מראי מקומות/אבן העזר/קטו

מראי מקומות אבן העזר קטו

אם יוצאות שלא בכתובה היינו כשעדים מעידים על הדבר

הב"י בסעיף א בד"ה ומ"ש ודוקא שהוכחשה, והתוי"ט בהגהותיו, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קפא אות רח, כתב דמתקנת רבינו גרשום אינה יוצאת אלא א"כ יש עדים בדבר, ע"כ, ומבואר דס"ל לסמ"ק ולרבינו גרשום דמדינא אין צריך עדים ומתקנתא בעי' עדים.

טוען שמשמשתו נדה וטענה לו אתה הסכמת בדבר והודה

הטוש"ע בסעיף א, הביאו את דין משמשתו נדה דאין לה כתובה, ויש להעיר דבנידון הנ"ל, כתב הרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' קיט, דמחרימין אותו וקונסים אותו לשלם כשיעור הכתובה ולא נותנים לאשה כסף זה ותצא בלא כתובה, ע"כ, ונראה דבכסף זה יעשו הבי"ד כפי ראות עיניהם לעניים או לצרכי העיר וכדו'.

מהו טווה ורד כנגד פניה

הטור בסעיף ד, הביא בזה ב' פירושים, והב"ח הוסיף עוד את פירוש ר"ח שטווה צמר אדום כדי שיפול על פניה מזהרוריתו, ע"כ, ויש להוסיף דסמ"ק במצוה קפא אות רז, הביא להלכה את פירוש ר"ח.

ראה שאשתו זינתה או שעברה על דת יהודית ורוצה לגרשה, אם יכול להשביעה

הטוש"ע והב"י בסעיף ז, הביאו מהרמב"ם דיכול להשביעה אם יודע בבירור שזינתה, ויש להוסיף דודאי דאין צריך דוקא שיראה שזינתה אלא סגי אם רואה שמתנהגת בפריצות בכדי שתעבור על דת יהודית דשפיר מצי לטעון בכה"ג בבירור שאינו חייב לה כתובה, והא דיכול להשביעה וכן הא דמשביעה אף אם ראה שעברה על דת יהודית, מבואר נמי בתשובת הרי"ף סי' עג, והעירני לזה הגרז"ו לייטער בהקדמתו לשו"ת הרי"ף.

האומר שאשתו זינתה

כתב בה"ג בהל' מיאון בעמוד שמו, דנאסרה עליו, ע"כ, והיינו משום דשויא עליה חתיכה דאיסורא.

אם יוצאות שלא בכתובה צריכות התראה

סמ"ק במצוה קפא אות רח, הביא מהתוספתא דאינה מפסדת כתובתה אלא כשהתרה בה ועברה על התראתו.

· מעבר לתחילת הדף