דרישה/יורה דעה/לד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרישהTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png לד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
כרתי
פלתי
פרי מגדים - משבצות זהב
פרי מגדים - שפתי דעת
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

גרגרת שנפסקה כו' במקום הראוי לישחט כתבתי פירושו בפרישה אבל א"ל דנקט במקום הראוי לישחט לאפוקי גם לצד מעלה וס"ל שאין דינו ליפסל ברוב אלא אפילו לא נשאר אלא מיעוט כשר כדין עיקור ואף על פי שעיקור בסוף הסימן וכאן נפסק הסימן מ"מ דינן שוה שאף במיעוט הנשאר במקום אחד כשר ז"א דמסקינן פרק א"ט ד' מ"ד בין בוושט בין בגרגרת לצד מעלה בין במקום שחיטה בין שלא במקום שחיטה דינם שוה זה במשהו וזה ברוב וכן פרש"י שם ע"ש:

ב[עריכה]

אם תצרף עמו עובי העור כשירה ב"י הביא לשם פרש"י שכתבו סתמא כשנפסק הקנה מלמעלה למטה הוא נפסק ולמ"ד רוב עוביה מהני עובי התנוך (פי' דופן הקנה שהוא עב מלמעלה עכ"ה) לאשלומי לרובא אעפ"י שיש במיעוט התחתון חצי החלל או רובו ע"כ. ונ"ל שלא לצורך הביא ב"י לכאן מה שפירש רש"י וסתמא כשנפסק הקנה מלמעלה למטה הוא נפסק דרש"י הוכרח לפרש כן אפלוגתא דאמוראי משום דמתני' קתני סתמא גרגרת שנפסקה. גרגרת שנפסק ברובו. רב אמר רוב עוביה. ואמרי לה רוב חללה. וקשה לרב דאמר רוב עוביה הלא מתני' קתני סתמא דמשמע שצריך רוב עוביה וחללה לכן פרש"י וסתמא כשנפסק הגרגרת מלמעלה למטה הוא נפסק ממילא הא דקתני במתניתין סתמא ר"ל רוב עוביה וקאי אסתם גרגרת אבל רבינו שכתב הדין דבעינן רוב חללה א"צ לפרשו שסובר דסתם כשנפסק כו' אלא כתב הדין באם יזדמן כן אף אם אינו על הרוב. וכל דינים אלו דוקא בידוע בודאי שנעשה באופן שלא נגע בוושט אבל אם אינו ידוע בודאי דינו נתבאר בסימן כ"ג ב"י ובאו"ה כלל נ"א כתב וכל דיני דגרגרת פריקה או נקדרה או נסדקה וכדומה היינו דוקא כשנעשו מחמת חולי או שתפס הקנה בידו ועשה בו נקבים הללו באופן שיודע בודאי שלא נגע בוושט אבל אם נעשה ע"י מחט לא גרע מעוף שצוארו מלוכלך בדם לדידן דס"ל דטריפה כמ"ש ר"י א"ז וכ"כ ב"י וכ"כ בש"ע:

ג[עריכה]

ויש בה חסרון מצטרף לכאיסר כתב הרשב"א בחידושיו כתב בעל העיטור ואנן דלא מתחזי לן שיעורא אזלינן לחומרא. ונראה דמ"מ אם אין שיעור הקדירה יותר מחצי רוחב עיגול פי הקנה כשרה וכדאמרינן גבי עוף מקפלו ומניחו על פי קנה אם חופה רוב קנה טריפה ואם לאו כשירה אלמא אפילו בעוף דחיותו מועט אזלינן לרוב פי קנה כל שכן בבהמה דחיותה גדול וצ"ע עכ"ל. ובש"ע פסק ב"י ז"ל ויש מי שאומר שאין אנו בקיאין בשיעור כאיסר הלכך משערינן אותו ברוב רוחב חלל הקנה ע"כ. וכתב רמ"א וז"ל ולפי מה שיתבאר בסמוך דשיעור איסר הוא פחות מרוב א"כ מי שאינו בקי יבא להקל ע"כ נראה דר"ל רוחב רוב חלל קנה של עוף דהוא פחות מכאיסר ומי שאינו בקי יטריף בכל ענין עכ"ל. ומ"ש ולפי מה שיתבאר בסמוך ר"ל דבסמוך כתוב ניקב סביב הקיפה נקבים דקים כנפה משערין ברוב אם אין בהן חסרון ואם יש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר וע"כ יש בהן חסרון חמירי מאין בהן חסרון ואמר יש בהן חסרון מצטרפין לכאיסר נמצא ששיעור איסר פחות מרוב וכמ"ש רמ"א על ב"י כן צ"ל לדעת הרשב"א הנ"ל ודבריו דהרשב"א קצת לא משמעין כן ודו"ק:

ד[עריכה]

והרמב"ם כתב כו' יש לדקדק דל' והרמב"ם כתב משמע שחולק אדלעיל ואין כאן שום פלוגתא שהרי הרמב"ם קאי בשיטת הרי"ף והוכיח ב"י שהרי"ף מיירי בעוף (עיין בסמ"ע) שהרי"ף הביא ל' הגמרא הכי אמר רב נחמן אין אומר חופה אלא בכדי שיכנס איסר לרחבה ומדקאמר אין אומר חופה ש"מ דאעוף קאי דשייך ביה חופה ודלמא לגבי בהמה שנפחתה כדלת מודה שהשיעור בכדי שיצא איסר לרחבו ואף אם נאמר שמיירי בבהמה מ"מ לא נשמע מדבריו שחולק על דברי רבינו שהוא מיירי בניקב נקב מפולש או שיעורו בכדי שיצא איסר "לרחבה אבל דילמא בנפחתה כדלת מודה ששיעורו בכדי שיצא איסר "לרחבו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ואין שום פלוגתא ביניהם אלא בפירוש ל' הגמרא אבל בדין לא משמע שום פלוגתא:

ב"י הביא בשם רבי' ירוחם שכתב הא דמשערינן בנפחתה כדלת לכאיסר היינו בבהמה אבל בעוף משערין אם חופה רוב הקנה כו' ע"כ וכתב עליו ב"י ואיני יודע מניין לו זה שהרי קאי בשיטת רש"י והרא"ש דלא בעי בעופא מאי אלא בנקבה כנפה נקבים שיש בהם חסרון אבל בבהמה שיעורו כאיסר ובעוף הכל לפי גדלו: (עמ"ש בסמ"ע כן מיושב ג"כ דברי רבי" ירוחם) ול"נ ליישב דברי רבינו ירוחם שסובר נפחתה כדלת דומה לנקבה בנפה הואיל ולא נחסר ולכן משערינן אם חופה וכי אמרינן בעוף לפי גדלו בנקב שיש בו חסרון:

ה[עריכה]

אין מדמין כו' כתב הרשב"א בחידושיו נראה דמיירי במקום שא"א דנגע בו סכין בשעת שחיטה (שאפילו מותחין את הקנה לא מתרמי כנגד חתך העור עכ"ה) א"נ שיש היכר בדבר שלא נעשה ע"י סכין אלא נקרע ע"י עץ דאל"כ הוי תלינן בסכין דלמא בשנים ושלשה מקומות שחט דכשרה בלא הקפה כלל אי נמי בנקדרה הקנה עכ"ל וכ"כ ב"י וש"ע:

ו[עריכה]

אבל לא מחוליא לבר חוליא ומכ"ש שאין מקיפין מבהמה לבהמה אחרת ועמ"ש בסמוך סימן ל"ו בדין נקב שנמצא בריאה כו':


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.