כובע ישועה/בבא קמא/יז/א
כובע ישועה 
בבא קמא יז א
לא פשיט לן עד דמשי ידיה ומנח תפילין ומברך. בהגהת הגאון יעבץ כתב המעתיק פירוש ברכת תפילין ועיין בסוכה דף מ"ו [דשם מבואר דרבא מכי נפיק מבית הכסא משי ידיה ומנח תפילין ומברך] ע"ש. ובטור או"ח סי' ח' משמע דמסתפק במסירן על דעת להחזירן אם צריך לחזור ולברך והקשה הב"י מסוכה דמשמע דהסירן על דעת לחזור ולהניחן כשיצא מבה"כ ומכל מקום מברך וה"ה לציצית ובדרכי משה כתב דשאני תפילין שאסור ליכנס בהן לבית הכסא ובמסירן במקום שא"צ להסירן על דעת ללובשם מיד א"צ לחזור ולברך וה"ה לציצית אף דנכנס לבית הכסא מאחר דאין צריך להסירן ע"ש. והנ"ל להמבואר בבית יוסף שם סי' מ"ז דברכת התורה פוטרת כל היום ול"ד לסוכה שמברך בכל סעודה דשאני תורה שאינו מייאש עצמו דכל שעה מחוייב ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק אבל אכילה בסוכה יש שעה קבוע והב"י שם כתב מהאגור טעם דאפילו בית הכסא אינו הפסק לברכת התורה לפי שאף כשהוא נפנה צריך ליזהר בדינים כמו בגילוי טפח וכיצד יקנח ע"ש. וי"ל דבזה מחולק ברכת התורה מתפילין דבה"כ הוי הפסק אף דמצוותן להיות עליו כל היום כמבואר בטור שם (סי' ל"ז). ועכ"פ יש מעלה בתפילין הא דמצוותן כל היום כשאינו בבה"כ וכדומה משא"כ בציצית דאין חובה ללבוש טלית בת ד' כנפות כדי שיתחייב בציצית כמבואר בטור (סי' כ"ד) [ודאיתא שם טוב ונכון ללבוש בגד בת ד' כנפות הוא ממדת חסידות] וי"ל דמסתבר להב"י דב' סברות שקולין ושפיר ילפינן ציצית מתפילין שיצטרך לחזור ולברך. ולפי זה בתפילין במקום שא"צ להסירן י"ל דל"ח הפסק ושאני בה"כ דשם צריך להסירן. עי"ל לכאורה להסוברין דמותר לכנוס בתפילין של יד לבה"כ כיון שהוא מכוסה עיין בבה"ט בא"ח (ריש סי' מ"ג) וא"כ י"ל דאף להסוברין דבעי שתי ברכות לשל יד מברך להניח וש"ר על מצות מ"מ שם ברכה אחת הוא ומגו דל"ח הפסק לברכת ש"י מחמת דשרי ליכנס בש"י לבה"כ ל"ח נמי הפסק לברכת ש"ר וכ"ש להסוברין דברכת להניח עולה לש"י ולש"ר ולפי זה שפיר הוכיח הב"י מתפילין לציצית. אך כבר כתבו הפרי מגדים והישועות יעקב ריש סי' מ"ג דאף אי שרי ליכנס בש"י לבה"כ אבל לפנות ודאי אסור לכ"ע ע"ש. וא"כ אכתי קשה מאי ראיה מסוכה דף מ"ו דהא י"ל דמש"ה בירך משום דנפנה בבה"כ וזה ודאי חשיב הפסק כיון שאסור לפנות אף בש"י לחוד משא"כ בציצית דשרי לפנות. אך זה י"ל במה שכתב בשערי תשובה (סי' ח' סס"ק ט"ז) מתשו' פ"י מחכם א' לפרש ד' הטור שנסתפק בפושט כדי ליכנס לבה"כ כו' היינו שבאמת לא נכנס אלא חזר ולבש מיד אבל בנכנס צריך לברך כדאיתא בגמ' ע"ש. ולהמבואר ל"ק מהגמ' אף אי מיירי הטור בנכנס אלא שלא נפנה ובגמ' י"ל דוקא בנפנה. ודע דבשיטה מקובצת כתב דאין להקשות לפר"ת ולגירסת הספרים. א??? לא הוי פשוט להו עד דמניח תפילין ברישא דעל ההקדמה אין להקפיד איזו יקדים ע"ש. וצ"ע מ"ש מתדיר ושאינו תדיר דתדיר קודם כדאיתא בברכות דף כ"ח ובכמה דוכתי. הרי דמהני החשיבות להקדימו וה"נ יהני הא דתלמוד גדול ממעשה להקדים לפשוט להנחת תפילין. ואפשר לומר למ"ש מהטור דתפילין מצוותן כל היום. וא"כ כל רגע שאינו מניח תפילין הוי מצוה עוברת משא"כ הא דלאגמורי ולפשוט שאלתן דאינו מצוה עוברת דהא לא יפשוט להם כל היום. וכדסובר ר"י בברכות שם בהיו לפניו ב' תפלות דמנחה ודמוסף דמתפלל דמוסף קודם מפני שזמנה עובר ורבנן נמי מודו לזה אלא דס"ל דמוספין אינו מצוה עוברת עיין שאג"א (סי' י"ט). ולמה שכתב הישועות יעקב (ריש סי' ל"ז) מהלבוש דמצות מפילין להיות עליו כל היום מצוה מן התורה. ודאי מש"ה יש להקדים הנחת תפילין. וגם למה שכתב שם מהאחרונים דאינו רק מצוה דרבנן. נמי י"ל דזה עדיף מגדלות דתלמוד על מעשה אף כשנימא דמעלה דתלמוד על מעשה הוא סברא דאורייתא. ובשאג"א (סימן ב' וכ"ב) כתב דאין למצוה דאורייתא קדימה על מצוה דרבנן והיכא דהדרבנן תדיר ודאורייתא אינו תדיר דרבנן קדים ע"ש. וה"נ כיון דמצוה דאורייתא עוברת קדים לשאינה עוברת ה"נ קדים דרבנן עוברת לדאורייתא שאינה עוברה. ובמה שכתב היש"י לדעת האחרונים דמה"ת סגי בפעם אחת ביום. צ"ע שיעור דפעם אחת ביום מנלן מה"ת. והרמב"ם שכתב בפ"א מתפלה דמ"ע להתפלל בכל יום שנא' ועבדתם את ה' כו'. כתב הלחם משנה מדכתיב וברך לחמך שמעינן תפלה בכל יום דבכל יום צריך ללחם ומים ע"ש. וזה ל"ש בתפילין. ואי מדכתיב בתפילין מימים ימימה נימא דזמנו פ"א ביום אין לדרוש המקראות שלא דרשו חז"ל דדרשו זה במנחות לשבת ויו"ט ולילה אי זמן תפילין הוא. ואולי מדכתיב מצות תפילין בק"ש מצותו מה"ת בכל יום כק"ש להסוברין ק"ש דאורייתא:
היתה מבעטת כו'. והקשה הרשב"א אמאי תני ליה הכא הא תנן בפ"ק הבהמה אינה מועדת לבעוט ע"ש. והנ"ל למ"ש הנימוקי יוסף הכא דמידי דלאו אורחיה הוי תולדה דקרן אף דאין כוונתו להזיק ע"ש. וא"כ י"ל דבפ"ק נקיט ביעוט דכוונתו להזיק וכדנקטינן בהדי תולדות דנגיפה ונשיכה דכוונתן להזיק והכא י"ל דנקיט ביעוט דאין כוונתו להזיק דדרך הבהמות ע"צ המיעוט לבעט שלא בכוונה להזיק וכדנקיט לה בהדי צרורות דאין כוונתה להזיק וקמ"ל דביעוט כהאי נמי תולדה דקרן מה דלא הוי ידעינן זה ממתני' דפ"ק. וניחא נמי דקדוק הרשב"א אהא דעירב ליה בין מילי דרגל ע"ש. דלמ"ש הא דמפרשינן לביעוט להכא דמיירי שלא בכוונה להזיק הוא מדעירבו בין מילי דרגל ודרך התנא לרמז החידוש מסידור העניינים ול"צ להאריך ולפרש בהדיא דין מעוט שלא בכוונה להזיק: