לבושי שרד/אורח חיים/רעא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים רעא

מג"א סק"א כדי שיזכור וכו' כלומר דלענין האכילה לא היה צורך למהר אדרבה עדיף טפי שיאכל בלילה כמבואר בסי' רס"ח ע"ש במג"א סק"א אלא דימהר בשביל הקידוש שיזכור שבת בכניסתו כיון שכבר התפלל של שבת ומכיון שקידש צריך לאכול מיד כמבואר ברע"ג ס"ג:

שם ורבנן תקנוהו כמ"ש הרב"י סי' רס"ט כו' כצ"ל:

שם עיין בברכות. פ"ה דף ל"ג דבעי רבינא מרבא בהבדלה כשהבדיל בתפלה אם צריך להבדיל על הכוס א"ל כקידושא מה קידוש אע"ג דמקדש בצלותא מקדש אכסא אף הבדלה וכו' אלמא שקורהו' קידוש ומשמע דדי בזה מה"ת:

שם של שבת קודם. שאם י"ט ע"ש ואין לו אלא כוס אחד מניחו לשבת שהוא מה"ת ואע"ג דיש סברא לו' דמצו' דרבנן דהאידנא עדיפא מ"מ כיון דאפשר לקדש על הפת עדיף טפי לעשות המצוה דאורייתא:

ט"ז סק"ב על משמע מגילה דס"ל שאינן חייבות במקרא מגילה אלא בשמיעת המגילה ע"ש:

מג"א סק"ג דכבוד היום עדיף וכו'. לכן תקנו קידוש כדי שיהיה ניכר כבוד היום א"כ כבוד היום עדיף מהקידוש שבא מחמתו:

סק"ד אפי' ביומא דשבתא נמי. משמע דכבוד לילה עדיף ומ"א הלכ' כהש"ס:

סק"ג לקידוש שעושין ביום. כי כבוד היום עדיף מקידוש היום כמש"כ המג"א סק"ג:

ט"ז סק"ד ובסמוך יתבאר בס"ק שאח"ז:

שם האכיל' גורם לקידוש. כלו' ע"י שנאסר באכיל' קודם קידוש וא"כ הקידוש הוא הכרחי מש"ה הוי הקידוש הפסק דבכל דוכתא הוי דבר הכרחי טפי הפסק מדבר שעושה בלי הכרח כמבואר בסי' ס"ה.

מג"א סק"ה לא הוי היסח הדעת כמבואר בסי' קע"ד דיין של קידוש פוטר יין שבתוך המזון ע"ש:

סק"ט והע"ש הקשה וכו' הקשה דברי המחבר אהדדי דשם סתם דלא הוי הפסק וכאן הביא ב' דעות:

שם פירוש טעימה וכו' מש"ה הוי הפסק אבל התם אע"ג דאסור לאכול קידם התפלה טעימה שרי ועיין מג"א ס"ק שאח"ז:

מג"א סק"י כשם שקובעת למעש' לשון הש"ס ר"פ ע"פ כשם שהשבת קובעת למעשר כך קובעת לקידוש ע"כ ופירש"י סעודת שבת נבדלת משל חול ואכילת עראי דשבת נחשב כאכילת קבע לענין מעשר כך קובעת לקידוש שאסור לטעום עד שיקדש עכ"ל: וביאר הכ"מ דספק חשיכה קובעת נמי למעשר וה"ה לקידוש:

שם וצ"ל דהכא מיירי מבע"י ומ"מ צריכין כו' כצ"ל:

שם לא היה צריך לאוקמי' בספק חשיכה אלא שבחשיכה והאמירה נ"מ לענין שצריך לברך על הכוס של קידוש:

ט"ז סק"ה משא"כ בהבדלה. בלא סיים בהבדלה ואסור למשתי בלא ברכה משמע דה"ה בקידוש בלא אמיר' דהא משוי להו:

שם הראב"ד שכ"כ ואע"ג דמראב"ד משמע דקאי אדברי הרמב"ם ומיירי כשרוצים לשתו' באיסור וכל' הרמב"ם שהוא לשון המחבר אבל כשהוא מקדש לא מצינו שיברך בפה"ג. נ"ל דס"ל להט"ז דכ"ש הוא דהא כששותה באיסור י"ל שנשאר קביעות השתיה כבראשונה ואפ"ה צריך לברך מכ"ש כשמקדש שנעתק מקביעות שתיה הראשונה אל ענין אחר שהוא קידוש היום. אבל המג"א סק"י חולק ע"ז וס"ל דדוקא בשתיה זו דאיסורא צריך לברך משום דע"י האיסור ואסחי דעתייהו משתיה זו אבל על כוס הקידוש לא יברך:

(שם) דמשקידש היום אסור כו' לענין איסור שתיה שוה חשיכה כצ"ל:

מג"א סקי"א פרוסת המוציא. ר"ל דוקא אם לא אכל כלום מקדש על הפת ולא על היין משום דברכת בפה"ג יהיה הפסק בין המוציא לאכילה אבל אם אכל פרוסת המוציא יקדש על היין וע"ז כ' ועיין ס"ד אם צריך לחזור ולברך המוציא אבל הט"ז סק"ז פי' דלכ"ע אין מברך המוציא גם מש"כ הט"ז טעם למה כ' רמ"א קודם שיאכל ע"ש י"ל דאתיא לאשמועינן דבה"ג מקדש על הפת דוקא וכמש"כ:

שם מ"מ צריך. כלו' אע"פ שכבר בירך המוציא מ"מ צריך להביא לחם משנה בעת הקידוש:

ס"ק י"ב פי' פרוסת המוציא שלא הותר לו אלא פרוסת המוציא שלא יהיה ברכה לבטלה:

שם אסור מדאורייתא. והוי צורכי סעודה אבל איסור אכילה קודם הבדלה הוא דרבנן א"כ מדאורייתא הוה הפסק:

ס"ק י"ד כמש"כ ססי' ק"ח. וע"ש בט"ז שמפלפל בדין זה:

ש"ע ס"ו ואח"כ אומר קידוש אבל אינו אומר הכל על כוס אחד דאין עושין מצות חבילות חבילות כ"ה בש"ס: (הגה שם) מפלוגתת סברא ראשונה. ר"ל דאם יעשה כדעה ראשונה יפול בספיקות אם להזכיר של שבת ואם יטעום מכוס בהמ"ז ואם צריך לאכול אחר הקידוש:

מ"א ס"ק י"ח כשנטל ידיו. מים אחרונים. וכמ"ש המג"א סקי"ג דבה"ג הוא דפליגי:

הגה ס"י ויותר טוב דבה"ג מיקרי טפי קידוש במקום סעודה כיון שיושב במקום סעודתו בעת הקידוש:

מ"א ס"ק כ"ה בביה"כ עדיף טפי כו'. כיון דראוי לבטל מנהג קידוש בבהכ"נ כמבואר ברס"ט כיון דאינו במקום סעודה משא"כ בהבדלה מוציא את שאינו בקי:

שם שישייר מאותו הכוס. לעשות כל המצות אלו על יין א' א' ואע"ג דאין עושין מצות חבילות כמש"כ באות כ"ה היינו בפעם א' דוקא משא"כ בזמנים מתחלפים:

ט"ז ס"ק י"ד ור"ת ור"י שהם כדברי רמ"א וכתב שכן היה נוהג א"א הרא"ש:

שם נטל ידיו כו' לפי' רב עמרם הטעם משום דגלי דעתיה דריפתא חביבא ליה וס"ל לרב ברונא דאין מקדשין על הפת ולכן אינו מקדש כלל וע"ז אמר ר' יצחק דליתא דהא רב זימנין הוה מקדש אריפתא ולכן זה שנטל ידיו יכול לקדש על הפת:

שם משמע דקי"ל כר' יצחק כצ"ל. ולפ"ז שפיר קיי"ל כרב ברונא לענין כו' כצ"ל:

שם דלכתחלה יטול ידיו קודם. וזה דלא כרב ברונא ולא כר' יצחק דהא לתרווייהו לא מקדש על היין כשנטל ידיו ונדחקו לפרש פי' אחר בדברי רב ברונא ומדבר דוקא למ"ד יש קידוש שלא במקום סעודה ופירושם הוא באורך הובא בב"י ואין להאריך:

שם משמע סתמא בכל גווני. כלומר לא אליבא דחד מ"ד דיש קידוש שלא במקום סעודה שאינו כהילכתא. אלא משמע שכוונת רב ברונא כפי' רב עמרם:

מ"א ס"ק כ"ו ובני ביתו נוטלין. דהם אינם מקדשין אלא יוצאים ידי הקידוש במה ששומעין הקידוש מבעל הבית לא הוי הפסק:

ס"ק כ"ז ולכ"ע אסור למזוג. מ"ש ולכ"ע כלומר אפילו למ"ד בסי' קס"ו דאין אסור להפסיק בין נטילה להמוציא מודה דאסור למזוג וכמש"כ המ"א שם אבל למ"ד דאסור להפסיק צריך לשפוך מהקנקן לכוס הקידוש קודם נטילה דדוקא הקידוש אינו הפסק לפי שהוא צורך הסעודה ממש לפי שאסור לאכול בלא קידוש אבל השפיכה הוי הפסק:

סק"ל שיטעמו כולם. ר"ל אחד ישתה מלא לוגמיו וכולם יטעמו עכ"פ ע"ז כתב המג"א דאם אין היין בריוח ישתה אחד מלא לוגמיו והשאר לא יטעמו כלום וכ"ת יטעמו כולם עד שבין כולם יהיה מלא לוגמיו ע"ז כ' דזה דוקא דיעבד:

ס"ק ל"א וכמש"כ סי' קס"ז ס"ו ע"ש במג"א ס"ק י"ז:

ס"ק ל"ב ליתבי' לינוקא. ש"ס זו הובא במג"א סי' תרי"ט סקי"ד ע"ש ותבין:

שם דאמרינן אם לא טעם. דלשון זה משמע שא"צ כלל להביא כוס לפניו:

שם וכ' שיביאו כוס אחר ויטעום ממנו וא"צ לחזור ולקדש דכיון וכו' כצ"ל:

שם שנית בפה"ג. משמע קצת דלקדש צריך אבל הט"ז ס"ק י"ט כתב דגם לקדש א"צ ולדינא צ"ע:

שם בשחרית על השכר. דווקא שחרית ודוקא על שכר דאם יש לו יין וקידש עליו ונשפך אפי' בשחרית צריך להביא אחר דדוקא נגד שכר די בפת ולא נגד יין ובלילה אין מקדשין על שכר אלא על יין או פת כ"כ הא"ר:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.