רש"י/זבחים/סב/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
נוסח מוגה מכתבי־יד ועוד
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


דיוני הלומדים על
הרש"י כאן

לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

ראש המזבח
שפת אמת

שינון הדף בר"ת


רש"י זבחים סב א

גירסת פירוש רש"י לדף זה באוצר הספרים היהודי השיתופי היא גירסה מוגהת ומוערת
ע"פ כתבי יד, דפוסים מוקדמים וחידושי רבותינו. החפץ לעיין או להעתיק מתוך
גירסת דפוס וילנא המקובלת יעיין נא בגירסת וילנא בקישור זה


אמר רב יוסף לאו היינו דתנינא[1] כו'. רב יוסף חלה ושכח תלמודו[2] ופעמים שאמר דבר ונזכר ששנה היפוך וחוזר בו[3] (נדרים דף מא.) והכא הכי קאמר היכי אמרינן לעיל משום אש של שמים מסייעתן לא הוצרכו ליותר לאו היינו דתנינא שאנשי כנסת הגדולה הגיעו לסוף מדותיו להם נגלה כל המקום המקודש למזבח מה שלא נגלה לשלמה:

והכתיב הכל בכתב. שכל מקומות של קדושות ומדותיהן נכתבו לדוד אלמא במקדש ראשון נמי האי דלא עשאוהו גדול משום דלא ניגלו מקום מידותיו לשלמה[4]:

אלא אמר רב יוסף קרא אשכוח ודרוש. שנאמר לדוד ששים אמה מקום המזבח ולא הבין שלמה לדורשו והם דרשוהו והוסיפו עליו כפי הצריך להם ולששים אמה לא הוצרכו ואמרינן לקמן מדת ארכו ורחבו וקומתו אין מעכבין:

מה בית ששים אמה כדכתיב (מלכים א ו ב) ששים אמה ארכו אף מזבח ששים אמה יש לו מקום ראוי ומקודש אם ירצו:

בשלמא בית. ידעי אנשי כנסת הגדולה מה קדוש לעזרה ומה קדוש להיכל שניכרין צורות יסודות החומות:

מנא ידעי. מקומו היכא:

שלשה נביאים. חגי זכריה ומלאכי:

אחד העיד להם על המזבח. שמקומו מקודש[5] עד ששים אמה:

על מקום המזבח. היכן היה:

שמקריבין אע"פ שאין בית. דקדושת הבית קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא:

שתיכתב אשורית. שמתחילה נתנה להם בכתב עברי כתבה[6] ליבונאה כדאמרי' בסנהדרין (דף כא:):

וריבוע. אם אין המזבח מרובע:

כל[7] מקום שנ' המזבח לעכב.[8] כל[9] בנין שבמזבח שנ' בו המזבח כגון יסוד שנ' בו יסוד המזבח או ריבוע שנ' בו רבוע יהיה המזבח והכבש[10] שנ' בו אל פני המזבח והוא הכבש שהיו פניו של מזבח שעולין בו דרך שם כי היכי דקרי צד מזרח פני[11] אהל מועד (במדבר יט ד[12]) שדרך שם נכנסין לו[13] ובקרן כתיב קרנות המזבח. המזבח עיכובא משמע כשהוא כן קרוי מזבח ואי לא לא הוי מזבח:

אלא מעתה כיור לרבי כו'. דכתיב בהו המזבח הכי נמי דמעכבי לרבי אם לא עשה ציורים של פרחים וציצים וקלעים סביב למזבח כמו סיידו וכיירו:

זה כיור. ציורים סביב למעלה מאמצעו:

אותו היום. שנסך כהן צדוקי מי החג על רגליו ורגמוהו כל העם כדאמרינן בסוכה (דף מח:):

בול של מלח. מלא אגרוף של מלח שמעתי:

לא שכשר לעבודת. המזבח כל זמן שהקרן פגום כדמסיים ואזיל שכל מזבח שאין לו כו':

אף הסובב. ומדרבי יוסי ברבי יהודה נשמע לרבי דכיור מעכב:

איזהו כרכוב. וקס"ד אכרכוב דקרא קאי כרכוב לשון היקף חריץ עגולה כדאמרינן בהכל שוחטין (חולין דף כה.) כל שעתיד לגרר לכרכב:

בין קרן לקרן. אמה רוחב שכנגד בין קרנות היתה עמוקה ובולטת גובה מעט היה סביב לה בשפת המזבח:

מקום הילוך רגלי הכהנים אמה. השתא משמע והיא היתה אמה של מקום הילוך:

אטו כהנים בין קרן לקרן הוו אזלי. והלא כשיגיעו לקרן הקרן מעכבן מהיקף:

אלא ה"ק בין קרן לקרן ומקום הילוך רגלי הכהנים. כמין חריץ עמוק ממקום המערכה משפת המזבח סביב ומקיף את מקום המערכה ורחבו של חריץ שני אמות אמה של בין הקרנות ואמה של מקום הילוך:

והכתיב. גבי מכבר מעשה רשת נחשת שנתנוהו תחת כרכובו מלמטה עד חציו הקיפוהו למזבח מאמצעו ולמעלה לבוש כמין היקף של כברה והוא עשוי נקבים נקבים ככברה ורשת של דגים ומגיע למעלה עד מתחת לכרכוב אלמא בקיר מזבח סביב הוה דאי בראש המזבח היכי קרי למכבר הנתון סביב הקיר תחת כרכובו:

תרי הוו. שני סובבין היו לו למזבח שעשה משה:

חד לנוי וחד לכהנים דלא נשתרקו. סביב הקיר משעלה שש אמות גובה לרבי יוסי דאמר לעיל (זבחים דף נט:) י' אמות גובהו היה היקף הבליטה קטנה חוגרתו סביב לנוי וזהו סובב וכיור דאפליגו ביה רבי ור' יוסי בר' יהודה לעיל ומתחת לאותו סובב נתנו המכבר ורחבו מגיע למטה עד חצי המזבח והוא היה סימן להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים כדאמרינן באיזהו מקומן (לעיל זבחים דף נג.) מהאי קרא התורה נתנה מחיצה כו':

וחד לכהנים דלא נשתרקו. ולמעלה בראש המזבח העמיקו סובב כמין חריץ עמוק דבר מועט להיות להם שפתו היקף מעקה קטן סביב שלא יחליקו:

דלמא מקום מערכה קאמר. דהוי אמה שבין הקרנות ומקום הילוך ממעטין בו אמתים לכל צד פש ליה אמה על אמה:



שולי הגליון


  1. בכי"י לא היינו דתניא, וכ"ה "דתניא" בסמוך ("דתנינא" כ"ה בגמ' כיר"א).
  2. כ"ה בכי"י. בנד' ונעקר תלמודו. בכי"פ רב יוסף שכח תלמודו מחמת חולי שחלה.
  3. בכי"י שאומר דבר ונזכר ששינה וחוזר בו. בכי"פ וחזר בו (וכ"ה בדפו"א).
  4. כ"ה בכי"י, וכעי"ז בנד' "דלא נגלה לשלמה המקום במידותיו", ובכי"פ "דלא גילו מידותיו לשלמה". ובהגהות רב"א הגיה לאו משום, וכ"ה בדפו"א. ובכי"י צוין עה"ג "צ"ע".
  5. בנד' שיש לו מקום להוסיף.
  6. בדפו"א כתב וכ"ה בכי"י אבל יתכן ויש שם קו.
  7. כ"ה בכי"י וש"מ. בכי"פ נשמטו תיבות "כל מקום", ובנד' "בכל מקום" (ובדפו"א שכל מקום).
  8. בנד' עד סה"ד יש נ"א: דהמזבח משמע כשהוא כן הוא דמיקרי מזבח ואי לא לא ובקרן כתיב (ויקרא ד יח) קרנות המזבח וביסוד כתיב (שם) אל יסוד המזבח ובכבש כתיב אל פני המזבח (שם ו ז) והוא הכבש שהן (בדפו"א "שהוא") פניו של מזבח שעולין לו דרך שם כי היכי דחשיב צד מזרחית פני אהל מועד מחמת שהפתח שם ובריבוע כתיב (שמות כז א) רבוע יהיה המזבח: ובכי"פ ג"כ נוסף בתחילת הדיבור "דהמזבח משמע כשהוא כך דמיקרי מזבח", אבל נר' מיותר דהא לגירסתו הוא כפול בסוף הדיבור, ואולי תלוי במהדורות רש"י, וצ"ב.
  9. כי"י. בכי"פ כלומר.
  10. כי"פ. בכי"י ובכבש.
  11. בכי"פ "מזרח" ליתא, ובכי"י "מפני".
  12. ע"פ ס' פריו בעתו המציין לפירש"י שם.
  13. כי"י. בכי"פ ליתא.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף