כף החיים/אורח חיים/תנט

כף החיים ‏ אורח חיים תנט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין לשין במקום השמש. לפי שחום השמש מחממת. רש"י פסחים מ"ב ע"א. ב"י לבוש.

ב

ב) שם אין לשין וכו'. ומי שאין לו מקום רחב בתוך הבית מותר לו ללוש המצות באמצעה של חצר מקום זריחת השמש ע"י פריסת אהלים וסדינים מלמעלה. תשו' בית יהודה סי' מ"ו. ברכ"י או' א' כס"א או' א'.

ג

ג) שם. אין לשין במקום השמש. ואם עברה ולשה תחת השמש הפת מותר. הרמב"ם פ"ה. וכ"פ הש"ע לקמן סעי' ה' וכתב הפר"ח לקמן בסעי' ה' וכ"ש כשלש ביום המעונן תחת הרקיע ומסתמא נמי דה"ה אם לש סמוך לפי התנור וכיוצא דבדיעבד מותר לדעת הרמב"ם. וכ"כ המש"ז או' א' לדעת הש"ע ה"ה ביום המעונן שרי בדיעבד יעו"ש וכ"כ החמ"מ או' א' אבל דעת הרא"ש בס"פ כל שעה לאסור בעברה ולשה תחת השמש, והביאו ב"י. וכ"פ הב"ח וכתב דאסור אף דיעבד ושוגג וה"ה ביום המעונן דדינו כלש בחמה וכ"ש דאסור אף בדיעבד בלש קרוב לפי תנורים שלנו שפיהן מן הצד והעיסה מתחממת מיד אצל פי התנור יעו"ש והביאו מ"א ס"ק ט"ו וכתב ונ"ל דוקא כשהוחמה העיסה עכ"ל והביאו ח"י או' כ"ו. וכ"כ א"ר או' ו' חמ"מ שם. ר"ז או' ח' ח"א כלל קכ"ח או' י"ז. מ"ב או' כ"א. ועיין במגן האלף או' ו' שכתב דבמזיד יש להחמיר אפי' לא הוחמה העיסה כיון דכל הלישה היתה בחמה מיהו בהתחילה בחמה וגמרה אח"כ במקום אחר אפשר דאין להחמיר עכ"ל אמנם מדברי הפו' הנז' משמע דאין חילוק אלא כל שלא הוחמה בדיעבד שרי וכ"כ הר"ז שם דאם לא הוחמה מותרת אפי' לש במזיד ומשמע שם בר"ז דאף אם הוחמה אינו אסור רק באכילה אבל בהנאה שרי יעו"ש ונראה בזה דהכל לפי העניין דאם אנחנו רואים שהוחם הרבה אז יש לאסור אף בהנאה אם הוא בתוך הפסח או בע"פ אחר זמן איסורו. ועיין לעיל סי' תנ"ה או' ע"א.

ד

ד) שם וביום המעונן אסור וכו'. אבל ביום שאינו מעונן מותר ללוש ולקטף בצל תחת הרקיע ובלבד שלא יהא קרוב לשמש שיתחמם. ב"י בשם רי"ו. וכתב עליו בד"מ או' א' ואפשר דאף התה"ד שכתב בסי' קכ"ב נהגו ליזהר שלא ללוש תחת חלון וכו' מודה בהא דהכא ליכא למיחש ליום המעונן מאחר שלש בצל אית ליה היכרא דאין כאן שמש יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"א. א"ר או' ד' ח"י או' א' חק יוסף או' א' חמ"מ או' א' ר"ז או' א' ומיהו מ"ש שם ח"י ומבואר בש"ס ופו' דכל שאינו מתקרב אל השמש ממש רק שהוא קרוב אל השמש אין לחוש ודלא כראש יוסף שמפקפק בזה יעו"ש עיין בא"ר או' ב' ומאמ"ר או' א' שהשיגו עליו מדברי רי"ו הנז' וכ"כ י"א בהגה"ט דמ"ש הראש יוסף בזה הוא ברור. וכ"כ המש"ז או' א' דכל שהוא קרוב לשמש גם הצל חם ויחמם העיסה ודוקא רחוק שרי עכ"ד. ועיין באו' שאח"ז.

ה

ה) שם. וביום המעונן אסור וכו'. ודוקא כשהוא מעונן גמור אבל כשעננים עוברים ושבים פעם נגלה ופעם נכסה אין בכך כלום. פר"ח בשם הרמב"ן אלא שכתב ומיהו לפי דברי התה"ד והביאו הגה עכ"פ נהגו ליזהר שלא ללוש תחת הרקיע עכ"ל והגם דבד"מ כתב אפשר דגם התה"ד מודה בהא כמ"ש באו' הקודם מ"מ כיון דכתב בדרך אפשר נהגו ליזהר משום דאפשר לומר בהיפך דלא שנא מחלון דכיון דעסוקין בלישה וקיטוף יהיה מעונן ולא ירגישו. ועוד י"ל הטעם דנהגו ליזהר שלא ללוש תחת הרקיע אעפ"י שאין עננים משום דאם יהיה עננים צריך לילך למקום אחר ועד שיבקשו מקום ולהעתיק שם העיסה והכלים יהיה העיסה בלא עסק איזה זמן וע"כ נהגו שלא ללוש תחת הרקיע אלא מקודם שיתחילו בלישה מזמינים מקום הראוי ללישה שאף אם יהיה עננים א"צ להעתיק למקום אחר.

ו

ו) שם. וביום המעונן אסור וכו'. ונראה פשוט דבית החורף שהסיקו בו בתנור דגרע טפי מיום המעונן אלא צריך שלא להסיק בו ביום או יפתח הדלת והחלונות עד שיצא חום ההסקה. ט"ז סק"א. חק יוסף או' ב' חמ"מ או' א' ר"ז או' ז' ובדיעבד אין לאסור אם לא שהוחמה העיסה כמ"ש לעיל או' ג' יעו"ש. ועיין לקמן או' י"ט.

ז

ז) שם. וביום המעונן אסור וכו'. נראה דלאו דוקא תחת כל אויר הרקיע אלא אפי' בתוך הבית במקום שהיתה החמה זורחת אם לא היה מעונן אסור. וכ"כ הרוקח בסי' רמ"ג. ב"ח. עו"ש או' א'.

ח

ח) שם. הגה. וע"כ נהגו ליזהר מללוש נגד החלון וכו'. משא"כ מן הצד של חלון או רחוק מן החלון בענין שא"א לשמש לזרוח אלא מקום הלישה אף אם יהיה השמש בכל שטח הרקיע כיומא דעיבא דכולא שמשא כגון שהחלון עומד במקום צר בין החומות שאר בתים וכיוצא בזה מותר ללוש. ח"י או' ג' ומיהו מ"ש מן הצד מותר כתב עליו הא"ר או' ג' דלפי מ"ש או' א' בשם רי"ו (והב"ד לעיל או' ד') שלא יהא קרוב לשמש גם כאן יש ליזהר.

ט

ט) שם בהגה. נגד החלון וכו'. אפי' אם החלון פתוח למזרח והיא לשה אחר חצות שכבר סיבבה החמה לדרום יש לחוש ואפי' ביום שאינו מעונן דזמנין דמתקשרין העבים ולאו אדעתיה. תה"ד סי' קכ"ב. ב"י. עו"ש או' א'.

י

י) שם בהגה. נגד החלון הפתוח וכו'. אבל אם החלון אינו פתוח אף אם היא של זכוכית כדרך סתם חלונות אפ"ה מותר ללוש נגדה. ח"י או' ד' ועי"ש והביאו הר"ז או' ה' אלא שכתב ומ"מ צריך ליזהר שלא תחמם העיסה עכ"ל. אבל חק יוסף או' ג' כתב דאם יש שמש אף שהחלון אינו פתוח אסיר אם היא של זכוכית דהחמה מבערת יותר ע"י זכוכית ולא כמ"ש ח"י לחלק בין מים לשאר מילי יעו"ש. וכ"כ א"א או' א' כל שהשמש זורחת אף בזכוכית אסור ללוש נגד השמש יעו"ש. וכ"כ חמ"מ או' א' ח"א כלל קכ"ח או' י"ז וכ"כ בשו"ת לב חיים ח"ב סי' פ"א והביאו בספרו רו"ח או' ד' והיפל ח"ב בסי' זה או' א' יעו"ש. וכתב שם חק יוסף וכן ראיתי שנזהרין בזה שלא ללוש בכה"ג. וכ"כ ח"א שם שנוהגין לכסות בסדינים. וכ"כ קיצור ש"ע סי' ק"י או' ג' אבל אם אין החמה זורחת שמה מותר ללוש נגד חלון של זכוכית קיצור ש"ע שם.

