רלב"ג - ביאור המילות/במדבר/כב

רלב"ג - ביאור המילות ‏ במדבר כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

ויקץ מואב מפני בני ישראל. ר"ל שהיה במצוקה גדולה וביראה פן ישחיתוהו ישראל כמו שהשחיתו את האמורי:

ד

כלחוך השור את ירק השדה. אמ' זה לפי שהשור הוא רב המזון וכאש' יבא אל עשב השד' יכלנו ויאכלנו בשלמות מזולת שישאיר בו דבר והוצרך להזכיר שבלק בן צפור היה מלך למואב בעת ההיא בעבור מה שרצה להזכיר מדברי בלעם ובלק:

ה

והנה כסה את עין הארץ. ר"ל כי לרבוים יכסו את מראה הארץ שלא יוכל איש לראות את הארץ כי היא כלה מכוסה בהם:

והוא יושב ממולי. אמר זה לפי שהם היו אז בערבות מואב ושם חנו אצל הירדן מבית הישימות עד אבל השטים כמו שנזכר בפרשת ואלה מסעי:

ו

לכה נא ארה לי את העם הזה וגו'. אחשוב כי מפני שהיה בלעם קוסם כאמרו זאת בלעם בן בעור הקוסם הרגו לפי חרב ולזאת הסבה גם כן הביאו לו קסמים הנה היה יודע בקסם העתיד לבא על איש ואיש ביותר שלם שאפשר שתגיע זאת הידיעה לקוסם ולזה נתיחד בזה העניין מבין שאר הקוסמים שבדברים רבים מדבריו נתקיימו ומצד תחבולותיו כאשר היה יודע מצד הקסם שיגיע רע לאיש מה היה מקלל אותו וכאשר היה יודע העת הראוי שיגיע בו לאיש מהטוב היה מברך אותו והיה מביא זה האנשים להאמין כי מבורכיו הם מבורכים ומקולליו הם מקוללים ואפשר עוד שהיה עושה מעשים ממין הנחש והכשוף להזיק למי שירצה ולהועיל למי שירצה כמו שנבאר עם זכירתנו תועלות זאת הפרשה:

ז

וקסמים בידם. הם כלים מה יעורר בהם הקוסם כח הדמיון להגיע אליו הקסם וראוי שתדע כי אלו הדברים הנזכרים מזאת הפרשה מבלעים הם נבואות לא קסמים וזה יתבאר במה שבארנו מסגולות הקסם והנבואה ומה שיוכר בו אחד אחד מהם בב' מספר מ"י ואחשוב כי ה' ית' השיבו נביא בזה הזמן בעבור עוצם השגחתו על ישראל כי היה ראוי שתשמרהו זאת המעלה מנתינת העצה להכשיל ישראל בדברים מגונים כמו הזמה וע"ז ועם כל זה לא נשמר מזה כי הוא נתן עצה למואבים להפקיר בנותיהם לזנות עם ישר' כדי שיפתו אותם לעבוד ע"ז כמו שנתבאר בפרשת ראשי המטות אמר הן הנה היו לבני ישראל למסור מעל ביי' על דבר פעור:

ט

מי האנשים האלה עמך. אל על פי שהש' ית' יודע הכל הנה יבואו ממנו השאלות לדבר כלשון בני אדם ולהישיר השופטים שנתיישבו בידיעת אמתת הדבר קודם שישפטו בו:

יג

כי מאן יי' לתתי להלוך עמכם. לפי שהיה רצון בלעם ללכת שם לא רצה להגיד למלאכי בלק מה שאמר השם ית' לו לא תאור את העם כי ברוך הוא כי חשב שאם היה בלק יודע זה לא היה מוסיף לשלוח לו אך אמר להם כי מאן יי' לתתי להלוך עמכם כאלו אמר כי לא היה רצון ה' למנוע ממנו ההליכה שם אבל מנע ממנו ההליכה עמהם והנה היה חושב בלעם כי אולי בעת אחר יאות השם יתע' להניחו ללכת שם לקוב את העם ולפי שהרגיש בלק בזה רוצני שזה המאמר לא היה מחייב שלא יתרצה ללכת לבלק אבל היה מחייב שלא יתרצה ללכת עם אלו ששלח לו ראשונה חשב כי אולי היה זה לבקשת הכבוד ולזה הוסיף בלק לשלוח שרים רבים במספר ויותר נכבדים מהראשונים ושלח לו בביאור כי כבד יכבדהו מאד כדי שיתרצה עכ"פ לבא ליקוב את העם:

יח

מלא ביתו. הרצון בו בית מלא כמו שפירש החכם אבן עזרא כי לא יהיה תועלת לבלעם אם יתן לו בלק פעל מלא הבית כסף וזהב:

יט

שבו נא בזה גם אתם הלילה. אמר זה לבאר להם כי לא אמר מה שאמר לשרים הראשונים לבקשה הכבוד כמו שחשב בלק אך אמר זה לפי שאינו יכול לעשות דבר אם לא ימלך בשכינה ואשר יאמר לו השם ית' יעשה ולזה אמר יצטרך לכם גם כן להתעכב פה הלילה כי אז בעת השינה יותר נכון לקבל כח עליון כמו שבארנו בב' מספר מ"י ואז יודיעני ה' מה אעשה:

כ

אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם. ר"ל אם הם רוצים לקרא לך שתבא אצל בלק קום לך אתם אך לא תלך שם לקוב את העם כמו ששאל בלק אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה ואמנם אמר לו כך כי תחלה אמר השם ית' לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא וחשב בלעם מזה המאמר שהשם ית' מנע ממנו ההליכה עמהם אע"פ שלא יאור את העם ולזה אמר אל שרי מואב כי מאן יי' לתי להלוך עמכם ולזה אמ' לו עתה שאינו מונע ממנו ההליכה אל בלק אך מונע ממנו מה ששאל ממנו לקוב את העם:

כא

ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו. יש בזה הספור שאלות קשו' מאד הא' איך יתכן שתראה האתון את מלאך יי' והנה לא יראהו מי שאינו נביא כמו שנתבאר שם בסוף דניאל והאנשים אשר היו עמו לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ולא תטעה בענין המלאך שנראה למנוח ולאשתו כי הוא היה איש נביא כמו שביארנו שם ואם אמרנו שהש"י עשה זה על דרך המופת הנה ישאל שואל איזה תועלת היה בזה המופת והנה לא היה המכוון מזה אלא שיאמר המלאך לבלעם כי הוא יצא לשטן לו אם תהיה כונתו לקוב את העם ובהיות הענין כן למה לא נראה לו המלאך ראשונה וחרבו שלופה בידו ויגיע מזה התכלית המכוון מהשם ית' בזה ולא נצטרך לחדוש זה המופת הנפלא ר"ל שתראה האתון אל מלאך יי'. ואם אמרנו שזה המלאך היה נביא הנה יפול הספק עדיין לאי זה תועלת הוצרך להתחדש אז על דרך המופת שתדבר האתון עם שלא יוכל לומר מי היה זה הנביא ועוד איך לא ראוהו שרי בלק ולא נערי בלעם כי לא נזכר פה שראוהו אחר זולתי האתון ובלעם אחריה. והוא מבואר שהשם יתעלה לא יחדש המופתים ללא צורך אמר שלמה האלהים עשה שייראו מלפניו והנה דעת רבותינו ז"ל הוא שזה הענין היה כפשוטו ולזה אמרו שפי האתון היה מהדברים שנבראו בין השמשות והנראה בעינינו לפי השרשים האמתיים הנראים מדברי הנביאים ומהעיון שזה הספור היה עניין שקרה לבלעם במראה הנבואה כמו העניין בספור לקיחת הושע גומר בל דבלים ושאר מה שנמשך בספור ההוא אשר הוא בהכרח דבר נראה לו במראה הנבואה לא דבר שקרה והנה נדמה לבלעם בחלומו של נבואה שכבר יה לילה כשבאהו דבר ה' ית' במה שאמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם ואחר זה נדמה לו בחלומו שהיה בקר ושהוא קם וחשב את אתונו והלך עם שרי מואב כי כן היה הסכמתו אם היה מקיץ לפי שאן מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו ולזה תמצא כי תכונת האדם בחלומו הם מתיחסות לתכונותיו בהקיץ והנה סבב השם יתעלה שיקרה לו בהליכתו מה שהורה לו שלא הסכימו מן השמים שילך שם לתכלית אשר הוא פונה אליו כי היה דעתו עכ"פ להשתדל להזיק לישראל לפי היכולת ולזה ספר שקרה לו זה המקרה כי האתון נטתה מן הדרך והלכה בשדה וכאשר הכה בלעם אותה להטותה הדרך נלחצה אל הקיר ולחצה רגל בלעם אל הקיר ושב להכותה ואחר זה רבצה תחתיו ושב להכותה ונדמה לו בחלומו כאלו פתח השם יתעלה פי האתון ודברה עמו שתי פעמים והוא השיב לה כדבר איש לאיש אחר ואחד נראה לו המלאך ונתבאר לו מדברי המלאך בחלומו שנטיית האתון מן הדרך היתה מפני ראותה מלאך יי' והנה אמר אם רע בעיניך אשובה לי לפי שהיה דומה לו שכבר החזיק בדרך ובא לו הצווי שנית שילך עם האנשים אך לא ידבר רק מה שידבר אליו השם יתעלה וזה כולו היה מהשגחת השם יתע' על ישראל כמו שזכרנו כי זה היה הראוי שיוסיף אימה לבלעם מעבור את פי השם יתע' בהשתדלותו לגרום נזק לישראל והנה מה שאמר אחר זה וילך בלעם עם שרי בלק הוא ענין שהיה בהקיץ ולזה הוצרך להגיד זה כי הראשון היה במראה הנבואה ולולי זה הפירוש לא היה צריך לומר שנית ולך עם שרי מואב:

כב

ויחר אף יי' כי הולך. הוא רוצה לומר לפי מה שנתבאר להשם ית' שהוא היה הולך לא לתכלית שיזהר מה שהזהירו השם יתעלה חרה אפו עליו ורצה להראותו דבר מפחד ימנע בעבורו מהשתדל להזיק לישראל:

לשטן לו. הוא מענין שטה מעליו ועבור והרצון בו למנעו ממה שהיה מכוין אליו ולהטותו ממנו:

ושני נעריו עמו. לפי שממנהגו היה כשהיה הולך היה מוליך עמו שני נעריו נדמה לו כך:

כד

במשעול הכרמים. הוא השביל שבין הכרמי' והיו הכרמים ההם מוקפים גדר:

כט

כי התעללת בי. ר"ל שעשית כנגדי פעולות קשות כטעם את שר התעללתי במצרים:

ל

ההסכן הסכנתי. ההרגל הרגלתי:

לב

כי ירט הדרך לנגדי. ר"ל נטה ונתעות הדרך כי אתה רוצה להחטיא כונתי ולנטות מן הדרך אשר צויתי לך:

לג

אולי נטתה מפני וגומ'. ר"ל לולא שנטתה מפני כשהייתי מוצא אותך תכף מרוב חרון אפי על הסכמתך זאת הייתי חורג אותך לבדך לא היא כי היא אינה חוטאת בזה והנה בנטותה מפני הצילה אותך מהמות כי שקטה חמתי בין הזמן הזה ואתה הכית אותה על זה שלש פעמים בהצילה אותך הנה בודאי לא היה זה מן הראוי והנה אמר גם אותכה הרגתי כי הוא היה מתרעם על מה שהתעללה בו האתון וכאלו אמר לא הספיק לך מה שהתעללה בך האתון כי יותר קשה ממנו הייתי עושה לך ואמר ואותה החייתי לפי שהיה מפורסם שלא יראה אחד מלאך יי' ויחי'. אמר יעקב אבינו כאשר ראה פנואל כי ראיתי אלהי' פנים אל פנים ותנצל נפשי. ואמ' מנוח מות נמות כי אלהי' ראינו וכאלו אמר שלא די שלא הרגתי אותה אבל הצלתיה מהמות הראוי לה מפני ראותה אותי:

לו

ויצא בלק לקראתו אל עיר מואב. הנה יצא עד קצה גבול ארצו לקראת בלעם לכבדו כי כן שלח לו כי כבד אכבדך מאד ולכבודו גם כן זבח בלק בקר וצאן ושלח לבלעם ולשרים אשר אתו:

מא

ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם. יש לשאול בכאן שאלה עמוקה והוא שכבר יראה מזה המקום ומה שאמר אחר זה אפס קצהו תראה וכלו לא תראה ומה שאמר וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו שכבר היה מדקדק בלעם שיראה את ישראל כדי שיהיה זה כלי לקוב את ישראל. והנה יפול בזה ספק חזק אי זה רושם היה בראותו ישראל להגיע להם קללה ועונש ואם אמרנו כי אולי בעין הרע היה מגיע היזק למי שיביט בהם מצד איד ארסיי נתך ממנו הנה ידמה כי ממקום רחוק כל כך לא היה אפשר שיגיע הפעלות למובטים מבני האיד הנתך מעין בלעם כי הוא לא יפעל באי זה מרחק הזדמן ועוד איך לא היו נזוקים העומדים לפניו ועוד איזה רושם היה בזה אל שיהיו מבורכים אשר יברכם והנה מצאנו שאמר לו בלק גם קוב לא תקבנו גם ברוך לא תברכנו והנראה בעיני שהוא היה רוצה לראותם כדי שתתבודד מחשבתו בהם ויהיה זה סבה אל שיודע לו מה שראוי שיקרה לחלק חלק מהם מרע או מטוב כי זה מתנאי הנבואה והקסם כמו שבארנו בב' מספר מ"י והנה היה במות בעל מקום גבוה אצל גבול מואב היה יכול בלעם לראות משם קצה העם. ואמר החכם אבן עזרא כי הוא בעל במות ארנון ונכון הוא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.