פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/נב

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה נב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והוריקו. אבל הוסיפו באדמומית כשירה ר"ן ש"ך וה"ה הוסיפו בירקותן וראיה ממשנה דתנן אדומים כשירה פשיטא אלא קמ"ל הוסיפו באדמומית וריב"ל דההיא תרנגולת ירוקין הוה ומה ס"ד למיסר אלא דהוסיפו בירקותן ואפי' הכי אכשריה. והרע"ב בפירוש המשנה אדומין שנשארו כמו שהיו כשירה הוא לאו דוקא אלא אפי' הוסיפו באדמומית וכאמור עוד כתב שם עוף המים דרכן לב וכבד וקורקבן להוריק אם האדים טריפה וחשב בכלל עוף היבשה תרנגולים ואווזים תורים ובני יונה (וה"ה עוף שקורין אינדיק) והר"מ בפירוש המשניות כתב כן אלא שיש שינוי בדבריו דחשוב תרנגולים ותורים ובני יונה לחוד וכתב דעוף המים על פי הרוב הוא בקורקבן והתב"ש באות ג' הרניש בזה וכתב כשיבאו לפני המורה צריך להעריך אל מין זה בעוף אחר יע"ש ואווזות כתב מדאמר רב שיזבי הני אווזות כעוף המים דמי הואיל וקרומן רך משמע לענין זה לחוד ויפה כתב ולפ"ז בר אווזות שהן עוף המים יש לעיין בהו נ"ל ועיין כה"ג בהגהות הב"י אות ב' הביא דברי הר"מ ודברי הרע"ב יע"ש:

כתב התב"ש אות ב' אם נשתנו למראה אחרת חוץ מירוק ואדום כשירה דהרא"ה דוקא ככרתי הא גע"ל כשר ואף לרשב"א דאוסר בלב וקורקבן גע"ל משום דירוק כולל ב' צבעים ולא שאר מראות וה"ה מעיים ירוקין ככרתי נשתנו לגע"ל אף דטבע האש להוריק גע"ל כשירה והביא קצת סיוע לב שהוריק משמע הא מעיים שהוריקו גע"ל כשירה עכ"ל הנה מה שהחליט בנשתנה למראה אחרת כשירה מלשון כה"ג בהגהות הטור אות ח' על מ"ש הרשב"א ב' מיני ירקות כתב לא נתבאר אם כלובן ביצה או כחלמון ומר"ן משמע בין כלובן כשירה משמע שאר מראות פסולה אמנם לא ידענא דלובן ביצה לאו בכלל ירוק ומ"ש הר"ן כביצה או מוריק"א דביצה החלמון לאו מוריק"א הוא אף ששניהם גע"ל. אמנם הלבוש סעיף א' נשתנו למראה אחרת אין ראיה דהיינו ירוק לאודם או אודם לירוק וממשנה יש ראיה דלא אמר אדומים כשירה היינו אף שהוסיפו באדמומית ונשתנו למראה אחרת טריפה ולמה לי לפרוט ירוקין ש"מ דשאר מראה אין פוסלין ואשמעינן הוסיפו באדמומית דל"ת דטבע האש להאדים ולהוריק אם הוסיפו באדמומית טרפה קמ"ל דכשירה. והנה המפרשים הוקשה להם אמאי לא תנן ירוקין כשירה במעיים והיה נראה לומר דלא מצי למיתני כן דירקות כולל ב' צבעים וה"א דבא לומר מגרי"ן לגע"ל ומדהוקשה להם ש"מ דכל מין ירוק אין פוסל במעיים וה"ה עוף המים לב וכבד וקורקבן וכאמור  :

ב

ככרתי. עש"ך ויש לראות בדבריו דמתחלה כתב דמרשב"א משמע אף בכחוש והיינו מדאמר אם הוא שמן לא תנאי כמ"ש התב"ש הביאותיו בט"ז אות א' יע"ש וקאמר דהמחבר נמי הכי משמע והיינו מדלא חילק בין כחוש לשמן ולמה ליה כל זאת והא ודאי המחבר כהרא"ה סובר דאף לב וקורקבן גע"ל כשר כמ"ש אח"כ כ"ש כבד כחוש ודוחק דספוקי מספקא ליה אי המחבר בבירור כהרא"ה או משום כבד נקט כרתי והא פשיטא ליה דאין חילוק בין כחוש לשמן דזה דוחק. ואולי הכריח בזה שיטתו בנה"ך דמין בייתי שיש מדברי אפי' נפלה לאוד תולין דלא כט"ז אות ט' שפי' דברי המחבר באין ידוע יע"ש באורך ולז"א דהמחבר הכריח שיטתו דכהרא"ה מדאמר לב וכבד וקורקבן שהוריקו טרפה ובחדא מחתא משמע דומיא דכבד מה התם גרי"ן טרפה אף לב וקורקבן משום דאש מוריק ככרתי ואכתי דלמא גע"ל נמי וכבד גופא נמי דבסתם עופות כחושים מיירי וגע"ל פוסל לז"א דהמחבר סובר כחוש ודאי שרי דומיא דבייתי שיש במינו מדברי ה"ה כ"ש כחוש שיש במינו שמן דתולין כמ"ש בט"ז ומש"ה שפיר כפל דבריו והכריח שיטתו בנה"ך דאי המחבר לקמן באין ידוע איירי אכתי אין כאן ראיה דהא דאמרו לב וכבד וקורקבן כולן בין בגע"ל ובגרי"ן איירי ובידוע דנפלה אלא כדאמרן והבן  :

כתב הכה"ג בהגהות הטור אות יו"ד כתב הפרישה דהא דמכשיר הרשב"א ירוק כביצה הוא באין ידוע שנפלה לאור הא לא"ה תולין אדמומית באור ורשב"א לטעמיה דאוסר בא"י שנפלה לאור והב"ח מתיר אף בנפלה לאור וכתב ש"ך וכ"נ לדקדק מדברי רש"ל שהוא מבין דרשב"א בבייתי בידוע שנפלה לאור מיירי וממילא ירוק כביצה בהכי מיירי עכ"ל הנה מ"ש וכתב ש"ך וכ"נ לדקדק הוא ט"ס דהש"ך לא כתב כלום מזה אלא כצ"ל וכן כתב ש"ך והיינו באות י"ג הסכים להב"ח וחיסור לשון יש בו וצריך להיות הא בידוע שנפלה לאור כמו בריאה שהאדימה אין תולין אלא באור ה"ה ירוק כביצה בכבד ומ"ש וכ"נ לדקדק הוא דברי עצמו דיש"ש בסי' צ"ו כתב על מ"ש הרשב"א דבייתי שיש במינו מדברי אין סברא לתלות כשידוע שנפלה לאור אלמא דמפרש דברי הרשב"א דמיירי בידוע עיין ט"ז אות ט' באורך וממילא ה"ה גע"ל בכבד נמי בידוע מיירי ומכשיר הוא דבהדדי תניא בארוך ובקצר ועוד דכ"ש הוא אם בייתי ומדברי אף בידוע היקל כ"ש כחוש ושמן כמ"ש הכה"ג בהגהות הטור אות י"א דכדברי המחבר עיקר דבייתי שיש במינו מדברי תולין ה"ה כחוש שיש במינו שמן וכמ"ש התב"ש הביאותיו לעיל ולפ"ז הש"ך שהסכים כאן כרש"ל לכאורה בכחוש לא ולקמן הסכים לב"ח דאף בידוע מותר בבייתי כו' אין סובר כסבר' כה"ג אות י"א ותב"ש וסובר דאין לדמות שמן לכחוש כמו בייתי ומדברי ואפשר אף שהביא דברי מהרש"ל מסכים להמחבר כאן דבכחוש נמי שרי. והנה לפי דברי כה"ג היה להש"ך להביא מחלוקת הפרישה והב"ח כאן לענין גע"ל בכבד אי בידוע או בא"י ואמאי הביא רק באות י"ג לענין בייתי ולכאורה דהש"ך יפרש דפרישה דאוסר בידוע היינו בכחוש דדומה לבייתי ומדברי הא שמן לא הוי ספק כלל כי כן מראיתו כמ"ש הט"ז אות ט' יע"ש וא"כ הש"ך שהביא כאן דברי יש"ש ומסכים עמו כפי הנראה דכחוש אסור א"כ אין נ"מ בפלוגתת הפרישה והב"ח דבשמן הפרישה מודה דשרי וכחוש אסור כו'. אמנם לא ידענא אנה מצא כך דהפרישה יראה דאבייתי ומדברי כתב כן ואולי מה שציין וכתב הרשב"א כו' ומב"ח יראה נמי כן במ"ש ומיהו כבד כו' וכדכתיבנא דהיינו בכחוש לא בשמן ומש"ה לא הביא הש"ך זה כאן זהו מה שרצינו לבאר ועיין בסמוך:

ג

כנגד המעיים. ואפי' בכ"ש ודאי לקו גם הבני מעיים ואפי' הן לפנינו ולא נשתנו טור ש"ך והנה העתיק לשון הטור ללמוד דאפילו הוריק בכ"ש והיינו מצד חוץ ולא בעבר שכלפי הבני מעיים וכבר פירשנו מ"ש לצד חוץ היינו אותו חלק שאין מכוון נגד הבני מעיים הא אותו חלק שמכוון נגד הבני מעיים אפילו מחוץ טריפה דה"א מאבר לאבר לא אמרינן כן ומ"ש ודאי לקו הבני מעיים הנה הר"ן משמועתו דסוף לקלקל המעיים ולשון הגמרא נחמרו בני מעיה משמע כרא"ש וטור דלא איגלו בהתייהו וכבר הם לקוין ובזה אין נ"מ כ"כ ומדהעתיק עוד ואפי' הן לפנינו ש"מ לצורך הוא ולא ידענא דהא להמחבר ס"ה בנאבדה טריפה פשיטא דהוריק הכבד נגד בני מעיים ע"כ באיתא המעיים לפנינו דאי ליתא בלא"ה טריפה וכ"ת דה"ק הוריק הכבד הא לא הוריקה והמעיים ליתא כשירה וכמו שנראה מדבריו בנה"ך על מה שתי' על הט"ז אות ט' דנאבדה טריפה בנאבדה כולה הא ישנן מקצת איברים ולא ראינו שינוי כשירה דא"כ מאי איריא כבד ומאי איריא נגד המעיים דוקא ובשלמא הרא"ש דמתיר בריאה ירוקה ואין הוכחה ואפשר נאבדה כשירה כמ"ש הב"י סוף הסימן הוצרך להשמיענו זה משא"כ להמחבר דנאבדה אסור פשיטא דהכין הוא וכ"ת דכאן מיידי בא"י שנפלה לאור דהמחבר אנפלה בידוע קאי ואולי דל"ת דהוריק כבד וליתא המעיים טריפה ודאי דאמרינן ודאי שלטה גם במעיים הא לא הוריק הכבד ספק הוה לכך אשמעינן זה וכאמור:

ד

וכלפי פנים. העתיק הש"ך לשון הרשב"א וכבר נתבאר דצד חוץ היינו אותו חלק שאין מכוון נגד המעיים אף שהוא בראש הדק הא נגד המעיים אף שהוריק מבחוץ אמרינן כבר שלטה מעל"ע ולמעיים אלא דלא גלי כו':

ה

כנגד המרה שאנו חושבין כח האש שהוריק כאלו ניקבו המרה רשב"א ש"ך לכאורה ה"ק דבמעיים הטיל תנאי שיהא נגד פנים ולא מחוץ אף דכח האש להוריק בעובי מ"מ מאבר לאבר לא שלט ובפנים אמרינן דגם מגיע הליקוי למעיים ובמרה לא הטיל תנאי נגד פנים דשאני מרה ל"מ במקום שדבוקה לכבד דהוה ניקבה המרה וכבד נגדה דכח האש להוריק בעובי כו' אלא אפילו במקום שאין דבוקה כחד אבר חשיב וכל זה לאו כלום הוא דכבר פירשנו מצד פנים היינו מכוון למעיים ואפי' מחוץ וכדאמרן:

ודע דנפלה לאור ונשתנו הוושט והקנה עד"מ וושט אדום והוריק קנה לבן והאדים או הוריק למה לא ביארו ז"ל ולא מני כ"א לב וכבד וקורקבן ומעיים עד שרשב"א ז"ל הוצרך ליתן טעם לריאה דלא מני ולמה לא מני הנך וכ"ת סימנים קשים הם לא ידענא מנלן הא וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה והדבר צריך תלמוד . כתב הרוקח סי' ת"ד הביאו האחרונים נפלה למים רותחין דינו כמו שנפלה לאור וצריכה בדיקה:

ו

כנגד כל מקום חיותא. עש"ך לא שאין לפרש כ"א הוריק סמוך למקום חיותא דהמעיין בב"י יראה דיש לפרש שהוריק במקום תלייתא אלא דה"ה הוריק סמוך למקום חיותא שאם ינטל השאר לא תשאר כזית טריפה ומה שהראה מקום לסי' מ"א אות ג' דה"ה אם ניטל כל הכבד ונשאר אלו הב' זיתים והוריק כ"ש שאין נשאר כזית שלם או הוריק כל הכזית של מרה אף ששלם כולו אפ"ה טריפה כמו יבשו אלו הב' זיתים טריפה:

ז

אין חוששין לה. כתב הש"ך משמע אפי' הוריקה כשירה ודלא כב"ח יע"ש אף דלשון אין חוששין משמע לכאורה דאין חוששין בנאבדה או לענין בדיקה אבל אם נשתנו טריפה מ"מ מסידור המחבר מוכח כן מדהביא זה כאן ולא בס"ה דאין לפנינו טריפה וע"ז ראוי לומר בריאה אין חוששין ומדכתב בס"א אפי' בידוע שנפלה ונשתנה אפ"ה אין חוששין לה והתב"ש החמיר בכרתי בריאה יע"ש ומיהו ודאי בדיקה א"צ בריאה של עוף דלישנא דגמרא הכין ודאי מסתבר אין ריאה לעוף היינו לבדוק:

ח

מפני שצלעותיה מגינות עליה הביא הש"ך דברי רש"י דצלעות של עוף עומדים על חודן והריאה נחבאת שם ואין כח האש שולט בה:

ט

ומחול. עש"ך דבבהמה איירי דעוף אין טריפות פוסל בו ומש"ה השמיטו המחבר דלדידיה אין נ"מ דבהמה כשירה ולפ"ז הדין כמ"ש הש"ך באות י"ז ולמאן דפוסל לעיל בטחול של עוף בכ"מ כיון דלית ביה קולשי' וסומכיה ה"ה זה וה"ה כוליא של בהמה אם הוריק או האדים אפשר דטריפה לשיטת או"ה ניקב ע"י חולי ומיהו בהא יש להכשיר כיון דאיכא פלוגתא:

י

אחר ששלקן מעט וממרסין. עש"ך הנה להר"מ יש קולא דרשאי לממרס אולי יחזרו ושלק מעט ואדומים שהוריקו אסור הא בהרבה אין איסור וכן אדומים שהוריקו ושלקן הרבה והאדימו אין ראיה להיתר ושאר פוסקים לא חילקו בכך א"כ הוה חומרא בנשתנו ע"י שלק אף בהרבה אסורים ואם חזרו למראיתן ע"י הרבה יש להתיר והש"ך הניח בצ"ע אם לסמוך לקולא ע"ז משמע דהיינו אם ע"י שלק הרבה נשתנה למראה טריפה אם יש להכשיר אבל אם בהרבה נשתנה למראה המותר יש להטריף כהר"מ אלא דלפי מה דסיים שא"א בקיאין בין שלוק ומבושל ומה"ט בכבד אוסרין לקמן סי' ע"ג א"כ נפל האי היתרא דשלק בבירא דכל שנשתנו למראה טריפה אין היתר ע"י שליקה. ומיהו נ"מ לדידן בלא ידוע שנפלה לאור ושינוי והוחזרו ע"י שליקה יש להתיר לדידן אף באין ה"מ וכן בבהמה יש לצדד דהוה כעין ס"ס  :

יא

ואירע ששלקן. עש"ך וכוונתו הא א"צ לשלוק דלא כר"א ומ"ש דלא נמצא כן בר"מ ז"ל עיין באחרונים כיון דהר"מ מפרש הא דרב אשי בלא ראינו שנפלה על זה אמר דלא מחזקינן איסורא משמע הא ראינו שנפלה חיישינן וצריך שליקה ועיין מ"ש לקמן:

יב

כיון שנפלה לאור. עיין ש"ך וכוונתו מבואר דוקא נפלה הא לא ראינו שנפלה כיון דאין השינוי אלא ע"י שלק אמרינן דהשינוי בא ע"י שלק לא מחמת שנפלה לאור ודוקא בלא שלק אמרי' מלתא רחיקה היא לתלות בתולדה משא"כ הכין ובזה נתיישב דהב"י הביא שהרשב"א תמה על הר"מ דאוסר בלא ראינו ונשתנו על ידי שלק והא הרשב"א הסכים לסברת הגאונים בס"ו דבלא ראינו ונשתנו טריפה וכבר האריך בזה הכה"ג בהגהות הב"י אות כ"ט והל"ח אות רס"ו הקשה דברי המחבר אהדדי דכאן פסק דוקא ידוע שנפלה לאור ובס"ו פסק כגאונים ומישב זה הש"ך ומ"מ קשיא דהא לרשב"א אין חילוק בין נפלה ללא ראינו דאל"כ מה מביא סיוע בארוך דאי בלא ראינו תולין בתולדה ה"ה בראינו דרובא דאורייתא אלא מלתא רחוקה היא ומה ראיה דלמא בלא ראינו אמרינן דכמו שרחוק הוא לתלות בתולדה רחוק נמי לתלות שנפלה לאור כמ"ש הפוסקים כי בטרם יחמרו תצא ותפרח לאויר משא"כ כשראינו שנפלה תולין במצוי טפי וע"כ דלדידיה אין לחלק א"כ ה"ה נשתנו ע"י שלק ממ"נ בלא ראינו תולין שע"י שלק נשתנו ה"ה בראינו נתלי וצ"ע:

יג

אין ירקות. הש"ך הביא דברי הפרישה והוא הסכים להב"ח דאפילו ראינו אפ"ה תולין במצוי כיון שמדברי יש להן ירקות וכן כתב בנה"ך אט"ז באות ט' דל"ד לסעיף ד' דהכי מצוי טפי ועוד דשאר איברים לא נשתנו ולפי תי' שני אם כל האיברים נאבדו אפשר דאסור ומיהו לתי' א' נמי כן הוא ועיין מ"ש לעיל באות א' מה שלא הביא לעיל דברי הפרישה ומה שנאמר שם:

יד

אלא תלינן השינוי בדבר אחר. הש"ך הביא לשון הר"ן והרא"ה ומשמע דוקא בכבד שהחולה מצוי בו תולין השינוי מחמת ד"א ואלו להרא"ש אף בשאר איברים תולין בתולדה דאף דלא שכיח הוא הא נפילה לאור נמי לא שכיח הוא כי מיד שתפול תצא ותפרח לאויר ורובא דאורייתא מש"ה שדרי כיון דשקול הוה משא"כ כשראינו שנפלה לאור תולין במצוי מלתלות בתולדה שאין מצוי ובזה מתורץ קושית הרשב"א בארוך נ"א ב' דמ"ש כו' כדאמרן כאן:

טו

ויש לסמוך עלייהו בה"מ. ש"ך לא ידענא מהיכן הוציא זה דוקא בה"מ ומשמעות הט"ז אות ט' משמע אף באין ה"מ מדכתב דאין נ"מ לדידן כו' וכמ"ש באורך ואולי מדכתב הר"ב ויש לסמוך עלייהו ולא כתב וכן נוהגין או והכי נהוג משמע לעת הצורך או בה"מ הוא דיש להקל לא בע"א. וכן לקמן בס"ז דכתב בידוע שנפלה לאור וכמ"ש הש"ך אות י"ז דבא לאפוקי הא בא"י שרי בבהמה ואי בעוף נמי שרי מה איריא בהמה אלא ש"מ בעוף בה"מ ובהמה אף באין ה"מ שרי בא"י שנפלה לאור ועיין מ"ש לקמן יע"ש:

טז

אבל בהמה כו' דעורה עב כו'. ש"ך והיינו אף דמלתא רחיקא לתלות השינוי בתולדה כמו כן דחיקא לתלות בעור דעורה עב מש"ה רובא דאורייתא ואוקמיה בתולדה ואף ראינו נתכוץ ושינוי אפ"ה בהמה כשירה. ויש לראות הא דאמרו אין רואה לעוף לינפל וליחמר משמע הא בהמה יש לה ריאה וכ"ת דאגב לינפל אמר עוף הא בסימן נ"ח לא מחלק המחבר בין עוף לבהמה וע"כ מפרש לינפל וליחמר חדא הוא ולא זו אף זו כמ"ש הב"ח ל"מ דלינפל לאש דא"צ בדיקה אפילו ליחמר דנשתנו אין השינוי טרפה א"כ משמע הא בהמה שינוי מטריף וכ"ת דה"ק דעוף אין ריאה ליחמר וה"ה אדומה כ"ש אלא בבהמה בלא"ה טריפה גע"ל דלעיל בסי' ל"ח לא מחלק ומשמע בריאה של עוף גע"ל פוסל כמו בבהמה וכן הלכה א"כ קשיא הא דאמר אין ריאה לעוף דמשמע הא בהמה יש לה ואולי דמש"ה אמר לעוף לומר הואיל וצלעותיה מגינות הא לא"ה טריפה בגע"ל כמו בהמה ודוחק:

יז

בידוע אבל א"י בבהמה אף בלא ה"מ כשירה ש"ך ועיין א"מ באורך באות י"ח וכאן כתב דראוי להתיר אף באין ה"מ יעוין היטב:

יח

ונשתנו מעיה. הש"ך כ' דמש"ה כתב הר"ב כאן דאף בעוף לא הגיה עליו רמ"א כלום ובנאבדה אסור אף בה"מ הא בהמה בנאבדה שרי דהא היש"ש מיקל בעוף ובה"ע מיקל בבהמה דא"צ בדיקה ונהי דאנן קי"ל להצריך לכתחלה בדיקה היכא דאיתא לפנינו הא בנאבדה שרי בבהמה ובא"מ אות א' האריך וכתב שאין דברי הש"ך מוכרחים דצריך לכתוב בידוע להורות דוקא ידוע ואני אומר כוונת הש"ך דהיה לומר וי"א בבהמה בידוע שנפלה לאור ונשתנו למה לי אלא להורות דוקא נשתנו הא לא נשתנו יש להקל בנאבדה וכדאי הוא הש"ך לסמוך עליו בזה וכאמור:

יט

והכי נהוג. הש"ך בשם לבוש באין ה"מ הא בה"מ שרי בבהמה אבל הפר"ח ותב"ש אוסרין אף בה"מ בבהמה כי טעמו ונימוקו עמו ומ"ש בשם או"ה דבזמן הזה א"א בקיאין כמו בנפולה בסי' נ"ח לבדוק כל הגוף ה"ה כאן דא"א בקיאין לבדוק כל האיברים מאדמומית משהו או ירקות היקל התב"ש בזה וכתב כי לרא"ש אין ראיה לאסור בנאבדו אלא דמ"מ אנו מחמירין הלכך יש לסמוך אבדיקתנו יעויין שם ואין זה מספיק דנהי לכאורה הרא"ש סובר דאי ליתא כשירה מדאמר הוריקה כבד כנגד בני מעיים אף באיתא לפנינו דאי ליתא אמורא צריך לפרש תיפוק ליה בלא"ה דליתא הוה נאבדה אלא דשרי בנאבדה מ"מ לא הוה ס"ס דחסרון חכמה לא הוה ס"ס כלל כמבואר בקונטרס הספיקות. ומיהו יש בבהמה לסמוך אבדיקה אף בזמן הזה באין ה"מ דהא בנאבדה בבהמה כשירה כמ"ש הש"ך דוקא בידוע ונשתנו כו' ואם כן לו דא"א בקיאין הוה כנאבדה דא"א לבדוק ושרי. ומדברי הט"ז משמע דאף בזמן הזה יש לסמוך אבדיקתנו שכתב דלדידן נפל האי היתרא דבייתי בבירא דאי בא"י א"צ ובידוע לא מהני משמע שבקיאין אנו בבדיקה:

הבל"י בשו"ת שלו סנ"ג האריך ללא צורך בתרנגולת שישבה על הכירה ונכוית רגליה ועיקר דאי בקיאין אנו או לאו אמנם מ"ש דא"א בקיאין ע"י שליקה להתיר ודאי כן הוא דא"א בקיאין בין מעט להרבה ואין להתיר ע"י שליקה:

פ"ח הביא מעשה כבד שהיה ירוק ושלקוהו וחזר למראה האודם בחוץ ובפנים היה שינוי ובלא ראינו שנפלה והכשיר דאלו היה מחמת אש הוה בחוץ מוריק בשם הר"י בוא"נו ואפשר לסמוך ע"ז לדידן דבלא"ה עכ"פ בה"מ שרי בלא ראינו שנפלה א"כ ע"י שלק כשנשתנה בחוץ שרי בלא ה"מ עיין פר"ח אות ח'. ובאות יו"ד הביא בשם הריק"ש מצאה אשה כבד ירוק ולא בדקה לראות אם אדום או ירוק דיש להתיר מכח ס"ס והוא אוסר והנה לדידן בלא ראינו שנפלה יש להתיר בפשיטות אף בלא ה"מ בכאן:

פ"ת אות ד' טחול בעינן עובי ד"ז דלא נשתייר וכבר התבאר דליתא דבעובי מוריק מעל"ע וכמ"ש הרשב"א גופא בתה"א יע"ש ובאות יו"ד הביא תרנגולת שנתערב חד בחד ונאבדה המעיים כשירה מס"ס ולא הבינותי דהוה ספק א' בגופו והב' ע"י תערובת דמבואר סימן ק"י דלא הוה ס"ס וכ"ת דלא הוה בגדר ספק טריפה מתחלה דהוה לה היתר ע"י בדיקה מ"מ הוה ספק א' בגופו והב' ע"י תערובת וכדאמרן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.