גליוני הש"ס/ראש השנה/לב/ב

גליוני הש"ס ראש השנה לב ב

וותיקין. נ"ב עיין פירושו ברכות ט' ב' רש"י ד"ה ותיקין:

א"ה הלל נמי כו'. נ"ב עיין שו"ת רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים רכ"ה:

מכלל דבר"ה ליכא הלל מ"ט. נ"ב עיין מהרי"ל ה' ר"ה עוד טעם מפני שנאמר בהלל כי הצלת נפשי ממות ואין יכול לומר כן בר"ה כי החיים תלוים ועומדים עד יום כפור והקשה שם ע"ז דא"כ נימא בדילוג של אותו פסוק כמו בר"ח שאומרים אותו בדילוג ע"ש ויותר מזה יוקשה דהא ר"ה הוא גם ר"ח וא"כ עכ"פ הל"ל הלל כמו בר"ח ואז ממילא הי' אותו פסוק מדולג וגם לפי הטעם שלו יוקשה עוד מדוע אין אומרים הלל ביוה"כ דישראל מובטחין שהי' הגמר דין לחיים כמבואר במדרשות והרי הש"ס כאן שואל טעם גם על יוה"כ:

מפני מה כו'. נ"ב עיין שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' ר"ד:

מ"ט שופר עשה הוא כו'. נ"ב עיין שו"ת חות יאיר סי' קט"ו ועיין נימוקי מהרמ"מ שבסוף שו"ת מהרי"ו בעמוד האחרון שכ' וז"ל דין דגואלי הדם רדפוהו עד חובה והשיגוהו כדין עשו שנקמו נקמת אביהם כו' ועל מה שהלכו חוץ לתחום בשבת כדי לנקום אביהם ומה רציחה שהיא אב מלאכה דוחה שבת ק"ו מעבודה לולי שכתב לא תבערו אש כ"ש תחומים דרבנן עכ"ל הרי דאע"ג דכתי' קרא דלא תבערו לומר שאין מיתת הרוצח דוחה שבת ואפי' יו"ט אינו דוחה כמבואר בסנהדרין ל"ו א' מ"מ דוחה לאיסור תחומים דרבנן ואולי שאני הכא דמסברא לא דחי דאין עדל"ת ועשה לכן לא דחי גם לתחומין דרבנן דהוא עול"ת דרבנן ורק ברציחה דהי' דוחה מסברא מק"ו מעבודה ורק מגזה"כ דלא תבערו הוא דלא דחי לכן לגבי תחומין דרבנן דליכא קרא נשאר כסברא החיצונה ודחי ולפי"ז למ"ד דיו"ט ל"ת גרידא ושריפת קדשים וכן מילה שלא בזמנה מגזה"כ הוא דלא דחו יו"ט, עיין שבת כ"ד ב' אזי ידחו שפיר לאיסור תחומין וה"ה דשופר יש לו לדחות לאיסור תחומין וא"כ תיקשי עלייהו ממשנה דכאן ועיין תוס' כתובות ז' א' ד"ה מתוך דשריפת חמץ אין דוחה לאיסור מוקצה דרבנן ע"ש ולמאן דאמרי הנ"ל לסברת מהרמ"מ הנ"ל יש לו לדחות ג"כ לאיסור מוקצה ובאתי רק להעיר:

תוד"ה בשעת כ' ואעפ"י שבטלה כו'. נ"ב עיין תה"ד ח"ב סי' מ' ועיין ספר הפרדס לרש"י סי' ב' מש"ש ואע"ג דבזה"ז אנו אומרים בתוך י"ח ברכות כו' קדושה שבתוך ובא לציון גואל לא בטלוה כו' וע"ש סי' ד' טעם על מה שאין אומרים בקדושה דשחרית פעמים באהבה שמע אומרים ע"ש וצ"ע דמאי שנא מהך דסי' ב' הנ"ל ועיין שו"ת תשב"ץ ח"א סי' א' ד"ה ולפי מה שנראה לי מסוגיות הגמ' דקריעת הגט עתה אינו מעיקר ההלכה דכיון דהוזכר בגיטין ס"ד א' רק בשעת השמד לכן אין לו לנהוג עתה ויל"ע ג"כ דכיון דהי' כן בשעת גזירה ראוי שלא יובטל ועיין ראבי' סי' קע"א דתי' קישית התוס' דכאן דיש כאן עוד סברא לתקוע במוסף כי היכא דבמקדש תמיד של ר"ה שחרית הי' קרב בשיר של חול ולא נזכר עניין היום והתרועה רק במוסף שהיו אומרים הריעו, עיין לעיל ל' ב' וע"כ כיון דתפלות במקום תמידין תקנום לכן יש לתקוע גם עתה רק במוסף וע"כ נהי דסברא דזריזין מקדימין כו' אלימא טפי מ"מ אחרי שביטלוה מפני הגזירה העמידוה כבראשונה כמו שהיו עושים בזמן הבית ר"ל דהעמידו המנהג שנהגו בזמן הגזירה דהוא כבראשונה כמו שהיו עושים בזמן הבית ולא רצו לבטלו עוד אחר שנהגו בו יען יש גם לו סברא וטעם דהוא דומה לזמן הבית [ויש שם מגיה בראב"י' שהגיה והוסיף תיבת ל"א עבור של"א הבין הכוונה]:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף