תורת השלמים/יורה דעה/קצו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
(א) שהזבה סופרת. ובזמן הזה כולם כזבה שוינהו חכמים אפילו רואה טפת דם כחרדל כמבואר לעיל בסימן קפ"ג:
(ב) דהקהל כבר עשו אותו לילה. אף שהיא לא התפללה כן כתב הת"ה ופשוט הוא דאם הוא לילה או אפילו ספק לילה ולא בדקה אף שעדיין לא התפללו היא והקהל מ"מ אינה יכולה למנות מיום המחרת כיון שכבר הוא לילה ובעינן שבעה נקיים שלמים וכל יום כ"ד שעות כמבואר מדברי האגור ומשמעות הפוסקים דאין חילוק בין תמוז ואב או כסליו וטבת דלעולם צריכה לבדוק סמוך לבין השמשות והשיעור מבואר בא"ח סימן רס"א שהוא מהלך אלף ות"ק אמה קודם הלילה ודלא כמשמעות הש"ך סס"ק ד' דיש חילוק בין הימים ע"ש:
(ג) אפילו עשו הקהל שבת. ואפילו עשתה היא ג"כ שבת ויש מחמירין ש"ך וכתב מהרש"ל בתשובה סימן פ"ב דנשים שלנו שמתחילות למנות מיום וא"ו כמבואר בסעיף י"א פשיטא שיכולה למנות אפילו אחר תפלת ערבית:
(ד) תוך ימי ספירתה. אם ראתה דם עד סמוך לערב מפסקת אחר ברכו כ"כ הב"ח. וש"ך כתב שזה ג"כ דעת הרב ואף שאין זה משמעות לשון הרב כלל ודברי הש"ך דחוקים בזה מ"מ ראוי לסמוך על זה ובפרט לדידן כמ"ש ס"ק ג' וק"ל:
(ה) רק יום א'. ואף לדידן שנוהגין דאף באשה שראתה כתם להמתין ה' ימים ואח"כ תפסוק כדלקמן בסעיף י"א מ"מ יש נפקותא לדידן כגון בכלה דמותרת מיד שתפסוק לספור שבעה נקיים ועיין בש"ך שכתב בשם המ"מ נפקותא אחרינא דאם חזרה וראתה בימי ספירתה אם לא ראתה רק יום א' בדיקת שחרית לא מהני אפילו בדיעבד אבל ראתה רק כתם אפשר להקל בין בימי ספירתה בין בתחלה עכ"ל:
(ו) שתרחץ ולובשת לבנים. הטעם בכל זה דאולי נתלכלך גופה או חלוקה באיזה כתם ותמצא בתוך הז' נקיים דאז אין תולין כמבואר בסמוך סעיף יו"ד ולפ"ז אם בדיעבד ספרה ז' נקיים בלא רחיצה ולבישה כלל ואח"כ בודקת חלוקה וגופה ולא נמצא שום כתם מותרת לטבול אך דלכתחלה אין לשנות המנהג לספור ז' נקיים בלא רחיצה ולבישת לבנים אם לא שהיא בדרך וכמו שמסיים הרב:
(ז) ואין לה בגדים. וה"ה אם אין לה מים כלל עט"ז:
(ח) רק שהחלוק נקי. וגם צריך להיות בענין שהכתם ניכר בה משא"כ חלוק צבוע:
(ט) ולא לאור הנר. והא דאיתא בריש פסחים אור הנר יפה לבדיקה ואפי' אכסדרה שאורה רב אין לבדוק לכתחלה לאור היום וכמבואר בא"ח סימן תל"ג י"ל דשאני לענין בדיקת חמץ שצריך לבדוק בחורין ובסדקין במקום שאין אור היום יכול לשלוט משא"כ בנר יוכל לחפש בחורין ובסדקין משא"כ בבדיקת החלוק והעד וכיוצא בו שיוכל לילך במקום המגולה לכן טוב יותר לבדוק לאור היום ועוד י"ל דצבע הכתם ניכר יותר ביום מבלילה לאור הנר (משא"כ בחמץ שהוא דבר ממש) וזה הטעם ג"כ בנגעים שאין רואין אלא ביום ועיין ברמב"ן פ"ט מהל' טומאות צרעת:
(י) ומצאה טמאה. בטור כתב רבותא יותר דאפילו לא בדקה עצמה להפסיק בטהרה ג"כ דינא הכי וכ"כ הרשב"א בת"ה וכן הוא להדיא במתני' בפרק התינוקת ולא ידעתי למה שינה המחבר ועיין בעט"ז שכתב כלשון הטור והמחבר:
(יא) עד מקום שהשמש דש. ועיין בתשובת משאת בנימין סימן מ"ט מענין הבדיקה ובמעדני מלך דף ש"א ע"א:
(יב) הרי זו משובחת. והיינו שלא בשעת תשמיש וכמבואר לעיל סימן קפ"ד ועיין בסימן קפ"ז:
(יג) אין תולין אותו להקל. הטעם שבתוך ג' ימים ראשונים עדיין יש להסתפק אם פסק דם מקור שלה ולאפוקי לאחר ג' כ"כ המרדכי והגהת מיימוני בשם סה"ת ולפ"ז נראה באשה שמתעסקה בכתמים או שיש לה חבורות ופצעים (והיינו שאינה יודעת שמוציאה דם) ומתיראה שלא תוכל לספור הז' נקיים בנקיות בלא כתם לדידן שאין הנשים סופרות ז' נקיים עד אחר יום ה' לשמושה וכמבואר בסעיף י"א נ"ל דיש לה תקנה בדרך זה דהיינו מיד שפסק דמה ביום א' או ב' לראייתה תבדוק עצמה היטב כמו שדרך לבדוק לספירת הז' הנקיים ואחר יום ה' לשמושה שמתחיל לספור הז' נקיים כבר עבר הג' ימים שפסק דמה ותולין בכתמה להקל וק"ל וכה"ג פסק בתשובת צמח צדק (סימן ס"ה) בדברי השואל ומביא שם ראיות ברורות לדבריו ואף שבעל צמח צדק שם מפקפק בזה להחמיר היינו שבדקה שלא במתכוין רק לכבוד שבת וחייש אולי לא בדקה יפה יפה משא"כ אם בדקה במתכוין וע"ש:
(יד) ויודעת שמוציאה דם. הש"ך האריך להשיג על דין זה וכתב דאין להקל אלא אם כן המכה מוציאה דם תמיד ובאמת אין דבריו מוכרחים כלל ובכתמים שומעין להקל כמבואר לעיל סימן ק"צ וכ"כ בתשובת צמח צדק (סי' ס"ה) וז"ל דמאן דמיקל במצאה כתם תוך ג' לז' נקיים לתלות אפי' בטעם כל דהו לא מפסיד כל כך כיון שבלא"ה רבים מקילין בכתמים תוך ג' עכ"ל ונ"ל דאם מצאה כתם תוך ג' ימים ראשונים לז' נקיים שצריכה לחזור ולספור ז"נ מחדש ואז אף שראתה כתם תוך ג' לז' נקיים השניים תולין להקל כיון שכבר עברו ג' ימים ראשונים ובפעם שניה לא ראתה מגופה ואת"ל שהיה מגופה לא הוחזקה מעינה פתוח בראיית הכתם ועוד דהוי כספק ספיקא ספק אם הכתם ראשון היה מגופה ואת"ל שהיה מגופה דלמא הכתם שני לא הויא מגופה ודוק ועיין בט"ז שכתב דדעת הרב דאין לתלות במכה אא"כ א"א ליזהר שלא תלכלך אבל אם אפשר ליזהר ולא עשתה כן אין תולין:
(טו) ו' עונות שלימות. כ"כ התוס' והרא"ש בפרק בנות כותים משום דהלכתא כחכמים דפרק ר"ע דשש עונות שלימות בעינן אבל צ"ע על רא"ש דבשבת פרק ר"ע מעתיק בפשיטות סתמא דמתני' דפולטת שכבת זרע ביום הג' טהורה ומה יפה עשה הרי"ף שהעתיק הגרסא שניה שבש"ס מניין לפולטת ש"ז שהיא טמאה וכה"ג קשה על האגודה דבשבת פסק להדיא דביום הג' טהורה ובפרק בנות כותים פסק כהתוס' והרא"ש ועוד קשה לי שהרמב"ם בס"ה מהל' אבות הטומאה פסק דאחר ג' עונות טהורה וכתב שם הכ"מ דפסק כר"א דפולטת ביום הג' טהורה וגורס בש"ס דשבת אבל חכמים אומרים שלש עונות והוא גרסת הרשב"א (וצ"ע דהרשב"א בתה"א גורס להדיא ו' עונות שלימות ופסק כן ואי כוונת הרב ר' שמשון ב"א דהוא הר"ש משאנץ הוא ג"כ גורם להיפך כמ"ש בפי' המשניות פ"ח דמקוואות וצ"ע) והשתא ניחא שפסק כחכמים עכ"ל הכ"מ שם וא"כ צ"ע על שהשמיט לגמרי דעתו בב"י וכאן בש"ע וצ"ע:
(טז) עד יום ו'. ואם ראתה אחר ערבית ביום א' ועדיין הוא יום יכולה ללבוש בגדים נקיים בסוף יום ה' ומונה מיום ו' כ"כ הש"ך ואפילו התפללה היא ג"כ ערבית:
(יז) ואין טעם בדבר. הב"ח כתב טעם לדבר ועיין בט"ז ועמ"ש לעיל סימן קצ"ד:
(יח) ללא שמשה. אפילו בעלה בעיר כ"כ הש"ך והט"ז דלא כב"ח וכתב הש"ך וגדולה מזו נוהגים שאפילו כלה אינה סופרת ז' נקיים עד יום ה' לראייתה אע"פ שעדיין לא בא החתן לעיר אע"פ שלפי דעתי אין להחמיר בזה כלל ולא נזכר בשום פוסק קדמון או אחרון מ"מ לא יהא אלא כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור כו' ומ"מ בשעת הדחק יש להתיר להכלות שמיד שתפסוק בטהרה תספור ז' נקיים דבהכי עדיף טפי ממה שנוהגין שנשאת כשהיא נדה עכ"ל ונ"ל דהאי בשעת הדחק שנקט הש"ך בלשונו ה"פ כגון שכבר טבחו טבוח וכיוצא בזה בענין שא"א לדחות הנשואין עד שתטהר דאז עדיף טפי לספור הז' נקיים מיד כדי שלא יהא נשאת כשהיא נדה וק"ל ועיין בט"ז ס"ק ז' דמבואר בדבריו דאין להחמיר כלל בכלה אפילו באלמנה אחר חופתה כל שלא באה עדיין בכלל תשמיש עמו ודין הכלה אחר בעילת מצוה עמ"ש לעיל סימן קצ"ג ובמ"ג סימן זה ס"ק ה':
(יט) שרואה אפילו כתם. אפילו לא שמשה נוהגין להחמיר אע"פ שאינו מן הדין ש"ך וכל זה דוקא מתחלת ראיה אבל אם תוך ימי ספירתה או אחר ה' ימים נתקלקלה וחזרה וראתה דם או כתם פוסקת באותו יום ומונה למחרת. ש"ך והט"ז:
(כ) ואין לשנות. וכ' בשל"ה דף ק"א ע"א ז"ל מעשה בא לידי באשה אחת שהיה יום ד' לנדתה אבל לא שמשה עם בעלה בלילה שקודם ראייתה והתרתי לה ללבוש לבנים ביום ד' ולהתחיל לספור ביום ה' וטעמי היה אע"פ שתרומת הדשן החמיר שלא להתחיל לספור עד יום ו' לראייתה ואנו מחמירין תחומרא על חומרא אף שלא שמשה קודם ראייתה מ"מ במעשה זו לא רציתי להתחמיר כי הוא חומרא דאתי לידי קולא כי אם היתה מתחלת למנות ביום ו' אז היה חל ליל טבילתה בליל שבת שאחר י"ט ומוטב שיניח חומרא הנ"ל כדי לקרב החפיפה לטבילה ותטבול בליל י"ט עכ"ל וכנ"ל אף דאין לשנות המנהג מ"מ היכא דיש צד להקל בלא שמשה אין להחמיר ובפרטות שכבר כתבתי לעיל ח"ק ט"ו דמקצת גדולי פוסקים סוברים דאף בשמשה אין סותרת למה שפולטת אחר ג' עונות:
(כא) להמתין ו' עונות ויום א' נקי וטובלת מיד אחר ה' ימים. ומדלא כתב הרב גם בכאן גזרה דבין השמשות כדלעיל סעיף י"א משמע דהכא לא גזרינן כולי האי משום דהוי מילתא דלא שכיח וכ"כ הש"ך:
(כב) הרי זו טובלת בכל עת. הא דלא צריכין הכא להבחנת בין זרע שנזרע שלא בקדושה עי' בט"ז ועמ"ש לעיל סי' קצ"ב:
(כג) דאין אנו בקיאין בזה"ז. ומ"מ כתב הדרישה ס"ס זה וז"ל ושמעתי ממורי דאשה לא תכנס תוך ג' ימים אחר טבילתה למרחץ ונ"ל דהוא מה"ט דהא אמרו אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה או אחר טבילתה והמרחץ מפליט הזרע ולפ"ז צריך ליזהר שג"כ לא תהלך הרבה אחר תשמיש כסברת הרמב"ן עכ"ל וצ"ל דהא דלא אזהר מהאי טעמא נמי שלא תכנס למרחץ בתשמיש שסמוך לוסתה יש לומר משום דסובר ממ"נ אי קבעה לה וסת ויודעת שעת וסתה א"כ אסורה לשמש ואי לא יודעת שעת וסתה ואח"כ ראתה ג"כ מותרת לרחוץ דאם היתה מעוברת היתה מסולקת דמים וק"ל ולפ"ז אם הוא בכה"ג שמותר לשמש סמוך לוסתה כדלעיל סי' קפ"ד ג"כ אסורה לרחוץ תוך ג' לביאה זו או עד שתראה דם וק"ל ועמ"ש לעיל סי' קפ"ד ס"ק ז' דלא כדרישה וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |