תפארת יעקב/גיטין/פח/ב

תפארת יעקב גיטין פח ב

דף פ"ח ע"ב

בתוס' בד"ה שמע מינה וא"ת וכו' ועוד הקשה וכו' ואור"י וכו'. לפיר"י מיושב גם קושית הר"ר אלחנן דכיון דבאמת עבדו מיד ע"ג ליכא למימר דאחר ונושנתם קאמר דא"כ והשחתם ועשיתם ג"כ אח"כ ובאמת עבדו מיד וע"כ דוהשחתם על מתחלה קאי וקאמר תאבדון מהר והרי ישבו כמנין ונושנתם וע"כ דמהר כך הוא:

אבל לדעתי בלא"ה לק"מ שלא נתכוין ר' אב"י להך תאבדון מהר דכתיב בהך קרא דונושנתם דהא קאמר בהדא מהרה דמרי' עלמא ובקרא לא כתיב מהרה רק מהר רק נתכוון לקרא דואבדתם מהרה בפרשת והי' אם שמוע והיינו דקשי' לי' כיון דאמר עולא שעשה צדקה להקדים שתי שנים ש"מ דזה היה הבטחה שישבו שם כמנין ונושנתם ובפרשת והי' אם שמוע כתיב פן יפתה לבבכם וכו' ואבדתם מהרה הרי שתיכף שיעבדו יאבדו והרי הבטיח כמנין ונושנתם שהרי הוצרך לעשות צדקה להקדים שתי שנים ומזה דייק דמהרה דמרי עלמא כך הוא כמנין הזה, והשתא לק"מ דלא עבדו' דהא עכ"פ אי היו עובדים הזהיר שיאבדו תיכף וכבר הבטיח כמנין ונשנתם וע"כ דמהרה כך הוא:

במשנה גט מעושה כו'. פשוט הוא דבין אי כפהו על הכתיבה שיאמר לסופר כתוב אף שנתן אח"כ ברצון בין שכפהו על הנתינה מיקרי גט מעושה אלא דהך דשמואל דבסמוך ע"כ מיירי שכפהו על הנתינה דאי רק על הכתיבה בלבד ונתנו ברצונו למה אפילו ריח גט אין בו הא שמואל ס"ל לעיל ריש כל הגט דכלהו בבי דהתם פסלי לכהונה א"כ לא גרע כפיה זו על הכתיבה מנכתב שלא לשמה ומצאו באשפה דמ"מ פוסל לכהונה לשמואל וע"כ דמיירי שכפהו גם על הנתינה או על הנתינה בלבד. אבל לדידן דס"ל שלא לשמה בטל לגמרי א"כ הוא הדין בכפיה על כתיבה בטל לגמרי:

אמנם יש פנים אחרים לחלק בין כתיבה לנתינה שאע"פ שאין אדם מגרש רק לרצונו היינו על עיקר הגירושין דהיינו הנתינה אבל כתיבת הגט כל ששמע הסופר מפי הבעל כתוב גט לאשתי הרי כתב הסופר לשמה וכ"ש כשלא ידע הסופר כלל שהוא ע"י כפיה הרי הוא כתב לשמה, ובשלמא למ"ד דהסופר צריך להיות שליח הבעל א"כ יש לומר כל שהבעל עושה בכפיה לא נעשה שלוחו דאי הי' הוא כותב לא היה מועיל כיון שהוא בכפיה א"כ שלוחו נמי לא מהני, אבל למ"ד דסופר אין צריך להיות שליח הבעל רק דמ"מ צריך שישמע מפיו דכל שלא שמע מפיו לא מיקרי כתיבה לשמה כמ"ש הרמב"ן ס"פ התקבל א"כ כה"ג דהכא כיון ששמע מפי הבעל הרי כתב הסופר לשמה ושוב כשר ליתנו כשרוצה ליתנו בלי כפיה אבל מדברי הרמב"ם ז"ל סוף פרק ב' מהלכות גירושין משמע להדיא דגם בכתיבה שייך דין גט מעושה ע"ש:

שם פסול כו'. יש לתמוה לאביי דלקמן דס"ד שאינו סמוך אינו יכול לכוף על הגט א"כ אפילו ישראל כה"ג שאינו סמוך פסול, ובשלמא להנך דמפרשי דאפילו הי' אומר לו עשה מה שישראל אומר לך לא הוי מהני א"כ יש לומר דבישראל שאינו סמוך כה"ג אפשר הי' כשר אבל לפי מה שהסכימו דכשר אפי' שלא בישראל כה"ג קשה כנ"ל:

