הר המוריה/פסולי המוקדשין/יג

הר המוריה ‏ פסולי המוקדשין יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שלא

לשמו. עיין ריש זבחים ב' א' ושם כל הפרק מדבר בענין הזה וכן בהרבה דוכתי בש"ס ובפ"ה דפסחים.

עולה

ושלמים. עיין זבחים י"ג א' וז"ל הפסח והחטאת ששחטן שלא לשמן קבל והלך וזרק שלא לשמן או לשמן ושלא לשמן או שלא לשמן ולשמן פסולים כיצד לשמן ושלא לשמן לשם פסח ולשם שלמים שלא לשמן ולשמן לשם שלמים ולשם פסח עכ"ל ופירש"י שם וז"ל קיבל והלך וזרק וכו' או או קתני קבל או הלך או זרק. או לשמו ושלא לשמו שחישב בעבודה אחת לשמו ושלא לשמו עכ"ל והיינו טעמא כיון דברישא מיירי שעבודה אחת היה לשמה והאחרת שלא לשמה א"כ למה נקט שוב או לשמן ושלא לשמן וע"כ פירש שהיינו בעבודה אחת וכן פירש ג"כ במנחות ב' א' ועיין זבחים ב' ב' תוס' ד"ה הא לשם וכו' יעו"ש היטב ואתי כרבי יוסי דס"ל בגמר דבריו ג"כ נתפס ועיין פסחים נ"ט ב' וס' א' שם שקיל וטרי טובא הש"ס בזה וקא דחי מהכא די"ל דברישא איירי בעשה עבודה גופה שלא לשמה והא דקתני לשמו ושלא לשמו מיירי דחישב מעבודה לעבודה ומשמע התם דהוי בעיא דלא איפשיטא יעו"ש היטב אמנם שם כל עיקר הבעיא הוא רק בפירוש פשט המשנה אי ס"ל כר"ע דהכל הולך אחר לשון ראשון או ס"ל כר' יוסי דאמר אף בגמר דבריו אדם נתפס וכבר ידוע דקי"ל כר' יוסי דר"מ ור"י הלכה כר"י כדאיתא בעירובין מ"ו ב' יעו"ש וכן פירש רבינו בפ"ב מהל' תמורה ה"ד יעו"ש ועיין בתוס' פסחים נ"ט ב' ד"ה דאי וכו' ועוד כתבו התוס' דלמ"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לכו"ע פסלה מחשבה לשמו ושלא לשמו וכבר פסק רבינו לעיל בפ"א הי"ח דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף יעו"ש א"כ דין זה נכון מאד.

ודע דמה דמבואר דזה פשוט יותר לפסול במחשב מעבודה לעבודה מהא דעשה עבודה אחת לשמו ושלא לשמו אמנם בירושלמי פ"ה דפסחים ה"ב מבואר דהא דפסול במחשב מעבודה לעבודה הוא משום דנעשה כמי שעושה עבודה אחת לשמו ושלא לשמו דפסול יעו"ש היטב ועי' ברע"ב בזבחים ובמנחות שם שפי' כרש"י אמנם בפסחים פ"ה מ"ב כ' וז"ל או לשמו ושלא לשמו כגון ששחט לשמו וקבל הדם שלא לשמו, או שלא לשמו הך סיפא אשמעינן דמחשבין מעבודה לעבודה שאם חישב בשעת עבודה זו על חברתה לעשות במחשבה פסולה כגון דאמר הריני שוחט לשמו ע"מ לזרוק דמו שלא לשמו פסול הזבח מיד ואפי' לא עשה השנית במחשבה פסולה כמו שחשב והכי משמעותא דמתניתין או שחשב בשעת השחיטה לזרוק הדם שלא לשמו ושחט לשמו פסול עכ"ל הרע"ב. נראה מדבריו דהא דמחשבין מעבודה לעבודה ילפינן מהך דשלא לשמו ולשמו ובאמת הוא נגד סוגיית הש"ס דמחשבין מעבודה לעבודה ילפינן זה מבבא דלשמו ושלא לשמו והך דשלא לשמו ולשמו נקט איידי דתנא רישא וכבר הרגיש זה התוס' יו"ט יעו"ש אמנם בהא דכתב דמבבא דשלא לשמו ולשמו מינה ילפינן דמחשבין מעבודה לעבודה כתב ע"ז התוס' יו"ט וז"ל אע"ג דלישנא דהך סיפא איפכא הוא שלא לשמו ולשמו מ"מ אף מעבודה לעבודה נמי לא איצטריך לאשמעינן כשהקדים שלא לשמו הלכך מפרש לה הכי ומבבא יתירה הוא דדייק דלהכי אתא כך נראה דבריו עכ"ל ובזה נ"ל דלכן כתב ודקדק הרע"ב בלשונו נפסל הזבח מיד ואפי' לא עשה השנית במחשבה פסולה כמו שחשב וכו' דהכי פי' המשנה שלא לשמו ולשמו בשעה ששחט חישב לזרוק שלא לשמו ושוב זרק לשמו וקאי הך שלא לשמו ולשמו הכל אזריקה והבן בכל מש"כ כי נכון הוא בעזר ה'.

ולשם

עולה. לכאורה קשה הא זה ידעינן מכ"ש וכמו שהקשה הש"ס בפסחים שם ס' א' והנה רש"י פי' בפסחים שם דקמ"ל דלא תימא תפוס לשון אחרון יעו"ש וכ"ה ברש"י מנחות ב' א' ועיין בתוס' דפסחים בד"ה שלא לשמו וכו' יעו"ש היטב שתירצו באופן אחר.

לשם

בעליו. שם בפסחים ס' ב' ובזבחים ד' א' ועיי"ש בתוס' ב' א' ד"ה כל וכו' ועיי"ש כל הסוגיא ושם מ"ו ב'.

לזרוק

דמו וכו'. זבחים כ"ז ב' ושם כל הסוגיא וכ"ט ב' וכל הסוגיא ובמנחות י"א ב' י"ב א' ושם כל הסוגיא וע"ע זבחים נ"ו ב' בפלוגתא דחזקיה ורבי יוחנן יעו"ש ועוד בדוכתי טובי בש"ס עצמו מלספר ועיין תוספתא דזבחים פ"ב ופ"ב דמנחות ובתו"כ צו פי"ב ופי"ג ובקדושים פ"א.

פיגול

בכ"מ. וע' בפסחים ט"ז ב' ויומא ז' א' זבחים כ"ג ב' מנחות כ"ה א' ותראה שיש יוצא מן הכלל ועיין ב"ק ד' א' דלכאורה תמוה הוא ועיין מנחות מ"ט א' יעו"ש.

ועיין מל"מ מה שהביא דיעות דבעינן אמירה דווקא יעו"ש היטב. ומה שתמה על רש"י במעילה ז' א' עיין בצ"ק מש"כ בזה ועיין לקמן פי"ז הי"ז מש"כ בזה.

ב

השמועה

למדו וכו'. זבחים כ"ט א' תו"כ צו פי"ב פרשה ח'.

לכל

קרבן וכו'. זבחים כ"ח ב' וצ"ח א' מנחות פ"ג א' תו"כ שם.

אכילת

אדם וכו'. זבחים כ"ח ב' י"ג ב' מנחות י"ז א' חולין פ"א ב' תו"כ שם.

ג

נקרא

נותר. עיין זבחים כ"ט א' ובתו"כ שם.

דם

למזבח. עיין לעיל פ"ב ה"י.

בין

לאדם וכו'. יומא ס' א' זבחים מ"ג א' מ"ו א' חולין קי"ז ב' ובתוספתא פ"ה דזבחים ובתו"כ שם פי"ג.

כמו

שיתבאר. לקמן פי"ח ה"ז ועוד יתבאר בסימנים הבאים לפנינו.

ד

עבודות

הזבח וכו'. עיין זבחים ד' א' ב' ז' ב' ח' א' י"ג א' כ"ז ב' כ"ט ב' חולין ל"ט א' ועיין בתוספתא דזבחים פ"א פ"ב פ"ג פ"ד ועיין תו"כ שם פי"ב פרשה ח' יעו"ש.

ה

במליקה

ובמצוי וכו'. זבחים ס"ד ב' ס"ה א' ותוספתא שם פ"ז וכן פוסלת מחשבה מדפריש הדם ועד דמטא למזבח עיין זבחים ט"ו א' ולעיל פ"ב ה"ז יעו"ש רק דהוא בכלל הזאה וכמש"כ רש"י שם יעו"ש.

ו

בארבעה

בקמיצה וכו'. זבחים י"ג ב' מ"ב ב' מנחות י"ב א' י"ג ב' י"ז א' ותוספתא דמנחות פ"ב ופ"ה. ועיין במל"מ מש"כ בזה דהילוך דמתן כלי לא חשיבי הולכה יעו"ש.

ז

בדברים

אחרים וכו'. זבחים ד' א' ושם ז' ב' ח' א' י"ג א' תו"כ שם פי"ב פרשה ח'.

בלילת

המנחה וכו'. דקודם קמיצה הוי כמו קודם שחיטה עי' תוס' זבחים י"ג ב' ד"ה זה הכלל וכו' ובתוספות מנחות ב' א' ד"ה כל וכו'.

שינוי

השם. הכי מוכח מהא דזבחים ד' א' ז' ב' ח' א' י"ג א' מנחות ב' א'.

מקום

בין וכו'. כן מוכח בזבחים כ"ט ב' ובמנחות י"ב א'.

ח

להניח

דם וכו'. זבחים ל"ה ב' וכת"ק ובתוספתא שם פ"ב.

לזרוק

הדם וכו'. שם ושם.

להכניס

דם וכו'. דדוקא לרבי יהודה איתא שם בזבחים ל"ו א' לחד תנא דפסול הא לרבנן וודאי כשר יעו"ש ועיי"ש פ"ב א' ועי' תוספתא פ"ב דמנחות.

טמאים

או וכו'. זבחים ל"ו א' תוספתא שם פ"ג ותוספתא פ"ב דמנחות ובתו"כ פ' צו פי"ג פר' ח'.

חוץ

לזמנן וכו'. שם בזבחים ל"ה א' ק"ד ב'.

בשעת

קמיצת וכו'. כ"ה במנחות י"ז ב' ובתוספתא מנחות שם וטעם זה הדין פשוט וכ"ש מדין הזבחים.

כבר

ביארנו. לעיל פ"א הכ"ג יעו"ש היטב ועיין לעיל פי"א ה"א ועיין זבחים ט"ו א'.

להוציאו

לחוץ וכו'. כ"ה מסקנת הש"ס בזבחים ט"ו ב' דבכה"ג מכשיר ר' אליעזר מסתמא דחכמים ס"ל דבכה"ג נמי הוי מחשבה וכ"ה בתוספתא במילתא דר"א יעו"ש בפ"ק דזבחים ודלא כרש"י שם שכתב דלמסקנא לא פליגי ר"א ות"ק דגם ת"ק מודה בזה יעו"ש ורבינו מפרש כפשוטו והראב"ד כתב ע"ז וז"ל א"א לא נהיר דסוגיין כולה כר"א דאמר לא שמיה הולכה עכ"ל וכוונתו לפסוק כר"א ועיין במרן מש"כ בזה. ודעת הרע"ב הוא כרש"י או כהראב"ד יעו"ש ולכאורה י"ל דהראב"ד דייק דהלכה כר"א מהא דא"ל רב ירמיה לרב אשי הכי אמר רב ירמיה מדיפתי הך צריך לאמטויי מחלוקת ר"א ורבנן יעו"ש ואי נימא דהלכה כרבנן א"כ מאי קשיא דהא רבנן סברי דצריך לאמטויי מילתא היא אלא ודאי פשיטא ליה דהלכה כר"א ומקשה מדרבא גופיה דידיה אדידיה וממילא כדמסיק הש"ס דעיקר כאביי ורבא הודה לו א"כ קיימי שפיר דברי רבא אבל לעולם הלכתא כר"א. אבל רבינו ס"ל דאי מהא לא תברא דאיהו לא מקשה לדינא אדרבא רק קאמר דבהך דבעי לאמטויי פליג ר"א אליבא דרבא ולבסוף למסקנא דאביי השיב עליו ורבא קבלה אם כן בצריך לאמטויי כו"ע מודו בה (ועיין מל"מ מש"כ להביא ראיה להראב"ד מדלא פסיל הולכת זר לחוץ ה"נ דלא פסיל בה מחשבה יעו"ש היטב) וע"ע בתו"כ צו פי"ב פרשה ח'.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.