פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/לד

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה לד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

גרגרת. עש"ך ור"ל מצד העור הוא עב וצד הצוואר פרושו כאן לצד מפרקת הוא דק ודרך הקנה לפסוק מצד העור לצד מפרקת עיין רש"י חולין מ"ד ב' ד"ה רוב עוביה וד"ה רוב חללה הוסיף מלת עד שיפסוק רוב חללה לכאורה משמע דבעינן תרוייהו אמנם דעת כל אחרונים משמע דברוב חללה לחוד טריפה ומה שכתב רש"י עד הוא דמסתמא נפסק מצד העור לצד המפרקת יע"ש ועיין פרישה אות ב' כתב על מה שכתב ב"י פירש"י יע"ש ואם היינו אומרים דבעינן רוב חללה והיקפה הוא א"ש דכתב מש"ה סתמו הפוסקים רוב חללה לומר דבעינן נמי רוב היקפה דמסתמא כי נפסק מלמעלה למטה כו' ומכל מקום סתימת הפוסקים משמע כמ"ש הפר"ח דאף רוב חללה לחוד בלא רוב עוביה שנפסק ממטה למעלה טריפה. ומ"ש התב"ש סימן כ"א אות ה' דבטריפות לחומרא אין ר"ל ספק טריפה אלא בטריפה לחומרא אף ברוב חללה אגמריה רחמנא דהוה טריפה אבל שחיטה בעינן תרווייהו אם כן רוב חללה לחוד הוה ודאי טריפה ולא ספק ועיין מה שכתב שם בסימן כ"א:

ב

או למעלה. עש"ך דכשהסימן נעקר מהבשר והסימן שלם אם נשאר המיעוט במקום אחד כשירה מה שאין כן בגוף הסימן. ודע דכל השנוים כאן מס"א עד ס"ז אין חילוק בין מקום שחיטה או למעלה כן כתב הב"ח בשם או"ה ושאר אחרונים אמנם בנפסק הרוב למעלה בזה יש לעיין דכפי הנראה ספיקא הוה אי טריפה או נבילה מה שאין כן כאיסר או שאר פסולים וודאי למעלה טריפה ולא ספק נבילה:

ג

הרי זו אסורה הש"ך השיג על הב"ח במ"ש דפסוקה במקום שחיטה לא הוה אלא טריפה מחיים וליתא דהר"מ בפ"ג מה"ש הי"ט כתב בפירוש הר"ז נבילה מחיים אמנם בנה"ך בסי' ל"ג הודה לדברי הב"ח כמ"ש הפרי' ג"כ דמ"ש הר"מ הר"ז נבילה מחיים לומר שאין השחיטה מועלת בה:

ד

הלכך משערין כו'. הש"ך האריך והרי אתה רואה מדבריו כמ"ש וכן מוכח בד"מ דלא תטעה לומר שכוונת הרב אס"ד קאי כמו שהבין בנו של הש"ך וכמו שביארתי בט"ז יע"ש באורך לז"א דהמעיין בד"מ ז"ל מבואר בהדיא שכתב וז"ל ואין זה נכון דהא שיעור איסר פחות מרוב הקנה דנקבים שיש חסרון מצטרף לכאיסר ואין חסרון מצטרפין לרובא הרי מבואר דקשיא ליה כאן בהג"ה מס"ג קשיא ליה ולא מס"ד. ולפי דברי רמ"א הא דפריך חולין מ"ה א' אלא למלא מקדח מצטרפין ה"נ לאיסר ר"ל דאיסר פחות מרוב היקף הוא והש"ך תי' דזה א"א לאומרו דשיעור איסר פחות מרוב דהא אם תחתוך רצועות יהיה ג"כ כמו רוב כו' ור"ל אם כפי מה שהבין הרמ"א דיש בהן חסרון היינו ברוחב הקנה משערין כאיסר ברוחב דזה א"א אע"כ מ"ש המחבר לקמן פ"ג לא קאי ארוחב אלא ה"ק נקבים שיש בהם חסרון בין אם הם באמצע או באורך הכל מצטרפין לכאיסר ואין כאן קושיא כלל ועיין בכר"ו ולא הבנתי כלל דדברי הש"ך ברורים המה ומ"ש בגמרא אלא למלא מקדח הכי קשיא ליה אמאי בעינן דוקא שיהיה ברוחב והא בכ"מ שהן עומדין אם יש בהם כאיסר טריפה ואמאי קאמר דווקא לרוב הקיף ולא בשיעור אחר ומשני דמיירי דאין בהם חסרון ולית להו אלא שיעור הרוחב ודע דאין להקשות הא דכתב הש"ך אות וי"ו דהמחבר סובר ביש חסרון מצטרף השלם ולא באין חסרון אם כן אין קושיא דרמ"א בלא"ה סובר דכאיסר גדול הוא ומשום דמצטרף השלם הא לאו מילתא דעכ"פ הנקבים חצי איסר דבין נקב לנקב כמלא נקב ובחצי איסר נמי יש יותר אם תחתוך לרצועות מרוב היקף. אמנם מלשון הט"ז שכתב למה לא נשער הכא לחומרא כמו באין חסרון יראה שסובר דבאין חסרון נמי מצטרף השלם שביניהם ע"ש:

ה

ניקב. עש"ך הנה הטור כתב מתחלה נקבים שיש בהם חסרון והמחבר שינה לתרי טעמים א' דהשלם שביניהם לא קאי כ"א איש בהם חסרון ומש"ה היפך ועוד היאך יאמר נקבה סביב היקפה יש בהם חסרון דמשמע שכל הנקבים הם ברוחב הקנה ואפ"ה בעינן שיעור וזה א"א דמשליש איסר יהיה רוחב כל הקנה וע"כ דעומדים באורך וברוחב והוא פשוט בכוונת הש"ך ואעפ"כ כתב שהלשון קצת מגומגם גם בהמחבר דלא הוה לערבינהו בהדדי כלל דאין להן שייכות זה לזה ומכ"ש דה"ל להפרידן דלהמחבר באין בהם חסרון אין השלם מצטרף:

ו

ואם כו'. עש"ך ומהיפך דברי המחבר אין ראיה כמ"ש באות ה' אלא דא"כ ה"ל לומר כן ברישא אלא דבאין חסרון אין השלם מצטרף כאמור וכן מדלא הזכיר המחבר בעוף באין חסרון עכ"פ השלם מצטרף לרובא שמע מיניה דאין חילוק לדידיה בין בהמה לעוף ועיין בב"ח ופר"ח שהאריכו יע"ש:

ז

בעוף. עיין ש"ך הביא דברי הרא"ש ומשמע ודאי דהעמיס כן בהמחבר מדכתב דינו אנקבה כנפה חופה ע"פ הקנה משמע ודאי הא בנקדרה במקום אחד משערין הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו וכבר התבאר:

ודע דהתב"ש בסי' ל' א"ה וכאן אות ו' כתב דהא דמצרפין השלם שביניהם היינו חומרא מדרבנן וראיה מדבעי בעופא מהו והיינו דשיעור ערך איסר הוה חומרא גדולה אם נשער עם השלם ומה בכך והא הכל לפי גדלו וקטנו א"ו דחומרא מדרבנן היא ומשום הכי הקילו בעוף דלא לשער לפי ערך איסר אלא במחפה דהוא גדול כו' יע"ש והנה כל זה אי אמרינן כפירש"י והרא"ש מה שאין כן אי כפירוש הרי"ף דאפי' בנקדרה בב"א בעי בעופא מהו ואמר חופה והיינו דחופה הוה רק שיעור ערך איסר או קטן ממנו א"כ אין ראיה דשלם שביניהן הוה מדרבנן י"ל דהוה דאורייתא ע"כ אין לצדד ולעשות ממנו ספק דרבנן וכדומה כמו שכתב כאן כנ"ל:

ח

ומשימו ע"פ חלל הקנה. היינו ביש חסרון מצטרף השלם לחופה ובאין חסרון דלא כתב המחבר שיעור עוף משמע דשוה הוא לבהמה והתם אין השלם מצטרף מדלא פי' כן ברישא בס"ג וע"ש כן כתב הש"ך:

ט

וי"א. עיין ש"ך. ומ"מ דברי המחבר משמע כדיעה דחסרון בב"א משערין לפי ערך וא"כ ע"כ שיעור חופה גדול מאיסר ודאי קשיא לעיל איך אמר דמשערין באם חופה ועל הלבוש פשיטא קשה שבס"ג כתב דבעוף הכל לפי גדלו ובס"ד דאנן אין בקיאין בשיעור איסר חופה וז"א ומיהו מה שכתב ס"ג בין אם הן באורך או סביב היקפה אין קושיא דהאי סביב היקפה ר"ל ברוחב ומכל מקום גם נמשך לאורך והלכך משערין לאיסר:

ודע דאם ניקבה נקבים שיש בהם חסרון ויש בין נקב לנקב יותר ממלא נקב דאין השלם שביניהן מצטרף אלא הנקבים לחודיה ודאי דאף בעוף משערין לפי ערך איסר לא בחופה דהוי קולא לדיעה זו ואנן לא בקיאין ויש לעיין:

י

דהיינו יותר מכאיסר. עש"ך הנה מ"ש דאין אנו בקיאין משערין באם חופה ע"כ דסובר להלכה כדיעה א' בהגה"ה ס"ד כהרי"ף דגם אם נקדרה בב"א בעופא באם חופה וה"ה לדידן בהמה שוה בזה וכמו שכתב באות ד' דחופה קטן הוא משיעור איסר ושם הארכנו בביאור הדברים יעוין שם:

כתב התב"ש אות ח' דשני סעיפים ה' ו' סותרים זה את זה דמאן דמפרש נפחתו כמו דלת היינו שזקוף ועומד לא מפרש ניקב מב' עבריו ומאן דמפרש ניקב מב' עבריו אין לנו קולא לומר בזקוף כמו דלת בעינן יותר מכאיסר יעוין שם. והנה י"ל או דהמחבר סובר דעיקר הפי' נפתחו כמו דלת סובל יותר פי' א' שזקוף ועומד ואפילו הכי כתב י"א הב' דמאן דבעי להחמיר בניקב מפולש יחמיר או כיון דא"א בקיאין א"כ א"א לשער בין הא דס"ה או דס"ו כ"א בחופה דהוא פחות מב' עובי איסר כמו שכתב הכ"מ פרק ג' מה"ש הביאו הש"ך כאן אות א' ושם אבאר אם כן אין כאן טעות לדינא כי צריכים אנו להחמיר בכ"מ ולשער באם חופה רוחב חלל הקנה ועיין פר"ח כתב כדי שיכנס איסר היינו בדוחק ויפה כתב דאפי' הכי הוא יותר מאיסר דבנקדרה לגמרי אם הקדירה כשיעור איסר טריפה דאז אין איסר נכנס בו דאמתא באמתא היכי יתיב מה שאין כן כאן אמנם מ"ש דלא כמע"מ דף קנ"ב לא ידענא דהוא נמי מתמה על זה במה שכתב נכנס ויוצא דמשמע בריוח וליתא אלא אפילו בצימצום טריפה יעוין שם במעדני מלך מה שכתב בזה:

יא

וי"א. עש"ך הנה לדידן דא"א בקיאין בשיעור איסר ברחבו ובעביו אין לנו לשער שיעור ב' עוביו דהיינו עובי מצד זה ועובי מצד שכנגדו ומשערין באם חופה והיינו בבהמה משערין באם חופה דעוף עכ"פ דחופה דעוף קטן הוא משני עובי איסר כמו שכתב הכסף משנה יעוין שם ועיין מה שכתבתי באות הקודם. ומיהו נראה דווקא כשניקב נקב מפולש זנ"ז הא שלא כנגדו לא הוה כמו דלת ולא שייך זימנין דמתרמי אהדדי כמו בוושט דקנה שאני אלא לדידן בעוף תמיד באם חופה ובהמה עכ"פ באם חופה דבהמה כמו שכתב המחבר בס"א לא באם חופה דעוף כיון דלא הוה כמו דלת שיעורו דידיה הוה כאיסר וכיון דא"א בקיאין משערין באם חופה דבהמה ולדינא צ"ע אם יש לסמוך באם חופה דבהמה כיון דיש ב' דעות בס"ד בהג"ה וכמו שהארכנו לעיל יע"ש ועיין ב"ח ופר"ח:

יב

ואם נשאר. עש"ך במה שכתב הב"ח דיש להחמיר חוליא למעלה נשאר דווקא וכן למטה והש"ך הסכים דמשהו למעלה סגי יעוין שם:

יג

למעלה כו'. עש"ך והטור כתב אבל נשאר למעלה ולמטה כשירה והוא שישאר המשהו במקום הראוי לשחיטה. והר"מ כתב ואם נשאר במקום הראוי לשחיטה למעלה ולמטה כשירה והטור וודאי חולק עליו מדשינה ועוד דהוה לומר בקיצור ואם נשאר למעלה ולמטה במקום הראוי לשחיטה ומדהאריך ש"מ דלא לימא דקאי אלמעלה נמי כו' אבל המחבר כתב לשון ממוצע ואם משהו למעלה ולמטה במקום הראוי ר"ל דהש"ע כהטור סובר וקיצר בלשונו דאם לא כן היה לו לומר כלשון הר"מ ממש כדרכו ברוב המקומות והב"ח סובר דכהר"מ סובר מדכללינהו בחדא ש"מ דאלמעלה נמי קאי. והראה מקום לסימן כ' אות א' יעוין שם ושם נאמר בה"מ יש להכשיר אם שחט למעלה מטבעת הגדולה אם כן להב"ח דנתן טעם דלמעלה ממקום שחיטה לא הוה שיור דבעינן תיקון במקום הקלקול א"כ בה"מ יש להכשיר אם נשאר משהו בשיפוי כובע שבה"מ הוה שם מקום שחיטה משא"כ להיש"ש דכתב הטעם דלמעלה מטבעת הגדולה אין שם גרגרת עליו דליכא שם טבעת ובגמרא משמע דבעינן השיור בגרגרת עיין ביש"ש פא"ט סימן י' הביאו הכה"ג בהגהות ב"י אות כ"ו דאפי' למעלה מטבעת הגדולה דהוה מקום שחיטה ליש"ש עסי' כ' אות א' ורק מפני חשש תקלות אוסר שם באין ה"מ אפ"ה אוסר כאן דאין שם גרגרת עליה למעלה מטבעת הגדולה א"כ אף בה"מ אין להכשיר אמנם הר"מ ז"ל דכתב בפרק ג' מה"ש הכ"ד דנשאר משהו למעלה במקום שחיטה כשירה והוא ז"ל הכשיר שייר בחיטי דהיינו למעלה מטבעת הגדולה אלמא כב"ח הוא דכל שהתיקון במקום הקלקול ש"ד דלא כיש"ש דלמעלה מטבעת אין שם גרגרת עליה דאיך מכשיר הר"מ בנשאר משהו למעלה במקום שחיטה משמע למעלה מטבעת הגדולה אלא וודאי כדאמרן ואף דהר"מ כתב דחיטי הם בתוך טבעת הגדולה כבר הארכנו בסימן כ"א דהיינו בעצם שחוסי קורא טבעת הגדולה יעוין שם באורך:

יד

למטה כו'. הש"ך הראה מקום לסימן כ' ושם נאמר איזו מקום שחיטה בה"מ ואיזו אונא יעוין שם:

טו

במשהו. דלמטה נידון כריאה ופוסל שם נקב משהו כמו ריאה ש"ך יעוין שם:

ודע דלכאורה כל הני ג' קנים בספק הן ומיהו יראה דליבא בין לל"ק בגמרא ובין לל"ב הוה ודאי דפליגי רב ושמואל והלכתא כרב באיסורי והוה ודאי ובריאה וכבדא יש לעיין ומיהו י"ל ריאה הרי ר"י ור"ל אמרו למטה מחזה נדון כריאה הרי דהוה ודאי ולא ספק וכבדא קודם שיכנס לבשר הכבד הוה ספק אם כל"ק או כל"ב ונ"מ היכא דאיכא עוד ספק הוה ס"ס. שוב ראיתי להפר"ת אות י"ב שכתב בכל הפיצולין הוה ספק ונ"מ לס"ס וכפי הנראה כמ"ש דליבא וריאה הוה ודאי זולת דכבדא הוה ספק וכדכתיבנא:

טז

ולא. עש"ך דמפרש דברי הרשב"א דווקא שיש הוכחה גמורה דנעשה מחמת סכין הא בספק אף שיש לתלות לא תלינן דבשחיטה לא תלינן וכבר כתבנו כן פעמיים ובסי' כ"ה כתבנו בשם מהרי"ק בשורש ל"ה ובשורש קמ"ז החמיר בפירוש כל ספק בשחיטה אפילו יש כמה אומדנות לא תלינן וראיה מטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ יעוין שם. אמנם עתה ראיתי בב"ח כאן שכתב וז"ל עיין לקמן סימן ג' דכל הנקבים אם יש לתלות תלינן וה"ה פסוקת הגרגרת הרי דמשוה להדדי גם לבוש בסעיף ט' גרגרת שנמצא פסוקא אם אפשר לתלות שמחמת שחיטה תלינן שנשחטה בחזקת היתר עומדת והא לא נשחטה מיקרי דאוקי אחזקה בהמה בחיה ופסול בשחיטה הוא כמ"ש מהרי"ק וצ"ע:

יז

אלא. עש"ך הביא כמה פירושים על חוליא ובר חוליא ואנו א"א בקיאים בהקפה אין נ"מ בזה:

יח

ואנו. הש"ך הביא בשם אפי רברבי דהיכא שיש עוד צד מדמין ומקיפין וא"כ יש נ"מ בהפרושים שהביא באות הקדום ומ"מ האחרונים העלו שאין מקיפין ומדמין:

יט

כשידוע. א"נ שתפס הקנה לבדו ש"ך ועיין מה שכתב לעיל בסימן ל"ג דכאן דיוקא דסיפא דוקא שידוע מחמת קוץ הא מספק יש להכשיר מטעם ס"ס ודוקא מפנימי לחוץ בוושט שכיח שאוכלין ומשקין דוחקין עיין בנה"ך סימן מ"ט ובס"ז אות מ"ג:

כ

האחד נוטה ללב והוא המזרק הגדול שיוצא ממנו לריאה עש"ך:

כא

ואחד לכבד. קנה הכבד קודם שיכנס לבשר הכבד הא לאחר כך אין טריפות פוסל בו כמבואר לקמן דלא כהר"מ שפוסל ניקבו קני הכבד ועיין שם:

כב

נקבים דקים. כתב הב"י שהם פיות הסמפונות וכתב הש"ך דודאי הכין הוא ולפ"ז אם ניקבו בשאר מקומות טריפה ועיין ב"י שכתב טעם אחר דשומן טהור סותם אותו ולפירוש זה צריך לומר דכוונתו אם אין שם שומן או שניקב גם השומן שעליהם בפיות הסמפונות כשר ובשאר נקבים אם אין שומן טריפה וזה פשוט. שוב ראיתי בבל"י אות י' דאם במקום פיות הסמפונות ניקב השומן טריפה יעוין שם ונכון הוא דהא כ' עוד טעם בב"י וא"כ אף בפיות דהוה תולדה אפשר כיון דשומן שם זהו תולדתם להיות סתומים בשומן וע"כ צ"ל דמה שכתב הש"ך דאם יש נקבים שלא במקום פיות טריפה היינו באין שומן וא"כ קשה בפיות נמי הכין הוא וצ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.