תפארת יעקב/גיטין/לה/א

תפארת יעקב גיטין לה א

דף ל"ה ע"א

בגמרא והא רב לא מגבי כתובה הא דלא מקשה ממתני' דקתני נודרת ולמה לא נשבעה חוץ לב"ד משום דאיכא למימר דנדר חמור ליתומים משבועה חוץ לב"ד ויכולין הם לעכב שתידור דוקא והי' זה מתקנת ר"ג להחמיר עלי', אבל לרב דלא מגבי כתובה כלל קשיא לי' שפיר דוודאי ליכא למימר דכ"כ יכולין יתומים לעכב אפי' אי נדר קיל שלא תשבע רק בב"ד א"כ למה מודה רב בקופצת ונשבעת הא מ"מ לא נשבעה בנק"ח והרי כל מי שנשבע בלי נק"ח במקום שצריך נק"ח חוזר ונשבע דהוי טועה בד"מ, וע"כ דכיון דתיקון ר"ג נודרת להחמיר עלי' אין לנו רק או שתידור או שתשבע חוץ לב"ד וכיון דנדר קיל סגי בשבועה חוץ לב"ד והנה דעת ר"ח הביא הרא"ש דשבועה להבא משביעין דלא חמור כ"כ ויש להבין הא נודרת ג"כ הוא להבא ולמה לי נודרת אפי' שבועה כה"ג משביעין וצריך לומר דנדר כי הך חמור משבועה דנדר כיון שאי אפשר לקיימו תיכף יצא מפי' לשוא משא"כ שבועה אינה רק להבא ממש:

בתוס' בד"ה לא הי' ימים מועטים, וא"ת וכו' כדר"כ ור"א ולדעתי לק"מ דשאני שבועה שיש בה כפירת ממון בין אדם לחבירו ומשתבע להפטר מחבירו חמור טפי ואין לו לישבע רק בדבר ברור שהאמת כך הוא כי השבועה לברר קא אתי ואי ישבע מה שאינו כך לעולם לא יתברר ע"י שבועה וכן בשבועת עדות חזינן דהקפידה תורה דוקא על שבועה שיש בה כפירת ממון ש"מ דהך חמורה טפי וכ"ש נגד בעל דין והך דר"כ ור"א כפי דעתו שהוא עכשיו בלבו הוא נשבע שכך יש לו ידיעה עכשיו שכך אמר רב ואי טעה לא נשבע לשקר דהוא כך הי' יודע בעת שבועה משא"כ בין אדם לחבירו על עיקר המעשה הוא נשבע לא כפי ידיעתו, ועוד דלא אמרינן לבך אנסך רק בדבר שהוא כן לעולם כגון כדרב כהנא ור"א דאפי' יאמר רב כאחד לא נשתנה ידיעת השני בזה רק שהוא אנוס בדמיונו אבל היכי דנתברר לו בעצמו שטעה והי' זה מחמת שלא נתן אל לבו כהך דהכא שהי' לה לידע היכן הניחתו והי' לה ליתן אל לבה ולא מיקרי אנוס כנ"ל, גם מה שהביאו מנדרי שגגות לא דמי בלא"ה דהתם הוי שבועה להבא שתלה איסור פירות אבל הכא בשעה שנשבעת יצאת שבועה לשוא:

בד"ה ל"ש, לא כמו שפי' בקונטרס שם וכו' ולדעתי עיקר כוונת רש"י התם היפוך שבועה כמו שפי' שם גבי פוגמת רק דקשיא לי' איזה פקחות יש בזה אם תהפוך יוכל הוא להפוך עלי' לשבועה דרבנן לזה פי' דהנ"מ הוא דבשבועה דאורייתא שלא תוכל להפוך לעולם תצטרך לישבע בנק"ח, אבל בשבועה דרבנן תוכל להפוך ואח"כ כשיהפוך הוא עלי' לא יגיע לה רק שבועה קללה בעלמא דהוא לא יוכל להפוך שנית כהך שבועה ממש רק להיסת, ודברי רש"י עולין בשוה שם וכאן:

בד"ה ונודרת ודוקא שבועת הבאי. כוונתם דבלא זה הוי אתי שפיר דשבועה הוי לקי על שוא ונדר לא, לכך דוקא שבועת הבאי אסורין אבל השתא דנדר ג"כ הוי לקי על שוא מאי איכא בין נדר לשבועה, ולזה כתבו דמ"מ חומר הוא שבועה מנדר:

בא"ד וא"ת בפרק בתרא כו'. לכאו' יש לתמוה דקושיא זו קשה לכל הפירושים דס"ס אמרינן היו מכין וישן לאלתר אבל באמת כוונת התוס' פשוט דאי נימא דנדר אינו חל על דבר שאי אפשר לקיימו ולא לקי כלל משום נדר שוא כמ"ש הר"ן בנדרים שם לא הוי קשה מהתם מידי דכיון דלא לקי משום נדר שוא פשיטא דאינו עובר עד שיהנה דאז הוי לוקה כיון שבשעה שנדר הי' על תנאי ולא יצא מפיו לשוא, דקודם לכן על מה ילקה דמה שיהא מוכרח לעבור אין בו רק משום שוא ונדר שוא לא איכפת לן, אבל לפי מה שכתבו דנדר שוא ג"כ הוי לקי כמו שבועת שוא א"כ התם כי אנסבי' מיד עבר, ואהא תירצו דאף דהוי לקי משום נדר שוא היינו אם עבר בשעה שיצא מפיו הנדר לשוא אבל אם בשעה שנדר היה על תנאי ולא הי' לשוא אף דאח"כ אנסבי' מ"מ אינו עובר עד שיהנה כיון דבשעת דאנסבי' לא נדר לשוא, וזה ברור, ולק"מ קושית מהרש"א, ודע שיש להקשות לשיטת התוס' בהך סוגיא דקונם עיני בשינה היום דפריך אי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן לי' דהוי לי' לומר שתלה נדרו בתנאי שאם יישן היום יהא אסור לישן לעולם ואז אינו לוקה עד שישן למחר אף שישן היום כמ"ש התוס' ויש ליישב ואין להאריך כאן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף