תפארת יעקב/גיטין/עו/ב

תפארת יעקב גיטין עו ב

דף ע"ו ע"ב

בגמרא והא לא עבר וכו' עד סוף הסוגי' ראיתי לבאר באריכות סוגי' זו כי יש לדקדק בה הרבה כמו שיתבאר, ראשונה יש לדקדק לר"ה הא ודאי דאינו מפרש שהבעל אמר בלשון זה מכנגד פניך ואמרינן דנתכוין לישנא מעלי' הוא דבר שאינו עולה על הדעת כלל דמנין לנו לפרש דבריו כך להקל שיהא גט שמא פניך ממש קאמר ואינו גט דהא לא עבר וע"כ דמוקמינן דאמר בפירוש תשמיש רק תנא נקט לישנא מעלי' א"כ מקמש"ל מתניתין דבהולך ובא הוי גט הא נתקיים התנאי ועוד לר"י דמוקי לה פניך ממש והכוונה הרי זה גט דלא הוי גט ישן וקשה הא גט ישן נתגרשה תנשא לכתחילה והרי כאן כבר מסר הגט לידה ועכ"פ היכי קאמר הואיל ולא נתייחד עמה דמה בכך דנתייחד מ"מ לכי מלו תלתין הוי גט ובשביל דנתייחד והוי גט ישן לא נתבטל מלהיות גט לכי מלו תלתין, גם הך תני' כוותי' אינו מובן כלל ומ"ש התוס' דלר"ה בטל לגמרי, צ"ע דמאיזה צד נחדש מחלוקת חדשה בין ר"י לר"ל דלא פליגי רק למר פניך תשמיש והוי גט מיד ולמר פניך ממש ולכי מלו, אבל מנין לנו לומר דלר"ה בטל לגמרי בנתייחד עכ"פ לכי מלו תלתין הוי גט) דכמו לר"י אף דבשלשים הראשונים לא קיים התנאי מ"מ יכול לקיים אח"כ ולא נתבטל הגט כמו כן לר"ה לענין פניך תשמיש גם הך וליחוש שמא פייס אינו מובן כלל דמאחר שאמר ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד הרי דלא חיישינן שנתייחד ומה זה דמקשה דניחוש להכי כפי פי' רש"י:

לכן נראה לי אף דבעלמא גט ישן אינו רק לכתחילה אבל אי נתגרשה מותרת לינשא לכתחילה הכא גט ישן גורם ביטול הגט שאי הי' מקום לחוש לגט ישן ממילא גם לר"י לא הי' מועיל לכי מלו תלתין דאנן אמרינן ודאי לשלשים יום הראשונים נתכוין דאי לאחרונים כיון דפסול מכח גט ישן בודאי לא נתכוין לגרש בגט ישן שפסלו חכמים לגרש בו רק לפי שלא נתייחד אין חוששין לגט ישן לכך הוי גט לכי מלו תלתין דלאו לשלשים יום הראשונים נתכוין, ולפי זה בין לר"ה בין לר"י כל שנתייחד עמה דיש חשש גט ישן ממילא בטל התנאי לגמרי כי לא נתכוין מתחילה לגרש בגט ישן, והיינו דקמש"ל מתניתין לר"ה דהואיל ולא נתייחד הוי גט אבל בנתייחד בטל הגט לגמרי ולא מהני לכי מלו תלתין ולר"י קמש"ל דלכי מלו הוי גט דלא חיישינן לגט ישן הואיל ולא נתייחד, ומייתי ראי' מבריית' דקתני ולגט ישן אין חוששין דמשמע לולא פסול דגט ישן אין נ"מ כלל במה שנחוש לנתייחד ולר"ה אפילו אי לא הוי פסלי רבנן גט ישן אי הי' מקום לחוש שנתייחד לא הוי גט דהא לא קיים התנאי משא"כ לר"י דלא הוי גט רק לכי מלו אין נ"מ ביחוד רק לפי שפסלו רבנן גט ישן אבל אי לא הוי פסלי רבנן גט ישן לא הוי איכפת לן אפילו נתייחד דסוף סוף לכי מלו הוי גט:

והיינו דמקשה בתר הכי וליחוש שמא פייס דנהי דלענין גט ישן לא חששו רבנן לגיטה קודם לבנה רק בידענו דנתייחד אבל הכא כל שלא ידענו שנתייחד לא חיישינן לזה כיון דאינו רק פסול לכתחילה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה אבל אנן ניחוש שמא נתייחד וביטל התנאי לגמרי שלא יועיל ביאתו עוד ואפילו לכי מלו לא להוי גט לר"י אף דליכא חשש גט ישן ומעיקרא נתכוין אפילו לשלשים אחרים מ"מ אח"כ ביטל דבריו שלא יועילו עוד ל' אחרים ויש בידם לבטל בתנאי אם או בעל מנת בריצוי שניהם כמ"ש הפוסקים, ומשני באומר נאמנת דלענין זה מהני נאמנות, אבל לענין חשש גט ישן אי הי' ראוי לחוש שמא יאמרו גיטה קודם לבנה לא הוי מהני נאמנות כנ"ל ומ"מ יש ליישב פירש"י ג"כ דכל שלא נתקיים התנאי היה בדין לבטל הגט שלא תתגרש בגט ישן שפסלו רבנן לגרש בו לכתחילה, והאי נמי כיון שלא נתקיים עדיין הוי לכתחילה ויש לו לבטל הגט או שלא לקיים עוד התנאי כדי שלא תתגרש בגט ישן:

בתוס' בד"ה תני' וכו' מייתי ראי' וכו' בטל הגט לגמרי. כבר כתבתי בגמ' דדבריהם צ"ע ומנין להו לחלק בהא בין ר"ה לר"י, ועיקר הראי' בלא"ה ניחא דלר"ה בלי חשש גט ישן אי הי' ראוי לחוש ליחוד לא הי' הגט רק לכי מלו ועכשיו הוי גט מיד משא"כ לר"י, ע"ש:

בד"ה וניחוש שמא פייס, מפורש לעיל. וכבר כתבתי לעיל בביאור סוגי' זו ושם מפורש טעם למה בקצת מקומות נחלקו אי חיישינן לשמא פייס ובקצת מקומות לכ"ע חיישינן ובקצתן לכ"ע לא חיישינן גם ביאור הסוגי' דשם עם פירש"י כאן גם מה שיש לתמוה בהך סוגי' דהכא לפי פיר"י שם הכל נתבאר שם באריכות:

וראיתי להר"ן ז"ל שהביא פירש"י ז"ל דהקושי' וליחוש שמא פייס והוי גט ישן ואף דקי"ל נתגרשה תנשא לכתחילה ה"ק דהרי זה גט משמע שראוי להתגרש בו לכתחילה ליחוש שמא יבוא בעל ויערער ע"כ, והוא תמוה לפע"ד דהיאך יעלה על הדעת להקשות לחוש לערעור הבעל בדבר שאפילו נתייחד ודאי אין כאן שום פיסול ומותרת לינש' לכתחילה ולעולם לא יבוא לידי זה שיאמרו גיטה קודם לבנה כיון שבאמת לא בא עלי':

אבל באמת מעולם לא פירש"י הך קושי' דוליחוש שמא פייס מכח ערעור הבעל על גט ישן, ודבר זה פי' מעיקרא בד"ה גט ישן והוא על מה שאמרו בברייתא ולר"י לגט ישן אין חוששין והיינו דאנו נחוש שמא באמת בא עלי', ועל זה פי' מהו חשש דגט ישן, ועל זה אמרינן דלא חיישינן לגט ישן רק בידענו שנתייחד לא מספק. ובתר הכי מקשה וליחוש שמא פייס הכוונה שביטל הגט והיינו שיערער שביטלו במה שנתייחד עמה ולאו משום חשש גט ישן אתינן עלה, ואף דלעיל דף י"ח פי' שמא פייס משום חשש גט ישן, היינו דהתם לא חיישינן לערעור הבעל כלל דמעצמו נתן לה אח"כ והיאך יערער כדאמרינן לעיל פ"ק השתא מינקט נקט בידי' וערעורי מערער עלי' והתם נמי דכוותה, ומ"מ התם חיישינן טפי לגט ישן מה דלא חיישינן הכא כיון שלא החתים עליו עדים וראוי להקפיד שלא יגרש לכתחילה בו משא"כ הכא שכבר גירש ואין לנו מקום לחוש שמא נתייחד ולא ידענו, לא חיישינן לגט ישן כלל רק לערעור הבעל מן הדין שביטל הגט במה שנתייחד עמה כנ"ל:

עוד כתב הר"ן ז"ל דהרי"ף מפרש שמא פייסה ומחלה התנאי ועל זה הביא דברי הרמב"ן ז"ל דלמי שגורס ע"מ למדנו דהאומר לאשה על מנת שתתני לי מאתים אם רצו שניהם ובטלו התנאי הגט בטל ואפילו נתנה לו אח"כ, ולפעד"נ דלא דמי כלל דהכא שאני שלא התנה עמה כלל וקיום התנאי תלה בו הלכך כיון שאמר הרי זה גיטך ונשאר הדבר בידו לילך או שלא לילך ממילא יכול לבטל כל מאמרו הרי זה גיטך דמעיקרא כיון שהניח עדיין הדבר בידו ולא נסתלק עדיין מן הגירושין משא"כ באומר על מנת שתתני לי מאתים זוז כבר נסתלק הבעל לגמרי שאין אנו צריכין עוד למעשיו בגירושין הללו רק היא תקיים התנאי ולא מבעי' אי נתינה בע"כ מהני אלא אפילו לא מהני היינו מצד האשה שלא עשתה עדיין מה שמוטל עלי' לעשות כי לא נתנה אבל אין מעשי הבעל מצטרפין לגירושי האשה רק קיום התנאי של האשה הלכך בהא אין כח ביד הבעל לבטל מאמרו הרי זה גיטך שכבר גירש ונסתלק והלך לו והאשה ג"כ נראה שאין כח בידה לבטל כי היא אין לה שום יד בגירושין שהרי אפילו תשבע ותדור שלא תקיים לעולם אין בידה לבטל הגירושין שהרי יכול לגרשה תיכף בלי תנאי ואין ענין הגירושין תלוי בה כלל משא"כ הכא שפיר יש לומר דהוא עצמו יכול לבטל דבריו דמעיקר' כיון שהניח הדבר מסור בידו עוד, והשתא לא קשי' מנקרע הגט ואבד דהך ביטול אין הכוונה ביטול הגט שאין הגט מתבטל כלל לדעת הרבה פוסקים לפי מה דקי"ל כר"נ ריש פרק השולח רק הביטול הוא שהוא מבטל מאמרו הרי זה גיטך דמעיקרא כיון שתלה מאמרו בתנאי שבידו עדיין הדבר מסור וכה"ג אתי דיבור ומבטל דיבור כיון דמעשה חלושה היא שלא גמר המעשה רק הניח הדבר על צד שיעשה עוד מעשה שיעבור מכנגד פניה כנ"ל:

גם מה שהקשה עוד הר"ן ממחולין לך איני יודע מאיזה צד באה קושי' זו דדוקא לבטל הגט שייך לומר דבידם לבטל אותו הדיבור דמעיקרא לגמרי כיון שלא נגמר עדיין המעשה אבל להיפך לבטל התנאי שיהא גט בלי תנאי צריך לומר מחדש הא גיטך דהרי זה גיטך דמעיקרא בפירוש על תנאי הזכיר ולא נתקיים גם הרשב"א בחידושיו כתב לעיל בהך דמחולין לך דודאי אם אמר שיהא גט בלי תנאי מהני אבל התם לאו לבטל התנאי בא רק לקיימו וחושב שבכך הוא מתקיים ועל זה אמרינן דאין זה קיום התנאי, אבל כאן לבטל הכל באו שלא יהא גט כלל והא שפיר מהני:. עוד כתב הר"ן ז"ל דהרי"ף פסק כל"ב דלעולם חיישינן שמא פייס ואני תמה אם כן למה הביא הך דמסיק עלה מאן דמיתני אברייתא וכו' הא דיו במה שהביא דאיכא דמיתני לה אמתניתין, ודבר ברור הוא דפסק כמסקנא דגמרא הא לא אתא, ואין לדון בזה דהלכה כל"ב דהא כלישנא קמא ע"כ איצטריך למיתני מעיקרא דהא מייתי הך ברייתא לסויע לר"י ועלה מקשה וליחוש שמא פייס וע"כ הוצרך למיתני לישנא בתרא באחרונה, אבל מדמפרש מעיקרא מאן דמיתני אמתני' כ"ש אבריית' והדר קאמר מאן דמיתני אברייתא אבל אמתני' לא דהא לא אתא, ש"מ דדעת הש"ס לפסוק כהך לישנא דלא אתא, ועלו דברי הרי"ף ורמב"ם כאחד, וז"ב:

במשנה הרי זה גיטך אם לא באתי וכו' ומת. בפ"ק דכתובות מייתי הך משנה אהא דרבא דאמר אין אונס בגיטין דדוקא מת אבל חלה הוי גט ודחי דלמא קמ"ל אין גט אחר מיתה, ויש להבין כיון דיש אונס בגיטין היכי קמ"ל דאין גט אחר מיתה כיון דבלא"ה אינו גט דיש אונס ואכתי לא ס"ד דמת שאני דלא ניחא לי' דתפול קמי יבם, ונראה לי דאפילו אי נימא יש אונס היינו דלא אמרינן דמחמת אונס הוי כנתקיים התנאי כיון שלא בא אבל פשיטא דאי אפשר לומר דנתבטל התנאי דהא מ"מ יכול להיות שאפילו לא היה נאנס לא הי' בא, ופשיטא דכה"ג ספק מגורשת היא שלא נתברר לנו אי לא הי' נאנס אי לא הי' בא או שמא הי' בא, והשתא ברישא שפיר קמש"ל אין גט אחר מיתה, ואי דבלא"ה יש אונס משום הא לא הוי גט בטל רק ספק אבל מכח אין גט אחר מיתה אינו גט כלל אבל מסיפא דייק שפיר בס"ד מת וה"ה חלה ודחה דחלה לא דיש אונס, והיינו דמת הרי זה גט ודאי אבל חלה הוי גט ספק מכח אונס:

ודע שיש לומר דהא דקמש"ל במתנה אם לא באתי וכו' דמ"מ אין גט אחר מיתה דס"ד דוקא באמר אם מתי כל שלא אמר מעכשיו יש לנו לומר דהי' כוונתו אחר מיתה כדי שלא תיאסר עליו בספק באותן הימים ואסורה להתייחד עמו בינתיים אבל בהלך לדרכו ומתנה אם לא באתי בהא ס"ד דלכ"ע מעכשיו נתכוין דמה נפקא מינה כיון דס"ס לא יהא כאן קמש"ל דמ"מ אין גט אחר מיתה, אבל בריש כתובות הקשו בגמ' הא תנא לי' רישא ומשני לאפוקי מדרבותינו ולמה לא משני כנ"ל, ואפשר לומר דבאמת כך הכוונה דמעיקרא ס"ד דקמש"ל גוף הדין שאין גט אחר מיתה ומקשה הא תנא לי' רישא ומשני לאפוקי מרבותינו והקשו התוס' שם הא מרישא נמי מוכח לאפוקי מרבותינו, ולהנ"ל יש לומר דמרישא הוי ס"ד דלכך לית להו דרבותינו מטעם הנ"ל דיש לומר דנתכוין שלא תהא אסורה עליו קמש"ל דאפילו כה"ג דהכא לית להו דרבותינו, ועל דרך זה יש לפרש דברי הר"ן התמוהין בזה דהתם ס"ד דקמש"ל גוף הדין אין גט. אחר מיתה ואהא מקשה הא תנא לי' רישא ומשני דקמש"ל דכה"ג הוי גט אחר מיתה דהא לרבותינו לא הוי כלל גט אחר מיתה ואהא קשי' לי' להר"ן דמה נפקא מינה בין רישא לסיפא סוף סוף מוכח דכה"ג הוי גט אחר מיתה דלא כרבותינו ואהא תירץ הר"ן מה שתירץ, וקושית הר"ן הוא קושית התוס' ריש כתובות:

שם אם הגט קודם למיתה וכו'. תמוה לי מאי קמש"ל כאן בזה כיון דכבר שמענו דאפי' נתן בידה קודם מיתה רק שהגט חל אח"כ אינו גט כ"ש בנתן גט אחר מיתה דלא מהני וכמו כן מאי קמש"ל דבנתנו קודם מיתה דהוי גט, מיהו בהא אפשר לומר דקמש"ל כל שנתברר לנו שהיתה הנתינה קודם מותו אף שהי' סמוך למיתה אין לחוש שמא הי' מטורף אז וקי"ל דאין כותבין עד שישתפה קמש"ל דלא חיישינן לזה, אך אכתי קשה לר"ל דכותבין ונותנין אפילו בעודו מטורף, ורחוק לומר דהא גופא קמש"ל אפילו מטורף כותבין דכבר הוכיח ר"ל דבריו לעיל בריש פרקין גם לר"י כתבו התוס' לעיל ריש פרקין דצריך ליזהר באמת בגט שכיב מרע שיהא שפוי בעת נתינה ש"מ שיש לחוש באמת שהוא מטורף. מיהו י"ל דלזהירות בעלמא כתבו כן אך סיפא קשה לכ"ע פשיטא דאי נתנו אחר מיתה דאינו גט:

לכן נראה לי דקי"ל דאדם עשוי לטעות בשעה או שתים זולת בחמש ושבע דחמה במערב הלכך ס"ד דכל כה"ג דהבעל במדה"י אף שנתברר לנו משם שהי' הגט כאן קודם מותו שם וכן להיפך ס"ד דהוי ספק שמא טעו בשעה או שתים קמש"ל דכל שידענו שהי' קודם מיתה הוי גט ואח"כ אינו גט וטעמא דמילתא דדוקא בעדות אחרת שאין נ"מ אם לוה או הרג בשעה זו או אח"כ רק אנן חוקרין על זה כדי לברר אמיתת הענין וכל שהם מכחישין עצמם דנין הדבר שאין מכחישין דטעו בזה דלא רמי' עלייהו כ"כ אבל הכא דעל זה אנו דנין על הרגע אי הי' קודם מיתה מגורשת ואי אח"כ אינה מגורשת פשיטא דהעדים מדקדקין ולא חיישינן לטעות כנ"ל בזה:

בגמרא תנא רבותינו התירוה לינשא וכו' סברי לה כר' יוסי. ברייתא זו היא בתוספתא פ"ה אהך משנה דהכא, ונראה לי מדלא זכרו הך אהך מתניתין דלעיל זה גיטך אם מתי דרבותינו התירוה לינשא, וכמו כן קשה בריש כתובות דקאמר דקמש"ל לאפוקי מרבותינו ולמה לא קאמר לאפוקי מר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו, הלכך נראה דרבותינו דוקא בהך דהכא סברי לה כר"י כיון שהגביל זמן י"ב חודש הי' לו לכתוב זמן הגט לר"ח פלוני כמו שפי' רש"י ריש כתובות (רק מה שפי' שיכתוב בגט אם לא באתי לר"ח פלוני הוא מגומגם אצלי דאין כותבין תנאי בגט קודם התורף וזמן תורף הוא ונזכר בהתחלת הגט] אבל בתנאי אם מתי דלא ידע מתי ימות לא ס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו והיינו דלא הוזכרו רבותינו רק אהך משנה דהכא, ובהכא ניחא לי מה שהקשו התוס' ריש כתובות דהא מרישא נמי מוכח לאפוקי מרבותינו, ולהנ"ל לק"מ דברישא גם רבותינו מודו ולא סבירא להו כר"י רק בסיפא דאם לא באתי, כן נ"ל:

שם לאלתר שריתוה וכו' דהא איקיים לי' תנאה. כבר נתחבטו בזה כל המפרשים דמאיזה צד לא תנשא לאלתר כיון דודאי מת ולא יבוא ורובם כתבו דגזרינן אטו לא מת, והוא תמוה לפע"ד דמאיזה צד נחוש בכאן טפי מאשה שבאו עדים שמת בעלה במדה"י ולא חיישינן לגזור אטו לא מת וכיון שהתנה בפירוש אם לא באתי וכו' למה יחשבו דמותרת בלא מת, וה"ה פרק ח' מהלכות גירושין הלכה כ"ב כתב דהטעם דבעינן שיתקיים התנאי בפועל, וכבר הקשיתי עליו קושיות חזקות עד שנדחה פירושו אי אפשר לאמרו כלל ועל מנת שלא תשתי יין וכה"ג יוכיח דמותרת אף שלא נתקיים בפועל רק כשלא קבע זמן אין זה כריתות דאגיד' בי' אבל לקיום בפועל לא חיישינן וכ"ש שאין ענין חליצה לכאן דהא אינו עולה ליבום כמו שכתבתי מזה באריכות לעיל דף ע"ד ובא"הע סימן קמ"ג ע"ש:

והי' נראה לי לפרש דהחשש שמא פייס ואף שאמר נאמנת עלי לא האמין רק אחר עבור יב"ח דלא סליק אדעתי' שימות א"כ קודם יב"ח חיישינן שמא פייס אבל אין כל זה נוח לי בפרט ללישנא בתרא דלעיל דבהא לא חיישינן שמא פייס דהא לא אתא:

ומה שנראה לי עיקר בענין זה הוא מה שיש להסתפק בהך דינא דרבותינו אי בכל תנאי באם כגון אם תתני לי מאתים זוז וכיוצא בזה ג"כ ס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו ומגורשת מעכשיו ואפילו נקרע ונאבד בינתיים הוי גט או דוקא בהך תנאי פליגי כמו שאבאר:

ונראה לי ברור דדוקא בהך דהכא דמת בהא פליגי רבותינו כמו דס"ל לר"י התם דאמרינן גופא מהיום ופירי אחר מיתה הכא נמי אמרינן דהזמן מוכיח רק שלא יהא גט אחר מיתה אבל כל כמה שיכול להיות גט אח"כ כגון בחי הוי כמו כל תנאי דעלמא ולא מהני רק אח"כ רק באומר בפי' מעכשיו לכל דבר, והיינו דלא הוזכרו דברי רבותינו לעיל במתנה על מנת שתתני מאתים דלא פליגי רק אי על מנת כמעכשיו אבל באם כ"ע מודו דלא הוי מעכשיו. ויש בידי עוד ראיות רבות על זה אלא שאין רצוני להאריך בזה לפי שמצאתי בתוספת' דמכילתין פ"ה להדי' כדברי הרי זה גיטך אם לא באתי תוך יב"ח ומת בתוך יב"ח לא תנשא ורבותינו התירו לינשא ואם נתקרע הגט או אבד בתוך יב"ח אינו גט לאחר יב"ח הרי זה גט מבואר להדיא דרק. במת נחלקו רבותינו מכח זמנו של שטר ולא בחי רק שנקרע הגט:

אמנם מה שאני מסתפק עוד אם מת ונקרע הגט תוך יב"ח אי נימא כיון דמת הוי גט או דלמא כיון שנקרע הגט ונאבד לא מהני מת טפי מאי לא הי' מת דלא היתה מגורשת אפילו לא בא וה"ה במת דלא מהני זמנו של שטר רק שלא יתבטל ע"י מיתתו אבל כיון דבלי מיתתו מתבטל בשביל שמת ג"כ לא עדיף שיהא גט, והך נתקרע הגט או אבד ששנו בתוספתא קאי על מת ג"כ או דענין בפ"ע הוא בלא מת אבל במת לא איכפת לן נקרע ג"כ:

והיינו דמבעי' לן הכא לאלתר שריתוה או לאחר יב"ח אי נימא כיון שמת ממילא מתגרשת היא מעכשיו או דלמא כיון דהדבר מתחלק לענין מיתה מעכשיו ואי חי אח"כ, ממילא אמרינן דאף לענין מיתה אינו מעכשיו רק באופן דבלי מיתתו היתה מתגרשת שנתקיים התנאי אז אפילו מת אין מיתתו מעכב ומתגרשת מעכשיו אבל כל כמה דלא נתקיים התנאי שלא נתברר דבלי מיתתו היתה מתגרשת אכתי אינו חל מעכשיו ושמא יקרע הגט ויאבד ואז בלי מיתתו לא היתה מגורשת ממילא לא מהני מה שמת שיהא גט, והיינו דקאמר דהא איקיים תנאה, והדבר תמוה למה לו ליתן טעם על לאחר יב"ח וכי על זה צריך טעם שתתגרש אז ואימת תתגרש, ולהנ"ל ניחא דבא לומר דלא נימא דע"כ לאלתר מגורשת כיון שמת, דאי עדיין הדבר תלוי עד אחר יב"ח שהיתה מתגרשת בלי מיתה א"כ כשמת היאך תתגרש אז הא הוי גט אחר מיתה, ועל זה קאמר דמ"מ כיון דאיקיים תנאה אז ממילא מתגרשת מעכשיו מחמת מיתתו, אבל אי נקרע הגט קודם דבלי מיתתו לא היתה מגורשת אין מיתתו עושה מעכשיו שתהא מגורשת, כנ"ל:

אלא שיש להקשות עדיין לפי' זה מה דמקשה דהוי לי' להסתפק במתניתין מעכשיו אם לא באתי, ולהנ"ל במתניתין אין להסתפק כלל דבפירוש קאמר מעכשיו, אבל באמת נראה לי דלק"מ לפי מה שכתבתי לעיל בתוס' בד"ה וניחוש בביאור דברי הר"ן בשם הרמב"ן שם דכל תנאי שהוא מתנה והתנאי תלוי בו ע"כ לא נגמרו הגירושין לגמרי עד שיסתלק כחו של בעל לגמרי ואז מגורשת אבל כל כמה דביד הבעל הוא, יכול לבטל הגט כמו שבידו שלא יקיים התנאי כדפרכינן לעיל וליחוש שמא פייס אף דקאמר מעכשיו וכיון שבידו לבטלו ממילא צריך שיהא הגט קיים כמו שכתב הרמב"ן לעיל שם דכ"ש הוא רק כשנתקיים התנאי דשוב אין בידו לבטל הגט אז מגורשת אפילו כשאמר מעכשיו ולא מצינו בנתקרע הגט ואבד שיהא גט רק בעל מנת שתתני לי מאתים זוז דכבר נסתלק כח הבעל מן הגט לגמרי רק היא צריכה לקיים התנאי הלכך אפילו נקרע מגורשת משא"כ בתנאי התלוי בו כיון שיכול לבטלו כ"ש נקרע דאינה מגורשת, והיינו דלא נקט נ"מ בקידושין בנקרע שטר הקידושין דהתם כיון דהתנאי תלוי בו שיתן לה והוא המקדש, כמו שיכול לבטל הקידושין כמו כן צריך שיהא השטר קידושין קיים כל עוד שהדבר בידו לבטלם וכ"כ הר"ן להדי' לעיל בשם י"מ רק הוא השיג עליהם דכיון דנתקרע לא מהני כ"ש ביטול ומלבד מה שכתבתי לעיל לדחות דבריו אבל בלא"ה אי הא קושי' גם בהסכמת שניהם לא יועיל כיון דנתקרע לא מהני כ"ש שלא יועיל ביטול שניהם ומאיזה צד הוי כ"ש טפי בביטול הבעל בלבד מביטול של שניהם אבל באמת לא הוזכר בשום מקום שאם נתקרע הגט ונאבד מהני בתנאי כזה והרי רבותינו ס"ל באם נמי הוי כמעכשיו, ומ"מ מפורש בתוספת' דבנתקרע הגט ואבד לא מהני לרבותינו והיינו מהאי טעמא כיון שתלה הגט בתנאי התלוי בו כל כמה שלא נתקיים התנאי צריך שיהא הגט קיים כיון שבידו לבטלו נקרע הוי כנתבטל, ולפי זה גם במעכשיו הוי הספק אי מת מותרת לאלתר או דוקא לאחר יב"ח שאי היה חי היתה מתגרשת אז למפרע במת ג"כ מתגרשת למפרע לפי שאמר מעכשיו אבל בנקרע הגט שאי היה חי לא היתה מתגרשת למפרע דכיון דנקרע הוי כנתבטל הגט וכיון שבידו לבטלו בעינן שיהא קיים עד שיסתלק א"כ ממילא אפילו מת לא מהני דכיון שנקרע הגט קודם קיום התנאי הוי כנתבטל ולא מהני מעכשיו על זה כמו לרבותינו דלא נתכוין במעכשיו רק שלא יהא גט אחר מיתה כנ"ל, וכ"ש כאן כיון שהלך לדרכו והיא אסורה לינשא בלא"ה שמא יבא א"כ מה צורך שתתגרש מעכשיו רק לענין מיתה גירשה מעכשיו הלכך כל דבלי מיתה לא היתה מגורשת לא מהני מיתה:

והנה הרי"ף והרא"ש כתבו כאן דבתוך יב"ח לא מיפטרא בלא חליצה אבל הרמב"ם פ"ט לא זכר חליצה כלל, ובאמת כפי מה שפירשו התוס' גזירה אטו לא מת יש לומר אף דחליצה זו אינה כלום כיון דגרושה גמורה היא ואינה בתורת יבום כלל מ"מ חולצת כדי שידעו העולם שמת, אבל לפי דברי ה"ה הנ"ל דצריך שיתקיים התנאי בפועל לא ידעתי מקום לחליצה כיון שאינה מתייבמת דהא ע"כ תהא גרושה גמורה אח"כ כשיתקיים לאחר יב"ח, א"כ כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה, וכמו כן לפי מה שכתבתי דהספק הוא דמעכשיו זה שתלה התנאי בו אינה מגורשת למפרע רק אח"כ כשהגיע הזמן ונתקיים התנאי אז היא מגורשת למפרע הלכך לא תנשא קודם שמא יתקרע הגט ויאבד בינתיים דאז לא מהני מעכשיו כי אינו מועיל מעכשיו בתנאי שתלה בו רק לענין מיתה בלבד שלא יתבטל מכח אין גט אחר מיתה אבל מה שנתבטל בלאו הכי לא מהני מת שיהא גט או דנימא דכל שמת מהני מעכשיו אפילו נתבטל אח"כ כגון שנקרע ונאבד שאי היה חי לא היתה מגורשת אבל במת מהני מעכשיו, ולפי זה לא מהני בכאן שום חליצה רק שתמתין עד אחר י"ב חודש, כנ"ל ועיין מה שאכתוב בסמוך בתוס' בד"ה דהא לפרש דבריהם על דרך זה:

בתוס' בד"ה ולא הודו, אין להוכיח וכו' דבעל פה וכו'. עמהרש"א שהקשה דמרבא דהוא בתרא מוכח אפילו בעל פה הלכה כר"י, ואינה קושי' דהא אין הכרח מדברי רבא דלעיל לפום הך ואיבעית אימא שאמרו .. שם דהני לישנא איצטריכו לי' ע"ש:

בד"ה דהא אקיים לי' תנאה, וא"ת וכו' אטו לא מת וכו' ויתמהו על שמתירין לינשא וכו'. לא נתבררו לי דבריהם בזה חדא היאך שייך לגזור אטו לא מת ולמה בכל אשה שבאו ואמרו מת בעליך יכולה להנשא ולא חיישינן שיאמרו לא מת ומ"ש כאן דיחשבו שמתירין א"א כיון שבפירוש התנה אם לא באתי, גם לא הבנתי כלל הך ויתמהו שכתבו שאין לו שחר כלל דהא החשש הוא דאינן יודעין שמת ויבואו להתיר בלא מת ג"כ ומאי ענין תמוה זו לכאן, ואי הי' כוונתם שאין ראוי להתיר דבר התמוה לרבים א"כ אין זה גזירה אטו לא מת, והר"ן השמיט באמת הך ויתמהו לגמרי ולא זכר רק דגזרינן אטו לא מת:

ונראה לי דכוונת התוס' דס"ל כמו שכתבתי לעיל דלא התירו רבותינו רק במת דאז זמנו של שטר מוכיח עליו אבל בלא מת אין הגט חל רק אח"כ ואם נשאת קודם לזה אפילו נתקיים התנאי אח"כ תצא מזה ומזה דכיון שהוא חי הוי א"א גמורה עד שיתקיים התנאי ואי נקרע הגט אינה מגורשת לעולם ואינו מועיל לרבותינו זמנו של שטר רק לענין מיתה בלבד, וזה שכתבו דכיון שאין העולם יודעין שמת יחשבו דלעולם אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו אפילו לא מת ואי נשאת ויתקיים התנאי תשאר תחת בעלה, ואהא קשי' להו אפי' יחשבו דאפילו לא מת מועיל זמנו של שטר ומגורשת מעכשיו מ"מ היאך התירו לינשא לכתחילה שמא לא יתקיים, ועל זה כתבו דבאמת יתמהו על היתר זה לכתחילה אבל מ"מ יטעו עכ"פ בהא דבלא מת מהני זמנו של שטר דאל"כ עכשיו א"א גמורה היא ואפילו יתקיים תצא מזה ומזה אבל אי מהני זמנו של שטר בלא מת אין כאן רק תימה על שהתירו לכתחילה, כנ"ל בכוונת התוס', מיהו לעיל דף ע"ד בד"ה איכא משמע מדבריהם דבכל תנאי מעכשיו מהני למפרע אפילו לא מת ואפילו בתנאי התלוי בו, א"כ מאי מקשה הכא ותיקשי לי' מתניתין דבמתניתין אפילו לא מת מגורשת למפרע:

בגמרא אמר אביי הכל מודים וכו'. מכל המפרשים משמע דהך שתצא חמה מנרתיקה היינו שיאיר היום, ולפי זה בהכרח יתקיים התנאי, וא"כ יש לתמוה למה לו תנאי זה אם נתכוין לגרש מעכשיו יגרש סתם דהא אי אפשר שיתבטל:

ונראה לי לומר דס"ל לאביי דאפילו בעל מנת דהוי כמעכשיו ומ"מ בתנאי כזה שבהכרח יבוא והוא מתנה בדרך תנאי ע"כ היתה כוונתו שנשאר הדבר בידו שיוכל לבטלו שאי היתה כוונתו לגרש לגמרי מעכשיו למה לו תנאי זה כיון שבהכרח יבוא היה לו לגרש תיכף בלי שום תנאי וע"כ שנשאר בידו לבטלו ויהא הכוונה על מנת שתצא חמה ואני עומד בדעתי ורצוני לגרש אבל אם יבטלנו קודם לא יהא גט וה"ה נקרע קודם ומ"מ כיון שאמר מעכשיו לא מהני מת שלא יהא גט כיון שלא ביטלו ולא נקרע כנ"ל אבל מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ט מה"ג משמע לי דהך על מנת שתצא חמה היינו שתזרח החמה שלא יהא יום מעונן אבל כשלא זרחה חמה אינו גט, ולפי זה הוי כמו כל תנאי במעכשיו דאינו יכול לבטלו ואפילו נקרע הוי גט כיון שאינו בידו שלא לקיים התנאי רק מעצמו יבוא:

בתוס' בד"ה הכל מודים, ולר"י גט ואינו גט כדאמר לעיל באחר מיתה ע"כ. אבל מדברי רש"י ז"ל נראה דאפילו לר"י לא הוי גט כלל, ונראה לי טעמו דסובר דוקא באומר אחר מיתה ס"ל לר"י דמהני זמנו של שטר שיהא ספק עכ"פ לפי שאדם יודע שאין גט אחר מיתה ויש לומר דתנאה הוי, אבל כאן שלא אמר אחר מיתה ואי היה חי הוי גט לכשתצא שפיר יש לומר דבמת הוי גט אחר מיתה והוא לא רצה שתתגרש רק אח"כ ולא אסיק אדעתי' כלל ממיתה שלא זכר מיתה כלל שנאמר אדם יודע וכו' כנ"ל, ומה שהקשה הר"ן דעכ"פ היכי פריך לעיל פשיטא לק"מ דודאי ר"ה דאמר חולצת הכוונה לאשמועינן דבעי חליצה, ואהא מקשה חולצת פשיטא ואי לאשמועינן דאינה מתיבמת כך הוי לי' לומר דלר"י אינה מתייבמת אבל חולצת פשיטא:

ואדרבא לפי' התוס' יש לדקדק היכי קאמר הכל מודים כמו שהקשה הר"ן על פירש"י בע"ג דאי לאשמועינן דלכשתצא הוי לי' לר"י כמו מהיום ולאחר מיתה לרבנן פשיטא דמאיזה צד נימא דלר"י לכשתצא הוי גט גמור ומ"מ נראה לי ליישב גם בזה דס"ד דוקא במהיום ולאחר מיתה מספקא להו לרבנן אי תנאה או חזרה דמה שאמר מהיום כבר נסתלק וחזר ואמר אחר מיתה אבל לר"י דהזמן מוכיח לא שייך לומר חזרה דהרי נתן הגט בידה עם הזמן כתוב אחר שאמר אחר מיתה והרי הן תרתי דסתרי בעת אחת וע"כ תנאה הוי קמש"ל דלא עדיף זמן לר"י מאמר מהיום מפורש לרבנן ולא הוי רק ספק כמו לרבנן מהיום כנ"ל, ויתר הדברים בענין זה ובדברי הר"ן הכל נתבאר אצלי בא"הע סי' קמ"ד וקמ"ה ולעיל דף ע"ב ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף