אלשיך/במדבר/כב

אלשיך במדבר כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

וירא בלק בן צפור וכו'. ראוי לשים לב (א) למה לא הודיעו תחל' מציאות ושהיה מלך מואב בעת ההיא ואחרי כן יאמר מה ראה ומה עשה. (ב) למה לא הזכירו בשם מלך לומר וירא בלק בן צפור מלך מואב וכו'. (ג) איך ויגר מואב היא גזירה על ראיית בלק. (ד) כפל ויקץ ויגר. (ה) שינוי התוארי' תחלה ישראל ואח"כ עם ואח"כ ב"י ואח"כ קהל. (ו) למה דברם אל זקני מדין הי' מואב ולא בלק ושלוח אחר בלעם הי' בלק. ולא מואב. (ז) אומרו כלאחר יד ובלק כו' מלך כו' כנכנס בין הדבקים. (ח) אומר בעת ההיא:

אמנם הנה למדוני רז"ל כי בלק לא הומלך על מואב כ"א אחר מפלת סיחון ועוג. אך מתחלה מנסיכי סיחון הי' כמפורש ברז"ל וכאשר הכריח הרב רא"מ ז"ל בביאורו לרש"י ז"ל. באופן כי כאשר עשה ישראל לאמורי במלחמת חשבון ובנותיה שם נמצא ושם הי' בלק עם סיחון הוא מלכו. ונבא אל הענין והוא כי יראת מואב מבנ"י אפשר לאחת משתים. או על היותם עם רב מהם או על היותם בנ"י אשר ה' אתם כי בנו בכורו ישראל ובו יצליחו שלא בדרך טבע. והנה ב' בחינות אלו היו אז בישראל. אמנם בלק כי חכם הי' לא עשה עיקר רק מבחינת ניצוח שלא בטבע על היותם ישראל עם נושע בה'. והוא כי התפעל ממראה עיניו כי ראה נצחון האמורי כמ"ש ז"ל שאילו עיר חשבון מלא יתושים או עיר פרוצה אין חומה וסיחון בה לא יוכלו כל העולם עליה והוכפלו חשבון והיותה עיר סיחון וגם נצוח הנחלים ארנון שהכניס הוא ית' שיני הסלע מהעבר מזה תוך פתחי המערות ומיעכום לא ריבוי עם עושה כל אלה כ"א ישראל באשר ה' אתם. וזהו וירא בלק עין בעין בעוד הי' שמו בלק בן צפור ולא בשם מלך יכונה את כל אשר עשה ישראל לאמורי כי שם היה עם סיחון מלכו ראה כי כל הנעשה היה בבחינת היותם ישראל כי הכל שלא בדרך טבע על כן לא שת לבו אל בחינת ריבוי עם. אך מואב שלא ראו אשר עשה ישראל לאמורי כ"א לשמע אזן ואין אדם מתפעל בשמיעה כבראיה על כן ויגר מואב עד מאד לא מבחינת ישראל רק מפני העם כי רב הוא. אך על בחינת היותם בני ישראל גם שויקץ מואב שהיו כקוצים בעיניהם יראים פן יגיע להם עקיצתם עם כל זה לא היה מאד כ"א ויקץ כו' מפני בחינת היותם בני ישראל. וגם זה לא מפאת עצמם כ"א להיותם בנים לישראל אביהם וזהו אומר למעלה ישראל ופה בני ישראל. ועל שלא חש בלק אל בחינת רבוי עם לא בקש להתחבר עם מדין להיות גם הם עם רב. אך מואב שמזה עשו עיקר על כן בא וידבר אל זקני מדין למען בהתחברם יהיו גם הם רבים כמוהו ועל כן ויאמר מואב כו' ולא בלק. ולמען ירצו מדין ליכנס עמהם אמרו להם הנה אין חתיתם עלינו כאשר עליכם כי הלא מצווים ועומדים הם שלא להתגר בנו מלחמה ואין מיראנו רק שילחכו את סביבותינו לאכול המזונות להרעיבנו ובכלל הסביבות אתם כי מדין בסביבות מואב היו ואף זה לא יבא אלינו בעצת העם כ"א שימשך מחמת ריבוי הקבוץ שלא יוכלו הרודים בעם לעכב ביד כלם וז"א הקהל. אך למדין יהרגו למשחית ואין מעכב ובזה תיקן הא'. אך השנית שהיא להיותם ישראל נוצחים שלא בטבע לא ידעו מואב לתקן. אך ובלק בן צפור אשר חש על בחינה זו שת לבו כי הנה הוא מלך למואב בעת ההיא אשר היותו מלך נתבשר בקטנתו ע"י בלעם כמ"ש ז"ל על כן נתן אל לבו וישלח כו' כי גם בלעם מעשיו שלא בטבע כאשר ניחש לו וגם הפיל את חשבון שהיה למואב ביד סיחון ע"י קללו את מואב וזה וישלח מלאכים כו' הוא ולא מואב:

או יאמר ובלק בן צפור כו'. והוא כי גם שחשו מואב גם על בחינת היותם בני ישראל נוצחים שלא בטבע. למה שנכוו בגחלחו כי בהיות חשבון למואב קללם בלעם וכבשה סיחון על כן לא הטפלו לקרא לו. אך בלק עם היות גם היא ממואב בצרה ההיא לא צר לו כי בלק בן צפור אם הוא מלך למואב הוא בעת ההוא אך לא בעת קלל בלעם את מואב כי אז אדרבא אליו היה הנצוח כי בסיך סיחון היה על כן וישלח הוא ולא מואב. וגם השלוחים לא היו המואבים בלבד לשנאתם אותו רק וילכו זקני מואב וזקני מדין:

והנה ארז"ל כי הלכו מואב לשאול ממדין באומרם מושיען של אלו במדין נתגדל הודיענו במה כחו ואמרו לו אין כחו אלא בפיו על כן בקשו גם הם את בלעם שכחו בפיו לעמוד נגדו. והנה אין מכל זה בכתוב כלום ולזה נשית לב מה זה שלא סיפר הכתוב דברי מדין כאשר סיפר דברי מואב אליהם. וגם דברי מואב יראו משוללי גזירה וגם למה המשיל ללחיכת השור מלחיכת שאר ב"ח זולתו. ועל פי דרכנו יתיישבו גם הערות אחרות. והוא כי הנה מוראת מואב מישראל היתה מסופקת כי אם ישמרו ישראל מצות ה' לא היה פחד כי נצטוו אל תצר את מואב וכו'. ובזה אפשר היה הפרש בין בלק ומואב כי בלק ראה והכיר כי חשבון שהיתה ממואב לולא לקחה סיחון האמורי ממואב לא לקחוה ישראל על מצות ה' וזהו וירא בלק וכו' את כל אשר עשה ישראל שלא הי' למואב רק לאמורי כי אם לא היתה חשבון לאמורי לא כבשוה כי מצות מלכו של עולם עליהם אל תצר את מואב ועל כן לא פחד הוא כלל כי לא יעברו פיו ית' אך ויגר מואב מפני העם הם המון העם הבלתי צדיקים שלא ישיתו לב אל המצוה ולא יוכלו הכשרים לעכב ביד כל העם כי רב הוא וגם ויקץ מואב מפני הנקראים בני ישראל הם הכשרים ולא אמר ישראל כי אם בני ישראל והוא כי היה כחם בפיהם מירושת ישראל אביהם כי הקול קול יעקב והוא כי קול תפלתם נשמעת לפניו ית' ויתפללו שיתן ה' את מואב בידם ויהיה להם רשות להצר את מואב. וזהו ויקץ מואב מפני בני ישראל. ומי הגיד למואב זה לז"א ויאמר מואב אל מדין עתה וכו' והוא בדקדק מלת עתה ולא אמרו הנה ילחכו והוא מז"ל כי שאלו מואב אל מדין במה כח מושיען של ישראל ואמרו להם אין כחו אלא בפיו. וזה יתכן כי אומר עתה וכו' הוא תשובת מואב שאמרו עתה כלומר עתה שהודעתנו מה ששאלנו אנו גוזרים אומר כי ילחכו הקהל וכו' והוא כי דרך השור חלוק מכל בעלי חיים כי בראותו את ירק השדה מוצא בפיו החוצה את לשונו העשויה כמגרה ומגל וחותכת העשבים ומכניסן בפיו ואוכלן נמצא כי בלשונו קוצר ולוחך כן ילחכו הקהל בלשונם כי הקול קול יעקב כלומר ולא כאשר אמרתם מדין שזה כח מושיען בלבד כי גם שזכות מושיען רב מזכותם הלא זכות הרבים בהתאחדם רב מאד ישמע קולם וז"א הקהל לרמוז אל אחדת קבוצם ולכן לא אמר העם או ישראל. והנה בלק לא היה חושש לכל זה כי דעתו היתה שלא יעברו ישראל מצות קונם אך למה שלבלק בן צפור מלך למואב ולא מימים כי אם בעת ההיא כי הי' רך ומשוח מלך נגרר אחריהם וישלח מלאכים וכו' לתקן חששתם כי גם זה כחו בפיו:

ה

וישלח מלאכים וכו'. (א) הנה אומרו כל הספור הזה הנה עם יצא וכו' יראה מיותר. (ב) באומרו אוכל נכה ולא אמר הכל לשון יחיד או הכל לשון רבים. (ג) אומרו הארץ שהוא מיותר. (ד) אומרו אשר תברך מבורך כי לא חפץ בברכה ולמה הזכירה והל"ל כי ידעתי את אשר תאור יואר והנה ארז"ל אשר תברך כבר הוא מבורך כי אין כחך לברך מחדש וקשה כי אתא לנחומי צעורי קא מצער ליה. (ה) וידברו אליו דברי בלק קשה האם היה עולה על לב ידברו אליו דברי זולתו. (ו) אומרו וישבו וכו' אם היו לנים שם ידוע הוא שישבו. (ז) מה נעשה בשרי מדין שלא זכרם עוד. (ח) אומרו מי האנשים וכו' כי הממנו ית' יפלא כל דבר חלילה וגם אומר עמך הוא מיותר. (ט) תשובתו בלק וכו' שלח אלי קשה מאד כי מי שיש בו כח לדבר עמו לא ידע מי האנשים ואיך עלה בדעתו להודיע אל אשר הכל גלו לפניו. (י) למה סיפר כל דברי בלק. (יא) למה שינה כי בלק אמר הנה עם והוא אמר הנה העם. בלק אמר יצא והוא אמר היוצא. וכן זה אמר כסה וזה ויכס. בלק אמר ארה והוא אמר קבה זה אמר נכה בו וז"א להלחם בו זה אמר ואגרשנו מן הארץ וזה אמר וגרשתיו. (יב) או' לא תלך וכו' כי היה די יאמר לא תאור את העם ולא יזכור ההליכה ולא יאמר כי ברוך הוא. אך הנה נתיירא בלק פן תפול חתת אלהים על בלעם בהצרו את ישראל פן יעשה לו כאשר עשה לפרעה ולמצרים על אודת ישראל ע"כ עשה כמעלים דאגתו כי מישראל היא וז"א הנה עם ולא פירש אי זה עם הוא וגם באומר יצא ממצרים כיוון להקטין ערכם כלומר כי אינו עם רשום כ"א עם סתם וגם הקטין נס ממצרי' שלא נגאל ביד חזקה כ"א יצא ממצרים כיוצא מאליו ולא ביד חזקה. ולשמא יאמר אם בלתי חשוב הוא לא תירא ממנו לז"א הנה כסא וכו' כי רב הוא ולא כן לבו כי לא היה עושה עיקר רק על היותם בני ישראל בני אל חי ולא על ריבוים. ומפני שלא יבצר ממנו כי יבין בלעם כי ישראל המה ויכול להשיב אל תירא כי מצות אלהיהם עליהם לבל הצר למואב ויכול גם כן להשיב הנה העברה בעלמא יעברו עליך ולא באפים ולא במלחמה לז"א והוא יושב ממלי כלומר יושב בקבע נגדי ולא דרך העברה יורה כי המה למלחמה ואם הוא כפרש"י ל' כריתה יאמר מאשר הוא יושב יורה בא להכרית כלומר ולכן אל תירא מאלהיהם כי אדרבא הוא יהפך עליהם לאויב כי עוברים מצותיו. ואיני שואל ממך קבה לי שהוא גדר גדול מארה שקבה הוא שנוקב כד"א ויקח חור וכו' כי אינני מקשה לי לשאול רק ארה ואל נא תמנע באמור שמא לא תצליח ולא תטול שכר השתדלותך כי הלא גם אני איני אומר שודאי נוכל כי אם אולי נוכל ועם כל זה שכרך אתי כאשר כוון באמור לקרוא לו שהוא לו להנאתו כי פירש לו הנאת שכרו. וגם כוון להקל טורחו ומשא עונו באמור נכה והוא כי גדול קסם וידיעת בלק מבלעם משל לא' שבידו סכין ואינו יודע הפרקי' לנתח וחברו יודע הפרקים ואין סכין בידו כן בלעם היה סכין בידיו יודע הרגע שכועס בו הקב"ה ואינו יודע המקומות הראויים ובלק יודע המקומות וע"כ היה מעלהו במות בעל וראש הפסגה. ועל בטחו בידיעתו אמר איני משליך עליך יהבי כי אם ארה וכו' ואח"כ אני אעשה העיקר וזהו אומר אוכל ותצטרף עמי ועל כן אמר נכה לשון רבים אך אני העיקר וזהו אולי אוכל לבדי ואם לאו נכה בין שנינו ואח"כ ואגרשנו אני לבדי. ושמא תאמר כי עם כל מה שאני מיקל בדבר הלא טוב היה המנע מלארר את ישראל מיראת אלהים רק לברך את מואב ומברכתו ינצח את ישראל ולמה תקשה לשאול לארר אותם פן יקצוף האלהי' על קללת בניו לז"א כי ידעתי וכו' לומר כי טוב היה הדרך ההוא. אך בחרתי בזה כי ידעתי כי את אשר תברך ותחול הברכה הוא אשר הוא מבורך מעצמו מה שאין כן במואב שלא תחול בו הברכות אך אשר תאור הוא יואר מחדש על כן בחרתי בזה. והנה זקני מדין העלו קסמים בידם לקסום נגד ישראל אך בשומעם את בלעם שאומר כאשר ידבר ה' אלי אז אמרו ואם אחר אלהי ישראל הוא הולך מה יועילו נגדו קסמים אז פנו וילכו וישבו שרי מואב עם בלעם אך לא שרי מדין. ואמר וידברו אליו וכו' הוא כי הנה מכל אשר הערנו ששינה בלעם בדברו אליו ית' דברי בלק מאשר דבר בלק על ידי שלוחיו היה אפשר לומר אולי השלוחים שינוי בלשונם מאשר נצטוו ולא אמרו לבלעם אלא הלשון עצמו אשר דבר בלעם אל ה' לזה אמר כי לא כן הוא כי אם וידברו אליו דברי בלק באופן כי אם בלעם היה המשנה כאשר נבאר בכוונתו בס"ד. והנה בלעם חשב בלבו אולי יישר בעיני האלהי' לארר אולי עברו מצות ה' ותבא תאותו אל הפועל ע"כ אמר לינו פה וכו' אולי בחלום ידבר בו אמנם כל ישעו וכל חפצו היה לארר אלא שהיה מבקש לעשות בהיתר וזהו וישבו שרי מואב עם בלעם כלומר עמו בלב א' כי כלבם כן לבו ואדרבא הוא עיקר בכונה זו וז"א עם בלעם המה עמו טפלים אליו. ועל כן היה דבר ה' אליו לאמר מי האנשים האלה עמך כלומר מה המה אלה אויבי ישראל שיהיו עמך בלב אחד נגד ישראל. ויאמר בלעם הנה הדין עמהם כי הנה בלק בן צפור מלך מואב כלומר אשר צוית לבלתי הצר ישראל להם שלח אלי והנה (עוברים) מצותיך. ומיראתו פן יקצוף האלהים על קול בלק באומר הנה עם יצא וכו' שהיקל כבוד ישראל ובנסיו ית' ומבקש מיתת ישראל עם ה' והטיל עין רעה על רבוים באמור ויכס וכו' על כל אלא בא וישם טלאי על גבי טלאי בדברי בלק לתקן מעט מאשר עות. ותחת אמור בלק הנה עם יצא כעם בזוי שסוי שינה ואמר כי כה אמר בה"א הידיעה העם היוצא כלומר הידוע היכול לצאת הוא ולא זולתו כי עם גדול הוא לה'. ועל אומר הנה כסה כמצר על רבוים שינה ואמר ויכס וכו' שמורה שאינו אלא כמספר המאורע ושלהיותו עם מיוחד מושגח הוא היוצא ולא זולתו ועל כן ויכס וכו' באשר ה' אתו. ויתחכם יותר כי תחת אמירת בלק ארה ששלח לו לאמר לכה קבה והוא כי למה שקבה גדר גדול מארה אמר בלבו אם אמרתי לשון קבה אולי יענה ה' ויאמר לא תקוב ואמצא פתח לומר לא אקוב כי אם אאור בלבד והוא שאלת בלק. אך אם אומר לשון ארה ויענה לי לא תאור אין בית מנוס כי כל שכן שלא אקוב. ולהליץ בעד בלק כאשר היחל סיים ואמר אולי וכו' כי לחשיבותם אפילו גדר קבה ודאי לא ישלוט בו כי אם באולי וזהו אומר העם היוצא המיוחד וכו' קבה לי וכו' אולי אוכל. ותחת דבר בלק נכה בו שמורה רצה להכות בישראל אמר להלחם בו ולא להכות רק וגרשתיו כי אין המלחמה רק להבריחם מעליו כמצות ה' עליהם אל תצר את מואב. וגם כיון להוציא את עצמו מכלל המכים ולא אמר נכה כי אם להלחם ויחזור אל בלק. ולא אמר מן הארץ כמאמר בלק והוא כי הנה ארז"ל ואגרשנו מן הארץ מן העולם בל ירשו ארץ ישראל על כן לא הזכיר רק וגרשתיו שמורה שיגרשם ויבריחם מעליו בלבד כאמור:

יב

ויאמר כו'. יתכן כי לחול גדר קבה הגדול צריך ראות עיניו בעם להשליט בעינו הרעה הכח הנוקב ההוא מה שאין כן בגדר ארירה שישליט ברחוק גם כי מצער היא. ובזה יאמר הלא התחכמת לשנות מארה לקבה למצוא פתחון פה לארר אם אומר לא תקוב. הנני מסירך מספק זה ואומר לא תלך עמהם שהוא למקום שתראם שהוא לגדר קבה. וגם מכאן לא תאור וכו' כי ברוך הוא כלומר והשמר מברכתו שהוא אוררך ארור ואליך תשוב. ויהי בבקר הרשיע לעשות ויאמר מאן ה' וכו' והוא כי היה מצדד לפרש באופן ימשוך כוונתו ופירש שאומר לא תלך עמהם הוא כ"א עם נכבדים מהם וז"א מאן ה' לתתי להלוך עמכם שאינו כבודי רק עם גדולים מכם. אך לא האמינו השרים כי ה' חפץ כבודו ע"כ לא אמרו לבלק מאן ה' שילך עמנו רק מאן בלעם שהוא מגאותו ע"כ שלח נכבדים מאלה:

טו

ויבאו וכו' . ראוי לשים לב למה שינה כי לראשונים אמר ארה ולאלה אמר קבה וגם אומר כה אמר בלק הן מלות יתירות ולמה אלו הזכירו מה שיכבדהו ויעשה כל אשר יאמר מה שלא הזכירו הראשונים ולא משלחם וגם מה ענין קטנה או גדולה שאמר להם בלעם:

אמנם הנה לא שלח בלק הגדולים שבכל שריו כ"א גדולים מהראשונים כאומר ונכבדים מאלה ע"כ אלו השניים חשו פן ישאו כלימתם כראשונים אולי יאמר שלא ילך כ"א בגדולים גם מאלה וישובו בפחי נפש ע"כ גם כי בלק לא הוסיף מאשר אמר לראשונים הוסיפו אלה מלבם שלא ילך כ"א בגדולים וזהו אימר ויוסף עוד בלק שלוח שרים וכו' כי מה שהוסיף לא היה רק שלוח שרים וכו' אך דברי השליחות א' הי'. כ"א שאלו שינו מפני הכבוד כי חרפה הוא להם ישובו אמור עד שלוח נכבדים מהם. ע"כ התנכלו אותו ואמרו כה אמר אל בלק אל תשים פניך אל השלוחים כ"א אל משלחם כי שלוחו של אדם כמותו וזהו כה אמר כו' אל נא תמנע מהלוך אלי כלו' כי אלי עתה הולך ופני אתה נושא. ושמא תאמר כי הלא לדבר גדול כזה גם כי היה בעצמו בא ונותן כל ממון שבעולם הוא ראוי ומה גם לרז"ל שאמרו ששלח לומר לו אלו שכרת חיל כבד היית נותן הון רב וספק נוצחים וכו' ע"כ אמרו הנה הדין עמך אך שתים צריך תעשה. א'. שאינו כבוד מלך יקדים לך הכבוד ואחרי כן אם לא אצליח יהי' לו אשר כיבדך חנם לבושת פנים כ"א עשה תחלה מבוקשו ואח"כ כבוד ושכר הרבה תטול וזהו כי כבד אכבדך כבוד כפול וכל אשר תאמר משכר הרבה אעשה אך בזאת כי תחלה ולכה נא וכו' וזהו אומר נא כלומר עתה לכה בהיותך קודם הכבוד ועושר:

שנית כי גם אשר אמרנו שיעשו לך אחרי כן הוא בתנאי שתקוב אך לא בארירה בלבד והוא כי בטח לבם שעל גדר קביה יכבדהו ולא על גדר ארירה ועל פי דרכם נתנו טעם למה עם הראשונים לא שלח לאמר שכבד יכבדוהו וכו' והוא כי עתה ששואל קבה כו' נודר זה אך בתחלה היה ארירה בלבד. ויען וכו' אמר הנה אמרתם שיכבדני וכל אשר אומר מהון ועושר יעשה אך בזאת שיהי' גדר קביה הגדול אך לא בארירה הקטנה והנה מוטעים אתם ותמהני עליכם כי הלא אם יתן לי בלק מלא ביתו וכו' לא אוכל לעשות קטנה שהיא ארה והעולה על רוחכם אעשה הגדולה שהיא קבה וזהו אומר או גדולה כמתמיה על מאמרם שכבוד והון יעשה לו שיעשה הגדולה:

יט

ועתה וכו'. מהראוי היה יאמר ואראה ולא אדעה או יאמר ואגיד מה יוסף כו' כי אין בזה צודקת ידיעה. אך אמר הנה כאשר דבר לי נסתפקתי בתשובתו ית' באומרו לא תלך עמהם אם היה מחליט הדבר שלא אלך בשליחות זה כלל או אם חש על כבודי שלא אלך עמהם רק עם נכבדים מהם ולא נודע אלי ביאור הדבר. אך עתה אדעה מה יוסף ה' דבר כי אדע כוונתו כי הרי אתם נכבדים מהם ואם הפירוש הוא לעקור השליחות יפרש ולא יניחני לטעות פעם שנית:

כ

ויבא אלהים וכו'. הנה כמו זר נחשב (א) כי מה זו שאלה אם לקרא לך כי הוא מפורסם ומה גם לפניו ית'. ועוד כי אין נתינת רשות גדול מזה ואם הפה שהתיר ההליכה אסר הדבור טוב היה לעכב ההליכה. ועוד כי מזה יראה כי אין קפידה בהליכה וא"כ איך ויתר אף ה' כי הולך הוא הרי הוא ית' אמר אליו קום לך אתם. (ב) כי מכל מקום שיחרה אפו ית' עושה רושם ולמה חרון האף הזה לא פעל ועשה לו רעה כי אם שויתיצב מלאך כו' וגם הוא לא עשה לו דבר. (ג) מה בצע בהעמדת המלאך זה שלש רגלים ושיראה האתון ולא הוא. וטוב טוב היה יתראה אל בלעם ויוכיחנו על פניו. (ד) שהניחו המלאך עבור בלעם רצונו ית' על דבר ישראל ודאג אל האתון ונעשה לה אפוטרופיס ותבע עלבונה למה הכית את אתונך. (ה) האם בלתי רשאי איש להכות את חמורו בנטותו הדרך ורבוץ תחתיו. (ו) כי אם כוונת המלאך בכל זה שיכיר בלעם כי שלא ברצונו היא הליכתו למה יטמון ברמז ולא ברור ימלל חזור בך ולא תלך עמהם. (ז) מה המה אלה שלשת מיני פעולו' משונים זה מזה בהתראות המלאך ופעולת האתון כי אין לומר מעשה שהיה כך הי' כי אין דברי התורה ספרי המאורעות. ועוד החנם יושם פה לאתון כי כפי הנראה אין טעם מספיק לנס נגלה כזה. (ח) מה זו טענת המלאך למה הכית וכו' הלא אנכי וכו' כי הלא אם יצא לשטן בלעם לא ידע. (ט) אומר אולי נטתה מפני מה זה הספק אחר אומר ותט לפני והנה רש"י ז"ל נדחק לפרש שאולי הוא כמו לולא ורחוק הוא. (י) באומר חטאתי כי לא ידעתי כי אם לא ידע אין שם חטא. (יא) באמור אשובה לי למה אמר לו המלאך לך עם האנשים ואדרבא היה לו להשיבו. (יב) קושיא אחרת וגדולה היא הלא היא כי הלא מושכל ראשון הוא לעיני כל יודעי דת ודין כי בחירת האדם בת חורין היא אצלו לכל אשר יחפוץ יטה ואין מכלים שאם לא כן בטלה מדת שכר ועונש ואם כן איפה למה יעשה כה הוא ית' לבלעם הרע הזה להיפך מאמרו מקללה לברכה ולהחזיק יותר הקושיא זו נזכיר מז"ל וז"ל מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מצינו שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו מן התורה שנאמר אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם מן הנביאים שנאמר אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך מן הכתובי' דכתיב אם ללצים הוא יליץ כו' ע"כ:

הנה כי אדרבא מוליך הוא ית' את האדם בדרך שרוצה בו ואיך אדרבא מתהפך מאמרו. וטרם נבא אל הביאור נשית לב אל דברי המאמר מצד עצמו כי הלא למה צריך ג' ראיות. וגם אחר שיש מן התורה מה צורך אל הנו"כ וגם כי המדקדק ימצא הפרש ניכר בין שלש הראיות. אך הנה הוקשה לרז"ל איך הוא ית' אחר אומר לא תלך עמהם חזר ואמר קום לך אתם. ועוד איך בהליכה נותן רשות בבחירתו ובקללו מהפך מאמרו על כן אמר מן התורה כו'. והוא בהזכיר תחלה מאמרנו על פסוק כי ה' יהי' בכסלך ושמור רגליך מלכד שהוא כי הנה אמר אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כו' הוקשה לו כי איך יצילנו משואת רשעים אחרי היותם בחיריים ולא ימנעם מאשר יזמו לעשות לז"א כי ה' כו' ולא שימנע בחירתם כ"א שיניחם יעשו לך הלכד עד תומם ואחרי כן ישמור רגלך מליפול בלכד ההוא. ונבא אל הענין והוא כי הנה להשיב על ב' הקושיות הנזכר אמר מן התורה כו' לומר הנה שלשה בחינות המה. אחד בבחירת האדם לעשו' דבר שבפעולה עצמה אין בה לא רע ולא טוב כי עדיין הדבר היולי אפשר שיעשה טובה אחר זאת או רע' כענין הליכת בלעם כי בהליכה בעצמה אין רעה שאפשר שאח"כ יאור או לאו או יברך כאשר היה. (ב) לעשות טובה. (ג) לעשות רעה בפעולת מעשה רעתו את הצדיק. וגם שבכל אחת הצד השוה שבהן שלא ימנע הבחירה כ"א שבדרך שרוצה בה מוליכין אותו עם כל זה יש הפרש בדבר כי כשהוא בדבר היולי בזה פותחין לו וזהו כי הוא ית' אמר לו לא תלך עמהם לא תאור וכו' והוא רצה ללכת בלבד פתח לו והרשהו לכך אם לקרא וכו' קום לך אתם אך לא יסייע וזהו מן התורה וכו'. אך כשהוא לעשות מצוה מוליכין אותו בסיוע וזהו מלמדך להועיל ובזה מדריכך וכו' שהבא ליטהר מסייעין אותו. וזהו כשהוא לעבור פניו ית' כזה שאמר לו לא תלך ורצה ללכת כי בהליכה אין נזק לישראל אלא אם הי' מקלל כי אז פותחין לו אומר כאמור. אך כשהוא להצר לצדיקים אז מניחם יעשו חפצם וזהו אם ללצים הוא יליץ ולענוים שבאים להרע להם יתן חן להצילם מהלכד כאמור בפסוק כי ה' יהיה בכסלך וכו' ועל כן בענין הקללה הי' ית' מעקם פיו מרעה לטובה ושיעור הכתוב אם ללצים הוא יליץ מתלוצץ עליהם לבלתי בא הרעה אל הפועל כדי שלענוים יתן חן זה הוא ענין המאמר:

ועדיין לבא אל כוונת הכתובים ראוי לשית לב. כי הן אמת כי טוב הדבר לקיים שתיהן הבחירה והצלת הצדיק במה שלא יפול בלכד זו טמן לו הרשע. אך להפך את מאמר פיו מקללה לברכה זה הוא דבר גדול כמעכבו גם מעשות הלכד כי לזה צריך טוב טעם גדול ורב ורם. ובזה נבא אל ענין הכתובי' והיתר ההערות הנזכרות. והוא בפרש תחלה הבנת אומר אם לקרא לך באו כו' שהוא אם רצונך ללכת ברוע בחירתך שאין צריכים להכריחך ולהפציר בך כ"א לקרא בלבד קריאה בעלמא עם שאמרתי לך לא תלך עמהם קום לך כו' כי לא אמנע בחירתך בזה אך דע איפה כי מעתה הנני מודיעך כי אך את הדבר כו' אותו תעשה כי אבטל בחירתך ואהפכנה ולא תוכל עשות רק הדבר אשר אדבר אליך. ועדיין על ההיפוך ממש צריך עוד ענין נוסף וזאת כוונת ענין הכתובים:

ולבא אל הענין נקדים שתי הקדמות. אחד כי גם שאין הקב"ה מהפך הבחירה לפעמים לאדם ששלש פעמים מתרה בו הוא ית' והוא מחזיק ברשעתו וגם הוא להצר לאיש או לאנשים צדיקים מהפך הוא ית' בחירתו כאשר מצינו בפרעה כי הוא ית' היה מחזיק לבו הפך טבע בחירתו ומכהו על הדבר. אלא שרז"ל אמרו שעד ה' פעמים לא עשה כן הוא ית' ובדבר הזה ג"פ כאשר נבאר בס"ד. הלא הוא כי שם להכותו ואת כל עמו ע"י חזק לבו האריך לו עד ה' פעמים. אך שאר האדם על ג' פעמים ועד ד' לא ישיבנו. עוד הקדמה שנית והוא מז"ל ראויים היו הברכות ליאמר מפי משה והתוכחות מפי בלעם אלא שרצה הקב"ה שמלאך רע יענה בעל כרחו אמן הנה כי מה' יצא הדבר יברך בלעם את ישראל בכל הברכות האלו. ונבא אל הענין והוא כי כאשר סירב בלעם עד כה כי אפילו מה שאמר לו אם לקרוא וכו' קום לך הוא הוראה שלא הי' רצונו רק אם בחירתך רעה שאין משמשין אלו רק לקרא לו ולא יוצרכו להפציר לא אמר לו הוא ית' שלא ילך כי אחר שבחירתו ללכת והוא ית' דעתו שילך לברך לא מנע הבחירה בהליכה. ועם כל זה ויחר אף וכו' והוא כנודע כי האף הוא אחד ממלאכים רעים שהם אף וחימה וקצף ובראות האף כי הרבה לסרב חרה בו להכותו נפש וזהו ויחר אף אלהים כי הולך הוא כלומר הוא מדעת עצמו על כי עודנו עומד בבחירתו הרעה כי הרשות לא הי' רק לבלתי הפך הבחירה בהליכה ומן הטעם הנזכר. והנה להיות כי דעתו ית' שילך לברך לא הניחו ביד האף אך שלח מלאך רחמים כמו שאמרו ז"ל כי מלאך רחמים נתייצב לו לשטן ולמה עשה ככה הוא ית' אך לפי דרכנו הוא כי להעביר מעליו את האף שם במקומו את המלאך כי בראות שמלאך רחמים נצב עליו פירש האף באופן כי להיותו מלאך רחמים לא המיתו ולהיות לו לשטן הוכיחו כאשר יבא:

וענין מראת המלאך וכל אשר קרהו עם האתון ופתיחת פיה ודבורה יהי' כי רצה הקב"ה להסיר תועה מלב בלעם פן ידבר סרה נגד משפטו ית'. והוא כי הנה שלשה דברים היה אפשר יהיו ביד בלעם להחזיק ברעתו. א' כי הוא ית' לא ישנה לו בחירתו גם כי בזה כמה פעמים עבר ציוויו ית' הלא יאמר כי לא היו ג' פעמים כי אם שתים האחת אומר לא תלך עמהם והב' אומר אם לקרא וכו' ואפס וכו' וגם בזו השנית יוכל לומר כי אדרבא היה בה צד רשות. שנית יאמר כי הלא טענות לו לנצח כי טוב לקלל את שונאי ישראל. ג' כי הכנת המקום תכריע כעצת בלק כי ויעלהו במות בעל כי שם חלקת עון אשר חטאו ויוקשי וילכדו וכן בראש הפסגה כי העדר שם רבם יעשה רושם וההיקש בזה. על שלש אלה ראה אלהים ויוכח במראה זו. והוא כי הנה האתון בערך המלאך. כבלעם לפניו ית' וגרוע הרבה מהאתון בערך המלאך. והראה לו הוא ית' כי כמקרה האתון עם מלאך קרה לבלעם לפני הקב"ה והוא כי הנה פעם א' נתראה המלאך לפני האתון במקום רחב פנוי לנטות ימין ושמאל ותט האתון ויכה אותה. שנית במקום שגדר מזה וגדר מזה ותלחץ אל הקיר ויסף להכותה. ג' במקום צר ותרבץ ויך וכו':

והנה כדברים האלה קרה לבלעם עמו ית' כי ראשונה ראה כי הוא ית' חרבו שלופה בידו כנגד כל הקמים על ישראל עמו ככל אשר עשה לפרעה ולמצרים על אודות ישראל ולעמלק וסיחון ועוג וגם שלא על בלעם שלף חרבו הלא לא יבצר שראה על זולתו. וזה דומה לראיית האתון את המלאך בחרבו שלופה שעם שלא עליה הורה שהי' בה להכות נטתה הדרך עד הוצרך להכותה כן גם בלעם הי' ראוי יטה הדרך מלפניו ית' שחרבו שלופה בידו נגד המיצר לישראל ולא ילך בדרך ההוא באופן כי טוב טעם ודעת היתה לאתון מלפני המלאך מאשר לבלעם לפני ה' וא"כ ענין זה להתראה א' תחשב לבלעם כי מפורסם היה הדבר. וכאשר באתון בהראות לפניה המלאך במקום גדר מזה וגדר מזה נלחצה אל הקיר ויאשימה בלעם כן בהראות הוא ית' אל בלעם וישם לפניו גדר מזה באומר לא תלך עמהם שהוא לקוב כי אין גדר קביה מרחוק כ"א בהיותם לפניו ומביט בם ושמא תאמר לא אלך כ"א אאור ממקומי שם ג"כ גדר מזה שאמר לא תאור את העם וכאשר נרתע' האתון הי' לך להיות נרתעת לאחוריך והרי זו התראה שנית וכאשר האתון כשנלחצ' על הקיר הכית אותה כן כאשר היה לך גדר מזה וגדר מזה נלחצת אל הצד האחד שהוא לא תלך עמהם כי נדחקת ולחצת וצדדת לפרש עמהם לא אלך כ"א עם נכבדים מאלה כן היה ראוי להכות אותך. וכאשר בשלישית שנתראה במקום צר שאין דרך לנטות ולפרש כאשר בפעם השנית כי גלה הוא ית' שלא יניחך בבחירתך והיה לך לרבוץ ולבלתי לכת. ולהעירו על הנמשל תבע עלבונה המלאך למה הכית וכו' ג' רגלים לרמוז כי בכל שלשתן הי' לך לנטות מדרכך זו גם בראשונה כי כך הוא מה שידעת כי הוא ית' עומד בחרב שלופה על הקמים על ישראל מספיק לשתטה מן הדרך כאש' בראו' האתון את המלאך לפניה בחרבו שלפה בידו ותט וכו' ואם כן מעתה אינך כחי מדבר שלא הרגשת זה שלש רגלים כ"א כאתון הזה וכאשר אני פותח את פיה לדבר מה שאינו טבעה כן אשים בפיך מה שאינו מטבעך ורצונך ועל כן ויפתח ה' יכו' כי ג' התראות לך ועל כן אכריחך להפך הקללה לברכה שאך את הדבר וכו' אותו תעשה. אך לא החזירו כי רצה ית' לברך את ישראל על ידו כמדובר. ועל הדבר השני שהיה עולה בדעתו שינצח בטענות כאומר עברו בריתך בבואם להצר את מואב כאשר התחיל לרמוז למעלה וכיוצא בזה הורה לו כי אפי' בתוכחת אתונו לא יכול לעמוד ואיך יעמוד וכו' כמ"ש ז"ל. ועל הג' היו דברי המלאך אליו ותט לפני אולי וכו' לומר היעלה בדעתך שהכנת מקום שהוא כנגד זכות ישראל יספיק למנוע רצונו ית' מלהטיב להם זה ג"כ אינו כי הנה כאשר נטתה האתון מן הדרך האם בהטותה הוסרה מלפני לא כן היה כי אם ותט לפני כי גם בהטותה עדיין לפני היתה ומה גם כי המלאך כשלוחו של עולם אולי תאמר שנטתה מפני לגמרי אי אפשר וזהו אומר בתמיהה אולי נטתה מפני לא כן היה רק תמיד היתה לפני ואם כן איפה קל וחומר לשכינה האם תוכל להטות אל מקום שלא יהיה לפניו ית' להשגיח ברצויים אליו כי אנא תלך מרוחו. ואמר כי עתה גם אותכה וכו' אומר עתה. הוא כי הנה בלעם אמר לאתון לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך והוא כי דרך האתון להכותה במקל ולא בחרב כ"א איש את שונאו וזה מאמרו הנה עד כה לב"ח חשבתיך והכיתיך במקל אך עתה שנעשית ב"ח מדבר בהכעיסך אותי בחרב הרגתיך כדרך איש לאיש וז"א כי עתה. ועל זה השיב המלאך כי עתה גם אותכה לומר הנה נהפוך הוא כי עתה שהודעתיך כי טובה היתה האתון למלאך. ממך לה' ככתוב למעלה עתה הראוי היה שגם אותכה הרגתי ואותה החייתי. והנה ארז"ל כי מאומר גם אותכה מלמד שהרג את האתון מפני כבוד בלעם ובזה יאמר כי עתה וגם אותכה הרגתי כמוה ואותה החייתי אחרי כן ולא אותך כי יותר ראויה להחיות היא ולא אתה מפני כבודה משתחיה אתה ולא היא מפני כבודך כי טובה היא ממך ועל כן אחרי הרגו אותך הייתי מחיה אותה. ולא עשה כן כמו שכתבנו כי רצה הקב"ה לברך את ישראל על ידו כאמור כי ע"כ כאשר חרה האף על בלעם שהוא משחית לחבלי נתייצב המלאך רחמים במקומו לשטן לבל ימיתנו האף. וזה יאמר הנה אנכי בהיותי מלאך רחמים יצאתי לשטן שלא כמדתי יען כי אותו שירד והחריד הדרך לבטלה שלא תלך הוא האף שרצה להרוג אותך לבטל דרכך היה כנגדי כלומר ועל כן השמר לך מלשנות מאשר יצוה לך ה' ועל כן השיב חטאתי כלומר לה' שלא שמתי לבי אל מה שרמז לי ה' ומה שאמרת שבאת במקום מי שהיה חפץ לבטל דרכי למה אחזיק לך טובה על זאת אם רע בעיניך אשובה לי. אז אמר לו לך וכו' ולמה לא תשוב הלא הוא כי ואפס את הדבר וכו' שכונתו ית' שתלך למען תדבר אשר ידבר אליך הוא מה שכתבני שרצה הקב"ה לומר הברכות מפי בלעם כמדובר:

לז

ויאמר בלק וכו'. אמר היה לך לבא על ששתי פעמים שלחתי אליך וז"א שלוח שלחתי. שנית שהיה להנאתך וזהו לקרא לך ואם הי' על השלוחים שלא רצית כי אם בנכבדים מב' הכתות למה לא הלכת אלי שלא שמת לבך כי שלוחו של אדם כמותו ואני היית בא ולא היית משים לב אל השלוחים וז"א אלי. ואם על כל זה רצית כבוד למה יהיה הכבוד מוקדם האמנם לא אוכל אח"כ כבדך:

לח

ויאמר בלעם וכו'. הנה אומרו הנה באתי אליך עתה יראה מיותר. אך יאמר הלא נתרעמת על באתי כאלו בבאתי תלוי הדבר כי אני אין ברשותי לעשות אחרי בואי ולא כן הוא כי הלא הנה באתי אליך עתה מה הועלתי בזה היכול אוכל דבר מאומה וכו':

או יאמר הנה אמרת לי שהיה לי לבא או על ששלחת פעמים או להנאתי או להיות ביאתי אליך בלי שית לב אל כבוד השלוחים או מפני מה שתכבדני לעתיד. הנה מה שבאתי הוא אליך למה שהוא אליך בלי שית לב אל הנאה או כבוד כי גם השלוחים אינן כדאים לי. והראיה כי לא להנאה וכבוד עשיתי שתכבדני כי הלא היכול אוכל כו' ואחר שלא אוכל בטלה הנאה וכבוד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.