כף החיים/אורח חיים/רע

כף החיים ‏ אורח חיים רע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] נוהגין לומר פ' במה מדליקן. לפי שיש בו דין הדלקה וג' דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה. כ"כ הטור וכתב ב"י נראה מדבריו שהיו נוהגין לאומרו אחר תפלת ערבית וכן נוהגין אשכנזים והמוסתרעב ויותר נכון לאומרו קודם כמנה"ג בני ספרד שע"י קריאת פ' זה יזכור הג' דברים שצ"ל בתוך ביתו ויזהיר עליהם אבל אחר תפלת ערבית מה תועלת יש לו שיזכור הרי אין בידו לתקן מעתה עכ"ל. מיהו הב"ח כתב דאין טעם אמירת במה מדליק הוא כדי להזכירו הג' דברים ולהזהיר לבני ביתו אלא לפי שמקדימין להתפלל ערבית מפלג המנחה ואחר יציאת בהכ"נ עדיין יום הוא ולא ישב לסעוד ולומר קידוש עד שחשכה ע"כ נהגו ללמוד בשעה שהוא פנוי ולא ראו ללמוד פ' יציאות השבת או פ' אחר אלא פ' ב"מ דמדבר בדין הדלקה ובג' דברים השייך לליל שבת כדי להזכירו אגב לימודו שאם הדליק בשמנים ופתילות האסורות להדליק בהם שאסור להשתמש לאורן. וכן אם לא הפרישו מעשר שלא יאכלו אותם פירות. ואם לא עירבו ע"ח שאסור לטלטל בחצר וכן בע"ת שלא ילך חוץ לתחום עכ"ד. וכתב עוד הב"ח דצריך לאומרו לאחר קידוש בהכ"נ דעיולי יומא מקדימין ליה. והביאו מ"א סק"א. אבל רש"ל בתשו' סי' פ"ה כתב שראוי לאומרו קודם קידוש יעו"ש. והביאו כנה"ג בהגב"י. ומיהו הא"ר או' א' הסכים כהב"ח וגם כתב דאין המנהג כרש"ל יעו"ש. ומ"מ נראה דכיון דאינו אלא מנהג בעלמא ואין לו טעם בסוד נהרא נהרא ופשטיה:

ב

ב) שם. במה מדליקין וכו'. אמרו הגאונים דתקנו לאומרו כדי להמתין מאן דלא מצלי משום סכנתא דבי שמשי דשכיחי מזיקין. א"ח דף ס"ב ע"א. ברכ"י או' א':

ג

ג) שם. קודם תפלת ערבית וכו'. וכ"כ הרד"א. וכ"כ בביאור הגר"א דהוא הנכון. וגם הגאון מהר"ר יעב"ץ ז"ל במחזור שלו עמודי שמים דשל"ח ע"ב קאי בשיטת מרן ז"ל ואודי למנהג ספרדים יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ל"ד או' י"ב דמנהג בכל ישראל שאו' אחר קב"ש קודם תפלת ערבית פ' ב"מ והטעם עיין בש"ע סי' ע"ר עכ"ל. ומיהו כבר כתבנו לעיל כיון דאין לו טעם בסוד נהרא נהרא ופשטיה:

ד

ד) שם. קודם תפלת ערבית וכו'. ולא נתבאר בדברי מרן ז"ל באיזה מקום או' אותו ויש נוהגין לאומרו קודם קב"ש ויש אומרים אותו אחר קב"ש אבל בין מזמור לדוד הבו לה' ובין מזמור שיר ליום השבת לא יפסיק שם לאומרו כי לפי סודם של דברים צ"ל מזמור לדוד הבו ובאי כלה ומזמור שיר ליום השבת וה' מלך גאות תיכף זה אחר זה כמ"ש לעיל סי' רס"א או' כ"ח וסי' רס"ב או' ל"ב יעו"ש. מיהו מה שמפסיקין לומר פיוט לכה דודי בין מזמור לדוד הבו ובין באי כלה אעפ"י שלא נזכר פיוט זה בדברי האר"י ז"ל ואין לו טעם בסוד מ"מ נראה כיון שהוא מדבר בענין קב"ש דלא הוי הפסק. אמנם חסידי בית אל יכב"ץ ההולכים ע"פ דברי האר"י ז"ל אין נוהגין לאומרו:

ה

ה) וכתב ב"ד סי' רס"ד יו"ט שחל בשבת שמעתי שאין אומרים לכה דודי משום דנראה כביוש ליו"ט שאומרים פני שבת נקבלה דמשמע ולא פני יו"ט ונראה דאין להקפיד דשבת א"צ קידוש ב"ר וממילא קא אתי הילכך צריך לצאת לקראתו לקבלו כיון שהוא בא אלינו מעצמו אבל יו"ט שבא אלינו ע"י קידוש ב"ד נמצא שאנו מביאין אותו וא"כ אין שום ביוש בזה דהא עדיף ההבאה של יו"ט מקב"ש ועוד הביא ראיה שם דלא חיישינן לביוש יו"ט יעו"ש. ומ"מ בליל יוה"כ אין לאומרו וכ"כ לעיל סי' רס"ב שאין מקבלין שבת בליל יוה"כ יעו"ש. שע"ת או' ב':

ו

ו) שם. קודם תפלת ערבית וכו'. ובשער הכוו' דף ס"ו ע"ד כתב דאחר קב"ש יקרא ד' פרקים ראשונים של מסכת שבת ויכוין כי הם כנגד ד' אותיות הוי"ה, להאיר אל ד' אותיות אדני) כי הם סוד תכשיטי הכלה העליונה עכ"ד. ואם אינו יכול לאומרם שם יאמר אותם בתוך הסעודה כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' י"ב:

ז

ז) [סעיף ב'] יש שאין אומרים אותו ביו"ע וכו'. והטעם כתב בטור מפני שאין יכולין לומר עשרתם. וכתב ב"י ואעפ"י שאין טעם זה כדאי אפשר דטעמא דידן משום דביו"ט אין טרודים בשום דבר כ"א בבישול והדלקה הילכך מבע"י עבדו להו וא"צ להזהירם כמו בשאר ע"ש עכ"ד:

ח

ח) שם. יש שאין אימרים אותו ביו"ט וכו'. והרד"א בסדר ערבית של ליל שבת כתב שגם בצרפת נהגו שלא לאמרו אבל בספרד נהגו לאמרו וכתב שכן נראה בעיני יעו"ש. וכ"כ הב"ח בשם רש"ל שיש לאמרו לעולם יעו"ש. וכבר כתבנו דבדבר זה נהרא נהרא ופשטיה:

ט

ט) שם. ויש שאין אומרים אותו בשבת של חנוכה. כ"כ מהרי"א ז"ל בסוף הל' חנוכה בשם א"ח. וכתב שם הטעם לפי שמזכיר שם פיסול שמנים שאסור להדליק בהם בשבת משא"כ בחנוכה ע"כ. והביאו ב"י וכתב ולא ראיתי שנמנעין מלאומרו יעו"ש. והאידנא נהוג עלמא בארץ הצבי שלא לאמרו. והרב ברכת הזבח בספרו תפארת שמואל בהגהות על הרא"ש דמ"ז ע"ב כתב שהוכיח בראיות ברורות לאומרו בכל פעם עכ"ד ונהרא נהרא ופשטיה. ברכ"י או' ב':

י

י) ביוה"כ שחל להיות בשבת המנהג שלא לאומרו. שכנה"ג בהגב"י או' ב' עו"ש או' ב' א"ר או' ג' ש"ץ דקצ"ב ע"ד:

יא

יא) בבית האבל אין אומרין אותה. ב"י ביו"ד סי' שצ"ג בשם הכלבו. תו"ש או' א' מיהו הפתה"ד או' ג' כתב מדלא העתיק מרן ז"ל זה כאן בש"ע דדעתו לאומרו יעו"ש:

יב

יב) שם הגה. ובשבת של חו"ה אין אומרין אותו וכו'. והטעם כתב בלבוש משום לא פלוג. מיהו השכנה"ג בהגב"י או' א' כתב דבשבת של חו"ה הם נוהגין לאמרו וכן ביו"ט שחל להיות בשבת נוהגין לאמרו יעו"ש. והביאו הרו"ח וכתב דמזה נמשך בק"ק פורטוגל יב"ץ דאומרים במה מדליקין וקדיש דרבנן אחר סיום פרקא ומה שאין נוהגין בשאר ב"כ ולא בבתים שמתפללין כ"א מעט מזער משום דעל הרוב חפצים בקצרה ולמהר לצאת יעו"ש. ונהרא נהרא ופשטיה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---