הר המוריה/פסולי המוקדשין/יד

הר המוריה ‏ פסולי המוקדשין יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אחר

העובד וכו'. זבחים מ"ו ב' ועיין חולין ל"ח ב' ול"ט א' ועי' תוס' זבחים ו' א' ד"ה דאי ס"ד וכו' יעו"ש ועיין תוספתא דזבחים פ"ה ועיין מדרש רבה אחרי לענין שחוטי חוץ יעו"ש היטב ובמדרש תנחומא יעו"ש.

ב

שראוי

לעבודה וכו'. זבחים כ"ו ב' מנחות ה' ב' ותוספתא דמנחות פ"ה ובתו"כ צו פי"ב פר' ח'.

הפסולים

לעבודה וכו'. זבחים ל"ב א' ותוספתא שם פ"ג ופ"ה דמנחות.

בשעת

שחיטה וכו'. שם בזבחים ובתוספתא שם.

כמו

שבארנו. לעיל פ"א ה"א.

כמו

שיתבאר. לקמן פט"ו.

פסל

הזבח וכו'. ור"ל אף שחישב שלא לשמו והו"א דמחשבה זו לא נחשבה כלל למחשבה והוי כמו דחישב חוץ לזמנו וחוץ למקומו דאין מחשבתו מהני כלל קמ"ל דלא דהוי כאילו עבד העבודה כתיקנה מבואר מזה דכ"ש אם חישב לשמו דוודאי משוי שירים דלא ליהני שיבא אח"כ כשר ויקבל ולעיל פ"א הכ"ח כתב דאם קיבל הפסול דאם נשאר דם הנפש חוזר הכשר ומקבל והנה באמת במשנה שם איתא וכולן שקבלו את הדם חוץ לזמנו וחוץ למקומו אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבלנו יעו"ש וי"ל דווקא אם קבל במחשבת זמן או מקום מועיל דיחזור הכשר ויקבלנו הא אם קבל בלא מחשבה י"ל דלא מהני קבלת הכשר וכן נראה לכאורה מרש"י במעילה ה' ב' בד"ה ה"ג הא קמ"ל וכו' ולפ"ז אין צורך למש"כ התוס' בזבחים ל"ד ב' בד"ה פסול וכו' שכתב מכח זה לפרש דהתם מיירי בזרק יעו"ש אמנם לרש"י זה א"צ לחלק בין קבל וזרק לקבל גרידא ועיין לעיל פ"א הכ"ח מש"כ בזה ולפ"ז היה מיושב השגת הראב"ד שם יעו"ש היטב אמנם כאן א"א ליישב כן דהא לפי המסקנא דפשיט ליה שם אין לך עושה שיריים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו יעו"ש ובזבחים ל"ד שם מבואר דפסול אינו עושה שירים וכ"כ רבינו לעיל בפ"א בסתם דאין הפסול עושה שירים וצ"ל דהכא מיירי בטמא וטמא עושה שירים רק אם חשב שלא בזמנו ושלא במקומו אינו עושה שירים עיין בתוס' זבחים כ"ו ב' בד"ה הכא וכו' וקמ"ל דשלא לשמו בדבר הכשר שלא לשמו אינו מחשבה גרועה והוי כאילו חישב לשמו והוא עושה שיריים ופסול מפני עבודתו והא דלא כתב רבינו זה בפי' י"ל דלא נחית הכא לזה להשמיענו איזה פסול עושה שיריים ואיזה לא רק הכא קמ"ל דאף מי שעושה שיריים מ"מ אם חשב מחשבה פסולה אינו עושה שיריים אבל אם חשב מחשבת שינוי השם בדבר שאינו פוסל בו שינוי השם לא הוי מחשבה פסולה רק הוי כמו שחישב לשמו ומינה שאם חישב בחטאת ופסח שלא לשמו אין מעשיו כלום ואינו עושה שירים והוי כאילו חשב חוץ לזמנו וחוץ למקומו. ומרן פירש וז"ל נראה שהטעם דמאחר דשלא לשמו פסול בעלמא והכא לא פסול הוי מי שאינו ראוי לעבודה כראוי לענין שיהא פוסל במחשבה שאע"פ שיש דם הנפש לא מהני שיחזור הכשר ויקבל אכן צריך לימוד מניין לו לרבינו זה עכ"ל מבואר מדבריו דה"פ שקבל במחשבת הזמן או המקום וקמ"ל דהכא בקרבן שכשר שלא לשמו מהני מחשבת הפסול שפיר ולפ"ז י"ל דהא דקתני דאין פוסל במחשבה מיירי דוקא בחטאת ופסח אבל לפ"ז לא ידעתי א"כ האיך סיים דהפסול הוא משום שהוא פסול לעבודה הא אדרבה הפסול הוא משום דחשב עליו והוי ככשר לעבודה ועוד הא איתא בתוספתא דזבחים פ"ג וז"ל כל הזבחים שקבל דמן אחד מן הפסולים הרי הוא פסול לפיכך אם חישב עליו בין חוץ למקומו בין חוץ לזמנו אין בו משום פיגול עכ"ל אלמא מפורש דלאו דוקא בחטאת ופסח הדין כן ועוד שם מבואר יותר מזה וז"ל אחד הפסח והחטאת ואחד כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן וטבו"י ומחוסר בגדים ומחוסר כפורים ושלא רחוץ ידים ורגלים ערל טמא יושב ועומד ע"ג כלי ע"ג בהמה ע"ג רגלי חבירו פסול לפיכך אם חשב עליו בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו אין בו משום פיגול עכ"ל וכ"ה בתוספתא דמנחות פ"ה לגבי מנחות יעו"ש היטב והנה לפ"ז דברי מרן צ"ע.

וקצת יש לעיין על רש"י דמעילה שם דמשמע מדבריו דהא דאיבעיא ליה אי פסול עושה שיריים היינו דווקא משום דבמשנה י"ל דמיירי שחשב מחשבה הפוסלת אבל אי לא חשב מיבעיא ליה והא בתוספתא שם בזבחים איתא וז"ל זה הוא כללו של דבר כל הנפסל במחשבה בין שעל הראשון חישב בין שעל האחרון חישב פוסל אע"פ שיש דם הנפש בכוס אחר פסול כל הנפסל במעשה בין שעל הראשון חישב בין שעל האחרון חישב פסול אם יש דם בכוס אחר יחזור ויקבל כשר עכ"ל מבואר מזה דמועיל קבלה אחרת והו"ל להביא מהא ואולי לא ידעי מהך תוספתא א"נ י"ל דהיה ביה מחשבה ג"כ כמו שאמר חישב בין על הראשון בין על האחרון א"נ י"ל דמהך גופה הוא דפשיט להו והבן.

והנה לפי מה שפרשתי דברי רבינו יש קצת סיוע לזה מהא דאיתא בתוספתא פ"ג דזבחים וז"ל כל הזבחים ששחטן שלא לשמן הרי אלו כשרין לפיכך אם חשב עליו חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת עכ"ל וכ"ה בתוספתא פ"ה דמנחות לגבי מנחות ולכן דייק מינה רבינו דה"ה לגבי עבודת פסול ככשרה גמורה חשיבא והבן.

ג

העומר

שקמצה וכו'. עי' מנחות ה' ב' ומה שהשיג הראב"ד עיי"ש בתוס' ד"ה ובדבר וכו' והתימה על מרן שלא הזכירם ועיין בקרבן אהרן פרשת צו פי"ב פרשה ח' אות ה' יעו"ש.

במנחת

קנאות וכו'. עיין לעיל פי"א ה"י יעו"ש ועיי"ש בתוספתא פ"ה דמנחות דחשיב שם טובא היינו הקומץ את המנחה להקטיר למחר פחות מכזית או שהיה בכלי חול וכן קמץ בחוץ או שנתפזר וקודם שאספו חשב עליו היה קומץ מבורץ וקמץ ועלה בידו צרור וגרגיר מלח או קורט של לבונה או ריבה שמנה וחסר שמנה ריבה סלתה או חסר סלתה או קמץ שלא ממקום השמן או ממקום הלבונה (עיי"ש במפרש) או שלא נתן עליו לבונה או מנחת חוטא ומנחת קנאות שנתן עליו שמן יעו"ש היטב וע"ע בתוספתא פ"ב ופ"ג דזבחים שכתב כיוצא בזה לענין זבחים יעו"ש ורבינו כלל כל זה במש"כ וכן כל כיוצא בזה.

ד

מזבח

שנפגם וכו'. מנחות ה' ב' ועיין לעיל פ"ג הכ"ב.

בחוץ

וחשב וכו'. תוספתא פ"ה דמנחות (והובא לעיל בהלכה ג').

ה

הדם. אף שהוא אינו להקטרה רק לזריקה ולשפיכת שיריים מ"מ אכילת מזבח מיקרי כמו דאיתא זבחים י"ג ב' ורבינו כללו מפני זה בהקטרה ועיין מנחות י"ז ב' ועיין תוס' זבחים ט' ב' ד"ה מחשבין וכו'.

והאימורין. עיי"ש בזבחים ל"ה א' ושם כ"ח א' ושם במנחות.

ובשר

העולה. שם כ"ח א' ושם ק"ט א'.

והקומץ

והלבונה וכו'. שם בזבחים ק"ט א' ומנחות י"א ב'.

ו

הבשר

הנאכל וכו'. שם בזבחים כ"ח א' וק"ט א' וע"ע במנחות י"ז ב' נ"ז ב' ועי' חולין קכ"ב ב' ברש"י.

ז

בשר

חטאת וכו'. ועיין זבחים ל"ה א'.

והעור

של וכו'. עי' זבחים כ"ח א' ל"ה א' וחולין קכ"ב ב' שם ברש"י ועיין בתוספתא זבחים פ"ג.

והוא

קרום וכו'. עיי"ש זבחים ל"ה ב' ופירש"י שם דהיא מוראת העוף וכ"ה בהדיא בתוספתא שם ומוראת העוף והנוצה והעור יעו"ש (והוא מלשון מוראתה בנוצתה) ודברי רבינו צ"ע גם דברי מרן לא יתכנו ואולי נפקא ליה מהא דאיתא שם פיגל באלל לא נתפגל מוראה במוראה נתפגל אלל יעו"ש ואי"ה לקמן בפי"ח הכ"ד יתבאר עוד מזה.

והנוצה

של וכו'. כבר כתבתי בס"ק י"ט שכ"ה בתוספתא ובחנם הביא מרן ממרחק לחמו.

והציפרנים

והחרטום וכו'. עיין חולין קכ"א ב'.

מקומות

הרכים וכו'. קאי על הקרניים וטלפיים והציפרניים והחרטום וראשי אגפים וראש הזנב יעו"ש בש"ס.

והתבלין. היינו קיפא דתנן בזבחים ל"ה א' עיין חולין ק"כ א'.

והשיליא. שם, ועיין בתוספתא דחולין פ"ד.

שפולטתו

הסכין וכו'. עי' חולין קכ"א א'.

ח

העומד

לאבוד. מעילה ז' א' ומשמע התם דכי אסקינן הכי משום דאמר התם על יוצא כולו אין מועיל זריקה יעו"ש ואם כן לרבינו דסבירא ליה אפילו ביצא כולו אין מועיל זריקה כדאיתא לקמן בפ"ג מהל' מעילה ה"א א"כ הכא בעינן דווקא בעומד לישרף ובעומד לאיבוד ועיי"ש היטב.

שאין

דרכו לאכילה וכו'. זבחים כ"ח א' ל"ה א' וכת"ק ובתוספתא פ"ב דזבחים ופ"ב דמנחות.

מדם

הזבח. כבר נודע מקורו ממה שקדם והבן ועיין בירושלמי פסחים פ"ה הלכה ב' ובשקלים פ"ב הלכה ד' יעו"ש היטב.

לאכול

מפרים וכו'. וה"ה אם חשב לשרוף חוץ לזמנם או חוץ למקומם אינו כלום כמש"כ רבינו לעיל פי"ג ה"ח ובחנם תמה מרן ועיין במל"מ.

ט

הטמאים

או וכו'. זבחים ל"ו ב' ועיי"ש בתוס' ד"ה שיאכלוהו וכו' ושם ל"א א' ד"ה חישב וכו' יעו"ש היטב ועיין בתוספתא רפ"ב דזבחים שם מבואר כדברי רבינו יעו"ש ואף שי"ל דשם מיירי בפסח יעו"ש מ"מ לענין זה אין חילוק לכאורה בין פסח לשאר קרבן יעו"ש.

י

הקטרה

פחות וכו'. עיין לעיל פי"א הט"ו ושם ס"ק ל"ב.

פחות

מכזית וכו'. זבחים כ"ז ב' כ"ט ב' ל"ה א' ס"ה א' מנחות י"ב א' י"ז א' תוספתא זבחים פ"ב ובמנחות פ"ב.

חצי

זית בחוץ וכו'. זבחים כ"ט ב' ל"א ב' ל"ה א' ס"ה א' מנחות י"ב ב' י"ז א' תוספתא דזבחים פ"ב ותוספתא דמנחות פ"ב.

בלשון

אכילה. זבחים ל"א א'.

באותה

המחשבה וכו'. שם בזבחים ל"א א' יעו"ש היטב כל הסוגייא דהתם ועיין לקמן פט"ז ה"ד יעו"ש ועיין בתוספתא דזבחים פ"ב ויש שם ט"ס וצ"ל לאכול מבשרו כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר להקטיר מאימוריו כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר יעו"ש היטב ועיי"ש בזבחים כ"ט ב'.

בהמה

או וכו'. כיון דאכילת בהמה וחיה שמה אכילה כדאיתא זבחים ל"א א' א"כ הו"ל כחשב באכילת שני בני אדם ומצטרפין ואולי היה כוונת מרן לזה יעו"ש היטב.

שיאכלוהו

שנים. שם בעיא דרב אשי ופשיט ליה אביי יעו"ש היטב.

ה"ז

מצטרף. שם ע"ב וכפשיטות אביי ועיי"ש בתוספות ד"ה ביתר וכו'.

ובשעת

זריקה וכו'. מנחות י"ד ב' ועיין תוספתא פ"ב דזבחים וז"ל השוחט את הזבח לאכול מבשרו כחצי זית למחר בשעת זריקה וחשב עוד להקטיר מאימוריו כחצי זית למחר פיגול וחייבין עליו כרת מפני ששחיטה וזריקה מצטרפין זה עם זה עכ"ל ועל כרחך הוא ט"ס דהא אין הקטרה ואכילה מצטרפין ועל כרחך צ"ל כמו שהוא בש"ס הנ"ל וע"ע בתוספתא דמנחות פ"ב לגבי מנחות וגם שם יש ט"ס וצריך להגיה ודברי המפרש שם צ"ע.

על

כזית וכו'. ט"ס וצ"ל על כחצי זית בשעת קבלה ועל כחצי זית בשעת הולכה וכמש"כ מרן.

הקומץ

וכחצי וכו'. במשנה לא קאמר שם דבעי קומץ בלבונה יעו"ש במנחות י"א ב' ברש"י וכן פסק רבינו לעיל פי"א ה"ח וכן הקשה המל"מ אבל באמת י"ל דלענין הכשרה דמנחה סגי בשני קורטין אבל לענין הקטרת פיגול בעינן כזית דווקא ופחות מכזית לא חשיבא הקטרה ועיין בזבחים ק"ט ב' ואולי לזה כיון גם כן המל"מ.

להקטיר

כזית וכו'. עיין מנחות י"ג א' והלכה כחכמים ובתוספתא פ"ב דמנחות.

כולו

בחוץ. זבחים כ"ז ב' יעו"ש.

כדי

הזייה וכו'. עיין מש"כ לעיל פ"ב הי"א.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.