תוספות רבי עקיבא איגר/דמאי/ז

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ דמאי ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות ע] עשוי תרומת מעשר עליו. ובירושלמי ר' ירמיה בעי קומי ר' זירא ואינו אסור משום איבוד אוכלין (פי' התרומה שהוא מפריש למחר צריך לאבדם שלא יכשל בה הבעה"ב) א"ל מפרר כ"ש ואוכל (פי' דרך אכילתו מפרר אותה כ"ש פירורים דקים אין בהם משום איבוד אוכלים. הרא"ש) א"ל וכי אינו אסור משום גזל. כי הזמינו לאכול אצלו ולא לאבד האוכלים. א"ל שיהא לו קורת רוח (פירוש הואיל והזמינו יש לו נחת רוח בהם ואפילו מפרר לא איכפת ליה. הרא"ש):

ב

[אות עא] בתי"ט ד"ה שאני עתיד לשייר. ומסיים הר"ש. קיצר בהעתקתו. וקו' הר"ש בנויה על הירושלמי שהקשה אההיא דמעכשיו לכשאשתה ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת. אר"א משייר כ"ש חולין כההיא דתנינן מטלטלין תרומה טהורה עם הטמאה. ולא דמיא תמן טמאה לצורך טהורה הכא חולין לצורך טמאה עם יציאתו מהכוס הוא קדוש ע"ז כתב הר"ש וקשה ע"ז הא ע"כ מעכשיו קדשה דאל"כ נמצא שותה טבלים למפרע כדאמר מעיקרא עכ"ל. כוונת הר"ש דמה מהני דעם יציאתו הוא קדוש דהיינו ע"כ דהקדושה מתחיל רק אחר יציאתו מהכוס ששפכו למקום אחר דאם איתא למפרע קדוש הא טלטל למפרע ת"ט וע"ז הקשה הר"ש דהא באמת ע"כ למפרע קדוש ומדין ברירה דאל"כ הא שותה טבלים למפרע. וא"כ למפרע הוי טלטול מוקצה. ועל דברי הירושלמי אלו קשה לי הא מבואר בש"ע או"ח (סי' ש"ח ס"ג) דאם כבר המוקצה בידו מותר לטלטלו למקום שהוא רוצה. וא"כ מה צריך לשייר כ"ש חולין הא בתחלת שתייתו בהיתר נטלו ואח"כ כבר הוא בידו ומותר לטלטלו ולהניחו במקום שירצה. ואף לדעת אבן העוזר (סי' רס"ו) דלא שרי זה אלא בכלי שמלאכתו לאיסור כיון דבלא"ה יש לו היתר לצורך גופו ומקומו אבל במוקצה גמור לא. מ"מ הא הכא לכאורה לא נעשה הכוס בסיס דהא בה"ש לא היה היין בתוכו כדקתני מזגו לו את הכוס וגם אם היה בו בה"ש היה בסיס גם להחולין. ואף להפוסקים דבשבת נעשה ג"כ בסיס. הא א"י לעשות בסיס כלי של חבירו כמ"ש המג"א (סס"י ש"ט) והכא הא הכוס של ע"ה. וא"כ כיון דלא הוי בסיס יש לו היתר לטלטל לצורך מקומו וממילא מהני התירא דכבר הוא בידו (וכמ"ש הראב"ד בעצמו לענין שכח מעות בכיס ע"ש) וצ"ע:

ג

[אות עה] מפני שהוא ממעט מלאכתו. בירושלמי הובא בהר"ש לא יחרוש אדם בפרתו בלילה וישכירנה ביום ולא יעשה בשלו בלילה וישכיר עצמו ביום. לא ירעיב עצמו ולא יסגף נפשו מפני שממעט במלאכת בעה"ב. ר"י אזיל לחד אתר אשכח חד ספרא אטימויי (כך קורים לחולה בלשון יון) א"ל מהו כן אמרו ליה ציים אמר ליה אסור לך אם מלאכת בשר ודם אסור מלאכת הקב"ה לא כ"ש:

ד

[אות עב] בהרע"ב ד"ה הלוקח. א"א לחללו. גם אם אפשר לחללו הא מ"מ א"י לשתותו בחילול בלא הפרשה כיון דאמר מה שאני עתיד להפריש ואם אינו בא לידי הפרשה בטל הקריאת שם למפרע. התוס' והר"ש:

[אות עג] בתוס' חדשים ד"ה תי"ט ועשרה מעשר. ותוס' כתבו בשם י"מ כו' חטה אחת. והר"ש כתב ע"ז ולא יתכן כלל דנהי דחטה אחת פוטרת הא מ"מ יכול להפריש כמו שירצה לתרומה רק שישייר מקצת כדאיתא בתרומות (פ"ה מ"ה):

[אות עד] בהרע"ב ד"ה מיחל ושותה. כו' אבל בדאוריית' א"ב. ואף לשיטת ר"ת שהעתקתי לעיל (פ"א מ"ו דפאה) דלוקח לאחר מירוח פטור מדאורייתא וכן דעת הרמב"ם (רפ"ה דמעשרות) מ"מ הכא מקרי שורש דאורייתא ופסקינן דאין ברירה. ועי' בתוס' בכורות (דף יא) ולפ"ז י"ל בישוב קושית התוי"ט בסמוך (מ"ה) דלמאי אצטריך תו הא שמעינן לה ממתני' הקודמת. י"ל דתנא ס"ל דגם בשורש דאורייתא יש ברירה אבל לא בדאורייתא גמור. ואשמעי' בלוקח יין דהוא דרבנן מחמת לקוח. וכן בתאנים שבביתו דהוי תרומת פירות. אבל ביין שבתוך ביתו באמת לא סמכי' על ברירה. ומש"ה נקט במתני' תאנים של טבל ולא נקט יין של טבל. דבזה באמת לא סמכינן על ברירה. ומיושב ג"כ קושיית התוס' בגיטין מדברי ר"מ בבכורות אשר רמז עליו התוי"ט כאן. דר"י לא ס"ל דיש ברירה רק בדרבנן אף דיש לו שורש דאורייתא. ואולם עדיין יקשה למה דאמרי' בעירובין (דף לז ע"ב) קסבר ר' יוסף מאן דלית ליה ברירה בדאוריי' גם בדרבנן אין ברירה. דאין סברא לחלק עד שמקשים מכח זה דר"ש אדר"ש א"כ מוכח דסבר ר"מ י"ב אפי' בדאורייתא ויקשה מההיא דבכורות. וצריכים לתירוצא דתוס' דגיטין אההיא דבכורות (ואפשר דסברת ר"י כר' ירמיה בבכורות בטעמא דר"מ דזיל הכא קמדחי) ולפ"ז יקשה לר"י אמאי נקט במתני' תאנים של טבל ולא נקט יין של טבל כדקתני במתני' הקדום הלוקח יין והוי רבותא טפי דאפי' בדאורייתא יש ברירה:

ו

[אות עו] בהר"ב ד"ה מעשרותיהן. דבכל אחת שייר טבל. וז"ל התוס' בתמורה (דף ד ע"א) מעשרותיהם מעשר כלכלה בחברתה קרא שם. שהרי מתוקנים הם יחד זה בזה אע"ג דקיי"ל כל שאינו בזה אחר זה אפילו בב"א אינו [עיין בפ"ב מ"ז דקדושין בתוי"ט] הכא כיון דדעתיה לתקוני תרווייהו הוי כאומר מעשר שלה תהא בשנייה חוץ מיו"ד שישארו בראשונה טבל לתקן השנייה וחל המעשר של זו בזו וזו בזו עכ"ל:

ז

[אות עז] בתוי"ט ד"ה נוטל. וטעמא כמ"ש הרע"ב וכו'. ותמצית הדבר דמיירי דאין לו פרנסה ממקום אחר וצריך להפריש מיניה וביה ונוטל מאה ומפריש מהם מעשר ראשון ושני והלוי נותן תרומת מעשר. ומהמאה הב' מפריש עשרה למעשר א' כדי שיקרא שם לתרומת מעשר. ומפריש התרומת מעשר והשאר מערב עם פירותיו ומיירי בדבר לח דיש בילה:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.