ונראה לי לומר דע"כ לא קשי' לי' לאביי על ר' יוסף רק לפי דהוי יתיב ומעשה אגיטי שלא ניתן רשות לזה רק למומחין וסמוכין, אבל מודה שע"י ישראל אינו בכלל גט מעושה לפסלו, הלכך במתניתין דקתני גט מעושה כשר היינו בישראל ודיעבד ולאו דוקא בסמוכים:

ואדרבא קשי' לי להיפך למסקנא היכי קתני גט מעושה כשר ומאי קמש"ל הא משנה שלימה אלו שהיו כופין להוציא והיאך ס"ד שיפסל, והיכי משכחת לה שיכפוהו להוציא וע"כ הכא מיירי דכפוהו כדין דשלא כדין פסול ופוסל כדשמואל בגמרא, לכן נ"ל דודאי יש שלשה מינים בזה הענין האחד הוא אותן שהיו כופין להוציא כהני דחשיב פרק המדיר והשני אותן שדינן יוצוא ויתן כתובה והרי דינו חרוץ להוציא אבל מ"מ אין כופין להוציא רק פוסקין לו שכך הדין, ויש שאין דינו כלל להוציא, והך כדין שאמרו בגמרא הוא מצד מין השני שדינו שיוציא אבל מ"מ אין דינו לכוף אותו להוציא, מ"מ כיון שדינו חרוץ להוציא והוא אינו רוצה אם כפוהו לקיים הדין להוציא הוי לי' גט מעושה כדין ובהא דוקא כשר דיעבד אבל לכתחילה אין דינו לכופו רק מודיעין לו הדין שכך דינו שיוציא, ושלא כדין היינו ממין השלישי הנ"ל שאין דינו להוציא כלל, כנ"ל וכן משמע לי מתוך לשון רש"י ז"ל בגמרא בד"ה כדין שפי' כגון הנך דאמרו בהו יוציא ויתן כתובה או שהיתה אסורה לו, ולשון זה קשה מאד שהיה לו לומר כגון הנך שהיו כופין להוציא, ומה זה שאמר יוציא ויתן כתובה דהא איפסקא הלכתא אין מעשין אלא לפסולות כגון אלמנה לכה"ג אבל הנך שאמרו בהו יוציא ויתן כתובה אין דינן לכוף כלל, ובשהה עשר שנים ולא ילדה פליגי בה והלכה דאין כופין, ולהנ"ל ניחא דכל שהדין שיוציא שוב לא מיפסל אפי' כפהו כיון שהוא לקיים הדין הראוי לו והוי גט מעושה כדין ודיעבד כשר, כנ"ל:

שם עשה מה שישראל אומר לך. נראה לי דלאו דוקא שישראל בקשו זאת מהם שיכפוהו ובשלוחתם עושים כך אלא כל שע"פ דין תורה נפסק עליו הדין שהוא מן אלו שכופין להוציא רק שלא כפוהו לפי שאין לאל ידם וכדומה וכפוהו הם ואמרו שהם כופין אותו לקיים פסק מורי התורה דמחויב לגרש הוי גט מעושה ע"י ישראל כיון שזכר בכפייתו שכופהו רק לקיים מה שפסקו עליו בישראל, ובזה יש לפרש לשון המשנה דלכאורה יש להבין לפיר"ת דכשר בהא ומכח הכרח דאטו מומחין עצמן יחבטו אותו א"כ מאי קמש"ל מתני' דמהני כיון דאין צריך שיחבטו בעצמן פשיטא דמהני ולהנ"ל ניחא לי דקמש"ל דכל שאומר לו עשה מה שישראל אומר לך אף שלא ביקשוהו על זה רק מעצמו עושה כן. מ"מ כשר. כנ"ל ועמ"ש בתוס':

בגמרא אמר שמואל וכו' שלא כדין פסול ופוסל. פירש"י ז"ל ופוסל מן הכהונה משום ריח הגט. משמע מדבריו דהך פסול היינו מדאורייתא דגט מעושה שלא כדין מדאורייתא לא מהני אפילו בישראל רק פוסל משום ריח הגט דאי מדאורייתא כשר רק מדרבנן פסול א"כ פוסל לכהונה מדאורייתא כמו גרושה גמורה, ולפירושו אתי שפיר מה דפשיטא לי' לשמואל דפוסל משום ריח הגט דאזיל לטעמי' דס"ל לעיל ריש כל הגט דכל מקום ששנו חכמים גט פסול פסול ופוסל ופירש"י ז"ל משום ריח הגט א"כ הכא נמי דקתני פסול היינו פסול ופוסל א"כ משמע דשלא כדין דישראל וכדין שלא בישראל שוין דבישראל נמי פסול ופוסל או כיון דשמענו דפסול זה של גט מעושה יש בו ריח גט לפסול לכהונה א"כ ה"ה בישראל שלא כדין:

אלא שאני תמה על זה למה לא מקשה הך במה נפשך דבסמוך אשלא כדין דישראל כדמקשה אכדין שלא בישראל כיון דבהא נמי פסול מדאורייתא דשלא כדין לאו בני עשויי נינהו א"כ למה פוסל לכהונה, ועוד דהיכי מקשה במה נפשך דאטו חידוש הוא לנו דריח גט פוסל לכהונה אף שאין הגט כלום ומ"ש מהך פסולי דריש כל הגט דכלהו פסולין דבעינן לשמה ומ"מ פסלי לכהונה לשמואל והרי הרמב"ם ז"ל זכר עשרה דברים המעכבין הגירושין ולמדם מקרא ובכללם לשמה ושיגרש מרצונו א"כ כמו דבלשמה יש בו ריח גט לפסול לכהונה ה"ה במגרש שלא ברצונו:

ועוד קשי' היכי אפשר דס"ל לשמואל הך כללא דכל היכי דקתני פסול פוסל לכהונה משום ריח הגט והא בהך ברייתא דלעיל מפורש ביבמות דף צ"ד והיינו ריח הגט הפוסל לכהונה משמע דוקא הא הוי ריח הגט ולא בכל גט פסול, וכה"ג דייקינן בחולין דף מ"ח דקתני וזהו פסול החוזר להכשירו דלמעוטי קרום שעלה מחמת מכה דאינו קרום וליכא למימר דאדרבא מהתם מוכח איפכא כיון דס"ד דממעט ריאה שניקבה ודופן סותמה ודחינן דקרום שעלה מחמת מכה ממעט אבל דופן סותם כשר ש"מ דאף דנקט זהו לא ממעט בכל מקום, הא ליתא דודאי אי אפשר לומר דקתני זהו ולא ממעט שאר מילי רק דמשני דהך נסתם לאו סתימה יפה היא ומ"מ' כשר בכרות שפכה דלא בעינן רק שיסתם לשעתו וכשהוא סתום יכול להוליד וכשר וכה"ג בעלמא היכי דלא נסתם יפה לא מתכשרה אפילו עכשיו סתום ולמעוטי קרום שעלה בריאה אבל דופן סותם סתימה יפה היא, והשתא הכא נמי דקתני והיינו ריח הגט ודאי משמע דבעלמא ליכא ריח גט לפסול, וכן משמע בפירש"י בחולין שם בד"ה דאינו קרום שפי' אבל סתימת דופן סתימה מעליותא היא ואין ענינה להך סתימה דהתם', וכן הרמב"ם ז"ל לא זכר שום ריח גט לפסול רק בהך בלבד דהיינו הך ברייתא דיבמות הנ"ל, ועוד קשיא לי כיון דמפרש דהך פוסל לכהונה היינו ריח הגט משמע דלכל דבר אינה מגורשת כלל כמו בלא נתגרשה רק מאישה דהא למאי דמסיק דכדין בכדין מיחלף א"כ ע"כ כל חומר מגורשת שדינן עלה דהא מיחלף בכדין דישראל:

לכן נראה לי דטעמא דשמואל דקאמר דכל מקום ששנינו פסול פסול ופוסל היינו משום דלא ברירא לי' לתנא לבטל הגט לגמרי אפילו להחמיר והיינו כהך דלשמה דהתם דפליג ר"מ דלא בעינן לשמה כלל ואפי' מצאו באשפה כשר לכך נקט התנא פסול ולא בטל דחושש להחמיר כר"מ וכן בכל מקום ששנו פסול ולא בטל אינו רק פסול להחמיר ולא להקל לכהונה והכא נמי דעתו של שמואל דמדרבנן חששו שיהא גט כיון שעשו על פי טעות וחשבו שהוא כדין חששו לגזור שלא כדין אטו כדין והיינו דמקשה שלא בישראל כיון דשלא כדין אפי' ריח גט אין בו מ"ש כדין במה נפשך לתכשר, ואי לאו אפילו ריח גט לא יהא בו ואיזה חשש היה להם לפסלה לכהונה ואהא משני כדר' משרשי' הלכך פוסל לכהונה דמן הדין גט גמור הוא רק שחששו שלא תהא כו' [וחיישינן שתעשה שלא כדין ואח"כ יחשבו דכדין הי'] והיינו דמקשה עלה שלא כדין נמי ניהוי כשלא כדין דישראל כיון שאינו פסול מן התורה, ומשני כדין בכדין מיחלף שלא כדין בכדין לא מיחלף ודלא כר' משרשי':. ואין לדקדק פירש"י ממה שאמרו אפילו ריח גט אין בו משמע דמעיקרא משום ריח גט אתינן עלה הא ליתא דהא לפי מה דמוקמינן לה כר' משרשי' ע"כ הך פוסל לאו משום ריח גט רק גט גמור הוא רק פסול מדרבנן שלא תהא וכו' וכן לפי מה דמסיק ג"כ ע"כ לאו משום ריח גט אלא משום דמיחלף בכדין ומגורשת להחמיר לכל דבר:

אלא שיש לדקדק דלפי מה דמוקי לה כר' משרשי' הך פסול ופוסל דשלא כדין דישראל מתפרש להיפך מהך פסול ופוסל דכדין שלא בישראל, דבישראל הכוונה פסול מדאורייתא ופוסל לכהונה מדרבנן אטו כדין ושלא בישראל נהפוך הוא דפסול מדרבנן ופוסל מדאורייתא, וכמו כן לפירש"י הך פסול דישראל היינו מדאורייתא ופוסל משום ריח גט ופסול דשלא בישראל היינו מדרבנן ופוסל לכהונה מדאורייתא וכן לכל דבר כמו גרושה גמורה.. ומזה נראה לי דטעמא דר' משרשי' דאגב אונסי' גמר ומקנה כדאמרינן פרק חזקת דף מ"ח ע"א והתוס' כתבו שם דדוקא כדין מיירי דלא עדיף משלא כדין דישראל כמו שאמר שמואל כאן, ולפי הנ"ל מהך דשמואל דהכא לפי דברי ר' משרשי' מוכח דאפי' שלא כדין גמר ומקנה בין בישראל בין שלא בישראל והיינו דקאמר בתרווייהו פסול ופוסל פסול מדרבנן ופוסל לכהונה מדאורייתא דגמר ומקנה, והיינו דמקשה שלא כדין דשלא בישראל נמי יפסל לכהונה כמו שלא כדין דישראל וז"ב לפע"ד:

שם כדין בכדין דישראל מיחלף. הקשה הר"ן ז"ל למה לא פסלו גט מעושה בישראל כדין דאי כשר נכשרי' ג"כ בכדין שלא בישראל כיון דכדין בכדין מיחלף, ולי אין זו קושי' כלל דהיאך אפשר לפסול גט מעושה בישראל כדין דא' כ בטלת כל דיני יוציא ויתן כתובה ושהיו כופין להוציא כיון דהגט פסול ואי אפשר לגזור בזה שום גזירה אבל להיפך גזרו שלא יאמרו גט מעושה בישראל אינו כלום לכך פוסל לכהונה גם שלא בישראל ואי יטעו דבישראל ג"כ פסול ופוסל לא נפיק חורבה שהרי גם עכשיו אתה רוצה שיהא הדין כך משום גזירה ובאמת אין כאן גזירה כי זה א"א שיטעו יותר ממה שאתה רוצה לעשותו עכשיו אבל להיפך לתקן בישראל פסול ופוסל ושלא בישראל יהא פסול גמור זה ודאי אי אפשר, גם מה מה צורך לזה לבטל הדין דהיו כופין להוציא כיון דעכשיו דתקנו דשלא בישראל פסול ופוסל שוב אין חשש כלל ועוד יש ליישב אבל אין צורך כי הנ"ל עיקר:

בתו' ד"ה לפניהם פי' בקונ' וכו', ור"י אומר וכו' ואיצטריך קרא דלפניהם דלענין עישוי בעינן מומחין. בב"ק דף ט"ו ע"א דבריהם מבוארין יותר וז"ל דלענין עישוי וכפי' אף שאינו דין בעינן מומחין כדאמרינן אשר תשים אלו כלי הדיינים ע"כ דמאלקים לא נפקא לן רק דכל דבר שהוא דין בעינן מומחין אבל לא מילי דכפי' שאינו דין כלל קמש"ל לפניהם דאפי' בהא בעינן מומחין ודלא כב"ח ריש סי' א' שהבין דברי התוס' דהכא דדוקא במילי דכפי' בענין מומחין ונעלם ממנו דברי התוס' ב"ק הנ"ל:

ובעיקר קושית התוס' לפירש"י נראה לי דלק"מ והרי ביאר רש"י ז"ל דאין מוקדם ומאוחר בתורה והשתא אי קאי על ע' זקנים שייך שפיר לפניהם דמעשה דע' זקנים כבר הי' קודם אבל לפני אלקים הכתובין בפרשה פשיטא שלא הוזכרו קודם דהא עכשיו מתחיל לומר לו המשפטים והיאך נאמרו המשפטים קודם שאמר לו ואלה המשפטים ומה שהקשו דבהחובל משמע דמאלקים ילפינן מומחין דלדידהו לא קשי' כיון דלענין עישוי בעינן מומחין כ"ש דין דמ"מ אי לאו אלקים לא שמענו עישוי מלפניהם דעל מה קאי אבל לפירש"י כיון דקאי על ע' זקנים למה לי אלקים ונראה לי דלק"מ דס"ל לרש"י דס"ד דוקא לכופו על הדין בעינן מומחין אבל לדין בלי כפי' דינו דין אפי' אינן מומחין קמש"ל אלקים דדין בלי כפי' בעינן מומחין ואף דמדברי התוס' נראה כדין דעלמא יותר ראוי שידונו מומחין דוקא ממילי דכפי' היינו דכוונתם מילי דכפי' שאינו דין כלל אבל רש"י מפרש דין שהוא בכפי' דהא ואלה המשפטים אשר תשים כתיב דהיינו דין בכפי' ובזה דין בלי כפי' גרע וס"ד דלא בעי מומחין ועמ"ש בספרי ת"י בש"ע סי' ס"ק א':

בד"ה ולא לפני הדיוטות תימא וכו' ואשה פסולה לדין וכו' דאי כשרה לדין לא קשי' להו ס"ס מוכח דקרא בנידונים מיירי לא בדיינים דידעו דיש לומר דקרא בין בדיינים בין בנידונים רק דקשי' להו כמו בדיינים אין איש ואשה שוין כמו כן בנידונים אלא שיש לתמוה מה זה שתרצו דקרא בכל ענין בין בדיינים בין בנידונים דהא בקושיא ג"כ ידעו מזה, ועמהרש"א מה שדחק בזה כמעט אי אפשר להלום דבריו:

ומה שנראה לי בכוונת התוס' בפשיטות דהך בכל ענין שכתבו אין כוונתם בין בדיינים בין בנידונים דלא שייך על זה לשון בכל ענין שיהא הכוונה על הדיין ועל הנידון רק כך כוונתם דוודאי לא איצטרך ללמוד נשים רק לניזקין דבשאר דיני ממונות לא מספקא לן דנשים בכלל דאטו אי אשה לוותה לא תשלם רק בדיני נזקין למדו דאשה בכלל כדעביד צריכותא התם ע"ש וזה שכתבו דמשמע להו דבין בדיינים בין בנידונים מיירי בכל ענין דכמו בדיינים בכל ענין בעינן מומחין בין בדיני ממונות בין בניזקין ועונשין כמו כן בנידונים מיירי בכל ענין והשתא ממילא מוכח ע"כ דאשה בכלל ניזקין דאי אמרת אין אשה בכלל ניזקין א"כ במה נפשך לא אתי שפיר דאי לפניהם אכלהו קאי אפי' אנשים נצטרך לומר קרא דוקא בשאר דינים מיירי לא בניזקין ואי אנשים דוקא קאי לא בנשים מיירי בניזקין לא בדיני ממונות ולא משמע הכי רק בכל ענין מיירי א"כ איש ואשה שווין לכל עונשין וזה ברור:

בד"ה אי הכי גזילות וחבלות נמי וא"ת וכו' ולדעתי נראה דוודאי גזילות כהך גוונא שיגזול אחד מחבירו בחזקה לא שכיח אבל כהך דההוא רעיא וודאי שכיח כיון שבא לידו בהיתר וכמו דשכיח הלואה כן שכיח פקדון וכופר בפקדון וודאי דנין וכל שבא לידו בהיתר שכיח אף דאח"כ נעשה גזילה וההוא דגזל פדנא דתורא גזלנא עתיקה הוא וגזילה דידי' שכיח' ועוד כיון דבעי התם למיקנסי' א"כ הי' כח בידם לדון למיגדר מילתא בד"ה במילתא דשכיחא וכו' דחשיב כשכיחא הר"ן תמה על זה מהך דלעיל דפ"ה ע"א דקאמר בהדיא דלא שכיחא ע"ש והוא תמוה דלעיל דנין על איש מיוחד דאל"כ אפי' אח"כ לא הוי שיור כלל ומותרת לו כמ"ש שם ואיש מיוחד לא שכיח אבל כאן דעל הכלל דנין ודאי שכיח אך יש לדון בזה"ז דלא שכיח א"כ בעינן סמוכין ולשון התוס' דחשוב כשכיחא מורה דאמת לא שכיח ודוק:

במשנה יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת. פי' רש"י ולא תנשא לאחר בלא גט ודבר פשוט הוא דהך רישא מייירי שהאשה אומרת שלא נתקדשה דאי אומרת שנתקדשה מה צורך לקול בלא"ה שווי' חתיכה דאיסורא כמו היא אומרת קדשתני דאסורה בקרוביו ומ"מ אין להקשות במה נפשך מה יאמר הבעל אי אומר לא קידש מה צורך לגט הא נאמן מכח דבידו לגרשה כמו גרשתי אשתי אף דהוא נגד חזקת א"א כ"ש כאן שראוי שיאומן נגד הקול מכח בידו לגרשה, ואי הוא אומר שקידש למה לא נאמין לה כמו האשה האומרת גרשתני מכח חזקה דאינה מעיזה נאמנת נגד חזקת א"א כ"ש כנגד הקול ואין לך העזה גדולה מזו לומר לבעלה לא קדשתני וכ"ש למ"ד דאיתמר דר"ה אפי' שלא בפניו, אבל באמת הא ליתא דוודאי מצד הדין נאמנים אבל מ"מ אין זה מספיק להסיר חשש לעז של הקול ומחמת לעז הקול צריכה גט:

אמנם בקול גירושין לס"ד יש לדון קצת דנהי דאי אומרת שלא נתגרשה אינה נאמנת ואפי' הוא אומר ג"כ שלא גירש אבל באומרת נתגרשה שלא בפניו דנהי דאינה נאמנת להנשא אבל ודאי שווי' חד"א ואסורה לישב עמו אפי' בלי קול כלל רק דקי"ל כמשנה אחרונה דסוף נדרים דחיישינן שמא עיני' נתנה באחר והכא נמי אינה יכולה להפקיע עצמה מבעלה כהן באמירתה שנתגרשה אבל מ"מ כיון דמדינא אסורה רק חכמים חשו אבל בכה"ג דאיכא נמי קול גירושין אוקמה אדינא וא"כ מאי קושיא בגמרא לרב אשי שאני הכא דמיירי דאומרת שנתגרשה ומחמת הקול נאמנת לאסור על עצמה אבל באמת לק"מ דכמו דמקודשת מיירי דהוא מכחישה כנ"ל מגורשת נמי אפי' אומרת שלא נתגרשה ומ"מ אסורה מחמת הקול:

שם מגורשת הרי זו מגורשת פירש"י אשת כהן שיצא עלי' קול פלונית נתגרשה היום, ולא נתבאר טעמו למה לא פי' כהך דרב אשי דבסמוך שיצא עלי' קול שהיא גרושה מכבר וכן פי' הר"ן וברור דטעמו לפי שלשון המשנה מגורשת הרי זו מגורשת ואי כפי' הר"ן אין זו מגורשת כלל דהא א"א היא דאפי' נתגרשה כבר קידושין תופסין בכהן וא"א גמורה היא והיאך יאמרו על א"א שהיא מגורשת:

ונראה לי לומר עוד דהך דרב אשי דלקמן מוכרח לפרש דהיתה גרושה מכבר דאי שכהן זה גירשה היאך יאמר רב אשי בפשיטות לא חיישינן לי' דנהי דמכהן זה לא מפקינן לה אבל אסורה לכהן כל ימי' כשימות זה הכהן כהך דלעיל פרק הזורק דפ"א, לכן נ"ל דדוקא בהך דלעיל דהקול דהכהן עצמו גירשה שפיר לא חיישינן לאסרה על השני שלא יוציאו לעז בזה על הראשון דיאמרו סמוך למיתה גירשה דהא יודעין דהוי מהדר לגרשה רק דאז חזר בו כיון שלא הפקיעו חכמים ממנו אבל אח"כ סמוך למיתה גירשה, אבל ביצא עלי' קול גרושה מכבר וכהן הראשון לא עלה על דעתו לגרשה מעולם מאיזה צד יאמרו דגירשה סמוך למיתה הלכך כל שהותרה לראשון מותרת לעולם לכהן וכיון דאמר רב אשי לא חיישינן לי' הוצרך לפרש בקול גירושין מכבר אבל במשנה הוכרח לפרש דעכשיו גירשה כהן זה כנ"ל:

שם גירש איש פלוני את אשתו על תנאי נחלקו בזה הרשב"א והראב"ד כי דעת הרשב"א דקאי בפני עצמה לענין שלא תאסר לכהן ודעת הראב"ד דלא מהני קול גירושין על תנאי לבטל הקידושין ואפי' לישראל אסורה ולי יש ראיה קצת לדברי הראב"ד מדקתני בגירושין על תנאי ובקידושין ספק קרוב לו ורש"י ז"ל פי' דה"ה איפכא אבל מדלא שאלו כאן ואילו בגירושין לא קתני כמו ששאלו ביבמות פ' ד"א משמע דהכא דוקא קתני והיינו דדוקא גירש על תנאי דחזינן דלא רצה לגרש רק דוקא על תנאי זה וכיון שאין הקול יוצא שנתגרשה לגמרי ונתקיים התנאי ממילא חוששין שלא נתקיים ואיכא לעז אבל בזרק לה גט אף שהם אין יודעין אי נפל קרוב לה מ"מ כיון דרואין שרצה לגרשה מסתמא גירשה והא דנקט בקידושין ספק קרוב לו ולא על תנאי משום דבא לומר אופן אחר של אמתלא ועוד דנראה לי דבקידושין לא מהני תנאי דכיון ששניהם רוצין בקידושין דאין קידושין רק מדעת שניהם א"כ כיון שנתרצו מסתמא ידעו שיקיימו התנאי ובוודאי נתקיים:

והנה בגוף דברי הראב"ד ז"ל הקשה הרשב"א מהך דקידושי קטן דלקמן ופחות משוה פרוטה ואני לא ידעתי מאי קשי' לי' דע"כ לא אמר הראב"ד רק הכא דקידושין גופייהו אין להם אמתלא כלל רק הקול שנתקדשה לגמרי ואין קול הגירושין שובר הקידושין אדרבא מחזקם שכיון שגירש ע"כ נתקדשה רק ההיתר בא מצד מה שנתחדש אח"כ גירושין בהא ס"ל לראב"ד דלא מהני רק בקול גירושין גמורין לא על תנאי אבל היכי שיש שובר לגוף הקידושין מודה דאפי' בספק מבטלינן קלא והיינו טעמא דקידושי קטן דלקמן וכן פחות משוה פרוטה, תדע דהא קתני גבי קידושין ספק קרוב לו ובהא ע"כ מודה הראב"ד דמבטלין הקול דע"כ ארישא דמקודשת קאי והיינו לפי שיש ספק בגוף הקדושין ליכא לעז, ודברי הרשב"א צ"ע לפע"ד ומ"מ נ"ל דהך ספק קרוב לו דקתני לאו למימרא שכך יוצא הקול שקידש קידושי ספק בזריקה שנפל במקום שהוא ספק דבכה"ג אין זו אמתלא דמ"מ לדעתם נתקדשה בספק קידושין ואכתי יש חשש לחוש לקול רק שיצא קול שזרק לה קידושין ואין יודעין אי קרוב לה נפלו או לו וממילא תולין כיון דשרינן לה בלי גט דמסתמא קרוב לו נפלו כנ"ל:

בגמרא ואסרינן לה אגברא וכו'. הקשה הרשב"א ז"ל לוקמא דהוא בחזקת אלמנה שמותרת לכהן ויצא עליה קול שהיא גרושה ותירץ דא"כ היינו רישא, ולכאורה קשה הא יש לומר דקמש"ל אפי' הי' בעלה ראשון כהן לא חיישינן להוצאת לעז על הראשון כדאמרינן לעיל דף פ"א, ובאמת לק"מ שלא הקשו לעיל לחוש ללעז רק ביצא הקול בעוד שהיתה יושבת תחת הראשון דכיון דלא אפקוה מראשון והתירו לו להיות עמה איך יעשו אח"כ דבר להוציא לעז על בניו כיון דאינהו התירו לו אבל ביצא הקול אחר מותו דמעיקרא לא היה קול בהא לא ס"ד כלל לחוש ללעז לבעל הקודם, תדע דאי יצא קול על אשה אלמנה שהיא שפחה או זונה לא נוכל לאסור אותה קודם נישואין אם כבר היה לה פעם אחת בעל כהן שלא להוציא לעז על הבנים ולא הוי לי' לרב אשי לומר קלא דבתר נישואין רק אפי' מקמא נישואין כל שכבר היה לה בעל כהן שיש לחוש ללעז בניו וע"כ דלא ס"ד לעיל לחוש רק במה שהתירו הם כבר והם עצמם סותרין דבריהם ויחזיקו הקול הלכך כאן כיון דאלמנה היא עכשיו פשיטא דלא שבקינן לה להנשא לכהן מכ"ש מרישא דמפקינן לה מחזקת פנויה לא"א כ"ש מאלמנה לגרושה:

ועוד דבלא"ה פשיטא דלק"מ שלא הקשו לעיל לחוש ללעז רק לאפוקי משני כיון דמפקיעין אותה מבעלה בודאי יש חשש לעז אבל קודם נישואין לאסור אותה לכהן ליכא בזה לעז דאטו כל אשה נשאת לכהן דוקא הלכך הכא דקתני מגורשת הרי זו מגורשת א"כ אי בעלה הראשון הכהן חי ויושבת תחתיו היכי קאמר הרי זו מגורשת הא אין חוששין לו כלל בעודה תחתיו ואי שמת ויצא עלי' קול פשיטא כ"ש מרישא דאסורה לכהן דליכא בזה שום לעז לראשון מה שתנשא לישראל, ועוד דלישנא דמגורשת הרי זו מגורשת משמע בהדי' דעכשיו א"א היא ואמרינן דהרי זו מגורשת אבל על פנוי' לא שייך לומר מגורשת הרי זו מגורשת, וז"ב לפע"ד ומיושב קושית מהרש"א:

שם והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין וכו'. פירש"י כגון אם ניסת לכהן וכו', אבל לקמן בעיקר דברי רב אשי פי' ניסת היום ואח"כ יצא קול דהיום נתקדשה לאחר קודם נישואין, ונראה לי טעמו דלעיל דנקט פלוגתא דרב אשי ורב חביבא בבתר אירוסין הוצרך ליפרושי בישראל דבכהן אפי' באירוסין אסורה לו ולא פליג רב אשי ומשום דקשי' לי' קושית התוס' דלוקמא באירוסין מפרש כאן מילתא דרב אשי באירוסין והיינו דכללא כייל רב אשי כל קלא בין קול גירושין בין קול קידושין לבתר נישואין לא חיישינן לה אבל בתר אירוסין יש חילוק בין קול קידושין לגירושין ולכך כאן דמיירי בכהן פי' דברי ר"א בכהן דלא בא כאן לחלק בין בתר נישואין לבתר אירוסין ובמקומו דפליג עם ר' חביבא פי' בישראל בקול קידושין וזה ברור ועיין מ"ש בתוס':

שם מקודשת ומגורשת. מלשון זה משמע דבעינן קול הקידושין והגירושין בחדא זימנא דאל"כ לא הוי לי' לומר רק מגורשת מגורשת ומדחזר ואמר מקודשת ש"מ דבעינן לה בחדא קול ושוברו עמו, ולענין פי' המשנה באמתלא לפי המסקנא כבר נתבאר במשנה:

בתוס' בד"ה והא אמר רב אשי וא"ת ולוקמא בתר אירוסין וכו'. טעמם דמדמפליג ר' חביבא לקמן דגם בתר אירוסין לא חיישינן ע"כ דלא מיירי בישראל דבהא אין טעם שלא לחוש דהא לא נאסרה עליו, ומה שפרש"י לקמן שלא תתגנה לא ס"ל לתוס' דלא שייך בזה שלא תתגנה כלל כי לא נעשה עמה דבר וע"כ דבכהן נחלתו דלרב חביבא כיון דנאסרה עליו לא חיישינן לי' ולרב אשי כיון דליכא לעז על הבנים ועל הביאות שקודם שהיו באיסור חיישינן לי', אבל רש"י מפרש לקמן דברי רב אשי בישראל ומ"מ פליג רב חביבא ולפי זה יש לומר בכהן מודה רב אשי אפי' באירוסין כנ"ל, ואף דמתניתין בכהן מ"מ הוצרך לפרש דברי רב אשי כאן בכהן דלא נימא רק בישראל סובר דלא חיישינן דיש חשש לעז של א"א וממזרים ולא בכהן דליכא רק לאו לכך פי' מדקאמר כל קלא ש"מ בין קול קידושין בין קול גירושין:

בא"ד דמשמע לי' מתניתין אף בתר נישואין. היינו מדקתני סיפא גירש איש פלוני את אשתו על תנאי ומדקרי לה אשתו ש"מ נשואה היא, ואף דבריש הכותב קתני הכותב לאשתו ומיירי בארוסה היינו דעכשיו נשואה היא רק שכתב לה בעודה ארוסה, תדע דלא מוקמינן לעיל ריש פרק הזורק מתניתין כדמקשה חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה דמיירי בגט ארוסה דבלא"ה מוקי לה שכתב לה דין ודברים באירוסין ולוקמא דארוסה היא עכשיו וע"כ כיון דקתני הזורק גט לאשתו לאו ארוסה היא וה"ה הכא, ואף דלפי המסקנא הכוונה מקודשת ומגורשת ועלה קתני גירש על תנאי ש"מ דלארוסה קרי לה אשתו לק"מ דאחר כך יצא הקול שנשאה ג"כ וגירשה אבל לא שנפרש אשתו ארוסה דוקא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף