רש"י/בבא קמא/יז/א
וחד אמר שבעה. ימים:
זה חזקיה מלך יהודה. לישנא דש"ס הוא ולא לאשמועינן דזהו חזקיה דהאי קרא בחזקיה כתיב אלא אגב אורחיה דמפרש מאי כבוד עשו לו במותו נקיט ואמר הכי:
חלוצי כתף. כמו וְחָלְצָ֤ה נַעֲלוֹ֙ (דברים כה ט) שקרעו בגדיהם עד שנראו כתפיהם:
והאידנא מפקינן. ספר תורה קמי גברא רבה:
אנוחי. על מטתו לא מנחינן:
כי הוה עייל לבית הכסא. כלומר זימנא חדא כי הוה עייל לבית הכסא אמר לן הכי קיים אמרינן לימד לא אמרינן ולימד אמרו לחזקיה והאידנא לא משום כבודו דחזקיה דלימד עדיף מקיים:
מביא לידי מעשה. אלמא מעשה עדיף:
למיגמר. לעצמו מעשה עדיף אבל לאגמורי לאחריני עדיף ממעשה הלכך לימד לא אמרינן:
זורעי. היינו צדקה וחסד כדמפרש לקמיה:
לנחלת שני שבטים. דהכי משמע רגליכם ישולחו בנחלת השור והחמור יוסף ויששכר:
בנות צעדה עלי שור. היינו כילה:
חמור גרם. מתרגמא עַתִּיר בְּנִיכְסִין:
יוסף איקרי שור בְּכ֨וֹר שׁוֹר֜וֹ הָדָ֣ר ל֗וֹ (דברים לג יז):
כיצד הרגל מועדת. כלומר[1] במה הרגל מועדת[2]:
לשבר בדרך הלוכה. כלומר בכך היא מועדת שמשברת דרך הלוכה[3]:
הבהמה מועדת כו'. קפריך בגמרא היינו רגל היינו בהמה הא תנא ליה לשבר דרך הלוכה:
היתה מבעטת. שינוי הוא זה ותולדה דקרן הלכך חצי נזק ותו לא:
או שהיו צרורות מנתזין כו'. אף על גב דלאו שינוי הוא אלא אורחיה הוא אפילו הכי חצי נזק ותו לא דהלכתא גמירי להו וברשות הניזק קאמר דברשות הרבים פטור כדאוקימנא בריש פרק קמא (דף ג:) דצרורות תולדה דרגל לפוטרו ברשות הרבים:
ונפל על כלי. אחר[, שברי אותו כלי נפלו על כלי אחר][4]:
ראשון. נזקי רגל הן ומשלמת כולה ואחרון על ידי צרורות נשבר הלכך חצי נזק:
דליל קשור ברגלו. כל דבר הנקשר ברגל התרנגול קרי דליל ואית דגרסי דלי:
מהדס. מרקד:
משלם חצי נזק. דדליל היינו צרורות כדמפרש בגמרא דאדייה אדויי הידוס נמי כגון שהתיז והצרורות שברו את הכלים:
- ↑ תכלית דברי רבנו בדיבור זה להעמיד ששאלת התנא היא 'כיצד הרגל מועדת' ותיבות 'לשבר בדרך הלוכה' אינן מן השאלה אלא תשובת השאלה (ודלא כתוספות (כאן ד"ה כיצד). אבני שיש כאן). ובביאור ה'כלומר' עמדו אחרונים וביארו בכמה אופנים: בשיטה למהריק"ש ביאר שלרש"י לשיטתו שהשאלה אינה 'כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה', אלא רק 'כיצד הרגל מועדת' קשה הלשון כיצד שאין לפרשו 'איך היא מועדת' שזה הוא דבר טבעי לה, ולזה פירש"י שהשאלה היא איזהו המעשה הרגיל להיעשות ברגלה ולא עצם מה שמועדת לילך כדרכה. וכעין זה באופן אחר קצת בלחם אבירים מהדורה קמא, שלשון כיצד הרגל יכולה להתפרש 'באיזו פעם מועדת' והיינו בפעם הראשונה, ולזה פירש"י שהשאלה היא במה מועדת ולא אימתי מועדת. ועי' מה שכתב בלחם אבירים במהדורה תליתאה שלו לבאר באופן אחר. בס' זכרון שמואל (לוינסון) ביאר שתיבת כיצד יכולה להתפרש גם לענין מקום החיוב ברשות הרבים או בחצר הניזק וכדומה ועל זה פירש"י כלומר במה הרגל מועדת, על איכות הנזק, ולא איה הרגל מועדת. בס' מעייני הישועה ביאר שבשאר מקומות בתלמוד תיבת כיצד מתפרשת באופן שאין המציאות מבוררת ביד השואל, ועל זה פירש"י כלומר, שאין השאלה 'היכי דמי רגל' אלא באיזה אופן מאופני היזק הרגל הידועים לנו, היא מועדת.
- ↑ יש שהעיר (ר"ד וולפסון, להבין שמועות) דלפירוש רבנו שאלת התנא עוסקת בעצם מציאות הנזק דרגל ולא בהעדאתה והוה לי למישקל ולמיטרי 'כיצד הרגל', היינו 'היכי דמי רגל', ולא להעמיד השאלה 'כיצד מועדת' (ורק לפירוש התוספות השאלה היא על ההעדאה 'כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה'). ותירץ דסלקא דעתך לומר לרש"י לשיטתו שבשן דלא שכיח ככלבא דאכל אימרא, אף שבפעם הראשונה הוא נידון כקרן ומשלם חצי נזק, מכל מקום אחר שהועד לזה, שב להיות שן. אם כן הוה אמינא דגם ברגל כן הוא שיש רגל שאינה מועדת, ונידונית כקרן, והשאלה היא כיצד הרגל מועדת. ועיין שם מה שהוסיף להעיר על ביאור זה.
- ↑ היינו בדרך הלוכה ובלא כוונה להזיק. כמבואר ברש"י לעיל (ג. אחרי ד"ה ומאי) ולקמן (יז: ד"ה תנא) ובנמוקי יוסף (כאן) שרגל הוא רק באין כוונתה להזיק. והעירו דלהלן בסמוך בד"ה היתה מבעטת מבואר דעיקר שם רגל הוא מצד מה שהוא אורחיה ואילו לא הוי שינוי, היה בכלל רגל אף אם כוונתו להזיק. וכן משמעות דברי רש"י לעיל ב: (ד"ה בעיטה) וכדעת התוס' לעיל (טו: ד"ה ) שנחש בכלל רגל כיון דאורחיה הוא אף שכוונתו להזיק [אמנם בדעת רבנו עצמו נראה שמסרב בזה, שכתב לעיל (טו: ד"ה הרי אלו מועדים) ומשמע דס"ל (כהרמב"ם) דנחש הוא קרן מועדת מתחילתה ולא רגל והיינו כמבואר כאן שבכוונתה להזיק אינה רגל. ויל"ע].
- ↑ המוסגר במרובע נדפס בדפוס בומבירגי האחרון (ונציה רצ"ח) ובדפוס ונציה ש"ח וכן הוא בכל כתבי היד [וברש"י על הרי"ף]. ובדפוסים מאוחרים הושמט [כנראה בטעות הדומות]. ראו על כך עוד: הרב יצחק ישעיה ווייס, זהירות בתיקוני גירסאות – ריש פרק כיצד הרגל: א. הגירסה הנכונה ברש"י ד"ה ונפל על כלי, בתוך: נזר התורה, כו (אלול תשע"ד), עמ' רפח-רצ. וראו [מה שצוין שם] עוד 'שיטה על מסכת בבא קמא למהריק"ש' כאן ובהערת המהדירים שם מס. 7.