תורה תמימה/דברים/יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ דברים יג

א

לא תוסף עליו ולא תגרע. תניא, מניין שאין מוסיפין על הלולב ועל הציצית ואין פוחתין מהן, ת"ל לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו [ספרי].

ב

ונתן אליך אות. בנביא אתה מבקש אות ואי אתה מבקש אות בתורה דכתיב בה (ר"פ שופטים) על פי התורה אשר יורוך . (ירושלמי ברכות פ"א ה"ד).

ג

ובא האות. תניא, רבי יוסי הגלילי אומר, הגיעה תורה לסוף דעתה של עבודת כוכבים לפיכך נתנה ממשלה בה, שאפילו מעמיד חמה באמצע הרקיע אל תשמע לו . (סנהדרין צ' א').

ה

אחרי ה' אלהיכם תלכו. א"ר חמא בר חנינא, מאי דכתיב אחרי ה' אלהיכם תלכו, וכי אפשר לאדם להלך אחר השכינה והלא כבר נאמר (ואתחנן) כי ה' אלהיך אש אכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה, מה הוא מלביש ערומים אף אתה הלבש ערומים, מה הוא בקר חולים אף אתה בקר חולים, מה הוא ניחם אבלים אף אתה נחם אבלים, מה הוא קבר מתים אף אתה קבור מתים . (סוטה י"ד א').

אחרי ה' אלהיכם תלכו. א"ר תנחום א"ר יהושע בן לוי, אין הצבור רשאין לצאת מביהכנ"ס עד שינטל ספר תורה ויניח במקומו, אמר רבא, בר אהינא אסברה לי, אחרי ה' אלהיכם תלכו . (סוטה ל"ט ב').

אחרי ה' אלהיכם תלכו. תלכו – זו מצות עשה, ואותו תיראו – שיהא מוראו עליכם, ואת מצותיו תשמרו – זו מצות ל"ת , ובקולו תשמעו – בקול נביאיו, ואותו תעבודו – במקדש, ובו תדבקון – הפרישו עצמכם מעבודת כוכבים ודבקו במקום [ספרי].

ו

והנביא ההוא. ההוא ולא אנוס, או חולם החלום ההוא – ולא מוטעה . (שם).

להדיחך. ת"ר, נביא שהדיח מיתתו בסקילה, מאי טעמא, אתיא הדחה הדחה ממסית (פ' י"א) מה מסית בסקילה אף נביא שהדיח בסקילה . (סנהדרין פ"ט ב').

מן הדרך. ואפילו ממקצת הדרך . (שם א').

ללכת בה. ללכת – זו מצות עשה, בה – זו מצות ל"ת . (סנהדרין צ' א').

ובערת הרע מקרבך. רוצח שלא נגמר דינו שברח מצוה לאתויי לבי דינא ולקיומא ביה ובערת הרע מקרבך . (חולין קמ"א א').

ז

כי יסיתך. סתם הסתה באכילה ובשתיה . (שם ד ב').

אחיך בן אמך. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק, רמז לאיסור יחוד מן התורה, דכתיב כי יסיתך אחיך בן אמך, וכי בן אם מסית ובן אב אינו מסית, אלא לומר לך בן מתיחד עם אמו ואסור להתיחד עם כל העריות שבתורה . (קדושין פ' ב').

אחיך בן אמך. וכי בן אם מסית ובן אב אינו מסית אמר אביי, לא מבעי קאמר, לא מבעי בן אב דסני ליה ומייעץ לו עצות רעות, אלא אפילו בן אם דלא סני ליה אימא יציית ליה, קמ"ל . (שם שם).

בסתר. מלמד שאין אומרים דבריהם אלא בסתר, וכן הוא אומר (משלי ז׳:ט׳) בנשף בערב יום באישון לילה ואפילה [ספרי].

ח

הקרבים אליך. וכי מה לי קרובים מה לי רחוקים, אלא הכי קאמר, מטיבותן של קרובים אתה למד טיבותן של רחוקים . (סנהדרין ס"א ב').

מקצה הארץ וגו'. מקצה הארץ ועד קצה הארץ אלו חמה ולבנה [ספרי].

ט

לא תאבה וגו'. לא תאבה לו ולא תשמע אליו – הא אם אבה ושמע חייב . (סנהדרין ס"א ב').

לא תאבה לו וגו'. יכול מדכתיב (פ' קדושים) ואהבת לרעך כמוך אתה אוהב לזה, ת"ל לא תאבה לו, או יכול מדכתיב (פ' משפטים) עזב תעזב עמו אתה עוזב עמו ת"ל ולא תשמע אליו [ספרי].

ולא תחוס עינך. מה ת"ל, שיכול הואיל דכתיב (פ' קדושים) ולא תעמוד על דם רעך אי אתה רשאי לעמוד על דמו של זה, ת"ל ולא תחוס עינך עליו . (שם).

ולא תחמל וגו'. א"ר חמא בר חנינא, מפרקיה דר' חייא בר אבא שמיע לי, מניין שאין טוענין למסית, דכתיב ולא תחמול ולא תכסה עליו . (סנהדרין כ"ט א').

ולא תחמל וגו'. ת"ר, מניין ליוצא מב"ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות שמחזירין אותו ת"ל (פ' משפטים) ונקי אל תהרג, ומניין ליוצא מב"ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה שאין מחזירין אותו, ת"ל (שם) צדיק אל תהרג , אמר רב שימי בר אשי, וחלופא למסית, דכתיב ולא תחמול ולא תכסה עליו, ורב כהנא מתני דכתיב (פ' י') כי הרג תהרגנו . (שם ל"ג ב').

ולא תחמל וגו'. תניא, אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים, רבי יהודה מוסיף אף אכזרי, וחלופיהן במסית, דרחמנא אמר ולא תחמול ולא תכסה עליו . (שם ל"ו ב').

ולא תחמל וגו'. אמר רבה בר רב הונא, לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית, דרחמנא אמר ולא תחמול ולא תכסה עליו . (שם פ"ה ב').

י

כי הרג תהרגנו. הובא בדרשה בפסוק הקודם.

כל העם באחרונה. מלמד שמצוה ביד הניסת להמיתו ואחר כך ביד כל אדם [ספרי].

יב

וכל ישראל ישמעו. ת"ר, המסית צריך הכרזה, דכתיב ביה וכל ישראל ישמעו ויראון . (סנהדרין פ"ט א').

יג

כי תשמע. ולא החיזור מן המצוה, יכול יהיה רטוש, ת"ל ודרשת וחקרת ושאלת היטב [ספרי].

באחת עריך. תניא, ירושלים אינה נעשית עיר הנדחת, דכתיב עריך, וירושלים לא נתחלקה לשבטים . (ב"ק פ"ב א').

באחת עריך. תניא, אין עושין שלש ערי נדחת, דכתיב באחת, אבל עושין אחת או שתים, דכתיב עריך . (סנהדרין ט"ז ב').

אשר ה' אלהיך נותן לך. פרט לחוץ לארץ [ספרי].

יד

יצאו. הן ולא שלוחם . (סנהדרין קי"א ב').

אנשים. ולא נשים ולא קטנים. ואין אנשים פחותים משנים . (שם שם).

בני בליעל. בנים שפרקו עול שמים מצואריהם . (שם שם).

מקרבך. ולא מן הספר . (שם שם).

מקרבך. מלמד שאין נהרגים עד שיהיו המדיחים מאותו השבט . (סנהדרין קי"א ב').

וידיחו. מדיחי עיר הנדחת בסקילה, דגמרינן הדחה הדחה או ממסית (פ' י"א) או מנביא שהדיח (פ' ו') .. (שם פ"ט ב').

וידיחו. אנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעוה"ב, שנא' וידיחו את יושבי עירם . (שם קי"א ב').

וידיחו. ולא שהודחו מאליהן . (שם קי"ב א').

את ישבי עירם. עד כמה עושין עיר הנדחת – ממאה ועד רובו של שבט . (שם ט"ו ב').

את ישבי עירם. את יושבי עירם ולא את יושבי עיר אחרת . (שם קי"א ב').

את ישבי עירם. מלמד שאין נהרגים עד שיהיו המדיחים מאותה העיר ועד שיודח רובה . (שם שם).

לאמר. מלמד שצריכים עדים והתראה לכל אחד ואחד . (שם שם).

טו

ודרשת וגו'. מנלן דעבדינן ז' חקירות בעדים, דכתיב ודרשת וחקרת ושאלת היטב, וכתיב (פ' שופטים) ודרשת היטב, וכתיב (שם) ודרשו השופטים היטב . (סנהדרין מ' א').

והנה אמת נכון. מלמד דעבדינן בדיקות בעדים [ספרי].

בקרבך. לרבות גרים ועבדים משוחררים . (שם).

טז

הכה תכה. אין לי אלא בהכאה הכתובה בהן, מניין שאם אין אתה יכול להמיתן בהכאה הכתובה בהן שאתה רשאי להכותן בבל הכאה שאתה יכול, ת"ל הכה תכה מכל מקום . (ב"מ ל"א א').

את ישבי העיר. החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום ששהו בעיר שלשים יום הרי הם כיושבי העיר ומצילין אותה . (סנהדרין קי"א ב').

כל אשר בה. אשר בה – פרט לנכסי צדיקים שבחוצה לה, כל אשר בה – לרבות נכסי צדיקים שבתוכה . (סנהדרין קי"ב א').

בהמתה לפי חרב. בעי רב חסדא, שחטה מהו לטהרה מידי נבילה, מי אמרי' לפי חרב אמר רחמנא לא שנא שחטה לא שנא קטלה או דלמא קטלה דוקא, תיקו . (שם שם).

יז

ואת כל שללה. שללה ולא שלל שמים, מכאן אמרו, ההקדשות שבה יפדו ותרומות ירקבו, מעשר שני וכתבי הקודש יגנזו . (שם קי"א ב').

ואת כל שללה. לרבות נכסי רשעים שבחוצה לה, ואימתי, א"ר חסדא, בנקבצים לתוכה . (שם קי"ב א').

ואת כל שללה. אמר רב חסדא, פקדונות של בני עיירות אחרות המופקדין אצל אנשי עיר הנדחת, אע"פ שקבלו עליהן אחריות מותרין, דלאו שללה הוא . (שם שם).

תקבוץ וגו' ושרפת. שער הראש מותר, דכתיב תקבוץ ושרפת, מי שאינו מחוסר

אלא קביצה ושריפה. יצא זה שמחוסר תלישה וקביצה ושריפה . (סנהדרין קי"ב א').

אל תוך רחבה. מלמד שאם אין לה רחוב עושין לה רחוב, ואם היתה רחובה חוצה לה כונסין אותה לתוכה . (שם קי"א ב').

כליל לה' אלהיך. א"ר שמעון, אמר הקב"ה, אם אתם עושין דין בעיר הנדחת מעלה אני עליכם כאלו אתם מעלים עולה כליל לפני . (שם שם).

לא תבנה עוד. ר' עקיבא אומר, לכמות שהיתה אינה נבנית, אבל נעשית היא גנות ופרדסים . (שם שם).

יח

ולא ידבק וגו'. שכל זמן שהרשעים בעולם חרון אף בעולם, אבדו רשעים מן העולם נסתלק חרון אף מן העולם . (שם שם).

ולא ידבק וגו'. אמר רב אחדבויי בר אמי, המקדש בפרש עגלי עבודת כוכבים אינה מקודשת, דכתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם . (ע"ז ל"ד ב').

ולא ידבק וגו'. שאל פריקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל, מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי, והא כתיב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, אמר לו אני לא באתי בגבולה, היא באה בגבול . (שם מ"ד ב').

ולא ידבק וגו'. החורש או המבשל בעצי אשירה לוקה, ואזהרתיה מהכא, ולא ידבק בידך מאומה מן החרם . (מכות כ"ב א').

בידך מאומה. מכאן לעבודת כוכבים שאוסרת בכל שהוא . (ירושלמי ע"ז פ"ה הי"ב).

מן החרם. אבל היכי דאיסור והיתר גורמים מותר . (ע"ז מ"ח ב').

ונתן לך רחמים וגו'. תניא, רבן גמליאל ברבי אומר ונתן לך רחמים ורחמך, מלמד שכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים, וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים . (שבת קנ"א ב').

ונתן לך רחמים וגו'. תניא, ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו . (ביצה ל"ב ב').

ונתן לך רחמים וגו'. תניא, שלשה סימנים יש באומה הישראלית, רחמנים, בישנים, גומלי חסדים, רחמנים – דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך . (יבמות ע"ט א').

ונתן לך רחמים וגו'. רבי אבהו אזל ליה חד ינוקא, עלו ר' יונה ור' יוסי לנחמו, אמר להו ומה רשות של מטה שיש בה משא פנים ומקח שוחד וכו' נאמר בה הקרובים באים ושואלין בשלום הדיינים לומר שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם, רשות של מעלה שאין בה כל אלה, על אחת כמה וכמה שחייבין אנו לקבל עלינו מדת הדין, ואומר ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וגו' . (ירושלמי סנהדרין פ"ו ה"י).

ונתן לך רחמים וגו'. קטני בני אנשי עיר הנדחת, ר"א אומר נהרגין, ומה אני מקיים ונתן לך רחמים, שמא יאמרו ב"ד, הרי אנו עושין עיר הנדחת ולמחר יהיו הקרובים קושרים שנאה עלינו, אמר הקב"ה, הרי אני ממלא אותם רחמים ומטיל אני אהבתם בלבם, שיאמרו שאין בלבנו עליכם ודין אמת דנתם . (תוספתא פי"ד דסנהדרין).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---