פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/נג

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה נג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

נשמטו. עש"ך הנה המרדכי כ' הטעם דעובי הכתף כו' ורש"י הביא הש"ך אות יו"ד דבהמה אין נחבאת בין הצלעות ובת"ח כלל פ"ז דין י"ב חילק דבהמה עובי הצלעות מגינות כ' הש"ך דהוא ללא צורך ויש לראות דהמרדכי סובר נשבר אף בעוף כשר די לו בנשמט בחילוק שלו משא"כ לרמ"א דאוסר בנשבר בעוף ובבהמה מכשיר אף שיש עוקץ בשבר החיצון וחד ולמה לא נחוש אלא דהיה די לו בטעם רש"י כי בבהמה אין הריאה סמוכה לצלעות ובמ"י שם אות כ"ח הביא ג"כ טעם המרדכי וא"י דבנשבר לא יספיק טעם המרדכי וכאמור אלא טעמא דרש"י דהריאה של בהמה אין קרוב לצלעות:

ב

למעלה. הש"ך הראה מקום לסימן נ"ה אות י"ב ושם מבואר דבשר צריך לחתוך מעט למעלה דא"א לצמצם ולא בעצם ואם הבשר נפרד לגמרי א"צ כלל ועסי"ג שם לענין ספק ושם יבואר אמנם הבל"י אות ב' הביא בשם בה"י דנוהגין להשליך כל האבר ולא ראיתי נוהגין כן אלא מעט למעלה וכדאמרן עיין בסי' נ"ה:

ג

אסור. הש"ך הראה מקום בנשמט לסי' ס"ב אות י"ד דנשמט חמיר מנשבר יע"ש והר"ב שלא הגיה כאן דאף אין עור ובשר חופין אסור כי אין אנו בקיאין לט"ז בסי' נ"ה אות ח' דמשמע דבמקום שאין עושה טריפה אין להחמיר אם עור ובשר חופין א"ש ולהש"ך שם אות י"ג דאף במקום שאין עושה טדיפה א"א בקיאין בדין היפוי בשר צ"ל דהמתין והגיה לקמן וא"כ לש"ך אין חילוק בין נשבר לנשמט ואולי מ"ש בנשמט עיין לקמן אפשר לומר דלא הוה אלא מצד המנהג ושיש להקל במליחה ולענין חנ"נ ובסימן נ"ה אבאר לט"ז במקום שאין עושה טרפה בעור ובשר חופין ובנשמט מה הדין גם בסימן ס"ב וכאן אין מקומו להאריך והבל"י האריך כאן יע"ש:

ד

ורואין. עש"ך הנה העיר בזה דהר"ב ארכביה לש"ד ואו"ה והם רחוקים דש"ד מטריף מטעם איעכול ניביה בבהמה ואף שאין נצרר הדם ומ"ש האחרונים שהוא נגד גמרא תי' הב"ח דמפרש שמוטת יד כשירה היינו ראש עצם התחתון הסמוך לפרק השני ושמוטת ירך כה"ג טרפה וה"ה נשבר סמוך לגוף טרפה מטעם הנ"ל מחשש איעכול וא"א בקיאין בבדיקה עב"ח ויראה דהיינו סמוך בגודל חיישינן שמא איעכול ניביה הא רחוק לא חיישינן עיין סימן נ"ה נ"ו ובוקא דאטמא יע"ש ולא חיישינן ג"כ ברחוק שמא ניקבה הריאה ואפשר בהמה גרע טפי שדורסת על רגליה ומ"מ ברחוק אין להחמיר ועיין פר"ח אות ד' בבהמת עובד כוכבים יש לאסור נשמט ונשבר ונחתך בידי הבהמה ולא בהמות ישראל. וממרוצת דברי הש"ך שהביא כמה דעות משמע שדעתו לאסור בשמוטה בבהמה ולא הבינותי גם על הב"ח קשה וכיון דלקמן סי' נ"ה ס"ג בנשמט הקולית משוק פוסקין להתיר אף באין ה"מ וכרשב"א שם דשמוטת ירך היינו בוקא דאטמא ומיניה שמוטת יד היינו כה"ג וכשירה י"ל דלאו דוקא דהא כדאיתא והא כדאיתא דע"כ שמוטת גף סמוך לגוף ה"ה כ':

אמנם מ"ש הש"ך דט"ס בתשב"ץ בעוף דטרפה בלא"ה משום ריאה לא הבינותי דתיבדק הריאה ואלו איעכל ניביה טריפה משום ניביה ולא מהני בדיקת הריאה. ויש לראות לש"ד דחושש משום איעכול איך יתיישב ברייתא דלוי כל מש"ח כו' והא יתר בהמה מעוף שמוטת יד ואיעכל ניביה בבהמה טריפה ובעוף אם בודק הריאה כשירה וכ"ת דברייתא כרב דעוף אין לו בדיקה איך יתרץ ליה לשמואל ור"י ועוד דלרב תקשה יתר עוף דאין לו בדיקה ואיעכול יש לו בדיקה ומיהו לזה י"ל כל דלאו מיניה מיטרפא לא קחשיב תדע דאמאי לא חשיב יתר עוף דצריך בדיקה וכדאמרן. ומ"מ קשיא עוד דאם כן הב"ח והש"ך ופר"ח מזכין שטרא לבי תרי דכאן בבהמות עובד כוכבים עכ"פ אסור באיעכול ניביה ולדידן א"א בקיאין ופוסקין דבעוף תבדק כו' אלא שא"א בקיאין א"כ קשיא ברייתא דלוי גם לעיטור דפוסק דלא מהני בדיקה בעוף קשיא ברייתא דלוי אם לא דכש"ד או דלאו מיניה לא חשיב. הראב"ן מפרש נשברו אגפיו בעוף כשר היינו ע"י בדיקה בצלעות יש לעיין קצת א"כ אמאי לא אשמועי' רבותא נשמטו כשירה ע"י בדיקה בריאה כיון דמתני' כשירה בבדיקה קאמר י"ל:

ה

אפי' נשברה. כתב הש"ך והוא שיהא הבוכנא קיים דאל"כ הוה כנשמט. ואף לדידן נ"מ בזה כמ"ש הרב לקמן בא"י אם מחיים דנשבר הואיל ורוב מקילין יש להכשיר ולא בנשמט ה"ה ביש עוקץ וה"ה בנשבר בוכנא אף דאין עוקץ דהוה נשמט אין להתיר וכאמור:

ו

ויש. הש"ך השיג על הב"ח ואמר דמהרי"ק לא אמר אלא במקום שאין עושה טרפה אלא דחיישינן לאבר משום מצות פרישה הא כל דלאו מינה מיטרפא לא מהני שא"ש והביא ראיה מצ"ה לקמן והפר"ח הסכים על ידו באות ו' ובסי' ל' אות ח' הביא ראיה מסי' נ"ה ס"ב עצם הקולית שנשבר במקום חיבורו אע"פ שנקשר היטב טריפה והש"ך שלא הביא ראיה מצ"ה דאין מוכרח כ"כ דאיירי שאשי"י אף דכתב שם משמע יע"ש ולסוף צידד הש"ך להקל מאחר דרוב מכשירים בלא"ה והיינו באין עוקץ או שהבוכנא קיים דאל"ה רובן מטריפין ולענין דינא במ"י כלל פ"ז אות ל"א העתיק דברי הש"ך משמע לעת הצורך להקל אמנם כר"ו אות ב' כתב חלילה להתיר יע"ש ואם היה בא לפני מעשה כזה לא אומר לא איסור ולא היתר ובתנאי שאין עוקץ ובוכנא קיים כדאמרן:

ז

אגודל. עש"ך והוא שיעור ז' שעורות זא"ז בדוחק שהן שתי שעורות באורך בריוח הר"מ ז"ל הביאו אחרונים. עיין כה"ג בהגהות הב"י אות י"ו ובאות י"ג הביא בשם ס' יאיר נתיב עוף קטן שאין בו בכל העצם שיעור אגודל משערין בחצי עצם לגוף טרפה וביותר כשר ונכון הוא שהרי המהרי"ק שורש ל"ה כתב דהיה נוהג לשער בחצי עצם שלא לחלק בין קטן לגדול אלמא קטן שיעורו הכין הוא דיותר מחצי עצם לאו סמוך הוא. אם יש ספק אם היה אגודל ונאבד כתבתי דינו בט"ז:

ח

אבל. עש"ך ויראה דהעתיק לד"מ דל"ת בבהמה סיים הר"ב וא"צ בדיקה ובעוף לא סיים ה"א דאין לחוש מסתמא א"א לבדוק לאחר הבישול או נאבד אח"כ לז"א דכן המנהג דא"צ לבדוק כלל:

ומ"ש בשם הב"ח פחות מאגודל יש לעיין בצלעות לא הבינותי דלדידן טריפה אף שאין ריעותא בצלעות תוך אגודל ועיינתי בב"ח ושם כתב ברחוק אגודל יש לעיין בצלעות דזהו דיחוק מועט הא ביותר מאגודל לא וכצ"ל בש"ך ור"ל דאנן מכשירין ברוחב אגודל מצומצם והמחמיר לעיין בצלעות תע"ב הא רחוק יותר לא:

ט

מאחר. עש"ך העתיק דברי ת"ה כלל פ"ז די"ג וכוונתו בהעתקה זו להשיג על הפרישה דכתב אם ראינו נכנס שבר החיצון לתוך אגודל וכל שכן נתחברו השברים זע"ז ונכנס לתוך הגוף בתוך אגודל טריפה ולז"א דמד"מ ומת"ה לא משמע כן דאם לא כן לוקמיה תשובת הרא"ש אף רחוק אגודל אלא שראינו נכנס לתוך אגודל. וע"ז פירש דברי הדרישה דמיירי באלכסון כו' ומ"ש הבו דלא לוסיף היינו אפילו שוכבים זע"ז מדובקין והוא תוך אגודל כיון דהשבירה רחוק היה אגודל כשירה:

וראיתי להכה"ג בהגהות הב"י אות כ"ג רצה לפרש ברמ"א ז"ל בתוך אגודל טריפה בכ"ע היינו ביש עוקץ עד שהוצרך להביא ראיה מת"ח דבכ"ע משמע אף באין עוקץ ואני אומר אדרבה מת"ח יש לפרש דבכ"ע היינו אף שאין ריעותא בצלעות ומכאן מוכרח דבכ"ע אף באין עוקץ דאי בכ"ע היינו באין ריעותא אם כן איך כתב וי"א הא המחבר נמי אוסר ביש עוקץ ולפ"ד רמ"א אהיתרא קמהדר דעוקץ רחוק מגוף אגודל כשירה והדברים מראין ודאי דהר"ב אאיסורא קמהדר לאסור תוך אגודל והיינו באין עוקץ. גם מ"ש דרמ"א והמחבר בתרתי פליגי דלהר"ב בעוקץ אף רחוק אגודל טריפה עד שיבדק ובאין עוקץ כשר תוך אגודל ולרמ"א נהפוך הוא גם זה אין מוכרח דהמחבר אפשר מודה כל שרחוק אף שיש עוקץ כשר:

עיין במ"ב בסימן מ' ומ"א וג' וכתב שם דהא דספק מחיים או לאחר שחיטה כשירה מס"ס אבל יש ריעותא בצלעות אסור ואפילו בדיקה לא מהני יע"ש זה פשוט כיון דיש ריעותא בצלעות תולין במצוי מחיים ומיהו הוא ז"ל מיירי בתוך אגודל וכבר כתבנו כל שיש ריעותא בצלעות אפילו רחוק אגודל לא מהני בדיקה לדידן וכמשמעות הת"ח כלל פ"ז דין י"ג יע"ש בזה:

י

שמא ניקבה הריאה לפי שריאה של עוף נחבאת בין הצלעות רש"י והר"ן ש"ך ולעיל אות א' הביא דברי המרדכי לחלק בע"א בין בהמה לעוף:

יא

וצריך לנפחה. וא"א בקיאין ש"ך ר"ל בנשבר כ"ש נשמט דמוזכר בתלמוד ועיין ט"ז שם כתבנו מזה. כתב הכה"נ בהגהות הב"י אות ו' על מ"ש רש"ל בא"ט סימן צ"ט דיש חילוף גירסאות אי ר' יוחנן כשמואל ויש לו בדיקה או ל"ג ואם כן רב ושמואל הלכה כרב ואין לו בדיקה כתב דכל הטורח הזה לדידן בחנם דבלא"ה א"א בקיאין בבדיקה יע"ש והנה אף לרב דאמר חיישינן שמא ניקבה אלמא לספק משוי לה לא וודאי אם כן הוה ס"ס ואין נ"מ גם להקל לומר דלא הוה חסרון חכמה כיון דבימי התלמוד לא הוו בקיאין פשיטא דאינו ויפה כתב:

יב

נמצא הגף שבור. עש"ך וה"ה דהמ"ל באין עוקץ אלא שהבוכנא נשבר דהוה כנשמט להמחבר והר"ב מכשיר בנשמט אלא להלכה לא רצה לסמוך באין ה"מ בנשמט או עוקץ או נשבר הבוכנא וכדאמרן והטעם דמחיי' או לאחר שחיטה הוה חסרון חכמה או דשמא ניקבה הריאה אין שקול דקרוב שניקבה:

יג

מכח ס"ס. הש"ך הביא דברי מ"ב בסימן נ' דאם יש ריעותא בצלעות או בריאה אף שאין ניכר אי מחיים הריעותא תמיד וא"א בבדיקה וכדאמרן:

יד

ס"ס. הש"ך הביא דברי הב"ח דס"ס צריך שיהיו שניהן שקולים הא לא"ה לא הוה ס"ס ובהני אווזות שמוליכין לשוחט לשחוט כבר כתבנו דאי נקשרו תו ליכא למיחש לנקיבת הריאה ואם מנדנד אילך ואילך אפי' בשעת שחיטה חיישי' ועיין תוספות כתובות בסוגיא דפ"פ דמה שהוא רוב דרבנן נחשב שפיר לס"ס ומה שהוא מ"ה לא נחשב לס"ס ועיין פ"י שם בחידושיו ואין להאריך:

טו

אבל כשנמצא שמוט. עש"ך וכוונתו אף דבסימן ק"י כתב ס"ס א"צ לברר א"כ חסרון חכמה אין מזיק בכאן שמא ניקבה הריאה דא"צ לבדוק כלל מ"מ באין ה"מ אסור בנשמט דספק שמא לא ניקבה קרוב שניקב ועוד דספק שמא לאחר שחיטה הוא לפנינו ואם היה חכם היה יכול להכיר א"כ לא מיחשב לספק כלל וליכא אלא חד ספיקא ואסור ויש לעיין בנשמט בה"מ כאמור:

ויש לחקור חקירה אהת וגדולה היא אלי והוא בספק חסרון חכמה דלא מחשיב לספק אי נאבד הדבר ההוא ואין לפנינו י"ל דהוה ס"ס גמור או נימא כיון דאלו היה לפנינו לא הוה מחשיב לס"ס עכשיו שנאבד לא עדיף מאיתא לפנינו ויש לאסור ועיין סי' ע"ב בלב תרנגולת ושם אבאר:

טז

יש להחמיר. ואם יש לתלות שנעשה לאחר שחיטה תולין ש"ך ופשוט ומיהו דווקא דרסה או בכותל הא זרק לארץ בכח לא עיין במהרי"ק שורש ל"ה ולעיל סימן כ"ה יע"ש דאין הזריקה מצוי הוא להשבר מחמת זה ולא תלינן:

יז

עוף. עש"ך והמ"י כלל פ"ז אות ל"ו כתב הש"ך מסכים להר"ב בת"ח דא"א בקיאין ואין אני רואה הכרע מכאן אדרבה צידד והביא דעת הלבוש וכן הסכים הט"ז דאף אנו בקיאין בבדיקה זו דע"י חולי לא מחזקינן ריעותא כאמור:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.