אדרת אליהו/ויקרא/כג

אדרת אליהו ויקרא כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

ע"ד הרמז

ענין ג' רגלים שם הוי"ה ז' ימי הפסח וז' ימי חג ב' ההין פסח לתתא וסוכו' לעילא כמ"ש ח"ג דצ"ב ולכן בו הלל גמור דלא מתפחד מיו"ד אבל בפסח לא נכנסו בוא"ו עד שאכלו לחם מן השמים וקבלו התורה אז שתי לחם מחיטין ה' א' אבל שעורים ה' ב' ושבועות וא"ו ולכן יום א' כמ"ש שם דצ"ו ע"א וש"ע הוא יו"ד של השם לכן ג"כ יום א' שכל הזכרים א' ונוקבין ז' בסוד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה סליק לדכורא אז ירצה לקרבן כו' וכן מילה בשמיני בשביל זה ובגין דאו"א לא מתפרשין לכן ש"ע תיכף אחר סוכות משא"כ בשבועות שצריכה נוק' ז' נקיים ז' שבועות ולכן זיווגא בש"ע דזיווגא מבי אבא כמ"ש שם דף ז' ע"ב ר' אבא שלח כו' והן השם כסדר ממטה למעלה ואע"ג דההין הן ז' עם הזכרים כמ"ש שם דצ"ב ע"א מ"מ כתיב תחת אמו ולא תחת אביו והוא קבלת אמא מאביו בחינתו ג"כ כי בה' אחרונ' צריך לכתוב ו' של ז"א ברגל ימיני קודם וכן ביו"ד. העוקץ של ה' הראשונה ג' קוצין בה וכן בה' קוץ העליון אינו נגלה רק קוץ היו"ד וקוץ התחתון שהן חו"ב כמ"ש שם ד' י' ע"ב בענין היו"ד וקוץ העליון שהוא כתר הוא קוץ תחתון של יו"ד שבשם שהוא כתר דבינה הנק' אמא כי כל בחי' תחתונה שבעליון הוא עליונה של פרצוף שלאחריו מהקוץ הזה הוא מקור דמבועא כידוע והיא כתר של אמא שכתר הוא לעולם מקור כמ"ש בתז"ח דפ"ו ע"ג ומקור דההוא נהר וכן עטרת היסוד הוא כתר של מלכות ומקור דילה כמ"ש שם וגג הה"א הוא נהר ויו"ד הה"א הוא מבועא דנחלא כמ"ש בח"ג דף יו"ד ודף ס"ה וז"ס הבן בחכמה יו"ד וקוץ התחתון שהוא גזעא ושבולא שלכן ל"ב נתיבות הם אלהים שהוא בינה שבחכמה וחכמה בבינה הוא יו"ד וגג שבה"א וז"ס נחל נובע מקור חכמה ממטה למעלה ד' בחינות אלו כסדר. חכמה הוא גוף היו"ד עצמה וקוץ העליון של יו"ד שבשם רומז לכתר כידוע והוא ג"כ בחינה התחתונה שבא"א מ"ם שנק' א"ס ושם תשעה היכלין דלאו אינון נהורין כו' והן תמניא סמכין שבגוף היו"ד עם נקודה עלאה שהן תשע וז"ש בח"א דף ס"ה וח"ב רס"ט רעותא דכל ט' נהורין דקיימי כולהו במחשבה דאיהו חד מינייהו בחושבנא והן תמניא סמכין דאמר בס"א ה' וכדין נהרין מגווייהו תמניא עם נקודה עלאה והן שנקר' א"ס כמ"ש שם ותחתם ט' נקודין אחרנין והן דנפקין מקוץ תתאה מנה יחוד בוצינא ס"ג ניצוצין דבוצינא והן נקודין דאורייתא ול"ב שבילין והיו"ד סלקא ברעו דמחשבה הוא מ"ם והו' קוצו של יו"ד וא"ו של יו"ד הוא שית סמכין דאגוזא ואגוזא עצמה הוא קוץ התחתון דיו"ד והוא בינה שלו ונק' תהום כידוע וכמ"ש בדעתו תהומות נבקעו שהוא פטר רחם ברא בוכרא ותהום הוא חללא דאגוזא כמ"ש בתיקוני' והוא"ו הוא וי"ו קצוות ו' נקודות והוא וא"ו של חול וד' שלו היא רתיכא דנפקא מסתרא דאת דא כמ"ש שם בס"א ה' והוא למ"ד של חול מגדל הפורח באויר והוא גנתא דצרורא דחיי כמ"ש ח"ג צ"ב וזהו אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל כו' ששם צרור החיים שהנשמות צרורות שהמה אבי הנחל וכמ"ש בגמ' עירובין לראות הפרחה הגפן אלו בעלי מקרא כו' וז"ש ח"י עולמות ח' נקודין עם נקודה עלאה וט' דלתתא מינייהו וסוד הח' נקודין הן ח' דחו"ל וסוד החו"ל הן נגד חב"ד שהן ג' קוצין דיו"ד ועשר נקודין הן ע"ס ולמ"ד הוא בינה ונשארין בה ח' נקודין מבינה ולמטה ועם כ"ב אתוון שהן במגדלא הן למ"ד ועם ב' נקודו' שהן ח"ו הוא ל"ב דנפקין מגו בינה ל"ב אלהים וה"א דשמא היא היכלא כמ"ש בס"א ושם יש לה שית יריען שהן חמש ולפנים חד יריעה מרוקמת כמ"ש בח"ב ס"ח ואמר שם האי היכלא איהו פקיחא דעיינין כו' שהן ל"ב ארחין שבאבא הן שבילין ושם סתימין כמ"ש בכמה מקומו' סתים שבילין ולא ארחין ובתז"ח פ"ט ע"ד ביה סתימין תלתין ותרין עיינין אינון עיינין לא פתיחין כו' אבל בהיכל אמא העיינין אלו פתיחין וז"ש לאנהרא לתתא מגו נהירו דההוא רשימא ור"ל היו"ד שנתלבש בה והן ל"ב נתיבות שבו וענין הה' יריעות הן הנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה ואמרז"ל שקב"ה הוא בינה נתעטף באור וברא שמים ואותו האור נהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא והוא מ"ש שם אוקיר ליה בלבושי יקר והן מ"ש בס"ד פ"א לבושין דיקר אתקין ואחסין כו' והוא הדעת מזלא קדישא והן ה' יריעות ה"ג דבינה שהוא הדעת בוצינא דקרדוניתא והתפשטו' הדעת בה"ס ונכללין ביסוד והן ה' שמים שנבראים ביום ראשון והרקיע יסוד ביום שני וז"ש שית דאינון חמש וכלהו הן יריעות שכל שמים הוא יריעה כמ"ש נוטה שמים כיריעה וכמ"ש בפ' ויקהל ע"ש והן חמש יריען דדכורא ועוד הן ה"ג דנוק' בה"ס דילה ונכללין ג"כ ביסוד וידוע בסוד יחוד שמע ישראל ובשכמל"ו שמקודם צריך לחבר שית דידיה ביחד וכן דידה בסוד ה' אחד ושמו אחד ואח"כ לחברם יחד וז"ס חמש יריעות חוברות כו' וחמש יריעות חוברות ואמר אשה אל אחותה שהן גבורו' כנ"ל והן ה' שמים שעובדא דמשכנא כעובדא דשמים וארץ וכמ"ש בפ' ויקהל וה' שמים כלולין בוילון ששם הן ז' היכלין כמ"ש הגאונים והן ז' רקיעין כידוע וכמ"ש בפ' בראשית בתחלת היכלין והן ה' ו' ה' כו' וברקיע דידיה שהוא יסוד דידיה וערבות דידיה שהוא היכל ק"ק ששם חיבורא דצדיק בארון שם חמשים לולאות וחמשים לולאות שהן נ' ש"ב שהן ביסוד הנק' כ"ל וכן ביסוד דידיה כל"ה וי"ס כידוע והככבים שברקיע שקשורין בתלי שהוא המחבר הכל הן החמשים קרסים שמחברן וז"ש שהקרסים בלולאות כמו כוכבים ברקיע וכ"ז הן ה"ג שהן מה' עילאה נ' תרעין וידוע שטבע הגבורות להתפרד שלכן הן ה' אבל ה"ח כלולין באחד והן יו"ד טפת החסדים מחכמה יו"ד שבשם נ' טפת הגבורות מ"ה שבשם בינה וז"ס ס' שהוא י"נ שבינה כוללת חו"ג וז"ס סו"ד ס' הן באין מו"ד של יו"ד כמ"ש בח"ג צ"א וזהו יריעה חדא שבג"ו ה' יריעות שחכמה בתוך הבינה וכן חסדים בתוך הגבורות בסוד נקבה תסובב גבר וז"ס שם אהי"ה וסוד שם הוי"ה כמ"ש כי שם אהי"ה בבינה שכוללת בה חו"ב ודעת חו"ג שהן עטרין דזו"נ בסוד צורת ה"א כידוע חכמה בבינה י"ה הם חו"ב שבה א"ה הם חו"ג יריעה חד וב' יריעות כנ"ל וזה סוד שם הויה שברא נוטל ב' חולקין ב' עטרין שהן א"ה שהן ו' ונוק' אינה נוטלת רק עטרא דה"ג לבד שלכן היא ה"א ולית לה מגרמא כלום רק מה שנוטלת ממנו שלכן עיקר השם בז"א יה"ו שהן מוחין דחו"ב י"ה ותרין ו' והן מנין אהי"ה:

אשר תקראו. שמעברין את השנה לצורך מפני התקופה ומפני האביב ומפני גליות בני ישראל עיין רש"י ז"ל שנ' בני ישראל:

מועדי ה'. עשה מועדות שיעשו אותם כל ישראל. ומניין שאם היתה השנה צריכה להתעבר ולא הספיקו לעבר עד שאירע ניסן שאינה מעוברת ת"ל אשר תקראו אותם אם קראתם אתם הם מועדי ואם לאו אינם מועדי. עברוה שלא כדין כגון בלילה או משנה לחברתה או יתר חודש או פחות חודש מניין שאינה מעוברת ת"ל אלה הם מועדי:

אשר תקראו אתם. אפי' לא היתה השנה צריכה להתעבר ועברוה שוגגי' או אנוסים או מוטעי' מניין שהיא מעוברת ת"ל אתם אתם אתם ג' פעמים כאן מדבר בעיבור שנה ולמטה מדבר בעיבור חדש שנא' אלה מועדי ה' כו' אשר תקראו אתם כו' ג"כ הכל כנ"ל. שאם קדשו שוגגין או אנוסין או שלא כדין או שלא הספיק לקדשו עד שחשכה שמעברין את החודש יכול כשם שמעברין השנה לצורך כן מקדשין החדש לצורך ת"ל החדש הזה לכם [ר"ה כ' ע"א] כזה ראה וקדש. ומניין שמחללין שבת על קריאתן ת"ל במועדם יכול כשם שמחללין על קריאתן כך מחללין על קיומן ת"ל אשר תקראו על קריאתן אתה מחלל ואין אתה מחלל על קיומן:

ומניין שראש ב"ד (ר"ה כ"ד ע"א) אומר מקודש ת"ל וידבר משה את מועדי ה' ומניין שכל ישראל עונין מקודש מקודש ת"ל בני ישראל אשר תקראו [וזה סדרן אשר תקראו נדרש על כל הפסוק מועדי ה' אשר תקראו שמעברין לצורך. מקראי קודש אשר תקראו שצריך לומר מקודש. אשר תקראו אתם אם קראו מקודש ואם לאו אינו מקודש. אשר תקראו במועדם. על קריאתן אתה מחלל שבת] ומניין שצריכין ב' פעמים מקודש (ר"ה כ"ד ע"א) ת"ל מקראי קודש. ומניין שמעברין חדש לשנה ת"ל חדש האביב. (כן מוכח מגמר' מגילה ה' ע"א) ומניין שמעברין יום לחודש ת"ל כאן יום לחודש:

ג

ששת ימים. עיין רש"י ז"ל:

וביום השביעי כו' כל מלאכה. אין לי אלא ביום שמוזהר. בלילה מניין ת"ל שבת. עונש מניין ת"ל כי כל העושה כו' בלילה מניין ת"ל מחלליה כו'. שבתון. שבות שלא יעלה באילן ואף שבות מצוה כנ"ל באחרי מות:

כל מלאכה. אפי' מקצת כגון ב' אותיות כו'. מלאכה למד גז"ש ממשכן מלאכה שהיתה שם. מקרא קדש. קדשהו באכילה ושתיה וכסות נקיה:

בכל מושבתיכם. שיכול הואיל ושבת כתיב בעניני מועדות [קידושין נ"ז ע"ב] שיהא צריך קידוש ב"ד כמועדות ת"ל בכל מושבתיכם ולהלן נאמר לא תבערו אש בכל משבתיכם (סנהדרין ל"ה ע"ב) שאין מיתת ב"ד דוחה שבת נאמר שם מושבות ונא' והיו אלה לכם וגו' בכל משבתיכם בפ' מסעי מה להלן בב"ד. במושבתיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר אברים ופדרים שניתותרו ומשלה בהם האור מבעוד יום (שבת כ' ע"א):

ה

בין הערבים. מכי ינטו צללו ערב. לחדש הזה חג המצו'. חודש הזה חג המצות ואין חג הסוכות טעון מצות שיכול והלא דין הוא כו' ת"ל זה חג המצות ולא סוכה טעון מצה:

ו

שבעת ימים מצות תאכלו. מצה הנאכל' לשבעה פרט לחלת תודה ורקיקי נזיר:

ז

מקרא קודש. קדשהו באכילה ושתיה וכסות נקיה:

כל מלאכ' עבודה. (ר"ה כ"ט ע"ב) פרט לתקיע' שופר ורדיית הפת שהיא חכמ' ואינה מלאכה:

ח

והקרבתם כו'. אם אין פרים כו' עיין רש"י ז"ל ואם אין לך בטהרה הבא בטומאה מניין ת"ל והקרבתם אשה לה' מכל מקום:

י

כי תבאו. יכול משבאו לעבר הירדן ת"ל אל הארץ ארץ כנען יכול ארץ סיחון ועוג ת"ל אשר אני נותן לכם (פי' ולא עמון ומואב כי לא נתתי להם אלא הם בקשו שיתנו להם). וקצרת' את קצירה כו' ראשית קצירכם. שיהא ראשית לכל הנקצרים שלא יקצרו קודם העומר. יכול אפי' קטנית ושארי מיני' ת"ל ראשי' ונא' בחלה ראשי' מה להלן ה' מינים. א"כ ה' מיני' וחלה עצמה מניין נחמר בחלה לחם (מנחות ע' ע"ב) ונאמר במצה לחם מה להלן ה' מינים אף כו' ובמצה עצמה מניין ת"ל לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ יוצא י"ח מצה:

את קצירה. כתיב וקצרתם את קצירה וכתיב והבאתם את עמר ראשית ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר (שם ע"א ע"א) וממקום שאי אתה מביא אתה קוצר וזהו שבשלחין ושבעמקים:

קציר. ולא שחת. קצירכם. ולא קציר של מצוה מכאן אמרו קוצרים מפני הנטיעות (שם) ומפני האבל ומפני התלמידים:

אל הכהן והניף. תנופה בכהן ואין קצירה בכהן:

יא

והניף כו' לפניה' במזרח (מנחות ס"א ע"א). והניף עיין רש"י ז"ל:

לרצנכם. אין כופין ציבור על כרחם:

ממחרת השבת. ממחרת יו"ט עיין רש"י ז"ל:

יניפנו הכהן. הוא בנין אב לכל התנופות שהן בכהן:

יב

ביום הניפכם. בנין אב לכל התנופות שהן ביום:

את העמר כבש. כבש אעפ"י שאין עומר עומר אעפ"י שאין כבש. תמים. ולא בעל מום. בן שנתו. ולא שנתו של עולם:

יג

ומנחתו שני עשרני'. יכול כשם שמנחתו כפולה כך נסכיו כפולים ת"ל ונסכה יין רביעית ההין. יכול אין יינו כפולה שאין בא עמו אבל שמנו הבא עמו יהא כפולה ת"ל ונסכה כל נסכיו יהיו רביעית:

יד

ולחם וקלי וכרמל. נאמר כאן לחם (מנחות ע' ע"ב) ונאמר במצה לחם מה להלן מה' מינים אף כאן:

לחם קלי וכרמל. לחייב על כל ח' וא' (כריתות ה' ע"א). עד עצם וכתיב עד יום הביאכם. כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים (שם ס' ע"א):

חקת עולם. בית עולמים. לדרתיכם. לדורי דורות:

בכל משבתיכם. בין בארץ בין בחוץ לארץ מכאן אמרו החדש אסור מן התורה בכל מקום. ערלה הלכה. כלאים מדברי סופרים:

טו

וספרתם לכם. כל א' ואחד:

ממחרת השבת. ממחרת יו"ט:

מיום הביאכ' את עמר תספרו. יכול יביא ויספו' ממחר' השבת (מנחות ס"ו ע"א) אבל יקצור אימתי שירצה ת"ל מהחל חרמש בקמה תחל לספור. אי מהחל חרמש יכול יביא ממחר' השבת יקצור ויספור אימתי שירצה ת"ל מיום הביאכם תספרו אי מיום הביאכם יכול יספור ויקצור ויביא ביום ת"ל שבע שבתות תמימות אימתי הן תמימו' בזמן שמתחיל מבערב יכול יקצור ביו' ת"ל מהחל חרמש בקמה תחל לספור יכול הכל בלילה ת"ל מיום הביאכ' הא כיצד קצירה וספיר' בלילה והבאה ביום:

טז

תספרו נ' יום. וכתיב שבע שבתות. מכאן אמרו (שם) שמצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי:

חמשים יום. וכתיב שבע שבתות. הא כיצד מנה מ"ט וקדש יום חמשים:

והקרבתם מנחה חדשה. שיהא חדשה לכל המנחות אין לי אלא מנחת חטים מנחת שעורין מניין כשה"א וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה אם אינו ענין למנחת חטים ת"ע למנחת שעורים:

יז

ממושבתיכם. ולא מן חוץ לארץ. תביאו. אף מן העליה [פי' אם לא מצא מן החדש] (ופליג אמתנית' שאמרה דוקא מן החדש ולכן דרש לעיל חדשה חדשה לכל המנחות ש"ס מנחות פ"ג ע"ב):

תביאו. כל מה שאתה מביא במקום אחר כגון גבי חמץ הרי הוא כזו עשרון לחלה:

שתים. שיהיו שניהם שווים מדלא קאמר שתי לחם:

שני עשרוני' סלת. מן חטים (עיין רש"י פ' ויקרא ב' א'):

חמץ תאפינה. שאור בודה להן מתוכן ומחמצן דר"מ רי"א אף היא אינה מן המובחר אלא מביא את השאור ונותן לתוך המדה וממלא את המדה אמרו לו כו':

יח

והקרבתם על הלחם שבעת כבשים. כבשים אף שאין לחם (פי' מדלא כתיב כבשים על הלחם) א"כ מה ת"ל על הלחם שלא נתחייבו בכבשים עד שלא נתחייבו בלחם:

על לחם הבכרים. יכול הלחם למטה ת"ל על שני כבשים אי על שני כבשים יכול למעלה ת"ל על לחם הבכרים. הא כיצד מניח בין ירכותיהם של כבשים ומניף דר"ח בן חכינאי ר' יוסי בן משולם אומר כבשים על הלחם ומה אני מקיים על שני כבשים להוציא שבעה. וחכ"א מה מצינו (מנחות ס"ב ע"א) בכ"מ שהלחם למעלה אף כאן למעלה:

יט

ועשיתם שעיר עזים. עיין רש"י ז"ל:

ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים. שתהא זביחתן לשם שלמים:

כ

קדש יהיו. לעכב (מנחו' מ"ה ע"ב) נאמר כאן יהיו ונאמר להלן סלת תהיינה מה להלן לחם אף כו' שהלחם מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבין את הלחם דר"ע בן ננס אומר הכבשים מעכבין את הלחם ואין הלחם מעכב את הכבשים נאמר כאן יהיו ונאמר להלן יהיו עלה לה' מה להלן כבשים אף שאין לחם אף כאן כבשים אף שאין לחם:

כב

ובקצרכם כו'. עיין רש"י ז"ל:

אני ה' אלהיכם. זו מלכיות:

אני ה' אלהיכם. זו מלכיות מפסוק דלעי':

כד

שבתון. קדושת היום שכולל מלכיות עם קדושת היום:

זכרון. זכרונות:

תרועה. שופרות:

מקרא קדש. קדשהו בעשיית מלאכה דר"א רע"א כו'. זכרון כתוב א' אומר זכרון וכתוב א' אומר יום תרועה יהיה לכם כאן ביו"ט שחל להיות בשבת כאן ביו"ט שחל להיות בחול [ר"ה כ"ט ע"ב]. תרועה. מנין שבשופר ת"ל שופר תרועה. ומניין שתקיעה לפניה ת"ל והעברת שופר. ומניין שתקיעה לאחריה ת"ל תעבירו שופר. מניין ליתן של זה בזה ת"ל בחדש השביעי בחדש השביעי לגז"ש. ג' תרועות נאמר זכרון תרועה. שופר תרועה. יום תרועה. ג' תרועות ושש תקיעות שהן ט' שלש של שלש שלש (שם ל"ד ע"א) (בש"ס מקשה מעיקרא יליף מהיקשא והשתא מייתי ג"ש ולמה לי תרתי ומשני מעיקר' בעי למילף בהיקשא ואח"כ ראה דליכ' למילף בהיקשא מייתי גז"ש והשתא באמת לא צריך להיקשא כלל ונראה הא דמתחילה רצה ללמוד בהיקשא היינו מעיקרא שרצה ללמוד ר"ה מיו"כ של יובל אמנם השתא שרוצה ללמוד שיהא של שלש שלש היינו ביובל כתיב א' ובר"ה כתיב שתים ורוצה ללמוד זה מזה וזה מזה ובהיקשא ליכא למילף יוה"כ מראש השנה לכך מייתי גז"ש ודוק):

כז

יום הכפרים הוא. לפי שנאמר מקרא קדש כו' ועניתם את נפשתיכם לא קראו מקרא קודש ולא התענה ועשה מלאכה מניין שמכפר ת"ל יום כפורים הוא מ"מ. ומניין אעפ"י שלא בקרבנות ושלא בשעירי היום מכפר ת"ל כי יום כפורים הוא מ"מ. יכול אעפ"י שלא שב ת"ל אך. ועניתם את נפשתיכם (יומא ע"ו ע"א) ה' ענוים נאמר ביו"ה מכאן אמרו שאסור באכילה ושתי' וכו':

כח

וכל מלאכה לא תעשו כו' הרי זו אזהרה למלאכה. ועונש בפסוק דלמטה:

כט

כי כל הנפש כו' ונכרת' כו'. הרי זו עונש עינוי:

ל

והאבדתי כו'. מה ת"ל לפי שהוא אומר כו' עיין רש"י ז"ל:

כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם כו'. בעצם ענוש כרת ואין ענוש כרת על התוספת: וכל הנפש כו' מלאכה בעצם כו' על עצם היום הזה ענוש כרת ואין חיוב כרת על התוספת. יכול יהא מוזהר על התוספת ת"ל בפ' כ"ח וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה על עצם הוא מוזהר ואינו מוזהר על התוספת (יומא פ"א ע"א) אזהרה לעינוי עצמו מניין נאמר עצם עצם לגז"ש מה עצם האמור במלאכה לא ענש אא"כ הזהיר אף עצם האמור בעינוי לא ענש אא"כ הזהיר. ומה להלן אינו מוזהר על התוספת אף כאן כו' והאבדתי מכאן שכרת הוא אבדן. כי כל הנפש אשר לא תענה [יומא פ' ע"ב] פרט למזיק מכאן אמרו האוכל אכילה גסה ביו"הכ פטור:

לא

כל מלאכה לא תעשו כו'. עיין רש"י ז"ל:

לב

שבת שבתון. שבות [שבת קי"ד ע"ב] מכאן שיו"הכ כשב' אסור בקניב' ירק:

ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש (ר"ה ט' ע"א) וכי בתשעה מתענין והלא אין מתענין אלא בעשירי אלא כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו כאלו מתענה תשיעי ועשירי. ד"א ועניתם בתשעה מכאן שמוסיפין מחול על הקדש אין לי אלא מלפניו מלאחריו מניין ת"ל מערב עד ערב א"ל אלא יו"ה שבתות מניין ת"ל תשבתו. י"ט מניין ת"ל שבתכם הא כל שביתה שאתה שובת אתה מוסיף לה מחול על הקודש בין מלפני' ובין מלאחריה:

מערב עד ערב. מכאן שצריך לילה ויום מן החדש (ר"ה כ' ב'):

לד

בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות זה טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה שהיה בדין אם זה שאין טעון מצה טעון סוכה חג המצות שהוא טעון מצה אינו דין שיטעון סוכה ת"ל הזה חג הסכות ואין חג המצות טעון סוכה. לפי שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים ואיני יודע איזה שבעת ימים בחדש ת"ל בחמשה עשר יום לחדש הזה חג הסכות שבעת ימים כו'. חג הסכות לה' יכול תהא חגיגה וסוכה לגבוה ת"ל חג הסכת תעשה לך שבעת ימים. אי חג הסוכת תעשה לך יכול יהא חגיגה ג"כ להדיוט ת"ל חג הסכות שבעת ימים לה' חגיגה לגבוה וסוכה להדיוט א"כ מה ת"ל חג הסכות לה' (סוכה ט' ע"א) כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה מכאן אמרו עצי סוכה אסורין כל שבעה:

לה

ביום הראשון מקרא קודש. קדשהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה:

כל מלאכת עבדה לא תעשו. עיין רש"י ז"ל:

לו

ביום השמיני מקרא קדש. קדשהו במאכל וכו':

עצרת הוא. לפי שנא' אלה מועדי ה' אם ביו"ט הרי כבר אמור אלא לימד על חול המועד שאסור במלאכה. יכול תהא אסור בכל מלאכת עבודה ת"ל עצרת היא כל מלאכת עבודה היא אסורה בכל מלאכת עבודה ואין חול המועד אסורה בכל מלאכת עבודה דברי ריה"ג ר"ע אומר מה ת"ל אלה מועדי ה' אשר כו' אם לענין ימים טובים כבר אמור שנאמר מלבד שבתת ה' ואומר ביום הראשון מקרא קודש ביום השמיני מקרא קודש א"כ למה נאמר אשר תקראו אתה מקראי קדש אלא אלו ימי חול המועד שאסוריה במלאכה יכול יהיו אסורים במלאכת עבודה ת"ל היא כל מלאכת עבד' לא תעשו ואין ימי מועד אסורי' במלאכה:

לז

להקריב עלה ומנחה. אם אין עלה אין מנחה שתקדום עולה למנחה ואם קדמה מנחה לעולה פסולה:

זבח ונסכים. להקדים זבח לנסכים ואם אין זבח אין נסכים ואם קדמו נסכים לזבח פסולה. ד"א עולה ומנחה (מנחות מ"ד ע"ב) שמנחה באה אחר עלה קודם לנסכים. זבח ונסכים. שאין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבחים:

דבר יום. מלמד שכל היום כשר לנסכין ולמוספין:

ביומו. אם עבר יומו בטל קרבנו ואין חייב באחריותו יכול יהא חייב באחריות נסכיהם משקרב הזבח ת"ל מנחתם ונסכיה' אפי' בלילה (עיין בתוספת שם). מנחת' ונסכיה' אפי' למחר:

לח

מלבד כו'. מניין למוספי שבת שיקרבו עם מוספי רגל (היינו שצריך ג"כ להבי' מוספי שבת ברגל ולא יפטור עם מוספי הרגל) ת"ל מלבד שבתת ה':

ומלבד מתנותיכ' ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכ'. ג' רבויים לרבות קרבנו' היחיד. וקרבנו' הצבור. וקרבנות שהוקדשו ברגל שיקרבו כלן ברגל:

אשר תתנו לה'. לרבות עופות ומנחות שכולם יבואו ברגל. יכול רשות ת"ל אלה תעשו לה' במועדיכם אם רשות הרי כבר נאמר אלא לקבען חובה שיביאו כולם ברגל. יכול באיזה רגל שירצה ת"ל ובאת שמה והבאתם שמה אם לקבוע כבר קבוע אם להתיר כבר התיר א"כ למה נאמר ובאת שמה וכו' אלא זה רגל ראשון שפגעת בו. יכול אם עבר רגל ראשון ולא הביא יהא עובר בבל תאחר ת"ל אלה תעשו לה' במועדיכם אינו עובר עליו משום בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה (פי' דמאלה תעשו כו' במועדיכם מוכח דגם ובאת שמה והבאתם שמה לא מיירי ברגל הראשון כלל אלא אכל רגלי השנה כולה קאי דהיינו ובאת שמה ברגלי שנה והבאתם וא"כ לפי זה הוי כל רגלי שנה כמו רגל אחד שאינו עובר עד שיעבור כל הרגל) (ר"ה ד' ע"ב) וכתיב ג' פעמים בשנה יראה כל זכורך בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות רש"א ג' רגלים כסדרן וחג המצות תחלה:

לט

אך בחמשה עשר יום לחדש תחגו את חג ה'. יכול אפי' בשבת ת"ל אך:

באספכם כו'. עיין רש"י ז"ל:

תחגו כו' שבעת ימים. שבעה לתשלומין עיין רש"י ז"ל:

ביום הראשון שבתון. (פסחים ה' ע"א) תנא דבי ר' ישמעאל נאמר כאן ביום הראשון ונאמר בלולב ביום הראשון ונאמ' בפסח ביום הראשון בשכר ג' ראשון זכו לג' ראשון להכרית זרעו של עמלק דכתיב ויצא הראשון אדמוני ולשמו של משיח דכתיב ראשון לציון הנה הנם ולבנין בהמ"ק דכתיב מרום מראשון מקום מקדשינו:

מ

ולקחתם. שתהא לקיחה ביד כל א' וא' ר' יהודה אומר נאמר כאן ולקחתם ונאמר גבי אזוב ולקחתם אגודת אזוב מה להלן באגודה אף כאן באגודה. ולקחתם. לקיחה תמה שמעכבין זה את זה:

לכם. משלכם להוציא השאול והגזול מכאן אמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום ראשון בלולבו של חבירו אלא אם רצה נותנו במתנה לחבירו וכו'. ביום. ולא בלילה:

הראשון (סוכה מ"ג ע"ב) אפי' בגבולין רא"א ביום אפי' בשבת. הראשון שאין דוחה שבת אלא יום הראשון בלבד. פרי עץ. שטעם עצו ופריו שוה וזהו אתרוג. הדר. פרט ליבש (סוכה כ"ט ע"ב):

כפת תמרים. (שם מ"ה ע"ב) ריבב"א שתים א' למזבח וא' ללולב ר"ט אומר כפת אם פרוד יכפתנו. וענף עץ כו' [סוכה ל"ב ע"ב] ענפיו חופין את עצו זה הדס:

עבת. עבות כשר שאין עבות פסול. ערבי נחל. שגדלים על הנחל. אין לי אלא ערבי נחל. של בעל של הרים מניין ת"ל וערבי [שם ל"ג ע"ב] א"כ מה ת"ל נחל פרט לצפצפה שגדלים בהרים. ערבי. א"ש אומר א' למקדש וא' ללולב. ד"א פרי עץ הדר א'. כפת תמרים א'. וענף עץ עבת שלש ה. וערבי נחל שתים. יכול יהא אתרוג עמהן באגודה ת"ל כפת ולא כתיב וכפת וגו'. ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. ולא בגבולין שבעת ימים:

מא

חג. אין עלת ראי' לא דברי ב"ש בה"א אפי' עלת ראי' [ביצה י"ט ע"א]:

שבעת ימים יכול יהא חוגג כל שבעה ת"ל וחגתם אותו יום א' בלבד. א"כ מה ת"ל שבעה לתשלומין ומניין לשמיני לתשלומין ת"ל בחדש השביעי כל שבחדש השביעי. יכול כל החדש כלו ת"ל תחגו אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו:

מב

בסכת. חסר וי"ו כתיב ולא בסוכה שתחת סוכה ולא בסוכה שתחת האילן כו'. (סוכה כ"ח ע"ב):

תשבו. כעין תדורו מכאן אמרו כל ז' ימים עושה סכתו קבע וביתו עראי כיצד אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומעלה כליו הנאים לסוכה כו'. ד"א תשבו כעין תדורו מכאן אמרו (שם כ"ו ע"א) שומרי העיר ביום פטורין ביום. בלילה כו' שומרי גנות ופרדסים כו' הולכי דרכים כו'. שבעת ימים. אפי' לילות או אינו אלא ימים ולא לילות ת"ל כאן תשבו שבעת ימים ונאמר במלואים ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים מה ז' האמור שם עשה בהן הלילות כימים אף ז' האמור כאן עשה בהן הלילות כימים. או כלך לדרך זו נאמר כאן שבעה ונאמר בלולב ז' מה שבעה האמור בללב לא עשה בו הלילות כימים אף שבעה האמור כאן לא עשה בהן הלילות כימים נראה למי דומה דנין שבעה שהן תדירים כל היום משבעה שהן תדירים כל היום ואל יוכיח ז' שבלולב שאין תדירים כל היום. או כלך מדרך זו דנין שבעה שהם מנהג לדורות משבעה שהן מנהג לדורות ואל יוכיח שבעה שבאהל מועד שאין מנהג לדורות. ת"ל תשבו שבעת ימים תשבו שבעת ימים. לגז"ש. מה תשבו שבעת ימים שנאמ' באהל מועד עשה בהן הלילות כימים אף תשבו שבעת ימים האמורים כאן עשה בהן הלילות כימים:

אזרח. זה אזרח:

האזרח. להוציא את הנשים. כל. לרבות את הקטני'. (סוכה כ"ז ע"ב) ד"א כל האזרח שכל ישראל ראויין לסוכה אחת מכאן שיוצאין בסוכה שאולה:

בישראל. לרבות גרים ועבדים משוחררים. ישבו בסכת. בסכה של כל דבר שהיה ר' יהודה אומר שאינה אלא מד' מינים והדין נותן ומה אם לולב שאינו נוהג בלילות כבימים אינו בא אלא מארבעה מינים. סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא מארבעה מינים אמרו לו כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין שאם לא מצא מארבעת מינים ישב בלא סוכה והכתוב צווח ישבו בסכת בסוכה של כל דבר וכן מפורש בעזרא צאו ההר והביאו עלי זית כו' (בת"כ הגי' בהפך דלר"א סוכות ממש היו וכו' אבל בסוכה י"א ע"ב הגי' כמו כאן) רא"א ענני כבוד היו. ר"ע אומר סוכות ממש היו:

מג

בהוציאי אותם מארץ מצרים. מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים. בסכת בסכת בסכות (סוכה וי"ו ע"ב) שני חסרים וא' מלא מכאן אמרו ב' כהלכתן ושלישית אפי' טפח:

מד

וידבר משה את מעדי ה'. מלמד שהיה משה אומר לישראל הלכות פסח בפסח. הלכות עצרת בעצרת. הלכות חג בחג בלשון שהיה שומע בו בלשון הוא אומר להם (פי' מדכתיב מועדי ה' דייק) ר' אומר לפי שלא למדנו אלא על הפסח ועל התמיד שידחו את השבת שנאמר בהם במועדו שאר כל קרבנות צבור מנין תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם. לעומר ולקרב עמו ולשתי הלחם ולקרב עמהם לא שמענו כשה"א וידבר משה את מעדי ה' אל כל בני ישראל קבע מועד לכלם:

וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל (ר"ה כ"ד ע"א) מכאן שראש ב"ד אומר מקודש כו'. ד"א וידבר משה. נאמר מועדי ה' ולא נאמר שבת בראשית עמהן. (עיין בנדרים ע"ח ע"א וב' פירושא דמילתא) בן עזאי אומר נאמר מועדי ה' ולא נאמר פרשת נדרים עמהם. ד"א וידבר משה שחזר והזהירן בשעת מעשה (סוף מגילה) מכאן שיהיו קורין הלכות פסח בפסח כו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.