יא

יא) שם בהגה. אפי' אין שם שמש. כגון שהוא פתוח לרוח צפון. ר"ז או' ב'.

יב

יב) שם בהגה. שמא יהיה מעונן וכו'. פי' שמא פתאום יבואו עננים. מ"א סק"א. ר"ז או' ג'.

יג

יג) שם בהגה. וכן יש ליזהר וכו'. מה"ט דשמא יהיה מעינן אבל ביה"ש אין לחוש. תה"ד סי' קט"ו. ב"י. מ"א סק"ב. ח"י או' ה' חק יוסף או' ד' חמ"מ או' א' ר"ז או' ו'.

יד

יד) שם בהגה. מלהוליך המצות וכו'. ובתשו' הרשב"א סי' קכ"ד כתב שהרמב"ן ז"ל היה מתחלה לש בביתו ושולח פתו לפורני רחוק יותר מעשרה ומחמשה עשר בתים ולא היה חושש אלא ששמעתי שלאחר מכאן נמנע ולא מחמת ריחוק הפורני אלא מחמת שחשש דלמא היה הפורני מלא והיה ירא שמא יתעכב פתו בחוץ מיל או יותר אבל לחוש לסילוק היד לא שמענו עכ"ל והביאו מ"א שם וח"י או' ו' ומיהו הפר"ח בסעי' ב' כתב ע"ז דהוא היפך דעת הגאונים ואין לחוש לדבריו ועוד שהרי לאחר מכאן נמנע ומי שעושה כן גוערין בו בנזיפה עכ"ד. ויתבאר עוד מזה לקמן סעי' ב'.

טו

טו) שם בהגה. מלהוליך המצות וכו'. אלא יכסנו במפה. דרשות מהרי"ל. ד"מ או' ו' ח"י או' ז א"ר או' ה' חק יוסף או' ה' חמ"מ שם. ר"ז שם.

טז

טז) ואין להניח סדין א' הרבה פעמים על המצות דשמא נדבק בו בצק ונתחמץ. מ"א שם. ח"י שם. א"ר שם. חק יוסף שם. חמ"מ שם. ר"ז שם. ואם אין לו סדין אחר אפשר טוב להוליכו מגולה מלכסות באותה מפה. מחה"ש.

יז

טוב) שם בהגה. וכן המים או הקמח. לכן יש ליזהר כשמוליכין הקמח מהרחיים שלא יהיו השקים פתוחים למעלה או מנוקבים. ח"י או' ח'.

יח

חי) שם בהגה. וכן המים או הקמח. ובדיעבד אין לאסור כלל. ב"ח. ח"י שם. אם לא כשנחמו כמ"ש ברסי' תנ"ה. א"ר או' ה' ועיין בדברינו לשם או' י"ט.

יט

יט) שם. ולא יתקרב ללוש אצל התנור וכו'. זהו לשון הרא"ש שהביא בב"י אבל בטור כתב אצל פי התנור וכתב הב"ח משמע דשלא אצל פי התנור אלא באחוריו או בצדיו אפי' קרוב לתנור לית לן בה וכ"כ הרוקח (סי' רע"ג) ולא אצל פי התנור ואעפ"י שהרא"ש בס"פ כל שעה כתב סתם שאין ללוש קרוב לתנור מפני חום האש נמי קרוב לפי התנור קאמר עכ"ל. וכ"כ ח"י או' ט' דכל שאינו קרוב לפי התנור אלא מאחוריו אין לחוש בתנורים שלנו שאופין בהם שעשוים מלבנים עבים שאין החום שולט לחוץ כמו בתנור בית החורף רק דרך פי התנור יש לחוש משא"כ אם אינו קרוב לפי התנור יעו"ש. מיהו העו"ש או' ב' כתב דפשט דברי הרא"ש משמע אפי' אינו לש אצל פי התנור אלא מאחריו או מצדדיו דכיון דהאש הוא בתנור וחום יוצא ממנו אסור ללוש קרוב לחים ומ"מ הב"ח אין דבריו נראין להקל יעו"ש. וכ"כ חק יוסף או' ו' אבל הר"ז או' ז' פסק לחלק כח"י דבתנור שאופין בו שהוא עשוי מלבנים עבים ואין חומו שולט חוץ לדפנותיו מותר ללוש מאחוריו או מצידיו אבל תנור בית החורף שהוסק אין ללוש בסמוך לו מכל צדדיו לפי שהוא מחזיק חומו ביותר ומתפשט חומו חוץ לדפנותיו ואף ברחוק ממנו אם מרגישין שם חום ההסקה אין ללוש באותו בית עד שיפתח הדלת והחלונות שיצא החום יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' א' דבתנורים שאופין בו אין לחוש אלא שלא ילוש נגד פי התנור. ועיין לעיל או' ו' ובאו' שאח"ז.

כ

ך) והיכא דמשימין עצים בוערות וגחלים לוחשות לפני פי התנור אסור ללוש בכל אותו החדר דהכל הוא אצל האש כיון שאין האש בתוך התנור וכל החדר הוא חם וגרע טפי מלש בחמה וכ"כ באגודה פ' אלו עוברין וז"ל בשם הגאונים שיעור מיל דוקא בבית שאין התנור בו אבל בבית שהתנור בו הוא חם ביותר ואפי' בפחות ממהלך מיל הוא מחמיץ עכ"ל. ב"ח, והביאו ח"י שם וכתב ולא ראיתי נזהרין בזה והטעם נ"ל עיקר דהאגודה לא קאמר אלא בתנורים של בית החורף שע"י ההסקה מחזיק חומן וכה"ג מקום שמרגישין החמימות של אש קרוב לפי התנור או לאש משא"כ כשאופין במקום שאין מרגישין החמימות ולא סמוך לתנור של בית החורף שמחזיק החמימות או שאין הבית סתום   ואינו קרוב לפי התנור סמוך לאש אף שאופה סמוך לתנור שאופין בו אין קפידא יעו"ש. וכ"כ החמ"מ או' א' דאם מניח עצם בוערות וגחלים לוחשות לפני פי התנור אף מן הצד אסור ללוש קרוב לתנור אבל רחוק מן התנור או אחוריו אין לחוש כלל והכל לפי הענין אם החדר קטן והחום רב או החדר גדול והחים מעט כן הוא הסכמת כמעט כל האחרונים עכ"ל. וכן סיים במ"ב או' ט' דהכל לפי הענין אם החדר קטן והחום רב וכו' ורק קרוב לפי התנור צריך ליזהר מאד בכל מקום שלא ללוש שם או להניח שם מצות קודם אפייה דמוכרח שיש שם חמימות והחוש יעיד ע"ז.

כא

כא) שם. מפני חום התנור. ולכן טוב לאפות בתנור ולעשות המצות בחדר אחר. מש"ז או' א'.

כב

כב) שם. מפני חום התנור. ובדיעבד אם לש נגד פי התנור אין לאסור אם לא שרואין שנחמה העיסה. א"ר או' ו' וכ"כ החמ"מ שם דבדיעבד אם לש נגד פי התנור דינו כמו לש תחת השמש עכ"ל וכבר כתבנו לעיל או' ג' דדעת האחרונים דאין לאסור בדיעבד אם לא שהוחמה העיסה יעו"ש.

כג

כג) ודע דיש שנכשלים בזה כגון האופין שיש מהם שבשעה שהמצות בידם על המקל להורידם לתנור ומקרבין אותם לפי התנור הם שוהים ומתישבין באיזה מקום להניחם בתנור או גרוע יותר מזה שפונים ראשם ומשיחין עם העורכים ובין כך המצה מתחמם מאד כנגד פי התנור והוא איסור גמור לפי המבואר כאן. וכן יש עוד ליזהר להחליף המקלות שמשימים עליהם המצות כפעם בפעם דאנו רואין בחוש שמתחממים הרבה מחמת שהיו בתנור ומחמת זה נתחמם המצה עוד טרם שמקריבה לפי התנור ובעו"ה הרבה נכשלים בזה. מ"ב או' יו"ד. ועתה פה עיר קודשינו ירושת"ו כל ק"ק עדות האשכנזים היו נזהרין בזה להזמין קנים הרבה להכניס בהם מצות לתנור וקנה שהכניסו בה פעם א' אין מכניסין בה עוד פעם אחרת עד שמנקין אותה וממילא ע"י איחור הנקיון הוא מתקרר ורק המנוקין ומזומנים להכניס בהם מצות לתנור צריך ליזהר שלא להניחם אצל פי התנור כי עי"ז הם מתחממים ואח"כ כשמשימים עליהם המצות להכניסם לתנור הם מתחממים קודם הכנסם לתנור וע"כ יש ליזהר בזה.

כד

כד) [סעיף ב'] לא יניחו העיסה בלי עסק וכו'. אותם המעבירים ידיהם על המצות לא יפה הם עושים דלא קרי עסק אלא העריכה והלישה או כשנוקבין המצות אבל כשמעבירין ידיהם על המצות גרע טפי. מהרי"ו סי' קצ"ג ד"מ או' ג' כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ד. ח"י או' י"ב. א"ר או' ז' חק יוסף או' ט' ר"ז או' ט' וה"ה נמי שאין מקום למה שנוהגין המון העם שתוחבין סכין בעיסה ומניחין אותה בלא עסק. כנה"ג שם. ח"י שם. א"ר שם. חק יוסף שם. חמ"מ או' ב'.

כה

כה) מאד צריך ליזהר שלא להתחיל להעריך ולרדד עד שיגרפו התנור בתחלה כדי שיוכלו ליתן בו המצות ולא יעמידו בחוץ ולא ישהו אפי' רגע אחד. ס' הזכרונות דף כ"ד ע"ב. כנה"ג שם. מ"א שם. ח"י שם. חק יוסף או' יו"ד. וכתב שם ח"י ונראה דלאו דוקא כל מגריפות התנור דאם יגרוף כל התנור ואח"כ יתחיל להעריך ולרדד המצות גם ינקרו עי"ז יצטנן התנור מאד לפעמים אלא דלא יתחיל להעריך עד שיתחיל לגרוף כדי שיוכל לאפות מיד וכן ראיתי נוהגין בבית הגאון מוח"ז. גם מתחלה לא יתחיל ללוש עד זמן מה אחר שהוסק התנור כדי שיוכל מיד אחר הלישה לגרוף התנור ולהתחיל להעריך המצות ולאפות מיד עכ"ל. וכ"כ א"ר או' ח'.

כו

כו) שם. אפי' כל היום אינו מחמיץ. עיין לקמן או' ל"א שיש שכתבו בשם הירושלמי דדוקא עד שיעור ד' מילין אינו מחמיץ יעו"ש.

כז

כז) שם. ואם הניחו בלי עסק שיעור מיל וכו'. ובספק שהה שיעור מיל לחומרא דהוי איסור תורה. א"א או' ה'.

כח

כח) שם. שיעור מיל וכו'. וכתב רא"ם השיעור הזה הוא דוקא בבית שאין בו איש או שאר יתרון חמימות מחמת שאר דברים לפי שיתרון חמימות ממהר להחמיץ וצריך לתת לב לפי הענין עכ"ל. הגמ"י פ"ה. וכ"כ המרדכי פ' אלו עוברין. והב"ד ב"י. עט"ז. ח"י סוף או' יו"ד. וכ"כ לעיל או' ך' יעו"ש.

כט

כט) שם. שיעור מיל וכו'. משמע דשיעור זה אע"ג דלא ניכר ביה שום סימני חימוץ המבואר לקמן וכ"מ מדברי הרמב"ם פ"ה יעו"ש.

ל

ל) שם. ושיעור מיל הוא רביעית שעה וכו'. כ"כ בתה"ד סי' קכ"ג דשיעור מיל רביעית שעה וחלק עשרים מן השעה לפי חשבון מהלך אדם בינוני עשר פרסאות ביום שהוא י"ב שעות כדאיתא (פסחים צ"ד ע"א) פ' מי שהיה טמא עכ"ל והביאו ב"י. וכ"פ בש"ע יו"ד סי' ס"ט סעי' ו' גבי מליחה דאינו פחות מכדי הילוך מיל שהוא כדי שלישית שעה בקירוב ומבואר בב"י ובש"כ שם שהוא י"ח מינוטין יעו"ש. אמנם הרמב"ם בפי' המשנה פ' אלו עוברים כתב שהוא שני חומשי שעה משעות השויה. וכ"כ הרע"מ בפי' המשנה שם משנה ב' וכ"כ המ"א סק"ג דלאותם המחשבים מהנץ החמה עד שקיעתה הוי שני חומשי שעה ולזה הסכים ח"י או' יו"ד יעו"ש. ובביאור הגר"א כתב דשיעור פרסה הוא שעה וחצי יעו"ש וא"כ הוי שיעור המיל כ"ב מינוטין וחצי מיהו בא"א או' ג' כתב דלהלכה ק"ל כמ"ש כאן שהם ח"י מינוטין ולחומרא יעו"ש. וכ"פ ח"א כלל קכ"ח או' י"ט אבל הר"ז או' יו"ד כתב דלענין הלכה העיקר כדעת האומרים שהוא שני חומשי שעה רק אם אין שם הפ"מ יש להחמיר כדעת האומרים שהוא ח"י מינוטין יעו"ש. וכ"כ בב"ה דלכתחלה במקום שאין הפ"מ מששהה י"ח מינוטין הוי חמץ ואסור בהנאה וכדעת הש"ע וכ"כ הר"ז אמנם בהפ"מ אפשר דיש לסמוך על הני פו' דפליגי וכל כמה דלא שהה עכ"פ כ"ב מינוטין וחצי אין לאסור אם לא ראינו בו סימני שיאור וסידוק עכ"ד.

לא

לא) שם. ושיעור מיל וכו'. בתלמוד א"י מפרש שיעור כשהייה כדי הילוך ד' מילין ולא נאמר השיעור הזה אלא משהתחילה ללוש הבצק ועד שתדביק בתנור. ונראה בעיני שאעפ"י שלא לשה האשה יותר מן השיעור שאמרו חכמים ולא הגביהה ידה מן העיסה כל עיקר אלא שהיתה עושה רקיקין דקין ביותר והיתה מתעצלת בהם כדי הילוך ד' מילין הרי בצק זה אסור אעפ"י שאין סימן חימוץ ניכר בו. ריא"ז הב"ד בשה"ג פ' אלו עוברין. וזה שלא כדעת הרמב"ם והרשב"א (סי' קכ"ד) והטור ושאר גדולים דכל שמתעסקים בו אפי' כל היום אינו מחמיץ ולפיכך אין ראוי להורות איסור לאחרים בדיעבד אלא להזהיר לכתחלה לחוש לדברי הגדול באחרונים והמחמיר לעצמו אף בדיעבד תע"ב. ב"ח. ח"י או' י"א. א"ר או' ח'.

לב

לב) ואם העיסה גדולה ויחיד או יחידה לשה אותו אינו יכול להצילו מן החימוץ בשעת לישה וא"כ להר"ן אם מתחנת לישה עד גמר הלישה הוי שיעור מיל הבצק אסור שכבר בא לידי חימוץ קודם שיצילוהו העוזרים משעת עריכה והכי נקטינן. עוד נראה דאעפ"י דלא הוי כשיעור מיל מתחלת לישה עד סוף לישה אם יניחוהו בלא עסק קצת בשעת עריכתו יצטרף ויאסר. ב"ח. מיהו ח"י שם כתב דבדיעבד אין להורות איסור נגד כל הני גדולים (ר"ל הרמב"ם והרשב"א וכו' כנז' באו' הקודם) אפי' בלש יותר מכשיעור שלא מצינו שחילקו בזה יעו"ש. ועיין לעיל סי' תנ"ו או' כ"ד.

לג

לג) שם בהגה. כי יש לחוש שהשהיות יצטרפו וכו'. ובתה"ד סי' קכ"ג כתב שאם העסק בין שהייה לשהייה עסק גמור הוא כגון בעיטת הידים בבצק וכגון הרידוד שמרדדין המצות בעץ עגול כה"ג אין השהיות מצטרפות דעסק כזה יכול לבטל מה שכבר התחיל להתחמץ אבל הניקור שמנקרין המצות אע"ג דיש לחשבו לעסק מ"מ לא חשיב עסק לבטל השהיות יעו"ש. והב"ד ב"י אבל מהרי"ל כתב דהשהיות מצטרפות בכל ענין שלא חילק. ב"ח. אמנם הט"ז סק"ב ומ"א סק"ד הביאו דברי התה"ד הנז' ומשמע שמסכימין לדבריו. וכ"כ ח"י או' י"ב וחק יוסף או' ח' דכ"ה הסכמת האחרונים. וכ"פ החמ"מ או' ב' ר"ז או' ט'.

לד

לד) שם בהגה. או שיהיה במקום חם וכו'. כגון במקומות החמין כמבואר לעיל או' כ"ח יעו"ש.

לה

לה) שם מיד יחמיץ. כ"כ הרא"ש בתשו' כלל י"ד סי' ד' והביאו ב"י. ומאד צריך ליזהר בזה במה שנוהגין לחתוך כל מצה ולתקנה בידים כחצי כדור והיא מתחמצת ביד שאין לי להניחה עד שיתננה לאותו שמרדד אותה בעץ העגול כי אז הבצק הוא חם ומחמיץ מיד ומיהו אפשר דמיד ל"ד ממש אלא שאין להקל בלא ראיה והרבה מקילין בזה להניחה זמן מה ואעפ"י שאינו זמן ארוך מ"מ אינו נכון כמבואר מדברי הש"ע. מאמ"ר או' ד'. ועיין לעיל או' ג'.

לו

לו) שם. ואם התחילו בשתי עיסות וכו'. זה מיירי אפי' לא נשתהא בודאי שיעיר מיל אפ"ה אמרינן שבודאי היה כאן חמימות הרבה מדרואין השנית שהחמיצה. ט"ז סק"ג ח"י או' י"ד. א"ר או' י"א. פר"ח. חמ"מ או' ג' ר"ז או' י"ב ואפי' עסק בה כל שעה כל שרואה אחת החמיצה בעסק כזה א"כ הוא ג"כ חמץ. מש"ז או' ג' וכ"כ הפר"ח. חמ"מ שם.

לז

לז) ודע שכתב הרמב"ם בפ"ה דכל זמן ששהה הבצק עד שהגיע להשמיע קול בזמן שהאדם מכה בידו עליו כבר החמיץ וישרף מיד וכן עיקר להחמיר אעפ"י שהראב"ד בהשגית חולק עליו. ב"ח. פר"ח.

לח

לח) שם. עד שיש בה סדקים וכו'. ואי נולד חימוץ של סידוק אפי' למקצת עיסה כל העיסה נאסר תשו' מהר"ם מלובלין סי' קכ"ה. ח"י או' ט"ו. חק יוסף או' י"א. חמ"מ או' ג' ר"ז או' י"ג.

לט

טל) שם. אלא הכסיפו פניו וכו'. פי' של הכסיפו הוא כמו הכסיף העליון ולא התחתון דפ' במה מדליקין ועיין בערך ערך כסף והיא קו אמצעי בין השחרות והלובן שהוא התחלת השחרות שהוא כמו ירוק שקורין בל"א בלייכלי"ך וזה כאדם שעמדו שערותיו מחמת פחד ורתת ונשתנה צורתו זה אסור אך שאין אנחנו בקיאין בזה השיעור וע"כ אין לאסור אלא א"כ בשהה שיעור מיל בלא עסק וכ"כ הכלבו להדיא עי"ש וכן משמעות הש"ס פ' אלו עוברין גבי בצק החרש. ח"י או' ט"ז. אבל המ"א סק"ה כתב דצריך לדקדק בזה כי הוא מצוי ואין איש שם על לב. וכ"כ א"ר או' י"ב על דברי ח"י הנז' שעיין בכלבו שכתוב ומי שאינו בקי בזה וכו' שיעורו משהניח העיסה והלך מיל משמע דלאו כלל לכל העולם וכמשמעות הש"ע ולבוש עכ"ד. ור"ל דמי שהוא בקי בזה וידע שהכסיפו פניו יש לאסרו אעפ"י שלא שהה שיעור מיל וע"כ יש למהר בעשיית המצות בכל מה שאפשר כדי שלא לבא לידי כך.

מ

מ) שם. אלא הכסיפו פניו וכו'. והוה נוקשה דרבנן לדידן וי"א בטל בס' א"א או' ה' וכ"כ הר"ז או' י"ג הרי זה אסור באכילה ובהנאה מד"ס כחמץ גמור והוא נקרא חמץ נוקשה שאינו ראוי לאכילה מחמת חמיצתו שלא גמר כל צרכו עכ"ד. ועיין לעיל סי' תמ"ז סעי' י"ב ובדברינו לשם בס"ד וגם שם באו' ז' יעו"ש.

מא

מא) שם. האוכלו פטור. אבל אסור. הרמב"ם פ"ה דין י"ג. חמ"מ או' ג' וכ"כ באו' הקודם.

מב

מב) שם. הגה מיהו טוב ליזהר לכתחלה. דשמא לא יקטפו יפה בפעם שנית שלא יהיה גוש א' דבוק והוי כמצה כפולה שאסורה משום שאין האש שולט שם. דרשות מהרי"ל. מ"א סק"ו. א"ר או' יו"ד. חק יוסף או' י"ב חמ"מ או' ג' ר"ז או' ט'.

מג

מג) שם. בהגה. מיהו טוב וכו'. ומה שנותנין מיד ליד אינו טוב וכ"ש שמקרבין אצל פי התנור ושוהין מעט ביד שם דאסור. א"א או' ו'.

מד

מד) וראוי להשגיח מאד ולהעמיד איש הגון בכל בתי האפייה להשגיח ע"ז ושלא לעשות המצות ע"י נערים קטנים ועוזרים יקח כל בעה"ב חדשים לא שיהיו עומדים יומם ולילה וידים מתחממים מאד ממש יס"ב ראוי לאסור העיסה כה"ג. א"א או' ד'.

מה

מה) [סעיף ג'] אם האשה שהיא לישה וכו'. ואשה שצבעה ידיה בצבע הנקרא אלחנייא כנהוג מותרת ללוש כי ידוע שאין שום ממשות צבע כ"א חזותא בעלמא. שד"ח מע' חו"מ סי' י"ג או' ד'.

מו

מו) שם. מקטפת במים. פי' שטחה בו פני החררה. טור. וכתב הר"ן אפשר שלא חייבו חכמים שתצנן ידיה אלא לומר שאם היא מקטפת במים שלא תקטף באותם מים שמצננת בהם את ידיה מפני שהם מתחממים ומחמיצין את העיסה אבל כל שאינה מקטפת במים לא הצריכוה לדקדק אם ידיה חמין או צוננין שאין חשש חימוץ בכך ולכך פירש (הרמב"ם. כ"כ הדרישה והט"ז ומאמ"ר) דלא אמרו שצריכה לצנן ידיה אלא כשהיא אופה לפי שידיה מתחממין מחמת חום התנור. ב"י. ט"ז סק"ד. מיהו הב"ח כתב דלעולם צריך לצנן ידיה אעפ"י שאינה עוסקת באפייה ובצרכי התנור דיש לחוש שיתחמם העיסה מחום ידיה שמתחממין במשמוש העיסה יעו"ש. אמנם העו"ש או' ד' כתב על דברי הב"ח הנז' דלא ראה נוהגין כן. וכ"כ ח"י או' ח"י דכל שאין ידיה מתחממות מחום התנור ואח"כ נוגעת בעיסה א"צ לצנן כלל וכתב וכן המנהג יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ג. חק יוסף או' י"ד. חמ"מ או' ד' ר"ז או' י"ד. וכ"כ הפר"ח על דברי הב"ח הנז' דליתא אלא שכתב דאם הרגישה בעצמה שידיה חמין צריכה לצנן לכתחלה וכתב דהכי נקטינן יעו"ש. והביאו המאמ"ר או' ז' וכתב דיש לחוש לדבריו אלא שאין נוהגין כן וכתב ומ"מ טוב ונכון שתצנן ידיה בדופני הכלי שלשה בהם יעו"ש.

מז

מז) שם. מקטפת במיה. ובמדינות אלו נוהגין שלא לקטף המצות במים. ד"מ או' ה' מ"א סק"ז. ח"י או' י"ז. חק יוסף או' י"ג. חמ"מ שם. ר"ז או' ט"ו. ומ"מ אם אירע כך שלחלחו המצות במים אינו נאסר. ד"מ שם. ר"ז שם. והיינו אם לחלחה במים שאינה מצננת בהם ידיה אבל אם לחלחה במים שמצננת בהם ידיה ית' לקמן או' מ"ט.

מח

מח) שם הגה. ומיהו בעברה ולא צננה וכו'. משמע דלכתחלה צריכה לצנן ידיה והיינו כשהיא עוסקת עם התנור ועוסקת ג"כ אח"כ בבצק. מ"א סק"ח. מאמ"ר או' ז' ועיין לעיל או' מ"ו. ומיהו עתה לא יש מנהג זה שהאשה שלשה היא אופה אלא אחד לש ואחר אופה.

מט

מט) שם בהגה. ומיהו בעברה וכו'. ואם צננה במים וקטפה באותם המים צ"ע אם נאסרת המצה א"א או' ח' ונראה דאם היו עדיין אותם המים נקיים וזכים וקרים יש להתיר בפשיטות ואם נראה בהם מראה לבן מחמת שהיתה עוסקת בעיסה וצננה בהם ידיה וגם נעשו פושרים יש לאסור דהא כבר נתחמצו אותם המים אבל אם היו פושרין וזכין או יש בהם מראה לבן וקרים בזו יש להסתפק ואפשר דבדיעבד יש להכשיר, ועיין לעיל סי' תנ"ה או' ע"א ודוק.

נ

נ) [סעיף ד'] אם לש אחר זמן איסור חמץ וכו'. אבל קודם לכן שופכן אפי' במקום אשבורן (לשון שבירה שמשתבר הקרקע ויש בקעים שהמים נאספים ושוהין בתוכם ואין נבלעים ומחמיצין. רש"י פסחים מ"ב ע"א. והרע"מ סוף פ"ח דטהרות פי' אשבורן מקום עמוק שנקוו בו מים) ואינו חושש ב"י. ולפי מ"ש בסי' תל"ג דבחצר של אדם אחד אין להשליך שם חמץ אפי' קודם זמן איסור אף כאן אסור לשפוך המים במקום אשבורן בחצר של אדם אחד יעו"ש. ב"ח. וכ"כ הט"ז סק"ה דלפי מ"ש בסי' תמ"ה דודאי חמץ אסור להניחו ברשותו שהוא שלו ולסמוך על העורבים שיאכלוהו אפי' קודם זמן איסורו א"כ ה"נ אסור אם יש במה ששופך כדי קיבוץ עכ"ל. ועיין לעיל סי' תמ"ה או' ל' ולקמן או' ג"ן.

נא

נא) שם. אלו המים. בין מים שמקטפת בהם ובין המים שמצננת בהם ידיה. לבוש. ר"ז או' ט"ז.

נב

בנ) שם. שרוחצין בהם העריבה. וכן של שאר כלים ששימשו בעיסה. לבוש. ר"ז שם.

נג

גנ) שם. כדי שלא יתקבצו וכו'. וצ"ע דמה בכך אם יתחמצו הרי שופכם והפקירם כמ"ש סס"י תמ"ד וי"ל דלכתחלה צריך ליזהר שלא יבואו לידי חימוץ. מ"א סק"ט. וכ"כ הר"ז שה דאפי' אם שופכם לרה"ר ונמצאו שיצאו מרשותו קודם שנתחמצו מ"מ כיון שכבר הגיע זמן איסור חמץ צריך ליזהר לכתחלה בכל אשר יש לו שלא יבואו לידי חימוץ כלל.

נד

דנ) שם. כדי שלא יתקבצו וכו'. אבל במקום מדרון נבלעים בקרקע מהרה. רש"י. ולכן לא ישפכם על רצפת אבנים. מ"א שם. ור"ל וברצפת אבנים אפי' במקום מדרון אסור. וכ"כ ח"י או' י"ט. ר"ז או' י"ז. וברוקח סס"י רע"ג כתב במקום מדרון אלכסון שלא יאסף כזית במקום אחד או ישפכם לרה"ר עכ"ד. והביאו א"ר או' ט"ו. ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דלכתחלה יש ליזהר אפי' אם שופכם לרה"ר יעו"ש.

נה

הנ) ודע דצריך למהר ולשפוך אותם אחר שקיטף בהם או שצונן בהם ידיו או לאחר הדחת העריבה מפני שהם ממהרות להחמיץ. מ"ב או' ל"א.

נו

ונ) שם. כדי שלא יתקבצו וכו'. ולאחר גמר הלישה יכבדו המקום שלשו שם. מהרי"ו סי' קצ"ג. כנה"ג בהגה"ט. ועיין עוד לקמן סי' ת"ס או' כ'.

נז

זנ) שם הגה. והכלים שמתקנים בהה המצות וכו'. אבל המרדות א"צ להדיחן אחר שנשתמשו בהם. דרשות מהרי"ל סוף ה' תיקון המצות. מ"א סק"י. ח"י או' כ"א. חק יוסף או' ט"ז. ר"ז או' ל"ב. כי המרדה נקיה היא דאם יש עליה בצק שהחמיץ אין מהני לה אף הגעלה כמ"ש סי' תנ"א סעי' י"ט ומ"מ נכון לבדוק ולראות אם אין עליה בצק. א"א או' יו"ד. ועיין בדברינו לשם בדין המרדה.

נח

חנ) שם הגה. והכלים שמתקנים בהם המצות וכו'. כגון העריבה ועצים מגלגלים שמרדדין בהם המצות ועצים שמנקרין בהם המצות. ר"ז או' ח"י.

נט

נט) שם בהגה. יגררם תמיד בשעת עשייה וכו'. דלא כמו שנוהגין העולם שלא לגררם עד אחר עשייה כי אעפ"י שאין שוהין שיעור מיל מ"מ לכתחלה אסור כמ"ש סעי' ב' לכן יעמוד אחד על גביהן שיגרר תמיד כל כלי בשעת הנחתו. מ"א ס"ק י"א. וכ"כ בשל"ה דנכון שיכין שני כלים של לישה ומיד אחר עיסה ראשונה יהא אחד מוכן לרחוץ הכלי היטב ועסה השניה ימדוד בכלי שני וכן חוזר חלילה ע"כ. והביאו מ"א ססי' זה. אבל מהרי"ו בסי' קצ"ג כתב אחר כל עיסה ועיסה ידיח ידיו וידיח הספל וינגבו במפה אלא א"כ שלש מיד בלי הפסק יעו"ש משמע דאם לש מיד בלי הפסק א"צ כלום וכ"כ בדרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות דאם תכף ללישה נותנין קמח אחר ולשין מיד שנית אין קפידה בזה דכל זמן שעוסקין תוכו אינו מחמיץ עכ"ל. וכ"מ מדברי הרוקח סי' רע"ג שכתב לאחר שילוש כל עיסתו יגרור העיסה מן הכלי משמע הא אם לש מיד באותו כלי א"צ לגרור בין כל עיסה ועיסה וכ"כ ח"י או' ך' ר"ז או' ח"י. וכ"כ ח"א כלל קכ"ח או' כ"ג וז"ל ויזהר לרחוץ ידיו ולנקותם היטב עכ"פ לאחר שלש שיעור חימוץ (ר"ל מיל) וכן הכלים שלשין בהם ירחצו היטב לאחר שעשו בהם ב' או ג' עיסות עד שלא יהיה מתחלת הלישה יותר משיעור מיל וכן הסדינים שמכסים בהם השולחנות די להחליף משיעור מיל לשיעור מיל והמדקדקים יותר ינוח ברכה על ראשם ומנהג חסידות הוא עכ"ל. ועיין עוד לקמן או' ע"ו.

ס

ס) וכן ישגיחו על עצים המגלגלים שיהיו נקיים ולהחליפם בזמן הנז' וכן כלים המנקבים בהם. ח"א שם או' כ"ד. ועיין לקמן סי' ת"ס או' ט"ל.

סא

סא) המגלגלים ישגיחו אם מודבק בידיהם עיסה שירחצו ידיהם ג"כ משיעור מיל לשיעור מיל. ח"א שם או' כ"ה.

סב

סב) ראוי ליזהר שהמודד הקמח לא יתן מים לאותו שלש כי שמא נדבק מעט קמח בידו ויפול לתוך המים. גם המודד יסיר הכתונת מעל הזרוע עד המרפק כדי שלא יבא קמח למלבושיו ואח"כ יתעסק בעיסה וכ"ז לכתחלה. א"ר או' ט"ז. וכן הנותן מים לתוך הקמח יזהר שלא יקרב כלי המים לכלי הקמח שמא יפרח מהקמח לכלי המים ויתחמץ וכן המים יהיה רחוק מהקמח שלא יפרח מהקמח למים. והלש יהיה זהיר להסיר מלבושיו מעל הזרוע עד המרפק כדי שלא ידבק בהם בצק ואח"כ יפלו אל העיסה ובכל פעם שרוחץ ידיו ומנקה אותם צריך לרחוץ עד המרפק ויבדוק אותם שמא נדבק בהם בצק וכן יבדוק תחת הצפורן שמא נדבק בהם עיסה וגם יעיין במלבוש העליון שעליו שמא נדבק בו בצק ואח"כ יפול לעיסה כי הלש הרבה בצק יהא נדבק בו כידוע וכן כל העוסקים בבצק ולכך צריך זהירות בנקיון תמיד.

סג

סג) שם בהגה. שלא ידבק בהם הבצק. ויבער הפירורין מעל השלחן אחר כל עיסה ואחר גמר הלישה יכבדו המקום. מ"א סוף הסי' ועיין לעיל או' נ"ו ולקמן סי' ת"ס או' כ"ו וכ"ח.

סד

סד) שם בהגה. ולאחר עשייה ידיחם וכו'. היינו אחר גמר לישת העיסות הנאפות בהיסק תנור א' כשחוזר ומסיקו לאפות בו פעם שנית ידיח כל הכלים שישמשו בעיסה וינגבם לחזור ולהשתמש בהם פעם שנית. ר"ז או' ך'.

סה

סה) שם בהגה. ולאחר עשייה ידיחם וינגבם וכו'. כשלשין במצה עשירה יש מי שהקפיד שלא לשטוף העריבה שלשין בה בין לישה ללישה במים אלא ביין דבמים יש לחוש שמא תשאר טיפת מים וכשילוש ביין הו"ל מי פירות עם מים שממהרין להחמיץ והנוהג כן שפיר עביד אך המנהג לשטפם במים ומניחין בחמה או באויר לנגבם ומעביר בגד לנקותם מקודם ואין לחוש. ואם באולי נשאר לחות לית לן בה. ויר"ש יזהר לנגבם יפה ואם מדיחן ביין תע"ב. כנה"ג בתשו' סי' ס"ב. ובארץ הצבי מנהג פשוט להדיחם ביין. ברכ"י או' ב'.

סו

סו) שם. בהגה וביו"ט מותר לעשותו ע"י עכו"ם. דהגרירה הוי שבות והוי שבות דשבות דשרי במקום מצוה (שלא יהיה חמץ בבית) כמ"ש סי' ש"ז סעי' ה' מ"א ס"ק י"ב. מיהו הא"ר או' י"ז כתב לפקפק בדברי המ"א הנז' דגרירה הוי אב מלאכה ומ"ש מור"ם ז"ל מותר לעשותו ע"י עכו"ם קאי אהדחה יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ך' ידיחם ע"י עכו"ם. אמנם הא"א או' י"ב כתב ליישב דברי מ"א יעו"ש. ומ"מ כיון דאפשר ע"י הדחה יעשה ע"י הדחה אך אם א"א כגון שהוא דבוק הרבה ונתייבש אז יש להתיר כדברי מ"א.

סז

סז) שם בהגה. וביו"ט מותר לעשותו ע"י עכו"ם, והיינו באין רוצה לאפות עוד אח"כ אבל אם רוצה לאפות עוד היום מותר להדיחם בעצמו. וכ"כ מ"א ס"ק י"ג דאם צריך לאפות שנית ביו"ט פשיטא דשרי להדיחן אבל אסור לגוררן כמ"ש ססי' שכ"ג עכ"ל. וכ"כ המש"ז או' ו' חמ"מ או' ו' ר"ז או' כ"ב ואו' כ"ג. מ"ב או' ל"ו. ומ"ש המ א דאסיר לגוררן היינו כשאפשר בהדחה אבל כשא"א מותר דאפי' כשנשבר מותר לתקנו כמבואר בסי' תק"ט יעו"ש. מק"ח.

סח

סח) שם בהגה. ואם אין עכו"ם יטילם בצונן. מיהו בדרשות מהרי"ל כתב להטיל לצונן אי אפשר דשייטיה למעלה ואין המים נוגעים בכל צד ועוד דילמא העץ מפסוק בין המים אבל מהרי"ו סי' קצ"ג כתב שיכביד אותם שיהיו למטה מן המים ואל יצופו למעלה. והביאו ט"ז סק"ו. א"ר או' ח"י. חמ"מ או' ו' ר"ז או' כ"א.

סט

סט) שם בהגה. יטילם בצונן. שהצונן מונע החימוץ כמ"ש לעיל סי' תנ"ז סעי' ב' ועיין בדברינו לשם או' ס"ב ואו' ס"ג יעו"ש.

ע

ע) שם בהגה. או יתנם לתנור וכו'. ומ"מ אסור לאכול הבצק דבצד השני דבסדקים לא נאפה יפה. מהרי"ל. וקשה א"כ היאך רשאי לאפותו ואפשר דמדינא שרי באכילה רק שחומרא בעלמא הוא שלא לאכול לכן מותר לאפותו. מ"א ס"ק י"ג. ועיין בח"י או' כ"ב שכתב לפקפק בדברי המ"א הנז' דבדרשות מהרי"ל שלפנינו לא כתוב היתר זה של אפייה יעו"ש והא"ר או' י"ט כתב דרמ"א מיירי כשאין סדקים כמו בעריבה דבסמוך יעו"ש. והמחה"ש ס"ק י"ג כתב על דברי המ"א הנז' צריך ביאור כיון דאין דעתו לאכלו יהיה מצד הדין או מצד חומרא יהיה אסור ומ"ש מאופה ואין דעתו לאכלו היום עכ"ל ונראה דמפני זה כתב המ"א שם תיקון אחר שיבטל החמץ קודם שיחמיץ או יתן הכלים עם הבצק במתנה לעכו"ם. ועיין לקמן סי' ת"ס סעי' ג' וכתב הר"ז או' כ"א ואף שיתחמץ אח"כ (ר"ל אחר שהפקירו) א"צ להעבירו ולבערו אם בכל כלי וכלי בפ"ע אין בו כזית בצק דבוק כמ"ש בסי' תמ"ב יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז.

עא

עא) שם בהגה. או יתנם לתנור שיאפה וכו'. דהיינו באותו תנור שהוסק לאפיה ולא להסיק מחדש בשביל כלים אלו שהוא הבערה שלא לצורך כיון שאסור לאכול הבצק וגם הוא דבר מועט ואין מקפידין עליו לאכלו. ח"י או' כ"ג. וצ"ע כיון דאין להסיק התנור בשביל כלים אלו משום דהוי הבערה שלא לצורך א"כ כיצד יעשה אפיה שלא לצורך אלא הנכון לעשות כמ"ש באו' הקודם שיבטל הבצק קודם שיחמיץ ואם יש כזית בצק בכל כלי יתנם במתנה לגוי ואם אין שם עכו"ם יתנם בצונן כמ"ש לעיל סי' תנ"ז סעי' ב' ועיין בדברינו לשם או' ס"ב ואו' ס"ג יעו"ש.

עב

עב) שם בהגה. והערבית שאפשר לתת דבר וכו'. וכן הסכין שחתכו בו העיסה ידיח לצורך יו"ט. ולדקור המצות בעצים קטנים ולשורפם לצורך טרם יחמצו. דרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות.

עג

עג) שם בהגה. שלא יהיה בו שום גומא וכו'. יש מצפין העמילה בטס של מתכת ויש שעושין אותה מאבן חלקה כדי שתתקרר. מ"א ס"ק י"ג בשם ס' הזכרונות. וכבר כתבנו זה לעיל סי' תנ"ו או' כ"ג קחנו משם.

עד

עד) אגן נחושת קנו מגוי והיה נשבר בשפה ומחמת השבירה נתפשטו סדקים קטנים הורה מהרי"ל לשפשף יפה ולהרחיב את הסדקים לגרר ביניהם יפה ולהגעילו אח"כ ואז יתנו לאומן גוי להתך בדיל על השבירה ועל הסדקים ולהחליק יפה להשוותו לשפת האגן ואל יסתום השבירה בחתיכת נחושת מחובר ביתדות (פי' במסמרים) כרגילים להטליא כלי נחושת כי אז נכנס קמח ובצק בין הדבקים ולא מצי בכל פעם ופעם לגרר אחריו כדי לטהרו כראוי. ובשם מהר"ר מולין אביו ז"ל העיד שהיה לו אגן אחד שנפגם בשפתו והניח לחתוך את הפגימה ולהרחיבה כמלא אצבע ולא רצה להסתים הפגימה בחתיכת נחשת מטעם הנז' דרשות מהרי"ל ה' הגעלה. ומזה תדע דמהרי"ל הוא מהר"י סג"ל והוא מהר"י מולין דפעמים קורין אותו מהר"י מולין ע"ש אביו. ועיין שם הגדולים מע' גדולים סעי' יו"ד או' רל"ח ובהקדמת דרשות מהרי"ל ודוק.

עה

עה) וגם במרדה לא יהיה סדק או חריץ. מהרי"ו סי' קצ"ג. מ"א ס"ק י"ג. ח"י או' כ"ד. א"ר או' ך' חק יוסף או' כ"א. חמ"מ או' ו' ר"ז או' ל"ב. ח"א כלל קכ"ח או' כ"ג.

עו

עו) הסדין המונח על הדף שעושין עליו המצות צריך להחליף בין לישה ללישה (והיינו בשוהין להסיק התנור בין לישה ללישה אבל באין שוהין א"צ להחליף עד שיעור מיל וכמ"ש בח"א) ואם עושה על הדף בלא סדין ויש נקבים בדף צריך לסותמן שלא יכנס בהם בצק. דרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות. מ"א שם. ח"י שם. א"ר שם. חק יוסף שם. ח"א שם. וכתב שם הא"ר דטוב יותר לעשות על דף חלק להדיא מלעשות על סדין אבל ח"י שם כתב דרוב העולם נוהגין לעשות על סדין לפי שרוב שלחנות אינם חלקים. וכ"כ הר"ז או' ל' ועוד עיין מדין סדין לעיל סוף או' נ"ט ובסי' תנ"א או' רי"ז ובסי' תנ"ג או' צ"א יעו"ש.

עו) שם בהגה. שלא יהיה בו שום גומא וכו'. ואודות המצות הנאפות ע"י המכונות שאחת לשה ואחת עורכת ואחת מרדדת ותיכף מכניסין אותם לתנור עיין בשד"ח מע' חו"מ ס' י"ג או' י"ב שהביא מחלוקת הפו' בזה יעו"ש ונראה שאף במקום שנהגו היתר צריך שקודם כל לראות המכונות אם הם חלקים בתכלית בלתי שום גומא ושום סדק ושיהיה אחד יר"ש עומד עליהם תמיד לראות שלא יניחו העיסה בלי עסק אפי' רגע א' ואחד משגיח על המכונות שלא ידבק בהם בצק ואם נדבק יגררנו במגרדת ובכל שיעור מיל יבדקו את כל המכונות והכלים בודק היטב עד שלא ישאר דבוק בהם משהו ומ"מ לענין מצת מצוה יש להחמיר שלא לעשותה ע"י מכונות לפי שראיתי מכונה חדשה שגם הלישה טושין ע"י מכונה ורק יש אחד שמנענע יד מכונה אחת שעושה הלישה והבצק נילוש מאליו וא"כ הו"ל כנעשה ע"י קטן וא"כ אף במקום שנהגו היתר במצת מצוה יש להחמיר.

עז

עז) שם בהגה. או כסת צמר וכו'. אבל על בגד צמר שרי דאינו מחמם כ"כ. מ"א ס"ק י"ד. והביאו ח"י או' כ"ה חק יוסף או' כ"ב. ר"ז או' כ"ד. ח"א כלל קכ"ח או' כ"ג. מיהו הא"ר או' כ"ב כתב על דברי המ"א הנז' דלא מסתבר לחלק בין כסת צמר לבגד צמר. והביאו א"א או' י"ד. ובדיעבד בכל ענין ליכא איסור. ח"י שם. א"ר שם. א"א שם.

עח

עח) [סעיף ה'] הפת מותרת. והסכמת האחרונים לאסור בדיעבד. והנ"ץ כתב דוקא בדיעבד ולש במזיד אבל בשוגג שרי. ח"י או' כ"ו. וכ"כ חקת הפסח או' ג' בשם ה"ר מנוח כדברי הנ"ץ והסכים לדבריו יעו"ש. אבל המ"א ס"ק ט"ו כתב דוקא כשהוחמה העיסה. והביאו ח"י שם. חק יוסף או' כ"ג. ומשמע דאין לחלק בין שוגג למזיד אלא באם הוחמה העיסה יש לאסור בכל ענין ואם לא הוחמה יש להכשיר. וכ"כ לעיל או' ג' יעו"ש.

עט

עט) [סעיף ו'] אם העיסה רכה וכו'. והטעם מבואר בתה"ד סי' קכ"ד לפי שהקמח שמוסיפין אינו נילוש ונגבל יפה ונשאר מעט בעין בתוך העיסה ואפי' לאחר אפייה עודנו בעין ושמא לא נאפה אותו קמח יפה ויש לחוש שמא יפול במרק בקערה ויתחמץ עכ"ד. והביאו ב"י. ט"ז סק"ח. מ"א ס"ק ט"ז. מיהו מהרי"ו סי' ת"ל כתב הטעם דאין להוסיף קמח משום דאינו נילוש עם הראשון ונמצא מפסיק בין העיסה עכ"ד. והביאו מ"א שם וכתב משמע דס"ל דאין העיסה נאפית יפה מפני הפסקת הקמח עכ"ל. ונ"מ בין הטעמים דלטעם התה"ד דהחששא משום הקמח דלא נילוש יפה בדיעבד מותר לאכלה כך רק שלא ישימם בדבר לח שלא יתחמץ הקמח אבל לטעם מהרי"ו דהקמח מפסיק ואין העיסה נאפית יפה אף לאכול המצות עצמם כך בלי שישימם לתוך דבר לח יש להחמיר אבל דעת האחרונים כהתה"ד כאשר יבואר באו' שאח"ז ובאו' שאחריו.

פ

פ) שם. אלא עושה עיסה וכו'. ומשמע מדברי התה"ד שם שאם א"א לעשות עוד עיסה קשה אין איסור להוסיף קמח רק ישמור המצות שלא ליתן אותם לדבר לח ואי משום שלועסו אין מתחמץ תיכף וכ"מ רסי' רס"ו ועוד דהא הקמח נקלה באור כמ"ש סי' תס"ג סעי' ג' וגם בדרשות מהרי"ל בשם מהר"ש מתיר לכתחלה. מ"א שם. וכ"כ העו"ש או' ו' דאם עבר והוסיף קמח יזהר שלא יעשה מאלו המצות שום תבשיל אבל המצות עצמם מותרין באכילה בפסח. וכ"כ ח"י או' כ"ז. א"ר או' כ"ג. חק יוסף או' כ"ד. ר"ז או' כ"ו. ח"א כלל קכ"ח או' ך'.

פא

פא) ואם נתנוהו לרוטב כתב ח"א שם דיש להחמיר מאחר שהמצה מפסקת בין הקמח והאור יעו"ש. אבל בס' א"ז כתב דאם עשה ממנו תבשיל דאין לאסרו בדיעבד מאחר דאינו אלא חששא בעלמא יעו"ש והביאו בספרו א"ר או' הנז"ל. ח"י שם. חק יוסף שם. וכ"כ החמ"מ או' ב' ר"ז שם. אבל מצה שידוע שנילוש בתוכה קמח יש להחמיר אפי' בדיעבד שעבר ונתנה לתוך דבר לח. מ"א סי' תס"ג סק"ד. א"ר שם או' ג' חק יוסף שם או' ד' ר"ז בסי' זה או' כ"ו. וכ"כ א"א בסי' זה או' ט"ז ובסי' תס"ג או' ד' דאם נתנו בתבשיל ונמצא קמח במצה שיש לאסור אף דיעבד יעו"ש. מיהו בס' בני חיי סי' תנ"ג כתב דאם הוסיף בה קמח אסור לאכול אפי' הלחם לבדו יעו"ש. והביאו הברכ"י או' ג' וכתב שכן הורה מורו הרב ז"ל בתשו' כ"י הלכה למעשה כדעת הרב בני חיי יעו"ש אמנם בספרו חיים שאל ח"א סי' ל"ב כתב דהמיקל לאכלה לבדה לא הפסיד מאחר דמוכח מתה"ד ומרן דשרי ורבנן בתראי שרו חכימייא בפירוש ואולם בעל נפש יחוש לדברי הרב בני חיי ומ"מ אין להחמיר לבער המצות האלו ומותר להשהותם בפסח ואין חשש כלל יעו"ש. והביאו בספרו מחב"ר או' ב'.

פב

פב) והרב כס"א או' ג' כתב נראה פשוט דלא אסר התה"ד אלא במצה עבה הוא דאיכא למיחש להכי אבל במצות שלנו שהם דקות עד מאד שהם ממש כמו רקיקין אין לחוש לזה כלל שהרי האור נכנס לתוך המצה ונקלית יפה ועינינו הרואות שהיה קלויה יפה מבית ומבחוץ וקרוב לזה כתבו האחרונים לענין איסור מצה נפוחה דלא נאמר זה ברקיקין שלנו אלא במצה שעבה קצת ויש ממש באמצעיתה כמ"ש בדב"ש סי' רל"ד ושע"ד עיי"ש שהאריך בזה עכ"ד. ועיין לקמן בהגה ססי' תס"א בדין מצה נפוחה.

פג

פג) וכתב עו"ש הכס"א דמזה יש ללמוד שאם נתן את המצות במקום שאינו נקי מעפרורית של קמח שיחזר ויתן אותם המצות בתנור לקלות אותם ושרו דאף אם נדבק במצות מעפרורית של קמח בהכניסו אותם פעם אחרת לתנור הוא נקלה ושרי וכתב שכן ראה באו"ח (דף ע"ג ע"ד) ולהרדב"ז ח"ב סי' תצ"א יעו"ש. ומיהו עיין בשע"ת סס"י זה והב"ד לקמן או' ח"פ שכתב שגם להחזיר המצות לתנור חם שיעשה הקמח קלוי להקל האיסור אין לעשות כן ובפרט כשידו משגת ועדיין יוכל לעשות מצות אחרים יעו"ש ונראה דדוקא התם דודאי איכא עליהם קמח יש להחמיר אבל היכא דאינו אלא חששא בעלמא יש להקל בחזרה לתנור.

פד

פד) שם. אלא עושה עיסה וכו'. ודוקא כשיש אדם אחר שיכול ללוש עיסה קשה אבל אדם אחד אסור   ללוש שתיהן כאחת שא"א ללוש שתי עיסות כאחת ולהתעסק בהם יפה. מ"א ס"ק ט"ז. ח"י או' כ"ח. א"ר או' כ"ד. חק יוסף או' כ"ה. חמ"מ או' ה' ר"ז או' כ"ה. ח"א כלל קכ"ח או' ך' ואם עברו ועשו אדם אחד נראה לסמוך על משמעות הלבוש להתיר. א"ר שם.

פה

פה) שם הגה. וירחיק המצות מהקמח וכו'. לכן אותו המודד קמח לא יקרב אל העיסות עד שיקנה מלבושיו מקמח וידיח ידיו תחלה. ח"י או' כ"ט. ר"ז או' כ"ז. ועיין לעיל או' ס"ב.

פו

פו) שם בהגה. וירחיק המצות מהקמח וכו'. ואפי' מצות נילושות במי פירות דזיל בתר טעמא. פר"ח.

פז

פז) שם בהגה. כי הקמח הנדבק בהם וכו'. ומה שנוהגין במדינות אלו במין הנקרא בראשאדי"ב שחותכין חתיכה חתיכה מהעיסה ומעגלין אותה בתוך הקמח כדי שלא תדבק העיסה בידים בשעת עריכה דאיסור גמור הוא לכ"ע וגם במין הנקרא בושקאטיל"ו לפעמים נמצא בתוכה קמח בעין ממש שלא נילושו היטב וראוי ליזהר בכל זה ועכ"פ לא ישרו אותם לתוך משקה בפסח. מאמ"ר או' ט' ועוד עיין בתשו' שמש צדקה סי' צ"ט בזרק קמח על העיסה כשמרדדין אותה לעשות מצה מן הדקה ואח"כ לבשל אותה דדעת המחבר להחמיר ובהגה שם מבנו דבזה קל מהוספת הקמח בעיסה כי הקמח נשאר למעלה ונקלה יפה ולכן אין לחוש בדיעבד לאסור הכלים אבל לכתחלה אין להתיר יעו"ש והב"ד עיקרי הד"ט סי' ח"י או' י"ד ופ"ת. ועיין עוד מזה לקמן סי' תס"א סעי' ב'.

פח

חפ) שם בהגה. כי הקמח הנדבק בהם וכו'. עיין בתשו' דב"ש סי' שמ"א בענין שהניחו מצות האפויות שעושים למכור בבית שהיו מרקדים שם הקמח והסולת ונתמלאו המצות מאבק הקמח עד שאם היה עולה בידו ובלבושו יתמלא אבק ומי שלא נזהר בהם בשלו אותם במרק או במים שבודאי היה צריך לעמוד בפרץ בתחלה ולהכריז עליהם שהמצות אסורים אמנם עתה שעבר הפסח והשאלה על הכלים יש כמה ספקות וע"כ אין להחמיר בכלים יעו"ש. ונראה שבשעה שבאו להשתמש במצה לצורך בישול ניערו ממנו האבק שעל פניו וקינחו ביד או במפה ואעפ"י כן היה מקום לחוש שלא ניער יפה כי האבק דרכו להתדבק דמסתמא לאו ברשיעי עסקינן שעיניהם רואות האבק מונח ע"פ המצה ויתנו אותה כמות שהיא בתוך המים. ועיין בסוף הספר משנת דר"ע דאיתא ג"כ תשו' על ענין זה ומסקנתי לאסור אפי' לאכול בעיניה שהרי יש נקבים פתוחים לפנינו ובודאי נכנס מהקמח לתוך הנקבים וא"א לנקותם שמא יפול מהם לתוך התבשיל ולאו אדעתיה. וגם הביא שם מס' בני חיי שאוסר בעיסה שהוסיפו בה קמח אף לאכול המצה כמות שהיא מטעם דלמא משתלי ויפול במרק ולאו אדעתיה. וגם לפי מ"ש בשכנה"ג (לקמן סי' תס"א בהגב"י או' ו') משמע דיש לאסור לפי שהרוק מחמיץ ולפעמים נושך המצה לשנים ויש שם מאותו קמח והנשאר ישהה שיעור מיל עם לחלוחית הרוק ויתחמץ וכו' ועי"ש שגם להחזיר המצות לתוך התנור חם שיעשה הקמח קלוי נהקל האיסור אין לעשות כן ובפ"ע כשידו משגת ועדיין יוכל לעשות מצית אחרים יעו"ש. בע"ח.

פט

טפ) שם בהגה. מרדכי ר"פ אלו עוברין. והביאו ב"י ססי' תס"א.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---