תפארת יעקב/גיטין/עג/ב

תפארת יעקב גיטין עג ב

דף ע"ג ע"ב

בגמ' ראוה שנתייחדה עמו באפילה וכו' כמאן כר"י ב"י פירש"י דלת"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה דלא שביק ב"ה וסתם כב"ש ע"כ, ותמוה לי דלמה לי' לומר כמאן אזלא הא דרבב"ח הוי לי' לומר כמאן אזלא מתניתין דלקמן דקתני פלוגתא דב"ש וב"ה אי צריכה גט שני היינו כריב"י דלת"ק אין מציאות לפלוגתא זו כיון דאפי' ראוה שנבעל' אין חוששין לקידושין לדידי' ומאי ענין רבב"ח לכאן הא בכל אופן שנפרש מחלקותם לא אתיא כת"ק גם תמו' מאוד לומר דהך ת"ק לית לי' דפליגי ב"ש וב"ה בדבר זה גם קשה לי לאוקימתא דרבא דאתיא דלא כמאן דהוי לי' להקשות מהך ברייתא לרבב"ח דמוכח דבין לת"ק בין לריב"י לא נחלקו כפי דברי רבב"ח מיהו בהא יש לומר דבלא"ה פריך התם ממשנה גופה ומשני דכרשב"א ס"ל א"כ מהכא נמי לא קשי' אבל הנ"ל קשה:

לכן נראה לי דוודאי לא על חנם נקטה בברייתא בכאן באפילה והתם קתני פונדק דוודאי יש מקום לחלק בין פונדק לאפילה דבעינן שיראו הם את העדים הלכך ללישנא. קמא דהיינו לר"נ קמש"ל דאפי' באפילה חוששין לקידושין בראוה שנבעלה והיינו דקאמר כמאן אזלא דהיינו דרבב"ח הוציא דבריו מהך ברייתא דאף דבמתניתין משמע בהדיא דבלא ראוה שנבעלה פליגי כיון דקתני ומודים בנתגרשה מן האירוסין מ"מ הוציא רבב"ח לומר דדוקא בראוה פליגי מהך ברייתא דהכא דבין לת"ק בין לריב"י מוכח דבלא ראוה לא חיישינן ובראוה חיישינן ובוודאי כב"ה אתיא ש"מ דרק בראוה פליגי ולאביי מת"ק לא מוכח מידי כיון דלא אתיא לא כר"ש ולא כב"ה ע"כ משום דאפילה שאני דאין לחוש לקידושין כלל א"כ ממילא לא אזיל רבב"ח בתר ת"ק דברייתא דמיני' לא מוכח דינו כלל דשפיר יש לומר דבפונדק פליגי אפי' לא ראוה שנבעלה רק נמשך לדבר ריב"י דלדידי' צ"ל דפליגי ב"ש וב"ה בראוה שנבעלה דכיון דס"ל דחיישינן לקידושין אפי' באפילה ומ"מ בלא ראוה לא ש"מ כרבב"ח ולפירושו של רבא לא אזל בתר הך ברייתא כלל דכריב"י וודאי לא דקאמר להיפך אפי' באפילה חוששין אפי' לא ראוה כ"ש בפונדק ומת"ק נמי לא מוכח מידי דע"כ מחלק בין אפילה לפונדק דהא לא חייש כלל לקידושין וכיון שכן בפונדק שפיר יש לומר אפי' לא ראוה חייש ב"ה וע"כ דלאו בתר הך ברייתא גריר רק בברייתא דרשב"א שהביאו לקמן דקאמר דפליגי רק בראוה שנבעלה והך כמאן אזלא הכוונה דבתר הך ברייתא אזל ומכאן הוציא דבריו כנ"ל ועמ"ש בתו' בד"ה ראוה:

שם ראוה שנבעלה חוששין משום זנות. פירש"י כלומר תולין ביאה זו בזנות ובתר הכי פי' דהאי חוששין לאו דוקא וכו' אלא איידי דנקט בסיפא אין חוששין וכו' ופירושו תמוה מאוד דלמה לו לומר הך חוששין דרישא לגמרי הוי לי' לומר ראוה שנבעלה אין חוששין לקידושין, וביותר תימה דהך רישא דקתני ראוה שנתייחדה עמו באפילה אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר למאי אתא דמה נפקא מינה אי נתעסקו כיון דאין חוששין לקידושין ואי דהא קמש"ל דאין חוששין שמא נתעסקו להצריכה גט הא אפי' ראוה שנבעלה אין חוששין לקידושין ולמה לי נתייחדה גם לשון אין חוששין שמא נתעסקו מוכח דבא לומר דאין חוששין לביאה כלל ולמאי נפקא מינה משמיענו דאין חוששין לביאה כיון דלזנות אין נ"מ כלל:

לכן נראה לי דוודאי יש חשש זנות ג"כ והיינו במגרש את אשתו ונתייחד בין כתיבה לנתינה פסול לגרש בו משום גט ישן שלא יאמרו גיטה קודם לבנה וכן באומר מעת שאני בעולם כמ"ש התוס' לעיל בד"ה לא תתייחד ובזה אין כאן חשש קידושין כלל כיון שלא נתגרשה ולהיפך בגירש ואח"כ נתייחד יש לחוש לקידושין דחשש גט ישן לא שייך בזה דהא וודאי גיטה קודם לבנה והיינו דנקט בראוה שנבעלה דחוששין משום זנות היינו אם הי' באופן דיש לחוש לזנות כגון שנתייחד ובעל בין כתיבה לנתינה ואין חוששין משום קידושין היכי דבעל אחר נתינה ומילי מילי קתני והא דפריך לי' רבא לאביי מאי אף בשלומא לפירש"י ניחא חשש זנות אינו חשש כלל כמו שפירש"י לקמן בד"ה מאי אף אבל להנ"ל מאי קושי' אבל באמת לק"מ דאי הי' כוונת ריב"י להוסיף חשש קידושין על חשש זנות לא הוי לי' לומר אף חוששין משום קידושין רק אף משום קידושין חוששין ומדקאמר אף חוששין ש"מ שבא לומר אף בכה"ג חוששין ולא אתי שפיר לדברי אביי וע"כ אף לא ראוה שנבעלה קאמר כנ"ל ועמ"ש בתוס' בד"ה נתן:

בתוס' בד"ה וראוה שנתייחדה בהזורק תנן וכו' ה"ה נתייחדה עמו באפילה כדמשמע הכא. כבר כתבתי בגמרא דאדרבא מהך דהכא מוכח דלר"נ באמת באפילה הוי כמו פונדק אבל לאביי ורבא אפילה לא הוי כפונדק לת"ק ואין צורך לומר דהך תנא לית לי' דפליגי ב"ש וב"ה בלנה בפונדק ע"ש:

בד"ה נתן לה פירש"י וכו' ומיהו לר"א וכו'. תמוה לי דאי כר"א היאך קתני חוששין הא ראוה שנבעלה והרי זונה גמורה היא ועוד אי לר"א מאי פריך מאי אף הא שפיר קאמר דחוששין ג"כ לקידושין ומה שפירשו התוס' בתר הכי דהקושיא דהני תרי מילי סתרן אהדדי לר"א לא קשי' כלל דשפיר קאמר דחוששין לתרווייהו להחמיר וכבר כתבתי בגמרא מה שנראה לי בזה:

בד"ה א"כ מאי אף, דהני תרי מילי סתרן אהדדי דאי חוששין לזנות אין חוששין לקידושין. ולא ניחא להו לפרש כפירש"י משום דחששא דזנות לאו חששא אלא קולא דקשי' להו מ"מ מאי פריך רבא עלי' דאביי הא איכא למימר דאתיא כר"א דעשאה זונה ושפיר הוי חששא דזנות חששא לזה פירשו דמ"מ הוי תרי מילי דסתרן אהדדי אבל כבר כתבתי דבלא"ה אי אפשר לאוקמא כר"א דלדידי' לאו חששא הוא דהא ראוה שנבעלה ועוד מה בכך דסתרן אהדדי ריב"י חושש לתרווייהו להחמיר:

בגמרא תנא ובלבד שימות פירש"י אבל אי לא מת איגלאי מילתא דלאו גיטא הוא וחייב חטאת ולא נתבררו דבריו דמה נפקא מינה מת או לא מת דכמו בלא מת איגלאי דלאו גיטא כמו כן במת איגלאי מילתא דגיטא הוא וכמו כן קשה למאי דמסיק רבה באומר מעת שאני בעולם ופירש"י דמספקא לי' לר"י משעת נתינה ואילך דלמא זו היא שעה הסמוך למיתה ואף דחי' טפי אין ברירה א"כ למה קתני ובלבד שימות דמה נפקא מינה שעות הקודמת דחזינן דלא מת באותן שעות ומ"מ מעיקרא ספיקא הוי ומ"ש לא מת כלל דלא נימא דמ"מ מעיקרא ספיקא הוי שמא ימות ואותן שעות הקודמות הוי ממש כלא מת כלל, והנה עלה על דעתי לפרש דברי רש"י בחילוקים שונים אבל לא אאריך בזה כי נראה לי ברור דכוונת רש"י דוודאי אי נתגרשה לבסוף שייך לומר דמעיקרא ספק והדר וודאי דכך דרכו של גט דמעיקרא אינו גט והדר הוי גט כמו מגרש לאחר ל' וכנסו שט"ח וכדומה והדר אמר הא גיטך הוי אח"כ גט מה דמעיקרא לא הי' גט אבל לא מצינו דמעיקרא יהא גט ומאותו זמן ואילך לא יהא גט זה אי אפשר אם לא שנתברר שלא הי' גט מעולם אבל כל שהי' גט רק מכאן ואילך לא יהא גט זה אי אפשר הלכך דוקא במת דלבסוף הוי גט אמרינן דמעיקרא הי' ספק ומכאן ואילך וודאי אבל בלא מת דעכשיו אינו גט כלל ע"כ דגם למפרע לא הי' גט דאי עד כאן הי' גט היאך יפקע מכאן ואילך וממילא אפי' ספק לא הי' כנ"ל ועמ"ש בתוס' בד"ה תנא:

אמנם בעיקר פי' סוגי' זו אני תמה דאי כפירש"י מאי ענין הך ברייתא דבלבד שימות להך קושיא דאין גט אחר מיתה הא בלא"ה כיון דס"ד דאמהיום אם מתי קאי וקתני הרי זה גט הוי לי' להקשות כיון דמעיקרא אשת איש לר"י, ולר' יוסי ספק היאך יהא גט אח"כ דאין גט אחר מיתה, ועוד היאך ס"ד לומר דהך מה היא באותן הימים מיירי באומר מעת שאני בעולם שהרי לא הוזכר במתניתין מעיקרא אופן זה כלל רק מהיום אם מתי והיאך יאמר מה היא באותן הימים וקאי על ענין אחר שלא הוזכר כלל ואפי' חסורי מחסרא כה"ג לא מצינו כלל וכ"ש דלא קאמר כלל חסורי מחסרא רק בפשיטו' באומר מעת שאני בעולם ומה שפירשו התוס' דקאי אמהיום אם מתי והכוונה נעשה כאומר גם בזה יש לתמוה כמו שאבאר בתוס':

לכן נראה לי לפרש דודאי במתניתין גופא איכא למימר דבחי מיירי דלר"י הוי כא"א לכל דברי' דאיגלאי מילתא דלא הי' גט מעולם כלל ורב אסי סובר דמ"מ מעיקרא היתה בספק אשת איש, ודוקא בחתיכה ספק חלב ספק שומן ונתוודע שהי' שומן שפיר ליכא אשם תלוי דהא מעיקרא שומן היה ולא היה באפשר גם אז שיהא חלב שלא ישתנה הדבר ממה שהוא, אבל מות וחיים הוא במקרה המתחדש, ומעיקרא היה הדבר בספק ואח"כ נתחדש שהבריא, ובשלמא בחלב ושומן נתברר דמעיקרא לא הי' ספק כלל רק חסרון ידיעה שלנו אבל כאן ספק גמור היה בעצמותו ולא מחסרון ידיעה כי לא שייך לומר לפי שלא מת, גם מעיקרא לא היה ראוי למות כלל, והיינו דקשי' להו לפי מה דתנא בברייתא דדוקא במת ס"ל לר' יוסי דמעיקרא היה ספק שמא לא ימות אבל בחי לא, אם כן כיון דבמת לא אמרינן דמגורשת למפרע הרי הוי גט אחר מיתה:

ואהא משני רבה דהך ברייתא דמחלקה בין מת לחי מיירי באומר מעת שאני בעולם והכוונה כך דודאי מי שאומר מהיום אם מתי כל שהבריא אינו גט, אבל באומר מעת שאני בעולם כל אימת שימות הוי גט כיון דמעיקרא לא תתגרש כלל רק שעה אחת סמוך למיתה א"כ מה נפקא מינה אימת שימות, דכמו דרוצה לפוטרה עכשיו כן רוצה לפוטרה אח"כ כשימות, רק באומר מהיום אי יתכוין כל אימת שימות הרי היא מגורשת מעתה לגמרי והוא אינו רוצה לגרש רק כשימות מחוליו, והשתא שפיר קתני בברייתא דלא נימא דפליג ר' יוסי דכל הימים שבינתיים דהיינו בין נתינה לשעה קודם מיתה לעולם הוי בספק גירושין, רק כשימות מחוליו אז אמרינן דכל שעתא שהיה חולה קודם מותו איכא לספוקי שמא עכשיו ימות, אבל אי הבריא בינתיים לא הוי ספק כלל דאותן הימים שהבריא אין דנין לספק שמא כרגע ימות מתוך בורי', ועוד דפשיטא שלא היה בדעתו שתהא אצלו בספק מגורשת כשהוא בריא, והיינו דקתני ובלבד שימות אז שעות הקודמות הוי ספק ולאפוקי כשהבריא מחוליו אף שאחר זמן חלה שנית ומת אין הימים שבינתיים ספק, אבל באומר מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי דאין לנו לדון רק על חולי זה שהוא חולה עכשיו דאי עמד אינו גט כלל ולא יהא גט לעולם רק ימי חוליו הוי ספק לר' יוסי דהי' בספק שמא ימות, ולר' יהודה כא"א לכל דבריה כיון שעמד למפרע לא הוי גט כלל כנ"ל, ועמ"ש בסמוך בתוס' בד"ה תנא ובד"ה אמר רבה:

בתוס' בד"ה תנא ובלבד שימות, פי' בקונטרס וכו' ואין נראה לר"י וכו'. ולדעתי לק"מ מכל הקושיות הללו דבנתינת גט לא בעינן בירור כלל כדאמרינן פרק המגרש אימר דבעי ר"א כתיבה לשמה נתינה לא בעי, ופירש"י התם דלא בעינן נתינה מבוררת, תדע דאפי' נתן לה לפקדון ואח"כ אמר הא גיטך מהני א"כ ממילא אין צריך שידע בעת נתינה בבירור אם יתקיים התנאי ותהא מגורשת רק אח"כ נתגלה למפרע שהי' גט ולא דמי לעירוב דבעינן שיקנה שביתה בין השמשות במקום שצריך לילך וכיון דלא ידע לא קנה, אבל מה שהביאו לעיל פרק כל הגט הך דהכא לענין ברירה היינו מר' יהודה דאמר הרי היא כא"א לכל דבריה ואמרינן הוברר דאותן שעות לא היתה מגורשת וע"כ דיש ברירה כמו שפירש"י כאן, וכבר כתבתי לעיל פרק כל הגט והבאתי ראיה ברורה לזה מדלא מקשה דר' יוסי אדר' יוסי דבלוקח יין סובר אין ברירה והכא מודה דלכי מיית מגורשת וע"כ דהך לא תליא בברירה כלל רק להיפך לענין שעות הקודמות דאמרינן לא היתה מגורשת תליא בברירה ור"י ס"ל באמת אין ברירה ור' יהודה ס"ל יש ברירה, ועוד הוכחתי שם מהך דהריני בועליך על מנת שירצה אבא, וכל זה ברור ואמת דרש"י גופא פי' לעיל דהוכחת הש"ס מהך דמהיום אם מתי, ומ"מ יש לומר דהיינו דוקא אי לא נתברר כלל אם יהא גט אבל כאן דודאי יהא גט רק לא נתברר שעת הגירושין יש לומר דס"ל דלא תליא בברירה, אך הא קשי' לרש"י מ"מ כיון דר"י סובר אין ברירה למה לכי מיית הוי גט לפי פירושו לעיל פרק כל הגט דהא תליא בברירה, אבל יהא איך שיהא כוונת רש"י נראה לי ברור כמש"ל דקיום הגט לא תליא בברירה כלל רק ביטול הגט כמו שבארנו:

בא"ד לא תהא מגורשת ודאי. לפי דעתם דלקיום הגט בעינן ברירה דוקא עדיפא הוי להו להקשות מה בכך דאין ברירה מ"מ לא הוברר להיפך וכיון שלא נתברר שהוא גט אינו גט כלל ולמה יהא ספק, גם הוי להו להקשות בפשיטות למה לכי מיית הוי גיטא ובודאי אין לפרש דכוונתם באמת אפילו אחר מיתה תהא בספק דמה ספק שייך אז, ואולי כך כוונתם אח"כ במה שהקשו מהך דעירובין דמהתם מוכח דאפי' ספק לא הוי גם אפי' אח"כ כשנתברר לא מהני, א"כ הכא נמי תיקשי אפי' לכי מית לא יהא גט כלל לפוטרה מחליצה ומכ"ש דמעיקרא אפילו ספק לא הוי:

בא"ד ולעיל בריש פרק כל הגט וכו'. עמהרש"א, ויש לפרש עוד בפשיטות דכוונתם להביא ראי' דבעינן בירור בעת חלות הגט דהא מדמינן לה לעיל הך דמהיום אם מתי לברירה ש"מ דאי אין ברירה לא מהני לפי שלא הוברר מעיקרא שיהא גט וה"ה כאן לענין שעה הסמוך למיתה דמ"מ מעיקרא לא הוברר אך לא ידעתי מאיזה צד פשיטא להו דעל שעה הסמוך למיתה לא הוי ספק לר"י אדרבא משמע מפירש"י לקמן בד"ה ר"י אומר דעל כל ביאות עד שימות מביא אשם תלוי וכן מוכח עוד לקמן כמו שאבאר שם, ולפי מה שכתבתי לעיל לק"מ:

בא"ד ואפילו לא מת מאותו חולי. עמהרש"א דדוקא בלא מת מאותו חולי אבל בלא מת כלל לא קשיא להו דעומד להתברר אי ימות או יחי' ודבריו תמוהין דהא הך דהכא לענין שעות הקודמות ג"כ עומד להתברר בודאי איזה שעה תהא סמוך למיתה ומ"מ תליא בברירה, והעיקר דכוונת התוס' דלא מת כלל ונקטי מאותו חולי לפי שאי הי' אומר אם מתי סתם והוא בריא כל אימת שימות יהא גט וא"כ כל הימים שבינתיים ספק באמת לר"י רק באומר אם מתי מחולי זה דבהא אי עמד מחולי זה ודאי בטל הגט לגמרי, ומ"מ קשיא להו מעיקרא תהא בספק לר"י וכבר כתבתי בגמרא ליישב קושיא זו לפירש"י ע"ש:

בא"ד משום דמספקא לן כו' כר"מ. אין הכוונה דמספקא לי' לר"י אי הלכה כר"מ או כר' יהודה דבכה"ג לא שייך אשם תלוי רק אנן לאו בדינא מספקא לן רק ס"ל לר' יוסי דלשון מסופק הוא אי כוונתו מעת שהוא בעולם או מהיום, ועמ"ש בסמוך:

בד"ה אמר רבה וכו' מהיום דקאמר היינו מחיים. תמוה לי על פי' זה כיון דאפילו באם מתי גרידא ס"ל לר' יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו דכוונתו מהיום א"כ היאך ס"ד דנימא מעת שאני בעולם קאמר א"כ הוא סותר זמנו של שטר שאם ימות למחר לא יהא גט היום כלל והיאך יסבור ר' יוסי גופא דהוי ספק מגורשת דמעת שאני בעולם קאמר, ובשלמא לפירש"י ניחא דס"ל מעת שאני בעולם הוי כפירש בפירוש שלא יחול מהיום ולא מהני זמנו של שטר ומהאי טעמא פי' טעמא דר"י מכח ברירה דאי משום דמספקא לי' הך לישנא אי כר"מ או כר' יהודה כמ"ש התוס' מקודם א"כ כיון דס"ל לר' יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו ממילא יש לדון דמהיום ממש קאמר רק טעמו לפי שאין ברירה אבל לפי' התוס' קשה וצ"ע:

בא"ד ופי' בקונטרס וכו' אם ימות במלחמה כו'. דבריהם צריכין ביאור, וכוונתם דס"ד דעיקר הכוונה היתה לענין להציל מזיקת היבם ומ"מ ממילא לא חטא דוד כיון דבאמת נהרג אורי' אך ה"מ לפירש"י כאן דמגורשת למפרע תיכף אבל לפיר"ת דאינה מגורשת רק שעה אחת סמוך למיתה א"כ נהי דמועיל לזיקת היבם אבל לא הועיל כלום להציל דוד מחטא כיון דמעיקרא א"א היא לכל דבר רק סמוך למיתה מתגרשת, ועל זה כתבו די"ל דהתם היו מפרשים בהדיא דתתגרש תיכף והדר כתבו לדחות פירש"י דהתם לגמרי, דאפי' לפי פירושו כאן יקשה דמ"מ חטא דוד מעיקרא דלא שייך לומר שסמך על זה שיהרגנו דפשיטא דחטא דלא ידע שימרוד בו ויתחייב מיתה וכו' כנ"ל:

בא"ד ונראה לר"ת שהיו כותבין גט גמור וכו' ולא היה ידוע לעולם וכו'. דבריהם צ"ע בזה דהיאך ס"ד דמה שידוע לנו לא היה ידוע אז לדוד וסיעתו דאטו מלחמה זו היתה מלחמה ראשונה לו הא כמה מלחמות היה לו והיאך יקרא ספק א"א, אבל עיקר קושיתם לפירש"י אינה קושיא לפע"ד, דודאי היתה הכוונה כל שלא יבוא מן המלחמה אף שלא יהא נודע אם מת אם חי, ואי קשיא הא חטא דוד שהי' לו לחוש שמא לא יהרג אורי' לק"מ דעכ"פ בידו הי' לעכבו שלא ישוב לביתו עם שאר החוזרים מן המלחמה באופן שיהא הגט גט גמור רק לפי שמרד בו באמת הרגו ומעיקרא בא אליה על סמך שיעכבנו אחר המלחמה ולא יבא לביתו רק אחר זמן באופן שיהא הגט גט:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף