תורת השלמים/יורה דעה/קצה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
(א) אבל מותר להתייחד עמה. ודוקא אם אינה נאסרת עליו רק משום נדה דיש היתר לאסורה ואין יצרה תקפו כ"כ משא"כ אם זינת שנאסרה לבעלה עולמית אסרו לייחד וכדאיתא בסוטה דף ז' וכ"פ הרמב"ם כת"ק:
(ב) וכן ע"י זריקה מידו לידה. אבל על בגדיה משמע דמותר וכן מותר לנפוח נוצה או עפרורית מבגדיה ומ"מ המחמיר תע"ב ובתשובה הארכתי בזה:
(ג) לחם או קנקן. והיינו כשאין אוכלין ושותין ממנו דומיא דסי' פ"ח. כ"כ הפרישה והט"ז אבל באמת שם מבואר בב"י ובש"ע בהג"ה דגבי קנקן אע"פ ששותין ממנו אם אין דרכו להיות על השולחן הוי הפסק וכן מבואר לעיל כלל ע"ז דין ט' ע"ש:
(ד) במפה שלו. או שתגלה מעט מן השלחן ותתן קערה שלה עליו. ש"ך בשם דרשות הנשים:
(ה) אם אוכלת בקערה בפני עצמה. אבל אסור לאכול מקערה אחת אף שיש בקערה חתיכות קטנות והוא אוכל אחת והיא אוכלת אחת. אבל כשיש בקערה חתיכות גדולות וכל א' משים לפניו על כלי מיוחד ואוכל משם אין בזה איסור כיון דאין האכילה מיד בלקיחתו מקערה. כ"כ הט"ז:
(ו) לא ישתה. ואף שחזר ומלאו אבל אם שתתה היא כל הכוס ומלאוהו נראה דמותר. ש"ך:
(ז) לא ישב במטה המיוחדת לה. וכ"ש לישן עליו. אבל היא משמע מדברי הפוסקים דמותרת לישן על מטה שלו משום דהיא לא מרגלא כדלעיל לענין שתיה וכן יש קצת ראיה מהא דכתבו הפוסקים דהיא מותרת לשתות כדאמרי' בפ"ק דשבת גבי עובדא דאליהו אכל ושתה עמי ולא אמרה אכלתי עמו ושתיתי עמו (ועיין בביאורי סמ"ג לאוין למהרש"ל) והתם נמי קאמר וישן עמי ועיין בס"ק ח' אכן הט"ז כתב דאף היא אסורה לישן על מטתו המיוחד לו ואין דבריו מוכרחים כלל וכתב עוד הט"ז מנגיעה שנוגע בסדין שהוא מלוכלך בדם אין איסור אע"פ שקצת נזהרין בזה ושבוש הוא עכ"ל. וכ"כ הדרישה ס"ס קצ"ג ונ"ל קצת ראיה לזה מהא דאיתא בתוס' סוף פ"ב דנדה דמותר לראות דמי אשתו ומבואר בש"ס וברמב"ם פ"ה מהא"ב שלוקח המטלית בידו ועושה צל בידו הרי דמותר ליגע ועיין בדרישה שכתב טעות המנהג מהיכן בא ע"ש:
(ח) לא יישן עמה. עיין בב"ח וט"ז שהעתיקו בשם ההג"ה באשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעל וזהרי מסדינין ששכב עליו איש אחר דאולי תתעבר מש"ז של אחר ואע"ג דהולד כשר שאין כאן ביאת איסור מ"מ יש להקפיד אהבחנה וגזירה שמא ישא אחותו מאביו משא"כ בנדה דליכא חשש כלל ע"כ ועי' בחלקת מחוקק בא"ה סי' א' ס"ק ח':
(ט) אפילו בעקבה. כן הוא בש"ס פ"ב דנדרים כל המסתכל בעקבה של אשה ה"ל בנים שאינם מהוגנים. אמר ר' יוסף ובאשתו נדה א"ר שמעון בן לקיש עקבה דקתני במקום הטנופת שהוא מכוון נגד עקבה ע"כ וא"כ קשה על הטור שהוא כל' המחבר שכ' דה"ה מקומות המכוסים והלא שם קאמר דוקא עקבה. ומ"ש הב"י ושאר אחרונים דהטור סובר דכל מקומות המכוסים שבה בכלל מקום התורף וכ"כ הרשב"א בת"ה דמן העקב נלמד לכל מקום מכוסה עכ"ל אבל באמת גם זה תמוה דהא בש"ס מדקדק וקאמר דוקא במקום הטנופת שהוא מכוון נגד עקבה וגם ל' אפילו בעקבה שכתב הטור אינו מדוקדק לכאורה. לכן נ"ל פשוט דדעת הרשב"א והטור דריש לקיש לא קאי כלל אמלתא דרב יוסף ותרוייהו פליגא בפירושא דברייתא דרב יוסף מוקי ברייתא בעקבה ממש ובאשתו נדה וריש לקיש מפרש הברייתא בסתם אשה אפי' אינו נדה ומה עקבה מקום הטנופת. נמצא דלרב יוסף עקבה ממש קאמר ואפ"ה אסור להסתכל כיון שהוא מקום המכוסה וה"ה לכל המקומות המכוסות וכן מצאתי בספר בעל הנפש להראב"ד דף מ"ט ע"א שפי' כן הסוגיא דשמעתא ומסיק וכתב וז"ל ונקטינן כתרוייהו להחמיר דאסור להסתכל בעקב אשתו נדה ומן העקב נלמוד כל מקום המכוסה שבה ואסור להסתכל במקום הטנופת אע"פ שאינה נדה עכ"ל. וזה נראה ג"כ דעת הרשב"א והטור נמצא דדבריהם נכונים וברורים ואין אנו צריכין לדחוקים של הב"י והב"ח והדרישה בזה עיין שם:
(י) זוכרים תמיד שהיא נדה. וכן הוא ל' הטור ולא ידעתי מאין יצא להם טעם זה הלא הטעם מפורש להדיא בש"ס ס"פ אע"פ כדי שלא תתגנה על בעלה ופירש"י בימי טהרה אם לובשת בגדים שלבשתה בימי נדתה עכ"ל ותמיהא גדולה היא על כל האחרונים שלא הרגישו בזה על הטור ויש כמה נפקותות לדינא בין השני הטעמים וצ"ע. (וזכירה זו למה דלא צריכין היכר אא"כ שיש איזה הרגל וחבה וקירוב דעת) ונראה פשוט דלכל הטעמים אם יש לה בגדים מיוחדים אפי' נאים ומקושטים שמותרת להלבישם ואע"ג דקאמר שם בש"ס מותר בלאו' (פי' בגדים ישנים ובלואים) לאשה שמתכסה בהן בימי נדתה היינו שהבעל אינו מחוייב לתת לה בגדים חשובים להתכסה בהם בימי נדתה אבל אם יש לה פשיטא דמותרת להלבישם וזהו בכלל מ"ש בסעיף ט' דהתירו לה להתקשט בימי נדתה והוא פשוט דלא כמ"ש מהרש"ל בביאורו לסמ"ג לאוין דף פ' ע"א דאין הלכה כר"ע דמתיר להתקשט ומצינו בדברי רבותינו שלא תתקשט האשה בימי נדתה ויש לה בגדים מיוחדים לנדתה כדלעיל כהל' אישות עכ"ל ובאמת כל זה אינו דבגדים מיוחדים לאו מטעם שלא תתקשט הוא ועיין בש"ד שפסק ג"כ שלא תתקשט האשה ועיין ס"ק י"א:
(יא) שלא תתגנה על בעלה. ואע"ג דקאמר בש"ס עד שבא ר"ע ולימד א"כ אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה ומשמע מדקדוק לשון הש"ס דר"ע אזיל לשיטתו בסוף גיטין דאמר אפי' מצא אחרת נאה ממנה יגרשנה ע"כ מתיר כאן להתקשט וא"כ אנן דלא קי"ל לענין גטין כוותיה א"כ יהא אסורה להתקשט וצ"ל דהרמב"ם והטור וסייעתם סוברים דאף דר"ע דקאמר הכי אזיל לשיטתו מ"מ אף בלא האי טעמא דיגרשנה מ"מ מותר להתקשט כדי שלא תתגנה על בעלה וכה"ג מצינו כמה פעמים בש"ס (ועיין בס"ק יו"ד) ועיקר הטעם דנדה לשבעה הוא כדי שלא יהא רגיל וקץ בה וכמ"ש לעיל בסי' קפ"ג ע"ש וק"ל. שוב מצאתי בלחם חמודות ס"פ התינוקת דף ש"ג ע"ג הרגיש ג"כ בזה ותירץ דאע"ג דאנן קי"ל דאסור לגרש במצא אחרת נאה ממנה מ"מ יש לחוש ע"י שתתגנה ישים לה עלילות דברים עד שיגרשנה עכ"ל:
(יב) חוץ ממזיגת הכוס. ועי' בב"ח וש"ך שכתבו דה"ה ליתן הקערה על השולחן אסורה בימי נדתה ודוקא קערה המיוחדת לבעלה לבד אבל לא כשבני בית אוכלים ממנה וכ"כ הבאר שבע דף קי"ב ע"ב והט"ז כתב מדלא אמרי' רק חוץ ממזיגת הכוס ולא אמר גם כן תיקן המאכל אלא ודאי דחכמים ידעו שאין בזה קירוב דעת רק מעשה עבדות:
(יג) ליצוק לו מים. ובכלל זה ג"כ שאסורה ליצוק מים בתוך הכיור שיש בו נקב למטה בשעה שרוחץ ממנו אבל מותרת ליתן מים בכלי והוא ירחץ אח"כ. כ"כ הט"ז וע' בש"ך שכ' בשם דרשות הנשים לאסור כה"ג:
(יד) ויש להחמיר. כל האחרונים קוראים תגר על מנהג זה שהוא מנהג בטעות וכ' הש"ך בשם הראב"ן שנהגו שלא לאכול עמה עד כלו' ז' נקיים והוא כשר ונאה דשוב ליכא כאן הרגל עבירה אלא הרגל מצוה כיון דיכולה לטבול לא שביק היתירא ואכיל איסורא:
(טו) אם בעלה רופא. הבית יוסף אזיל לשיטתו שכתב על תשובת הרמב"ן שבסימן קכ"ז וז"ל אף דמשמע בדבריו דאם החולי מסוכן ואין שם רופאים אחרים דשרי משום פקוח נפש אלא דאיכא למימר דלטעמיה אזיל דסבר דנגיעת נדה אינה אסורה אלא מדרבנן אבל להרמב"ם דנגיעת ערוה אסורה מן התורה הכא אע"פ שיש בו פקוח נפש אפשר דאסור משום אביזרא דג"ע וצ"ע עכ"ל הב"י והש"ך השיג על הב"י בזה וכתב וז"ל ואין נראה דודאי אף לרמב"ם ליכא איסור דאורייתא אלא כשעושה כן דרך תאוה וחבת ביאה משא"כ הכא וכן המנהג פשוט שרופאים ישראלים ממשמשים הדפק של אשה אפי' א"א או עובדת כוכבים אף שיש רופאים עובדי כוכבים אלא הדבר פשוט כמ"ש עכ"ל ואין דבריו מוכרחים דמ"מ כיון דלהרמב"ם אסור מדאורייתא כל שנהנה מנגיעתה בקירוב בשר א"כ אפשר דאסור למשש לה הדפק דקרוב הדבר לבוא לידי איסור דאורייתא וכן משמע בתשובת הרמב"ן עצמו שם דלמאן דאמר דכל קריבה אסור דאורייתא (והוא כדעת הרמב"ם) יש להחמיר בזה גם מ"ש הש"ך וכן המנהג פשוט וכו' אין זו ראיה כלל דיותר יש לחוש באשתו נדה שלבו גס מבאשה אחרת וכמ"ש בתשובת הרשב"א (סימן אלף קפ"ח) ובהג"ה בש"ע באבן העזר (סימן כ"א) והרב שהכריע שלא כדעת הב"י סומך עצמו על הגהת ש"ד והגהת מיימוני דמתיר וכמ"ש בד"מ ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |