אלשיך/ויקרא/כב

אלשיך ויקרא כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כו

וידבר ה' כו' . שור או כשב כו' ראוי לשים לב (א) אל אומרו שור או כשב או עז שהוא שם הגדולים ומהראוי היה יאמר בן שור או כשב כו'. (ב) כי מאומרו והיה שבעת ימים תחת אמו יראה כי דרך רחמים הוא. וכן יראה מרז"ל (ויקרא רבה פ' כ"ז) שאמרו. יודע צדיק זה הקב"ה. נפש בהמתו והיה שבעת ימים תחת אמו. ורחמי רשעים אכזרי זה המן להשמיד כו' טף ונשים כו'. אך מאומרו ומיום השמיני והלאה ירצה יראה כי על כן לא לרצון היה עד הח' היה העיכוב. (ג) מה זאת היחוס של ענין אותו ואת בנו עם האמור. (ד) אשר סמך ענין וכי תזבחו כו' כי אין לו קשר וייחוס עם הקודם כלל:

אמנם כללות ענין הכתובים יסוב על שורש משרשי התורה וגדול ליהודים היא כי המיתה לשם ה' הוא רחמים גדולים מהחיים. ובזה היחל ואמר שור או כשב כו' לומר הנני מרחם הב"ח באומר והיה שבעת ימים תחת אמו שהוא נחת רוח להם כי רחמיו על כל מעשיו. וזה יורה אומרו והיה שהוא לשון שמחה כי שמחה ונחת רוח הוא לשניהם. אך דע איפה כי אין נחשבים חייו לרחמים כ"א בעוד שאינו ראוי למזבח כי אחרי כי אין לו רחמים גדולים מלישחט והקרב לשם ה'. וזהו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה. שהוא על שעבר עליו קדושת יום שבת על כל פנים כלומר שאם מתחלה היה נרצה לא היה השבעת ימים תחת אמו. והנה היה מקום לעלות על לב כי מה שאין הוא ית' מרחם עליו יותר משבעת ימים אינו אלא על כבודו ית' שלא יחסרו קרבנות על מזבח ה' אלא שימתין עד יום שמיני למה כי עדיין לא נשלם ונתחזק הולד ליקרא שור או כשב או עז מיום הולדו עד עבור עליו שבעת ימים. לזה פתח ואמר שור או כשב או עז כו' לומר דע וראה כי שור או כשב או עז יקרא כי יולד כי אינו כאדם שצריך זמן ליקרא איש כי הוא הולך וקונה שלמות אלא שריתם ה' עליו רחמים גופנים טרם ירצה לקרבן ה' שהוא מיום השמיני והלאה. והראיה כי לא להנאת המזבח אני עושה כי הלא שור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום א' ואם להנאת המזבח היה הענין היה להתיר במוקדשין להרבות קרבנות במזבח. אך אין זה כ"א ע"פ סוד כל דבר הגלוי לה' אל דעות ועוד ראיה כי לו חפץ לפניו בזבחים ועולות היה לו לצוות על דברי עולה וזבח לרוב. אך אדרבה הלא כה דברי וכי תזבחו זבח תודה לה'. כלומר כאשר תזבחו יהיה זבח תודה לה' ולא עולות וזבחים הבאים על חטאים שאנו חייבים עליהם קרבן. והוא מאמר הכתוב (תהילים נ׳:כ״ג) זובח תודה יכבדנני שהוא בלי עון וחטאה. וזהו וכי תזבחו זבח תודה. כלומר וכאשר תזבחו יהיה זה זבח תודה כי זה הוא כבודי ואף גם זאת לא אכריחכם כ"א לרצונכם תזבחו אם תרצו ואם תחדלו. ואל יעלה על רוחכם לומר הלא טוב היא העולה שכולה כליל לגבו' מהתודה הנאכלת לבני האדם כהנים ובעלים לז"א הביטו וראו כי כך הוא הנאכל לבעלים כנאכל לאישים כי הלא אנכי מצוה כי ביום ההוא יאכל ולא תותירו ממנו עד בקר ולולא היה לפני הנאכל לבעלים כנאכל למזבח לא הייתי מקפיד על הנותר:

או יאמר לרצונכם לומר דעו נא כי טובה התודה מכל יתר זבחים כי הלא זאת לרצונכם תזבחו ולא בתורת חובה על חטא. וא"כ את מי אחזיק טובה ביותר אל המביא דורון ברצון ונדבה או אל אשר חטא ומחויב על כרחו ליתקן אל אשר עותו. ולא תגעל נפשכם בתודה על שנאכלת לבני אדם מה שא"כ לעולה אשר היא העולה לגבוה. כי הלא גם זאת חשובה כמוה כי הלא צויתי ביום ההוא יאכל ולא תותירו וכו' כמצותי על הנאכלת לאשים כמדובר ובחרו בתודה מבקרבנות הבאים על חטא עם שרבים ונכבדים יהיו הוא כי אני ה' וכו'. כלומר אדון הכל ומהו' כל יצור נברא ומה בצע אלי באלפי אילים כי הלא הכל שלי:

או שעור הכתוב מקושר אל פסוק שאחריו והוא מאמר שמואל אל שאול (שמואל א ט״ו:א׳) באומרו החפץ לה' בזבחים כשמוע בקול ה' וכו'. והוא כי שאול אמר אליו כי חמל העם על מיטב הצאן לזבוח תודות לה' והשיב כי לא בחר ה' במתנות ודורנות כשומע בקולו ועשו' מצותיו. כי אינו כמלך ב"ו הצריך למתנות עמו כי אם לא יתנו לו יהיה עני ואם יתנו לו יהיה עשיר. כי הוא ית' אמר וכי תזבחו זבח וכו'. ותנהגו בו דין קרבן שביום זבחכם יאכל וכו' הלא אני ה'. וכאשר ושמרתם מצותי וכו' שהן המחוייבות בלי קרבן כ"א עשות מצותי ג"כ אני ה' בהוייתי וכאשר בעשותכם הזבח כי אני ה' לא שניתי כמלך ב"ו שיש בו שינוי מזמן שאינו מקבל לזמן שמקבל:

או שעור הענין בדרך אחרת מעין הקודם לו' הלא אמרת כי לא לתועלתי אני אומר מיום השמיני והלאה שירצה לקרבן אשה. שא"כ למה אמרתי שאותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד אף במוקדשים. ועוד שא"כ היה ראוי אעשה עיקר מהעולות כי היא העולה על מוקדה באשי ה' ואדרבה אני אומר וכי תזבחו שיהיה זבח תודה הנאכלת כל הבשר לכהנים ולבעלים ולא למזבח כ"א ביום ההוא יאכל עד בלתי השאיר לבקר הלא אתם האוכלים ולא אני כי אני ה' שאין לפני אכילה חלילה. וכן בכל המצות איני כמלך ב"ו כי כל מצוה אשר יצוה על עמו הם להנאת עצמו. אך לא כן אנכי עמכם כי הלא ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני ה' הבלתי צריך לכם כמלך ב"ו כענין (איוב ל״ה:ז׳) אם צדקת מה תתן לו. אך מכל זה תראו כי הכל הוא להנאתכם ולטובתכם שאני מבקש המצאות ומצות להטיבכם על ידן:

לא

ושמרתם מצותי וכו' . זולת האמור יאמר דרך אחרת שהוא ענין מצוה גוררת מצוה. שיאמר הוא יתברך ושמרתם מצותי שהם מצות ל"ת וזה יגרום לכם כי ועשיתם אותם שהם מצות עשה אני ה' המבטיח אתכם בזה. וכן לא תחללו את שם קדשי שתשמרו מלעשות דבר שיש בו חלול השם כענין ר' יוחנן (ביומא דף פ"ו) דאמר היכי דמי חילול השם דשקילנא בישרא ולא יהבינ' דמי לאלתר או כרב דאמר היכי דמי חילול השם כגון אנא אי מסגינ' בלא ציצית ובלא תפילין וההיקש בדברים אלו. והנה אין ספק כי הזהיר לבלתי חלל את ה' יבטח בה' שאם יבא לידו לקדש את ה' שיקדשנו ברבים שיהרג ואל יעבור כי אשר נזהר לבלתי חלל יביאנו ה' לקדש שמו ית' ג"כ. כי מצוה גוררת מצוה וזהו לא תחללו את שם קדשי וכו'. לומר כי ממה שלא תחללו את שם קדשי על ידי כן ונתקדשתי בתוך בני ישראל. כי יגרום לכם לקדש שם שמי' ברבים שהוא נסיון ומצות שאין למעלה הימנה. כי אני ה' מקדשכם בגדר המצות והוא מאמר התנא במסכת אבות בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה ע"כ:

והנה ראוי להעיר ראשונה דקדוק הלשון באומרו הוי רץ וכו' ובורח וכו' ולא אמר רץ למצוה קלה וברח מן העבירה. וגם בענין המשנה מאומרו הוי רץ וכו' שמצוה גוררת מצוה יראה שאם לא היתה גוררת מצוה לא היה ראוי להיות רץ לעשותה ולא כן הוא כ"א מצד עצמה ג"כ ראוי לרוץ למצוה וגם מבלי תגרור עבירה ראוי לברוח ממנה. (ב) למה בעבירה לא אמר מן העבירה קלה כמו שאמר במצוה כי הלא גם מעבירה קלה ראוי לברוח. (ג) אומרו מן העבירה בה"א הידיעה והראוי היה יאמ' ובורח מעבירה. (ד) למה צריך גדר בריחה והיה די יאמ' והשמ' מעבירה. (ה) אומרו ששכ' מצוה מצוה כו'. אם הוא טעם אח' היה ראוי יאמ' וששכ' מצוה בוי"ו. ואם הוא ענין א' עם הקודם הנה איננו דומה לו. (ו) כי יראה משולל הבנה. כי איך תהיה שכ' מצוה מצוה האם נאמ' שכר פעולת השבי' היא פעולתו הלא אינו אלא דמי שכירתו. וההיקש בקושי זה באומרו ושכר עבירה עבירה:

אמנם הנה פתח דבריו בא ללמד דעת לעבוד את ה'. הלא הוא כ"א יאחז צדיק דרך לעבוד את ה' ומה גם דרך חסידות לא יעשה אותו לפרקים כ"א יורגל בו עד יעשנו כטבע. שאל"כ תמוט המדה הטובה ממנו ומה גם אם עליו ישחקו הרואים יאחז במדת החסידות ואח"כ יעזבנו ויבוש וגם את הכל יעזוב ע"כ צריך יהיה תמיד הולך וחזק מאד עד תהי' לו הרגל כדב' טבעי. וז"א הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה הכל לשון הווה. כלומ' הוו רץ תמיד כי תהיה רגיל בריצה למצוה וכן בורח לשון הווה מן העבירה ולא אמר רץ למצוה קלה וברח וכו' ולענין המשנה הנה הדרך הראשון שאחשוב יפול לב אדם עליו הלא הוא באומר הוי רץ כו' לומר יתרחק מדרך עובר לסוח' כי דרך התגרים שבהזדמן סחורה שהריוח מועט מתעצלים ואומרים הנה נא עת לפנינו נמתין ונראה אם תזדמן סחורה שהריוח גדול ואם לא תבא הנה הקל' לפנינו ונעשה אח"כ לאטנו. אמר אל תעשה כן במצוה קלה לומר נייחל עד נראה אם תזדמן חמורה ולא נתבטל מעתה להטפל בקלה ואם לא תבא החמורה בקרוב אז נטפל בקלה. כי אם הוי רץ מיד במרוצה למצוה קלה כי לומר שבהמנעך ממנו תבא לך אחרת. לא כן הוא כי אדרבה אם תעשה זאת תזדמן אחרת כי מצוה גוררת מצוה משא"כ בהתבטלך ממנה. ואל יעלה על רוחך כי תרוץ למצוה אחת שלמצוה א' אתה רץ כ"א לרבות הן כל הנקראות קלות וחמורות וגם בעבירה כיוצא בזה. והוא כי אפשר יאמר איש אם תזדמן עבירה קלה די לנו בהמנע מעשותם כדרך התגר בראות הפסד במקחו. אך לברוח והתרחק מאד מאד מכל הדומה לכיעור או המביא אליה אין צורך בשביל עבירה קלה. לז"א לא תעשה כן רק ובורח מן העבירה בה"א הידיעה כלומר העבירה הדומה אל האמור היא הקלה לעומת מצוה קלה שהזכיר כי אין לך להסתכל באיכות העבירה אם קלה היא לבלתי ברוח כי אינך בורח מאחת כ"א מרבות כי עבירהגוררת עבירה. לז"א ששכר מצוה כו'. עניינו ששכר מצות בהאי עלמא ליכא זולתי שעושה הקב"ה כמלך או שר את אוהבו שאומר לו עשה לי אומנות פלוני בשכר רב ואם תעשנה מיד אתן לך אחרת ולא יחסר לך במה שתרויח תמיד שכר טוב. כן הקב"ה לעושה מצוה מזמין לו אחרת שירויח בה כי אין שכרן בעה"ז. וכן בעבירה המורגל בהן השטן מזמין לו עבירה שיאבד בה באשר מה שכבר עשה:

עוד יתכן בכוונת התנא והוא בהקדים מוסר נאה אשר טוב לגבר יהי לו כבגד יעטה ולא ילוז מעיניו. הלא הוא כי ימעטו בעיניו זכיותיו לשני סבות. (א) אולי היה לו בהם צד פניה ולא היו לשמה. (ב) אולי מעט אשר היה לפניו נכו אותם ממנו כמאמר יעקב (פ' וישלח) קטונתי מכל החסדים ק"ו לשאר העם אולי לא נשאר לו גם אחד על ידי כמה חסדים טובים והצלות אשר הצילו ה' זולת אשר נעשה לו נס ולא הכיר בנסו באופן יחוש פן הוא משולל מצוה. וישים נגד עיניו כי לא כן העבירות כי מי האיש אשר יתפאר שאין לו עבירות. כי אדם אין שתבצר ממנו לפחות אחת זולת אשר הוא ית' העביר ראשון ראשון כאשר היחל לעשות אותן:

הקדמה שנית גלויה ומפורסמת כי המצוה שאדם עושה היא עצמה המאירה לו ומעטרתו ומענגתו ככתוב אצלנו על פסוק ואת צדיקים ישלם טוב כי הטוב עצמו שעושה הוא תשלומי פעולתו. כי האור שהפליג בעשותה נעשה ממנו מלאך. וההיקש בעבירה כי היא תיסרנו פה ובגיהנם כי כמספר העונות שעשה הם המלאכי חבלה הממרקים אותו בגיהנם כי הן הן. כי כל א' נעשה משחית ומשחתו בידו והוא מאמר ככתוב ותמוגגנו ביד עוננו ואומר (בירמיהו ב׳:י״ט) תיסרך רעתך ואומר חטאים תרדף רעה:

ונבא אל הענין אומר הוי רץ כו'. לומר יהיה בעיניך כי מיעטו מצותיך אשר עשית והוי רץ תמיד למצוה גם שתהיה קלה ובורח מן העבירה הידוע לך אשר לא יבצר ממך כי תדע יש לך עבירה ידוע לך לפחות אחת. וש"ת הלא בכל חלוקה יש עליה קושיא. כי במה שארוץ למצוה קלה מה תתן ומה תוסיף לי מצוה קלה שארוץ לעשותה ואשר אמרת ובורח מן העבירה למה אמרת בורח אשר לא יוצדק כ"א על שרודפים אחריו. ומן הראוי היה תאמר אליו הזהר מן העבירה. על כן על הקושיא הא' שעל אומרו הוי רץ למצוה קלה. אמר אל ימעט בעיניך עשותך מצוה אחת כי הלא זאת תמלאך מצות כי הלא מצוה גוררת מצוה. וא"כ כאשר זאת תביא לך אחרת גם האחרת זאת תעשה לך כן עד אין קץ. ואשר אמרתי ובורח מן העבירה אל יקשה בעיניך אומרו לשון בריתה כי רודף אין. כי עתה דע לך כי עבירה גוררת עבירה ואם כן העבירה אשר לא יבצר ממך שעשית רודפת אותך לגרור לך אחרת. נמצא כי רודף יש אותך כי איזה עבירה שעשית רודפת אותך לגרור לך אחרת. וכ"כ צריך אתה לברוח ממש כבורח מפני אויב והוא אומר מתחלה מן העבירה כלומר הידוע לך שלא תעדר ממך לפחות אחת. ושמא תאמר וכי האם כח ואל או רוח חיים יש בפעולת המצוה או העבירה כי זו תגרום מצוה וזו עבירה לז"א אל תתמה על החפץ כי הלא דע ששכר מצוה מצוה. והוא ענין ההקדמה השנית שכתבנו כי המצוה עצמה נעשית מלאך ומארתו בהארת ותענוג נמרץ והוא שכרו וזהו ששכר המצוה המצוה עצמה. וכמאמרנו על מאמרם ז"ל (ברכות דף י"ז) צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. הם מצותיהם עצמן שנעשים עטרות רוחניות. וכן שכר עבירה היא העבירה עצמה שנעשית היא כח טומאה שהוא משחית להשחיתו והמשחית נקרא גם הוא חטא. כמאמר ספר הזוהר (דף מ"ג) על גם ה' העביר חטאתך. וא"כ אמור מעתה כי אחר שיש למצוה כח להיות שכר המצוה כי תעשה מלאך קדוש ויש כח בעבירה להעשות מלאך משחית איך לא יהיה כח למצוה לגרור מצוה ולעבירה לגרור עבירה כל אחת ואחת למינה. והן כוונת הכתוב כמדובר:

עוד יתכן בכתוב והוא אשר כתבנו באומרו ששכר מצוה מצוה. שהוא כי המצוה עצמה נעשית הויות קדושה עד העשות מלאך וכעובדא דגמ' (הובא במ"ק) על ההוא דאיעסק במס' חגיגה. וזה ואמר פה ושמרתם מצותי. ולא בלבד יהיה שאחזיק לכם טובה על שאמרתי ותעשו רצוני כ"א שגם ועשיתם אותם כי ממש עשיה והוי' חדשה תעשו בהם כאלו אותם ממש אתם עושים. והוא כי כל א' נעשה מלאך וזה למה שאני ה' שאין מצותי כמצות ב"ו מלך שאין המקיימם רק עשות רצון מלך וזהו אני ה' וכנודע מחכמי האמת כי גם לתורה ומצותיה יש שייכות עמו ית' כי הוא ותורתו וחכמתו ומעשיו אחד הוא. ואחר ועשיתם אותם נמצאת שמה שועשיתם אותם הוא אני ה':

או ע"ד פשוטו ע"י מה שושמרתם כו' אני שאני מדה"ד כאשר פרשנו למעלה והבאנו ראיה ממדרש (מדבר רבה) על פסוק ואני הנה לקחתי כו'. כי באומרו ואני הוא ובית דינו נמצא כי מלת אני הוא מדה"ד ולפ"ז יאמר ושמרתם ועי"כ אני שהוא מדה"ד אתהפך לכם לרחמים וזהו אני ה':

עוד יתכן הסמיכת הפסוק עם שאחריו והוא כי הנה אין נתפס ביד זרים לכופו לעבור על דת אם לא ע"י גרמת עוד אשר חטא. כענין שאלת רשב"ג באומרו איני יודע על מה אני נתפס וכמאמר ר"א (ממס' עכו"ם דף ט"ז ע"ב) שנתפס למינות ואמר על שא"ל א' מתלמידיהם דבר והנאני. ובזה יאמר ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אז אני ה' כלומר בלתי מתחלל חלילה כי אז אני מטיב לכם ושמי נודע ומתגדל בעולם. אך ולא תחללו כו'. אם לא תעשו המצות כי תגרעו חלול כי תבאו לידי חלול ע"י מושל רשע או מלך עז. וזהו ושמרתם כו' ולא תחללו כו' אם לא תעשו המצוה כי תגרמו עד כי תבאו לידי חלול כאמור:

לב

ולא תחללו את שם קדשי כו' :

ראוי לשים לב אל אומרו אני ה' מקדשכם שהוא הפך ענין אומרו ונקדשתי כי זה הוא כי ה' מתקדש. וזהו כי הוא ית' מקדש אותם. ואם הוא שאו' הוא ית' בזכות שנקדשתי אני מקדשכם למעלה כי תמותו על קדוש ה'. א"כ הל"ל אקדשכם. ואם שאומר ממה שתתחזקו למות על קדוש שמי אני הוא ה' המקדשכם בתת לכם כח לעמוד בנסיון. פשיטא כי מי לא ידע כן כי גם בכל מצוה הוא כך. ומה גם בזאת כמאמרם ז"ל (מס' סוכה נ"ב) על צופה רשע לצדיק כו' ועוד מה ענין אומר המוציא אתכם כו'. כי אדרבא נהפוך הוא כי שם הצילנו ממות ויוציאנו מכור הברזל ופה מצונו למות על קדוש שמו. ועוד או' להיות לכם לאלהים מה צורך לומר שלכך הוציאנו ואמנם ידענו כי כן. ועוד אומר אח"כ אני ה'. והנה יתכן יאמר ולא תחללו את שם קדשי כ"א ונקדשתי שתמסרו עצמכם עלי. וזה ברבים בתוך בני ישראל ליקדש בתוכם ולא ששמי בעצמו חלילה מתחלל בחללכם שם קדשי או שאני צריך שתקדשוני. כי הלא אדרבה אני ה' מקדשכם ואם אני המקדש אתכם איך אצטרך שתקדשו אותי. וש"ת אם אינך צריך אלינו למה הרבית נפלאות ומסות גדולות והיד החזקה להוציאנו ממצרים. לז"א המוציא כו' לומר המוציא אתכם מארץ מצרים לא כמלך ב"ו שטורח בעד גוי אחד למען יהיה לו לעם כי הלא אני לא להיותכם לי לעם עשיתי כ"א להיות לך לאלקים להטיבכם ולכבדכם. כי עם שיוצר הכל אני לא אכנ' אלהותי רק עליכם לטוב לכם כי אתם צריכים אותי ולא אני צריך לכם כי הלא אני ה' כלו' הבלתי צריך לזולת. או יאמר המוציא אתכם כו' כי הנה במוסרים עצמם על קדוש השם יש ימותו כהרוגי מלכות והרוגי לוד וכיוצא. ויש נצולים כאברהם מאור כשדים וחנניה מישאל ועזריה מכבשן ודניאל מגוב האריות וכיוצא. ואין ספק כי לא כל אדם זוכה לינצל אם לא בהצטרף זכות רב מאוד כמשז"ל כי לאברהם הוצרך זכות יעקב אשר פדה את אברהם כמבואר אצלנו בחבצלת השרון. ולחנניה וחביריו היה במצטרף זכות יהודה שהציל שלשה נפשות מהאש תמר ושני ילדיה. וגם לדניאל בזכות אשר הוציא יהודה את יוסף מן הבור. והן זאת כתבנו בביאור תהלים שכיון המשורר (ע"ט) באמרו עזרנו אלהי ישענו כו' שמתפלל על בני הגלות העומדים בנסון ביד גוים עריצים וחזקים אמר אחת שאלתי מאת ה' והיא עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך. שהוא בבואנו לידי נסיון לקדש כבוד שמך שם עזרנו להתחזק בל ירך לבבנו כי אם נשים מצחנו נחושה לעומת מצחם. עוד שנית תעשה לנו כי כמו שאשר עזרתנו להתאמץ בך אל תניחנו בידם שימיתונו כ"א והצילנו. שמא תאמר א"כ איפה במה יכופרו עוננו אם לא נמות. לז"א וכפר על חטאתינו למען שמך כי לא תביט אלינו כ"א אל שמך כי יותר ויותר יתקדש שמך אם תצילנו מאם נמות בידם וזהו למען שמך. ובזה נבא אל הענין והוא כי אמר אלהים ונקדשתי בתוך בני ישראל. בראותכם מתים על קידוש השם ילמדו הרואים להתחזק גם הם בקדושתי כי אני ה' מקדשכם ומקנה בכם קדושה להתקשר אז בראותכם המתים על קדוש ה'. אך לא אתקדש בתוך העכו"ם כי אדרבה יאמרו כי כמות זה כן מות זה המת על הבלי העכו"ם. משא"כ אשר ינצלו כחנניה וחביריו יתקדש שם שמים גם בקרב העמים כאשר מלאו רוק פני כל איש מישראל באמור להם אלוה כזה היה לכם ובגדתם בו. והלא תאמרו למה תאמר ונקדשתי כו' שנמות על שמך ולמה לא תעשה כאשר בהוציאך אותנו ממצרים שהיינו בנסיון שיסקלונו כל מצרים בקשור תועבות מצרים על כרעי מטותינו והצלתנו ונתקדש שמך בעצם. לז"א המוציא כו' לומר אני המצוה שתמותו על שמי אני הוא המוציא אתכם בחיים. אך אז היה להיות לכם לאלהים על ידי מתן תורה ואיך הייתי משליטם בכם ובמי היה מתקיים המ"ת משא"כ עתה שכבר אני אלהיכם וחייבים לקדש שמי. ועם כל זה איני מחליט שלא אצילכם כי אני ה' ככחי אז כחי עתה להציל אם יזדמן לכם זכות מספיק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.