חתם סופר/גיטין/פח/ב

חתם סופר גיטין פח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מהרה דמארי עלמא נראה דלא קאי אהאי קרא דכתיב אבד תאבדון מהר דהתם לא כתיב מהרה ומנ"ל דלמא מהר לחוד ומהרה לחוד אבל קאי אקרא דפ' והיה אם שמוע ואבדתם מהרה. ומיושבים דברי תוס'. ומ"ש פני יהושע לא ירדתי לעומק הבנתו:

ובנכרים חובטים אותו וכו' הסכמת כל הפוסקים דכשר ומ"מ במתני' לא מסיים כשר משמע כרמ"ה שבטור דמתני' לא אתי לאשמועינן ההכשר אלא חומרא אתי לאשמועי' אעפ"י דמסברא חצונה כשר כשגוי חובט בציווי ב"ד מ"מ לא יאמר לו החובט להדיא גרש אשתך אלא יאמר לו עשה מה שישראל אומר לך והישראל יאמר לו שיגרש והטור לא פסק כן. והנה בלי ספק דשופטים ושוטרים תתן לך הכל ישראלים ומכל מקום היכי דאין ידינו תקיפה לחבוט מותר ע"י שוטר גוים דהרי אפי' במיתת ב"ד אם אינו יכול להמיתו במיתה הכתובה בו כתיב הכה תכה לרבות בכל אופן שנוכל וה"נ כיון שאין מקל ורצועה בידינו ע"כ צריכים לעשות על ידי שוטר נכרי ובפרט שהדיין יהיה ישראל ועיין פני יהושע:

אמר ר' משרשי' וכו'. כתב לחם משנה בישוב פסק הרמב"ם דסמיך אסוגיא דפרק חזקת דמסיק כדר' משרשי' ושוב מדפסול דנכרי כשר מן התורה ומדרבנן מיפסל ה"נ שלא כדין דישראל כשר מן התורה ומדרבנן מיפסל והטעם משום דלאו במזיד כפוה ושלא כדין אלא שטעו וסברו שהוא כדין וע"כ הסכים הוא ואמר רוצה אני ע"ש ולא ירד לתרץ דעכ"פ בש"ס דשמעתין דחי דר' משרשי' בשתי ידים ואמר בדותא היא משום קושי' אם כן שלא כדין נגזר ואיך אחר שנתרחק חזר ונתקרב בפ' חזקת. ונראה לפע"ד דבלאו הכי צריך עיון מה בכך שטעו מכל מקום אח"כ כשיודע שטעו יאמר אלו הייתי יודע שטעו לא הייתי מתרצה ומעושה שלא כדין פסול מן התורה. וי"ל דרשב"ם פ' חזקת כ' דבלאו הכי הוה כתלוהו ויהיב כיון דלא מפסיד מידי שהרי היא מורדת וסופו לא תשאר תחתיו. ונהי מכל מקום מסקי' דשלא כדין הוה כתלוהו ויהיב ולא כזבין מכל מקום אם בשעת מעשה סבור שכדין הוא אעפ"י שיתגלה אח"כ שטעו מכל מקום לא יחזור בו כי בלאו הכי סופו שלא תשאר תחתיו. ואם כן תינח לרב הונא התם בפרק חזקת דס"ל תלוה וזבין זביני' זביני' אך ר"נ תלמיד שמואל ס"ל התם דלא הוה זביני' ושמעתין לשמואל אזלא וא"כ אפי' לר' משרשי' דכדין בגוי' מן התורה כשר מכל מקום שלא כדין דישראל מטעם גזירה אטו כדין פסול וע"כ פריך שפיר כיון דגז"ש שלא כדין אטו כדין בישראל. נגזר בגוים נמי שלא כדין אטו כדין וע"כ אליבא דשמואל דר' משרשי' בדותא היא אבל למאי דקיימא לן כר"ה תלוהו וזבין זביני' זבינא נוכל לומר בישראל נמי שלא כדין כשר מן התורה וריח הגט מדינא ולא מגזירה אם כן לא קשה מידי בגוי נמי נגזר ולא הוה בדותא וק"ל:

כדין בכדין דישראל מיחלף. עיין ר"ן שכ' שיסברו העולם דלא נאסר גרושה לכהן אלא כשהבעל מגרשה אבל כשכופות אותו לגרשה א"כ שבח היא לה ולא מאיסא. לא תפסלה לכהונה ע"ש ויש לעיין אה"נ מ"ל דמי שכפוהו לגרש שתיאסר הגרושה לכהן. ונראה מזה ראיה ברורה לרמב"ם דריח הגט דפוסל לכהונה לאו דאוריי' ומרגניתא דר' יהודה ביבמות צ"ד ע"א אסמכתא בעלמא הוא. ועיקור קרא גרושה מאישה לדרשא דר"א בן מתיא שם ולא מאיש שאינו אישה כגון שהלך לבעלה למדינת הים ושמעה שמת ונתקדשה לאחר ובא בעלה וגירשה המקדש שמותרת לכהונה שנתגרשה מאיש שאינו אישה. משמע מאישה כיוצא בו שכופין להוציא אסורה לכהונה ש"מ אפילו כי האי גוני פסולה לכהונה:

מה שחנני השי"ת בסוגיא דאמתלא:

יצא שמה בעיר מקודשת הרי זה מקודשת. ענין הקול יתבאר בש"ס קלא דעולא וקלא דראב"א ותרווייהו אמתני' קאי לפרושי. ומדלא פירשו משנתינו ענין הקול ושנאה סתם יצא שמה משמע לכל הקולות בין דעולא בין דראב"א בעינן קול הברה בעיר ואי לא יצא שמה בקול הברה לא מהני מה שאמר פלו' שמע מפלו' כו' והיינו כדעת מהר"ל מפראג דמייתי ב"ש והיינו דעת הרמב"ם דגם בקלא דראב"א בעי' קול שמחה באירוסי' וה"ה שום קול הברה בגירושי' ע"ש שוב מצאתי כן למורי בק"א לס' המקנה רסי' מ"ו ואמת נכון הוא:

מקודשת הרי זה מקודשת פירש"י מקודשת היום לפלוני דקדק רש"י וכ' היום לפלוני כי כן הדין לדעת רש"י דצריך היום ולא מקודשת מכבר מכמה ימים וגם לפלוני דוקא וא"כ לא ה"ל לרש"י למכתב מתקדשת אלא נתקדשה ובגמרא נמי יל"ד דבין עולא ובין בריתא דלוי נשנו בטעו' מתקדש' עד דמגי"ה ש"ס אימא נתקדשה גם בלשון המשנה יל"ד מקודשת משמע שנתקדשה מכבר זה ימים כמו בעולה ונשואה לקמן והל"ל יצא שמה נתקדשה ולא מקודש' וביותר יש לעיין בלשון הרמב"ם פ"ט מאישות האשה שיצא עליה קול שהיא מקודש' לפלוני הרי זה בחזקת מקודש' ולשון זה משמע טפי שכבר היא מקודש' מאז. ולהלן כ' וכיצד הוא הקול כו' ואומר' נתקדשה פלונית היום. והוא כמ"ש נתקדשה היום ולא מקודשת מכבר. ע"כ לולי דמסתפינא הייתי אומר בשנעיי' בלשון רש"י לקמן ד"ה נשואה יצא קול פנויי' שהיא נשואה זה ימים. ואנו מוחזקים בה בחזקת שהיא פנויי' אין חוששים לה דקלא דמתני' היינו שאומרים היום נתקדשה פלונית עכ"ל. כוונתו מבואר שאין כח בקול לבטל החזקה שהיינו מוחזקים עד היום. שהיתה פנויה עד היום וניקום ונימא מחמת הקול שהיתה חזקה למפרע בטעו' כי לא הי' פנוי' אז זה לא נימא אלא עתה נתארסה. כך כוונת רש"י. ומעתה אומר אם זה ימים הי' קול הכרה נרות דולקו' ומטו' מוצע' פלוני' מתקדש' היום. ולא שמענו שנתקדשה ומה הי' באותו שעה שדלקו הנרות. ולאחר ימים נשמע קול שבאותו היום שדלקו הנרו' נגמר מעשה ונתקדשה יש להאמין אלמפרע דהרי מיד ששמענו ביומו שמתקדשת היום היינו בספק אם נגמר המעשה ונתקדשת או לא ע"כ הוי גילוי מילתא בעלמא שנגמר אז ונתקדשה והיינו דאמר עולא ותני בבריתא דלוי מתקדש' ורוצה מתחלה יצא הקול מתקדש' היום ושוב אח"כ יצא קול שכבר נתקדשה באותו היום. והיינו נמי במתני' וברמב"ם יצא קול מקודש' כבר ופירש"י על ידי שכבר יצא קול ביומו מתקדש' היום ושוב עתה יצא קול שהיא מקודש' כבר. אלא שמלשון רש"י משמע שהקול הראשון מתקדש' צריך להיות היום לפלוני ושוב הקול השני מקודש' לפלוני. וקול הראשון מתקדש' לא צריך לפלוני עיין וק"ל:

הרי זו מקודש'. פשטיות משמע דכבר קיבלה קידושין מאחר ותצא. ולקמן שלחו בי רב לשמואל. הוה ס"ל דלמא מתני' לכתחלה אבל בדיעבד לא תצא ופשיט להו שמואל כיון דקלא דקמא נישואי' הוה תצא אפילו בדיעבד. והנה דוחק לומר דמיירי באב שקיבל קידושי' בשביל בתו קטנה. אלא מיירי מגדולה בעד עצמה ואע"ג דחזקה אין אשה מעיזה פני' אפילו שלא בפניו ונהי דלא קיי"ל כר"ה ואפי' ר"ה נמי לא אמר אלא לחוש להחמיר אבל לא להקל כדמוכח במתני' דכתוב' ואם יש עדים שהיתה א"א ואמרה גרושה אני אינה נאמנ' וכמ"ש תוס' לקמן ד"ה ואידך וכו' מ"מ לכולי עלמא העזה מיהת הוה אפילו שלא בפניו ונהי היכי דאיכא עדים שהיא א"א או אפילו רק חזקת א"א לא מהני הך חזקה דאינה מעיזה שלא בפניו להתירה לעלמא. מ"מ לבטולי קלא תיסגי בהך חזקה שאינה מעיזה אפי' שלא בפניו. ונ"ל שזו הי' ספיקותן של בי רב דשלחו לשמואל ופשיט להו תצא. ובזה ניחא לי מאי דפריך ואסרינן לה אגברא וכ' רשב"א דוודאי מיירי ביושבת תחת בעלה כהן דאל"ה היינו רישא ע"ש וצ"ע דלמא תרווייהו צריכא רישא ה"א לאיסור כרת חששו ולא לאי' לאו כפירש"י בקידושי' י"ב ע"ב ואפי' למאי דפליגי תוס' שם ד"ה אם הקלנו מכל מקום צריכותא מיהת הוי ואי אשמעי' סיפא ה"א איסור כהונה שאני וכפירש"י כתובות כ"ו ע"א ד"ה ואחתינהו וכו' ועיין יבמות פ"ח ע"ב איסור כהונה שאני. וא"כ הדר' קו' לדוכתה מנ"ל להמקשן דמיירי ביושבת תחת בעלה הכהן. ולהנ"ל ניחא כיון דאפי' במקודש' דהעיזתה פני' וקיבלה קידושין מאחר אפ"ה חיישינן לקלא מכ"ש במגורש' אע"ג דהוה רק חייבי לאוין מ"מ הא ליכא צירוף חזקה דאין אשה מעיזה פני' פשיטא דחיישי' לקלא וא"כ הא תו ל"ל אע"כ ביושב' תחת בעלה וק' לרב אשי. וא"ש נמי הא דתנן באמתלא דגירושי' על תנאי ובאמתלא דקידושי' ספק קרוב לו משום דקמ"ל באמתלא דגירושי' על תנאי וקו' בקידושין על תנאי דמימר אמרי' מדהעיזה פני' ופשטה ידה ש"מ ידעה בנפשה שלא נתקיים התנאי ולא מבעי אמתלא דתנאי מהני בקידושי' אלא אפי' אמתלא דקרוב לו דלא שייך למימר מדהעיזה פני' ופשטה ידה כו' דדלמא היא עצמה טעתה וסברו שהי' קרוב לו קמ"ל דאה"נ תלינן קלא בהא ושרי' לשני':

מגורשת הרי זו מגורשת מסקי' מקודש' וחוזרת ונתגרשה מזה הבעל עצמו. ושיטת רמב"ן אפי' קול מגורש' מתאחר עשרה אחר קול הקידושין מ"מ מהני לבטל קול הקידושי' ולשוי גרושה לכהן ושוב קמ"ל אמתלא ואותן צריכי' דוקא בשעת קלא ולא אח"כ. ולפ"ז לרבה בר ר"ה דס"ל אפילו אמתלא מכאן עד עשרה ימים. ק' תרתי למה לי שובר דנתגרשה. ואמתלא כיון דחד דינא אית להו. וי"ל דהש"ס הקשה לרב חביבא דס"ל קלא דבתר אירוסי' לא חוששי' לי' והוצרך לומר נתקדשה ונתגרשה אבל לרב אשי דס"ל קלא דבתר אירוסין לא חיישי' לי' לק"מ קו' ש"ס ומוקי מתני' באירוסי' וכתי' שני בתוס' וא"כ לא מיירי מתני' מנתקדש' וחזרה ונתגרשה והכי ס"ל לרבה בר"ה. ויבואר עוד לקמן אי"ה. ואמנם שיטת הראב"ד דשובר ואמתלא דין א' להם דוקא דנפקא עם הקול. וא"כ קשי' לי' להראב"ד בבא דאמתלא למה לי ע"כ ס"ל לראב"ד וסיעת' דאהדדי איתמר והכי קאמר אם יצא קול נתקדשה וגם נתגרשה באמתלא. לא אתי קול גירושי' דאית ביה אמתלא ולבטל קול גמור דקידושי'. והנראה דלראב"ד וסיעתו לא מטעם לעז בעלמא חיישי' לקלא אלא איסורי דרבנן ממש הוא ואנן חיישי' לקלא ומשו"ה אי לאו דנפיק קלא מיד נתגרשה ונאסרה מדינא דרבנן דחיישי' לספק קול. שוב אם אח"כ נפיק קול גירושי' לא נחוש לקלא להקל דלהחמיר חיישי' לקלא ולא להקל להתיר איסורא דרבנן דקלא דקידושי'. וא"נ נפיק מיד קלא קידושי' וגירושי' על תנאי לא נתיר איסורא דרבנן דהרי ניחוש דלמא לא נתקיים תנאי הגירושי' והרי הוא באיסורא דרבנן דקידושי':

וכ' הטור אי נפיק קלא נתקדשה ונתגרשה ויש אמתלא בשום א' מהקולות הרי אמתלא מבטל הקול והקשה הרב"י הא אי נפיק אמתלאי בקלא דקידושי' הרי הגירושי' שאח"כ מחזיקי' קול הקידושין דקידושי' מעלי' הוה מדגרשה אח"כ וא"כ תשאר פסולה לכהונה ובטור משמע דאמתלא דקידושי' מבטל הקול לגמרי לומר לא נתקדשה. ונ"ל בודאי בקול קידושין ואמתלא תנאי וגרשה א"כ קול הגירושי' מחזיק קול הקדושין אבל אי אמתלא הי' משום ס' קרוב לו ושוב גירשה י"ל משום ספק גרשה ושוב קמו רבנן במלתא שהי' הקידושין קרוב לו ואין כאן לא קידושין ולא גירושין ובזה שרי' לכהונה עיין ב"ש סי' וי"ו סק"ג. ולפ"ז אתי שפיר המשנה להראב"ד דסיפא כולי' ארישא קמהדר מקודש ומגורשת אם הי' שם אמתלא בגירושי על תנאי. אבל בקידושי' הוה אמתלא דוקא קרוב לו ולא ע"ת וכו':

ונ"ל בהא פליגי הרמב"ם והרמ"ה דלרמב"ם אם פלו' שמע מפלו' וכו' ומתו ולרמ"ה דוקא למדינת הים ולא מתו. דלרמב"ם ליכא איסורא כלל רק משום רינון ולעז. וכך ירננו וילעיזו אם שמעו שיש עדים אם מתו או הלכו למ"ה הכל חד. אבל למאן דלא חייש לרנון רק דרבנן אסרוהו י"ל לא אסרוהו אלא משום שמא יבואו עדים ממ"ה ויבורר הדבר ויהי' גנאי לב"ד אבל במתו ליכא חששא. ונראה בהא פליגי ר"ח ורב ששת דלרב חסדא חששא דרבנן ולא חששו אלא מפי כשרים ולא מפי נשים. ולעומת זה כשיבורר הדבר ששקר ענו מבטלי' קלא ולרנון לא חיישי' ור' ששת ס"ל חיישי' לרנון אפילו ע"י נשים חיישי' ולא מבטלי' אח"כ. והנה לעיל פ"א ע"א שלח ר' יוסף מדויל וכו' נראה בודאי מדהשיב שמואל סתם תצא מסתמא שאלת ר' יוסף מעיקרא הי' מבורר ששואל על בעלה השני והשיב סתם תצא. וכיון ששאלת ר' יוסף היה אבעלה השני צ"ל הא דקאמר ויושבת תחתיו ומשמשתו דהיינו בעלה הראשון צ"ל כוונת שאלתו מעיקרא הי' כיון שאמר הקול עדיין היתה יושבת תחת בעלה הראשון ומשמשתו והי' לה בנים ממנו א"כ מהו להוציאה מהשני הרי איכא משום לעז בנים הראשונים. והשיב תצא כמסקנת ש"ס דמימר אמרי סמוך למיתה גרשה. ואמנם הך דמימר אמרי סמוך למיתה גרש תמוה מאוד אי ס"ד דחששא דקלא ליכא אלא משום רינון א"כ ממ"נ אי יתבטל הרינון הראשון א"כ תשתרי לגמרי ואי לא נתבטל איך יאמרו סמוך למיתה גרש' ובפני יהושע דשמעתי' נדחק וכ' שיאמרו הקול הראשון שגרש הי' על תנאי מעת שהוא בעולם. ולא שיתבטל הרנון הראשון והוא דחוק דא"כ איך ישבה תחתיו ומשמשתו עיין תוס' לעיל ע"ג ע"א ד"ה לא תתיחד כו' וע"כ יותר נראה דשמואל ס"ל כשיטת הראב"ד דאין הטעם משום רינון דעלמא אלא חששא דרבנן היא. ולא החמירו אלא לבעל השני וחוכא וטללא ליכא בהכשר בנים כי יאמרו סמוך למיתה גרש כנ"ל אמנם לפמ"ש לעיל דמ"ד לא מבטלי' קלא דמקבלי' מנשים איהו ס"ל משום רינון והנה באתרא דשמואל מבטלי' קלא וצ"ל כמ"ש בס' בית מאיר דש"מ דאמר אתרוותא נינהו חזר בו דלא הוה פלוגתא דאמוראי כלל אלא תליא במידי אלא אתרוותא ומנהגי' בעלמא נינהו. וישב בזה הא דאנן לא חיישי' אלא לכשרין ואפ"ה לא מבטל' קלא ע"ש וא"כ א"ש הנ"ל. אך בשמעתין דפריך ואסרינן לה אגברא והיינו משום דפשיטא לש"ס דמיירי ביושבת תחת בעלה ותצא מהראשון דאי מהשני מאי קמ"ל כנ"ל וק' דלמא קמ"ל דלא חיישי' ללעז הבנים וכדלעיל פ"א ע"ב ולזה נתכוון המהרש"א לפענ"ד ולפמ"ש דתחלתו ספיקתו של ר' יוסף מדיול דשלח לשמואל הי' כנ"ל א"כ י"ל אין הכי נמי הומ"ל הכי אלא דתקשי לר' יוסף ושמואל תיפשט ממתני' ומשני דמתניתין הומ"ל דיצא הקול נתקדשה ונתגרשה אבל האמת אינו כן אלא מתני' כפשוטו ומיושב גם כן קו' שהקשינו לעיל לרבה בר"ה. ועי"ל לעיל דשמעתין אזלא למ"ד חששא משום רינון ולדידי' ליתא לתירץ ש"ס יאמרו סמוך למיתה גרשה ובאמת לא תצא משום לעז בנים ואפי' משני לא תצא:

והאמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין וכו' בתוס' יבמו' צ"ב ע"א כ' בשם י"מ דרב אשי לא אמר אלא בקול המבטל נישואין דמסתמא בשעת נישואין מידק דייק ונתפרסם. ושיטה זו מייתי ריטב"א בשמעתין בשם רבו הרא"ה ומייתי לי' בשיטה מקובצת כתובות ל"ו ע"ב בשם רבנו האי דיצא שם מזנה בעיר בשמעתין היינו לאסור אשה על בעלה וע"כ היינו כי"מ הנ"ל ולאפוקי מתוס' דשמעתין ד"ה אכלה בשוק וק"ל. אלא התוס' שם הקשו מלעיל פ"א ע"א דפריך מדרב אשי. והתם מקרה הוא שקרה אחר הנישואין וכן הומ"ל משמעתין דפריך מדרב אשי אע"ג דהוה מקרה שקרה אח"כ ואפ"ה פריך מדרב אשי ותו קשיא מסוגיא דהתם גופא דכיון שכבר אמר רב אשי אמתני' דהתם לא חיישי' לקלא מפני שהוא אחר נשואי' א"כ היה תו למה לי הך דרב אשי אע"כ דמהתם ה"א דוקא אערעור דנישואי' גופא לא חיישי' כיון דמידק דייק קמ"ל רב אשי כל קלא דבתר נשואי' אפי' מקרה שאירע אח"כ ודלא כי"מ וא"כ קשי'. ועוד יל"ד דתוס' כ' התם דבהכי א"ש הך דרוכל פי' דהוה מקרה דאחר נישואי' ושפיר חיישי' ולפ"ז צ"ל דרב חביבי' דאמר בתר אירוסי' נמי לא חיישי' ע"כ נמי משום דבשעת אירוסין מידק דייק דאל"ה אלא טעמא דרב חביבא משום דתתגנה על בעלה וכפירש"י א"כ לרב חביבי דהלכתא כוותי' אפי' במקרה שאחר אירוסי' ונשואי' נמי לא מפקי' ואכתי תיקשי הך דרוכל אע"כ להנך י"מ גם רב חביבא ס"ל בשעת אירוסי' מידק דייק. וא"כ ק' מ"ט דרב אשי וכי במציאות הזה פליגי אי מידק דייק בשעת אירוסין או לא. ע"כ נלע"ד דודאי טעמא דרב חביבא משום אירוסי' מידק דייק אבל מקרה שיקרה אח"כ אפילו אחר נישואין תצא וא"ש דרוכל כהלכתא. אך רב אשי לא איכפת ליה במידק דייק ומשו"ה במן האירוסין תצא. ולעומת זה מיקל במן נישואי' אפילו במקרה שאח"כ שלא לאסור אשה על בעלה ולפ"ז לעיל פ"א ובשמעתין אדרב אשי פריך שפיר וכתי' קמא בתוס' ד"ה והאמר רב אשי וכו' והי"מ קאי לרב חביבא דוקא כנלע"ד. ולדידי' לא מוקמי מתני' בנתקדשה ונתגרשה ומיושב ג"כ דרבה בר"ה:

לא חיישי' לה הקשו תוס' דילמא בתר אירוסי' איירי. והוקשו למהרש"א גבי גרושה לכהן מה לי אירוסין או נישואין דלעולם תיאסר לבעלה כהן. ותירוצו נדפס בשיבוש. ע"כ אבאר בעזה"י דלפי מאי דמייתי ש"ס לעיל פ"א ע"א והכא בשמעתין מייתי הא דר' אשי אגרושה לכהן משמע דר' אשי אגרושה לכהן נמי ס"ל לחלק בין נישואין לאירוסין וע"כ לפי אותה סברה ע"כ אין טעמו של ר' אשי משום דחס להוציא אשה מבעלה דזהו ליתא דהא בגרושה לעולם נאסרה על בעלה. אלא טעמי' משום חשש לעז הבנים שמהקול ואילך ומשו"ה מחלק בין נישואי' דאית לה בנים. ובין אירוסי' כך צ"ל. וא"כ קשיא להתוס' לימא מתני' במן האירוסי' דליכא לעז בנים. ותרצו דש"ס לא אדרב אשי קאי אלא אדרב חביבא אבל רב אשי לא איירי הכא כלל. ולהך מסקנא נימא רב אשי לא קאי כלל אגרושה לכהן ודנקיט מן הנישואין ולא מן האירוסי' אנתקדשה קאי. ולא אנתגרשה כלל. וסוגי' דשמעתי' לא אדרב אשי קאי אלא אדר' חביבא. כצ"ל ליישב דברי התוס' ע"ד המהרש"א:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף