תפארת יעקב/גיטין/נח/ב

תפארת יעקב גיטין נח ב

דף נ"ח ע"ב

בגמרא ת"ר לקח מן הסיקריקון כו' ואכלה ג' שנים היכי דמי אי דקא טעין וכו'. יש לדקדק דכיון דהך ברייתא בתר תקנה נשנית כמו שפירש"י דנותן לבעלים רביע א"כ אינן דנין כלל על גוף הקרקע בפרט לאחר תקנת רבי שאם שהתה שנים עשר חודש אין רשות לבעלים ליקח כלל א"כ אין טענתם רק על מעות דאף דהברירה ביד הבעלים ליקח קרקע מ"מ ברשות לוקח קיימא והוא יתן לו חלק רביעית כפי שירצה ודוק, א"כ מאיזה צד נוכל להוציא כל שיש לומר שכבר שילם לבעלים מה שמגיע להם, גם למה לי שלש שנים חזקה כיון דעכ"פ מסיקריקון לקחה והרי חלוטה הוא בידו רק מעות מגיע ממנו, גם למה קאמר מינך זבנה הא אין צריך ליקח כלל ממנו רק לשלם לו רביע:

ונראה לי דהך תקנה דתקנו ליתן לבעלים רביע היתה שלא יאומן הלוקח לומר שפרע לו כל שלא יברר דא"כ בטלה תקנת חכמים דכל אחד יאמר שכבר פרעו רק הכא הואיל דאכל שלש שנים נהי דמזה אין ראי' שקיבל הרביע מדלא מיתה דכמו דלא מהני לך חזק וקני למשנה ראשונה ולשמואל אפי' שטר כמו כן למשנה אחרונה לא מהני חזקה דמחמת יראת סיקריקון עביד ולא מיחה, אך הא ודאי אם אומר דלקחה ממנו קודם בקנין גמור נאמן ומה שאין בידו שטר מכר דטפי מתלת שנין לא מזדהר, ונהי דלענין גוף הקרקע לא הוי מהני כיון שאין ראי' ממה שלא מיחה דמיראה עביד, אבל כיון שאין דנין על הקרקע רק על המעות וכיון דאין לו ריעותא במה שאין בידו שטר דאחר שלש הוא, נאמן דזבנה ממנו שלא יצטרך ליתן לו הרביע, והיינו דקאמר כגון זה טוענין ללוקח דכיון דאין דנין על גוף הקרקע רק על המעות טוענין דזבנה אף דבעלמא כהאי גוונא דלא הוי ראי' משני חזקה אין טוענין הכא טוענין כיון שאין דנין על הקרקע כן נ"ל:

שם הבא מחמת חוב וכו' פירש"י אלא יחזיר הקרקע בחנם ולשון אין בו משום סיקריקון לא משמע הכי כלל וכן שנו בתוספתא כלשון הזה ממש ארץ יהודה אין בה משום סיקריקון משום ישוב המדינה וטובא התם, ופשיטא דהכוונה להיפך שאין בו דין סיקריקון להחזירה לבעלים רק חלוטה היא בידו, גם לא ידעתי טעמו דהא מהרוגי מלחמה ואילך ג"כ לא גמר ומקני ומ"מ מכח תקנת חכמים אינו נותן לבעלים רק רביע ומ"ש הבא מחמת חוב, ואמת דכפי הנראה דמהך דבסמוך אין דין אנפרות בבבל דחקו להרב ז"ל לפרש כן:

אבל לדעתי ברור דהכוונה פשוט דכל שבא מחמת חוב ואיזה תביעה גמר ומקנה כיון שלא בא עליו בגזל אבל מ"מ צריך לדון עמו בזה לברר אם באמת היה חייב לו מעות חוב או נזק, ובבבל כיון שיש שופט ולא קיבל עליו אצל השופט בודאי באמת מגיע לו חוב וגמר ומקני, כנ"ל ברור שוב ראיתי להדיא ברמב"ם ז"ל רפ"י מהלכות גזילה שנראה להדיא שפי' כמו שכתבתי ע"ש ובדברי הראב"ד וה"ה:

שם א"כ עשית סיקריקון. לא נתבאר יפה מה ענין סיקריקון לכאן כיון דהכל תלוי במה שהקדים מס של שלוש שנים ללא צורך ומה להם לבני באגי בכך, ובאמת כי לכאורה נראה דהכוונה שאם יש לדון דבר זה כלוקח מסיקריקון דבני באגי שמסרו לו הקרקע סיקריקון הם כיון דשל בעלים הראשונים הוא ומן הדין הלוקח מסיקריקון מקחו קיים ויכול גידל לתבוע מבעלים הראשונים כל זה שירצה רק לפי שבאמת אין להם דין סיקריקון כי בדין מכרו לו בכח השר כיון שלא הי' הבעלים לפרוע המס וממילא כשבא והם רוצין ליתן המס מה להם מה שנתן הוא מס של שלש שנים., אך תמוה לי מאוד מה ענין סיקריקון לכאן וכי כה"ג היתה תקנת סיקריקון ואם נדון השר לסיקריקון א"כ הרי עכשיו השר מצוה ליתנה לבעלים הראשונים באופן שלא נתבאר לי יפה ענין זה, ולולא פירש"י הי' נראה לי פשוט דהכוונה לפי שהי' רוצה לכתוב לו טירפא אבני באגי שלא כדין והוא ילך ויטרוף מהם בכח הפסק הזה שלא כדין ועל זה אמר לו עשית סיקריקון כי טירפא זו כסיקריקון יחשב כי אין מן הדין לטרוף מהם כלל כנ"ל:

שם אמר רב רביע בקרקע או רביע במעות, עיין פירש"י ותוס' ולפעד"נ לפרש בפשיטות דודאי ע"כ הך רביע שאמרה המשנה הוא חלק רביע מאיזה סכום, והשתא לרב אי הכוונה בקרקע הוי חלק רביעית מקרקע הנשארת לו כיון שנתן לבעלים חומש הוי חלק שנותן לבעלים חלק רביעית מקרקע שלו, וכמו כן אי נותן במעות הוי חלק רביעית מסכום מעות שנתן לסיקריקון הלכך שפיר נקרא רביע בין בקרקע בין במעות אבל לשמואל בשלמא בקרקע נקרא רביע חלק רביעית מקרקע שת"י קודם שנותן לבעלים ויש בה ד' חלקים ונותן חלק אחד לבעלים אבל במעות דרך משל כשנתן ש' זהו' והקרקע שוה ת' זהו' א"כ צריך ליתן לו מנה א"כ מאיזה סכום נקרא רביעית אי מסכום שנתן הרי הוא שליש בשלמא בקרקע קודם שנתן יש ת"י ד' חלקים ונותן חלק אחד משא"כ במעות לעולם אין כאן סכום של ד' חלקים שיקרא רביע ולכך קאמר שליש במעות ושפיר פריך מברייתא דקתני רביעית בקרקע או רביע במעות ש"מ כרב והיינו דמשני לאחר שבאו מעות לידו דכבר יצא מתחת יד הלוקח ד' חלקים ג' חלקים לסיקריקון וחלק אחד לבעלים ומן אותו הסך שיצא מתחת יד הלוקח יש לבעלים רביע ולסיקריקון ג' חלקים, וז"ב לפע"ד:

בתוס' בד"ה אנן יהבינן וכו' והא דאמרינן וכו'. ולדעתי הך דהכא לא דמי להתם כלל כי בני באגי אינן בעלים של הקרקע רק מכח השר שנתנה להם למס עד שיבואו הבעלים הראשונים ואז חוזרת להם ובעלים הראשונים לא הפסידו אף אם לא יבואו רק לזמן רב, אבל אותן שיש ת"י במס כל שלא פרע מס הפסיד ומי שקיבלה מן השר שלו, הוא עד שיבואו בעלים הראשונים, כנ"ל:

בד"ה למיכתב לי' וכו' לא אבני באגי דקביל מנהון וכו' ולא ידעתי מה נפקא מינה הך דקביל או קמאי ובשניהם יש לשאול מה להם במה שהקדים, אבל לדעתי הכוונה כפשוטו על בני באגי דקביל מנהון דהם מכרו לו שדה שאינה שלהם רק לקחו אותה מסיקריקון לס"ד דכסיקריקון חשוב ולכך תובע אותם מה שהפסיד על ידם אבל עכשיו דרשות השר אינה כסיקריקון וכדין מסרו לו הקרקע בודאי הניח מעותיו על קרן הצבי מה שהקדים ליתן על שלש שנים:

בתוס' בד"ה רביע וכו' ותימא דמאי פריך מברייתא. ובאמת יש ליישב פירש"י דודאי אי היה כוונת התנא מעות וקרקע היה לו לתפוס הסכום העיקרי במעות הלכך לרב עיקר הסכום במעות ויכול ליתנו בקרקע גם כן, אבל לשמואל ע"כ דהתנא לא מיירי ממעות כלל רק מקרקע דאי ממעות היה לו לומר שליש, והשתא פריך מברייתא שפיר דקתני מעיקרא רביע והדר קתני רביע בקרקע או רביע במעות א"כ הי' לו לתפוס הסכום העיקרי לגבי מעות דהיינו שליש במעות או שליש בקרקע דהיינו רביעית קרקע כנ"ל, אך כבר כתבתי בגמרא דנראה לי לפרש בפשיטות דבלאו הכי לק"מ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף