כף החיים/אורח חיים/רעא

כף החיים ‏ אורח חיים רעא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כשיבא לביתו ימהר לאכול מיד. דתניא זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו. פסחים ק"ו ע"א. טור. וכתב ב"י דהיינו לומר שתיכף שנכנס צריך לקדשו על היין וכ"כ הרא"ש בפ' תה"ש ובר"פ ע"פ דבשבתות ויו"ט יכול להוסיף מחול על הקדש ולאכול קודם שתחשך ומותר לאכול בשבת ע"י קידוש זה עכ"ד. ועיין לעיל סי' רס"ז או' ו':

ב

ב) וכתב בתיקוני שבת שיקדש קודם לילה כי בתחלת ליל שבת הוא מזל מאדים (ועיין מחה"ש שכתב דדברי תיקוני שבת אינם אמורים אלא בזמן שהיום והלילה שוים תו"ש) ובסוף יום ו' הוא מזל צדק ולכן יקדש בצדק. וכ"כ בתשו' ר"ל סי' קס"ג. ובתשו' מ"ע סי' ב' כתב שאם אינו תאב לאכול יכול להמתין שכבר זכר אותו בכניסתו בבהכ"נ יעו"ש. מ"א סק"א. ומיהו בב"ח סי' ע"ר משמע שנהגו שלא לקדש בבית עד חשיכה וכ"כ בש"ג פ' ע"פ דלא שפיר עבדי לקדש מבע"י דאין כניסתו אלא בצ"ה. א"ר או' א' ועיין י"א בהגב"י מה שהשיג על דברי ש"ג הנז' דבש"ס מוכח דמותר לקדש מבע"י יעו"ש. ומ"מ כשרוצה להמתין צריך תיכף בואו מבהכ"נ לומר שבת שלום ולהסתכל בנרות ולומר שלום עליכם ואשת חיל וכו' כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' וז"ח ואח"כ ישב ללמוד עד זמן שרוצה לאכול ואח"כ אומר אתקינו סעודתא וכו' ויהא רעוה וכו' על סדר שכתבנו לעיל סי' רס"ב או' ח' כדי שלא יפסיק בין התפלה לקידוש בדברים אחרים משום דהקידוש והסעודה הם גמר התיקון מה שנעשה בתפלה. ויש שנזהרים מלדבר שום דיבור חול מצאתו מבהכ"נ עד שישן וכל הנזהר בזה קדוש יאמר לו:

ג

ג) כתב הרמב"ם פכ"ט קידוש היום דאורייתא בלא יין ורבנן תקנו על היין וכ"כ התו' בסוכה דף ל"ח ע"א. והב"ד מ"א סק"א וכתב דמדאורייתא בקידוש שאמר בתפלה סגי דקרא כתיב זכור את יום השבת והרי זכר אותו וקידוש במקום סעודה רבנן תקנוהו כמ"ש ב"י סי' רס"ט יעו"ש. וכ"כ התו' בפסחים ק"ו ע"א אלא שכתבו אח"כ דמצינו למימר דקידוש על היין ד"ת יעו"ש. וכן הסכים בשו"ת שאגת אריה סי' ס' דקידוש על היין לאו דאורייתא יעוש"ב. וכ"כ הפר"ח סי' תרע"ח וכ"כ ר' ישעיה הראשון בס' המכריע סי' ע"א דנפיק אדם י"ח בקדושה דתפלה שמברך מקדש השבת שאינו מן התורה כ"א בתפלה בלבד וע"ז אמרינן דנשים חייבות בקידוש היום ד"ת אבל הקידוש שבסעודה הוא תיקון חכמים יעו"ש. והב"ד הברכ"י בשיו"ב סי' ער"ב יעו"ש. וכ"כ הרשב"א בתשו' כ"י דמדאורייתא יוצא י"ח קידוש באמירת ויכלו או ושמרו או לזכור בפיו שבת והשאר הכל מדבריהם יעו"ש. והביאו המחב"ר בסי' זה או' א' יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ב' ח"א כלל ו' או' ד' קיצור ש"ע סי' ע"ז או' א' פתה"ד או' ב' ונראה דה"ה אם הוא ע"ה שאינו יודע להתפלל ורק כיון על ברכה א' מעין ז' שאומר הש"ץ דיוצא מה"ת ועוין לקמן סוף או' ט':

ד

ד) ומיהו כשהתפלל תפלת חול והזכיר שבת בלא ברכה דיצא ידי תפלה כבסי' רס"ח ס"ד אפשר ידי קידוש לא יצא אף מה"ת. מש"ז או' א' אמנם לפי מ"ש לעיל בשם הרשב"א דאפי' הזכיר בפיו שבת יצא נראה דהכא נמי יצא וכ"כ הפתה"ד שם. ונ"מ דאם אח"כ נפל לו איזה ספק דא"צ לחזור ולקדש דספיקא דרבנן לקולא:

ה

ה) וגם הבדלה י"א דאורייתא היא וכמ"ש המ"מ פכ"ט ואפ"ה אמרינן בגמ' ( ברכות ל"ג ע"א ) דבתחלה קבעוהו בתפלה וכו' יעו"ש. וכ"מ ל' הרמב"ם דכ"מ בתו' פ' ע"פ בשם הירושלמי יעו"ש. מ"א שם:

ו

ו) ודע שאין קידוש יו"ט ד"ת. מ"מ פכ"ט דין ח"י. מ"א שם. תו"ש או' א' ברכ"י או' ב' מחב"ר או' ב' ר"ז או' ד' ח"א כלל ע"ט או' ג' בן א"ח פ' בראשית או' י"א. (ועיין א"א סי' רצ"ו או' י"א מ"ש על דברי מ"א הנז' וי"ל דאנן לא ק"ל כרב אסי כיעו"ש בגמ' ודוק) ומ"מ יש לו כל דין קידוש של שבת ואם אין לו אלא כוס א' של שבת קודם. מ"א שם. תו"ש שם. ר"ז שם. ור"ל שאם חל יו"ט ע"ש ואין לו אלא כוס אחד מניחו לשבת שהוא מה"ת (ר"ל עיקר הקידוש מה ת אבל על היין מדרבנן כנז' באו' הקודם) ואע"ג דיש סברא לומר דמצות דרבנן דהאידנא עדיפא מ"מ כיון דאפשר לקדש על הפת עדיף טפי לעשות המצוה דאורייתא. לב"ש:

ז

ז) [סעיף ב'] נשים חייבות וכו'. ואם האיש התפלל שאינו חייב בקידוש אלא מדרבנן דמה"ת יצא בתפלה כנז"ל והאשה לא התפללה שחייבת מה"ת אפ"ה האיש מוציאה דק"ל בענין קידוש היום דאפי' יצא מוציא כמ"ש לעיל סס"י קס"ז ולקמן סי' רע"ג סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד. ואח"כ ראיתי שכ"כ בתשו' רע"א סי' ז' והשיג על הדג"מ שנסתפק בזה יעו"ש. וכ"כ המש"ז או' א' ועיין עוד לעיל סי' קצ"ג או' ב' בענין אם יוצאין הנשים בשמיעה אם אינם מבינים הלשון וכתבנו שם דהמנהג כרש"י שיוצאין יעו"ש:

ח

ח) שם. ומוציאות את האנשים וכו'. אבל הב"ח כתב בשם רש"ל דאין מוציאות לאנשים וכן הסכים הוא ז"ל והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' א' וכתב וכן הוא המנהג. וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה אין להאנשים לצאת בקידוש הנשים אלא א"כ הוא שעת הדחק שאינו יודע לקדש וגם אינו מוצא איש שיקדש לו שאז יש לסמוך על המתירין:

ט

ט) שם. ומוציאות את האנשים וכו'. ופשוט דקטן אינו מוציא את האשה ואפי' בן י"ג שנה דחיישינן שמא לא הביא ב' שערות דבמילי דאורייתא לא סמכינן אחזקה שהביא ב' שערות עד שיתמלא זקנו כמ"ש בח"מ סי' ל"ה לכן תקדש האשה לעצמה. מ"א סק"ב. ואם אינה יודעת תאמר עם הקטן מלה במלה. ר"ז או' ז' מיהו אשה שהתפללה מעריב מוציא דכבר אזלא חיובא דאורייתא. א"ר או' ג' וכ"כ הדג"מ. וכתב שם הדג"מ ולפ"ז אפי' קטן פחות מבן י"ג מוציא האשה אם התפללה ערבית דאתי דרבנן ומפיק דרבנן. ואין חילוק בזה בין איש לאשה דגם איש אם התפלל ערבית יכול הקטן להוציאו אם הקטן עדיין לא התפלל יעו"ש. וכ"כ רע"א בתשו' סי' ז' יעו"ש. ואם גם הקטן התפלל ערבית והיה הקטן תרתי דרבנן והאשה חדא דרבנן כתב בתשו' רע"א שם דג"כ מוציא אחרים שכבר התפללו יעו"ש. אמנם עיין בדברינו סי' קפ"ו או' ח' שהבאנו פלוגתא בזה וכתבנו שם דדוקא בדיעבד מוציא יעו"ש. ומיהו היכא דאפשר אין לגדול לצאת י"ח קידוש מן הקטן ואעפ"י שהגדול התפלל והקטן לא התפלל משום דלכתחלה יש לחוש לס' האומרים קידוש על היין דאורייתא עיין מש"ז וא"א או' א' ורק לענין דיצא כתבנו לעיל או' ג' דיוצא י"ח קידוש מה"ת במה שהזכיר שבת בתפלה. וזה שכתבנו דמה"ת יוצא י"ח קידוש במה שהזכיר שבת בתוך התפלה הגם דק"ל דמצות צריכות כוונה כמ"ש לעיל סי' ס' סעי' ד' ובתפלה לא כיון לשם קידוש כיון דכוונתו היתה לשם תפלת שבת ובתפלת שבת צריך להזכיר בה שבת ממילא יוצא נמי ידי כוונת קידוש. ואח"כ ראיתי שכ"כ המחה"ש סק"ב:

י

י) אם הרהר בקידוש אי מהני או צריך דוקא לזכור בפה מדכתיב זכור את יום השבת. עיין מגילה י"ח ע"א זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמיר הא מה אני מקיים זכור בפה. והנה בשבת כתיב רק זכור י"ל דיוצא בהרהור. ובא"א או' ב' נתכוון לזה ברמז יעו"ש. כר"ש:

יא

יא) כתב בדרשות מהר"ש שאין ב' בעלי בתים יקדשו כאחד דתרי קלי לא משתמע עכ"ל כלומר שבני הבית. לא יצאו י"ח. (מי"ט) ול"ד למגילה סי' תר"ץ סעי' ב' והלל בסי' תפ"ח דשם יהבי דעתייהו משום זכרון הנס וצ"ע. ולפ"ז גם קצת מהמסובין לא יאמרו בקול רם עם בה"ב. א"ר או' ב' מש"ז או' ב':

יב

יב) שנים שמברכין על כוס של קידוש יחד ודרכם להמתין שאחד מברך בפה"ג וחבירו עונה אמן. ושוב מברך השני בפה"ג אין לראשון לענית אמן דהוי הפסק בין ברכה לטעימה ואסור לעשות כן. פמ"א ח"ב סי' ה' והביאו שע"ת סס"י זה. ואם שגג וענה אינו חוזר לברך כמ"ש לעיל סי' קס"ז או' ס"א יעו"ש:

יג

יג) [סעיף ג'] אם אין ידו משגת לקנות יין וכו'. מי שאין לו יין לקדש בליל ש"ק בין השמשות ושכנו הקרוב אליו רוצה ליתן לו וכרמלית מפסקת בניהם. יש היתר להעבירו ע"י ב' בני אדם זה עוקר וזה מניח יען שהוא לדבר מצוה לקדש על היין דעכ"פ מצוה מד"ס היא ולדעת רבוותא בכרמלית לא גזרו זה עוקר וזה מניח ועוד דהוא בה"ש ולדעת הט"ז בסי' שמ"ט בתרתי לטיבותא בה"ש וכרמלית דהוו תרי דרבנן לא החמירו. אות היא לעולם מע' הה"א או' ע"א יעו"ש. פתה"ד או' ו':

יד

יד) שם. ולהכין צרכי סעודה וכו'. ודוקא כשיש לו פת אבל אם אין לו פת מוטב שיקנה פת ויקדש עליו דהא אין קידוש אלא במקום סעודה ועוד דחייב לאכול פת כמ"ש בסי' קפ"ח. מ"א סק"ג. וכ"כ העו"ש או' ג' א"ר או' ד' י"א בהגה"ט. תו"ש או' ד' וכזית סגי והמותר יקנה יין. א"א או' ג' ונראה דה"ד אם די לו בכזית אבל אם אינו די אינו מחוייב לצער עצמו כיון דאפשר לקדש על הפת:

טו

טו) ואם יש לו קידוש ללילה ואין לו לקידוש היום ולכבוד היום אפשר דכבוד היום עדיף דהא כתב הר"ן דרבנן תיקנו קידוש היום משום דכבוד היום עדיף מכבוד לילה ומ"מ אפשר דדי בפת והמותר יקנה בו יין. מ"א שם. א"ר שם. ואפשר דדי לו בפת אחד והמותר יקנה לו יין לקידוש היום דלחם משנה אינו חובה כל כך כמ"ש המ"א סי' רנ"ד יעו"ש. תו"ש שם:

טז

טז) שם. והא דתניא כבוד היום קודם וכו'. וכתב רש"ל ביש"ש דגיטין פ"ד סי' נ"א שקורא תגר על שאין נזהרין בזה ואדרבא מוסיפין בליל שבת וכו' ואני גדרתי בעצמי שלא לאכול דגים בליל שבת שהוא דבר חשוב ומסיים ואז אפי' יעשו בליל שבת כמה מעדנים לא ישוו לסעודת שחרית שיש בה דגים עכ"ל. והביאו מחבר או' ד' ושע"ת וכתב השע"ת. ועיין לקמן סי' תקפ"ג שרש"ל לא אכל דגים בר"ה שהיו חביבין עליו יעו"ש וא"כ מי שחביב עליו מין מאכל אחר יש לו להניחו על סעודת שחרית עכ"ל. וכ"ה דלפי דברי האר"י ז"ל שצריך לאכול דגים בליל שבת אלא יכבד סעודת שחרית באיזה מין מאכל שחביב עליו או ירבה באיזה מין שלא אכל ממנו בסעודת הלילה:

יז

טוב) שם. אבל אם אין לו אלא כוס וכו'. ואע"ג דיכול לקדש על הפת כיון דעיקר המצוה על היין דחינן לכבוד יום וכה"ג כתב הרא"ש בפ' ע"פ סי' י"ז גבי נר וקידוש היום יעו"ש. ער"ה או' א':

יח

חי) שם. כבוד לילה קודם לכבוד יום. היינו בין לצרכי סעודה דיום ובין לקידוש שעושין ביום קידוש לילה קודם כנז':

יט

יט) [סעיף ד'] אסור לטעום כלום וכו'. כ"כ ז"ל כמ"ש מרן ז"ל בב"י והכי משמע מדברי ר' אחאי גאון בשאלתות פ' יתרו שכתוב שם ואסור לאיניש למטעם מדעם מקמי דמקדיש. והכי מוכח בירושלמי ריש ערבי פסחים ר' יודן נשיאה צחא שאל לר' מונא בגין דאנא צחי מהו נשתה א"ל תני ר' חייא אסור לאדם לטעום כלום עד שתחשך. ברכ"י או' ג':

כ

ך) שם. אסור לטעום כלום וכו'. פירש אסור מדרבנן. עו"ש או' ד' ונראה דשרי לרחוץ פיו כיון דאינו מכוין להנאת טעימה. מ"א סק"ה. א"ר או' ה' תו"ש או' ו':

כא

כא) שם. אסור לטעום כלום וכו'. ומשחשיכה אפי' לא קבל שבת. ואם קבל שבת אפי' מבע"י אסור לטעום. ב"ח. מ"א שם. א"ר שם. תו"ש או' ה' ח"א כלל ו' או' כ"ד. ומשהגיע בה"ש דהיינו שאין השמש נראית עוד על הארץ אעפ"י שעדיין לא קבל שבת אסור לטעום:

כב

כב) ונראה דאם רוצה לקבל שבת מבע"י ולקדש ולאכול ולהתפלל ערבית בלילה רשאי. מ"א שם. א"ר שם. י"א בהגה"ט. ונראה דמיירי חצי שעה קודם לזמן מעריב כדלעיל סי' רל"ה סעי' ב' וכ"מ מט"ז סוף סק"ד שכתב דהפורס מפה ומקדש א"צ להתפלל ערבית כיון דהתחיל לאכול בהיתר יעו"ש. א"ר שם. מיהו לפי דברי האר"י ז"ל בשער הכוו' לא נכון לעשות כן שכתב דסדר עליית העולמות והמשכת המוחין הוא מתחיל מקבלת שבת ואח"כ באמירת ברכו ובק"ש ובעמידה ובויכלו ובברכת מעין ז' ואח"כ התשלום הוא באמירת ויכלו שעל הכוס ובברכת הקידוש כיעו"ש וא"כ אם יבא לקדש ולאכול קודם תפלת ערבית הרי הוא מהפך הסדר הנעשה בליל שבת:

כג

כג) שם קודם שיקדש. וכתוב בש"ל דאפי' אין לו אלא כוס אחד יקדש עליו ויברך בהמ"ז בלא כוס. מ"א שם. תו"ש שם:

כד

כד) שם. ואפי' אם התחיל מבע"י וכו'. פי' והוא עומד באמצע סעודה דעדיין לא גמרה. ב"ח:

כה

כה) שם. צריך להפסיק וכו'. ואע"ג דבסי' תרנ"ב גבי לולב אינו פוסק כשהתחיל בהתר שאני הכי דקידוש מקמי סעודה אתקין ובמקום סעודה. מ"א סק"ו. תו"ש או' ז':

כו

כו) שם. שפורס מפה וכו'. לכסות השלחן ואח"כ מגלין אותו כי היכי דתיתי סעודה ביקרא דשבתא. מ"א סק"ז. ועוד שצריך לכסית הפת כדי שלא יראה בושתו שאין מקדשין אלא על היין. תו"ש או' ח' ועיין לקמן סעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד. ופשוט דא"צ להתפלל ערבית אם הוא פורס מפה ומקדש כיון שהתחיל לאכול בהתר ממש כדין כל תפלת ערבית. ט"ז סק"ד. ומיהו כבר כתבנו לעיל דלפי דברי האר"י ז"ל צריך להתפלל ואח"כ לקדש וא"כ היותר נכון להפסיק סעודתו קודם שיגיע זמן קידוש היום ולברך בהמ"ז על מה שאכל ואח"כ יתפלל ואח"כ יעשה סדר הקידוש והסעודה על נכון לכבוד שבת:

כז

כז) שם. ואם היו שותין תחלה וכו'. ר"ל שהיו שותין יין ג"כ תחלה עם אכילת הפת:

כח

כח) שם. בלא ברכת היין. דכיון דכבר בירך עליו אין הקידוש מפסיק לומר שיברך שנית. ט"ז סק"ד. וה"ה דא"צ לברך על היין שבתוך המזון דהא אחר שתיית כוס של קידוש לא הוי היסח הדעת לבין שתייה שאחריו. מ"א סק"ח. תו"ש או' ט':

כט

כט) שם. ואח"כ מברך המוציא. לפי שהקידוש הוי הפסק לפיכך צריך לברך שנית. מ"א סק"ט. אמנם לענין הלכה האחרונים הסכימו כי"א שא"צ לברך המוציא שנית משום דספק ברכות להקל ב"ח. ט"ז סק"ד. א"ר או' ח' מש"ז או' ד' ר"ז או' י"א. ועיין לעיל סי' ח"י או' ז':

ל

ל) ואם כבר נטל ידיו במים אחרונים או שאמר הב לן ונברך לכ"ע צריך לברך המוציא וגם בפה"ג. ח"א כלל ו' או' כ"ד. ומיהו עיין לעיל סי' קע"ט סעי' א' דבאכילה יש פלוגתא אם לא נטל ידיו רק שאמר הב לן ונברך וכתבנו שם או' ב' שאין לברך משום דק"ל סב"ל יעו"ש. והגם דהכא איכא ס"ס ספק שמא הלכה כמ"ד הב לן הוי היסח הדעת וצריך לברך וא"ת לומר הלכה כמ"ד דלא הוי היסח הדעת וא"צ לברך שמא הלכה כמ"ד הקידוש הוי הפסק וצריך לברך אפ"ה נראה דאין לברך דהא י"א דאפי' במקום דאיכא ס"ס אמרינן ספק ברכות להקל ואין לברך כמ"ש לעיל סי' ח"י או' ז' יעו"ש:

לא

לא) [סעיף ה'] שנים שהיו שותים וכו'. ל"ד וה"ה אכלו סעודה ואמרו בואו ונקדש יומא אסור למשתי מבע"י. א"א או' יו"ד:

לב

לב) שם. שנים שהיו שותין ואמרו וכו'. ואע"ג דלעיל ס"ד פסק דאפי' בלא אמירה אסור התם מיירי עם חשיכה והכא מיירי מבע"י. מ"א סק"י. א"ר או' י"א. תו"ש או' י"א. ר"ז או' י"ד. והטעם כתב שם המ"א דצריכין לחזור ולברך משום דהוי כאלו אמר הב לן ונברך אבל כשאמרו נתפלל אפי' הוא סמוך לחשיכה וצריכין להפסיק א"צ לברך שנית יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' י"ב:

לג

לג) שם. צריכין לחזור ולברך תחלה בפה"ג וכו'. והיה כשרוצין לאכול נמי צריכין לברך המוציא. ואפשר דאפי' לדעת הר"ן דס"ל ברס"י קע"ט דאפי' אמר הב לן ונברך א"צ: לברך המוציא יעו"ש מ"מ הכא גרע טפי כיון דאיסור הוא מחמת קידוש. תו"ש שם:

לד

לד) שם. צריכין לחזור ולברך וכו'. ומ"מ על כוס של קידוש א"צ לברך דהא לא אסחו דעתייהו מיניה אפי' אמרו הב ונקדש. מ"א שם. אבל העו"ש או' ה' כתב כיון דאמרו הב ונקדש הוי הסח הדעת וצריך לברך גם על כוס של קידוש יעו"ש. וכ"נ דעת הט"ז סק"ה. אכן המ"א שם הקשה על העו"ש יעו"ש. וכ"נ דעת התו"ש שם כהמ"א. וכ"כ ר"ז שם. ח"א כלל ו' או' כ"ה. ומ"מ כתב שם המ"א דבעל נפש יזהר שלא יבוא לידי כך כי יש דעות שונות בדינין אלו יעו"ש:

לה

לה) שם הגה. יקדש על הפת ואח"כ יאכל וכו'. פי' יקדש על הפת קודם שיאכל פרוסת המוציא אבל בהבדלה שאינו על הפת יאכל כדי שלא יהא ברכה לבטלה דהא לא יוכל להבדיל על הפת ולכן אוכל תחלה ומבדיל אח"כ. ד"מ או' ג':

לו

לו) שם בהגה. יקדש על הפת וכו'. ר"ל שיאמר ברכת אשר קדשנו ולא יאמר עתה ויכלו רק בתוך הסעודה. אחרונים:

לז

לז) שם בהגה. ואח"כ יאכל וכו'. ומ"מ צריך להביא לפניו לחם משנה ולא הוי הפסק כמ"ש סי' קס"ז סעי' ו' מ"א ס"ק י"א. ר"ז או' ט"ו:

לח

לח) שם בהגה. ואח"כ יאכל וכו'. נראה פשוט דגם לאחר שאכל קצת הוי כן שיקדש ולא יצטרך לברך שנית המוציא. ט"ז סק"ז. ר"ז שם. ואם יש לו יין צריך לקדש על היין כיון שכבר אכל פת ולא הוי ברכת המוציא לבטלה. ועיין לקמן סעי' ז':

לט

לט) שם בהגה. אבל בהבדלה יאכל תחלה וכו'. ואעפ"י דאסור לאכול שום דבר עד שיבדיל כמ"ש סי' רצ"ט סעי' א' כאן דשכח ובירך ברכת המוציא תחלה הו"ל כמו שטעה ואכל קודם שהבדיל דיכול להבדיל אח"כ כמ"ש שם בסעי' ה' שהרי כיון שבירך הו"ל כמו שאכל שצריך לאכול מיד אחר ברכתו שלא תהיה לבטלה. יפ"ל או' ד' והגם דכתב מ"א ס"ק י"ב בשם הריצב"א דיבדיל ואח"כ יברך שנית המוציא ויאכל משום דאסור לאכול קודם שיבדיל יעו"ש מ"מ אנן ק"ל כדברי מור"ם ז"ל ודעמיה דיאכל מעט ואח"כ יבדיל כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה משום דברכה לבטלה חמיר לן שיש בה איסור דלא תשא. ואח"כ ראיתי שכ"כ א"ר או' י"ד יעו"ש:

מ

מ) [סעיף ו'] אם גמר סעודתו וקדש היום וכו'. ודוקא כשהתחיל ליטול מים אחרונים אבל אם לא נטל עדיין כ"ע מודו דפורס מפה ומקדש ואפשר דאפי' אמר הב לן ונברך. מ"א ס"ק י"ג. תו"ש או' ט"ו. מיהו לדעת הא"ר או' ט' אם אמר הב לן ונברך מברך תחלה. אמנם לענין ברכת בפה"ג לכ"ע צריך לברך אפי' לא אמר כ"א הב לן ונברך כמ"ש לעיל סי' קע"ט סעי' א' אבל לענין ברכת המוציא אם נטל ידיו לכ"ע צריך לחזור ולברך אבל אם רק אמר הב לן ונברך בזה איכא פלוגתא וכתבנו שם שאין לברך משום סב"ל יעו"ש:

מא

מא) שם. מברך בהמ"ז על כוס וכו'. וה"ד אם הם ג' מברכין בהמ"ז על הכוס אבל פחות מג' לא יברכו על הכוס כמ"ש סי' קפ"ב או' א' יעו"ש:

מב

מב) שם. ואח"כ אומר קידוש וכו'. לפי שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד. מ"ט לפי שאין עושין מצות חבילות. פסחים ק"ב ע"ב ומביאו ב"י:

מג

מג) שם הגה. וי"א דאינו מזכיר וכו'. אע"ג דבתוספתא בברכות קתני בהדיא מזכיר שאני התם שאכל ג"כ משחשיכה אבל הכא שגמר סעודתו מבע"י לא. וא"כ אם אכל משחשיכה לכ"ע צריך להזכיר. מ"א ס"ק ט"ו. תו"ש או' י"ז:

מד

מד) שם בהגה ויש מחלוקת אם יטעום וכו'. ונראה דמי שיטעום מברך בפה"ג עליו ואינו מברך בפה"ג על כוס קידוש ולמ"ד שלא יטעום אינו מברך בפה"ג על כוס בהמ"ז ואינו שותה ממנו עד לאחר קידוש. מ"א ס"ק ט"ז. תו"ש או' ח"י:

מה

מה) שם בהגה. גם אם צריך לאכול וכו'. די"א כיון שאכל בתחלה הוי קידוש במקום סעודה. ב"י. מ"א ס"ק י"ז:

מו

מו) שם. ומברך המוציא וכו'. וכן צריך לברך בפה"ג על הכוס דכיון דנטל ידיו או אמר הב לן ונברך אסור לשתות עד שיברך בפה"ג אבל ברכת המוציא אם נטל ידיו צריך לברך ואם לא נטל רק אמר הב לן ונברך אינו מברך כמ"ש לעיל או' מ' יעו"ש:

מז

מז) שם. ואוכל מעט. היינו כזית דפחות מזה לא יצא ידי קידוש כמ"ש הרשב"א בתשו' סי' תשל"ד והביאו כנה"ג בהגה"ט סי' זה. וכ"כ מ"א סי' רע"ג סק"י וברכ"י בשיו"ב סי' רע"ב. וכ"כ א"א סי' זה או' י"ז. ואז לכ"ע צריך להזכיר שבת בבהמ"ז כמ"ש לעיל או' מ"ג יעו"ש. מיהו אם אפשר יש לאכול כביצה כדי שתהא אכילת קבע לכבוד שבת. ועיין לקמן סי' רצ"א סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד:

מח

מח) [סעיף ז'] אם טעם מקדש. פי' כל אימת שנזכר אפי' בלילה. ט"ז סק"י ומ"א ס"ק י"ט. וכתבו ודלא כהב"ח יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ט"ו. תו"ש או' כ"א. מש"ז או' יו"ד. ח"א כלל ו' או' כ"ו. חס"ל או' ח':

מט

מט) שם. אם טעם מקדש. ואפי' אכל סעודה גמורה צריך לקדש מיד שנזכר ואסור לו לטעום כלום משנזכר עד שיקדש. ר"ז או' ט"ו. בן א"ח פ' בראשית או' י"ט. וצריך לאכול כזית פת אחר קידוש כדי שיהיה קידוש במקום סעודה כמ"ש לעיל או' מ"ז יעו"ש:

נ

נ) [סעיף ח'] אם לא קדש בלילה וכו'. וכן הדין בליל יו"ט כשלא קידש בלילה שמקדש ביום. מ"א סי' רצ"א סק"ב. א"ר בזה הסי' או' ט"ו. וצריך לכוין דיוצא בזה קידוש דלילה ודיום:

נא

נא) שם הגה. מלבד ויכלו. לפי שבלילה היתה גמר מלאכת השי"ת. ב"י. ט"ז ס"ק י"א. ובלילה אף בסופה אומר ויכלו. ואם לא קידש כל היום ונזכר בה"ש למ"ש א"צ תו דספק דרבנן לקולא. ואפשר יארור בלי פתיחה וחתימה. מש"ז או' י"א:

נב

בנ) [סעיף ט'] ומפה אחרת וכו'. שאם היה מגולה צריך להקדימו כמ"ש סי' רצ"ט סעי' ט' דקודם ליין ולכן מכסהו. ולפ"ז מיד כשיברך בפה"ג רשאי לגלותו אבל לפי הטעם דתיתי הסעודה ביקרא דשבתא לא יגלהו עד אחר הקידוש. מ"א סק"ך:

נג

גנ) שם. ומפה אחרת וכו'. בטור בשם ירושלמי שלא יראה הפת בושתו שאין מקדשין עליו אלא על היין ולפ"ז אם מקדש על הפת א"צ לכסות עליו מפה אבל לטעם אחר שכתב הטור לעשות זכר למן שהיה מונח בקופסא טל למעלה וטל למטה ממילא גם במקדש על הפת צריך לכסות במפה וכן אנו נוהגין. ט"ז ס"ק י"ב. ואע"ג כשמקדש על הפת צריך להניח ידיו עליו בשעת קידוש כמ"ש לקמן סי' תפ"ג נראה דהיינו תחלה קודם קידוש מכסהו ואומר ויכולו ואח"כ מגלהו ומניח ב' ידיו עליו ומברך המוציא וברכת הקידוש ובוצע:

נד

דנ) שם. ומפה אחרת וכו'. וכן בסעודת שחרית ומנחה יניח מפה תחת הפת ומפה על גביו. האחרונים:

נה

הנ) [סעיף יוד'] מקדש על כוס מלא יין וכו'. עיין שכנה"ג בהגה"ט או' ד' מ"ש בשם מהר"א שאנג"י שהיה נוהג לקדש על אשישת יין שהיה בה שיעור לג' קדושין קדוש הלילה והיום ואבדלתא יעו"ש. והביאו מ"א סק"ה. אבל הא"א או' ח"י השיג עליו דהא טעמו פגמו והגם דמתקנו אח"כ הא כוס צריך שיהא מלא וכתב דטוב יותר לחלק לג' כוסות יעו"ש. וכ"כ א"ר או' כ"ו. וכ"נ לפי דברי האר"י ז"ל שצריך שיהיה כל כוס בפ"ע משום דכל אחד יש לו בחי' אחרת:

נו

ונ) שם. שלא יהיה פגום. דוקא בדאפשר אבל בך לא אפשר מברך על כוס פגום כמ"ש לעיל סס"י קפ"ב יעו"ש. וכ"כ העו"ש בזה הסי' או' ח' א"ר או' ח"י. ברכ"י או' ד' וכן אם אינו מלא מותר לקדש בו בדיעבד כל שיש בו רביעית כמ"ש לקמן סעי' י"א:

נז

זנ) שם. וטעון כל מה שטעון כוס של בהמ"ז. כיצד הוא עושה לוקח כוס שהוא מחזיק רביעית או יותר ומדיחו מבפנים ושוטפו מבחוץ וממלאה יין ואוחז בימינו ומגביהו מן הקרקע טפח או יותר ולא יסייע בשמאל. הרמב"ם פכ"ט דין ז' ב"י. ועיין לעיל סי' קפ"ב וקפ"ג ובדברינו לשם בס"ד:

נח

חנ) בתחלה תקבל הכוס מזולתך בשתי ידיך. משתי ידיו אל שתי ידיך. ותחזיקהו בתחלה בשתי ידיך כנגד החזה. ואח"כ תחזיק הכוס בידיך ימנית לבדה מבלי סיוע ידיך השמלאת. שער הכוו' דף ע' ע"א ודף ע"ד ע"א. פע"ח שער ח"י פט"ו:

חנ) צריך למזוג הכוס קודם שתאמר הקידוש. פע"ח שם סוף פי"ד. וכתב בסידור הרש"ש ז"ל דהיינו לאחר שיאחזנו כנגד החזה ויכוין כי הכו"ס גי' אלהי"ם ע"ה. והיי"ן גי' שבעים כנגד שבעים אותיות שיש בז' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן קס"א קמ"ג קנ"א ע"ה. ויכוין למתקו במי"ם שהם הט' יודי"ן שיש בשם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן העולים במספר מים. ואח"כ יתן עיניו בכוס ויכיון כי עין ימין הוא ה' ההויו"ת העולים כמספר עי"ן ובעין שמאל יכוין כי עי"ן גי' ב"פ אדנ"י יעו"ש. וכשיתן המים בכוס למוזגו יש לחלקו לג"פ כמ"ש לעיל סי' קפ"ג או' ו' יעו"ש:

נט

נט) שם. ואומר ויכלו וכו'. והטעם בטור אעפ"י שאמרו בתפלה חוזר ואומר אותו להוציא בניו ובני ביתו ע"כ. אבל בשער הכוו' דף ע' ע"א ודף ע"א ע"ג נתן טעם בסוד שצריך לומר ג"פ ויכלו אחד בעמידה ואחד קודם ברכת מעין ז' ואחד בקידוש יעו"ש:

ס

ס) שם. ואומר ויכלו וכו'. ואם שכח לאומרו אומרו תוך הסעודה על הכוס. מ"א ס"ק כ"א. ואם רגיל לשתות יין בתוך הסעודה דנפטר בברכת פה"ג של הקידוש אין לברך על הכוס אלא רק אומר ויכלו אבל אם אין רגיל לשתות בתוך הסעודה צריך לברך על הכוס ג"כ כמ"ש לעיל סי' קע"ד או' י"א יעו"ש. ואם אין לו כוס יכול לאמרו בתוך הסעודה בלא כוס:

סא

סא) שם. ואומר ויכלו מעומד. שהוא עדות על בריאת שמים וארץ ועדים צריכין להעיד מעומד. תו"ש או' כ"ה. וכ"כ לעיל סי' רס"ח או' ל"ה יעו"ש:

סב

סב) שם הגה. ויכול לעמוד בשעת הקידוש וכו'. ובשער הכיו' דף ע' ע"ד כתב דצריך לעמוד בשעת הקידוש. וכ"כ בפע"ח שער ח"י פי"ד מורי ז"ל היה נוהג לומר כל הקידושין מעומד בשבת ויו"ט ואח"כ יושב וטועם מן הכוס של קידוש עכ"ל. ועיין לקמן או' ס"ד:

סג

סג) קודם הקידוש צ"ל מזמור לדוד ה' רועי וכו' בין בלילה בין ביום בשחרית ובין בסעודת מנחה. ובר"ת אך טוב וחסד ירדפוני יכוין שהם כמנין כ"ו כמנין שם הוי"ה. וגם בס"ת אך טוב וחסד יכוין שהם כ"ו והם בג"י שם הוי"ה. אלא שבסעודת הלילה יכוין בהוי"ה דיודי"ן ובשל שחרית בההי"ן ובשל מנחה באלפי"ן. וכשתאמר סברי מרנן. תכוין כי ס"ר דסברי הם בגי' עשר הויו"ת פשוטות ה' דחסדים וה' דגבורות. והב' דסברי הם ב' כוללים דחסדים וגבורות. והיו"ד דסברי היא עשרה כוללים שלהם דחסדים וגבורות. מרנן הוא בגי' רפ"ח ב"ן ור"ל רפ"ח ניצוצין העולים מבי"ע אל מלכות דאצילות הנקראת שם ב"ן העומדת בהק"ק דבריאה. שער הכוו' דף ע"א ע"ד:

סג) ואחר מזמור לדוד ה' רועי וכו' תאמר לשם יחוד קבה"ו וכו' הרני בא לקיים מ"ע דאורייתא לקדש השבת בדברים כמ"ש זכור את יום השבת לקדשו. ומ"ע דרבנן לקדש על היין. ומצות סעודת ליל שבת. לתקן את שורש מצות אלו במקום עליון. ויהי נועם וכו':

סג) וזה סדר הקידוש. תחלה תאמר יום הששי ויכלו השמים וכו' ואח"כ תאמר סברי מרנן בא"י אמ"ה בפה"ג. ואח"כ תאמר נוסח הקידוש הזה. בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים ושבת קודשך באהבה וברצון הנחלתנו בא"י מקדש השבת. ובס' הזוה"ק פ' בראשית נתבאר בפי' כי יש ע' תיבות בסדר ויכלו ובסדר החידוש. ל"ה תיבין בויכלו ול"ה תיבין בקידוש. ולכן אותם הנוהגין לומר אחר תיבת זכר ליציאת מצרים כי בנו בחרת ואותני קדשת מכל העמים ושבת קודשך וכו' הם טועים טעות גמור כי מוסיפין בחשבון התיבות ואין לומר סדר גירסא זו אלא בקידוש של יו"ט בלבד והטועים העתיקוהו משם בסדר הקידוש של שבת. וטעם מה שמקדימין לומר ב" תיבות יום הששי קודם ויכולו כבר נודע כי נרמזו ד' אותיות הוי"ה בר"ת יום הששי ווכלו השמים. שער הכוו' דף ע"א ע"ב. פע"ח שער ח"י פט"ו:

סג) ויכוין בקידוש ג"פ ע"ב ר"ל הויה במילוי יודי"ן. ויכל"ו גי' ע"ב. יום הששי ויכלו השמים ר"ת הוי"ה יכוין אותה בשם ע"ב הרי ע"ב שני. ליה תיבות של ויכלו חוץ מברכת היין וליה תיבות של ברכת הקידוש וב' תיבות של יום הששי הרי ע"ב תיבות יכוין אותם בשם ע"ב הרי ע"ב שלישי:

סד

סד) שם הגה. ויכול לעמוד בשעת הקידוש וכו'. ואף לדידן שמקדשין מעומד נכון שלא לטעום עד שישב. והטעם דאין ראוי לת"ח לאכיל ולשתות מעומד וכמ"ש מט"מ סי' תק"ט לענין הבדלה יעו"ש. שכנה"ג בהגב"י או' ד' וכ"כ לעיל או' ס"ב ע"ש האר"י ז"ל יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' קנ"ה או' כ"ה ולקמן סי' רצ"ו או' מ"ב:

סה

סה) מה שאין אומרין זמן בקידוש של שבת משום דלא אמרינן זמן מפחות מל' יום. הרד"א בתחלת ספרו בשער הג' וביאור דבריו שאין אומרים זמן על מין אחד בפחות מל' יום אבל על מין אחר אומרים ולזה ביום שמיני חג עצרת אומרים זמן אעפ"י שאמרו בליל סוכות משום דשמיני חג עצרת רגל בפ"ע והיה ליה כמין אחר והיינו דוקא בזמן התלוי בקידוש הימים אבל בזמן שאינו תלוי בקידוש הימים אומר זמן אפי' בתוך ל' יום כגון אם נולד לו בן עכשיו מאשה אחת ותוך ל' יום מאשה אחרת פשיטא דאומר שהחיינו אף על השני וכן קנה כלים חדשים והקובע מזוזה או מעקה בביתו וכיוצא בהן. כנה"ג בהגה"ט:

סו

סו) שם בהגה. כי מתחילין יום הששי וכו'. והגם דכל פסוקא דלא פסקיה מרע"ה לא פסקינן הטעם כתב הפתה"ד או' יו"ד ה"ד בדרך קריאת פסוקים אסור לחלק פסוק לשנים אבל בדרך תפלה מותר יעו"ש:

סז

סז) שם בהגה. וכשמתחילין יתן עיניו בנרות וכו'. כי ב' פעמים נר עולה ת"ק והוא רפואה לפסיעה גסה שנוטל אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם. ד"מ או' ח' בשם מהרי"ל. ובטור סי' רס"ט משמע שנותנים על העינים מהכוס והוי רפואה יעו"ש. ועיין סי' שכ"ח דמבואר שם דאסור לעשות כן בשבת יעו"ש. ומיהו ברש"י ובר"ן פט"ו דשבת כתבו ששתיית הכוס הוי רפואה. מ"א ס"ק כ"ד. תו"ש או' כ"ח. ועיין לעיל סי' רס"ט או' ו'.

סח

סח) שם בהגה. יתן עיניו בנרות וכו'. וכוונת הנרות כבר כתבנו אותם לעיל סי' רס"ב או' ז' קחנו משם:

סט

סט) [סעיף יא'] אלא שופך ממנו לכוס אחר וכו'. אבל התוספות בפסחים סוף דף ק"ה כתבו דכוס של חובה צריך לטעום מכוס שיש בו רביעית וכ"כ האגודה וא"כ הכא טועם מהכוס הראשון ואח"כ מוסיף עליו מהכוס השני וכמ"ש סי' קפ"ב סעי' ו' וכ"מ ברא"ש פ"ח דברכות יעו"ש. ובודאי אלו ראה הרב"י דברי התו' היה פוסק כוותייהו. מ"א ס"ק כ"ד. ר"ז או' ך' ומיהו עיין באחרונים מ"ש על דברי מ"א הנז' ומ"מ נראה דלפי סודם של דברים צריך לשתות מכוס שיקדש עליו בעצמו ולא ע"י כוס אחר וע"כ יש לעשות כדברי המ"א דהיינו תחלה אחר שיקדש ישפוך ממנו מעט לכוס אחר ואח"כ יטעום מכוס שיקדש עליו בעצמו ואח"כ חוזר ליתן אותו המעט ששפך לכוס אחר לכוס ששתה ממנו לתקן הפגימה. ואם אפשר יש להשאיר מעט בקנקן קידם שיקדש ואחר שיקדש ויטעום או כשרוצה לקדש בשחרית יתן אותו מעט שבקנקן לתוך כוס ששתה ממנו לתקן הפגימה:

ע

ע) שם. ולמחר מקדש במה שנשאר וכו'. משמע דמקדש בכוס זה עצמו אעפ"י שאינו מלא ואע"ג דלעיל סעי' יו"ד כתב דצריך לקדש על הכוס מלא ה"ד למצוה מן המובחר אבל אינו מעכב. ומ"מ אם אפשר גם הכא יש ליתנו בכוס קטן מן הלילה כדי שיהיה מלא:

עא

עא) שם. ואם לא היה בו אלא רביעית וכו'. ואע"ג דצריך לשתות כמלא לוגמיו כמ"ש לקמן סעי' י"ג י"ל דהכא מיירי כגון שלאחר שישתה ממנו כמלא לוגמיו ימזוג הנשאר עד שיהיה רביעית ויהיה ראוי לשתיה. א"נ י"ל דלא אמרו שצריך לשתות מלא לוגמיו אלא כשאינו צריך לשייר ממנו למחר אבל כשצריך לשייר ממנו לקדוש היום בטעימא כל דהו סגי דטפי עדיף שיטעום כל שהוא ויקדש ביין ביום השבת אעפ"י שאפשר לקדש בפת משישתה מלא לוגמיו ולא ישייר לקדוש היום והכי משמע בירוש' דקאמר ר' מונה טעים ליה ומתקן דמשמע טעימה כל דהו. שכנה"ג בהגב"י או' ז' וכ"כ א"ר או' כ"ד. א"א או' כ"ד.

עב

עב) שם. אלא רביעית מצומצם וכו'. ל"ד אלא היה אם יש לו יותר מזה אלא דאחר טעימת מלא לוגמיו לא ישאר לו כשיעור רביעית אלא דנקט הכי לרבותא דאפי' בזה יש לו תקנה. תו"ש או' ל' וזהו כפי' ראשון שכתבנו באו' הקודם שצריך לשתות כמלא לוגמיו אבל לפי' שני כל שיש בו מעט משיעור רביעית ישתה המעט ויניח רביעית לקידוש היום:

עג

עג) שם. מוזגו למחר וכו'. ובלבד שיהא ראוי לשתיה אחר מזיגה. רי"ו. ונראה דבזה א"צ לשפוך ממנו לכוס אחר אלא נשאר כולו בכוס ראשון ושותה ממנו. ואפשר כל מה דאפשר לתקן מתקנינן. א"ר או' כ"ה:

עד

עד) שם. מוטב שיניחנה להבדלה וכו'. ואם אפשר שיטעום ממנו בלילה וביום והנשאר ימזגנו ויעמוד על רביעית שראוי לשתיה יעשה כן ואל יבטל מצות קידוש על היין:

עה

עה) שם. מוטב שיניחנה להבדלה וכו'. התו' פ' ע"פ והאגודה חולקין ע"ז וסוברין דקידוש עדיף. וכ"כ הנ"ץ בשם רש"א. ונראה דאפי' לדעת הרב"י אם יש לו שכר להבדלה מוטב לקדש על היין דהא לכ"ע מבדילין אשיכרא. מיהו בבהכ"נ עדיף טפי להניחו להבדלה. מ"א ס"ק כ"ה. א"ר או' כ"ו. תו"ש או' ל"א. א"א או' כ"ה. ר"ז או' כ"א:

עו

עו) [סעיף יב'] אחר שקידש על כוס נוטל ידיו וכו'. וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל שהקידוש צ"ל קודם נטילה משום דהקידוש הוא גמר מה שנעשה בתפלת ערבית אבל הנטילה היא בחי' אחרת מה שצריך לצורך סעודה כמבואר הטעם בשער הכוו' דף ע"א ע"ג ודף ע"ב ע"א יעו"ש. וכוונת הנטילה עיין לעיל סי' רס"ב או' י"א:

עז

עז) שם. ואם נטל ידיו וכו'. והיינו שבירך ג"כ ענט"י וכמ"ש הב"ח אבל אם לא בירך ענט"י מקדש על הכוס ואח"כ חוזר ליטול ולברך ענט"י. וכ"נ לפי סודם של דברים שאין לבטל הקידוש מעל כוס היין משום שיש טעם בסוד בלקיחת הכוס והיין והשתיה כמבואר בשער הכוו' שם אלא אם כבר בירך. נאמר שיעשה מה שכתוב בש"ע ויקדש על הפת. והיותר נ"ל דאפי' אה כבר בירך ענט"י יש לקדש על הכוס כיון דיש מתירין אפי' לכתחלה ליטול קודם ולקדש על היין כמ"ש בהגה ובכה"ג שכבר נטל יש לסמוך עלייהו ואע"ג דלפי סודם של דברים הנטילה צ"ל אח"כ מ"מ לא נאמר משום שעשה אחת שלא כסדר יחסר מבחי' הסדר הנעשה בליל שבת שיש לו שורש למעלה:

עח

עח) שם הגה. וי"א דלכתחלה יש ליטול ידיו וכו'. דס"ל דאין הקידוש מיקרי הפסק כיון דצורך סעודה הוא ולכ"ע אסור למזוג הכוס בחמין בין נטילה להמוציא כמ"ש סי' קס"ו. ולמ"ד שם דאסור להפסיק בין נטילה להמוציא אפי' לשפוך מהקנקן לכוס אסור אחר נטילה. מ"א ס"ק כ"ז. תו"ש או' ל"ד. ועיין סי' קס"ו ובדברינו לשם בס"ד:

עט

עט) שם בהגה. ואין לשנות. אמנם הט"ז ס"ק י"ד כתב דאעפ"י שכתב ואין לשנות מ"מ מי שחרד לדבר ורוצה לעשות כדיעה ראשונה וליטול ידיו אחר הקידוש אין לומר עליו כל המשנה ידו על התחתונה ח"ו אלא יכול לומר אעשה כדברי הכל ושפיר עבד יעו"ש. וכ"כ הב"ח דלכתחלה יקדש תחלה ואח"כ יטול ידיו אלא דאם שכח ונטל ידיו וברך ענט"י יקדש על היין א"צ לחזור וליטול ידיו יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ו' או' י"ב. וכ"כ לעיל או' ע"ו דלפי סודם של דברים צריך לקדש קודם ענט"י יעו"ש. ומיהו מ"ש שם הב"ח דבני ביתו לא ישנו כלל ויטלו ידיהם קודם קידוש לפי סודם של דברים אין חילוק וגם הנשים יטלו אח"כ:

פ

פ) שם בהגה. רק בליל פסח וכו'. משום שמפסיקין הרבה באגדה. מ"א ס"ק כ"ח:

פא

פא) שם בהגה. רק בליל פסח וכו'. פי' ליטול ב' ידיו אבל ידו אחת נוטל קודם קידוש. אפי' בע"פ וכמ"ש בתשו' להרמב"ן ז"ל סי' ר"ב בסדר פסח. כנה"ג בהגב"י:

פב

פב) [סעיף יג'] צריך לשתות מכוס של קידוש כמלא לוגמיו. ואם שתה פחות לא יצא. טור. והוא מגמ' פסחים ק"ז ע"א. וכתב ב"י דהיינו לומר דלא יצא ידי מצוה כתקנה יעו"ש. ומ"ש הלבוש דאם לא שתה מלא לוגמיו הוי ברכה לבטלה כבר הקשו עליו האחרונים דהא ברכה ראשונה הויא על משהו ותקנת חכמים הוא לשתות כמלא לוגמיו אלא שלא קיים המצוה כתקנה:

פג

פג) שם. והוא רובו של רביעית. ומצוה מן המובחר לשתות כל רביעית. ס' המנהיג. ובגדול מדינא בעינן רביעית דדוקא באדם בינוני סגי ברוב. א"ר או' כ"ח. ודע דשיעור זה צריך שלא ישהה מתחלת שתייה עד סוף שתייה כדי שתיית רביעית ולפחות כדי אכילת פרס כמ"ש סס"י תרי"ב. תו"ש או' ל"ז:

פד

פד) שם. והיא רובו של רביעית. ולפי מ"ש לעיל סי' ק"ץ או' ט"ז דשיעור רביעית הוי ז"ך דרה"ם רובו של רביעית יהיה י"ד דרה"ם ואה שתה שיעור זה יצא. והגם דבסי' ק"ץ סעי' ג' כתב דצריך לשתות רביעית התם משום ספק ברכה אחרונה משא"כ הכא בכוס של קידוש בהמ"ז פוטרתו כבסי' ער"ב סעי' יו"ד וסי' קע"ד סעי' ז' יעו"ש וע"כ די ברוב רביעית. מש"ז או' ט"ז:

פה

פה) שם. והוא רובו של רביעית. ושיעור זה מספיק אפי' אם יהיה בכוס כמה רביעיות. ואפי' להמחמירין דלקמן סי' תע"ב ס"ט הכא השיעור מלא לוגמיו ולא לפי הכוס. כן מוכח בהדיא בהר"ן פ' ע"פ ד"ה אם טעם יעו"ש. וכ"כ א"א או' ל' מ"ב או' ס"ז:

פו

פו) [סעיף יד'] אם לא טעם המקדש וטעם אחד מהמסובין כמלא לוגמיו יצא. בב"י כתב שמצא כתוב במרדכי ישן בשם אבי"ה שהמברך א"צ לשתות מלא לוגמיו אלא קימעא שיעור גרונו וילך סביבות לוגמיו יעו"ש. ואע"ג דלא ק"ל הכי כמ"ש בב"י מ"מ נ"מ למי שהוא שונא את היין או מזיקו ואינו יכול לשתות מלא לוגמיו ומוכרח הוא לקדש כגון שהוא בעה"ב יש לשתות מעט כדי לצאת י"ח סברה זו ואח"כ יתן לאחד מהמסובין לשתות כמלא לוגמיו:

פז

פז) שם. וטעם אחד מהמסובין וכו'. וצריך המקדש ליתן דעתו להוציא המסובין בברכת היין ובברכת הקידוש וכן המסובין צריך לתת דעתם לצאת בברכתו של בעה"ב של פה"ג ושל הקידוש כמ"ש לעיל סי' רי"ג סעי' ג' יעו"ש:

פח

חפ) שם. ואין שתיית שנים מצטרפת וכו'. דלא מיקרי שתייה של הנאה בפחות ממלא לוגמיו. טור:

פט

טפ) שם. שיטעמו כולם. אבל א"צ להם מלא לוגמיו. ב"י בשם הרב המגיד פ' כ"ט. ט"ז ס"ק י"ז. א"ר או' כ"ט. תו"ש או' ל"ח. ר"ז או' כ"ה. וכ"כ הער"ה או' ו' דמין הדין א"צ בני חבורה לשתות כלל כמ"ש התו' בפסחים ק"ו ע"א ומצוה מן המובחר שיטעמו כולם היינו כל דהו ודלא כהמט"י יעו"ש:

צ

צ) שם. שיטעמו כולם. ומיהו מי שיש לו יין מעט מוטב שיטעום אחד כשיעור ויניח השאר למחר לקידוש או להבדלה. ואע"ג די"א דשתיית ב' מצטרפין היינו בדיעבד אבל לכתחלה צריך שיטעום המקדש כשיעור. מ"א ס"ק ל' תו"ש שם. ר"ז שם:

צא

צא) שם. שיטעמו כולם. וצריך לאכול כזית ואם לאו לא יצא ידי קידוש. הרשב"א בתשו' סי' תשל"ד. וכ"כ הר"ן בראש פ' ע"פ ורש"י ורשב"ם שם ורבינו ב"י סס"י רע"ג כנה"ג ושכנה"ג בהגה"ט או' ז' ועיין לקמן סי' רע"ג סעי' ה':

צב

צב) שם. ויש לחוש לדבריהם. והב"ח כתב דדברי הגאונים עיקר יעו"ש. וע"כ יש ליזהר לשתות דוקא המקדש בעצמו כמלא לוגמיו אלא דוקא בהיכא דא"א כגון שהוא שונא את היין אי מזיקו ומוכרח הוא לקדש כגון שהוא בעה"ב דאז יש לסמוך על סברא ראשונה וליתן לאחר לשתות כמלא לוגמיו וגם הוא יש לטעום מעט כמ"ש לעיל או' פ"ו עו"ש:

צג

צג) שם. ודוקא בקידוש וכו'. נראה הטעם דבקידוש אסמכוה אדאורייתא לקדש על היין. ט"ז ס"ק ח"י. תו"ש או' ט"ל:

צד

צד) [סעיף טו'] קידש וקודם שיטעום הפסיק בדיבור וכו'. ואם הפסיק במידי דשייך לסעודה אע"ג דאינו שייך לקידוש לא הוי הפסק דקידוש נמי צורך סעודה הוא. מ"א ס"ק ל"א. א"ר או' ל"ב. תו"ש או' מ ומשמע דאם הפסיק לצורך קידוש פשיטא דא"צ לחזור ולברך. וכ"כ ח"א כלל ו' או' ט"ו:

צה

צה) שם. חוזר ומברך בפה"ג וא"צ לחזור ולקדש. והטעם מבואר דדיבור הוי הפסק בין ברכת הנהנין לטעימה. אבל לענין הקידוש לא הוי הפסק דכיון דכבר הזכיר קדושת היום על כוס יצא. ב"י:

צה) וגם המסובין לא יפסיקו בדיבור עד שיטעמו ואם הפסיקו בדיבור ההעדר טוב שלא יטעמו פן יכוין המברך שלא לפטור בברכת פה"ג את המשיחין. ואם ירצו לטעום יחזרו לברך פה"ג חס"ל או' י"ב. ועיין בדברינו לעיל סי' קס"ז או' ח"ן ודוק:

צו

צו) שם. וה"ה אם נשפך הכוס וכו'. מעשה באחד שנטל כוס לקדש ואמר סברי מרנן בפה"ג ושתאו ששכח שהיה מקדש וסבר שלקחו לשתות בעלמא. ונראה פשוט שיביא כוס אחר ויברך פה"ג ויקדש. ברכ"י או' ה' ונראה דה"ד אם שתה הכוס כולו וגם לא היה לפניו יין לשתות עוד אבל אם עדיין לא גמר השתייה ותיכף שטעם נזכר שצריך לקדש או שהיה יין לפניו לשתות עוד א"צ לחזור ולברך פה"ג אלא רק יאמר ברכת הקידוש דכיון דדעתו לשתות עוד לא נסתלק מברכה ראשונה:

צז

צז) שם. וה"ה אם נשפך הכוס וכו'. קידש על חומץ או על המים כסבור שהוא יין חוזר ומקדש. הרדב"ז סי' תל"ז. והביאו מהריק"ש בהגהו' לסי' זה. מחב"ר או' ז' כס"א או' ב' שע"ת או' כ"ג. וכ"כ בפסקי מהרא"י סי' קט"ו והביאו הט"ז ס"ק י"ט ומ"א ס"ק ל"ב. וכתב שם הט"ז דאם היה בשעת הקידוש יין על השלחן או על הספסל אצלו מוכן לשתות אז ודאי א"צ לא לפה"ג ולא לקידוש שנית אלא ישתה המוכן לפניו וכמ"ש סי' ר"ט סעי' ב' בהגה יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' כ"ח. ח"א כלל ו' או' י"ז. חס"ל או' י"ג. קיצור ש"ע סי' ע"ז או' י"ב. והגם דהער"ה או' ז' פליג אט"ז וכתב דצריך לחזור ולקדש יעו"ש מ"מ אנן ק"ל כדעת הט"ז והאחרונים דכיון דקידוש על היין דרבנן הולכין בספיקו להקל:

צח

צח) ואם היה דעתו לשתות יין יותר אעפ"י שאינו עומד על השולחן א"צ לברך שנית פה"ג רק לקדש ובלבד שלא יפסיק בדיבור. ח"א שם. וכ"כ הר"ז שם. קיצור ש"ע שם. ונראה שאם היה שכר לפניו אם הוא במקום ההוא חמר מדינא א"צ לקדש שנית אלא יברך שהכל וישתה. וכן במקומות שנוהגין לקדש אחר נט"י קודם בציעת הפת ג"כ א"צ לחזור ולקדש אלא מברך המוציא והוי כאלו קידש על הפת. ח"א שם. קיצור ש"ע שם:

צט

צט) שם. יביא כוס אחר ויברך עליו וכו' הלבוש כתב דאיני יודע טעם לזה כיון שנשפך הכוס שקידש עליו ובירך כבר למה צריך להביא כוס אחר שהרי ידי קידוש כבר יצא והברכה ראשונה כבר נפסדה ואמרו בפ' בכל מערבין דשתיה לא מעכבא וא"כ כוס שני למה צריך וע"כ כתב דאם אינו רוצה להביא כוס אחר הרשות בידו יעו"ש. אמנם המ"א ס"ק ל"ב השיג עליו וכתב דמ"ש דשתיה לא מעכבא היינו דדי אם טעם אחד מהם אבל אם לא טעם אחד מהם לא יצאו יעו"ש. וכן השיג עליו א"ר או' ל"ג והמט"י או' ב' וכתב שם המט"י דלהלכה ולמעשה נקטינן כדעת הש"ע יעו"ש:

ק

ק) שם. יביא כוס אחר ויברך עליו וכו'. ואם היה דעתו לשתות יין עוד אחר הקידוש א"צ לברך שנית פה"ג. מ"א ס"ק ל"ב. ר"ז או' כ"ז. ח"א כלל ו' או' ט"ז. ואם יש יין לפני המסובין שכיון להוציאם אפי' כוס אחר א"צ להביא אלא שותה אחד מהם כמלא לוגמיו ויצאו כולם כמ"ש בסעי' הקודם דאם לא טעם המקדש וטעם אחד מהמסובין כמלא לוגמיו יצא. יעו"ש:

קא

קא) שם. וא"צ לחזור ולקדש. ודוקא שלא הסיח דעתו בנתיים אבל אם כבר יצא ממקומו בנתיים קודם שטעם מכוס אחר צריך לחזור ולקדש. א"ר שם. ח"א שם. ר"ז שם. ופשוט דביו"ט א"צ לחזור רק היין והקידוש אבל לא שהחיינו וברכת הסוכה דסגי בלא כוס. פ"ת:

קב

קב) ואם קדש בשחרית על השכר ונשפך הכוס א"צ להביא אחר דהא י"א דדי בפת כמ"ש סי' ער"ב סעי' ט' מ"א ס"ק ל"ב. ודוקא בשחרית ודוקא על שכר דאם יש לו יין וקידש עליו ונשפך אפי' בשחרית צריך להביא אחר דדוקא נגד שכר די בפת ולא נגד יין. לב"ש. א"א או' ל"ב. ומ"ש בשחרית היינו משום דבלילה אין מקדשין על שכר אלא או ביין או בפת כדלקמן סי' ער"ב סעי' ט' יעו"ש. א"ר או' ל"ד. א"א שם:

קג

קג) [סעיף טז'] לא יטעמו המסובין קודם שיטעום המקדש וכו'. ואם המקדש היין הוא מר בפיו יכול להטעימו לאחר. הר"ש בן הרשב"ץ סי' שפ"ה. ברכ"י או' ו' וכ"כ לעיל או' פ"ו יעו"ש:

קד

קד) שם. אבל אם היו להם כוסות וכו'. מקצת בני אדם כשיושבים במסיבה אחת וכל אחד כוסו לפניו לקדש וממתינים בברכת היין עד שיברכו כולם. מי שקידש ובירך לא יענה אמן אחר ברכת חבירו דהוי הפסק בין ברכה לטעימה. פמ"א ח"ב סי' ה' והביאו השע"ת. מיהו בדיעבד אם שגג וענה אמן אינו חוזר ומברך כמ"ש לעיל סי' קס"ז או' ס"א יעו"ש:

קה

קה) שם. או פגומים. ועיין לעיל סי' קפ"ב סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

קו

קו) [סעיף יז'] שאז צריך לשפך וכו'. היינו קודם שישתה והם צריכין להמתין עד שישתה הוא כמ"ש בסעי' הקודם תו"ש או' מ"ג:

קז

קז) שם. כדי שישתו כולם מכוס שאינו פגום. ואע"ג דשתיית כל המסובין לא מעכבא כמ"ש לעיל סעי' י"ד מ"מ לכתחלה מצוה מן המובחר שישתו כולם מכוס שאינו פגום:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---