ביאור הגר"א/אבן העזר/קטו

ביאור הגר"א ‏ אבן העזר קטו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) או כו'. רמב"ם ורא"ש. דמתני' נקט שאינו מעושר אע"ג דיכול להפרישו ולא לסמוך עליה וכ"ש לשאר אסורים. מ"מ:

(ב) ודוקא כו'. ירושלמי הביאו הרא"ש שם וש"פ:

(ג) כגון כו' וגם כו'. הרא"ש והר"ן אבל הרמב"ן כ' דהחכם נאמן וכמ"ש בגמרא ואזיל שייליה כו' וא"צ עדים אלא שאמרה להבעל כן ושאמר החכם לבעל כן. הרא"ה וריטב"א ע"ש וכנ"ל סימן י"ז ס"ח ועמ"ש בי"ד סי' קפ"ה ס"ג בהג"ה:

(ד) ודוקא כו'. עתוס' שם ד"ה א' כו':

(ה) וכן אם כו'. עהג"א שם ד"ה כ' מורינו כו' וכמש"ש בגמרא על עסקי שוא:

(ו) אבל כו'. ט"ש בד"ה כמהר"ר מאיר. ומעשה בא ליד מהר"ר מאיר כו':

(ז) אשה שהמירה כו'. ר"ל מחמת האונס ומצוה מדאורייתא על קידוש השם ואע"ג דאינה עוברת על דת כי אם בדברים השייכים לו וכמש"ש הרא"ש בפסקיו וכמש"ש דאמר מר בעון נדרים כו' ובירושלמי שם כולהון דאית ליה בהון נודרת ואינה מקיימת מה אית ליה ביה יכול לומר א"א באשה נדרנית ומקוברת כו' מ"מ שמא גם בזה תקלה לבעלה ושמא לבנים אשר תלד וגם שמא לא יהא רשאי להיות עמה במקום שיפדוה מיהו צריכה התראה כו'. שם וכ"ז מחמת אונס ועח"מ וב"ש:

(ח) או למבוי. גמ' שם דדוקא בקלתה:

(ט) מפולש אז כו'. ירושלמי והביאו הרא"ש שם וש"פ חצר שהרבי' כו' מבוי שאין הרבים כו':

(י) אעפ"י כו'. רמב"ם והביאו הטור ג"כ וזהו פי' על קלתה שאמרו בגמ' אבל הרמב"ם לא כ' חצר כלל אלא מבוי מפולש בלבד וס"ל דמ"ש בגמ' מחצר לחצר דרך מבוי היינו מבוי שאינו מפולש דוקא והשמיט הירושלמי הנ"ל אבל הרא"ש וש"פ שהביאו הירושלמי על הגמרא מחצר לחצר כו' ס"ל דחצר שהרבים בוקעין בו ומבוי דוקא בלא קלתה ושאין הרבים בוקעין בהם אף בלא קלתה מותר וכמש"ש תוס' אלא כו' ודברי טוש"ע צ"ע ואף שי"ל דגמ' שלנו במבוי שא"מ והירושלמי במבוי מפולש ל"נ כן מדברי הפוסקים:

(יא) וורד כו'. עתו' שם ד"ה בטווה כו' אלא שהרמב"ם פי' דברי ר"ת שמשימה על פניה וע' רמב"ם בפי' ובר"נ וז"ש על פדחתה כו':

(יב) ורגילה בכך. כ"כ ע"ש מ"ש בתשו' הרשב"א באחת שמחמת קטטה עם בעלה פרעה ראשה וזרועותיה ואמר שלא אמרו אלא ברגילה ופי' בד"מ דהיינו בהתרו בה דאל"כ בלא"ה לא הפסידה כמ"ש לקמן והוא תמוה דבהתרו אף בפ"א ואפשר לומר דבלא התרו וכל שרגילה א"צ התראה כמ"ש בתה"ד סימן רמ"ב כיון דרגילה איכא פריצותא ביותר וא"צ התראה וכמ"ש רש"י בסוטה כ"ה א' בד"ה דל"ל אימתא כו' ואע"ג דאנן קיי"ל כר' חנינא שם דלא מפליג היינו משום דס"ל דלא חשיב פריצות' כ"כ הא דלא אשגח אבעלה אבל לדחות הסברא דפריצות' מסתמא לא פליג אבל מסופ' שם להלכה למעשה אבל הא דרשב"א בלא"ה ל"ק ועח"מ וב"ש וכ"מ בגמרא שם זימנא חדא ואף שיש לדחות מ"מ לא נראה:

(יג) או שהיתה כו'. עבב"י וכ"מ שדחקו בזה ואשתמיטתיה גי' הרי"ף והרא"ש דל"ג וסימניך אפרי' כו' אלא שנא' ומולדתך אשר הולדת אחריהם וכ"כ הריטב"א שכן הגי' בכל הספרים והקשה מזה על פירש"י ודבריו ג"כ דחוקים ואפרש דבריהם ובתחלה צריך להודיע דמ"ש בספרים יוד אחרי הלמד בתיבת מולידיו הוא ט"ס דמולידיו ביוד הוא המוליד והוא האב אלא מולדיו בלא יוד והן הבנים וכן היוד בתיבת יולידיו ט"ס וצ"ל ג"כ יולדיו וכמ"ש במתני' ומפרש הגמרא דברי שמואל מהו מולדיו ופי' שהן הבנים כמ"ש ומולדתך ויולדיו הוא האב כמ"ש הולדת וכן אורחא דגמרא בכמה מקומות כמ"ש בפ"ק דפסחי' וש"מ מאי מ' דההוא עובר כו' וכן בשאר מקומות הרבה ומפ' הרמב"ם בפני מולידיו של אביו דהיינו של יולדיו שלא תאמר דמתני' קאמר בפניו של אביו אלא אפילו בפניו של בניו של אביו והיינו הבעל וז"ש ניכליה לסבא באפי בריה ר"ל בנו של אביו וכ"מ דברי הטור שכ' בפניו או בפני בנו ואע"ג דיש לדחוק דבפניו בפניו של הבעל קאמר ובנו של הבעל מ"מ ל"נ לפרש כן אלא דהטור מפ' דל"ד בפני הבעל דה"ה לפני אחיו של הבעל וכ"מ פשטא דגמ' דקא' בפני מולדיו וכן באפיה בריה ול"ק הכל לפני הבעל. ומ"מ גם אף לגי' הזאת יכול לפרש כפירש"י:

(יד) וי"א כו'. הוא דברי הטור הנ"ל וכפירש"י ותו' ד"ה יולידיו דמ"ש שמואל לרבותא וכ"ש בגוונא דמתני' וכן לפירוש הרמב"ם הנ"ל אבל הרמב"ם לא כ' רק דברי הגמרא וכמ"ש בש"ע:

(טו) ואם רצה כו'. עבה"ג ועתוס' בסוטה שם ד"ה ש"ה כו' וכ"כ הריטב"א וכ"כ המ"מ בשם הרשב"א:

(טז) מ"מ מצוה כו'. כמ"ש בסוף גיטין מרדכי והג"א שם סד"ה כ' מורינו וע"ל סימן קי"ט ס"ד:

(יז) וא"י לעכב כו'. שם במרדכי והג"א וש"ע:

(יח) אשה שגזמה כו'. כ"ש ממקללת יולדיו בפניו שם:

(יט) אשה הרגילה כו'. ערש"י שם ד"ה דאורייתא כו' וה"ה לייחוד שהוא ג"כ דאורייתא וערש"י בסוטה כ"ח א' ד"ה לאפסודי כו':

(כ) ולא תנאי כתובה. יבמות פ"ט א' אין לה כו':

(כא) אבל תטול כו'. ירושלמי והביאו הרי"ף בפ' המדיר שם ולא מנה ומאתים אלא אפילו אלף דינר מאבדת הכל ונוטלת בליות שבפניה ויוצאת:

(כב) בין כו'. כן פירש הרי"ף בס"פ אלמנה שם והרא"ש והר"ן וש"פ דלא כרש"י שם ד"ה מה כו' וז"ש וכן כו':

(כג) שזינתה או כו'. שם והיוצא כו' מסייע כו':

(כד) וכן הדין כו'. ערש"י שם ד"ה נשים שאמרו כו' וד"ה נשים כו' והקשו עליו שא"כ נשאת בגט פסול דפ' הזורק ומי שהלך בעלה למ"ה דפ' האשה רבה יש להו תוספות והיכי אפשר שיהא עדיף מעוברת על דת לכן פי' דלאו בלישנא תליא שאמרו א"ל כתובה ר"ל מתחלתן וכגון נמי בס"פ הבע"י שאמרו נשאת למי שאין לו בנים תצא כו' ושאמרו יוצאת כו' ר"ל שאח"כ נתקלקלו הרשב"א והרא"ש והר"ן וש"פ ובירושלמי הנ"ל נשים שאמרו יוצאות בלא כתובה כו' אפילו אלף דינר כו' ונוטלת כו' וכנ"ל:

(כה) ודוקא שאין כו'. עתוס' שם ס"ג ב' בד"ה אבל. ועוד ק' משילהי כו' מ' דאי הוה מירכס כו' וכן נראה דבאומרת כו' והיינו משום דרגלים לדבר דבלא"ה ודאי מותר ממתני' דנדרים שם וכנ"ל בש"ע ועתוס' שם י"ג א' ד"ה מעלה. וי"ל כו'. ואף לדברי התוספות דיבמות כ"ה א' סד"ה אמר ר' דמי דפליגא אמ"ש בפ' אעפ"י מ"מ ס"ל דדוקא בהנהו טעמי אבל בלא"ה יש לאוסרה משום דרגלים לדבר וזה שכ' תוס' שם ואין לתמוה כו' ולא כ' כן אמתני' דנדרים הנ"ל וכן ברא"ש שם אבל הר"ן בנדרים שם בד"ה בכלאי כו' כ' והא כו' וכמ"ש למטה ואם היה מאמינה כו':

(כו) אבל איבדה כו'. גמרא דנדרים שם במאי עסקינן כו' ועבה"ג:

(כז) עיקר כו'. כנ"ל ס"ה:

(כח) ואם חזרה כו'. כמ"ש בכתובות כ"ב א' בא"א ונדה:

(כט) ואם כו'. מהא דקדושין ס"ו א' ודנדרים הנ"ל. הגמ"ר פ"ב דיבמות סימן תשל"ב כ' בשם הסמ"ג גרסי' בירושלמי האומרת טמאה אני לך אם נתנה אמתלא נאמנת וא"ל נתנה אמתלא אינה נאמנת א"ר אילא אם היה חבר יוציא אבל בסמ"ג ובירושל' שלנו סוף נדרים ליתא אלא דר' אילא לבד ועוד כ' סמ"ג והגמ"ר שם בשמו שאם הוא מאמינ' חייב להוציא דלא כרמב"ם וש"ע:

(ל) אמר א' כו'. כרבא בפ"ק בסנהדרין:

(לא) ואם היא כו'. שם בסנ' מצטרף עם אחר כו' וכמ"ש בפ"ג שם דהודאת אחר הלואות כו' מצטרפין:

(לב) הודית לפני כו'. דא"א לומר שהוא סומך על דברי העד שמא היא שקרה לפני העד פי' מהרא"י שם ע"ש:

(לג) שאמרה כו'. היינו בעומדת בדבריה אחר שגירשה דא"א לומר עיניה כו' דמותרת עכשיו לכ"א שם:

(לד) ואם הודית כו'. דאף בלא"ה בהודאתה הפסידה כמ"ש בס"ו דהודאת בע"ד כו':

(לה) לפיכך כו'. כנ"ל ס"ד:

(לו) אבל כו'. עח"מ סי' ע"ה סכ"ג:

(לז) וי"א דלא כו'. ממש"ש אי מהימן לך כבי תרי כו' מ' דקים ליה בגויה של העד וכמ"ש בפ' הכותב בבת ר"ח כו' דאל"כ הל"ל אי מהימן לך דעבדא איסורא ולא בנאמנות העד כשנים שם

(לח) ואסור כו'. שם ז' א':

(לט) וכופין כו'. כיון שאסור בייחוד וכמ"ש בכתובות ך"ז ב' ושם ע"ז א' דמעשין לפסולות:

(מ) ודוקא כו'. כמ"ש בסוטה ה' ב' אמר אביי ה"ק כו':

(מא) ויתן כו'. במכחשתו וכנ"ל ס"ד וס"ז:

(מב) ואם הודית כו'. כמו בסוטה שתצא בלא כתוב' משום דמעשיה גרמו לה להאסר כמ"ש הרמב"ם שם הלכה ך"ד:

(מג) אם השביע כו'. כמש"ל לעיל ס"ג בהג"ה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---