תולדות יצחק/במדבר/כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק במדבר כ

א

ותמת שם מרים ותקבר שם ולא היה מים לעדה רז"ל נתנו סמיכות לפרשת מרים לפניה ולאחריה לפניה אמרו למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה קרבנות מכפרים אף מיתת צדיקים מכפרת. לאחריה ולא היה מים לעדה מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים. ונוכל לתת לה סמיכות באופן אחר לאחריה והוא שמן הראוי היה שיבכו אותה בני ישראל בעבור שהיתה נביאה ובעבור שהיתה אחות אהרן ומשה וכ"ש הנשים שתצאן אחריה בתופים ובמחולות היה ראוי שיבכו אותה בכיה רבה וכמו שמצינו באהרן שבכו אותו כל בית ישראל ולמשה כל בני ישראל ולא עשו כן לכן בעבור שהיה להם כילות ממימי עיניהם ולא בכו אותה לכן עשה הקב"ה מדה כנגד מדה שלא יהיה להם מים לשתות ומה שסמכו רז"ל מיתת מרים לפרה לומר מה קרבנות מכפרים אף מיתת צדיקים מכפרת. יש לשאול א"כ היה ראוי שיסמכו לקרבנות של חטאת ועולה שהפרה אינה קרבן גמור ואע"פ שאמר בה שריפת החטאת. ונראה שכוונת רז"ל שמי שאינו עושה הרגש בנפשו במיתת הצדיקים אינו מכפר לו אבל צריך שיתאבל בלבו ויחשוב שמיתת צדיקים רעה גדולה לישראל ויכנע וישפיל גאותו ויהיה נחשב לעצמו כעפרא דארעא ולכן סמך מיתת מרים לפרה אדומה שצוה התורה ושרף את הפרה לעיניו את עורה ואת בשרה ואת דמה על פירשה ישרוף ואיש אשר כזה יכפר לו מיתת הצדיקים וכן כתב במדרש הזהר דהא דקרינן ביומא דכפוריא אחרי מות שני בני אהרן דמאן דמצטער על מיתת הצדיקים מעברין ליה חוביה:

ג

וירב העם עם משה בא לספר בגנות העם שדרך הוא מי שיש לו תביעה עם אבל אינו תובעו עד שיעבור אבלו וימי בכיתו ואלו ותמת שם מרים ותקבר שם וירב העם עם משה:

וירב העם עם משה ויאמרו לאמר ולו גוענו בגוע אחינו לפני ה' נראה שהמריבה עצמה היה ולו גוענו כי למה צוה לאהרן בענין קרח קח את המחתה ותן עליה אש ושים קטורת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם שיותר טוב למות במגפה או מיתה פתאומית מלמות בצמא ולכן אמר משה אם אתם תבואו לידי פעם אחרת אני אניח לכם שתמותו ולא אבקש מעצמי הצלה לכם ולכן בענין הנחשים השרפים לא התפלל עליהם מעצמו שאם כל כך חפץ יש להם למות ימותו מיתה משונה וכן אמר ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך התפלל אל ה' ואז ויתפלל משה אל ה' בעד העם ולא עוד אלא תפלתם לא קיבל לגמרי שהם אמרו התפלל אל ה' ויסר מעלינו את הנחש והקב"ה לא הסיר מהם הנחש שלעולם היו נושכים אלא והיה כל הנשוך וראה אותו וחי וזה הוא שאמר והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי שזה הלשון מורה עתיד אם היה נושך מכאן ואילך ולזה לא אמר והנשוכים הביטו אל הנחש וחיים ולא עוד אלא בעוד שנתעכב משה בעשותו הנחש היו הנחשים נושכים והיו מתים באופן שהנשוך ילך לבקש לרופא ולא שהרופא יבקש לחולה כמו שעשה משה באמרו קח את המחתה ותן עליה אש. ונוכל עוד לפרש שמה שאמר וירב העם עם משה הם ערב רב ולפי שהיה להם צמא גדולה ולבניהם ולטפם לזה אמר וירב העם עם משה ולו גוענו בגוע אחינו הם המצריים עצמם שטבעו בים סוף ואמרו עתה אנו מתים בצמא הלואי היינו מתים בשתיית מים הרבה כמו שמתו אחינו הנטבעים בים ולפי שיאמר משה אתם באתם מעצמכם אני לא אמרתי לכם לבוא לזה אמרו אמת הוא אבל למה הבאתם את קהל ה' שהם בני ישראל ונמשך לנו רעה מזה למות אנחנו ובעירנו שאם לא הייתם מביאים איתם לא היינו באים אנחנו ולזה אמרו ולמה העליתנו ממצרים שבמה שהבאתם את קהל ה' כאלו העליתונו ממצרים ולזה לא אמר למה העליתם את קהל ה' אל המקום הרע הזה ולזה אמר ויאמרו לאמר מהו לאמר אלא שהתחילו ברעה ובגנות לפי שישראל ישובו ויתרעמו על משה ואהרן כמו שאמר והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ואמר למות שם והיה ראוי לומר למות פה אלא כוונתם לומר שאפילו שהקב"ה יתן להם מים עתה כשנכנס יותר במדבר הגדול והנורא שם נמות ולזה אמרו אנחנו ובעירנו ואם הם מתים מה תועלת יביאו להם בהמותיהם אלא לפי שערב רב אין הפרש ביניהם לחמוריהם שהיו מינים ואין מאמינים בה' לזה אמרו אנחנו מאמינים בה' כמו בעירנו שבהכנס יותר במדבר נמות ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל ולא יוכל לתת לנו תאותינו:

ה

לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות הם לא היו מתרעמים עתה אלא מן המים והזכירו הפירות לפי שמי שיש לו צמא גפן או רמון משקיט לו הצמא לזה אמר אין לנו אפילו פירות להשקיט הצמא:

יד

כה אמר אחיך ישראל ארז"ל מה ראה לומר כאן אחוה אלא אמר להם אחים אנחנו בני אברהם שנאמר לו כי גר יהיה זרעך ועל שנינו היה אותו החוב מוטל ליפרע אתה ידעת את כל התלאה לפיכך פירש אביכם מעל אבינו שנאמר וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו מפני השטר חוב המוטל עליהם כדי להטילו על יעקב לבדו. ואיפשר לפרש שהאדם ראוי לרחם על אחר לאחד מארבעה סבות וכל שכן אם ישנן כל ארבעתן. הראשונה בעבור שהוא אחיו או דודו או בן דודו ולזה אמר כה אמר אחיך ישראל. השנית אם עברו עליו צרות רבות ראוי לרחם עליו שהאדם מדיני בטבע וגם יש לו רחמנות בטבע על מי שבאו עליו מכות גדולות וזה הוא שאמר אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו. השלישי לפי שיש לו חלק ויד במלך ולזה אמר ונצעק אל ה' וישמע קולנו. הרביעי לפי שהאדם שהולך לבית אחר ומתאכסן עמו ראוי שיעשה לו כבוד שנאמר כי על כן באו בצל קורתי וזה הוא שאמר והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך. וגם מי שאינו רוצה שיכנסו אחרים לעבור בגבולו הוא לאחד משלשה סבות. האחד בעבור שישחיתו נחלתו לזה אמר לא נעבור בשדה ובכרם. השנית לפי שישתו מימיהם ולא ישאירו מעין ובור שלא ישתו ויהרסו אותו לזה אמר לא נשתה מי באר. השלישי לפי שילכו בנתיבות ויגזלו למי שימצאו בהם לזה אמר דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבור גבולך:

יט

במסלה נעלה עד עתה היינו שואלים ממך שנכנס במקומות ישוב עיירות ומדינות ועכשיו אין אנו שואלים אלא במסילה שהוא מעבר לרבים:

כ

ויאמר לא תעבור לפי שעתה בפעם השני לא שאלו לעבור במדינות ועיירות ולזה לא אמר בי לומר שאפילו במסלה לא יעברו ואמר עוד וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו לומר שאפילו במדבר או דרכים ונתיבים שאינם מסלה לא נתנם עבור דרך שמה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.