תפארת יעקב/גיטין/פט/א

תפארת יעקב גיטין פט א

דף פ"ט ע"א

בגמרא יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין לה. פירש"י פנויה שיצא עליה שם מזנה לפסול לה כגון לעבד וכו', ויש לתמוה על דבריו מאחר שבא לפרש דליהוי קלא דקודם נישואין א"כ הנך תנאי דבתר הכי ג"כ בקלא דקודם נישואין מיירי. א"כ נהי דדברי ריב"נ יש לפרש כמו שכתבו התוס', אבל מה נעשה בדברי ר"מ שאמר תצא ואי אפשר לומר רק שתצא אם ניסת אח"כ לכהן, ולדברי רש"י ז"ל מה בכך אפי' נחשוב אכלה בשוק הניקה בשוק לקול ס"ס הרי לא יצא שנבעלה לפסול לה וע"כ דכל שיצא עליה שם מזנה לולא דאמרינן פריצותא בעלמא היתה נפסלה לכהונה אפי' לא יצא הקול שנבעלה לפסול לה:

וביותר אני תמה דלעיל פירש"י בד"ה לא חיישינן לי' כגון שניסת לכהן ויצא עליה קול שהיתה זונה או גרושה והשתא למה פי' שהיתה זונה כיון דלשם מזנה לא חיישינן, כלל אפי' קודם נישואין כמו שפירש כאן להדיא:

לכן נראה לי ברור דס"ל לרש"י בעיקר הברייתא דתנאי דלא כפיר"י דמיירי קודם נישואין רק אפילו אחר נישואין, והיינו דקול מזנה אי הוי חיישינן לי' כמו שאר קולות פשיטא שלא היה מקום לחלק בין קודם נישואין לאחר נישואין דהיאך ס"ד לחוס על אשה שאנו חוששין שהיא מזנה תחת בעלה שלא להפקיע מבעלה והרי כל כה"ג מצוה לגרשה כדלקמן סוף מכילתין והיאך נניח אותה לישב תחתיו ואנו חוששין לה שהיא מזנה תחתיו שהרי אנו אוסרין אותה לכהן מחשש זונה ורב אשי דקאמר כל קלא דבתר נישואין ולא מחלק בין קול זונה לשאר קולות דס"ל באמת כרבא דקול זנות לאו קול הוא כלל והיינו דנקט רב אשי כל קלא דמשמע שיש הפרש בין הקולות קודם נישואין רק אחר נישואין כללא הוא דלשום קול לא חיישינן והיינו דקודם נישואין יש הפרש בין קול של זנות לשאר קולות דלזנות לא חיישינן כלל כדברי רבא כאן ולשאר קולות חיישינן אבל אחר נישואין לשום קול לא חיישינן וזה שפירש"י לעיל בדברי רב אשי זונה וגרושה דאינהו מחולקין לפני נישואין ולאחר נישואין שוין וכאן פי' בדברי רבא באמת דאפי' קודם נישואין אין לחוש דלאו קלא הוא כלל אבל אי הי' לו דין קול כשאר קולות אפילו לאחר נישואין היה ראוי לחוש, והיינו דמייתי תנאי דפליגי באחר נישואין ורבא כריב"נ וזה ברור לפע"ד ואין צורך לדחוק בדברי ריב"נ כדברי התוס' ועיין מ"ש בתוס' בזה:

בתוס' בד"ה אכלה בשוק, אומר ר"י וכו' יושבת תחת. בעלה כהן וכו'. ואף דמדברי התוס' דלעיל בד"ה והאמר רב אשי משמע דבתר אירוסין חיישינן אפי' אי מפקיעין אותה ממנו כל שאין חשש על הבנים א"כ הוי מצי ליפרושי בתר אירוסין מ"מ לא משמע להו דלא ס"ל לרבא כרב חביבא דלקמן דהכי קי"ל:

אמנם יש להקשות לדבריהם היכי מייתי ריב"נ ראיה מהא דא"כ קול גירושין וקידושין נמי לא ניחוש מהאי טעמא דלא הנחת בת וכו' מיהו בהא איכא למימר דאין הנשים מדברות רק בחשודות שבעיר לא בקידושין וגירושין, ועוד דבהא דרכו של כהן לחקור אם היא גרושה או פנויה אבל אינו עולה על דעתו לחקור אם היא זונה:

אך הא קשיא לדבריהם היכי מייתי ריב"נ מקרא דהא קרא בתר נישואין קא משתעי ובהא ליכא למ"ד דלא חיישינן דמהאי טעמא מהדר ר"י לאוקמא ברייתא קודם נישואין ואי נימא דמדאורייתא אין לחלק בין קודם נישואין לאחר נישואין רק מדרבנן מחלקינן בהכי א"כ הא גופא קשיא כיון דאינהו רק קודם נישואין מיירי ש"מ דמדרבנן אתי עלה ומאי קשיא לי' מקרא דלדידהו נמי מדאורייתא לא חיישינן לקלא כלל וכ"ש אחר נישואין:

ואפשר לומר דכוונת ריב"נ לומר דכיון דמדאורייתא לית לן למיחוש לקלא כלל רק מדרבנן חוששין לקול א"כ ממילא לא תקנו רבנן בדבר שאי אפשר לקיים גזירתם דא"כ לא הנחת בת וכיוצא בזה לא תקנו רבנן, והנה כבר כתבתי לעיל בפירש"י מה שנראה לי בזה:

ונראה לי לומר עוד דודאי אף דלקלא דבתר נישואין לא חיישינן אבל מ"מ אי יצא עלי' קול שזינתה אסורה לכהן כשימות בעלה דלגבי כהן הוי לה קודם נישואין כהך דלעיל דף פ"א רק התם אמרינן טעמא דסמוך למיתה גירשה והכא נמי מצינן לומר סמוך למיתה זינתה או גירשה, ועוד דבזנות אין אתה מוציא לעז על בניו כלל אבל בכהן דלעיל הוי להו חללים והשתא שפיר מצי מיירי בניסת, וכיון שאתה אוסרה לכהן לעולם הוא עצמו מגרש לה דלא מעייל נפשי' בספיקא והוי לי' מצא בה ערות דבר כיון שאנו חוששין לה כזונה לאוסרה לכהן ובאמת התורה אמרה דבר ברור ולא שיגרש בקול זה ואם אתה אוסרה לכהן לא הנחת בת כי ממילא יגרשנה בעלה בעצמו מחמת חשש זה כנ"ל, אבל מ"ש לעיל בגמרא הוא העיקר ופשוט לפע"ד:

בד"ה בעולה אין חוששין לה, פי' בקונטרס וכו'. ולדעתי לק"מ דחזינן לקמן דאמרינן גבי קלא מימר אמרי עיינו רבנן בקידושין ולא הוי בהו שוה פרוטה, וכמו כן בזרק לה ספק קרוב לו מפורש במשנה דלא הוי קול א"כ הכא דבעי לאשמועינן דקול מזנה לא חשוב כלל קול דאמרינן פריצותא בעלמא א"כ ע"כ לכהן גדול מיירי דאי לפסלה לכהונה אפילו הי' קול זה קול גמור אין לחוש דמימר אמרי דאמרה לכשר נבעלתי ונאמנת או שהביאה ראיה דלכשר נבעלה והוי ממש כמו קידושין ספק קרוב לו אף דאי נתקדשה באמת כך מקודשת מספק לגבי קול לא חיישינן תו ללעז א"כ כ"ש הכא כיון דלא ידעי אי לכשר נבעלה אי לפסול בודאי לא חיישינן לקול דמימר אמרי מסתמא נתברר דלכשר נבעלה וכ"ש לר"ג דנאמנת בעצמה, ודע דמה שכתבו התוס' חייבי כריתות והיינו כפי שיטתם פרק הבא על יבמתו דחייבי לאוין דתפסי קידושין לא פסלי לכהונה ואף דהביאו בעצמם דברי ר"י דפסולה משום דהיא בחזקת בעולה לנתין וממזר והרי ממזר תפסי בי' קידושין, ועוד דדברי ר"ג מוקמינן ברישא להכשיר בה וסיפא בבתה ש"מ דלהכשיר בה ג"כ פוסל ביאת ממזר, ונראה לי דלא באו התוס' פרק הבא על יבמתו להשיג על רש"י רק במה שפי' לפסול לה אבל במי שפסול לכל העולם מודים דפוסל לכהונה אפי' בחייבי לאוין, כנ"ל:

ודע דבעיקר פירש"י יש לדקדק דקצת לשונות בברייתא מיירי שהיו כפי משפט הקול רק חסרון אחר וקצתן שלא היו כפי משפט הקול וקצתן שלא היו באותו יום והכל לא נזכר בברייתא כלל, ולולי פירש"י היה נ"ל דהכל ענין אחד בעולה אין חוששין שמא לקידושין נבעלה וכן לא חיישינן דלפסול נבעלה ואתי' כר"ע דלעיל דחיישינן לקול מזנה רק כאן שלא זכרו לפסול לא חיישינן, וכן נשואה אינו קול לחוש לקידושין כי אולי נשאת בלי קידושין לפילגש וכדומה ונשאת דרך נישואין וכן ארוסה רובא דאינשי למשודכת ארוסה קרי לה כמו שכתבו הפוסקים ואין כאן קול של קידושין, וכן שלא לפלוני אין אוסרין אותה לכל העולם לעולם והוי כמו קלא דבתר נישואין בעיר אחרת אין חוששין דס"ד אף שלא היה כאן כפי משפט הקול שם באמת הי', קמש"ל כל שלא יצא הקול כאן בנרות דולקות ונשים שמחות לא הוי קול, וכן ממזרת ושפחה אין אוסרין על פי הקול לגמרי כמו קלא דבתר נישואין, וכן הקדיש הפקיר אין חוששין לקול לאסור נכסיו על זה כנ"ל, ובחידושי לא"הע סימן מ"ו הארכתי בזה שכן נראה מדברי הרמב"ם כמ"ש עיי"ש:

בד"ה ארוסה אין חוששין לה, לא מבעי' וכו'. ולפי מה שפירשתי מקודם אתי שפיר בפשיטות טפי דנשואה לאו לשון קידושין הוא שהרי אם אמר הרי את נשואתי אינו כלום כמ"ש הרב בהג"ה בא"הע סי' כ"ז ס"ג אבל ארוסתי הוי לשון קידושין מ"מ כיון דאיכא דקרי למשודכת ארוסה לא חיישינן לקול:

בגמרא פלונית נתקדשה היום. משמע דהיום קאי על אמירת הנשים ואף שיצא הקול על אחד שקידש זה ימים כל שיצא הקול דבאותו יום אמרו הנשים פלונית נתקדשה היום הוי קול וכן משמע ברמב"ם ובפירש"י לעיל בד"ה לא חיישינן לי' ע"ש:

שם אמר ר' אבא אמר ר"ה אמר רב וכו' והלכו למדה"י נראה לי דהך דר' אבא ודעולא דלעיל אין ענין זה לזה כלל רק עולא מפרש מהו הקול היוצא לא שיצא קול סתם רק שיצא קול דהיו נרות דולקות ונשים שמחות וכו' ואומרים נתקדשה פלונית היום כך יצא הקול ואתי ר' אבא ואמר דלא סגי בקול הברה שיצא קול סתם שכך הי' רק שיאמר שמעתי מפלוני שכך הי' ופלוני מפלוני עד מפלוני ופלוני והלכו דהם ראו בעצמם שהי' כך ובוודאי אי באו פלוני ופלוני ואמרו שהיו שם שהי' נרות דולקות ונשים שמחות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית נתקדשה היום בוודאי זו היא עדות מעליותא בדבר הנעשה בפרסום וראו לפניהם הכל ואהא משני דהלכו האחרונים למדה"י ולא נתברר מפורש מפי אותן האנשים שראו שכך הי' ואין כאן רק קול בלבד שהי' כך:

ובהכי ניחא הא דאמר ר"ח עד שישמעו מפי הכשרים דלכאורה סותר להך דלעיל דקאמר ונשים אומרת, ולהנ"ל ניחא דוודאי סגי באותן הרואין השמחה של אירוסין ממש והנרות דולקות ונשים שמחות ואומרת פלונית נתקדשה סגי בהכי אפי' לדבר ברור כיון שהוא מפורסם כ"כ רק אין איש פה שיאמר שהוא ראה כל אלה בעצמו רק שמע שהיו כך וס"ל לר"ח שצריך להיות שמיעה זו מפי כשרים עכ"פ דאז יש לחוש לקול אבל שמיעה מפי פסולים לא הוי קול ובזה מיושב קושית התוס' בד"ה עד שמגיע וקושית התוס' בד"ה עד שישמעו ועמ"ש בתוס':

שם א"ל מדאמר ר"ח עד שישמעו מפי הכשרים ש"מ לא מבטלינן קלא. פירש"י אלמא אקולי רבנן במילתא וכו', ולפי דבריו הי' לו להביא מרבה בר ר"ה דקאמר אמתלא אפי' אחר י' ימים וכן כלהו דהקילו אחר נישואין ואחר אירוסין ולא איתחזק בב"ד, לכן נ"ל דהכוונה כך דוודאי יש להבין לר"ח דהא כל קול מדינא אין לחוש לו רק ללעז א"כ מה בכך דלא שמעו מפי כשרים מ"מ הרי קול גמור ויש חשש לעז וע"כ דיש כח ביד ב"ד לבטל הקול רק שאין מבטלין רק באופן שנראה להם שאינו כלום כיון שלא שמעו מפי כשרים או שהעמידו הדבר על בורי' כדלקמן אבל אי נימא דאפי' באו ממה"י ואישתכח שיקרא אין מבטלין הקול א"כ מה עדיפותא דכשרים דוקא שהרי אם נתברר שהוא שקר כולם אמרו שקר ומ"מ חיישינן ללעז א"כ בפסולים נמי ניחוש ללעז ומר"ש דקאמר אפי' מפי נשים מוכח ממילא דלא מבטלין קלא דאף שידענו שאין בו ממש חיישינן ללעז כמו מפי נשים:

בתוס' בד"ה עד שמגיעין לדבר הברור, מסתמא לא פליג ר' אבא וכו' לכאורה תמוה דמה בקשו כאן בהך לישנא דאידחי בגמרא דדבר ברור עדות מעלייתא הוא ובאידך לישנא הוי להו לפרש כן, וצ"ל דבאידך לישנא לא קשי' להו כלל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי שאין שום עדיפותא מזה לזה אבל כאן לס"ד דבעי דבר ברור בוודאי הי' מקום לומר דפליג אדעולא דהך דעולא אינו דבר ברור ועל זה מחלקו דבהך דלעיל לא בעינן דבר ברור ועוד דלעיל רק בקידושין וכאן בתרווייהו בקידושין וגירושין, והא לא קשי' למה לי' לעולא לומר גוונא דלא שייך רק בקידושין דיש לומר דקמש"ל אפי' אינו דבר ברור. אך לאידך לישנא יש להקשות כיון דלא פליגי למה לא קאמר הך דר' אבא דשייך בתרווייהו לכן נ"ל דללישנא בתרא ג"כ רק בקידושין הוא דאף דר' אבא לא בעי שמחת אירוסין ממש מ"מ כמו שמחת אירוסין בעי אבל בלי שמחת אירוסין כלל לא הוי קול וכן נראה מדברי הרמב"ם להדיא שכתב הך דעולא והך דר' אבא וזכר בעולא שמחת אירוסין בכל פרטיו ובדר' אבא כמו שמחת אירוסין סתם והיינו כמו שכתבתי וזהו שלא כדברי התוס' דהך דר' אבא קאי על גירושין ג"כ, וכבר כתבתי בגמרא מה שנ"ל לפרש ובלא"ה לק"מ:

בד"ה מבטלינן קלא נראה כפי' שני שבקונ' וכו' באמת יש לתמוה לפי' ראשון של רש"י דאי שמענו קול יוצא מפי נשים ותינוקת משתקינן להו דהיאך ס"ד דמשתקינן דא"כ יצא שמה בעיר מקודשת מקודשת למה תהא מקודשת נשתיק אותם ואי נתכוון רש"י לומר דוקא בקול מפי כשרים הוי קול אבל מפי נשים ותינוקות לא הוי קול ולפי' זה הוי אתי שפיר טפי הראי' מר"ח דלדעת ר"ח אי שמענו מפי נשים ותינוקות מבטלינן לי' דודאי הך לישנא מבטלינן קלא משמע להדיא דעל אותו הקול שאנו דנין עד עכשיו והוזכר במתניתין שאלו אי מבטלינן לי', ועוד דקאמר מדקאמר ר"ש וכו' ש"מ כו' והרי ר"ש ור"ח פליגי ממש בהא דלר"ש מפי נשים לא הוי קול ואפי' לבטל אפשר דאין צריך ולר"ח הוי קול, וצ"ל דכוונת רש"י דקול דמתני' היינו שעשו כל יכולתם להשתיק הקול ולא הועילו כי עומד במקומו ואינו פוסק ואז חיישינן אבל מתחילה ראוי לעשות טצדקי כל מה דאפשר להשתיק לבטל הקול, אך גם זה רחוק מאד דהא קלא דלא איתחזק בבי דינא לא הוי קול ואי נשאת קודם הוי הקול דאח"כ כקלא דבתר נישואין א"כ מה צורך לבטל הא אי לא יוחזק בב"ד תוכל להנשא ואח"כ אפי' יוחזק לא איכפת לן, וזה שכתבו ופי' ראשון אין נראה ומייתי ראי' משום דלכאורה לפי' ראשון הוי הראי' מר"ח יותר נכונה מלפי' שני, כנ"ל:

בד"ה עד שישמעו מפי הכשרים, אע"ג דאמר לעיל ונשים אומרות וכו'. וכבר כתבתי בגמרא דעיקר כוונת ר"ח לומר דסיפור זה בכללו שהיו נרות דולקות ונשים שמחות ואמרו צריך שיהא נשמע מפי כשרים שהם שמעו מפי כשרים עד מפלוני ופלוני והלכו שאי היו פלוני ופלוני כאן כשרים וראו בעצמם כסדר הזה הוי עדות מעלייתא שאין לך דבר ברור מזה שהי' פרסום בנרות ושמחת אירוסין והכל אמרו פלונית נתקדשה וכיון שכשרים מעידין שראו זה בעיניהם היה דבר ברור ואפי' נשאת היו מוציאין אותה רק לפי שאינם כאן לא הוי רק קול ע"ש:

בד"ה כיון דבעידנא דהוי קלא, לישנא משמע דסבר כר"י ופליג אדרבה בר ר"ה וכו'. ולפע"ד נראה שאין ענין זה לזה ולפי דבריהם הוי להו להביא הך עובדא לקמן בפלוגתא דרבה בר ר"ה ור"ז והך דרבה בר ר"ה מיירי שזו האמתלא שנתן אח"כ היתה ידועה בבירור רק לפי שכבר יצא הקול אין מבטלין אותו מחמת האמתלא אבל כאן קאמר לאו כל כמיני' וכו' משמע שלא האמין לו כלל האמתלא מאחר שיצא הקול שקידש לא על תנאי כלל רק הוא בא לומר שהי' על תנאי להחזיק אמתלא אינו נאמן אבל לקמן לאו מכח אמונה נגעו בה רק לפי שכבר הוחזק הקול, כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף