אדרת אליהו/במדבר/כב

אדרת אליהו במדבר כב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

וירא בלק. ג' ראיות ראה. הא'. ראיה חושית. והשני ראיית החכמה. וכמ״ש וירא בלק. בחלק דחוכמתא כמ״ש וישקף אבימלך בעד החלון. ראיה ג' בכישוף דוגמת הנבואה וזהו בלק בן צפור:

את כל אשר. אלו ג' ממטה למעלה בניקבא:

עשה ישראל לאמרי. בדכורא מלמעלה למטה ואלו הג' הם סוד ח״ק ט״ר י״ש והסוף והתחילה לעולם המה ביחד.

מהדורא תניינא

וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי. הדקדוקי' רבו למה יחסו בלק בן צפור וכי לא היה די באומרו בלק ועוד מה דכתיב את. כל. אשר. שלשה תיבות משונים כל א' וא' מחבירו כמו שיתבאר ועוד כמה דקדוקי' ואין להאריך והענין הוא כי ג״פ הוכה אמורי מבני ישראל הא' מה שהוכה לפניהם במדבר שלקחו מהם ארץ סיחון ועוג והשני מה שכבשו א״י שהיא ארץ שבעת עממים והשלישית יהיה לעתיד לבוא כמו שהועדנו ע״י נביאי האמת כמה פעמים זהו רומז בג' תיבות אילו א״ת כ״ל אש״ר:

א״ת. הוא בכל מקום כמו טפל לדבר אחר וזהו מה שראה שהיכה ארץ סיחון ועוג שנקראו אמורי שהם רק טפלים לארץ ישראל שבעת עממים. כ״ל. הוא מה שיכו בני ישראל כל השבעה אומות. אש״ר. הוא מורה על שיכו ישראל את האמורי לעתיד לבוא ואשר הוא לשון לע״ל כמ״ש ואשרו אתכם כל הגוים כו'. וכל הג' אלו ראה בלק בן צפור ע״י ג' ראיות כי ידוע כי ג' מיני ראיות יש הא' הוא ראיה חושיית שכל האנשים רואים. וראיה השניה רוח הקודש ולכן תמצא שבכל ספר קהלת אמר שהע״ה וראיתי אני את כל המעשים וכל ספר קהלת מלא מלשון ראיה שהוא היה רואה הכל ברה״ק. ועוד יש ראיה והוא ראיה נבואיית שהאד' רואה בנבואה והיא למעל' מרה״ק כמו שמצינו בנביאים כמה פעמים לשוו ראיה כי לנביא היום יקרא לפנים הראה (שמואל א' ט' ט') אי זה בית הרואה (שם י״ח) וכל ג' אלו היה בבלק בן צפור ובג' אלו ראה בלק. בראיה חושיית ראה מה שעשו עכשיו לסיחון ולעיג וזהו בלק סתם ובראיה השניה שהיא רה״ק ראה מה שיעשו לז' אומות וזהו בן שהוא רה״ק שהיא כמו בן וטפילה לנבואה כמו בן לאב. ובראיה השלישית שהיא נבואה ראה מה שיעשו לע״ל וזהו צפור שנבואתו היה ע״י צפור כמוזכר בזוהר ונבואת בלעם ע״י אתנו ולכך קוראו הכתוב בלעם בן בעור שתרגום בהמה בעירא וידוע כי יש ארציים ואויריים ובלק היתה נבואתו מאויר שהוא הצפור וזהו וירא בלק בן צפור ג' ראיות ראה מה שיעשו ישראל בג' זמנים כמ״ש:

עשה ישראל לאמרי. ידוע כי בכל דבר הנעשה צריך להיות פועל ונפעל ואעפ״כ אם ה' לא יבנה כו' כי אם אין הקב״ה עוזר במעשה ההוא אין בה כלום ואינה נעשית וכמ״ש אם ה' לא יבנה כו' שוא עמלו בוניו. הם הפועלים. בו. הוא הנפעל שהוא הבית ואעפ״כ אם ה' לא יבנה הכל שוא וכן אמרו ג' שותפין באדם אביו ואמו והקב״ה. וכשהקב״ה נוטל חלקו חלקם מונח לפניהם וכן מצינו באדוניה בן חגית שאמ' אל בת שבע הלא ידעת כי לי היתה המלוכה הוא הנפעל מחמת שאני גדול בשנים משלמה ועלי שמו כל ישראל פניהם להמליך אותי הוא הפועלי' שכולם רצו להמליך אותי ואך על פי כן ותסוב המלוכה לשלמה כי מה' היתה לו נמצא שכל דבר לא יעשה בפועל ונפעל אם לא יעזור השם על זה:

עשה מה שינצחו לעתיד לבוא וכמו שכתוב למעני למעני אעשה. ואע״פ שלא עשה עדיין כתיב בו לשון עשה שהוא לשון עבר כי דבר הנכתב בפנקסו של הקב״ה אף שלא נעשה הוא כאילו כבר נעשה כמו שמצינו כתוב ואשים את הריו שממה והלא המה יושבים שלוים ושקטים וכתיב ואשים שפירושו לשון עבר דמשמע שכבר עשה. אלא הענין הוא כיון שנגזר אצל הש״י כך כאילו כבר נעשה ולכן תמצא בכמה מקומות אשר נתתי לבני ישראל אף שלא נתן עדיין כאילו נתן כבר:

ישראל. זו נצוח שבעה אומות שהיה בזכות האבות וזהו ישראל. ישראל סבא. כי כל האבות נכללין ביעקב אבינו ע״ה שנקרא ישראל כי נצוח ז' אומות הי' ע״י זכות אבות דכתיב בפ' עקב אל תאמר בלבבך בצדקתי הביאני ה' לרשת כו' ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך נמצא שכיבוש ז' אומות הי' ע״י רשעת הגוים ובזכות אבותם:

לאמרי. עוד ראה כי מה שנצחו סיחון ועוג הוא רק ברשעת הגוים שהן האמוריים ולא הי' שיתוף דבר אחר רק מה שהאמוריים היו רשעים וזהו לאמרי בלבד בשביל שהוא אמורי לכך נצחום ישראל:

ומה שהזכיר אצל נצוח ז' אומות ישראל ולא הזכיר א' משאר האבות ידוע כי יציאת מצרים הי' בזכות אברהם והליכת המדבר ע״י זכות יצחק. כיבוש א״י ע״י יעקב. ולכן נקראת ארץ ישראל על שם ישראל סבא:

ג' עלמין בי״ע וכל א' כלולה מג'. מלמטה למעלה. והארץ. היא עשירית. ג' עלמין הם בסוד ח״ק ט״ר י״ש כמ״ש מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע כו' סור מרע כו' בקש שלום כו':

בלק בן צפור. עלמא תתאה מלמטה למעלה:

את כל אשר. עלמא עילאה וכולהו מלמטה למעלה:

את. את השמים כו'. כל. כל הנחלים הולכים אל הים. אשר. אשר הוצאתיך. אשר קדשנו:

עשה ישראל לאמרי. עלמא אמצעי מלמעלה למטה כי בנוקבא מלמטה למעלה בסוד תשר״ק ודכורא מלמעלה למטה בסוד א״ב וסמיך ליה עלמא תתאה כי לעולם עלמא תתאה סמיך לעלמא עילאה כמו שנאמר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך:

את כל אשר עשה ישראל לאמרי. הוא הג' ראיות וגם כן ראה כל התשעה שנכללים בג'. עשירית לית לה מגרמא כלום וכן כאן ראייה בלא שום דבר אינו כלל אבל היא כלולה מג'. את כל אשר. ידוע כי י״ס נחלקים על (א' ו' ג') ובחינה התחתונה כוללת כל מה שלמעלה וזהו את:

דרגא תתאה. כל. הוא כולל כל הו״ק. אשר. הוא עלמא עילאה אשר קדשנו אשר הוצאתיך.

מהדורא תליתאה

וירא בלק כו' בן צפור. הענין הוא כי התחלקו' הכל הם על ג' ענינים עולם זמן נפש וכל א' מהם נחלק ג״כ לג' והרביעית היא העשירית שכוללת הכל וז״ש כאן כל העשרה. בלק בן צפור. הוא ג' של נפש. את כל אשר. הוא ג' של עולם מתתא לעילא. עשה ישראל לאמרי. הוא ג' דזמן. ותיבת וירא היא העשירית הכוללת הכל. וירא ויגר. שני פסוקים אלו הוא שמא שלים. ופסוק השלישי ויאמר הוא כולל שניהם כמ״ש אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קרא אני אלהם יעמדו יחדו (ישעיה מ״ח י״ג) קורא בקריאה וכן כתיב בכל מעשה בראשית יהי אור ויהי אור ויקרא:

מהדורא רביעאה

וירא בלק בן צפור. אמר ד' לשונות וירא. ויגר. ויקץ. ויאמר. ג' במחשבה וא' בדבור כי המחשבה הוא בג' דברים בחכמה ותבונה ודעת ודבור היא הרביעית הכוללת אותם. שפתים ולשון הלשון בחכמה כמ״ש בר״מ פ' ויקר' שפתים דעת ותבונ' כמ״ש שם וכמ״ש כי ה' יתן חכמה. מפיו דעת ותבונה. וירא בחכמה כל ראיה בחכמה כמ״ש ולבי ראה הרבה חכמה וכ״ה בזוהר וירא בלק בחלק דחוכמתא. ויגר בבינה כמ״ש הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד:

כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה. ויקץ בדעת כמ״ש רז״ל מי שדעתו קצה. ויאמר היא הרביעית וראיה הוא בימינא וכמ״ש בתיקוני' ת״ע ופחד הוא בשמאלא כידוע לכן אמר מאד כמ״ש גדלת מאד טוב מאד וכמ״ש בסבא. והן בד' דרגין שכולל הכל. וכן אמר כאן ד' שמות. ישראל. העם. בני ישראל. הקהל. ישראל הם במחשבה. העם בבינה והוא קרית מלך רב לפיכך נאמר כי רב הוא. השלישית בני ישראל הוא דעת כמ״ש מה שמו ומה שם בנו כי תדע אצל בנו כתיב כי תדע וכן כתיב כאן ישראל ובני ישראל. הקהל היא הרביעית בד' זמנים ישראל. כשהוציאם ממצרים שנקראו שמם ישראל וכמ״ש וזכרתי להם ברית ראשונים. העם. לעתיד לבוא וכמ״ש הן עם לבדד ישכן שישארו עם לבד ואין צריך שם אחר. והם ראשית ואחרית וכמ״ש אתה החלות להראות. ואמר מאן איהו סיומא מלכא משיחא שהן שני דרגין האלו. בני ישראל בימי דוד כמ״ש. הקהל. אלו הגרים. והן כנגד ד' דרגין שבישראל כהנים לוים ישראלים גרים וכנגד ד'. אנשים חכמים ונבונים וידועים. ואנשים הוא נגד שרים ומלכים וכמ״ש (יומא ל״ט ע״א) אישי כה״ג וכמ״ש הלא איש אתה והן נגד גרים גירי הצדק שהם במלכות וכמ״ש וישם כסא לאם המלך (מ״א ב' י״ט) אמרו רז״ל (ב״ב צ״א ע״ב) זו רות שהיא אמה של מלכות:

מהדורא שתיתאה

וירא בלק כבר כתבתי שהוא ברזא דחכמה. והוא סוד שם החכמה והדעת שבו בשם ס״ג. והיו״ד נעלמת שהוא ראשית הכל וז״ש בזוהר פ' בראשית נטל י' מאויר נשאר אור. ועיקר וירא הוא על הדעת שבו כמ״ש בפ' חקת ונשקפה על פני הישימן וחכמה ג״כ נקרא אוירא. אוירא דאתפס ואוירא דלא אתפס. כי רב הוא. הוא סוד ג' ראשונות בשם ס״ג. מלך למואב בעת ההוא. למואב הוא המדינה. מלך. הוא הנפש. בעת ההוא. הוא הזמן. פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו. ג' מקומות. כמו שבקדושה יש ג' מקומות שהמזונות יוצאין משם לעולם. א' מן א״י שנ' הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות (איוב ה' יו״ד) וא' מן השולחן שבהיכל שעליו היה לחם הפנים וא' מק״ק שנ' ועל הנחל יעלה על שפתו וגו' (יחזקאל מ״ז י״ב) אמר בלעם ג' בטומאה. נגד הארץ אמר ארץ בני עמו. ונגד השולחן אמר פתורה ונגד הנחל אמר על הנהר:

ג

וירא ויגר. סוד ראשית ואחרית ואלה הג' וירא ויגר ויקץ. הם במחשבה חב״ד ולכן כתיב באלו הב' האחרוני' מפני העם מפני בני ישראל כי הה בסוד שני הפנים וחכמתם בסוד המצח סתימא מאד כמ״ש ונעלמה מעיני כל חי וז' תחתונות הם בסוד ז' נקבים שהם נגלה וכמ״ש בגמ' הני ג' ה' ז' כנגד מי ח״א נגד ברכת כהנים וח״א נגד שלשה שומרי הסף חמשה מרואי פני המלך ושבעה רואי פני המלך והן הכל אחד ג' שומרי הסף הם נגד ג' תיבות יברכך ה' וישמרך שבפסוק זה כתיב ג״כ לשון שמירה ומ״ד נגד חמשה מרואי פני המלך הוא פסוק יאר ה' פניו אליך ויחנך הוא ג״כ חמשה תיבות וכתיב בו פנים ומ״ד ז' רואי פני המלך הוא נגד פסוק הג' שהוא ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום הוא ז' תיבות וג״כ כתיב בו פנים והם ב' הפנים שכתבנו למעלה והענין הוא כי בין מרואי פני המלך או רואי פני המלך הוא חדא שיש שבעה רואי פני המלך וחמשה מהם מרואי פני המלך הם נכנסים לפנים מהפרגוד והם חמשה של הדעת שמתפשטים בתוך ז״ת:

כי רב הוא. כמ״ש והיטבך והרבך מאבתיך. ורבו כמו רבו. והות לטור רב ומלאת כל ארעא וז״ש מאד כמ״ש ואחריתך ישגה מאוד:

כי רב הוא. הוא ברכה קדושה יחוד ד' זיווגים:

מהדורא תניינא

ויגר מואב מפני העם מאד. ויקץ מואב מפני בני ישראל. עתה ילחכו הקהל הדקדוקי' רבו במה שקורא לישראל בג' מיני שמות בתחילה העם ואחר כך בני ישראל ולבסוף הקהל. ועוד כמה דקדוקים. והענין הוא כי כבר כתבנו למעלה כי ראה בלק שג' פעמים ינצחו בני ישראל אותם. א' מה שראה עתה דהיינו ארץ סיחון ועוג והשניה ארץ ז' אומות והג' לע״ל והם נרמזים במלות את. כל. אשר. דהיינו כסדרן ואחר כך במלות עשה. ישראל. לאמרי. הסדר הוא למפרע דהיינו תחילה מרמז לע״ל כמ״ש לעיל וגם בפסוק הזה נרמזין כל הג' למפרע. ויגר מואב מפני העם. זהו לע״ל וזהו תיבת העם כמ״ש הן עם לבדד ישכן שלא יהיו אלא הם לבדד ולמה ירא אותם כי רב הוא פי' שהם הרבה מאוד והענין הוא כך כי לע״ל בתחיית המתים יקומו כל מתי ישראל אבל מא״ה לא יקומו ולכך יהיו בני ישראל הרבה מן האומות ועוד כמ״ש והטיבך והרבך מאבתיך כו' ואף שעתה הם מעט כמ״ש כי אתם המעט מכל העמים וזהו ויגר שהיה ירא מהם מואב לפי שבכל הג' פעמים הם נלחמים בהם תחילה דהיינו במלחמה של עכשיו ואף שלא היו לוחמים עמם אבל כל סביבותם היו שוללים והורגים. והשניה בימי דוד וימדד אותם שני חבלים להמית והחבל הנשאר היו לו לעבדים ועוד כתיב מואב סיר רחצי פי' הכלי שעליו רוחצין ושופכין המים וכל כך ביזה אותו והג' לע״ל דכתיב ונדוש מואב תחתיו כהדוש מתבן במו מדמנה וכמ״ש ומחץ את פאתי מואב דקאי ג״כ לע״ל וזהו כי רב הוא שיהיו הרבה מאוד. ויקץ מואב מפני בני ישראל. זהו מלחמת דוד שקצו בחייהם בימיו כי שני חלקו' המית אותם וחלק השלישי אמר עליו סיר רחצי והיו לו לעבדים ונמאסו מאוד בעיני עצמם וזהו מפני בני ישראל לפי שהדור שהיה בימיו של בלק היו נקראים ישראל והדורו' הבאים לאחריו בימי דוד נקראו בני ישראל. עתה ילחכו הקהל. הוא מלחמה של עכשיו ואמר הקהל לפי שהגרים והערב רב הנתוספי' על ישראל הם הנקראים קהלת יעקב. לפי שהם נקהלים עליהם וכמ״ש הקהל חקה אחת כי וודאי לא יצאו מן הענן לבוז בז סביבותם אלא הערב רב שעמדו חוץ לענן הם בזזו ולקחו את כל סביבותם כי וודאי במואב עצמו לא היו רשאים ללחום עמו כמה שכתוב אל תצר את מואב וגו' אלא ילחכו סביבותיהם כלחוך השור שאין בו ברכה.

מהדורא שתיתאה

ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה. זה סוד שלש עולמות עליון תחתון ואמצעי שהיה גדור בכולן שהוא סוד ב' דבראשית ומ״ם סיומא דבראשית. וכאן סתם כל הדרכים בסוד מ״ב בתחילה בדרך. ואח״כ גדר מזה ומזה ואח״כ ותרבץ תחת בלעם:

ד

אל זקני מדין. כי עד עתה לא היה שום רע למדין בג' האלו וירא ויגר ויקץ אבל בזו עתה ילחכו הקהל היה נוגע גם למדין:

כלחך השור. ג' ענינים הא' הוא כפשוטו והב' הוא שור של גהינם והג' הוא רמז למשיח בן יוסף שנקרא שור והם נגד הג' ראיות שכתבנו למעלה וירא כו' ולכך חזר וכתב כאן ובלק בן צפור:

מהדורא תניינא

ובלק בן צפור. ידוע כי יש ג' דברים עולם שנה נפש. וישראל נצחום למואב בכל ג' דברים הללו האחד מה שנצחום עתה הוא שנה כמו דבר הנתחדש בשנה זו ומה שנצחם דוד הוא נפש כי לא לקח את ארצם כלל רק הנפשות הרג וניצוח שיהיה לע״ל הוא עולם שיקחו את ארצם כמ״ש אדום ומואב משמעתם ובני עמון משלוח ידם וג' אילו הם קיני קנזי קדמני שינתנו לע״ל לישראל. וזהו ובלק בן צפור מלך למואב. למואב כולל שני דברי' א' עולם והשני נפש לפי שבתיבת למואב נכלל האנשי' שבמואב הארץ מואב וזהו עולם נפש. בעת ההוא הוא שנה. בפסוק ראשון יש עשרה תיבות ובשני י״ג הרי כ״ג ואח״כ בפסוק השלישי כולל כל הכ״ג תיבות ואח״כ בשני פסוקים כל א' כ״ח תיבות היינו בפסוק וישלח מלאכי' ובפסוק ועתה לכה כו' כנגד כ״ח מיני קסמים שהיה לבלעם

מהדורא רביעאה

ויאמר מואב אל זקני מדין. אמרו בזוהר אמרו עולימיא לסביא ופי' כוונת הזוהר שמתרץ קושיית הגמרא שאמרו (ב״ק ל״ח ע״א) ומה מדין שלא באו אלא לעזור את מואב אמר הקב״ה צרור את המדינים וגו' מואבים עצמן לא כ״ש אמר ליה הקב״ה לא כשעלתה על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם כו' והקשה הזוהר הלא גם ממדין יצאו כמה פרידות טובות והם יתרו וכל בני הרכבים וצפורה אשת משה ולמה לא ניצולו המדינים ותירץ ע״פ משל כי התאנה אע״פ שיש עליה גם כמה קוצים. שומרים אותה בשביל התאנה וכשמלקטים התאנים אזי יעזבו האילן עם הקוצים והוא ממש נידון זה כי המדינים כבר יצאו מהם הטובים ולכך אמר צרור אותם שמעתה ולהלן לא יצאו מהם טובים משא״כ מואב ועמון שעדיין יש לו להוציא מהם ולכך ניצולו הם בשבילם וזה רמז הפסוק ויאמר מואב אל זקני מדין במואב לא כתיב זקני שעדיין יש להוציא מהם והם עדיין כנערים משא״כ במדין שיצאו מהם כבר והם כזקנים וזהו כוונת הזוהר אמרו עולימיא הם המואבים וקורא אותם עולימיא. לסביא הם המדינים וקורא אותם סביא לרמז כמ״ש:

כלחך השור את ירק השדה השור פי' בר״מ זה רמז על משיח בן יוסף שיכלה האומות שנקראו ירק השדה וכמ״ש בכור שורו הדר לו וכמ״ש פ' וישלח ויהי לי שור וחמור. ועוד פי' בזוהר השור דקאי על הממונה של גיהנם שחוטף נשמתהון של הרשעים לגיהנם [וזה ידע מחמת שכל כישופים דבלק היו מענין זה] ומה שכתב בר״מ דקאי על משיח בן יוסף. אמרו האיך ידע זה אלא ניבא ולא ידע מה ניבא ושני הפירושים רמוזים בפסוק וכמו שאמרו בר״מ אמר בנבואה ולא ידע כו' וכמ״ש בזוהר והכי אצטריך ליה למנדע כל ארחוי דההוא שור ואי לא ידע לא יכיל למעבד חרשוי וקסמוי:

את ירק השדה. ידוע שכל נשמתין באים משם שד״י ש' ג' טפין דאבהן ע״י י' לד' דנציב להון יוסף בארעא שהן שני המרכבות ג' וד' ובה נגמרו ואלו שאין באין ונגמרו בה נקראו קרי וזהו ירק השדה לכן נאמר להנחיל אהבי יש ואוצרותיה' אמלא. שהד' לית לה מגרמא כלום יראת ה' היא אוצרו להתמלאות ומכולם נעשית סיהרא מלאה:

ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא. כבר כתבתי שהם כנגד ג' דברי' שאמור למעל' עולם שנה נפש. בלק בן צפור הוא הנפש:

מלך למואב. הוא המדינה ולכך נאמר למואב השייך למואב. בעת ההוא. הוא הזמן. וכתבה התורה ג' אלו להורו' כי שלשה אלו היו מקור כל הכישופים בלק היה ראש לכל המכשפים ומואב היא מדינה שבה היה מקור כל הכישוף ולכך נאמר ויאכל העם מזבחי אלהיהן ויצמד ישראל תיכף כשאכלו עשו להם כישוף. בעת ההיא. שזמן ההוא היה זמן ועת לשליטת הכישוף ומקור כל הכישופי' נגד התחלת הקדושה. והם נגד ג' דברים האלו שהם עש״ן ורביעית הוא השם. כמ״ש והלכת אל המקום כו'. לשכן כו' ובאת כו' אשר יהיה בימים ההם כו'. וזהו את כל אשר עשה ישראל לאמרי כי הוא ע״פ השם כי כל מעשיהם במדבר היה ע״פ ה' וכמ״ש החל רש והתגר בו

ה

פתורה אשר על הנהר. הענין הוא כי משלשה דברים בא השפע לעולם תחילה ונהר יצא מעדן ומשם בא השפע לשולחן ומשם לא״י ומשם לשאר הארצות וכנגד אילו הג' אמר הוא ג' ענינים שלו פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו:

מהדורא תניינא

וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור. ג״כ ג' מדרגות בלעם הוא החושיי. בן הוא רה״ק. בעור הוא מדרגה דנבואה וכמ״ש למעלה גבי בלק אלא דבלק היה מצפור שהוא מאויר ובלעם מבהמה שתרגום בהמה בעירא והוא ארציי ובלק היה גדול במדרגתו מבלעם אלא דבלעם היה יודע לכוון השעה:

פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו. פתורה הוא שם העיר אשר דר שם בלעם. אשר על הנהר. הוא שם המקום שהעיר עומדת סמוך לו והוא הנהר הידוע שהוא פרת וכמ״ש ושם הנהר הרביעי הוא פרת ועעם למה לפרת קורין נהר סתם וגם קשה מלת הוא דכתיב והנהר הרביעי הוא פרת ולא אמר הוא גיחון הוא חדקל והענין הוא שהנהר היוצא מעדן הוא בעצמו הנקר' פרת אלא שממנו יוצאין ג' ראשי נהרות אחרו' דהיינו פישון גיחון חדקל. ופרת בעצמו הולך לו להלן ולכך אמר שם האחד פישון כו' ושם הנהר הרביעי הוא פרת הוא הנהר בעצמו היוצא מעדן וזהו שאמרו בגמ' כל הנהרות אמבטיאה שלהם פרת ועוד אמרו הנודר מפרת אסור בכל הנהרות (והוא גמרא מפורשת בבכורות דף נ״ה ע״א וב') לפי שהוא נכלל בתוך כל הנהרות וכמו שכתבתי למעלה:

ארץ בני עמו. סימן האומה כי מארם היה בלעם:

פתורה. הוא תרגום של שולחן כי נבואתו היתה הכל ממקום הקדושה וזה כי היה לו שולחן עם קסמיו והוא להשפיע עליו משולחן שבמקדש:

אשר על הנהר. הוא נגד הנהר ונהר יצא מעדן:

ארץ בני עמו. מדינת ארץ כשפים שנאמ' כי מלאו מקדם (ישעיהו ב׳:ו׳ וי״ו):

לקרא לו לאמר. ג' דברים קריאה אמירה דבור וידוע כי הדבור הוא המיוחד כשמדבר אחד אל חבירו פנים בפנים משא״כ קריאה ואמירה שאינו אלא מצווה לאחר שיאמרו לו הדבר וכאן היה כולם. לקרא. זהו קריאה. לאמר הנה עם יצא ממצרים. הוא אמירה דהיינו אמירת השלוחים. לו. הוא דיבור שידבר לו פנים בפנים:

עם יצא ממצרים. הנה כסה את עין הארץ. ג' דברים כנגד ג' מקומות שהיו שם בני ישראל א' במצרים. והשני ביציאתם שהיו במדבר. והשלישית בא״י והן נגד ג' אבות כדלעיל ולכך אמר כאן ג' דברים הנה עם. שאינו חשוב כלל וכמ״ש בן ישי ולפי שלא היה מחשיבו לא רצה לקראו בשמו המיוחד לו וכן כתיב בני איש כו' וזהו עם שאינו חשוב כלל:

יצא ממצרים. שמעצמם יצאו שלא ברשות כלל:

הנה כסה את עין הארץ. פי' עין השמש. מעורבבין ובלא סדר כלל וכענין שנא' בארבה ויכס את עין כל הארץ וכתיב מלך אין לארבה וזהו הג' מקומות. עם. הוא במצרים. יצא ממצרים. הוא יציאתם והליכתם במדבר. הנה כסה את עין הארץ. הוא ביאת א״י ולפי שכבר כבשו סיחון ועוג שהיו שומרין לא״י לכך אמר שחפו את עין הארץ שכבר כבשום. וכנגד ג״ד אלו אמר ג״ד

מהדורא תליתאה

וישלח מלאכי' כי' כתוב בזוהר מלאכים ממש מלאכי' קדישין שמהתהון דילהון לאשלמא חרשייהו והענין הוא כי יש חילוק בין מלאכים למלאך כמ״ש ברעי' מהימנא פ' נשא בפ' ברכת כהנים כי ג' זווגים לעילא ג' ברכות ג' קדושות וא' לתתא יחוד. וזה הוא החילוק בין מלאכים למלאך בלשון יחיד פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו. ג' שמות לג' מקומותיו פתורה הוא שם העיר. ארץ בני עמו. הוא ארץ ארם שכולה כישופין. אשר על הנהר. הוא שם הנהר וכמ״ש ונהר יצא מעדן והנהר הרביעי הוא פרת. ובג' מקומות אלו נתחזק בכישופיו. ארץ בני עמו. שכל בני עמו נתחזקו בזה הארץ לבד ולכן כתיב מן ארם ינחני בלק כו' וכמ״ש כמה פעמים ארמי אובד אבי כו' לבן הארמי. מפדן ארם. והן ג' דברים שהיו בבית המקדש מזבח בעזרה. שולחן בהיכל. ארון בק״ק. לקרא לו לאמר. ידוע הוא כי כל ענין נשלם בשלשה דברים קריאה דיבור אמירה ולכן במתן תורה כתיב אלו הג'. ויקרא ה' למשה. וידבר אלהים. לאמר. וכן באהל מועד כתיב ויקרא אל משה כו'. וידבר אליו לאמר ולמדו בת״כ שלכל הדברות היה קריאה מקודם וכנגד אלו עשה בלק ג״כ שלשה לקרא הוא קריאה. לאמר. הוא אמירה. לו. הוא דיבור המיוחד לו בלבדו ואע״פ שאין כתיב כאן מה היה הדבור המיוחד אליו כתיב לקמן וידברו אליו דברי בלק מייחד הדיבור אליו בלבד:

הנה עם כו'. הנה כסה. והוא כו'. ידוע כי העולם נחלק לג'. שמים. וארץ. ואחד הוא כלול משניהם והוא אדם וכמ״ש וייצר ה' אלהים וגו' ויפח באפיו נשמת חיים ולכך אלו הג' הן ד' כי השלישי יש בו משניהם ולכך כתיב ג״כ אם לא בריתי וגו' חקות שמים ארץ לא שמתי (ירמי' ל״ג כ״ה) כי ידוע שהתורה הוא ג״כ נחלקת לב' עניינים הא' הוא ורוחניי והוא לימוד התורה והא' הוא קיום מצותיה שהם אינם אלא בארץ ולכך כשרצו המלאכים שיתן הקב״ה להם התורה רצו שיתן להם הרוחניי והשיב להם משה רע״ה תורה מה כתיב בה כו' שהם קיום המצות שאינם אלא בארץ. וכנגד ג' אלו שלח בלק לבלעם הנה עם. הוא האדם. הנה כסה את עין הארץ. הוא הארץ והוא לשון נסתר הם שמים הנסתרים:

ישב ממלי. להכריתני וכמ״ש כי אמילם:

עם יצא ממצרי'. הם ב״ד. עם. הוא כשהיו במצרי'. יצא ממצרי'. הוא דרגא דמדבר כשיצאו ממצרים. ושלח לו עוד ב' דרגין הנה כסה את עין הארץ הוא דרגא דא״י. והוא ישב ממלי. הוא לע״ל שההתחלה יהיה בנפילת מואב וכמ״ש ומחץ פאתי מואב כו' ואח״כ וקם שבט מישראל וזהו ממלי שיותחל הנפילה ממני ובקש שיקללם כנגד ד' דברים אלו לכה נא ארה לי את העם. כנגד עם יצא. עצום הוא. נגד והוא ישב ממלי. אולי אוכל נכה בו. הוא עכשיו זמן המדבר. ואגרשנו מן הארץ. הוא דרגא דא״י וכנגד כסה את עין הארץ. ובסוף ברכם בד' ברכו' כל ברכ' כנגד קלל' שני דרגין העליוני' בקש בלק מבלעם שהוא יקלל אותם ולכך כתיב ארה לי את העם. כי עצום הוא ממני. כי בלעם הי' גדול מבלק שבלק היה צריך לו ואח״כ אמר ב' דרגין תתאין אולי אוכל נכה בו. ואגרשנו מן הארץ. תלה זה בעצמו אבל ב' דברים העליונים בקש מבלעם שהוא יתחיל לעשותם:

הנה עם יצא הנה כסה והוא ישב כו'. הענין הוא ג' לשונות אלו כי ישראל נחלקים לששים וכמ״ש הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה הנה גי' ס' וכן בכמה מקומות נחלקים ישראל לששים ואעפ״כ באו בחשבון שבעים. והשבעים הם לעולם נחשבים לשבעים ושנים. וששים נחשבים לס״ה ולס״ו וזהו שכתוב כאן ב״פ הנה ופעם א' והוא ותיבת הוא משלמת להנה הוא ע״ב ואות ו' מן והוא משלמת להנה הב' הוא ס״ו והענין הוא שששים נחשבין לשבעי' מצינו במשפחות ישראל וכמ״ש כי אתם המעט דרשו רז״ל ה' מעט משבעים שאינם אלא ס״ה משפחות ונפרש זה כי ידוע שישראל נמנו שלשה פעמים א' בירידתם למצרים בפ' ויגש. ב' כשהוקם המשכן בפ' במדבר. ופעם הג' בפ' פינחס ותחילה נעיין בכתובים בפ' ויגש תמצאם שהם עולים למנין שבעים כשתחשוב ג״כ השבטים עצמם בכללם והכלל הוא כי בני הגבירות היו כפל כמו בני האמהות כל גבירה שני פעמים כמו שפחתה וזה החשבון בני ראובן ד'. חנוך פלוא חצרן כרמי. בני שמעון ששה. ימואל ימין אהד יכין צחר שאול:

בני לוי ג'. גרשון קהת מררי:

בני יהודה ה'. שלה פרץ זרח חצרן חמול:

בני ישכר ד'. תולע פוה יוב שמרן:

בני זבלון ג'. סרד אלון יחלאל:

וששה שבטים עצמן ודינה אחותם הרי ל״ב והא דכתיב ל״ג אמרו רז״ל שיוכבד השלימה ובזוה' תירץ שיעקב בעצמו השלים למנין ל״ג:

בני זלפה שפחתה חצי ממנה והוא י״ו. בני גד ז'. צפיון חגי שוני אצבן ערי ארודי אראלי:

בני אשר ז'. ימנה ישוה ישוי בריעה שרח חבר מלכיאל:

ושני שבטים עצמן הרי י״ו. ובין כולם מ״ט משפחות כנגד מ״ט פנים לתורה כי יש מ״ט פנים וע' פנים כי שבעים אומות הם כל א' לשון אחר כי הם נפרדים ונפזרי' ובישראל יש ע' משפחות והם כולם לשון אחד כי הם בסוד היחוד אלא שכנגדן יש להם ע' פני' לתורה:

בני רחל י״ד. בני יוסף ב' מנשה אפרים:

בני בנימן י'. בלע בכר אשבל גרא נעמן אחי ראש מפים חפים ארד ועם השבטים עצמן הרי י״ד:

בני בלהה חציין ז' בני דן א'. חשים. בני נפתלי ד'. יחצאל גוני יצר שלם ועם השבטים הרי ז' סך הכל ע' ועכשיו נחשוב החשבון של השבטים בפ' פינחס ותמצאם חסרים ה'. שלשה מבנימין וסימן גב״ר גרא בכר ראש ואע״פ שגם נעמן וארד חסר. זה השלימו בני בלע ארד ונעמן ודלא כיש אומרים שגם בפ' ויגש נחשבים נעמן וארד שהיו בני בלע זה אינו דא״כ היו כתובים ג״כ כסדר שכתובין בפ' ויגש נעמן קודם לארד אלא מוכח שהנחשבין כאן הם בני בלע ולפי שנחסרו מבני בנימין ג״כ נעמן וארד. הוצרכו להשלימם בבני בלע ומ״מ ג' חסרים גרא בכר ראש. ושתים נתחלפו בפ' ויגש כתיב אחי וכאן אחירם. שם מפים וכאן שפופם וכל אלו השינויי' דרשו רז״ל שיש להם טעם והחסרים שנחסרו נפלו במלחמה שנלחמו כשחזרו מהר ההר כידוע. אלא דקשה הא חסר עוד י״ז. י״ב שבטים שנחשבו בפ' ויגש ושלשה נקבות דינה שרח יוכבד (ואף שנכתב כאן ושם בת אשר שרח הנה פ' ויגש נמנה בתוך השבטים דכתיב ושרח אחתם אבל כאן הוא רומז שלא היתה בת אשר כלל רק בת אשתו. וכגי' הרמב״ן בתרגום ושום בת אתת אשר). ומשמעון חסר א' דהיינו אהד ובאשר חסר א' דהיינו ישוה נמצאו חסרים חמשה ואף שגם עוד שאר משפחות אינם כתובים כאן כמו שכתוב בפ' ויגש זה אין קפידא כי השמות נתחלפו במקצת ודרשום רז״ל בבני ראובן לא נתחלף כלל. בבני שמעון נתחלף. בפ' ויגש כתיב ימואל וכאן כתיב נמואל. ואהד חסר לגמרי. בפ' ויגש כתיב צחר ובפ' פינחס כתיב זרח. בבני גד בפ' ויגש כתיב צפיון וכאן כתיב צפן. בפ' ויגש כתיב אצבן וכאן כתיב אזני. בבני ישכר כתיב שם יוב וכאן כתיב ישוב:

ועוד שנים מנשה ואפרים שהרי שם לא נחשבו למשפחות וזה נשלם כאן בני מנשה ח'. מכיר גלעד איעזר חלק אשריאל שכם שמידע חפר. בני אפרים ד'. שותלח בכר תחן ערן הרי י״ב וזה הברכה ברכם יעקב שיהיו מנשה ואפרים שקולים ככל ישראל שאף הם י״ב משפחות נגד י״ב שבטים נשארו חסרים חמשה ג' נשים ומנשה ואפרי' והן נשלמו בחמשה משפחות לוי שחישב כאן יתר על החשבון שבפ' ויגש והן לבני חברני מחלי מושי קרחי. חמשה אלו השלימו חמשה החסרי' מחשבון פ' ויגש וא״ת לפ״ז הן ע״ג כי בחשבון פ' במדבר אין חושב גרשון קהת מררי בכלל משפחות וכאן חושב כולם למשפחות משפחת הגרשני כו' ותירץ דבפ' במדבר חושב בני לוי שמונה משפחות וכאן נחסרו שלשה דהיינו משפחת השמעי ומשפחת העזיאלי ומשפחת היצהרי ונשלמו בג' אלו שחושב גרשון קהת מררי לג' משפחות והרי בין כולם ס״ה וכמו כן האומות הם ע' ומצינו שנחשבין פעמים לע״ב ופעמים לס' והוא כי מן ע' אומות ששים סובבים לארץ ישראל ועשרה יושבים בא״י כמו שחושב בפ' לך לך לזרעך נתתי את הארץ הזאת כו' חושב שם עשר אומות ועוד שנים הם סיני וצידן סיני יושב על גבול דרום וצידן על גבול צפון והן נכללין בתוך א״י ולעתיד יתוספו אלו הב' אומות על נחלת א״י וסיני הוא יושב בדרום כמ״ש אלה יבאו מארץ סינים כו' וכן כתוב ביחזקאל שיתוסף לדרומה ולצפונה והעשרה אומות שיושבים בא״י הם מפורשים בפ' לך לך לזרעך נתתי כו' קיני קנזי קדמני חתי פרזי רפאי' אמרי כנעני גרגשי יבוסי ואף שבפ' נח חשיב שהיו לכנען י״ב עם כנען עצמו וצידן חת יבוסי אמרי גרגשי חוי ערקי סיני ארודי צמרי חמתי אף על פי כן לא חשבם בפרשה לך לך. לצידן וסיני לפי שהם היו חוץ לארץ ישראל. וארודי צמרי חמתי הם קיני קנזי קדמני. וחוי הוא רפאים וכן אמרו במסכת שבת (דף פ״ה עמוד א') למה נקרא שמם חוי כו' ערקי הוא פרזי אלא שלא לקחוה בני ישראל לקיני קנזי קדמני וזהו מה שלא הורשו באדום עמון ומואב כי הם לקחום מקיני קנזי קדמני ונקרא על שמם ולעתיד יירשום בני ישראל וכמו שכתוב אדום ומואב משלוח ידם כו' ומה שתמצא לפעמים כתיב בפסוק רק חמשה עממים דהיינו בפרשה בא בפרשה קדש. אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והיבוסי לפי שאלו החמשה היו זבת חלב ודבש וכמ״ש בפסוק שם ארץ זבת חלב ודבש ומה שלפעמים כתוב ששה אומות דהיינו בפרשה שופטים בסופו לפי ששם כתוב כי החר' תחרימ' כו' ולכך אינו כתיב שם הגרגשי לפי שהוא פנה מעצמו ולא בא עליו הצווי כי החרם תחרימם ולפעמי' כתיב כל השבעה אומות דהיינו בסוף ואתחנן והיה כי יביאך כו' ששם מדבר מארץ ז' אומות:

נמצא עכ״פ הכלל הוא כי ס' אומות הן יושבים חוץ לא״י ועשרה שהם י״ב בתוך א״י וזהו ששלח לו בלק. הנה. הנה. והוא רמז לו על זה הענין שיש ס' והוא ע״ב ופעמים ס״ו והם ס״ה

מהדורא רביעאה

וישלח מלאכים. הוא החמישית במעשה. מלאכים אמרו כ״ח דרגין קסמין שלח לו. ולכן כאן ג' פסוקים וירא ויגר. (הם תרויהון כ״ג תיבות) ויאמר מואב (הוא ג״כ כ״ג תיבות) וישלח. ועתה. הן כ״ח כ״ח:

ב״פ הראשונים הם ג' אתוון גילופי גלופין דע״ב שהוא בחכמה. ויאמר הוא ג' דס״ג דבינה שנכלל באחד חיך וגרון שהיא מלכות להם. וישלח ועתה. הם ד' של דעת ששם נתגלה דרגא רביעית נו״ק שני שיני״ן ג' וד' נגד ה' אלהים צבאות ומ״ה וב״ן וכן מה טובו אהליך כו':

פתורה כו' ג' אלהים כמ״ש למעלה. ארץ בני עמו. שכולם היו מכשפים כמותו שארץ ארם קרובה לקדושה:

הנה עם יצא ממצרים. ד' דרגין. הנה הנה. ב' דרגין התחתונות. יצא ממצרים. כמ״ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך ממצרי' והוא ידוע עלמא עילאה:

מהדורא שתיתאה

הנה עם וגו' הנה כסה וכו' והוא ישב כו'. סוד ע״ב. לפי שיש בתורה ב' פעמים ס'. ששים המה מלכות. ששים גבורים סביב. והם א' דמשה וא' דשלמה כמ״ש בתיקונים תיקון י״ג ותיבת הוא משלים לע״ב. שרשא דאילנא כמ״ש בזוהר פ' בשלח. וזהו סוד אני ה' הוא שמי. והוא גימטריא י״ח כמ״ש הגיא. י״ג וה' וכן והוא י״ב ו' הם ח״י דו״ן דכר ו' נוקבא י״ב והם הכל אחד כי בחינה אחרונה דדכורא הוא כתר דנוקבא כתר ועטרה. והוא סוד מ״ש בזוהר ס״ו וע״ב. ס״ו נפשות שירדו למצרים וע' נפש. וכן ס' וע״ב והן סוד חב״ד. והוא סוד הדעת. הנה. הנה. סוד חו״ב. והוא יושב. הוא סוד י״ב תחומין שבדעת והם י״ב צירופין של יושב. וכמו ששלח בלק אל בלעם הנה עם וכו' ועתה לכה. ובזה הלשון השיב בלעם שלא יוכל לקללם ואמר הנה באתי וגו' עתה היכל וגו'. וכן כאשר חרה אפו של בלק על בלעם אמר והנה ברכת ברך וגו' ועתה ברח לך וגו'. ואדעה מה יסף ה' דבר עמי. כמ״ש מה שמו ומה שם בנו כי תדע:

ו

כי עצום הוא. הוא ברמ״ח מצות עשה רל״ו וי״ב וכן עולה ג' תיבות כי עצום. הוא. רל״ו וי״ב וכמ״ש בזוהר פ' יתרו דף צ״א ואילין אינון י״ב פקודין עילאין דכלילין בהו רל״ו פקודין אחרנין ולמטה נאמר כי ברוך הוא ר״ע עלמין ולבי ע״ר. ואמר בלק ד' דברים ועתה לכה נא ארה לי. כי עצום הוא ממני. אולי אוכל נכה בו. ואגרשנו מן הארץ. ב' עליוני'. ב' למטה מהם. על הב' עליונים שלא היה יכול בלק להשיג אותם בקש את בלע' שיעשה אות' ולכך אמר לכה ארה וגו' וב' השניי' הי' גם הוא יכול לעשות' אמר לשון מדבר בעדו אוכל נכה. ואגרשנו. ולפי שהג' הוא מעורב מב' הענינים העליונים והתחתונים לכך אמר נכה בו. לשון רבים על בלעם ועל עצמו:

כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר. כי הדעת הוא הדעת טוב ורע ולכך אמר את וכו' ואשר כו' הנה למעלה אמר ד' דברים הנה עם יצא ממצרים כו' והוא ד' של חכמה וכאן אמר ג״כ ד' דברים ועתה לכה כו' ג' בעם. והד' מן הארץ דייקא והם ד' של בינה שדינין מתערין מינה וכנגד זה אמר ב' של דעת שכולל שניהם תברך מבורך הם ב'. תאר יואר ג״כ ב'. ונבא על העתיד שלבסוף יברך ב' ברכות הא' שיברך את ישראל והב' שיברך את הנדבקים להם וכמ״ש וירא את הקיני. ויקלל ג״כ ב' קללות שיקלל את האומות וג״כ את עמלק:

את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר. נתנבא ולא ידע מה ניבא כי הנה ניבא באמרו ז' תיבות אילו על ז' משלים שאמר לו בלעם לבסוף ד' מהם הוא ברכות שבירך לישראל והם נגד ד' תיבות את אשר תברך מברך וב' קללות החמישי וירא את עמלק וששי ברכה לקיני הנדבק בהם וקללה לאשור כו' ושביעי וגם הוא עדי אובד והם נגד ב' תיבות ואשר תאר יואר שרומז בהם הקללות לאומות ולנדבקים בהם וכמ״ש לע״ל וז״ם כי ידעתי כי הדעת מתפשטת בז״ת וכן אמר במשלי ד' דברים אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך ד' של חכמה ד' של תבונה ב' של דעת אז תבין כו' וכן אמר אגור כי בער אנכי הוא בד' דברים של חכמה וד' של בינה מי עלה לשמים כו' וב' של הדעת מה שמו כי תדע כו' לכן אמר בראשונות ולא ובשניות אמר מי ובשלישית אמר מה והם נגד ג' שמות של ג״ר כח״ב שהם למטה בבינה דהשכל:

מהדורא תניינא

ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה. דהיינו העם הנבזה. אולי אוכל נכה בו. כנגד מה שעומדי' עכשיו סמוכים אצלנו. ואגרשנו מן הארץ. הוא לגרש אותם מא״י. וכן בלעם אמר כל הג״ד להקב״ה

מהדורא תליתאה

כי ידעתי את אשר תברך מברך. הענין הוא מה שאמר אשר תברך ואשר תאר ועוד מהו וקסמים בידם. לפי שידוע כי בכל המצות צריך להיות דיבור ומעש' ובשניה' נגמר רצון השי״ת וכמ״ש (ברכו' ט״ו ע״א) הרוצה לקבל עליו עול מ״ש שלימה יטול ידיו ויניח תפילין הוא מעשה ויקרא ק״ש הוא דבור וכן התורה הוא דבור ועשיית המצות הוא מעשה וכן זה לעומת זה רצה בלק ואמר לכה נא ארה הוא מעשה ואמר אשר תברך (הוא הדיבור) ואשר אמר בברכה את ובקללה אמר ואשר לפי שלשון את כתיב גבי ברכה וכמ״ש את הברכה אשר תשמעו ואות ו' נאמר אצל קללה וכמ״ש והקללה אם לא וגו':

מהדורא רביעאה

ועתה. שהעת גורם כמ״ש. העם הזה. שדור המדבר היה ראשים לכל עם ישראל וכמ״ש משל לאחד שרצה לקצץ ענף ענף עד שבא א' ואמר חפור אחר שרשו וחפר ומצא אבן גדולה שמונחת במקום שרשו וכן כתיב כאן כי מראש צרים אראנו וכן אמר כאן ע״י ג' האלו שהן עש״ן שאתה ראש לכל המכשפים והזמן הוא טוב מאוד לעשו' בו כישוף אבל הם ראשית ושורש כל ישראל:

כי עצום הוא. לפי שבלק היה דרגא דקסם ובלע' היה דרגא דנחש ולכך שלח לבלעם שיתחברו יחד ויהיו שני הדברי' קסם ונחש אצלו ביחד כי הו' לבדו לא הי' יכול לעשות לישראל שום דבר כי לישראל הי' שני דברי' תור' ועבודה. הר סיני והר חורב. ולכך אמר בלק אולי אוכל נכה בו אמר אוכל ל״י ונכה לשון רבים ופירושו ע״י שתתחבר אלי ויהיה לי שני דברים קסם ונחש אולי אוכל אני ועמי ע״י שני דברים שלנו להכות בישראל אבל אני לבדי בוודאי לא אוכל שאין לי אלא דבר א':

ואגרשנו מן הארץ. אמרו בזוהר מן הארץ דייקא מארץ עליונה ואמרו בזוהר שלכך נאמר אשר תברך מברך שהוא יברך הארץ העליונה שלא תהא צריכה להם. ואמר גם כאן ד' דרגין. ב' עליונים בניחוש ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה. כי עצום. וב' תחתונים בקסם לכן אמר אולי אוכל כו' ואגרשנו כידוע בסוד שני בריתות ברית הלשון כו' שמחברים ד' דרגין בדבור ובמעשה:

ואמר ואשר ו' אשר ה' וא' שהם ה״א וא' פאר תחת אפר שגנוז בה ויהי שירו חמשה ואלף. ואלף משלים ג״כ לכ״ב אי״ה. או״ה והם סוד כ״ג כ״ח כמ״ש והכל בדעת וז״ש כי ידעתי:

ז

וקסמים בידם. להשלים הקסם במעשה ודבור שהם כלל הכל ולכך כתיב בידם. כף זכות וכף חוב ולשון כו' ונגד תורה ומשנה ומעשה בראשי' ושני לוחות ולכן וילכו זקני מוא' וזקני מדין ויבואו אל בלעם להשלים הג':

מהדורא תליתאה

וקסמים לשון רבים. בידם היינו בכל יד א' מהם בידם של זקני מואב ובידם של זקני מדין היה אצלם קסמים שני מיני קסמים כי הכישוף נקרא בשני לשונות נחש וקסם וכמ״ש כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ונחש הוא בדבור (כמבואר פתו נפלה מפיו וכו') וקסם הוא במעשה (כמ״ש ביחזקאל כ״א כ״ו לקסם קסם קלקל בחצים וגו') וזהו וקסמים לשון רבים כמ״ש במסכת יצירה כף זכות וכף חוב ולשון מכריע בינתים:

זקני מואב וזקני וגו' זה בלק ובלעם ועליהם נאמר משיב חכמים אחור (ישעי' מ״ד כ״ה) וטעם זקני' יקח (איוב י״ב כ') אלו ב' מיני זקנים:

וידברו אליו דברי בלק. זה הדבור המיוחד לו בלבדו כמו שכתבתי לעיל:

מהדורא רביעאה

וקסמים בידם. הוליכו לו קסמים להשלים לניחוש שהיה לו ולכך כתיב בידם שהוא המעשה שני ידים כף זכות וכף חוב ולשון חק מכריע בנתים ולכך כתיב ג״כ זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם בשני ידים של הזקנים וזהו וידברו אליו דברי בלק שאמרו לו מה שבקש ממנו לאשלמא:

ח

לינו פה הלילה. הענין הוא כי כל הענינים הם בג' דברים. הענין בעצמו. והמקום אשר יעשה בו הענין ההוא והזמן לענין ההוא. והם עש״ן. ולמעלה מג' ענינים אלו הוא רצון השם ולכך אמר כאן ג' אלו לינו פה. הוא המקום. הלילה. הוא זמן. כי הזמן ההוא ראוי היה לזה. והשבתי אתכם דבר. הוא הענין בעצמו ואח״כ אמר הרביעית שהיא למעלה מכל ג' האלו והוא שאשר ידבר ה' אלי.

מהדורא תליתאה

כאשר ידבר ה' אלי. התפאר בעצמו בנבואה שהיא ממקום שנקרא שבת וזה נרמז במלת והשבתי. כאשר ידבר. אמר שיגיד להם מה שיבוא לו בנביאות מהש״י אבל לא קיים דברו כי כחש להם דבר ה'. וישבו שרי מואב. אמרו במדרש ע״י שישבו שרי מואב עם בלעם והמתינו לדבר ה' ולא כמו שעשו זקני מדין שהלכו תיכף ולא רצו להמתין לכך זכו שרי מואב שנתעכב הפורענות מלבוא עליהם עד ימי דוד אבל מדין בא עליהם הפורענות מיד בימי משה:

מהדורא רביעאה

והשבתי. כאשר. הוא בינה וחכמה שהם דבור ותשובה. ראשית ואחרית. ישר וחוזר. וז״ס תשובה תשוב ה״א ובשנייה אמר ואדעה מה יסף כו' והוא הדעת שהוא בישר בסוד שם ע״ב וניבא ולא ידע מה ניבא שבראשון לא אמר להם אלא הדיבור שנאמר והשבתי אתכם דבר. ובשניה אמר ואדעה מה יסף שהוא המעשה כי דעת הוא במעשה:

וישבו שרי מואב. הם שרים אחרים ששלח אחריו להוליך אותו כמ״ש ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו (ישעיה ג' י״ד) ולכן לא נאמר כאן מדין רק שרי מואב ובמדרש ובזוהר אמרו שזקני מדין לא רצו להתעכב שם רק זקני מואב כו' והא והא איתא:

ט

מי האנשים האלה עמך. ג' דרגין נגד ג' כתרים וג' שרים זקני מואב וזקני מדין שרי מואב והם ג' דרגין מלמעלה למטה. עמך למעלה הוא דרגא רביעית של בלעם וכנגד זה אמר ג״כ ד' דברים:

מהדורא תליתאה

מי האנשים האלה. עמך. ג' דרגין מי האנשים האלה מלמעלה למטה. עמך. פי' למה נתחברו אליך והשיב לו

מהדורא רביעאה

מי האנשים האלה עמך. אמר ד' תיבות נגד ד' דרגין עמך הוא דרגא העליונה. מי האלה נגד ב' זקנים שהם למעלה ולמטה בימינא ובשמאלא. האנשים. נגד השרים באמצע לכאן ולכאן. עמך. שרוצים להתחבר עמך. ונגד זה השיב ד' דברים

י

בלק. בן צפור. מלך מואב. שלח אלי:

מהדורא תליתאה

בלק. בן צפור. מלך מואב. ג״כ ג' דרגין מלמטה למעלה וכנגד מה שאמר לו הקב״ה עמך השיב לו שלח אלי חשוב אני בעיניו:

מהדורא רביעאה

בלק בן צפור. מלך מואב. שלח. אלי:

יא

הנה העם היצא ממצרים עתה כו'. בלק אמר ד' דברים וכמ״ש ובלעם לא אמר אלא ג' מהם כנגד שני מרכבות של דכר ונוקבא וב' שיני״ן וברכות של ק״ש שחרית וערבית ולכן בדברי בלק כתיב כסה ה״א לבסוף ובבלעם כתיב ויכס ו' י' ובתחילה. ובלק אמר ארה ובלעם אמר קבה למעלה מארה בלק אמר נכה בו ובלעם אמר להלחם בו שהוא ג״כ למעלה כי לה' המלחמה וכמ״ש ומלחמות אני עשיתי. בלק אמר ואגרשנו מן הארץ שהיא הרביעית ובלעם אמר וגרשתיו דמשמע מכל וכל:

מהדורא תניינא

הנה העם היצא ממצרים. ויכס את עין הארץ. עתה לכה קבה לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו. וכנגד כל א' מאלו אמר בלעם ברכה היפך הקללה על מה שאמר שהוא עם נבזה אמר הן עם לבדד ישכן שהם חשובים מאוד ואדרבה הם היו לעם חשוב וגדול במצרים וכמ״ש וירד מצרימה במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. מי מנה עפר יעקב זהו ראיה שחשובים מאוד שאפי' עפר יעקב מונין אותן ומחשבין אותו. וכנגד מה שאמר יצא ממצרים שיצאו מעצמם אמר בפעם השני אל מוציא' ממצרים ולא כמו שאמר שיצאו מעצמם אלא הקב״ה הוציאם ומה שאמר אולי אוכל נכה בו אמר לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה שאדרבה הם יהרגו את אויביהם ונגד מה שאמר בפעם ג' הנה כסה את עין הארץ שאין להם סדר כלל והן מעורבבין אמר מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל אדרבה שיושבין בסדר נכון מאד. וכנגד מה שאמר וגרשתיו אמר כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו שלא יוכלו להבריח אותו. עמלק. ראשית גוים עמלק. ובבל ראשית ארצות וכמ״ש ותהי ראשית ממלכתו בבל ונקראת רישא דדהבא בלעם בלק הוא בב״ל עמ״לק. ג' חלקי העולם הם והן שמים ואדם וארץ ומכולן רצה בלק לעקרם. הנה עם. הם האדם. יצא ממצרים. הוא שמים שהקב״ה בעצמו הוציאם והוא בשמים וכמ״ש אני ולא מלאך כו'. את עין הארץ. הוא הארץ:

מהדורא תליתאה

הנה העם היצא ממצרים. הנה כחש בלעם בדבריו שלא אמר כל הדברים אשר דבר אליו בלק ע״י שלוחיו כי בדברי בלק נאמר עם יצא ממצרים. הנה כסה את עין הארץ. והוא ישב ממלי. שהוא רמז על הנסתר והוא לא אמר להקב״ה רק שנים הראשונים ועוד כחש לו במה שלא אמר לו כי עצום הוא ממני לפי שלא רצה להזכיר הנסתר כי חשב שממילא יהי' זה ע״י הקללות הנגלות והשיב לו הקב״ה נגד כל הג'

מהדורא רביעאה

הנה העם. דלג כי עצום הוא ממני. וגם דלג מן הארץ. כי ב' אלו הוא ב' מעלות של ישראל כי עצום. הוא למעלה וגם בארץ נשרשו בשורש גדול מאוד והוא משנאתו ששנאם יותר מבלק דלג תיבות הללו ולא הזכיר מעלתם וגם מה שאמר אולי אוכל נכה בו דלג נכה בו ואמר להלחם לרוב גאותו כי בלק אמר אולי אוכל נכה בו פי' ע״י ה קסמים שיש לנו אוכל אני ועמי להכות בהם ובלעם לגודל גאותו לא הזכיר כלל זה ואמר אוכל להלחם שגם בלא הקסמים אלחם בהם ואיני צריך לקסמים:

יב

מהדורא תניינא

ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם. ידוע כי ענייני האדם הם ג״ד דבור מעשה מחשבה אלא שבמעשה יש כמה מינים. הכולל שבכולן הוא הליכה כי ד' מיני מעשים הם והם ד' מיני חושים בגוף והוא מישוש בגוף. עשיה. שימוש ביד. הליכה. והם ר״ת מעשה וכולן נגמרין בהליכה והיא הכוללת כולן ולכך אמר לא תלך שהוא גמר המעשה ולכן כתיב כמה פעמים אחרי ה' תלכו את האלהים התהלך נח לפי שהוא עיקר המעשה וד' מיני חושיים יש בראש. ראיה שמיעה ריח דיבור. ודיבור היא הכוללת לארבעתן. וד' מיני חושיים יש במחשבה. שומר. מדמה. משותף. מחשביי. ומחשביי הוא הכולל ולכך אמר כל הג' דברים אלו לא תלך עמהם הוא הליכה. לא תאר את העם. בדיבור. כי ברוך הוא. שלא יחשוב עליהם אפילו מחשבה רעה והשני דברים הליכה ודבור הן ברשותו של אדם משא״כ מחשבה שהיא ביד הקב״ה. כי ברוך הוא ראשית עלמין הוא ר״ע בגימטרו' אלו ג' עלמין והוא מכ״ז תיבין אתוון גילופין וגילופין דגלופין והם ג' שמות ע״ב ומ״ב וי״ב בג' לשונות וזהו כי ברוך הוא:

מהדורא תליתאה

לא תלך. לא תאר. ונגד הנסתר אמר לו כי ברוך הוא כבר ולא תועיל מאומה וג״ד ג״כ נגד דבור מעשה מחשבה לא תלך מעשה. לא תאר דבור. כי ברוך הוא נגד מחשבה. כי ברוך הוא ר״ת עולה כ״ז. כ״ז דרגין שהם כ״ז אתוון עם תולדותיהן ר״ע עלמין גילופא וגילופא דגילופין וזהו כי ברוך הוא:

מהדורא רביעאה

ויאמר אלהים לא תלך וגו'. רמז לו ג' ברכות ברכה ראשונה יאמר מן ארם ינחני כו' שבחנם יטרח והוא רמז לא תלך. ברכה שניה הנה ברך לקחתי כו' רמז במ״ש לא תאר. לא איש אל ויכזב. בשלישית אמר מברכיך ברוך וכו' רמז במ״ש כי ברוך הוא:

כי ברוך. הוא רנ״ח הלוחות והתורה שרי שליטין ואיברים ג' אלהים ג' שמהן. וג' גילופין. ע״ב. ומ״ב. ושמא מפרש ותיבת הוא. שם י״ב לאשלמא ר״ע עלמין והוא בתורה גילופי אותיות וגילופי גילופין וכ״ז שרשין של ר״ע עלמין והם ר״ת של ג' תיבות אלו שהם השרשים ובלק אמר כי עצום הוא שהוא כנגד רמ״ח מצות שהם רל״ו וי״ב שרשים כמ״ש בפ' יתרו. עצום במצות. ברוך בתורה. והם נגד ב' דרגין של בלק ובלעם:

יג

מאן ה' לתתי להלך עמכם. כוונתו לרעה הי' במה שאמר רק תחילת דברי השם שאמר לא תלך עמהם שאם הי' אומר להם כל דברי השם שאמר לו ג״כ לא תאר את העם אזי לא היה בלק שולח אחריו פעם שנית אלא כוונתו ורצונו היה לילך ולכך כיחש להם ולא הזכיר כלל סוף הדברים של הקב״ה:

מהדורא תליתאה

כי מאן ה' לתתי להלך עמכם. זה הרשע כחש בדבריו שהבטיח להם שישיבם דבר ככל מה שידבר אליו הקב״ה והוא לא עשה כן באחרונה אלא אמר להם שעכב הקב״ה ההליכה ולא רצה שילך עמה' אבל שנים האחרים לא תאר כי ברוך לא אמר להם שאם הי' אומר להם. לא היה שולח בלק אחריו פעם שנית ולכך היה מכחד ולא הזכיר מזה כלל רק הזכיר שעכב הקב״ה שלא ילך עמהם לכן נאמר בסמוך אם לקרא לך וגו' אשר אדבר אליך אתו תעשה ולפי שההליכה היה אצלו ענין גדול א״ל הקב״ה בפעם הב' לך אתם ואעפ״כ תהי' מוכרח שלא לעשות שום דבר כי אם מה שאומר לך והוא הב' דברים שהיה אצלו נחשב לדבר קטן דהיינו לא תאר כי ברוך הוא המה עיקר כי אף שתלך לא תועיל מאומה:

טו

שרים רבים ונכבדים מאלה. שרים רבים. הם ד' דרגין שכוללין עשר. שרים ג״ר כמ״ש חפרוה שרים. רבים הוא נגד ג' אבהן כמ״ש בריש תיקוני זוהר הלכה כרבים כו'. ונכבדים הם ג״ת שאע״פ שהם קטני ארץ המה חכמים מחוכמים בשביל המוחין שבתוכם וזה חילוק בין שר לנכבד שר הוא מחמת עצמו נכבד הוא מאחרים. מאלה. הוא רביעית לכל תלת שהוא עשירית שכוללת הכל. וכל העשר דרגין כלולים באלו שרים כמבואר למעלה:

מהדורא תניינא

ויסף עוד בלק שלח שרים רבים ונכבדים מאלה כו'. פירש על דרך שאמרו בגמרא ירושלמי לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים ופריך ומאי כבוד איכא בנכנסים ויוצאים ומשני לפי ריבוי הנכנסים היו יוצאים וזהו שאמר רבים ונכבדים שהיה כאן שניהם ולפי כבודו שלח נכבדים וגם רבים שהיו רבים במנין וגם נכבדים ושניהם כבוד הוא:

מהדורא תליתאה

רבים ונכבדים. ב' דברים לפי שהכבוד תלוי בשני דברי' בריבוי ובמכובדים וכן אמרו לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים ופעם א' אמר לפי רוב הנכנסים כי בשני הדברים אלו תלוי הכבוד ובלק שלח שניה' רבים ונכבדים:

יז

כי כבד אכבדך מאד. הוא במחשבה כמ״ש למעלה כי הוא ג' כתרים כו':

וכל אשר תאמר אלי אעשה. הוא במעשה ולכה קבה לי הוא הדיבור שהדיבור תלוי בניתוח וכמ״ש:

מהדורא תליתאה

כי כבד אכבדך כו' נגד ג' עלמין בתחילה נגד עולם תתאה שלח לו שרים רבים ונכבדים והוא נגד מעשה וכל אשר תאמר אלי אעשה נגד עלמא אמצעי הנרמז במלת כל ולכך כתיב בו אמירה שהוא נגד דבור. כי כבד אכבדך מאד. הוא נגד עלמא עילאה שהוא נסתר ולכך כתיב מאוד והוא נגד מחשבה והעליונה כוללת ג' דרגין חב״ד כמ״ש ה' בחכמה יסד ארץ כו' וחכמה אית בה ג' דרגין חכמה לבד ואח״כ חכמה דאשתמודע בבינה וזהו כבד הוא נסתר. ואח״כ אכבדך הוא נגלה. לפי שכאן נרמז שאני אכבד אותך אבל מלת כבד הוא נעלם:

מאד. זה מה שמו ומה שם בנו ותיבות כבד אכבדך נכלל בחכמה כ״ח מ״ה כי מה ג״פ י״ה והשאר הוא כ״ח כ״ב אתוון וז' אתוון ה״א ואל״ף ויהי שירו חמשה ואלף כיג' כתרים נגד כבד אכבדך מאד. וכל. הוא כל שנכלל בששה וז״ס כי פל בשמי' ובארץ.

מהדורא רביעאה

כי כבד אכבדך. כבר כתבתי כנגד ב' שמהן חו״ב וחכמה לא אתגלי' אלא בבינה והם נגד כבד את אביך ואת אמך:

מאד נגד הדעת רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו מי עלה לשמים מה שמו כו'. מאד וכל. הוא מ״ה ומ״י:

יח

מלא ביתו כסף וזהב. הם ד' שכלולין משנים לכך אמר לעבר את פי ה' אלהי וכן לעשות קטנה או גדולה:

יט

שבו נא בזה. למעלה אמר לינו פה הלילה ועתה אמר דרגא אחרת שבו נא בזה כמ״ש (שופטים י״ח ג') מה אתה עושה בזה ומה לך פה ונגד דרגא הרביעית שהוא למעלה אמר מי הביאך הלם שהוא מלך העולם:

ואדעה מה יסף. למעלה אמר והשבתי אתכם דבר והוא תשובה. כאשר ידבר ה' הוא חכמה. וכאן אמר ואדעה בסוד הדעת וכאן נתנבא על ברכה הנוספת דכתיב וידע דעת עליון ורמז זה כאן. ואדעה מה יסף ה' כו' לשון יסף רמז על ברכות הנוספות. ואלו הז' ברכות שבירך בלעם הם עשר לפי שג' הברכות שבירך לישראל (ר״ל. מה שבירך לישראל לבד בלי התחברות אומה אחרת משא״כ בברכה רביעית שם אמר קללת מואב וכל האומות שנאמר ומחץ פאתי מואב וקרקר וגומר וגם בברכה רביעית אינו מפורש ברכה לישראל אך הודיע מה יעשה ישראל למואב ולאומות) הם כפולים מתחילה נמסר הברכה מהקב״ה לבלעם והב' מה שבירך בלעם לישראל וכמ״ש וישם ה' דבר בפי בלעם וכה תדבר. וכן בכל הג' ברכות נמצא הג' ברכות הן ששה שכל אחד כפול וד' הנותרות הכל ביחד הם עשרה ולכך מתחילה אמר בלעם והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי. רמז בשני תיבו' דברים אלו והשבתי אתכם דבר הוא הברכה מפי בלעם על ישראל. כאשר ידבר ה'. הוא מה שנמס' מפי הקב״ה לבלעם וכאן אמר ואדעה מה יוסף ה' דבר עמי לא אמר ב״פ דבור כי רמז בזה על ד' האחרונות ששם לא הי' רק פעם אחת הדיבור מה שדיבר בלעם בעצמו:

כ

אם לקרא לך. קריאה בלבד ולא לקלל:

(ואך כו'. הוא שני מגינים לישראל תורה וברית וזהו ואך את הדבר):

מהדורא תניינא

ויאמר לו אם לקרא לך באו האנשים. פי' שלא באו אלא לקרוא לך קום לך אתם אבל לא לקלל ואעפ״כ הלך בלעם וכוונתו היה לקלל לכך כתוב ויחר אף אלהים כי הולך הוא לפי שהלך לקלל וזה לא צוה לו הקב״ה כלל כי לא צוה לו רק ההליכה לבד אבל לא לקלל ומה שאמ' קום לך אתם ג' תיבות רמז לו שיאמר לו בלק ברח לך אל מקומך. ברח. נגד קום. לך נגד לך. אל מקומך. כנגד אתם. שתהיה שוה לאנשי מקומך וכן נאמר ויקם בלעם וילך וישב למקמו. קום. נגד ויקם. לך. נגד וילך. אתם נגד וישב למקומו שנעשה כמוהם שנסתלק ממנו הנבואה:

בג' מקומות עמד המלאך פעם אחד נצב בדרך ותט האתון ותלך בשדה. ובפעם הב' עמד במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה ותלחץ האתון. ובפעם הג' אשר אין דרך לנטות ותרבץ. ואמרו במדרש סימני אבות הראה לו ולהבין זה הוא כך כי ידוע שאברהם הוא ימין ויצחק שמאל ויעקב באמצע וזהו בפעם הראשון עמד בדרך ונטתה לשמאל כי מימין לא יכלה לילך כי אברהם נקרא ימין ובפעם השני עמד גדר מזה וגדר מזה לפי שעכשיו נתוסף גם זכות יצחק שהוא משמאל והוכרחת להלחץ ובפעם השלישי נתוסף זכות יעקב שהוא באמצע אז ותרבץ לפי שלא היה לה מקום כלל וכנגד ג״ד אלו ברכם בלעם בפעם הראשון אמר מה אקוב כו' כי מראש צורים אראנו הן עם לבדד ישכן וזהו שלא הי' יכול לקללם ובפעם השני אמר הנה ברך לקחתי פי' מה שברכתי כבר איני מתחרט עליו וברך ולא אשיבנה שגם אברך וד להם וזה נתוסף בזכות יצחק ולכך ענה לו בלק גם קב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו כנגד השני דברים שאמר בלעם הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה ובפעם השלישי אמר בלעם מברכיך ברוך ואורריך ארור לא הניח כלל שום מקום שיחול עליהם קללה ואדרבה המקללם יהיה מקולל וזהו ואורריך ארור ולכך ענה לו בלק ועתה ברח לך אל מקומך לפי שעתה אינו מצפה כלל שיקללם ולכך אמר לו ג״כ ג״ד לא תלך עמהם במעשה. לא תאור. בדיבור שאף בביתו לא יקללם. כי ברוך הוא שלא יקללם אפילו במחשבה או מה שאמר ג' לשונות הללו לפי שכלליות התורה הם מצות עשה ומצות לא תעשה והלימוד בתורה. והלימוד כוללת שתים עשה ולא תעשה ועשה הוא נקרא ימין ול״ת נקרא שמאל כי ידוע דרך האדם שרוצה לעשות איזה דבר. ביד ימין הוא עושה הדבר וביד השמאל הוא מחזיק הדבר שלא יפול או שלא יתרחק וזהו כמו לא תעש' שהשמאל הוא על הלאו שלא יפול שלא יתרחק כו' אבל הימין הוא עשה שבה עושה והשלישו' היא הלימוד כוללת לשתיהן ולכן (תמצא) שג״פ נאמר לבלעם והזהירוהו על ענין הליכתו פ״א אמר לו הקב״ה לא תלך עמהם ובפעם השני אמר לו הקב״ה קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה ובפעם הג' אמר לו המלאך ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר והוא רמז לג' מינים הללו לא תלך הוא לא תעשה. ואח״כ את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה הוא עשה ואח״כ אותו תדבר הוא הלימוד שנקרא דיבור ובכל זה לא השגיח בלעם:

כא

ויקם בלעם בבקר. סוד המחשבה לכך אמר בבקר וכמ״ש (מיכה ב' א') באור הבוקר יעשוה והוא סיומא דמחשבה. ויחבש את אתנו הוא המעשה. וילך הוא הליכה. שיש ג' דברים המשמשים את האדם עינים בראש ידים בגויה רגלים בבטן שהם בג' מקומות של כלל האדם רב״ג. ולכך כתיב כאן כל אלו הג' ויקם בלעם בבקר הוא רמז על עינים שתיכף לקימת האדם בבוקר משמשין העינים כי מיד הוא פותח עיניו קודם לכל דבר. ויחבש את אתנו הוא רמז על הידים וכמ״ש בזוהר שחבשו בכל מיני כשופין. וילך עם שרי מואב. שבכל ההליכה היה עושה כשפים ולכך כתיב עם שרי מואב שהקסמים בידם וכמ״ש למעלה וקסמים בידם ונגד זה נתיצב המלאך ג״כ בג' מקומות:

מהדורא תליתאה

ויחבש את אתנו וגו' ושני נעריו עמו. הענין הוא כי האתון יש לה עוד שנים טפלים לה והוא עיר ובן אתון ובלעם הי' משמש עם האתון ושני נעריו היו משמשים עם אלו השנים ולכך לקח ב' נעריו ואמרו רז״ל שאברהם אבינו ע״ה קדמו דכתיב ויחבש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו ג״כ שלשה ובמשה רבינו ע״ה ג״כ כתיב ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכבם על החמר ג״כ שלשה הם קדמו ותקנו מקודם את אשר רצה בלעם הרשע לקלקל ולכך כתיב אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו ולכך לעתיד לבוא יתוקן זה ע״י משיח כמ״ש עני ורוכב על חמור ועל עיר בן אתנות כי האתון כבר קבלה גמולה שהרגה המלאך:

כב

והוא רכב על אתנו. שהחמור מקור הטומאה מימינא אך דכורא דידיה אית ביה נהורא דקיק ולכך כתיב באברהם ויחבש את חמרו וכן במשה ומשיח (ור״ל שהוא זכר) אבל כאן כתיב ויחבש את אתנו. והוא רכב על אתנו (והיא נקבה כידוע) וכן במשיח כתיב עני ורכב על חמור:

מהדורא רביעאה

והוא רכב על אתנו ושני נעריו עמו. שני נעריו נגד עיר בן אתנות וכמ״ש אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו ועתיד להיות מלך המשיח שליט עליהם כמ״ש רכב על חמור ועל עיר בן אתנות (זכרי' ט' ט') וכן באברהם נאמר ויחבש את חמרו ויקח את שני נעריו אתו וג' פעמים נזדמן לו שטן א' נגד אברהם וא' נגד יצחק וא' שנעשה לפניהם כנהר ועמד בכולם והן הגינו כאן על ישראל ונגלה ג״כ המלאך ג״פ לשטן וכמו שנגלה שם המלאך לאברהם ב״פ כמ״ש שם בפ' ויקרא אליו מלאך כו' גם כאן דבר המלאך ב״פ עם בלעם ויאמר אליו מלאך. ויאמר מלאך ה' אל בלעם:

ויתיצב מלאך ה' בדרך. בג' מקומות נתגלה המלאך לאתון כנגד כי נר מצוה כו'. בדרך נגד ודרך חיים כו'.

כג

מהדורא תליתאה

ותרא האתון את מלאך ה' נצב בדרך. ואח״כ ויעמד במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה. ואח״כ ויעמד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאול. הענין הוא כי הראה לו ג״ד שהם מגינים על ישראל ולכך לא יוכל לעשות להם מאומה וכמ״ש כי נר מצוה. ותורה אור. ודרך חיים תוכחות מוסר. והם ג' מצוה. ותורה. ויראה. והראהו המלאך ג' דברים אלו מלמעלה למטה בתחילה נצב בדרך. הוא דרך חיים דכתיב ביה דרך ואח״כ במשעול הכרמים הוא התורה גדר מזה וגדר מזה דבתורה כתיב בה מזה ומזה הם כתובים תורה שבכתב ותורה שבע״פ ולכך כתיב שני פעמים זה והוא כ״ד נגד כ״ד ספרים. ומצינו כמה פעמים שהתורה נמשלה לכרם בכרם ביבנה כרמי שלי. ואח״כ ויעמד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאול. הן המצות שאין דרך לנטות מהם ימין ושמאל וכמ״ש לא תוסף ולא תגרע וכמ״ש אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר אבל בתורה יכול להוסיף חידושים וסייגים ובמצות אסור להוסיף או למעט וכמ״ש אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע ולכך כתיב כאן אשר אין דרך לנטות ימין ושמאול ועוד אמרו רז״ל סימני אבות הראה לו וכנגדן ג' רגלים פסח נגד אברהם שאפה מצות שבועות נגד יצחק שכתוב בו שקרא לבאר שבעה ובשבועו' כתיב שבעה שבועות תספ' לך וסוכות נגד יעקב וכמ״ש ויעקב נסע סכתה ולכך נקראו רגלים שצריך לעלות ברגלים לראות המקדש וכמו שהאבות כל א' וא' כלול מג' כמ״ש בכל מכל כל. כן כלולין השלש רגלים כל א' משלשתן וג״כ נכתבו ג״פ בתורה בג' בריתות א' בפ' משפטים בברית לוחות הראשונים וא' בפ' כי תשא בברית לוחות שניות וא' בברית של ערבות מואב וכנגד כן כתיב כאן תיבות שלש רגלים ג״כ ג״פ א' בדברי האתון לבלעם ושני פעמים בדברי המלאך וכמו שהרגלים נאמרו ב״פ מפי הגבורה דהיינו במשפטים ובכי תשא והג' ע״י משה. כן כאן ב״פ אמר המלאך ג' רגלים ופעם השלישי אמרה האתון וז״ש סימני אבות וזכות רגלים הראה לו:

וחרבו שלופה בידו. הענין מה שכתוב וחרבו. הוא כמ״ש כי זבח גדול לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום א' לתתא וא' לעינא ולכך גם כאן כתיב ב״פ וחרבו שלופה בידו א' בפסוק ותרא האתון וגו' וחרבו שלופה וא' בפסוק ויגל ה' את עיני בלעם וגו' וחרבו שלופה בידו וכך היה שבאותו פעם תיכף הרג את האתון בחרב ובפעם השניי' נהרג בלעם וכמ״ש בפ' מטות נקם את נקמת כו' ויצבאו על מדין ויהרגו כל זכר כו' ולא הזכיר כלל חרב ואח״כ כתיב ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב דייקא בחרב הידוע והמיוחד לו וזהו החרב השני שנכתב כאן שני פעמים וחרבו שלופה חד לעילא וחד לתתא וכמ״ש כי זבח גדול ג״כ שני מיני חרב כדלעיל ולכן אמר המלאך לבלעם כי עתה גם אתכה הרגתי תיבת עתה דייקא שודאי סופו ליהרג בחרב ההוא אלא שגם עתה הרגתי ולא הייתי ממתין עד עת ההיא:

כד

מהדורא רביעאה

במשעול הכרמי'. נגד תורה והן ב' תורות כו' גדר מזה ומזה וכתיב בה מזה ומזה הם כתובים וכמ״ש כרם היה לשלמה כרמי לפני כרם ביבנה וכמ״ש והתורה והמצוה אשר כתבתי. התורה זו תורה שבכתב והמצוה זו משנה אשר כתבתי להורתם זו גמרא:

כו

מהדורא רביעאה

אשר אין דרך לנטות ימין ושמאול. נגד נר מצוה וכמ״ש אל תט ימין ושמאל. לא תסף עליו ולא תגרע ממנו והן נגד ג' דרגין מעלה ומטה ואמצע וזהו שכתוב. בדרך. וגדר. ותחת בלעם

כז

במקל. אמרו בזוהר דף ר״ח ע״ב מה כתיב את האתון במקל אטעין לה ואלביש לה בזירוזי דינא קשיא תקיפא. במקלו לא כתיב אלא במקל (פוק חמי כמה תקיפא חכמתא דההוא רשע ותיאובתא דיניה לאבאשה להון לישראל דאיהו אשגח לנפקא מרשותא דלעילא בגין דתיאובתא דידי' לאבאשה להו לישראל) והוא סוד עק״ב כפל הדינים כידוע בסוד היחודים וז״ש מקל דווקא לא במקלו ועמד המלאך בג' מקומות נגד ג' עלמין שסתם לו הדרך בכל הג' עלמין כמ״ש בזוהר

ל

מהדורא תניינא

ותאמר האתון אל בלעם הלוא אנכי אתנך. טענה עמו הלא אתה הולך הכל לקרא' נחשים ונחש ינחש ולמה לא תשגיח בסימנים כאילו שקרה לך שאינם כלל מדרך הטבע שאם תאמר שאיני למוד בהילוך הדרך אתך. הלא אנכי אתנך זה זמן רב ובקי אני לילך ואם תאמר שלא היית רוכב עלי בשום פעם אשר רכבת עלי מעודך ההסכן כו' ואעפ״כ לא קרה מקרה כזה היום אין זה כי אם מן השמים ואתה אינך משגיח לכל זה. בעשרה נסיונות נתנסה בלעם הרשע ובכולן לא השגיח בהם:

הא'. בפעם הראשון שבאו השלוחים שאמר לי הקב״ה לא תלך עמהם:

הב'. בפעם השני שאמר לו אם לקרוא ודווקא אם לקרוא ולא לקלל אזי קום לך אתם:

השלישי ותט האתון מן הדרך:

הד' ותלחץ האתון:

הה' ותרבץ האתון:

הו' ויפתח ה' את פי האתון:

הז' ויגל ה' את עיני בלעם כו':

הח' במזבחות הראשונים בבמות בעל. הט' בראש הפסגה:

העשירי בראש הפעור הנשקף על פני הישימן:

כנגד עשרה נסיונות שעמד א״א ע״ה בכולן ובלעם הרשע עבר על כולן ולא השגיח בהם כלל וכנגד כן כתיב כאן עשר פעמי' מלאך ה':

מהדורא תליתאה

הלוא אנכי אתנך אשר רכבת עלי כו' ואמרו רז״ל (סנהדרין ק״ה ע״ב. ע״א ד' ע״ב) ששאלו אותו מ״ט לא רכבת אסוסי' א״ל ברטיבא שדאי א״ל הלא אנכי אתנך לטעינה בעלמא אשר רכבת עלי באקראי בעלמא א״ל מעודך ולכאורה הפלא ופלא שיהיה נס גדול כזה שלא היה מימות עולם בשביל טענות כאלו אך הענין הוא כי סוס הוא ענין גדול והקב״ה אמר עליו כמה פסוקי' וכמ״ש התתן לסוס גבורה התלביש צוארו רעמה (איוב ל״ט י״ט) ומשתבח מאוד בו והענין הוא כי סוס הוא אחורי מלכותא דרקיעא והוא לוחם מלחמו' ישראל כמ״ש באיוב (שם) ומרחוק יריח מלחמ' רעם שרי' ותרועה וזה ששאלוהו מדוע לא רכבת אסוסי' הלא אתה רוצה לעקור ישראל ומדוע לא רכבת אסוסי' אלא וודאי שאין בך יכולת לרכוב על הסוס ולכן לא תוכל לעשות שום דבר רע לישראל והשיב להם שהניחו באגם כי הסוס יונק מן האגם אחורי עלמא עילאה ואחורי ז' אתוון דמרגלאן וז״ש דעל סוס מלך (שבת קנ״ב ע״א) ואמר להם לטעינה בעלמא וכמ״ש לאטענא קולפא וחרשי. והשיבה האתון אשר רכבת עלי אמר באקראי בעלמא כמ״ש לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו והשיבה מעודך עד היום הזה. ההסכן הסכנתי כו' אמרו רז״ל ולא עוד אלא שאני עושה לך מעשה אישות בלילה והענין הוא כי נביאי א״ה חלוקין מנביאי ישראל שנביאי ישראל בא אליהם הקב״ה ביום ונביאי א״ה אינו בא להם אלא בלילה ומשה רבינו ע״ה היה לו מעלה עוד שהוא קבל הדיבור מפי הקב״ה בעצמו ונביאים מפי אמצעי דהיינו ע״י מלאכים שנקראו אישים וז״ש בגמ' וישמע משה ויפול על פניו מלמד שחשדוה מאשת איש (סנהדרין ק״י ע״א) הכוונה הוא כי הם אמרו כל העדה כולם קדושי' כו' והשוו עצמם למשה וזהו שחשדוהו שנבואתו היה ג״כ מאשת איש ע״י המלאכים שנקראו אישים שכל הנביאים מקבלים נבואתם מהן ומה שאמר מאשת לפי שהנביאים דומין לאשה המקבלת מן הזכר כך הם מקבלים הנבואה ממלאכים וע״ז נענשו ג״כ אהרן ומרים שדמו שהם שווים למשה בנבואה והשיב להם הקב״ה לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו וזה שאמרה לו האתון ולא עוד אלא שאני עושה לך מעשה אישות בלילה ר״ל בג' דרגין אתה פחות מהם הא' שאני עושה לך שנבואתך אינו בא אלא ע״י האתון וכמבואר שהנבואה לא בא לו כי אם במשמרה ראשונה של לילה שבה חמור נוער והשניי' מעשה אישות שנבואתך ע״י אמצעי במעשה אישו' והשלישית בלילה שנבואתך אינה אלא בלילה ובאקראי בעלמא ואיך תחשוב שתשלוט על ישראל מכיון שאתה פחו' מהם בג' דרגין:

מהדורא רביעאה

ההסכן הסכנתי לעשות לך כה. בדרך שהוא תחתון וגדר הוא מצד והן מטה ומעלה ומעלה ומטה. ותלחץ אל הקיר. אדון הכל שהוא מושל על כל הכשפי' קיר זו מלכות שם אדני וכמ״ש לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי:

ההסכן הסכנתי לעשות. רמזה לו שבשלשה דברים הוא במדרגה פחותה מנביאי ישראל לפי שהוא היה מדמה עצמו לנביאי ישראל בכל ענייניו אמרה לו הלא בג' דברים אתה חלוק מנביאי ישראל הא' שנביאי ישראל מקבלים נביאותם ע״י מלאכים קדושים שהם הנקראים אישים ונביאי א״ה מקבלים ע״י סטרא דאתון וחמור ועוד כי נביאי ישראל מקבלים נביאותם ביום וכמ״ש בהשכמה עלה כו' ונביאי א״ה דווקא בלילה וכמ״ש בנפול תרדמה על אנשים וכמ״ש רז״ל משל לאדם כשהוא הולך אלל פלגשו הולך בהחבא והשלישית שנביאי ישראל מתנבאים נביאותם בלי שום פעולה שיעשו לזה ונביאי א״ה מוכרחים לעשות דווקא מעשה כמו הקסמי' והכישוף ומשה היה עוד יותר למעלה מכל הנביאים שכתוב בו פא״פ וזה שאמרו רז״ל שחשדוהו למשה מאשת איש פי' שחשדוהו שגם נבואתו הוא ע״י מלאכים הנקראים אישים וכשאר הנביאים וחטאו בזה וכמו שאמר להם הקב״ה לא כן עבדי משה כו' פה אל פה אדבר בו וכו' והנה כל ג' חילוקים האלו שבין נביאי ישראל לנביאי א״ה רמזה לו האתון בג' תיבות אלו. ההסכן דרשי רז״ל שהוא מלשון סוכנת שע״י באה לו הנבואה כמה שכתבתי למעלה הסכנתי הוא דווקא בלילה ובמשמר ראשונה שאז הוא משמרת החמורים וכמ״ש חמור נוער:

לעשות. רמזה לו שאין מקבל נבואתו רק ע״י מעשה וזה שאמרו רז״ל ולא עוד אלא שאני עושה לך מעשה אישות בלילה ג' עניינים הללו אמרה לו שבזה אתה חלוק מהם שנבואתך הוא רק ע״י מעשה אישות. ואני עושה לך. דהיינו ע״י סטרא דחמורים. בלילה דווקא ולא ביום:

לך כה. אמרה לו איך אתה רוצה להתדמות לנביאי ישראל שהרי הם מתנבאים בכה וכמ״ש כל הנביאים נתנבאו בכה ואין אתה מתנבא בכה כמו שאתה חושב ואומר ואנכי אקרה כה כו' וזה שאמרה ל״ך כ״ה כולל ג״פ כה נגד ג״ד דלעיל. ויאמר לא. אע״פ שהודה ולא בוש אעפ״כ לא עזב מחשבתו ומעש' הרעה שלו והלך לקללם:

מהדורא שתיתאה

ל״ך כ״ה הוא ג״פ כה. לפי שאמ' לו הש״י ב״פ וכה תדבר. ופעם ג' אמר בלעם ואנכי אקרה כה:

לא

מהדורא תליתאה

ויגל ה' את עיני בלעם וגו'. וירא את מלאך ה' נצב בדרך וגו'. הנה האתון ראתה אותו ג״פ בדרך ובמשעול הכרמים ובמקו' צר שהוא נגד אברהם יצחק יעקב וכמ״ש לעיל ובלעם ראה אותו בדרך שהוא דרגא קדמאה שבו חותמין כל השלשה אבות וכן בפרשה לך לך ואעשך לגוי גדול זה כנגד אברהם ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך נגד יעקב יכול יהו חותמין בכולם ת״ל והי' ברכה בך חותמין. וכן בק״ש כתיב ג' דברים בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך ודרשו בספרי נגד אברהם שכתוב בו ומצאת את לבבו נאמן ונגד יצחק שמסר נפשו על ק״ה ונגד יעקב שנתן כל ממונו בשביל א״י וכמ״ש אשר כריתי לי פ' ויחי ואעפ״כ אינו חותם אלא והיו הדברי' האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שהוא נגד אברהם. ג״פ הראשוני' כתיב באות ב' ובפעם הד' כתיב באות ע' על לבבך וכן כתיב בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כאן ב' וכאן ע' וכן כתיב בכל עץ או על הארץ ולכך נראה לו המלאך ג״כ בדרך שהוא נגד אברהם שבו חותמין בכל מקום

לב

מהדורא תליתאה

ירט הדרך. הענין של ג' רגלי' והוא סוד עולה ותנח עליהם הרוח ולכך אמרו בזוהר פרשה צו שהעולה נהפך לרה״ק וכן כתוב באלדד ומידד ותנח עליהם הרוח שהוא רוח אלהים שזכו לה:

מהדורא רביעאה

ירט. סוד ותנח עליה' הרוח סוד אלדד ומידד שני שדים הנשאר בהם הוא הרוח וז״ס עולה שנתהפך לרוח והן ג' רוחין כמ״ש בתחילת פ' צו בזוהר תלת רוחין קשורים כחדא והן ג' שמות דמשכנא והן ט' שמהן מלמעלה למטה ג״פ קדוש קדוש קדוש כו' ונגדם הן סוד ג' רגלים:

מהדורא שתיתאה

הנה אנכי יצאתי לשטן. הוא אחוריים של ע״ב:

לנגדי. הוא אחוריים של יוד ה״א. וכה תדבר. אינם צריכין לברכתך רק מעצמך תדבר:

לג

מהדורא רביעאה

אולי נטתה מפני כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי. פירשוהו המפרשים אולי כמו לולי והוא תמוה שלא מצינו בכל התורה שאולי יהי' פירושו לא (וכמה פעמים כתוב להיפך אולי אוכל נכה בו. אולי ימשני אבי). אלא הפירוש אולי. הוא אם נטתה מפני ולכן כתיב כאן מפני ולמעלה כתיב ותראני האתון ותט לפני הוא הכל בדיוק וזהו שהמלאך הוכיחו על מה שהכה האתון ואמר הלא אתה ראש לכל הקוסמי' ואתה רואה מעשים כאילו שהאתון עושה מה שלא עשתה כן בשום פעם ואינך נותן אל לבך שמסתמא יש דבר המונעה מלכת:

כי עתה גם אתכה. פי' כי עתה. לפי שבסוף נהרג גם בלעם וזהו שכתוב כאן ב״פ וחרבו שלופה בידו כשראתה אותו האתון וכשראה אותו בלעם כי בהגלות חרבו התחיל במחשבת הריגת הנערים גם בהריג' בלעם לבסוף וכמ״ש הרגו בני ישראל בחרב כי לולי זה בוודאי לא הי' באפשרי לשום אדם שיהרוג את בלעם רק שההתחלה היתה ע״י חרב המלאך ואז לבסוף יכלו ג״כ ישראל לגמרו ולהרגו וכל המלחמה היה ע״י המלאך וזהו שאמר כי עתה פי' שאם לא נטתה מפני הרגתי אותך תיכף ולא כמו שהוא עתה שתחי' עוד עד מלחמת מדין ואמר גם אתכה פי' אתכה והנערים והאנשים ההולכים עמך את כולם הייתי הורג:

ואותה החייתי. ואת האתון הייתי מניח והנה לא עשתה החמור טובה רק לך לבד במה שלא הלכה ונטתה ממקום זה. שאתה נשארת בחיים וא״כ למה הכית אותה לפי שלא הלכה אדרבה היא עשתה לך טובה בזה ולכן נהרג האתון תיכף ולבסוף (נהרג בלעם) ולכך נראה ב״פ בחרבו שלופה א' לאתון וא' לבלעם וכתיב ויקם בלעם וילך ולא הזכיר שם החמור:

לד

מהדורא תליתאה

ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי וגו' ועתה אם רע בעיניך אשובה לי. בזה הרשיע מאוד במה שאמר כי לא ידעתי שהמלאך אמר אליו כי ירט הדרך שהדרך הוא לנגדי ושלא ברצוני ובלעם עשה עצמו כאילו אינו מרגיש בזה כלל ואמר כי לא ידעתי ואמר עוד ועתה אם רע בעיניך וגו' הלא כבר ראה כמה מיני תקלה שבאו על ידו והוא עשה כאינו מבין ולכך אמר לו המלאך לך אם אתה רוצה לילך. ואפס וגו' אתו תדבר. למעלה כשאמר לו הקב״ה אמר לו אתו תעשה הזהירו על העשייה והמלאך הזהירו על הדיבור ולכך כתיב אתו תדבר כי צריך דיבור ומעשה. בפעם הא' כשברכם אמר בלק לקב איבי לקחתיך כו' והשיב לו אתו אשמר לדבר. ובפעם הב' אמר אתו אעשה. ובפעם ג' אמר שניהם לא אוכל לעבר את פי ה' לעשות טובה או רעה אשר ידבר ה' אתו אדבר כי בפעם הראשון חרה לבלק על אשר ברכם וזה שאמר לקב איבי לקחתיך כו' והשיב אשמר לדבר ובפעם הב' אמר בלק גם קב לא תקבנו לא היה לך לקללם ולא לברכם והשיב בלעם אתו אעשה כי אני מוכרח לעשות ולברכם ובפעם השלישית אמר בלק וחשב בלק בדעתו שכל זה הוא בשביל שבלעם רוצה לקיים דברי הש״י הואיל ואמר אתו אשמר לדבר אתו אעשה. והיטיב חרה לו בפעם הג' על אשר אין הולך נגד רצון הש״י והשיב לו בלעם לא אוכל לעבר לעשות טובה או רעה והודה כי אין בו כח להלוך כלל נגד רצון הקב״ה והזכיר העשייה וגם הדיבור שבשניהם לא יוכל לעבור על רצון הקב״ה וכמו דאיתא בזוהר ב' דרגין אמירה ועשייה והשלישית כוללת שניהם אמירה ועשיי' וכן אנו אומרי' ברוך שאמר והיה העולם ברוך עושה בראשית ואח״כ ברוך אומר ועושה וכן כאן אמר בפעם הראשון אתו אשמר לדבר ואח״כ אתו אעשה ובפעם הג' אמר שניהם לא אוכל וגו' לעשות וגו' אתו אדבר:

לה

ואפס את הדבר אשר אדבר אליך אתו תדבר. למעלה אמר לו המלאך במעשה אתו תעשה וכאן אמר בדיבור אתו תדבר ולכך אמר כאן ואפס שלא ידבר שום דיבור זולתי אלה. אתו תדבר. הוא אלף וי״ג יאורין סיומא דשם מ״ב:

לו

מהדורא תניינא

אשר על גבול ארנן אשר בקצה הגבול. ואח״כ כתיב ויקח את בלעם ויעלהו במות בעל ובפעם ב' ראש הפסגה ובפעם ג' ראש הפעור הנשקף על פני הישימן להבין זה שבפעם הראשון יצא לקראתו ובשלשה האחרונים העלה את בלעם לשם. ונראה פי' לפי שכתוב בדברים ב' פסוק י״ד ט״ו קמו ועברו לכם את נחל זרד ונעבר את נחל זרד והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שמונה ושלשים שנה עד תם כל הדור אנשי המלחמה מקרב המחנה דמשמע שבנחל זרד פסקו מיתי מדבר למות וזה ידוע שלא פסקו מיתי מדבר למות עד שנכנסו לקצה הארץ שכבשו דהיינו ארץ סיחון ועוג וכתיב בפ' חקת כמה מסעות מנחל זרד עד שבאו לא״י וי״ל דבאמת נחל זרד היה קצה הכנסם לא״י אך נפרש תחילה איך היה סדר מסעם וממילא נבין זה הנה רש״י פי' בפ' מסעי ג' ארצות יושבים בדרומה של א״י מצרים ואדום ומואב נמצא לפירש״י היה אדום במצר דרומי ומדבר צן שחנו שם ישראל דהיינו בקדש שמשם שלחו ישראל ובקשו ממלך אדום שיניחם לעבור בארצם ע״כ היה במקצוע דרומית מזרחית ממש כמ״ש בפ' מסעי והיה לכם פאת נגב ממדבר צן ע״י אדום וכן ביהושע ט״ו א' אל גבול אדום מדבר צן נגבה מקצה תימן הרי מבואר שמדבר צן היה במקצוע דרומית מזרחית ממש וא״כ לפירש״י ע״כ צ״ל שמדבר צן היא קדש היה לצד שני של ארץ אדום ואדום היתה למטה הימנה דהיינו למטה מקדש וארץ אדום היתה עימדת במיצר דרומי ממש ואח״כ ויסעו מקדש שהיתה לצד השני של ארץ אדום ובאו להר ההר ושם מת אהרן כמ״ש על גבול ארץ אדום ואח״כ כתיב ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום והלא כבר עברו מאדום כולה לכך נראה וודאי דארץ אדום עומדת במקצוע דרומית מזרחית למעלה וסוף מקומה של אדום מתחלת א״י וקדש היא מדבר צן היא למטה הימנ' והיא במקצוע ממש ומדבר צן הולך ע״פ כל רחבה של ארץ אדום עד א״י ממש וקדש היתה עיר בקצה מדבר צן לצד בני ישראל וכשבאו לקדש שלחו לבקש שיניחם מלך אדום לעבור במדבר שלו שדרך שם היו יכולין ליכנס לא״י תיכף וזהו שאמרו לו והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך שהמדבר הוא גבול ארץ אדום וקדש היה קצה הגבול לצד ישראל ולא הניחם ולפ״ז מיושב נמי מה שאמרו לא נעבר בשדה ובכרם ואם בקשו שיניחום לעבור דרך המדינה האיך שייך לומר שדה וכרם במדינה אבל כשנאמר שרצו לילך דרך המדבר שהוא מקום שדה וכרמים אז מיושב שפיר ולא הניחם לעבור בגבולו והוכרחו לילך להלן ובאו אל הר ההר שהוא גבול אדום והר ההר היה משוך מעט לצד דרום וקדש היה לצד צפון ושם מת אהרן וכמ״ש על גבול ארץ אדום ואח״כ כתיב ויסעו מהר ההר לסבב את ארץ אדום שעכשיו הוצרכו לילך כל דרומה של אדום והלכו למעלה מארץ אדום הרבה עד שבאו למזרח ארץ מואב ובזה הלכו ג״כ כל מזרח אדום אלא לפי שלא הלכו סמוך לארץ אדום אלא הלכו למעלה הרבה מדרום לצד צפון עד שבאו נגד ארץ מואב והלכו מזרח מואב ובכל הדרך הזה דהיינו מהר ההר עד אובות לא חנו כי אם בשתי מקומות צלמנה פונן וכן כתוב בפ' מסעי ויסעו מהר ההר ויחנו בצלמנה ויסעו מצלמנה ויחנו בפונן. וכתיב ויחנו באבת ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים במדבר אשר על פני מואב ממזרח השמש משם נסעו ויחנו בנחל זרד והוא דיבן גד וכן כתוב במסעי ויסעו מעיים ויחנו בדיבן גד ואח״כ משם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא מגבול האמרי הוא עלמן דבלתימה האמור במסעי וזהו כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמר נמצא נחל זרד הוא דיבן גד ולכאור' יקשה היאך בא גד ליקח נחלתו עד דיבן גד שהוא יוצא הרבה מנחלת ראובן שהרי ראובן לקח מערוער אשר על שפת נחל ארנן ולקח גם דיבן גד שהוא בתוך הנחל שהוא נחל זרד אלא דברכו משה לגד וטרף זרוע אף קדקד שלקח נחלתו כמו קדקד צד מזרח ולקח נחלתו בלי מצרים לפי שלראובן ומנשה היו להם מצרים. גשורי ומעכתי למנשה ולראובני גבול בני עמון אבל לגד לא היה לו שום מצר וגם לרוחב א״י לקח נחלתו כמו זרוע ג״כ בלי מצרים ועד הנחל לקח ולכך נקרא דיבן גד וזהו שכתוב ברוך מרחיב גד שאין לו שום מיצר כלל ולכך כתיב בדברים קמו ועברו לכם את נחל זרד כי שם כלו מתי מדבר לפי שנחל זרד הוא הנקרא דיבן גד ובו התחיל נחלת א״י שהוא גד וכתיב על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב בסופה ואת הנחלים ארנון ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב ומשם בארה הוא הבאר כו' דמשמע ששם נתנה להם הבאר והלא הבאר היה להם זה כמה שנים וכמה מקומו' שעבר עמהם וגם כן אח״כ כחיב מקומות אחרים וממדבר מתנה כו' שאין להם פי' כלל אבל לפ״ז נראה הכל על נכון ונמצא כך פי' את והב בסופה פו' בסוף מדבר אדום שהלכו הכל במדבר אשר על פני מואב עד שבאו לוהב וזהו נקרא זחל זרד ודיבן גד ולכך נקרא והב לשון הב ששם התחיל ארץ ישראל שנתן להם. ואת הנחלים ארנן וזהו מעבר ארנון ומ״ש במסעי עלמן דבלתימה כאן נקרא נחליאל. ואשד הנחלים הוא הנקרא כאן במות אשר נטה לשבת ער. מלת אשר הוא לרבוי. ומשם בארה (היינו ערבות מואב ששם) נקבע ונעשה באר אבל כל מ' שנה נתגלגל עמהם והיה כמין סלע ועכשיו נעשה כמו באר עד שנגנז לאחר מיתת משרע״ה ואז אמרו שירה עלי באר ענו לה דהיינו שנקבע באר נמצא בתחילה היה במדב' מואב ואח״כ נחל זרד והוא והב והוא דיבן גד ופי' והב בסופ' סוף המדבר של מואב נמצ' מדבר מואב הי' תחיל' ואח״כ ואת הנחלי' ארנן זה נחליאל והוא עלמן דבלתימה ואח״כ ואשד הנחלים הוא במות ובמסעי נקרא הרי העברים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב הוא ערבות מואב (לשבת ער אבל לא ער בעצמו שער הי' ממואב ומשם בארה הוא הגיא) וכן כתוב להלן וממדבר מתנה ממדבר מואב נסע עמהם למתנה דהיינו והב שהוא נחל זרד ודיבן גד שכל אלו השמות נקראו לו וזהו מתנה לשון יהב לפי ששם התחילה א״י להנתן להם שהיא מתנה:

וממתנה נחליאל היא את הנחלים ארנן ובמסעי נקרא עלמן דבלתימה. ומנחליאל במות הוא אשד הנחלים ובמסעי נקרא הרי העברים ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ונשקפה על פנ' הישימן לפי ששם נקבע הבאר (אלא דבמסעי מחלק גם הגיא לשני חלקי') דשני פעמים כתיב בו ויחנו. ויחנו בערבת מואב על ירדן ירחו ואח״כ ויחנו על הירדן מבית הישמת ושניהם נקראו ערבות מואב נמצא יש לנו כאן ששה מקומות בשלשה מקומות הלכו בני ישראל דהיינו מדבר מואב נחל זרד. את הנחלים ארנן. ובשלשה עמדו שם היינו במות בעל ראש הפסגה היא הגיא אשר ע״פ מואב ואח״כ ראש הפעור ולכך (בשלשה מקומות) הראשונים הלך בלק לקראת בלעם אל עיר מואב אשר על גבול ארנון אשר בקצה הגבול ובשלשה מקומות העמידו בלק לבלעם בפעם הא' במות בעל ובשניי' ראש הפסגה ובשלישית ראש הפעור ונשקפה ע״פ הישימן

לח

היכול אוכל דבר מאומה. אמר לו שנים במעשה וא' בדיבור וכמ״ש למעלה בפסוק וקסמים בידם וכן הי' אצל הברכות בשני ברכות הי' במעשה שהלך וכמו שכתוב ואלכה אולי וגו' אקרה כה ובפעם השלישית כתיב ולא הלך כפעם בפעם וישת אל המדבר כו' שהוא בדיבור וכל זה רמז לו בלעם מקודם אך לא ידע מה נבא. וכן הוא מלמטה למעלה מעשה דיבור מחשבה. היכול אוכל. הם שני מרגלאין מרגלא תתאה ועילאה. דבר. הוא סיכתא שבעינים:

מהדורא תניינא

ויאמר בלעם אל בלק הנה באתי אליך עתה היכל אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר. צריך להבין מהו היכל אוכל וגו' ונראה לפי שידוע כי שני פעמי' הראשונים הלך לקראת נחשים ובפע' השלישי עזב ללכת לקראת נחשים וכמ״ש ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים ושם אל המדבר פניו לראות מה יזמין לו הקב״ה וזהו היכל אוכל הוא ב״פ הראשונים שעסק בניחושים כדי שיזמין לו הקב״ה כמו שרוצה וראה שאינו יכול לעשות שום דבר ואח״כ אמר אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר על פעם הג' שלא הלך לקראת נחשו' ואע״פכ שם אלהי' בפיו הדבר שרצה הקב״ה וזהו כי ג' דרגין יש אלהים. ה'. רוח אלהים. וכן כאן ויקר אלהים אל בלעם ובפעם השני ויקר ה' אל בלעם שהי' הכל במקרה לפי שהיה לו התפעליות לבלעם לילך לקראת נחשים אבל בפעם הג' שלא הלך לקראת נחשים כתיב ותהי עליו רוח אלהים ומלמטה למעלה היא. בפעם הראשון אמר בלעם כשבא אליו עתה היכל אוכל דבר מאומה הדבר אשר ישים אלהי' בפי אתו אדבר ובפעם השני אמר בלק לקב איבי לקחתיך והנה ברכת ברך והשיב לו את אשר ישים ה' בפי אתו אשמר לדבר ובפעם הג' אמר בלק גם קב לא תקבנו וגו' והשיב בלעם כל אשר ידבר ה' אתו אעשה ובפעם הד' אמר בלק לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך והשיב בלעם אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר וגו' לעשות טובה או רעה מלבי אשר ידבר ה' אתו אדבר. וכל אלו השינויים קשה הרבה ובפעם הד' שאמר והלא גם אל מלאכיך וגו' הלא גם לבלק בעצמו אמר כן והענין הוא כי בתחילה כשאמר בלעם היכל אוכל דבר מאומה כיוון בזה שהנבואה אינה באה לו מצד עצמו אלא מצד הקב״ה וזהי היכל אוכל דבר מאומה רק ברצון הקב״ה אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר ובפעם השני כשבירך אמר לו בלק לקב איבי לקחתיך פי' לא היה לך לומר הברכה ואף שהנבואה הוא אצלך מהקב״ה עם כל זה שאינך יכול לקלל עכ״פ לא הי' לך לברך והשיב לו אתו אשמר לדבר שאני צריך לדבר מה שאומר הקב״ה ואח״כ אמר גם קב לא תקבנו קצף עליו על שבא אצלו ואמר לא הי' לך לבוא אלי ולומר הברכ' והשיב כל אשר ידבר ה' אתו אעשה כי מוכרח אני לעשות מה שידבר (וגם בתחילה אותו אשמור לדבר ואח״כ אותו אעשה כנגד מה שאמר לו הקב״ה את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעש' והמלאך אמר אתו תדבר ולכך השיב ג״כ אתו אשמור לדבר ואח״כ אותו אעשה) ובפעם הד' השיב לו בלק בכעס והנה ברכת ברך זה ג' פעמי' וכיוון שהיה לו לשנות מרצון הקב״ה שלא לברך והשיב לו כי הוא מוכרח בע״כ והוא לא אוכל לעבר את פי ה' לעשות טובה או רעה מלבי כי הטוב והרע אינם כלל ברשותי רק הכל ברצון הקב״ה אשר ידבר ה' אתו אדבר וזהו שאמר הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת שגם למלאכי' שלו אמר כלשון הזה והודה שהוא מוכרח בכל הדברים הן שלא לקלל והן לברך אותם משא״כ לבלק לא אמר כלל שהוא מוכרח על אלו הדברים:

לט

מהדורא רביעאה

ויבאו קרית חצות כמ״ש עד לא עשה ארץ וחוצות (משלי ח' כ״ו) ארץ הוא א״י. וחוצות הוא שאר המקומות הנקראים חוץ וכמ״ש ואגרשנו מן הארץ שרצה לגרשם מן הארץ העליונה ולכך כתיב כאן ויבאו קרית חצות שישראל היו עומדים אצל א״י והם הלכו חוצה להם לצד סטרא אחרא:

מ

ויזבח בלק בקר וצאן. כולם לכבודו של בלעם ותחילה שלח אותם לבלעם ואח״כ הקריב הקרבנות על המזבח וכמ״ש ואותי השלכת אחרי גוך:

מהדורא רביעאה

ויזבח בלק בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרים אשר אתו. שחט הרבה צאן ובקר ושלח לבלעם. גם שלח לשרים. וגם לאשר אתו. ואח״כ עשה ז' מזבחות ולכך כעס הש״י עליו שמתחיל' עשה סעודה לג' שהלכו עם בלעם ואח״כ עשה ז' מזבחות משא״כ ביתרו שעשה עולה וזבחים עשה תחילה להש״י וכמ״ש ויקח יתרו עלה וזבחים לאלהים ואח״כ ויבא אהרן כו' ובלעם נזהר מזה וכיחש להקב״ה ואמר ואעל פר ואיל שרצה לנקות עצמו מענין זה והקב״ה גלוי לפניו ואמר ידענא מתי הקריב זה ועשה מזבחות אלו וכמ״ש בזוהר:

מא

מהדורא רביעאה

ויעלהו במות בעל. הוא מקום הראשון משלשה מקומות שהראה לבלעם כי לא היה יפול לראות אלא בג' מקומות כי וודאי לצד השני של ישראל לא היה יכול לעבור רק הראה לו במקום סמוך לו דהיינו בינו ובין ישראל ומשני הצדדין של ישראל ג״כ הראה לו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.