ואם נשאר כו'. והב"ח השיג על המחבר שדין זה תלוי בחלוף גרסאות כו' ע"ש ולפעד"נ דאף לפי הגירסא איכא דאמרי כו' י"ל דה"פ א"ד דר' יוחנן לא אמר משהו למעלה ולמטה אלא ר' יהונתן אמר כך ואמרי הכי קמיה דר' יוחנן משמי' דר"י ואמר ר' יוחנן ידעין כו' ושבחי' לר' יונתן ע"ש וגם בלא"ה הא הרי"ף והרמב"ם ורש"י והרשב"א והרא"ש ור' ירוחם והכל בו ומהרש"ל פרק אלו טרפות (סי' י') קיימי בשיטת המחבר:

(יג) למעלה ולמטה במקום הראוי לשחיטה כו'. כ' ב"י דדוקא לאפוקי מקום שאינו ראוי לשחיטה למטה אבל שיור לצד מעלה אפי' במקום שאינו ראוי לשחיטה מהני דהא במקום ההוא לא מיפסל אלא ברוב עכ"ל וכ"כ העט"ז והב"ח כ' וז"ל אבל הרמב"ם ספ"ג מה"ש כתב נסדקה לארכה אפילו לא נשתייר מן המקום הראוי בה לשחיטה אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשר כו' עד גם בש"ע חזר בו וכ' כלשון הרמב"ם עכ"ל ולא ידעתי מה חזרה יש כאן שהרי אדרבה כוון ודקדק וכ' בהיפך מל' הרמב"ם שהרמב"ם כתב אפילו לא נשתייר מן המקום הראוי לשחיטה אלא משהו למעלה כו' משמע להדיא דמן המקום הראוי לשחיטה קאי נמי אמשהו למעלה דסמיך ליה והמחבר כתב בהיפך ומשמע דה"ק ואם נשאר משהו למעלה בכל מקום שנשאר דשם לא הוי נקיבתו במשהו ומשהו למטה במקום הראוי לשחיטה כשר מיהו לענין דינא גם דעת מהרש"ל שם דאפי' למעלה מטבעת הגדולה לא מהני שיור ועיין בסי' כ' ס"ק א':

(יד) למטה ממקום שחיטה כו'. עיין בסי' כ' איזו נקרא למטה ממקום שחיטה בעוף ובבהמה:

(טו) במשהו וטריפה. דמשם ואילך נידון כריאה לאסור בנקיבה כדלקמן בסעיף י':

(טז) ולא יוכל לתלות שמחמת השחיטה כו'. משמעהא אם יכול לתלות שמחמת ששחט בב' מקומות נעשה תלינן אפילו בחסרה ואע"ג דלעיל בסי' כ"ד סעיף י"ט אם נמצא טבעת על הסכין דאע"ג די"ל שעל ידי גלגול הגרגרת נעשה וכמ"ש האגור אפ"ה אמרינן כל ספק בשחיטה פסול אפילו בנחתך הטבעת מצד א' י"ל דאפשר דהכא מיירי שלא נחסר טבעת אלא שני חצאי טבעת דבוקים זה בזה עם עור שביניהם דאין דרך עיקור שיהיו הטבעות נחתכים לשנים בהקיפם ומחוברים יחד בעור המחברן אלא ודאי בסכין דרך שחיטה שהוליך והביא נעשה ועל ידי גלגול הגרגרת נחתכו לשנים בהקיפם א"נ הכא מיירי שנחסר הגרגרת בעקום כזה א"נ שנחסר העור שבין הטבעות א"נ מיירי שכשמותחים הקנה מתרמי החסרון כנגד חתך העור וכדמשמע בהדיא מדברי הרשב"א דבכה"ג תלינן בסכין ע"ש דכיון דהכי הוא איכא הוכחה שמחמת סכין נעשה מיהו בקושי יש להתיר בכה"ג דמי יודע למתוח כראוי:

(יז) אלא מחוליא כו'. ז"ל הטור ובר חוליא הוי מחציו של טבעת כלפי מטה ממקום שמתחילין להיות דקין וי"מ חוליא היינו טבעת ובר חוליא היינו עור שבין הטבעות וטוב לחוש לדברי שניהם ע"כ. ומיהו כתב רש"י דחוליא היינו שלשה טבעות וכ"כ הרא"ש:

(יח) ואנו אין בקיאין בבדיקה. כ"כ גם כן לענין הקפה בריאה בסימן ל"ו סעיף ה' שאין אנו בקיאין בבדיקה כזו ע"ש. ובס' אפי רברבי כ' מיהו אם יש עוד קצת צד להתיר יש להקל ע"י בדיקה:

(יט) כשידוע שהוא מחמת חולי. א"נ שתפס הקנה לבדו בידו באופן שיודע בודאי שלא נגע בושט כ"כ ב"י ועיין בס"ס כ"א ובסי' כ"ג ס"ק ט"ו:

(כ) האחד נוטה ללב. והוא המזרק הגדול שיוצא ממנו לריאה:

(כא) ואחד לכבד. היינו המזרק הגדול שבכבד והוא נקרא סמפונא רבא דכבדא אבל סמפונות הקטנים שבכבד יתבאר דינם בסימן מ"א וכן הסמפונות הקטנים שבריאה יתבאר דינם בסי' ל"ו סעיף ו':

(כב) רגילים להיות בו נקבים דקים כו'. וכתב הב"י ואני שמעתי הטעם שאותן הנקבים הם פיות הסמפונות ולא נקבים נינהו ע"כ ומביאו ד"מ ואינו דומה שמיעה לראיה שכן ראיתי בעיני והוא פשוט והלכך אם יש נקבים שלא במקום פיות הסמפונות טרפה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---