חתם סופר/גיטין/עג/ב

חתם סופר גיטין עג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נתן לה כספים חוששין משום זנות וכו' מכאן הוכיח באבני מילואים דאע"ג אי הוה אמר בפיו לא בעלתי לשם קדושין לא הוה מהימן דחזקה אין עושה בעילתו בעילת זנות מ"מ ע"י הוכחה ממעשיו כגון שנתן לה אתנן מהימן טפי והארכתי בזה בתשובתי סימן אלף קע"ב לחלק בענין ואין כל הענינים שוים:

כמאן דלא כחד. הקשה פנ"י אהרשב"א שכ' לקמן ב"ה נמי לא אמר אלא בשכבר גירשה ומאוסה בעיניו ומשו"ה כל שלא ראינו שנבעלה אמרינן לא נבעלה אבל אם עדיין לא גירשה אע"פ שכבר נכתב הגט כיון שלא גירשה עדיין לא נמאסה בעיניו ע"כ על ידי יחוד בעלמא נעשה גט ישן כ"כ רשב"א. והקשה פנ"י א"כ מ"ט אמר ר' יוחנן דלא כחד הא בשמעתין גירשה מחמת חליו שלא תזקק ליבם ולא מאיסה בעיניו י"ל אפי' לא ראו שנבעלה חוששין לקדושין עיין פנ"י. ולפע"ד לפמ"ש בירושלמי דמתני' במסוכן נמי לא תתיחד ומייתי עובדא אחר שבעל מיד מת ע"ש ופשיטא דיותר יש אומדנא למסוכן של בעל ממה שנאמר מאומד הואיל ומאוסה בעיניו מחמת גירושין לא יבעול וכיון דס"ל לריב"י דאפ"ה בלא ראינו שנבעלה חוששין לקדושין כש"כ בבריא שגרש:

תנא ובלבד שימות וכו' נראה לבאר שיטת רש"י בע"ה דלא תיקשי עליו קושי' תוס'. הא חזינן דמייתי ברייתא משמע דהוה מפרשינן מתני' מה היא באותן הימים בין נתינת הגט למיתה ר"י ס"ל הרי היא כא"א עד שימות ואז יגלה מילתא למפרע שהיתה פנוי' אבל עד אז מוקמינן אותו בחזקת שיתרפא ור"י ס"ל שהיא בחזקת ספק כל זמן שהוא חי אבל אם מת איגלאי מילתא למפרע שהיתה פנוי' ולק"מ מגט אחר מיתה אך מייתי ברייתא ותני עלה ובלבד שימות פי' פלוגתתם הוא אלאחר מיתה ס"ל לר' יהודה אע"פ שכבר מת וחל הגט מ"מ כל אותן הימים עד שמת היה בחזקת א"א ומי שכבר בא עליה אז חייב חטאת ולר"י אשם תלוי ועל זה פריך א"כ הוה גט אחר מיתה ומשני דסיפא וברייתא לא קאי אמהיום אם ימות אלא אאומר מעת שאני בעולם. וס"ל במתנה אם ימות ואם לא ימות ברישא זה תלי' בברירה וסבירא להו לר' יהודה וגם לר' יוסי יש ברירה ומגורשת אך אם אמר מעת שהוא בעולם ומת והספק בשעה איזה רגע הי' רגע קודם מותו כיון דעכ"פ הגט הוה גט אם בזו רגע או בזו רגע ומה לי לידע איזה רגע הוא בזה לא תליא כלל בברירה ולא דמי לעירובין שהספק אם יהי' העירוב או לא וכן בגט אם יחי' אם ימות שהספק אם יחול או לא זה תליא בברירה ומ"מ ברישא אם ימות מחולי זה ס"ל לר' יהודה ור' יוסי יש ברירה וסיפא במעת שהוא שהספק באיזה יארע זה אין זה בגדר ברירה. אך מי שבא עלי' ואינו יודע אם היא שעה סמוך למיתה או לא והוא באשם תלוי ונאמר כשעברה השעה ולא מת חייב חטאת למפרע או כשימות נמצא אז בשעת בעילה חל הגט ופטור לגמרי זהו תלי' בברירה אם שעה זו סמוכה למיתה ופטור או רחוקה והרי היא אשת איש בהא פליגי ר' יהודה ס"ל גם בזה יש ברירה וכיון שלא מת מיד הרי היא כאשת איש לכל דבריה. ור' יוסי ס"ל ברירה כי האי גוני שאפשר שלא יתברר לעולם כי ממש אין לאדם לשער רגע קודם יציאת נשמה שיחול הגט אע"פ שמ"מ הגט חל כנ"ל אבל חיובו של זה תלי' בברירה שא"א לברר בזה ס"ל לר' יוסי אין ברירה והרי הוא באשם תלוי ולא בחטאת. ולא דמי לאוכל ספק חלב ספק שומן ושוב נודע לו שחלב אכל דמביא חטאת שאין זה בגדר ברירה שהרי גם אז היה חלב אלא הוא לא ידע כמו וכבר בא חכם בעירובין וגילוי מילתא בעלמא הוא אבל הכא תליא במה שיארע אח"כ ויבורר למפרע מה שהי' אם ימות מיד והי' זו השעה סמיכה למיתה או לא בזה שייך ברירה ועיין סברא כזו בתוס' ר"פ החולץ ד"ה תיגלי מילתא וכו'. ולעיל ר"פ כל הגט כתב רמב"ן אם יחיה אם ימות אינו בגדר ברירה דוקא באמר למי שתצא בפתח תחילה ותלי' בשתי נשים זה שייך ברירה אבל באשה אחת אם תצא אם לא תצא או אם ימות אם לא ימות ז"א בגדר ברירה. רק בשמעתין מברירה הוא בשעה מעת שהוא בעולם וברירה באיזה שעה זו תליא בברירה ובהכי מתיישבא ליה הא דתקון שמואל בגיטא דשכ"מ אם לא ימות וכו' אע"ג דקיי"ל אין ברירה משום דלא אמר מעת שהוא בעולם רק אם ימות ולא ימות אין כאן דין ברירה. ובס' גט פשוט הקשה איך יצאנו ידי חובת שיטת ר"ת דמהיום היינו מעת שאני בעולם. ולפע"ד יש לסמוך אמ"ש הר"ן ר"פ השותפין אע"ג בעלמא קיי"ל אין ברירה מ"מ בשותפין התם דהרוב מתברר ורק המיעוט איזה שעה ישתמש זה בחצר בברירה מועטת כזו קיי"ל יש ברירה כראב"י וא"כ י"ל ה"נ כן. ועיין כלל בדיני ברירה בתוס' עירובין דף נ' ע"ב ד"ה ומר סבר ולפ"ז מ"ש רמ"א בתשובה סימן פ"ד דיש ליזהר מליתן ב' גטין משום ברירה לא מעיקור הדין אמר כן אלא משום חומרא דגט ומטעם שכ' תוס' לעיל כ"ד ע"ב ד"ה לאיזה שארצה וכו' ויפה תיקן נוב"י קמא חלק א"ע סימן צ' ע"ש. אך לפ"ז אין חומרא אלא מטעם כתיבה כמ"ש תוס' הנ"ל אבל אם נעשה כמ"ש נוב"י יש תועלת בתיקון זה גם ע"י שליח למסור ב' הגיטין ליד שליח וק"ל. ודברי נוב"י כבר קדמו בס' גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק ק"ז. רק מה שחידש נוב"י להחמיר ע"י שליח לא נ"ל:

עיין כסף משנה ספ"ח ממעשר שני. ואינו ענין לכאן דהתם בשעה שחל המעשר דהיינו שפירש מן הכד לתוך פיו כבר הוברר חלקו של כל אחד טרם שיבלע משא"כ בגט לא הובררה השעה עד אחר שכבר מת ושייך ברירה:

מעת שאני בעולם. פי' ר"ת מהיום כמו מחיים ור"ן פי' והיינו כמו הה"י בשבא מהיום שיארע בו שימות לא מאותו יום שעומד בו. והרא"ש פי' מהיום כפשוטו אך אינו רוצה לומר מהיום יתחיל הגט אלא מהיום יתחיל התנאי שרגע סמוך לסלוקי מהעולם יחול הגט. והקשה פנ"י לר"ת ור"ן דמפרשי לשון מהיום א"כ אי לא כתיב מהיום ואמרינן לר"י זמנו של שטר מוכיח מאי איכא למימר. ולפע"ד בלא כתיב מהיום רק הוכחה מכח זמנו של שטר דאל"ה לאיזה צורך כתב זמן מודים ר"ת ור"ן דאין להוכיח מזה אלא פחות שבהוכחת שמזמן הזה יתחיל התנאי שמעת שהוא בעולם יחול הגט וק"ל. מ"ש תוס' מדהע"ה כבר הארכתי בזה בכמה מקומות. ועיין מהרש"א סוף מס' גיטין שכ' להורות לדורות וכו' ע"ש ונתכוון למעשה שאירע בתשו' מהרמ"ל ורמז עליו בית שמואל סי' קמ"ה סקט"ז ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף