חכמת אדם/כג
|
< הקודם · הבא > |
א עוף שנחתך או נשברו אגפיו אפי' נשברו סמוך לחיבורו בגוף כשר ובלבד שיהיה מקום חבורו בגוף שהוא כבוכנא באסיתא קיים דאל"כ ה"ל נשמט ודינו כנשמט לקמן: וגם צריך שלא יהא בשבר העצם החיצון עוקץ שאם הי' בו עוקץ צריך לבדוק הריאה שמא ניקב עוקץ הריאה ואנן לא בקיאין בבדיקה כן סתם הב"י בש"ע (סי' נ"ג) אבל אנו הנוהגין אחר הכרעת רמ"א קיי"ל דאם נשבר סמוך לגוף עד שלא נשאר כרחב אגודל מאדם בינוני והיא שיעור שני שעורות באורך טרפה. אבל אם הוא רחב אגודל אפי' בצימצו' חוץ מה שנכנס באסיתא כיון שהוא רחוק מן הגוף לא חיישינן שמא ניקבה הריאה ואין חילוק בין יש לו עוקץ או לא דלעולם אם הוא פחות מרחב אגודל טריפה וברחב אגודל כשר ומודדין רחב אגודל ממקום שהתחיל השבר לצד הגוף אם השבר באלכסון צריך שישאר בעצם הנשבר מחובר לגוף כשיעור אגודל (ש"ך ופרי חדש). ואם שוכבים זה על זה אפי' אין מהעצם החיצון שנתחבר עליו אגודל כזה כיון שהתחלת השבירה נעשה רחוק אגודל כשרה (ש"ך יש שם ט"ס וצ"ל ולכן אם נשאר כו') ואם רואה שנצרר הדם מעבר לצלעות אפי' רחוק מהגוף חיישינן שמא ניקבה הריאה ומ"מ א"צ לבדוק אח"ז רק כשהשבר קרוב בפחות מרוחב אגודל או שיש לו עוקץ (ט"ז) יש להחמיר לעצמו לעיין בצלעות ואם נאבד הגף או שא"א להבחין השיעור אם יש עוד צד להתיר יש להקל כי רוב פוסקים מכשירים בנשבר (כרתי ופלתי). ולענין האבר הנשבר אם מותר מבואר לקמן כלל כ"ז סי' ו':
ב ואפי' אם נתרפא יפה שבר אל שבר יחדיו ידובקו טריפה כיון שהוא סמוך לגוף וחיישינן שמא ניקבה הריאה ומ"מ בהפ"מ וסעודת מצוה יש לצדד ולהקל ולומר כיון שנתרפא יפה שבר אל שבר יחדיו ידובקו מוכח שלא ניקבה הריאה דאלו עי"ז נטרפה לא היה נקשר יפה כ"כ (עיין כו"פ שכתב ח"ו להקל נגד הש"ך וצ"ט שהרי הש"ך עצמו סיים דאפשר לצדד ולהקל הואיל ובלא"ה רוב הפוסקים מכשירין בנשבר אפי' סמוך לגוף והיינו בלא עוקץ דבעוקץ רוב מטריפין ומ"מ צריך לבדוק בצלעות שלא יהיה שם שום ריעותא (ש"ך שם בשם רש"ל):
ג ואם נשמטו אגפיו אפי' אחד מהם מעיקרו דהיינו הבוכנא מאסיתא חוששין שמא ניקבה הריאה לפי שהריאה נחבאת בין הצלעות וקרום הבשר רך ודק בין צלע לצלע וכששמטה גפה מנתקת הריאה עם הגף ובכל מקום שצריך בדיקה אין אנו בקיאים וטריפה מספק. ואמנם י"א דשמוטת גף אין ר"ל הבוכנא אלא שיש עצמות קטנות שוכבים על הריאה ממש ודומין לסכינים (ש"ך סי' ל"ב) ואפילו לפ"ז אין לאסור באותן עצמות אם נשברו (בל"י בשם כנה"ג סי' נ"ד ס"ק י) ובהפ"מ או תערובת יש לסמוך ע"ז (פ"ח סי' נ"ג) ויש עוד לצרף בזה דעת הכו"פ שכ' כדברי התש"בץ שהביא בש"ך סי' נ"ג סק"ד דבשמוטת גף בעוף בעינן דוקא עיכול ניבי':
ד נמצא הגף שבור ואינו יודע אם קודם שחיטה נשבר או אח"כ יש להכשיר מכח ס"ס ספק שמא נשבר אחר שחיטה ואת"ל קודם שחיטה שמא לא ניקבה הריאה ודוקא בנשבר יש לסמוך על ס"ס זה דרוב פוסקים מכשירין לגמרי בנשבר אבל בנשמט דמדינא דגמרא אסור מספק אין לסמוך על ס"ס זה כיון שספק הב' שמא לא ניקבה הריאה הוא מחמת חסרון ידיעה שהרי הבקי יכול לבדוק הריאה ומ"מ בהפ"מ יש להתיר גם בנשמט דבס"ס אפילו הוא מחמת חסרון ידיעה אינו מזיק דאפי' בדיקה א"צ ואם נשבר ויש עוקץ בשבורה כיון דרוב פוסקים אוסרים א"כ אין להתיר ג"כ אלא בהפ"מ דוקא (ש"ך וכ"כ הפ"ח): יז ואם יש מקום לתלות בו השבירה או השמוטה פשיטא דכשר וכ"ז כשאין שום ריעותא בצלעות וכה"ג אבל אם יש ריעותא בצלעות או בריאה לא סמכינן על ס"ס זה וטריפה ואפילו בדיקה לא מהני (ש"ך ס"ק י"ג) יז :
ה ואווזות שמוליכין לשוחט ומעקמין אגפיהן מצוי הוא יותר לומר שנשבר קודם שחיטה מ"מ אם יש לתלות ג"כ בלאחר שחיטה כגון שהשליכו בכח על אבן או קרקע קשה או כיוצא בו יש להתיר מטעם ס"ס ואם הרגיש השוחט שבשעת שחיטה היה הגף שלם אלא שנסתפק אם נשבר בתחלת שחיטה או בסוף שחיטה כשר דבשעה מועטת כזו לא חיישינן שניקבה הריאה אבל בשמוטה לא מהני דשמא באותו רגע ניקב' הריא' עם שמיטתו (ט"ז ופרי חדש) וכן אם לא נמצא שום צרירת דם בודאי לאחר שחיטה נעשה דאם נשבר קודם שחיטה לא ימלט שיהיה סביב וסמוך לשבירה רושם וצרירת דם (כרתי ופלתי):
ו עוף שהיה לו מכה עמוקה תחת הכנף כנגד הריאה לדידן דאין בקיאין בבדיקה טריפה. ובהפ"מ יש לבדוק בענין זה שימלא מקום המכה מים וינפח בקש דרך הגרגרת אם לא יבצבצו המים כשר דכיון דאין כאן ריעותא בריאה סמכינן על בדיקתנו (ט"ז וש"ך):
ז נשמטו ידי בהמה מעיקרם או שנשתברו או נחתכו לגמרי בבהמה מתוך שעור' קשה לא חיישינן לנקיבת ריאה כן סתם הש"ע אבל אנו נוהגין עפ"י רמ"א דבנשמט או נשבר סמוך לגוף ורואין שנצרר הדם מעבר לצלעות שרואין שעברה המכה תוך הגוף טריפה אבל אין לחוש לזה כ"ז שאין רואין שנצרר הדם ואין צריך בדיקה ובמקום שאין הפ"מ יש להחמיר בנשמט אפילו לא נצרר הדם (עיין ש"ך) ודין עצם הנשבר אם מותר מבואר לקמן כלל כ"ז ואם יש לבהמה ג' ידים כשרה דאעפ"י דכל יתר כנטול דמי הא חסר יד אינו טריפה:
ח עוף שנבראת חסרת גף או בשני אגפים כשר שהרי אין בזה חשש משום נקיבת ריאה ומטעם חסרות גף מצד עצמו כשר (ט"ז פ"ח):
ט הבהמה יש לה כ"ב צלעות גדולות שיש בהם מוח י"א מכאן וי"א מכאן לבד מאותן ב' צלעות קטנות הנחתכות עם החזה שהם נקראים חזה ולא צלעות וכל אחד תקוע בחולי' שלה והם לצד הצואר: ולמטה מהן לצד האחוריים יש עוד ג' צלעות קטנות שאין בהם מוח ולאחר שכלו כל הצלעות יש חוליות שאין צלעות תקועות בהם ס"ה יש ח"י חוליו' ואם נשברו רובן של כ"ב הגדולים מחצין ולמעלה כלפי השדר' בין ששה מצד זה וששה מצד זה או י"א מצד זה וא' מצד הב' טרפה ואם נעקרו מהחוליא והחוליא קיימת הוי כאלו נשתברו (סי' נ"ד):
י ואם נשתברו או נעקרו הצלעות הקטנות שאין בהם מוח או אפי' נשתברו הגדולות אלא שאין בהם רוב והצלעות הקטנות משלימות לרוב כשר:
יא הא דמכשרינן בנשתברו הצלעות היינו כשאין שום עוקץ בעצם ואינו בולט לצד פנים אבל אם יש בו עוקץ ונוטה לפנים לא גרע ממחט שנמצא בחלל הגוף דטריפה והכל לפי ראות המורה איך היה העוקץ ולאין נוטה ובעוף בודאי יש להחמיר ומכ"ש בצלעות שע"ג הריאה (פרי חדש וכרתי ופלתי ומה שכתב הט"ז סק"א בשם הר"ן להכשיר תמוה שכ"כ בשם הרשב"א דס"ל דה"ה גבי כבד הכי כמש"כ הש"ך בשמו סי' מ"א סק"ח אבל לפי מסקנת הר"ן דאין לחלק בין בכח או בנחת א"כ ה"ה הכא ולכן אין להתיר אלא בהפ"מ ולפי ראות המורה בעוקץ):
יב נעקר מהצלעות גדולות צלע וחצי חוליא עמה טריפה ורוב אחרונים מטריפים אפילו נעקרה צלע קטנה וחצי חוליא ואין להתיר אלא בהפ"מ (פרי חדש וכרתי ופלתי) וכן יש להחמיר במקום שאין הפסד מרובה אפי' נעקרה צלע אחת אעפ"י שכל החוליא קיימת (ש"ך ס"ק ד') ואם נעקרה חוליא אחד כולה אפילו מאותן שאין להם צלעות ואפי' הם למטה במקום שאין פסיקת חוט השדרה פוסל שם כמבואר לעיל כלל ט"ז טריפה:
יג ואם נבראת חסירה צלע עם חצי חוליא או חוליא כולה חסרה מתחלת ברייתה תליא בפלוגתא דרמב"ם ורשב"א לעיל בכלל י"ד ואין להכשיר אלא בהפ"מ ואם נבראת בחוליא יתירה ואפילו עם ב' צלעות כגון שנמצאו י"ב צלעות גדולות שיש בהם מוח וכן אם נמצא בצד אחד כתקון ובצד אחד ט"ו צלעות כתב רמ"א בש"ע דכשר דאפילו אם נאמר כל יתר כנטול וא"כ הוי כניטל עוד צלע וניטל צלע כשר עד שינטלו רובן וכן אם נבראת יתירה חוליא א' וא"כ אם נאמר כל יתר כנטול הוי כחסר חוליא אחד ותליא בפלוגתא דלעיל דרמב"ם ורשב"א וקיי"ל בהפ"מ דאע"ג דניטל ביד טרפה מ"מ בנבראת כך כשר (כ"כ רמ"א והט"ז והש"ך) אבל י"א דביתר צלע טריפה דהא דאמרינן כל יתר כנטול אינו ר"ל כאלו נטול עוד אחד דלפ"ז אם יהיה לבהמה ג' מרות יהיה כשר דאמרינן על ב' כל יתר כנטול וא"כ לא נשאר אחד אלא ר"ל כל יתר כאלו נטול הכל וא"כ ה"נ ביתר צלע וכ"ש חוליא אנו אומרין כנטול. ר"ל כאלו ניטלו כל הצלעות או כל החוליות ופשיטא דטריפה (פרי חדש וכרתי ופלתי כ' שבא מעשה לידו ולא רצה להתיר ומורה אחר אמר ג"כ שהגאון בעל עה"ג דעתו לאסור):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |