תפארת ישראל - בועז/נגעים/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ נגעים יב

(א) ורתוי"ט כתב בשם מהר"ם. דמדלא הזכירה משנתנו רבותא טפי דאפילו בת ה' זויות אמ"ט בנגעים. ש"מ דלא ס"ל לחנא כהת"כ שאמרו שם דגם בעלת ה' אמ"ט בנגעים. ותמהני מאד דהרי אמרו רבנן בכפילא בש"ס. דהיינו [בב"ב קס"ד ב'. ובנזיר ד"ח ב'] דבעלת ה' אמ"ט בנגעים. ואי נימא דממשנתנו מוכח איפכא. האיך שביק הש"ס המשנה. ונקט כברייתא. הרי איפכא הול"ל סמי ברייתא מקמי מתניתין [עירובין צ"ב א']. ותו דגם לרמב"ם [פי"ד מטו"צ] ק' לפ"ז דפסק כברייתא ולא כסתם משנה. והרי ר' יוחנן מסר כלל בידינו דבכל דיכתא הלכה כסתם משנה [יבמות מ"ב ב']. ואי משום דיוקא דרבינו מהר"ם דהו"ל להתנא למנקט רבותא טפי. נ"ל דטריגון איצטריכא ליה. והיינו לפי מ"ד בב' סוגיות הנ"ל דלהכי מצרכינן להבית ד' כותלי' משום דכתיב בהך פרשה ד' פעמים קירות דהיינו ד' כותלי'. ויש לדקדק הרי בהך פרשה כתיב עוד קרא ומראהו שפל מן הקיר. והן אמת דרש"י בנזיר תי' דלא חשיב רק מלת קירות. דהוא לישנא יתורא. מדהוה מצ"ל קיר ש"מ דלדרשה אתא. ול"מ הי' נ"ל דבאמת גם למלת קיר נתכוון הסוגיא רק מדקיי"ל [סוכה ד"ו ב' ועי' תוס' שם] דדורשין תחילות וא"כ מצרכינן חד קיר לגופא ואינך ד' לדרשא ועל כרחך מוכרח לומר כדברינו דאי נמי כרש"י הנ"ל דמלת קיר לא דייק תנא בסוגיא דהתם כלל מדאין בו יתור בלשון א"כ האיך ילפינן מהב' מלות קירות דצריך ד' כותלי'. הרי קיי"ל דדרשינן תחילות וסגי בג' כותלי' לסוכה אלא ש"מ דבאמת מצריכינן קיר לגופה. ולאפוקי כשהנגע בתקרה או ברצפה שבבית. ולהכי דרשינן ב' מלות קירות שיהי' צריך ד' כותלי'. ומיהו תינח לדידן דקיי"ל כר"ע לקמן [מ"ג] דסגי כשהנגע בכותל א'. אבל לר"א בר"ש שם דס"ל דצריך שתהי' הנגע בזוית ודריש הכי מדכתיב קיר וכתיב קירות. איזהו קיר שהוא כקירות זהו זוית [כסנהדרין ע"א א']. א"כ סד"א כיון דראבר"ש מלת קירות משמע לי' זוית. לפיכך מדכתיב ב"פ קירות. תסגי לי' בשיהיו ב' זויות להבית דהיינו בשיהי' ג' כותלי' להבית להכי אצטריך תנא לאשמעינן טריגן. דגם לראבר"ש צריך ד' כותלי'. דלבתר דגלי קרא שתהי' הנגע בזוית מדכתיב חד קירות. דרשינן אידך קירות יתירא שיצטרך מלבד הזוית שבב' כותלי'. עוד ב' כותלי'. מלבד הב' כותלי' שמהן נעשה הזוית. אבל ודאי כ"ש בעלת ה' וו' דלכ"ע לא איירי בי' קרא וכה' בתים בתפילין. וד' ברכות לברכת כהנים. דלא קיים המצוה בו כלל ולא אצטריך תנא לאשמעינן. ולא דמי לטלית בת ה' או ו' כנפות דחייבת בציצית התם רביא קרא מדכתיב אשר תכסה בה [כמנחות מ"ג ב']. ואדרבה מדאצטריך קרא לרבויי ש"מ דבשאר דוכתי אם יש יותר ממה שהזכירה התורה. אין כאן מצוה. ואין לדמות צווי תורה מצווי הדיוט דקיי"ל [כתובות דצ"ט א' וזבחים ל"ד א'] דבכה"ג מוסיף על דבריו הוה [ועי' סנהדרין ד"ד א'] ודו"ק:

(ב) וא"ת בין כך ובין כך מה אצטריך לאשמעינן. דמ"ש מספינה עצמה שאמ"ט בנגעים. י"ל דסד"א דדוקא בבית הבנוי תוך הספינה. שכותליו מקיפין הבית. ובטל בית לגבי ספינה. להכי קמ"ל הנך. לאשמעינן דבכל גוונא כשבנוי על המים לא מחשב ארץ אחוזתכם. ולאו דוקא ספינה דרבי' קרא שאינו מקבל שום טומאה:

(ג) כך כתב הר"ש והר"ב. והנה לא פירשו לנו רבותינו למה שיש אינו ראוי לנגע. והרי אבן הוא וכל אבן ראוי לנגע. והרא"ש כתב מלה יתירה וז"ל דשיש אין ראוי לבוא בו נגע. וכמדומה כוונת רבינו במלת לבוא. שאין בטבע השיש שיולד בו נגע. והרמב"ם [פי"ד מטו"צ] פי' הכוונה ביותר. וז"ל דשיש לא מיקרי אבן. ולכאורה יש לתמוה דמנ"ל לרבינו הא. והרי אדרבה אשכחנא דוכתי טובא בתנ"ך דשיש מיקרי אבן כגון אבני שיש. ונדבכין דאבן גלל. וי"ל דרק אבן שיש מקרי ולא אבנים סתם. וכיון דהקפידה תורה וכתבה אבנים בלי שם לווי להכי דרשינן כמו באזוב ולא באזוב כוחלי ולא באזוב מדברי ולא באזוב שיש לו שם לווי [כסוכה י"ג א']. ה"נ דרשינן אבנים ולא אבני שיש. וא"ת בל"ז כיון דכל הכותל מחופה בשיש הרי אינו ראוי לנגע. דהרי קיי"ל כר"ע דצריך שתהיה הנגע על ב' אבנים שבכותל [וכמ"ג]. וי"ל דמי לא מצי מיירי אף שהכותל מחופה כולה בכמה טבלאות של שיש. אבל ק' מחופה בסלע ל"ל. הרי אפילו הי' מחופה באבן א' שתלוש וחברו שם ג"כ אמ"ט. ואי"ל דדוקא באותה כותל שהנגע בה צריך ב' אבנים. אבל בשאר הג' כתלים סגי בשיהי' בכ"א אבן א' שהוא ממין הראוי לטמא בנגעים. ליתא. דהרי קיי"ל כר"ע [במ"ג] דמצריך ח' אבנים דהיינו ב' אבנים לכל כותל. ודוחק לומר דמיירי שיש שם ב' סלעים. וסלע דנקט הוא לאו דוקא. אלא נ"ל דוודאי מיירי שיש בהכותל ב' אבנים ועפר ועצים כראוי רק מחופה בפנים בשיש או בסלע. אלא דק"ל כיון שכן. למה כותל כזה לא תטמא בנגעים. ואי משום דבעינן שיהא הנגע בהאבנים עצמן. וכדכתיב אשר בהם הנגע. א"כ ל"ל דנקט שיש דוקא דלרמב"ם אינו אבן. ולהרא"ש מדאין בטבעו שיתהווה בו נגע. הרי אפילו במחופה בעץ או בטיט נמי. דהרי צריך שיהיה הנגע בגוף האבנים. ודוחק לומר דאין ה"נ דגם במחופה בהנך מפסיקין. רק נקט שיש אף דמקרי אבן שיש. אפ"ה מדלא מקרי אבן סתם אין בה טומאת נגעים. דהרי קתני לבנים ועפר. ותו היכי ס"ד דבמחופה בעפר שאינה גוש לא תטמא בנגעים דהרי כתיב בסוף הפרשה וטח את הבית. דאין לומר דהיינו שיטוח במקום הפצימין בין אבן לאבן. ליתא. דהרי לא הוציא מחדש. אלא ודאי שצוותה תורה שיטוח כל פני הבית בפנים. ואפ"ה אפשר שתחזור ותראה בו נגע. אע"כ מ"ש תורה אשר בהן הנגע. דהיינו שהנגע כנגד אותן האבנים. דהטיט המחובר באבנים. כגוף האבן דמי. וא"כ ה"ה במחופה בפנים בעץ ג"כ י"ל כך. ומ"ש שיש או שאר מין שמפסיק. וצ"ל דדוקא כשמפסיקין עץ או טיט והנגע בהן נגד האבנים אינן מפסיקין מדהן מהג' מינים שזכרה התורה לחלצן. להכי לא מחשבו הפסק בין הנגע להאבנים. אבל הנך ד' מינין שזכר התנא. כיון שאינן מהמינים שזכרה תורה. מחשבו הפסק. ולא קרינן בהאבנים שכנגדן אשר בהן הנגע. ולא אמרינן גבי' מין במינו אינו חוצץ. מדאינו מין אבן סתם. ואעפ"כ צ"ל דתנא ושייר. דהרי איכא נמי עצם ומתכות וסיד וכדומה שכשהבית מחופה בהן בפנים אמ"ט בנגעים:

(ד) ודברי הרב במחכ"ר אינן מדוקדקים. שכתב וז"ל. אלא א' מהן הי' בו עכ"ל. ותמוה דהאי א' מהן אהי קאי. אי ר"ל שא' מהכותלים היו בו כל הג' מינין הללו. הרי אפילו אם היה בכל הג' כותלים כל הג' מינין. אפ"ה כיון שבא' מהן לא היה ג"כ אמ"ט בנגעים. ואי כוונתו על המינין. שא' מהמינין הי' בהכותל. ויהי' מלת היו ט"ס אלא צ"ל היה. אפ"ה אינו נכון. דהרי אפילו היו ב' מינין בהכותל ג"כ אמ"ט. עד שיהיה בכל כותל כל הג' מינין.

(ה) וא"ת מ"ש מבית שקנה מעכו"ם שבו נגע. דיראה בתחלה [כמשנה א']. וה"נ אמרינן בבגד [בפי"א]. וי"ל התם גם בתחלה בזמן פטורו של הבית והבגד. אפ"ה מצ"ע היו ראויין לנגע. אלא שרשות אחרים הי' עליהן. משא"כ הכא. ומה שהקשה רתוי"ט. הרי הא דגמרינן שצריך ג' אלו. היינו רק מדכתיב את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית. ומנ"ל דצריך כולהו דילמא בחד מינייהו סגי. נ"ל דא"כ תקשה נמי מדאמרה תורה ולקחתם לכם פרי עץ הדר וגו'. מנ"ל דנבעי כולהו ד'. וכ"כ איתנהו בכמה מילי של תורה. אלא זהו הפלוגתא של ר' יונתן ור' יאשי' באיש אשר יקלל את אביו ואת אמו כדאיתא בריש השואל ובכמה דוכתי בש"ס. ועיין מ"ש בס"ד בזה בפירושנו [פ"ח דב"מ סי' ד'] שהארכנו וע"ש מה שיש ליישב גם הכא. אולם מלבד זה י"ל הכא. דהרי ע"כ מלת הבית שכתב בסוף קאי אכולהו ג' מינין. ללמדנו שכל שחסר א' מג' מינין אלו לא מקרי בית. ותו הרי אחר הסגר ראשון כתיב וחלצו האבנים ושפכו העפר ולקתו אבנים אחרות. ועפר אחר יקח. וא"כ בהנך תרתי ליכא לספוקי אי בעי קרא תרווייהו. ובא זה ולמד על זה שה"ה בעצים לאו או או קאמר:

(ו) ונ"ל דכ"ש כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה. ואפילו במוקף בצמ"פ. כולן נטמאו כשלא הוציאן קודם שבא הכהן בשעה שמפנה הבית. והיינו מדכתיב בפירוש ולא יטמא כל אשר בבית. ולא עדיפי הנך מחבילי עצים וקנים שנטמאו. ואע"ג דאמרינן לקמן [פי"ג מי"ב]. דצמ"פ מציל בבית המנוגע. היינו רק בהכניסו לתוך הבית אחר שהסגירו או החליטו הכהן. ובכה"ג נם חבילי עצים וקנים וכלי גללים וכו' לא נטמאו. אבל כשהיו בתוך הבית בשעה שראה הכהן הנגע בתחלה להסגירו גזה"כ הוא שכל מה שהוא תוך הבית יטמא:

(ז) ונ"ל דאם אין ט"ס בהת"כ שהביא רתוי"ט שכתב דג' תחת ב' רשאי להניח. על כרחך צ"ל דדוקא אחר שחלץ הב'. רשאי להניח במקומן ג' או יותר. אבל לאחר שחלץ א' מהב' אסור להניח ב' תחת הא' שחלץ. עד שיחלוץ גם השני. אז מותר להניח ג' חחת הב' שחלץ. א"נ י"ל דלמשנתנו דוקא כשמניח האבן האמצעי בין ב' החיצונות יהי' מונח קצת מהאבן האמצעי על קצת המקום שהי' מונח האבן האחת שנטל. וקצת השני של אבן האמצעי. יהי' מונח על קצת המקום שהי' מונח האבן השני שנטל זה מותר. אבל בשמניח ב' אבנים במקום אבן א' שנטל. ואבן השלישי הניח תחת האבן הב' שנטל זה אסור.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.