דרישה/יורה דעה/קצה

דרישה ‏ יורה דעה קצה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לא יאכל {עמה על השלחן וכו'. בפ"ק דשבת תנן לא יאכל} הזב עם הזבה מכאן שאם שתה האיש אשתו שותה אחריו דלא יאכל תנן וה"ה לא ישתה אבל לא תאכל ולא תשתה לא תנן ואם שתה זה מפני זה והריקן בכוס אחר שרי מ"ק בפ"ק דשבת ואפי' חזר והריקו לכלי ראשון מותר לו לשתות ממנו כיון שנשתנה כשהורק מכלי אל כלי ואם שתה שלא בפניו אינה צריכה להגיד לו אלא מניחתו לשתות שאין כאן חיבה מהר"ם. נמצא בשם רש"י שאסורין לישב יחד בספסל א' התלוש מ"ק. ובתוספות בהלכות נדה וחומרא בעלמא הוא. אשה בימי נדתה אין לה ללבוש בגדים נאים ולא לפרוק שערה ולא לחתוך צפרניה וגם אין לה להזכיר השם בימי נדתה. אמר הר"ח שבימי נדותה (דהיינו בימי ראייתה כ"כ רמ"א עכ"ה) אין לה לילך לב"ה אלא תעמוד מבחוץ ותתפלל מבחוץ (ומהרא"י בפסקיו סימן קל"ב התיר לילך לבה"כ בימים נוראים וכה"ג שרבות מתאספות לבה"כ לשמוע תפלה וקריאה כי הוא עצבון גדול שהכל מתאספין והן יעמדו בחוץ וכ"כ רמ"א. ע"ל סימן רפ"ב שם כתב רבינו דאפי' נדות מותרין לאחוז בס"ת ולקרות בו והוא שלא יהיו ידיהן מטונפות או מלוכלכות ובהג"ה ש"ד דיש נשים נמנעות ויפה הן עושות עכ"ה). רבים שוגין ומקילין בימי ליבונה ושותין בכלי אחד שטות ואיסור גמור עושין גם שאלתי פי הר"ח אם יש למצא שום היתר והשיב שאין נדנוד ושום היתר להסתפק בזה דהר"ח מ"ו. עוד ראיתי שטות גדול מזה כשמנתחים בשר לחתיכות קטנות אוכלין בקערה אחת הוא נוטל חתיכה אחת והיא נוטלת אחת עד גמר אכילה ושיבוש גדול הוא דפשיטא דחשיב אכילה. והאנשים שאוכלין עם נשותיהן בימי ליבונה שלא ירגישו בני הבית שיבוש הוא לעבור על דברי חכמים ונתקבצו כל הקהילות וכתבו חרם על זה דהר"ח מ"ו:

ב

ולא יסתכל אפי' בעקיבה ולא בכל המקומות כו' הא דכתב אפי' בעקיבה גם האריך בלשונו דהו"ל למכתב בקיצור ולא יסתכל בכל המקומות המכוסים בה נלע"ד דרבינו קאי אפ"ב דנדרים דאמרינן התם המסתכל בעקבה של אשה הויין ליה בנים שאינן מהוגנים אמר רב יוסף ובאשתו נדה אמר ר"ל מאי עקבה מקום התורף וכתב ב"י ז"ל כלומר שהעקב מכוון כנגד מקום התורף ומשמע ליה לרבינו דכל המקומות המכוסים הוו בכלל מקום התורף וכ"כ הרשב"א בת"ה דמן העקב נלמד לכל מקום מכוסה שבה עכ"ל ב"י. ולעד"נ דהרשב"א ורבי" ס"ל דמ"ש בגמ' מאי עקבה מקום התורף אינו ר"ל שהוא מכוון נגד מקום התורף אלא כל דבר מכוסה נקרא תורפה וכמ"ש בס"פ מי שמתו טפח באשה ערוה וכמ"ש רבי' וב"י בא"ח סימן פ"ה והשתא א"ש דגמרא לרבותא נקט עקבה אע"פ שהוא קצת מגולה וזהו כוונת רבי' ג"כ שכתב אפי' עקיבה וא"כ ממילא יש איסור בשאר אברים המכוסים במכ"ש וזהו שמסיק וכתב ולא בכל המקומות המכוסים ולפ"ז צ"ל דרבותא דעקיבה היא מפני שהיא סוף הרגל וכמעט מגולה ואפ"ה מיחשבא מקום מכוסה ואסור וכמ"ש ועי' בב"י:

ג

חוץ ממזיגת הכוס שאסורה למזוג לו כו' כתב הרשב"א דוקא של יין שהוא מרגיל לדבר עבירה. ובהג"ה מיימוני כתב דהיינו דוקא מזיגה והושטה (ור"ל הושטה לפניו ע"ג השלחן דאילו מיד ליד אפי' כל דבר אסור וכמש"ר לפני זה) אבל הושטה בלא מזיגה או מזיגה בלא הושטה שרי בלא שינוי ודוקא מזיגה במים אבל מזיגה מהכלי כמו שאנו עושין אין נראה בזה קירוב דעת ומיהו על השלחן אסור בלא שינוי ועי' בב"י שהביא לכל זה אבל בש"ע לא הזכיר לא הוא ולא רמ"א:

ד

ואסורה ליצוק לו מים לרחוץ בו פניו ידיו ורגליו אפי' אינה נוגעת בו ז"ל ב"י סמ"ג וסמ"ק והרשב"א דמיירי שהוא רחוק והוא מוצקת דאילו ליגע היא בידה אפי' בלי רחיצה אסור דהא איכא קירוב בשר ואסור ליגע בה ואפילו באצבע קטנה עכ"ל ומוכח בהדיא מזה דבשעה שהוא רוחץ היא מוצקת מרחוק על ידיו וכן מוכח מדברי רבי' שלא מיעט אלא הנגיעה ולאפוקי מי"מ שאמרו שבכה"ג נמי לא איצטריך למימר דאסור דהא אפי' שאר דברים אסור להשליך מידו לידה אפי' בלי נגיעה אלא מיירי הכא שאסורה ליצוק לו מים תוך משיכלא ושהוא ירחץ בו וז"א דרבינו לא איירי בהכי וי"ל דבכה"ג ס"ל דמותר ומ"ש בש"ע וב"י הביאו דאפי' בלא רחיצה אסור להשליך מיד ליד אפשר שהאחרונים החמירו בזה והוא לא החמיר כ"כ א"נ מיירי הכא דמקטף קטף למיא דלא נגעה אפי' על ידי ניצוק ואפ"ה אסור משום חיבת שימוש דרחיצה:

ה

וכל אלו הרחקות צריך להרחיק בין בימי נדותה כו' ואין לחלק כלל בין ימי נדות לימי ליבון ואין להקל בזה ומה שהיקל אותו חסיד אמר ר"ת לפי שהיו רגילין לטבול אחר ז'. והורה הר"ם ב' מטות שרגליהם זו כנגד זו לא ישכב הוא בא' ואשתו נדה באחרת אם לא שישימו שום הפסק בנתיים מ"ק בפ"ק דשבת מ"ו. ומ"ש שרגליהם זו כנגד זו לכאורה נראה דדוקא קאמר שרגליהם זו כנגד זו דאו פניהם דאיש ואשה זה כנגד זה ואיכא צד חיבה משא"כ כשראשי המטות זה כנגד זה אבל לא משמע כן מדברי רמ"א דכתב סתם ב' מטות נוגעת זא"ז וצ"ל דהוא פי' רגליהם ל"ד צד מרגלותיו אלא כל ראש כרעי המטה נקרא רגלי המטה והשתא א"ש דצריכי דוקא ליגע דאילו לטעמא דפניהם זה כנגד זה קשה אפי' בלי נגיעה נמי אסור:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.