תורה תמימה/ויקרא/טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ ויקרא טו

ב

דברו אל בני ישראל. בני ישראל מטמאין בזיבה ואין העובדי כוכבים מטמאין בזיבה . (נדה ל"ד א').

ואמרתם אלהם. לרבות את הגרים ואת העבדים . (תו"כ).

איש איש. מה ת"ל איש איש, לרבות תינוק בן יום אחד שמטמא בזיבה . (נדה מ"ד א').

כי יהיה זב מבשרו. מבשרו ולא מחמת אונסו . (כריתות ח' ב').

כי יהיה זב מבשרו. אין הזב מטמא עד שתצא טומאתו לחוץ, שנאמר כי יהיה זב מבשרו, עד שיצא זובו מבשרו . (נדה מ"ג א').

זובו טמא. לימד על הזוב שהוא עצמו טמא . (שם נ"ה א').

טמא הוא. הוא טמא ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא אלא טהור . (שם נ"ו א').

ג

וזאת תהיה. וזאת – לרבות מימי רגליו לטומאה . (שם נ"ה ב').

וזאת תהיה. תהיה – אפילו כל שהוא . (תו"כ).

טומאתו בזובו. תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים . (ב"ק כ"ד א').

טומאתו בזובו. בלובן הוא מטמא ואינו מטמא באודם . (תו"כ).

רר בשרו. זובו חד, רר בשרו – תרי, את זובו – תלת, לימד על זב בעל שלש ראיות שחייב בקרבן . (נדה מ"ג ב').

או החתים בשרו. מכאן שמטמא לח ואינו מטמא יבש . (שם שם).

מזובו. מקצת זובו טמא, לימד על זב בעל שתי ראיות שמטמא משכב ומושב . (נדה מ"ג ב').

טומאתו היא. מכאן שטומאת האיש בלובן וטומאת הזבה באודם . (תו"כ).

ד

כל המשכב. המשכב המיוחד . (שם).

כל המשכב. מלמד שמשכב מטמא תתת הזב לטמא אדם ובגדים ואין אדם מטמא מתחת הזב לטמא אדם ובגדים . (שם).

אשר ישכב עליו. עד שינשא רובו עליו . (שם).

הזב. הזב ולא בעל קרי ולא אבן המנוגעת ולא טמא מת ולא מת מטמאין משכב ומושב . (שם).

אשר ישב עליו. יכול כפה סאה ותרקב וישב עליהם יהא טמא ת"ל אשר ישב עליו, מי שמיוחד לישיבה, יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו . (שבת נ"ט א').

יטמא. לרבות שכב על המושב וישב על המשכב, עומד ונתלה ונשען . (תו"כ).

ה

ואיש אשר יגע. אדם נוגע במשכב מטמא בגדים ואין משכב הנוגע במשכב מטמא בגדים . (שם).

ואיש אשר יגע. מלמד שבשעת מגעו מטמא בגדים, פירש אין מטמא בגדים . (שם).

במשכבו. מקיש משכבו לו, מה הוא אית ליה טהרה במקוה אף משכבו אית ליה טהרה במקוה . (שבת פ"ד א').

במשכבו. במשכבו ולא הגזול . (ב"ק ס"ו ב').

במשכבו. במשכבו ואם נשבר טהור . (תו"כ).

במשכבו. במשכבו ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מחמשה או יותר מעשרה , במשכבו ולא בנימין היוצאין מן הקשר חוץ משלש אצבעות . (שם).

ו

על הכלי. אין לי אלא בזמן שהוא יושב עליו והזב שם, מנין לעשות ריקם כמלא, ת"ל כלי . (שם).

על הכלי. לרבות את המרכב . (שם).

אשר ישב עליו. אין לי אלא שיושב עליו ונוגע בו, מניין לעשרה מושבות זו ע"ג זו ואפילו אבן מסמא ת"ל והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא, מקום שהזב יושב ומטמא, ישב הטהור ויטמא . (שם).

ז

בבשר הזב. בבשר ולא בצואה שעליו ולא בקולקלוס שעליו ולא בשירים ולא בנזמים וטבעות . (שם).

בבשר הזב. בבשר ולא בעצם הפורש ממנו ולא בבשר הפורש ממנו . (תו"כ).

ח

וכי ירק. אין לי אלא רוקו, כיחו וניעו ומי האף שלו מניין ת"ל וכי ירק . (נדה נ"ה ב').

וכי ירק. כיחו וניעו ורוקו של זב מטמא לח ואינו מטמא יבש, מאי טעמא, דכתיב וכי ירק הזב – כעין רוק . (שם נ"ו א').

בטהור. יכול אע"פ שלא נגע, ת"ל בטהור, עד שיגע בטהור , ואימא הני מילי במגע אבל במשא לא מידי דהוי אשרץ, אמר קרא בטהור, מה שביד טהור טמאתי לך . (שם נ"ה ב').

ט

וכל המרכב. יכול אפילו רכב על המשכב ועל המושב, ת"ל מרכב ולא משכב ומושב . (תו"כ).

י

אשר יהיה תחתיו. מאי תחתיו, אילימא תחתיו דזב, מואיש אשר יגע במשכבו (פ' ה') נפקא, אלא הנוגע בכל אשר יהיה הזב תחתיו, ומאי ניהו – עליונו של זב . (נדה ל"ג א').

והנושא אותם. אותם – מעוטא הוא, אותם ולא אבן מסמא . (נדה נ"ה א').

יא

וכל אשר יגע בו. אמר עולא, הכל מודים בלשון לענין טומאה דגלוי הוא אצל השרץ, מאי טעמא אשר יגע בו אמר רחמנא והאי נמי בר נגיעה הוא . (קדושין כ"ה א').

וכל אשר יגע בו. אמר ריש לקיש, וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים, זהו הסיטו זב . (נדה ס"ג א').

וידיו לא שטף. תניא, א"ר אלעזר בן ערך, וידיו לא שטף במים, מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים מן התורה . (חולין ק"ו א').

וידיו לא שטף. כידיו, מה ידיו בנראה אף כל בנראה, פרט לבית הסתרים שאין צריך טבילה . (תו"כ).

וידיו לא שטף. ואפילו לאחר כמה שנים . (שם).

יב

אשר יגע בו. נאמר כאן בו ונאמר להלן (פ' צו) אשר תבושל בו, מה התם מאוירו אף כאן מאוירו . (שם).

יג

וכי יטהר הזב. מהו וכי יטהר הזב – לכשיפסוק מזיבתו . (מגילה ח' א').

וכי יטהר הזב מזובו. מזובו ולא מזובו ומנגעו . (שם שם).

מזובו וספר. לימד על זב בעל שתי ראיות שטעון ספירת שבעה . (שם שם).

וספר לו. לו לעצמו . (תו"כ).

שבעת ימים לטהרתו. מהו לטהרתו שתהיה טהרתו אחת . (תו"כ).

ורחץ בשרו במים. אמר עולא, הכל מודים בלשון לענין טבילה כטמון דמי, מ"ט, ורחץ בשרו במים אמר רחמנא, מה בשרו מאבראי אף כל מאבראי . (קדושין כ"ה א').

וטהר. מהו וטהר – טהור השתא מלטמא כלי חרס בהיסט אע"פ דהדר חזי לא מטמא למפרע . (מגילה ח' ב').

יד

וביום השמיני. ביום ולא בלילה . (תו"כ).

יקח לו. לו לעצמו, שאם הפריש לזיבתו הראשונה לא יביאם לזיבתו השניה . (שם).

ובא לפני ה'. אימתי הוא בא, בזמן שטבל ועשה הערב שמש . (נזיר מ"ד ב').

טו

ועשה אותם הכהן. אמר רב חסדא, אין הקינין מתפרשות אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן, דכתיב (ר"פ תזריע) ולקחה שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת וכתיב ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה, או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן . (יומא מ"א א').

מזובו. מקצת זבין מביאין קרבן ומקצת זבין אין מביאין, כיצד, ראה שלש מביא, ראה שתים אינו מביא . (מגילה ח' א').

טז

ואיש. אין לי אלא איש, בן תשע שנים ויום אחד מניין, ת"ל ואיש . (נדה ל"ב ב').

כי תצא ממנו. בעל קרי אינו מטמא עד שתצא טומאתו לחוץ דכתיב כי תצא ממנו . (שם מ"ג א').

ורחץ וגו'. תניא, ורחץ במים את בל בשרו, שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים, במים – במי מקוה, את כל בשרו – את הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו, כל בשרו – מים שכל גופו עולה בהם, ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה . (עירובין ד' ב').

יז

יהיה עליו שכבת זרע. נאמר כאן ש"ז ונאמר להלן(פ' י"ח) אשר ישכב איש אותה שכבת זרע, מה להלן כברייתה, אף כאן כברייתה . (תו"כ).

יח

ואשה. אין לי אלא אשה. תנוקת בת ג' שנים ויום אחד לביאה מניין, ת"ל ואשה . (נדה ל"ב א').

אשר ישכב איש. איש – פרט לקטן . (תו"כ).

ישכב איש אותה. אותה – פרט לשלא כדרכה . (יבמות ל"ד ב').

שכבת זרע. פרט לשכבת זרע סרוחה שאינה מטמאה . (שבת פ"ו ב').

שכבת זרע. פרט להעראה שאינה מטמאה . (יבמות ל"ד ב').

ורחצו במים וטמאו. א"ר שמעון, וכי מה בא זה ללמדנו, אם לנוגע בש"ז הרי כבר נאמר או איש וגו', אלא מפני שטומאת בית הסתרים היא וטומאת בית הסתרים אינה מטמאה, אלא שגזירת הכתוב הוא . (נדה מ"א ב').

וטמאו עד הערב. והני מילי בשאינה מתהפכת, אבל במתהפכת, כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה, מפני שאי אפשר לה שלא תפלוט . (שם מ"ב א').

יט

ואשה. אין לי אלא אשה, בת יום אחד לנדה מניין, ת"ל ואשה. (שם מ"ד א').

כי תהיה זבה. יכול אפילו זבה מכל מקום ת"ל (פ' אחרי) והיא גילתה את מקור דמיה, לימד על הדפים שאינם מטמאים אלא מן המקור . (תו"כ).

דם יהיה זובה. דם הנדה מטמא בין לח בין יבש, מנלן, א"ר יצחק, יהיה – רבויא הוא . (נדה נ"ד ב').

דם יהיה זובה בבשרה. ת"ר, בבשרה – מלמד שמטמאה בפנים כבחוץ , ואין לי אלא נדה, זבה מניין, ת"ל זובה בבשרה , פולטת שכבת זרע מניין ת"ל יהיה . (שם מ"א ב').

בבשרה. בבשרה ולא בשפופרת ולא בשפיר ולא בחתיכה . (שם כ"א ב').

בבשרה. עד שתרגיש בבשרה . (נדה, נ"ז ב').

שבעת ימים תהיה בנדתה. יכול תהא טובלת מבעוד יום ת"ל שבעת ימים תהיה בנדתה, בנדתה תהא כל שבעה . (פסחים צ' ב').

שבעת ימים תהיה בנדתה. תניא, היה ר' מאיר אומר, מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה, מפני שרגיל בה וקץ בה, אמרה תורה תהא טמאה שבעת ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה . (נדה ל"א ב').

שבעת ימים תהיה בנדתה. יכול עד שתהיה רואה דם כל שבעה ת"ל תהיה אע"פ שאינה רואה . (תו"כ).

שבעת ימים תהיה בנדתה. אין לי אלא ימים, לילות מניין, ת"ל תהיה – לרבות הלילות . (שם).

שבעת ימים תהיה בנדתה. יכול שבעת ימים בין סמוכין בין מפוזרין, ת"ל תהיה – הווייתן אחת . (שם).

וכל הנוגע בה יטמא. יכול יהא הנוגע בה מטמא אדם וכלי חרס, ת"ל וכל הנוגע בה יטמא . (שם).

כג

או על הכלי וגו'. כלי זה המרכב שנאמר בנגעו בו, ואיזה דבר חלק מגעו ממשאו הוי אומר זה המרכב . (תו"כ).

אשר היא יושבת. תנא דבי ר' ישמעאל, לעולם יספר אדם בלשון נקיה, שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב . (פסחים ג' א').

אשר היא יושבת. היא ולא דמה . (נדה נ"ד ב').

כד

ואם שכב ישכב. לרבות שתי שכיבות ולרבות המערה [תו"כ]

שכב ישכב איש. איש פרט לקטן, יכול שאני מוציא בן תשעה שנים ויום אחד, ת"ל שכב ישכב . (תו"כ).

אותה. פרט למצורעת . (שם).

ותהי נדתה עליו. תניא, מניין לנדה שתפסי בה קדושין, ת"ל ותהי נדתה עליו, אפילו בשעת נדתה תהא בה הווייה . (יבמות מ"ט ב').

ותהי נדתה עליו. תניא, מניין למשמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי שלא יפרוש מיד, אמר חזקיה, אמר קרא ותהי נדתה עליו, אפילו בשעת נדתה תהא עליו . (שבועות י"ח ב').

ותהי נדתה עליו. תניא, יכול יעלה לרגלה, ת"ל וטמא שבעת ימים. (נדה ל"ג א').

ותהי נדתה עליו. מה ת"ל, שיכול לא יטמא אדם וכלי חרס, ת"ל ותהי נדתה עליו, מה היא מטמאה אדם וכלי חרס, אף הוא מטמא אדם וכלי חרס . (נדה ל"ג א').

וכל המשכב. מה תלמוד לומר, נתקו הכתוב – מטומאה חמורה לטומאה קלה, לומר שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין . (שם שם).

כה

ואשה. אין לי אלא אשה, בת עשרה ימים לזיבה מניין ת"ל ואשה . (שם מ"ד א').

ואשה. בין גיורת בין שפחה בין משוחררת . (תו"כ).

כי יזוב זוב דמה. ת"ר, דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד , או אינו אלא ולא מחמת אונס , כשהוא אומר כי יזוב זוב דמה הרי אונס אמור , הא מה אני מקיים דמה, דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד . (נדה ל"ו ב').

ימים רבים. כמה רבים שלשה , יכול רבים עשרה, כשהוא אומר ימים רבים. מה מעוט ימים שנים אף מעוט רבים שלשה . (תו"כ).

בלא עת נדתה. על נדתה, סמוך לנדתה, מופלג לנדתה מניין, ת"ל או כי תזוב, ומניין לרבות אחד עשר ת"ל בלא עת נדתה . (נדה ע"ג א').

על נדתה. אמר ליה רב שמעיה לרבי אבא, אימא ביממא תהוי זבה בליליא תהוי נדה, אמר ליה, עליך אמר קרא על נדתה סמוך לנדתה, סמוך לנדתה אימת הוי, בלילה, וקא קרי לה זבה . (נדה ע"ג א').

כל ימי. אין לי אלא שלשה, שני ימים מניין, ת"ל ימי, יום אחד מניין, ת"ל כל ימי . (שם שם).

טמאה היא. טמאה – מלמד שמטמאה את בועלה כנדה היא – היא מטמאה אה בועלה ואין הזב מטמא מה שהוא בועל , ומניין שעושה משכב ומושב, ת"ל כמשכב נדתה, ואין לי אלא שלשה ימים, שני ימים מניין, ת"ל ימי, יום אחד מניין ת"ל כל ימי . (נדה ע"ג א').

כו

במשכב נדתה יהיה לה. תניא, מניין שסופרת אחד לאחד ת"ל יהיה לה , יכול תספור שבעה לשנים ת"ל יהיה לה, אינה סופרת אלא יומה . (שם שם).

כטומאת נדתה. כטומאת נדתה ולא כימי נדתה . (תו"כ).

כז

כל הנוגע בם. ע"י חבוריהם . (שם).

כח

ואם טהרה מזובה. מזובה ולא מזובה ונגעה ולא מזובה ולידתה . (נדה ל"ז א').

וספרה לה. תניא, אמר רב חיננא בר כהנא אמר שמואל, מניין לנדה שסופרת לעצמה, שנאמר וספרה לה – לעצמה . (כתובות ע"ב א').

ואחר תטהר. אחר אחר לכולם – שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם , ר' שמעון אומר, אחר מעשה תטהר , אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק . (נדה ס"ז ב').

לא

והזרתם וגו'. תניא, רמז לציון קברות מן התורה מניין אמר מר זוטרא, והזרתם את בני ישראל מטומאתם . (מו"ק ה' א').

והזרתם וגו'. אמר ר' יאשיה, והזרתם את בני ישראל מטומאתם, מכאן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמוך לוסתן . (שבועות י"ח ב').

והזרתם וגו'. תניא, א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה, אפילו הוויין ליה בנים כבני אהרן – מתים, שנאמר והזרתם את בני ישראל מטומאתם והדוה בנדתה וסמיך ליה אחרי מות שני בני אהרן . (שם שם).

והזרתם וגו'. תניא, היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי מניין שלא יפרוש מיד, ת"ל והזרתם את בני ישראל מטומאתם . (ירושלמי הוריות פ"ב ה"ה).

בטמאם את משכני. מלמד שאע"פ שהם טמאים שכינה ביניהם . (תו"כ).

לב

זאת תורת הזב. [וסמיך ליה ואשר תצא ממנו שכבת זרע, הוקש זב לבעל קרי], מה בעל קרי טובל ביום אף זב טובל ביום . (מגילה כ' א').

זאת תורת הזב. א"ר יוחנן, הכל צריכים דעת חוץ ממחוסרי כפרה , שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים, שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן . (נדרים ל"ה ב').

זאת תורת הזב. בין גדול בין קטן, מה גדול ראיה ראשונה שלו מטמא אף קטן ראיה ראשונה שלו מטמא . (נדה ל"ד ב').

זאת תורת הזב. אמר רב הונא, ראיה ראשונה של זב מטמא באונס, שנאמר זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע, מה ש"ז מטמא באונס אף ראיה ראשונה של זב מטמא באונס . (שם ל"ה א').

זאת תורת הזב. זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו ש"ז, הוקשה תורת ש"ז לתורת הזב, מה זב מטמא בג' ימים אף ש"ז מטמאה בג' ימים . (ירושלמי שבת פ"ט ה"ג).

זאת תורת הזב. וסמיך ליה ואשר תצא ממנו ש"ז, מלמד שהזב שראה ראיה אחת טובל ואוכל את פסחו לערב כבעל קרי . (תו"כ).

ואשר תצא וגו'. ולמעלה כתיב זאת תורת הזב, הוקש לזב, מה זיבה סותרת בזב, אף ש"ז סותרת בזב , יכול תסתור כל שבעה ת"ל לטמאה בה, אין לך אלא מה שאמור בה, סותרת יום אחד , יכול אף מימי רגלים סותרין בזב, ת"ל זאת . (שם).

לג

והדוה בנדתה. תניא, זקנים הראשונים היו אומרים והדוה בנדתה – שלא תכחול, ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין , עד שבא ר"ע ולימד, א"כ אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה , אלא מה אני מקיים והדוה בנדתה, בנדתה תהא עד שתבא במים . (שבת ס"ד ב').

והדוה בנדתה. תניא, מניין לדם הנדה שמטמא, אמר חזקיה, אמר קרא והדוה בנדתה, מדוה, כמותה, מה היא מטמאה אף מדוה מטמאה . (נדה נ"ד ב').

והזב את זובו. מקיש זובו לו, מה הוא לא חלקת בין משאו למגעו לטמא אדם לטמא בגדים, אף זובו כן . (שם נ"ה ב').

לזכר ולנקבה. מקיש נקבה לזכר, מה זכר מביא קרבן על הודאי ועל הספק אף נקבה מביאה קרבן על הודאי ועל הספק, ומה זכר ממין שמביא על הודאי הוא מביא על הספק אף נקבה ממין שהיא מביאה על הודאי היא מביאה על הספק . (נזיר כ"ט א').

לזכר ולנקבה. לראיה שלישית איתקש לנקבה, מה נקבה מטמאה באונס אף זכר בראיה שלישית מטמא באונס . (שם ס"ה ב').

לזכר ולנקבה. מקיש זכר לנקבה, מה נקבה מטמאה בימים אף זכר מטמא בימים . (ב"ק כ"ד א').

לזכר ולנקבה. לזכר – לרבות מצורע למעיינותיו, לנקבה – לרבות מצורעת למעיינותיה . (נדה ל"ד ב').

עם טמאה. לרבות את הבא על שומרת יום כנגד יום [תו"כ]

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---