תולדות יצחק/במדבר/כב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה]
וירא בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי.
יש בזה הענין ספקות:
הספק הא': למה לא אמר נסים מפורסמים יותר מזה שמה שעשה לאמורי היה נס נסתר ומה שעשה לפרעה ולמצרים היו נסים מפורסמים והיה ראוי שיאמר וירא בלק את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים ויגר מואב וגו':
הספק הב': מה זה שאמר עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו שמשמע שלא היו מפחדים אלא שיאכלו מזונותיהם ולמה לא פחדו מהריגה אחר שראו שעם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ ושמתו כל מצרים ועמלק וכל אויביהם:
הספק הג': מה שאמר ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא הוא שלא במקומו שהיה ראוי שיתחיל ויאמר וירא בלק בן צפור מלך מואב את כל אשר עשה ישראל לאמורי ולא בסוף הענין:
הספק הד': מדוע התחיל בבלק ואמר ויגר מואב היה ראוי שיצא במה שנכנס נכנס עם בלק עם בלק ויאמר וירא בלק ויגר בלק מפני העם:
הספק הה': למה אמר בתחלה ויאמר מואב אל זקני מדין שהם חכמיהם ואח"כ אמר וישבו שרי מואב עם בלעם מי הכניס בכאן שרים היה ראוי שיאמר וישבו זקני מואב עם בלעם כמו שהתחיל ויאמר מואב אל זקני מדין ואמר וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ויבואו אל בלעם וידברו אליו דברי בלק:
הספק הו': שבלק שלח לבלעם לאמר לכה נא ארה את העם הזה ובלעם אמר לשי"ת בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי הנה העם היוצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה קבה לי אותו שבלק שלח לשון ארה ובלעם אמר לשי"ת לשון קבה וחכמינו ז"ל אמרו קבה קשה מן ארה שהוא נוקב ומפרש ויש להקשו א"כ למה השיב השם יתברך לבלעם לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא שבלשון שדיבר בלעם עם הקב"ה שהוא קבה היה ראוי שישיב הקב"ה ויאמר אלהים אל בלעם לאמר לא תקוב את העם כי ברוך הוא ועוד כמו שבלק אמר בפעם הראשונה ועתה לכה נא ארה לי היה ראוי גם כן בפעם השנית שיאמר באותו הלשון ולא אמר כן אלא ולכה נא קבה לי את העם הזה:
הספק הז': שאמר ויבא אלהים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם מהו אם לקרוא לך פשיטא שבאו לקרוא לו כמו שאמר וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה ארץ בני עמו לקרוא לו לאמר הנה עם יצא ממצרים ופירש רש"י אם הקריאה שלך היא וסבור אתה ליטול שכר עליה קום לך אתם. ונראה שיש להקשות על זה הפירוש שנראה מזה שכוונת הקב"ה להעשיר לבלעם ולמה רצה לעשות טובה לבלעם הרשע ועוד איך אפשר שיקבל שכר מבלק אם לא יקללם זה דבר שאי איפשר שאמר אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. והרמב"ן פירש אם לא באו רק לקרוא לך לך אתם וגם זה הפירוש קשה מאד פשיטא שלא באו רק לשיקלל ואיך דיבר הקב"ה לבלעם מה שאי איפשר:
הספק הח': למה חרה אף אלהים כי הולך הוא אחר שהקב"ה נתן לו רשות שילך עמם.
היתר הספק הראשון למה אמר את כל אשר עשה ישראל לאמורי ולא אמר את כל אשר עשה ישראל לפרעה ולמצרים לפי שסיחון נלחם עם מלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו וישראל הרגו לגבור שהרג לאביו ולכן נתיירא מאוד באמרו אם ישראל הרגו למי שהרג לאבי שהוא סיחון שהרג לאבי וישראל הרגוהו כ"ש שיהרוג לי ולזה אמר וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי שהוא סיחון ולזה ויגר מואב:
ולספק הב' למה לא יראו מהריגתם הרמב"ן השיב ששמעו מניעת הקב"ה שאמר להם אל תצר את מואב ויש להקשות עליו אם שמעו מה שצוה הקב"ה א"כ ג"כ מהמזונות לא היה ראוי שיפחדו שלא אמר הקב"ה אל תתגר במואב מלחמה לבד אלא ג"כ אל תצר את מואב ואין צרה גדולה מאכילת מזונותיהם וימותו מואב ברעב ועוד שאמר את כל סביבותינו לשון רבים ומדין היה ראוי שיפחדו מהריגה.
ונוכל להתיר זה הספק בספק השלישי והוא שמה שאמר ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא הוא שלא במקומו שהיה ראוי שיתחיל וירא בלק בן צפור מלך מואב והוא לפי שבלק היה גבור מאד כמו שאמר יפתח למלך מואב הטוב טוב אתה מבלק בן צפור הרוב רב עם ישראל אם נלחום נלחם בם ואין מיראים למלך אלא במלך חזק ותקיף ממנו וכמו שכתב הרמב"ן ולזה נתן טעם הפסוק ואמר תדע למה לא יראו מהריגה אלא מהמזונות לפי שבלק מלך למואב בעת ההיא שהיה גבור מאד ולזה אעשה הספק השני באופן שלא יתירהו זאת התשובה ולא תשובת הרמב"ן והוא שראיית בלק אינה מוסכמת עם מאמרם שראייתם הוא וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי ומה זה שעשו לאמורי סיחון ועוג הרגום ולקחו את כל ארצם ומאחר שראו כך ראוי שיהיה מאמרם ויאמר מואב אל זקני מדין עתה יהרגו אותנו ויקחו כל ארצנו וזה הספק לא יותר בהיתר שאמרנו שבעבור שבלק מלך למואב לא יראו מהריגה והלא סיחון ועוג יותר תקיפים וגדולים מבלק שנאמר למכה מלכים גדולים כל"ח ויהרוג מלכים אדירים כל"ח ועוד התחלת מואב ויגר מואב מאד עם מאמר עתה ילחכו אינה מוסכמת לא יותר בזה.
ולכן נחזור להתיר הספק הזה למה לא יראו מהמיתה אחר שיראתם גדולה ונראה שיותר בשנאמר שהכוונה בעתה ילחכו יאכלו המזונות ונמות ברעב ומה שימשך מזה הוא ידוע שנעזוב אותם לקחת ארצנו ויהרגונו. פירוש שני לפי שישראל שלחו מלאכים אל סיחון לאמר אעברה בארצך לא נטה בשדה ובכרם ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו ויאסוף סיחון את כל עמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל ויכהו ישראל לפי חרב ולזה אמרו מואב סיחון טעה בשהיה ראוי שיתן את ישראל עבור בגבולו ולא היו מכים אותו אלא היו אוכלים המזונות לבד ולכן אמרו מואב אם ישאלו לנו נעברה בארצך ונקבל לא יהרגו אותנו אבל ילחכו את כל סביבותינו וזהו לשון עתה וז"ש ויגר מואב מפני העם מאד פירוש יראו מהריגה אם לא יתנום לעבור אבל אם יתנום לעבור ילחכו. פירוש שלישי אם נצא ללחום יהרגונו ואם לא נצא מהערים הבצורות ילחכו הקהל את כל סביבותינו. פי' ד' כשהיו מואב לבדם בלא עזר אחרים יראו מהריגה וז"ש ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא אבל כשעשו שלום עם מדין לא פחדו מהריגה וז"ש ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו פי' עתה שאנו בשלום ילחכו. פירוש חמישי דרך הלוחמים שאינם מראים פחד לכת שכנגדו שזה יהיה סבה לשינצחום ולפי שמואב ומדין מעולם היו שונאים זה את זה שנאמר המכה את מדין בשדה מואב אמרו מואב עתה אנו בשלום מצד ההכרח אבל כשתסור הסבה נחזור לשנאתינו לז"א לפי האמת ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא זהו בלבם אבל כשלקח עצה ממדין לא הראו פחדם אלא לבד ילחכו מצד ריבויים את כל סביבותינו.
והיתר הספק הד' למה נכנס עם בלק ויצא עם מואב. התשובה שהמלך אין ראוי שיראה לעם שיש לו פחד אע"פ שבלבו יש יראה ופחד ולז"א וירא בלק וגו' אבל לא הראה פחד אבל המון העם ויגר מפני העם מאד.
היתר הספק הה' למה התחיל בזקנים שאמר וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ואח"כ אמר וישבו שרי מואב עם בלעם שהיה ראוי שיאמר וישבו זקני מואב עם בלעם השרים מי הכניסם כאן ואחשוב שבעבור שבלק הרימוהו אז למלך ולפי שהוא תחלת מלכותו רצה להראות גבורה גדולה ולזה עשה תחבולה ששלח בסתר שריו לבלעם לשיקללם ובשעת הקללה יצא בלק וילחם בישראל וינצחום והרואים יחשבו שבלק בגבורתו נצחם וז"ש וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור ועתה לכה נא ארה לי פירוש לי שלא ידעו אחרים ולז"א אולי אוכל נכה בו היה ראוי שיאמר אולי אוכל אכה בו או אולי נוכל נכה בו אלא הכוונה יחשבו הרואים שאני אוכל ולפי האמת אתה ג"כ תעשה המלחמה וזהו נכה בו ויחשבו האנשים שאני אגרשנו מן הארץ ולפי שהזקנים ידעו זה אמרו השרים אינם בעלי עצה ולא יהיו יודעים איך יאמרו הענין לבלעם או באי זה דרך יתנהגו עמו לשיבא עמהם לפיכך נלך אנחנו מאלינו וז"ש וילכו זקני מואב וזקני מדין שהם גדולים ורצו ללכת מעצמם וא"ת ומי הגיד להם דברי בלק שהוא צוה בסתר לעבדיו לז"א וקסמים בידם כלומר מכשפים היו ובכישוף ידעו זה וז"ש וקסמים בידם שנדחקו בו כל המפרשים ואח"כ באו השרים וישבו בסתר עמו כמו שצוה בלק וז"ש וישבו שרי מואב עם בלעם כדרך שאומר אדם לחבירו תשב עם פלוני בסתר ובזה הותר זה הספק.
והיתר הספק הששי למה כ"כ שינויים בלשונות ארה וקבה נראה לי בזה שבלק שלח לומר לבלעם שיקללם בלשון ארה שבזה יספיק לגרש אותם מן הארץ ובלעם חשב מחשבה רעה ואמר אני יודע שאלהיהם אוהב אותם ושאם אומר להקב"ה ששלח בלק לשאקללם ישיב שלא אקללם לכן אני רוצה לומר להקב"ה לשון שכשישיב שלא אקללם יובן ממנו שאקללם בזה האופן אמר בלעם בלק שלח לי שאקללם בלשון ארור ואם אומר לשי"ת ששלח לי לשון ארור שהיא קללה קטנה מקבה הקב"ה ישיב לא תאור ולא ישאר לי מקום כלל ועיקר לשאקללם ולכן אומר להקב"ה ששלח לי קבה והש"י ישיב לא תקוב וישאר לי מקום לקללם בלשון ארור והקב"ה שידע מחשבתי הרעה א"ל הבנתי מחשבתך הרעה לכן אני אומר לך לא תאור את העם אפי' בלשון ארור ואחר שראה בלק שלא רצה לקללם בלשון ארור שלח לו בלק שרים רבים ונכבדים ואולי בעבור שהם רבים ונכבדים ירצה לקללם ושאל קבה לשאם ישיב לו שאי איפשר לקוב אותם עדיין יהיה איפשר בלשון ארור לזה השיב בלעם אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות קטנה או גדולה פירוש לא תחשוב לדבר לי בלשון רמאות לומר שאשיב לא אקוב שהוא קללה גדולה אבל בלשון ארור אקלל שהיא קללה קטנה שלא אוכל לעבור את פי ה' אלהי לעשות קטנה שהוא בלשון ארור או גדולה שהוא בלשון קבה ובזה מיושב היטב לשון קטנה או גדולה שהיה ראוי שיאמר לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות טובה או רעה כמו שאמר אחר כך לבלק שאמר הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דברתי לאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות טובה או רעה מלבי מהו קטנה או גדולה אלא ודאי הכוונה מה שפירשתי בו והוא ענין חשוב.
והיתר הספק השביעי מהו אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם פשיטא שבאו לקרוא לו הנכון בעיני שהוא מלשון וכרוזא קרא בחיל שפירושו הכרזה שהיה אפשר שכוונת בלק לא היה שיקלל לישראל אלא שישמעו ישראל שבלק שלח לבלעם שיבוא לקללם וכשישמעו ישראל יברחו משם וכך היה ראוי לבלק שבפרהסיא ישלח בעבור המקלל לפי שיברחו ולא בסתר ולז"א אם לקרוא לך באו אם להכריז לך באו לפי שידעו ישראל שבא מקלל לקללם לך אתם אבל לקלל בפועל לא וז"ש ואך את הדבר אשר אדבר אליך לברך ולא לקלל בפועל אותו תעשה זהו דעתי ליישב הפסוקים שכל המפרשים נדחקו בהם.
והיתר הספק השמיני שאמר ויחר אף אלהים כי הולך הוא למה חרה אפו אחר שנתן לו רשות ללכת עמהם. התשובה שהקב"ה אמר לו קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה קודם שתלך אני רוצה לדבר אליך ומה שאדבר אליך אותו תעשה מה עשה בלעם לא המתין לשידבר לו הקב"ה אלא ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב לכן חרה אף ה' כי הולך הוא.
ויש להקשות עוד קושיא תשיעית והיא מה כחו של בלעם לא ימלט או כחו לברך ולקלל ויחול ברכתו וקללתו או לא ואם תאמר שדיבורו עובר ודאי כח הקב"ה גדול מכחו ואם יקלל בלעם יברך הקב"ה כמו שאמר יקללו המה ואתה תברך וא"כ למה מנעו הקב"ה מלקללו ועוד מאי זה צד איפשר שיהיה כחו כל כך גדול לברך ולקלל ומאין בא לו זה הכח מה שאין כח בשום אדם בעולם מיום ברוא אלהים אדם על הארץ. וא"ת שאין דיבורו עובר ולא יועיל ברכתו ולא יזיק קללתו למה מנעו הקב"ה מלקלל וזאת הקושיא היא על דרך מה נפשך עכשיו אני רואה לקיים אחד משני הצדדים והוא שודאי אינו עובר דיבורו ולא יועיל ולא יזיק ולזאת החלוקה תהיה הקושיא יותר חמורה שאחר שדיבורו הבל למה מנעו שלחלוקה הראשונה אין הקושיא כל כך חזקה שנוכל להשיב שהקב"ה אינו רוצה לבטל ידיעת האדם אלא מניח אותו לטבעו ושעם כל זה יהיה רצון השי"ת קיים וכמו שאבאר ולזה נביא ראיה שדיבורו הבל מבלק וגם מבלעם וגם מהנסיון מבלק שאם דיבורו עובר כשרואה בלק שהקב"ה לא הניחו לקלל לישראל היה לו לבקש מבלעם שיברכהו ברכה גדולה ושלא ישלוט בו שום אומה ולשון שבזה יוסר פחד בלק מישראל. ומבלעם שהיה ראוי שיברך את עצמו שיהיה מלך גדול על כל המלכים ולא יצטרך לכסף וזהב של בלק שהשכיר עצמו לבלק בשביל מתנותיו ומהנסיון שראינו שבירך עצמו באמרו תמות נפשי מות ישרים וגומר ולא נתקיימה ברכתו אלא אחריתו רעה ותקותו מפח נפש שמת מיתה משונה שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב אם כן מצד אלו הג' ראיות נראה שאין דבורו עובר ואם כן למה מנעו הקב"ה משיקללם שברכותיו וקללותיו הם הבל ורעות רוח.
וא"ת אם כן מה הועילו ברכותיו לישראל שבירך אותם ג' פעמים. התשובה שמה שיש לו מצד עצמו הוא הבל אבל הברכות שבירך לישראל היו בנבואה והנבואה היא אמיתית אין בה נפתל ועקש ואם תקשה עוד א"כ שאין דיבורו עובר במה היה חושב בלק שדבורו עובר שאמר כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר וכתב החכם ר' אברהם ן' עזרא שהיה איצטגנין גדול וכשיודע שראובן יוצלח מאד כפי מערכתו היה מברכו והיו חושבים העולם שלפי שהיה מברכו היה חל הברכה עליו וכן בקללה היה יודע שפלוני יהיה רע המזל והיה מקללו והיו חושבים שמצד קללתו באה לו הרעה ונראה מכל זה שאין דיבורו עובר ולזה נוכל לומר שהחלוקה הראשונה היא אמיתית שדיבורו הוא עובר ובזה לא תהיה הקושיא כל כך גדולה. וא"ת הרי הבאנו ראיה מבלק ומבלעם ומהנסיון שדיבורו אינו עובר התשובה לכל הראיות שיש דבר במה שדיבורו עובר ויש דבר במה שדיבורו אינו עובר בברכה אינו עובר בקללה עובר ולכן ברכותיו לא הועילו במה שבירך עצמו תמות נפשי מות ישרים ולא היה מועיל לבלק אם יברכהו ולא לעצמו וזה הוא שאמר כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר שהיה ראוי שיאמר כי ידעתי את אשר תברך יבורך ואשר תאור יואר או יאמר ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור ארור אלא ודאי הכוונה אשר תברך כבר מבורך וברכתך לא יועיל אלא שידעת באצטגנינות שיוצלח אבל אשר תאור יואר ויזיק קללתך וא"ת מה כח הוא זה ומנין בא לו התשובה שנולד בלעם במערכה שאשר יאור יואר אבל לא אשר יברך יבורך ובזאת החלוקה יותר הספק שהקב"ה אינו רוצה לבטל המערכה אלא להכרח גדול ומאחר שמערכה שלו שמי שיקלל יקולל לא רצה הקב"ה שיקלל בלעם ויברך הקב"ה שא"כ היה מבטל הקב"ה מערכתו של בלעם אלא רצה לצוות לו שלא יקלל ובזה גם כן לא ביטל בחירתו אלא צווי שהיה מצוה עליו הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה וגם לזאת החלוקה יש קושיא שהאצטגנינים אמרו שהמערכה הכללית יבטל לפרטית והמערכה הפרטית לא יבטל לכללית שאם נגזר על פלוני שיחיה ע' שנה כפי מערכה שלו והלך למקום שנגזר בו כפי המערכה שימותו אנשי המדינה ההיא בדבר גם כן ימות באותה המדינה כשאר בני המדינה לפי שהמערכה כללית שהיא ממדינה בכללה יבטל המערכה הפרטית וכן אם לא הלך למדינה אחרת אלא שנגזר על אותה המדינה שהוא בה דבר ימות לזו הסבה בעצמה וא"כ מערכה של בלעם היא פרטית שמי שיקלל יקולל ולא יבטל לגזרת ישראל כלום אם מערכה שלהם שיהיו מצליחים ולא עוד אלא אפי' גזרה פרטית לא יבטל לגזרה פרטית שאם נגזר שיחיה ראובן וביתו ע' שנה והלך ונתחבר בביתו של פלוני שנגזר על ביתו שימות לא ימות ראובן שזה פרטי וזה פרטי ומאי חזית דסמכת אהאי סמוך אהאי וכן אם נולד בלעם במערכה שמי שיקלל יקולל בלעם פרטי ולא יבטל לגזרת פלוני אם גזרה שלו שיוצלח אלא יועיל מערכה של בלעם למי שנולד במערכה בינונית וכיוצא בו. תשובה זאת החלוקה אמיתית שהיה לו כח מצד המערכה שנולד בה שמי שיקלל יקולל ואם תאמר שהמערכה הפרטית לא יבטל לכללית התשובה נראה שאולי מערכת הפרטי היא כל כך חזקה מצד חיבור כוכבים וסבות אחרות ועניינים רבים עוזרים לפרטי שיבטל זה הפרטי לכללי שאין לו כל כך כוחות וכן היה כח בלעם גדול לקלל לא לברך כי חכם הוא להרע ולהיטיב לא ידע הכלל העולה שלא היה לו כח לברך אלא שידע מערכה ומולד של ראובן ורואה שיוצלח ומברכו אבל היה לו כח לקלל מצד מולד בלעם ומערכה שלו גדול מאד.
וא"ת למה מנעו מלקלל שאע"פ שכחו גדול כח הקב"ה גדול מכחו יקלל הוא והש"י יברך אין הקב"ה רוצה לבטל הטבע והמערכה אלא כשיש הכרח וצורך גדול לבטל אותם ולמה יבטל הקב"ה מזלו של בלעם שבציווי לבד שיצוונו לא יעבור פי ה' לעשות קטנה או גדולה. וחז"ל אמרו שידיעתו אינה אלא שיודע השעה שהקב"ה כועס דאמרינן בברכות פ"ק מאי דכתיב פני ילכו והניחותי לך המתן עד שיעברו פנים של זעם ומי איכא ריתחא קמי הקב"ה אין שנא' ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע שנא' כי רגע באפו ואין ברי' יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם שנא' ויודע דעת עליון השתא דעת בהמתו לא ידע דעת עליון ידע מלמד שידע לכוין אותה שעה שכועס בה הקב"ה ואימתי רתח בג' שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא והיינו דכתיב זכר נא מה יעץ בלק כו' למען דעת צדקות ה' מאי למען דעת צדקות ה' שלא כעס בימי בלעם שאלו כעס לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט והיינו דכתיב מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה' ותנא כל אותן הימים לא זעם ה' וכמה זעמו רגע וכמה רגע כמימריה שנא' כי רגע באפו ע"כ. ולפי זו הסברא הקושיא קיימת שאחר שהקב"ה לא כעס כל אותן הימים א"כ אין לו כח כלל לקלל וא"כ למה מנעו הקב"ה מלקלל שקללתו הבל ורעות רוח. התשובה שגלוי לפניו ית' המגפה העתידה להיות לישראל וכדי שלא יאמרו בשביל קללתו של בלעם באה לפיכך מנעו מלקלל וא"כ לפי זה גם כן לפי' הראשון שפירשתי שדיבורו אינו עובר והיה קשה א"כ למה מנעו השי"ת מלקלל יותר בזה ג"כ. ולרז"ל יש קושיא מה קללות היה יכול לקלל ברגע התשובה שהיה יכול לומר כלם והקב"ה עקם פיו עשה לו שיאמר בהפך והוא מלך שאמר ותרועת מלך בו כלם בהפוך אותיות מלך וז"ש ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך ולזה קשה ממעשה דריב"ל שרצה לקלל אותו המין ולקח תרנגול לקללו מה היה יכול לקללו וא"ת כלהו יותר הוא כלהו מרגע וכן קשה מה שאמרו בחלק מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו א"כ כל הברכות שבירך היה רוצה לקלל בהפך א"כ דברים רבים היה רוצה לומר וי"א שהכל תלוי בחתימה ואומר אמן באותו רגע:
כא[עריכה]
ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו.
יש בזה הענין חמשה ספקות:
הספק הא': למה לא רכב על סוס שמה שהשיב לאתון כמאמר חז"ל ברטיבא שדאי ליה וכו' לא אמר אמת שהאתון השיבה לו האמת ומי ששלחו לו מלכים ונסיכים ובלק מלך בעת ההיא ושרים רבים ונכבדים רוכבים על סוסים למה היה הולך עמהם על אתון:
הספק הב': הטבע יקר בעיני ה' וא"כ מה צורך שידבר האתון שהרי המלאך עצמו דיבר עם בלעם והיה ראוי שידבר כל הדברים עמו מתחלה ועד סוף:
הספק הג': איך אמרו במסכת אבות עשרה דברים נבראו בין השמשות והאחד מהם פי האתון ואיך איפשר שהאתון נברא בששת ימי בראשית ונתקיימה עד דור בלעם:
הספק הד': שידוע שיותר נס הוא שתראה האתון למלאך משתדבר והראיה שתדבר הוא שעלתה ממדרגת בהמה למדרגת אדם אבל שתראה למלאך הוא שעלתה למדרגת נביא שהנביא רואה למלאך ולא שאר בני אדם וא"כ היה ראוי שיאמר אחד עשר דברים נבראו ערב שבת בין השמשות פי האתון עיני האתון:
הספק הה': למה שלח הקב"ה מלאך לבלעם הרשע היה ראוי לשלוח לו שטן כמוהו.
תשובה לספק הא' שרכב על אתון ולא על סוס לפי שזה הרשע היה שוטה וגס רוח וכאז"ל עין רעה וכו' והיתה כוונתו להטעות האנשים לומר שהוא שפל רוח ולכן לפי שהענוים רגילים שלא לרכוב על סוס. משה וירכיבם על החמור אברהם וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו משיח עני ורוכב על חמור וא"ת למה לא רכב על חמור ורכב על האתון התשובה לפי שהאשה צנועה יותר מן האיש רכב על אתון לומר שהוא צנוע יותר מכל אלו הנביאים ובזה הותר הספק הב' מה צורך שידבר האתון שלפי שהיה גס רוח רצה הקב"ה לבזותו ולהשפילו לפי שהיה גס רוח ומורה עצמו צנוע ואמר לאתון לפני השרים לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך ואמרו השרים הוא הולך להרוג אומה גדולה בפיו ולאתון צריך חרב ובזה ביזוהו בעיניהם ולכן פתח ה' פי האתון בעבור שבלעם ישיב תשובה שבה יהיה נבזה בעיניהם הרי טעם אחד למה הוצרך שידבר האתון סבה שניה פתח פי האתון לפי שיותר דבר גדול הוא לבנות הבית מלסותרו וכיון שהש"י פותח פי האתין כ"ש שיאלם פי בלעם לפי שימנע מלקללם סבה שלישית להשפילו בענין אחר לפי שהוא היה קוסם ולא עלה למדרגת נבואה אלא לכבוד ישראל ולפי שהיה מתגאה בנבואה ואומר נאום שומע אמרי אל ויודע דעת עליון אשר מחזה שדי יחזה רצה להשפילו ודברה האתון ותרא את מלאך ה' לומר אם אתה נביא לא מצד מעלתך אלא אני מדבר עמך כמו שאני מדבר לאתון ומתראה לה סבה רביעית שדרך הוא לומר למתעקש זה הענין שאתה מפציר בו אפילו חמור יבין אותו וכן רוצה לומר לבלעם אפי' האתון יודע שזה הדרך בלתי הגון ולכן נטתה מפניו ותלך בשדה.
והיתר הספק השלישי שאיך איפשר שנברא האתון בששת ימי בראשית ונתקיימה עד עתה י"א שהכוונה שמן הדברים יש שנבראו בפועל והוא הטבע וכל המלאכות שברא הש"י בששת ימי בראשית ויש דברים שנבראו בכח והוא הנסים ואחד מן הנסים הוא דיבור האתון פי' שכשברא הקב"ה הבעלי חיים ביום הששי ואמר תוצא הארץ נפש חיה למינה וברא מין החמורים התנה עמהם שבכל זמן שירצה הקב"ה שידברו ידברו והדבר שהוא בכח מצד שבזמן מה יצא לפועל דומה ליום שהוא דבר בפועל והו' אור ומצד שכשאינו בפועל והוא בכח דומה להעדר ובזה דומה ללילה וז"ש פי האתון פי' דיבור האתון שהאתון עצמו לא נברא אלא בזמן בלעם נולדה אבל הדיבור נבראה בכח ע"ש בין השמשות ולכן דימהו לבין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה.
והיתר הספק הרביעי למה לא אמרו ג"כ שעיני האתון נבראו בין השמשות נבין אותו בשנקשה קודם שאי איפשר שראתה האתון למלאך שאפילו הנביאים אי איפשר שיראו למלאכים שאינם גוף ועיני האדם גופניי' והגופני א"א לראות לנבדל תשובה לזאת שהקב"ה מלביש למלאך בלבוש גשמי באופן שיראוהו העינים הגשמיים וזהו סוד רבינו הקדוש שהיה בא כל ע"ש ואומר קידוש לאשתו עד ששמעה שכינתה ולא בא עוד כדי שלא להוציא לעז על החסידים הראשונים שלא היו באים וזה נקרא לחכמי הקבלה חלוקא דרבנן ובזה הענין נראה אליהו לחסידים הראשונים אע"פ שאליהו מיותר מעלה שלא מת ומאחר שהמלאך מתגשם ג"כ האתון יכולה לראותו ואז"ל ותרא האתון את מלאך ה' והוא לא ראה שהקב"ה נתן רשות לבהמה לראות יותר מן האדם שהאדם מתוך שיש בו דעת תטרף דעתו כשיראה מזיקין ואחר שהמלאך נתגשם האתון ראתהו ולזה לא מנה עיני האתון כמו שמנה פי האתון.
והיתר הספק הה' למה שלח לו מלאך היה ראוי שישלח לו שטן כמוהו לפי שבלעם היה שטן ורשע והיה אומר ראוני שאני טהור ושאני מלאך לכן אמר הקב"ה זהו שטן ומראה לבני אדם שהוא מלאך אני אשלח לו מלאך ושיהיה לו לשטן וז"ש ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו וזהו שאז"ל מלאך רחמים היה ונהפך לשטן לו ולכן חרבו שלופה בידו אמר רשע זה הניח כלי אומנותו שכלי זיינן של אומות העולם בחרב והוא בא עליהם בפיו שהוא אומנותן שלהם אף אני אתפוש את שלו ואבוא עליו באומנותו וכן בסופו הרגוהו בחרב ובזה הותרו כל הספקות:
כב[עריכה]
ויתיצב מלאך בדרך לשטן לו יש להקשות למה נתגלה המלאך ג' פעמים פעם אחת ותרא האתון את מלאך ה' וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה ויוסף מלאך ה' עבור ויעמוד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל מה צורך ג"פ. והתשובה רז"ל אמרו זכות ג' אבות הראהו תחלה זכות אברהם ולא הועיל לו שהיה ריוח מכאן שזרעו פסול רובו ז"ש ותלך בשדה כלומר אמר בלעם או אתונו בעדו ריוח גדול יש לקללם ולא יועיל זכות אברהם לישראל בעד בני קטורה ולזה לא אמר כאן אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל שהרבה ריוח יש. נגלה פעם שנית שהראהו זכות יצחק שאין רובו פסול אבל עכ"ז יש טענה לומר עשו פסול וז"ש במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה ועכ"ז היה קצת מקום לעבור בזה הצד או בזה הצד אע"פ שהיה דחוק אותו המקום לעבור אבל לא היה דוחק כ"כ לשאין דרך לנטות ימין ושמאל. ובפעם ג' הראהו זכות יעקב ולא היה לו מקום להשמט שכל זרעו כשר כולו זרע אמת וז"ש אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל או נאמר בשדה שיש דרך לנטות ימין ושמאל שאם ירצה לקלל זרע אברהם יקלל בני קטורה ולא באמצע שהוא יצחק ואם ירצה לקלל זרע יצחק יקלל מצד אחר שהוא עשו ולכן עמד במשעול שאין שם דרך אלא דחוק בצימצום ואחר כך במקום צר רמז לזרע יעקב שאין שם מקום לקלל כלל:
כד[עריכה]
גדר מזה וגדר מזה פרש"י סתם גדר של אבנים הוא וזה אינו כן שסתם קיר הוא מעפר ואמר ותלחץ אל הקיר אבל כוונת המדרש שאלו שני גדרים הם גלי אבנים שהקימו יעקב ולבן לשלא יעברו לרעה זה לזה ובלעם היה מזרע לבן הארמי וכמו שאמר מן ארם ינחני בלק ואז"ל אמר בלעם כמה טפש בלק שטלטלני ממקומי כדי לקלל העם הנקרא חלק ה' ואלמלא הם לא באנו לעולם שבזכות אברהם בא בלק מלך מואב מזרע לוט שנא' ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה ובזכות יעקב באתי אני שלא היו ללבן בנים מתחלה אלא בנות שרחל רועה ומשהלך יעקב אצלו זכה לבנים שנאמר וישמע את דברי בני לבן וכן לבן אמר נחשתי ויברכני ה' בגללך ואתה אומר לי לקללם נמצינו שנינו כפויי טובה ע"כ הרי שבלעם מזרע לבן ובלעם בא לעבור הברית שאמר ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה לרעה ובלעם היה עובר הברית ולכן ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר כענין חולדה ובור שלקה בעדיו שנא' יד העדים תהיה בו בראשונה וכן בלעם לקה בעדיו ונעשה חגר שנא' וילך שפי כלומר צולע כדאמרינן בוקא דאטמא דשף מדוכתיה וכן קוראים לו חז"ל בלעם חגירא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |